כריתות ה׳

פרק א׳ (שלשים ושש כריתות)~45 דק׳ספריא

לאו שבכללות שיש בו יתור לוקים עליו כל אחד בנפרד, גזירה שווה מלמדת דינים חמורים, ושמן המשחה — הרכבתו, ניסיו ומשיחת כהנים ומלכים בו.

י״ט בשבט תשפ״ז, יום רביעינוצר על ידי סוכן AI
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
✎ שאלות הבנה על הדף — בסוף הדף ↓ 📊 דף עזר לדף · Simon Wolf ↓
הקדמה — הסיפור של הדף

הדף ממשיך מדף ד׳ בשאלה איך לוקים על לאו שבכללות: בפסוק על לחם, קלי וכרמל מראה הגמרא שכל מין נחוץ, והיתור מייחד כל אחד.

משם עוברים לפיגול ונותר שבמשנה, ולארבעה חכמים שמזהירים שדינים חמורים נלמדים בגזירה שווה.

המשנה ממשיכה למפטם את שמן המשחה: מתי הוא חייב, ואחר כך משקל סממניו ודרך עשייתו והנס שבו.

ממנו הגמרא עוברת למי נמשח בו, כהנים ומלכים ויוצאי הדופן יהוא ויהואחז, לאופן המשיחה ולדאגת משה ואהרן, ולבסוף למעיין שעליו מושחים מלכים וסימנים נוספים לטובה.

עמוד א · המשך מדף ד׳

לוקה שלוש: לחם קלי וכרמל — היתור שמחייב

בקצרה — על מה הסוגיה

כיצד לוקים שלוש מלקויות על לאו שבכללות? במעשר שני (המשך מדף ד׳) הפירוט בפסוק מיותר ובא לייחד כל אכילה.

בלחם, קלי וכרמל הגמרא מנסה ללמוד כל מין מחבריו, וכל לימוד נפרך — חוץ מקלי, שנלמד מלחם וכרמל בלי פירכא.

קלי מיותר, ומיקומו באמצע הפסוק מלמד שכל אחד מהשלושה לוקה בנפרד.

