עזרים לסוגיות

1. פסוק״אדם כי יהיה בעור בשרו״ (ויקרא יג, ב) — ״מכל מקום״
2. דיןגם קטן מיטמא בנגעים
3. דרשה״איש צרוע״ — אין לי אלא איש; ״והצרוע״ (ויקרא יג, מה) — ״הרי כאן שנים״
4. דיןגם אשה מיטמאת בנגעים
5. דרשה״אם כן, מה תלמוד לומר ׳איש׳? לענין של מטה״
6. תוצאה״איש פורע ופורם, ואין האשה פורעת ופורמת״

1. פסוק״ומתו גם שניהם״ (דברים כב, כב)
2. דרשה״גם״ — ״לרבות את הוולד״ (רבי אבהו אמר רבי יוחנן)
3. דיןהעובר נידון עם אמו — ״אין ממתינין לה עד שתלד״
4. תוצאההטענה ״ממונא דבעל הוא, ולא ליפסדיה מיניה״ נדחית

״שניהם״ נשאר לדרשת רבי יאשיה — ״עד שיהו שניהן שוין״.

1. פסוק״וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹֽצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם״ (במדבר י, י)
2. דרשה״מה עולה קודש קדשים — אף שלמים קודש קדשים״: אלה כבשי עצרת, שלמי ציבור (רש״י)
3. דין״מה שלמים קבוע להם זמן — אף עולה קבוע לה זמן״
4. תוצאהעולת נדבת ציבור, שאין לה זמן קבוע, אינה טעונה שירה (רש״י)

1. פסוק״מלשני בסתר רעהו אותו אצמית״ (תהלים קא, ה)
2. דרשה״אצמית״ כמו ״לצמיתות״, ותרגומו ״לחלוטין״
3. דין״אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה״: ״מוחלט״ הוא שמו של המצורע
4. תוצאה״כל המספר לשון הרע — נגעים באים עליו״

1. פסוק״לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא״
2. דרשה״בלבבך״: שנאה שבלב הכתוב מדבר, ולא הכאה, סטירה וקללה
3. דרשה״הוכח״: הרואה בחבירו דבר מגונה חייב להוכיחו. ״תוכיח״: גם אם לא קיבל, חוזר ומוכיחו ״מכל מקום״
4. דין״ולא תשא עליו חטא״: לא עד שישתנו פניו (רש״י: לא ברבים, להלבין פניו)

1. פסוק״איש כי יפלא נדר בערכך נפשת״ (ויקרא כז, ב)
2. דרשה״נפשות״: ערך של דבר שהנשמה תלויה בו הוא ערך הנפש. ״נדר״ סמוך ל״בערכך״: ״הוקשו נדרים לערכין״ (רש״י)
3. דין״ערך ראשי״, ״ערך כבידי״, ״ערך חציי״: ערך כולו. וכך גם ״דמי חציי״: דמי כולו
4. תוצאה״זה הכלל״ מוסיף בשניהם את הרגל ״מן הארכובה ולמעלה״

1. פסוק״אם משנת היובל יקדיש שדהו כערכך יקום״; ״ואם אחר היובל יקדיש שדהו… ונגרע מערכך״
2. דרשהרב: ״משנת היובל — ושנת היובל בכלל״. שמואל: ״משנה שאחר היובל״
3. דיןרב: המקדיש בשנת היובל — חמישים, ו״אחר היובל״ — גירוע. שמואל: השנה שאחרי היובל — חמישים, ו״אחר אחר״ — גירוע
4. תוצאהרב: הקדש בשנת היובל חל. שמואל: ״אינה קדושה כל עיקר״

1. פסוק״ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחזתו יקדיש״ (ויקרא כז, כב)
2. דרשההיה די לכתוב ״אשר לא שדה אחוזתו״ או ״אשר לא שדה אחוזה״. ״מִשְּׂדֵה״ — ״שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה״
3. דיןשדה ״שראויה להיות שדה אחוזה״ אינה נידונית כשדה מקנה
4. תוצאהקנה מאביו, הקדיש ואחר כך מת אביו — כשדה אחוזה

רבי מאיר דורש מן הפסוק רק את המקרה שמת אביו ואחר כך הקדיש (דף כ״ו ע״ב).