  1. רקעהמשך מדף ד׳בדף הקודם נקבע שרבי אילא מחייב שלוש מלקויות למי שאוכל מעשר שני מחוץ לירושלים, אף שהאיסור כתוב בפסוק אחד שכולל כמה דברים (דגן, תירוש ויצהר). הגמרא אומרת ש״כתב רחמנא לא תוכל״ — התורה כתבה את הלשון הזאת כדי להעמיד את האיסור כלאו, כלומר כאיסור שיש בו מלקות.רקע: רבי אילא מחייב שלוש מלקויות במעשר שני, והאיסור הוא לאו
  2. קושיהלאו שבכללותועדיין הקושיה עומדת: זה ״לאו שבכללות״ — איסור אחד שמקבץ כמה עניינים יחד, ועל כגון זה אין לוקין. אם כן, למה ללקות שלוש פעמים?קושיה: זה לאו שבכללות, ועליו אין לוקין
  3. תשובהיחודי אכילהאילו רצה הכתוב לכלול הכול בלאו אחד היה אומר רק ״לא תוכל לאכלם בשעריך״, שהרי המעשרות כבר הוזכרו קודם. מכיוון שחזר ופירט ״מעשר דגנך תירשך ויצהרך״, הפירוט בא ״ליחודי אכילה דכל חד וחד״ — לייחד לכל אחד איסור ומלקות משלו.תשובה: הפירוט בא לייחד איסור ומלקות לאכילת כל אחד
  4. רבי יצחקלחם קלי וכרמלמקרה דומה: רבי יצחק אומר שהאוכל ״לחם, קלי וכרמל״ לפני קרבן העומר לוקה שלוש מלקויות. הלאו כתוב בפסוק ״ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה״. קָלִי הוא חיטה שיובשה בתנור; כַּרְמֶל הוא גרגר חיטה לח שמולל ביד (רש״י).רבי יצחק: האוכל לחם, קלי וכרמל לפני העומר לוקה שלוש
  5. והא אין לוקיןגם כאן הלאו כולל שלושה דברים, והרי ״אין לוקין על לאו שבכללות״. איך אפשר ללקות שלוש פעמים?קושיה: גם כאן זה לאו שבכללות, ואין לוקין עליו
  6. שאני הכא״שאני הכא דמייתר קראי״ — כאן הכתובים מיותרים: אילו הייתה התורה רוצה רק איסור אחד, היה מספיק לכתוב פחות. היתור הוא שמייחד כל אחד מהם.תשובה: כאן הכתובים מיותרים, ולכן כל מין נאסר בנפרד
  7. נכתוב רק לחםהגמרא בודקת אם באמת יש יתור: ״לימא קרא לחם״ — שיכתוב הכתוב רק לחם, ונלמד ממנו קלי וכרמל. אם אפשר לוותר על שניים מהם, יוצא שהם מיותרים.בדיקת היתור: אפשר היה לכתוב רק לחם וללמוד את השאר
  8. פירכאחלהיש לפרוך את הלימוד: ״מה ללחם שכן נתרבה אצל חלה״ — לחם שונה משאר המינים כי רק ממנו מפרישים חלה. לכן אי אפשר ללמוד ממנו על קלי וכרמל, והם נחוצים.פירכא: לחם מיוחד כי רק בו יש חובת חלה
  9. נכתוב רק קליאז ״נכתוב קלי״ בלבד, ומקלי נלמד גם לחם וגם כרמל.בדיקת היתור: אפשר היה לכתוב רק קלי
  10. פירכאבעינו ומנחותלחם מקלי לא נלמד, כי קלי ״איתיה בעיניה״ — נשאר כמות שהוא — ואפשר שרק תבואה שלא נשתנתה נאסרה, ואילו לחם כבר טחון ואפוי. כרמל מקלי לא נלמד, כי קלי ״נתרבה אצל מנחות״ (מנחת העומר באה מקלי), וכרמל לא.פירכא: לחם נשתנה, וכרמל לא נתרבה במנחות
  11. נכתוב רק כרמלאולי ״נכתוב כרמל״ בלבד, ומכרמל נלמד לחם וקלי.בדיקת היתור: אפשר היה לכתוב רק כרמל
  12. פירכאלא נשתנהיש לפרוך: ״מה לכרמל שכן לא נשתנה מברייתו״ — כרמל לא עבר שום שינוי כלל, ואי אפשר ללמוד ממנו על מה שנשתנה.פירכא: כרמל לא נשתנה כלל מברייתו
  13. שניים מלמדים אחדואם ״מן חד לא ילפי״ — מאחד בלבד אי אפשר ללמוד את שני האחרים — לפחות ״נילף חדא מן תרין״: נלמד אחד משני האחרים. כלומר, די היה לכתוב שניים, והשלישי מיותר.טענה: לפחות שניים ילמדו על השלישי, והוא מיותר
  14. אלו שניים רוצה ללמודהגמרא דוחה בקצרה: מאלו שניים אתה רוצה ללמוד על האחד? כל זוג שתבחר יש נגדו פירכא, כמבואר מיד.דחייה: על כל זוג שתבחר יש פירכא
  15. פירכא על כל זוגאם לא נכתוב לחם ונלמד מקלי וכרמל — יש לפרוך ״מה לקלי וכרמל דאיתנהון בעיניהון״ (הם לא נטחנו). אם לא נכתוב כרמל ונלמד מלחם וקלי — יש לפרוך ״שכן נתרבו אצל מנחות״. בשני המקרים יש הבדל שמונע את הלימוד.פירכא: קלי וכרמל בעינם, ולחם וקלי נתרבו במנחות
  16. קלי מיותרלוקהרבי יצחק משיב: אילו לא נכתב ״קלי״ היינו לומדים אותו מלחם וכרמל. ואין פירכא: אם תאמר שלחם נתרבה בחלה — כרמל יוכיח, שאין בו חלה ובכל זאת נאסר; ואם תאמר שכרמל לא נשתנה — לחם יוכיח שנשתנה ונאסר. ״הלכך לוקה, דמייתר״ — הקלי מיותר, ולכן לוקים על כל אחד בנפרד.מסקנה: קלי מיותר, לכן לוקים על כל אחד מהשלושה
  17. ואימא חדאואימא: על הקלי המיותר מחייבים מלקות אחת, ועל כולם יחד מלקות אחת בלבד — ועדיין אין שלוש.קושיה: אולי היתור מחייב רק מלקות אחת על הכול
  18. קלי באמצעאילו כך, היה הכתוב כותב ״לחם כרמל וקלי״ או ״קלי ולחם וכרמל״. מכיוון שהקלי כתוב באמצע, הכוונה: לחם נחייב בעונש של קלי, וגם כרמל נחייב בעונש של קלי — כלומר כל אחד לוקה בנפרד.תשובה: הקלי באמצע משווה את שניהם — כל אחד לוקה
עזרים — טבלת שיטות
הניסיונות לוותר על מין אחד
הפירכאתוצאה
רק לחםלחם נתרבה בחלהנפרך, צריך את השאר
רק קלילחם נשתנה, כרמל לא במנחותנפרך
רק כרמלכרמל לא נשתנה מברייתונפרך
לחם מקלי וכרמלהם בעינם ולא נטחנונפרך
כרמל מלחם וקליהם נתרבו במנחותנפרך
קלי מלחם וכרמלאין: כרמל יוכיח (אין בו חלה), לחם יוכיח (נשתנה)קלי מיותר
חשבו לפני שממשיכים