1. פסוק״כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו״ (ויקרא כז, כא)
2. דרשהגזירה שווה ״לכהן״ ״לכהן״ מגזל הגר: ״האשם המושב לה׳ לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו״ (במדבר ה, ח)
3. דיןבגזל הגר הכסף ניתן לכהן שמכפר באיל, כלומר לכהן שבאותו משמר
4. תוצאה״החרים שדותיו — נותנן לכהן שבאותו משמר״

במטלטלין אין לימוד כזה: ״כל חרם בישראל לך יהיה״, ולכן הם ניתנים ״לכל כהן שירצה״.

1. תוצאהסוחר בפירות שביעית — מוכר את מטלטליו (״וכי תמכרו ממכר... מיד עמיתך״)
2. תוצאהלא הרגיש — מוכר את שדותיו (״ומכר מאחזתו״)
3. תוצאהלא באת לידו — מוכר את ביתו (״בית מושב עיר חומה״)
4. תוצאהלווה ברבית (״אל תקח מאתו נשך ותרבית״)
5. תוצאהמוכר את בתו (״וכי ימכור איש את בתו לאמה״)
6. תוצאהמוכר את עצמו — ללוקח ישראלי, לגר, לגר תושב
7. תוצאהנמכר לעבודה זרה עצמה (״עקר משפחת גר״)

מכירת הבת אינה כתובה בפרשת בהר כלל (היא בפרשת משפטים), והגמרא מזכירה אותה אחרי הריבית; אך היא מעירה שבפועל אדם מוכר את בתו לפני שילווה בריבית, כי פדיון הבת פוחת והולך והריבית גדלה והולכת.

1. פסוק״אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה״ (במדבר יח, טו)
2. דרשההיקש: ״כל שישנו בבכור אדם — ישנו בבכור בהמה טמאה, וכל שאינו בבכור אדם — אינו בבכור בהמה טמאה״
3. דיןכהנים ולויים ״פטרו הן עצמן״ מקל וחומר — פטורים מבכור אדם (״אשכחן אדם״)
4. תוצאהלכן פטורים גם מבכור בהמה טמאה — פטר חמור

לאביי הקל וחומר נאמר על בהמתם (״פטורין בהמתם״); רבא דחה: ״׳פטרו׳ אינהו קתני״, ועוד — היו נפטרים גם מבכור בהמה טהורה.

1. פסוק״אַךְ אֶת־זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף״ (ויקרא יא, כא)
2. דרשה״שרץ עוף טמא בהדיא כתיב!״ — אלא: שרץ עוף טמא אי אתה אוכל, ״אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ״
3. דין״ואיזה זה? זה דבש דבורים״ — מותר, מגזירת הכתוב
4. תוצאהרב ששת ״אמר כרבי יעקב״ — ולכן אינו מתיר מי רגלים של חמור מכוח הסברה שהם רק עוברים בגוף

ומנגד, הברייתא (״מיתיבי״) נותנת טעם מסברה: דבש דבורים מותר ״מפני שמכניסות אותו לגופן, ואין ממצות אותו מגופן״.

1. פסוק״אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר־הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה״ (במדבר יח, טו)
2. דרשהרב יוסף: מה בכור אדם חייב באחריותו — אף בכור בהמה טמאה חייב באחריותו
3. דיןרבא: ״לפדייה הקשתיו, ולא לדבר אחר״
4. תוצאהלרבי אליעזר — מת השה, חייב באחריותו; אבל פטר חמור אינו מותר בהנאה כבכור אדם

אביי: אם ההיקש מלא — גם יהיה מותר בהנאה! ומקשה מ״מת פטר חמור — יקבר״ ומ״מפריש טלה עליו והוא שלו״ בספק פטר חמור; לכן רבא מצמצם את ההיקש לפדייה.