מה ההבדל בין קלי לכרמל מבחינת הקרבת העומר, כפי שהגמרא מציינת?

עמוד א · גמרא

אל תהי גזירה שוה קלה בעיניך

בקצרה — על מה הסוגיה

ארבעה חכמים — רבי ינאי, רבי סימאי, אביי ורב אשי — מזהירים שלא לזלזל בגזירה שווה, ומביאים דינים חמורים שמקורם בה בלבד: כרת בפיגול ובנותר, איסור בתו מאנוסתו ושריפתה, וסקילה בעריות.

  1. רבי ינאיפיגולמפיגול ונותר, שהמשנה מונה בין חייבי כרת, לומד רבי ינאי: אל תזלזל בגזירה שווה. ״פיגול אחד מגופי תורה״ — חיוב כרת על מי שאוכל קרבן שעבודתו נעשתה במחשבה להקריבו או לאוכלו אחרי זמנו, ובכל זאת התורה לא למדה אותו אלא בגזירה שווה.רבי ינאי: כרת בפיגול נלמד רק בגזירה שווה
  2. ביאורעונו ישארבי יוחנן מבאר בשם זבדא בר לוי: בנותר נאמר ״ואוכליו עונו ישא״, ושם כתוב גם ״ונכרתה״; בפיגול גמור (חוץ לזמנו) נאמר ״והנפש האכלת ממנו עונה תשא״ בלי כרת. ״מה להלן כרת — אף כאן כרת״.ביאור: עונו ישא בנותר מלמד כרת בפיגול
  3. רבי סימאינותררבי סימאי אומר את אותו הדבר על הנותר עצמו: ממנו למדנו כרת בפיגול, והוא עצמו, אף שהוא מגופי תורה, אינו נלמד אלא מגזירה שווה. הכרת שבפסוק ״ואוכליו עונו ישא״ כתוב אחרי ענין המחשב חוץ למקומו, ורק הגזירה השווה מלמדת שהוא עוסק בנותר (רש״י).רבי סימאי: גם הכרת בנותר נלמד רק בגזירה שווה
  4. מאי היא?הגמרא שואלת: מהי הגזירה השווה שבה נלמד הכרת בנותר?שאלה: איזו גזירה שווה מלמדת כרת בנותר?
  5. קדש קדשלומדים ״קדש״ ״קדש״: נאמר ״כי את קדש ה׳ חלל״ בפסוק של ״ואוכליו עונו ישא״, ונאמר ״ושרפת את הנותר באש כי קדש״. מה שם מדובר בנותר — אף כאן מדובר בנותר.תשובה: קדש קדש מקשר את הפסוק לנותר
  6. אבייבתו מאנוסתואביי: אל תזלזל בגזירה שווה, שהרי ״בתו מאנוסתו״ — האיסור לבוא על בתו מאנוסתו, שחייבים עליו שריפה — הוא מגופי תורה, ואינו נלמד אלא מגזירה שווה.אביי: איסור בתו מאנוסתו נלמד מגזירה שווה
  7. הנה הנהרבא מביא בשם רבי יצחק בר אבדימי: האיסור נלמד מ״הנה״ ״הנה״. באשתו כתוב ״ערות אשה ובתה לא תגלה... שארה הנה זמה היא״, ו״בתה״ כולל גם את בתו שלו ממנה. בפסוק ״ערות בת בנך או בת בתך... כי ערותך הנה״ מדובר באנוסתו (שהרי בת בתו מאשתו כבר נלמדה מ״אשה ובתה״), ובתו עצמה מאנוסתו לא נכתבה. ״הנה״ ״הנה״ משווה: כמו שבאשתו נאסרה גם בתו, כך באנוסתו נאסרה בתו כבת בתו. ואין די בקל וחומר מבת בתו, כי אין מזהירין מן הדין (רש״י).רבא: האיסור לבת האנוסה נלמד מהנה הנה
  8. זמה זמהעונש השריפה נלמד מ״זמה״ ״זמה״: ״זמה היא״ שבפסוק אשה ובתה (שאליו קושרה בת האנוסה ב״הנה״) מתקשר ל״אשה ואת אמה זמה היא״, ושם כתוב ״באש ישרפו״ — ולכן גם הבא על בתו מאנוסתו נידון בשריפה (רש״י).העונש שריפה נלמד מזמה זמה
  9. רב אשינסקליםרב אשי: אל תזלזל בגזירה שווה, שהרי ״נסקלים״ — רוב החייבים בסקילה — הם מגופי תורה, ובכל זאת התורה לא למדה אותם אלא בגזירה שווה. כגון הבא על האם ועל הכלה, שבהם לא נאמרה סקילה במפורש אלא ״דמיהם בם״ (רש״י).רב אשי: סקילה בחייבי עריות נלמדת מגזירה שווה
  10. ברייתאדמיהם בםהלימוד מופיע בברייתא: נאמר כאן ״דמיהם בם״, ונאמר באוב וידעוני ״דמיהם בם״. מה להלן בסקילה — אף כאן בסקילה.ברייתא: דמיהם בם באוב וידעוני מלמד סקילה בעריות
עמוד א · גמרא

המפטם את השמן: למי חיוב ומתי פטור

בקצרה — על מה הסוגיה

הברייתא מחייבת רק את מי שעושה את השמן כדי לסוך בו, ופוטרת את מי שעושה כדי ללמוד או למסור לציבור. שאלה על חצאין מבדילה בין שמן לקטורת.

  1. ברייתאהמפטםהמפטם — מי שמרכיב — את שמן המשחה כמו שעשה משה, חייב כרת. הברייתא מפרטת: אם עשאו כדי ללמוד איך עושים אותו, או כדי למסור אותו לציבור — פטור; אם עשאו כדי לסוך בו — חייב. ומי שסך ממנו פטור, כי אין חייבים אלא על סיכה בשמן המשחה שעשה משה עצמו (״ואשר יתן ממנו על זר״).ברייתא: המפטם ללמוד או למסור לציבור פטור; לסוך חייב
  2. מנלן?״אמר מר: ללמוד בו על מנת למוסרו לציבור פטור. מנלן?״ — מנין שאין חיוב אלא כשעושה לעצמו?שאלה: מנין שפטום ללמוד או למסור לציבור פטור?
  3. גזירה שווהלכםלומדים בגזירה שווה ״מתכנתו״ מ״במתכונתה״ שבקטורת. לגבי קטורת כתוב ״לא תעשו לכם״ — לכם, לצורככם, אסור; אבל למסור לציבור פטור. כך גם בשמן.תשובה: מתכנתו מבמתכונתה — לכם אסור, לציבור פטור
  4. ותיהדר קטרתהלימוד הוא הדדי: ״ותיהדר קטרת ונילף משמן״. מה ששמן פוטם לחצאין פטור — אף קטורת פטור. אז למה אמר רבא שקטורת שפטמה לחצאין חייב, ושמן שפטמו לחצאין פטור? (לחצאין — למשל חצי כמות; רש״י.)קושיה: אם הלימוד הדדי, למה בקטורת חצאין חייב?
  5. כמוהו וכל עשייהרבא משיב: בשמן כתוב ״ובמתכנתו לא תעשו כמוהו״ — רק כמוהו בדיוק אסור, אבל חצי שפיר דמי. בקטורת כתוב ״והקטרת אשר תעשה״, וכל עשייה של קטורת כלולה: בפועל מקטירים חצי שחרית וחצי בין הערבים, ולכן גם חצי חייב.תשובה: בשמן כמוהו בדיוק; בקטורת כל עשייה כולל חצי
עמוד א–ב

שמן המשחה: משקל הסממנים ודרך עשייתו

בקצרה — על מה הסוגיה

הברייתא מונה את משקל הסממנים ואת דרך עשיית השמן. הגמרא מבררת מדוע צריך סכום, אם שוקלים בהכרע, וכיצד הספיקו שנים עשר לוג, ומסיימת בכך שהשמן היה נס.