1. פסוק״אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ״ (ויקרא כה, יד)
2. דרשה״מיד עמיתך״ — הוא דבמשיכה; הא מיד גוי — בכסף
3. דיןמגוי קונים בכסף בלבד: לא ״כלל לא״ ולא ״תרתי״ (קל וחומר מגופו), ולא ״או בהא או בהא״ (״מה עמיתך בחדא, אף גוי נמי בחדא״)
4. תוצאהישראל שנתן מעות לגוי ״בדיניהם״ — קנה אף שלא משך, וחייבת בבכורה

1. פסוק״וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה לִפְנֵי הַכֹּהֵן, וְהֶעֱרִיךְ הַכֹּהֵן אֹתָהּ״ (ויקרא כז, יא–יב)
2. דרשה״אותה״ ״אותה״ — למעוטי בעל מום מעיקרא
3. דיןבעל מום מעיקרו אינו בכלל העמדה והערכה
4. תוצאהלכן גם אם מת — נפדה (״ומודה רבי שמעון בבעל מום מעיקרו שנפדה״)

ומנגד, תנא דבי לוי: ״הכל היו בכלל העמדה והערכה, ואפילו בעל מום מעיקרו״ — בגמרא כאן לא מובא לו לימוד, ו״אותה״ נשאר קשה לו (״אותה לתנא דבי לוי קשיא״).

1. פסוק״רַק אֶת־דָּמוֹ לֹא תֹאכֵל״ (דברים טו, כג)
2. דרשה״דמו״ — חלבו (דם ממש אסור ממילא, כדם צבי ואיל)
3. דיןחלבן אסור — ובלשון ״דמו״: ״מה דמו בכרת — אף חלבו בכרת״
4. תוצאה״אך״ פנוי — ״לאותו ואת בנו הוא דאתא״

רב פפא: ״אך״ נדרש לחלב, ולכן ״אימא נמי: אך — ולא אותו ואת בנו״. והברייתא שדרשה ״אך — ולא חלבו״: ״אילו לא נאמר ׳דמו׳״.

1. פסוקבבכור: ׳והעברת כל פטר רחם׳ (שמות יג, יב); במעשר: ׳כל אשר יעבר תחת השבט׳ (ויקרא כז, לב) — רש״י, שטיינזלץ
2. דרשהגזירה שוה ״העברה״ ״העברה״ — ״אלא רבי שמעון העברה העברה גמיר״
3. דין״מה בכור קדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו — אף מחוסר זמן קדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו״
4. תוצאה״מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר״

הלימוד מצד הדמיון (״מסתברא מבכור״) נדחה ב״אדרבה, מקדשים״; נשארת הגזירה השוה.

1. פסוק״ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה׳״ (ויקרא כז, יא)
2. דרשההכתוב מדבר בבעלי מומים שנפדו, ולא בבהמה טמאה ממש, שהרי ״ואם בבהמה הטמאה״ נאמר בפסוק כז
3. דיןנפדית רק בהמה ״שאינה קריבה כל עיקר״
4. תוצאהבעלת מום עובר, שתקרב מחר, אינה נפדית — וממילא לא שוחטים עליה בחוץ

1. פסוקשאול ועצר רחם — שניהם נסמכו
2. דרשהמה רחם מכניס ומוציא, אף שאול מכניס ומוציא
3. דיןרחם: נכנסים בחשאי ויוצאים בקולות; שאול: נכנסים בקולות, לכן יצאו בקולות
4. תוצאהתשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה — היא מרומזת בפסוק

1. פסוקונקדשתי בתוך בני ישראל
2. דרשהגזירה שווה: תוך — תוך, מ״הבדלו מתוך העדה הזאת״
3. דיןהעדה — עשרה
4. תוצאהדבר שבקדושה אינו נאמר בפחות מעשרה, ויחיד אינו אומר קדושה