  1. ברייתאמשקל הסממניםברייתא מונה את סממני שמן המשחה: מר דרור חמש מאות שקל, קדה חמש מאות, קנמן בשם חמש מאות, וקנה בשם מאתיים וחמישים. בסך הכול אלף ושבע מאות וחמישים.ברייתא: סך הסממנים אלף שבע מאות וחמישים שקל
  2. תנא מניינאהכתוב כבר מפרט את משקל כל סם. ״תנא מניינא קא משמע לן?״ — למה הברייתא צריכה להשמיע את הסכום?קושיה: הפסוק כבר פירט, למה הברייתא מוסיפה סכום?
  3. תנא הא קא קשיא ליההתנא נתקשה בלשון הפסוק: ״קנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים, וקנה בשם חמשים ומאתים״. ייתכן לומר שקנה בשם כקנמן, שמחציתו חמשים ומאתים — כלומר חמש מאות, ובסך הכול אלפיים. הסכום שבברייתא מלמד שקנה בשם הוא רק חמשים ומאתים.תשובה: הסכום מלמד שקנה בשם רק מאתיים וחמישים
  4. ואימא הכי נמיואימא כך באמת: קנה בשם הוא חמש מאות, כמו קנמן בשם.קושיה: אולי קנה בשם באמת חמש מאות כקנמן
  5. אם כן נכתובאם כך, היה הכתוב כותב את שניהם יחד: ״קנמן בשם וקנה בשם מחצה ומחצה חמשים ומאתים״ — כלומר ששניהם נשקלים בחצאים של מאתיים וחמישים, כל אחד חמש מאות (רש״י: שקילה בחצאים). מכיוון שכתב ״מחציתו״ רק בקנמן, ובקנה בשם כתב מספר משלו, קנה בשם הוא מאתיים וחמישים בלבד.תשובה: אילו כן, הכתוב היה כותב מחצה ומחצה לשניהם
  6. בהכרע או עין בעין?רב פפא שואל את אביי: השוקל את הסממנים — שוקל בהכרע (מוסיף קצת עד שהכף נוטה), או עין בעין, בדיוק גמור?שאלה: שוקלים את הסממנים בהכרע או בדיוק?
  7. בד בבדאביי משיב: התורה כתבה ״בד בבד״, ואתה אומר בהכרע? כלומר בדיוק.תשובה: בד בבד מלמד שוקלים בדיוק, בלי הכרע
  8. הקב״ה יודע הכרעותוהאמר רב יהודה: ״הקדוש ברוך הוא יודע הכרעות״ — כלומר יש בהם הכרע!קושיה: רב יהודה אומר שיש הכרע בשקילה
  9. קנמן בשני חלקיםרב יהודה מוכיח מדברי הפסוק עצמו: קנמן בשם הובא בשתי פעמים של מאתיים וחמישים, ולא חמש מאות בבת אחת. ״שמע מינה״ — יש בו הכרע, שמוסיפים בכל פעם. לכן שוקלים בהכרע.הוכחה: קנמן נשקל בשני חלקים כי בכל פעם הוסיפו הכרע
  10. מאי בד בבד?ואם שוקלים בהכרע, מהו ״בד בבד״?שאלה: אם יש הכרע, מה פירוש בד בבד?
  11. רבינאמשקל אחר משקלרבינא: ״שלא יניח משקל במשקל וישקול״ — שלא ישקול סם אחד, ואחר כך ישקול סם אחר כנגדו, אלא כל סם נשקל לעצמו כנגד המשקולת.רבינא: כל סם נשקל לעצמו כנגד משקולת
  12. רבי יהודהשליקהברייתא: שמן המשחה שעשה משה במדבר — לפי רבי יהודה, שלקו (בישלו) את העיקרין, שורשי הבשמים, בשמן.רבי יהודה: שלקו את העיקרין בשמן
  13. רבי יוסילא סיפקרבי יוסי מקשה: השמן היה שנים עשר לוג בלבד, ו״לסוך העיקרין אינו סיפק״ — אפילו לסוך את העיקרין לא די בו, קל וחומר לשלוק בו.קושיה: שנים עשר לוג לא מספיקים אפילו לסוך את העיקרין
  14. רבי יוסיבמיםלדעת רבי יוסי הביאו את העיקרין ושלקום במים — המים נבלעו בעיקרין, כדי שלא יבלעו אחר כך את השמן (רש״י). הציפו עליהם את השמן, והשמן ״קלט את הריח״, ואז ״קיפחו״ — הסירו אותו מעל העיקרין ונתנו בצלוחית.רבי יוסי: שלקו במים והציפו שמן, והשמן קלט את הריח
  15. אמר לו רבי יהודהרבי יהודה דוחה את הקושיה: אין צורך לדחוק לפתור את הבעיה, כי בשמן המשחה היו ניסים.רבי יהודה: אין צורך לדחוק, כי נעשו בשמן ניסים
  16. נסים הרבהוכי נס אחד נעשה בשמן המשחה? נסים הרבה נעשו בו: תחילתו שנים עשר לוג בלבד, ובו נמשחו המשכן וכליו ואהרן ובניו שבעת ימי המילואים, ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים, וכולו קיים לעתיד לבוא.רבי יהודה: נעשו בשמן נסים רבים מתחילתו ועד סופו
  17. זה בגימטריאההוכחה שהשמן קיים לעתיד: ״שמן משחת קדש יהיה זה לי לדרתיכם״ — ״זה״ בגימטריא שנים עשר, כלומר כל שנים עשר הלוגים יישארו לדורות (רש״י).ראיה: זה בגימטריא שנים עשר — הכמות נשמרת לדורות
  18. ברייתאנסיםברייתא נוספת בשם רבי יהודה: הרבה נסים נעשו בשמן. בדרך הטבע, הקדירה בולעת מהשמן, העיקרין בולעים והאש שורפת, ובכל זאת נמשחו בו המשכן וכליו ואהרן ובניו שבעת ימי המילואים.ברייתא: למרות בליעה ושרפה, השמן הספיק לכול
משקל הסממנים בשמן המשחה
משקל כל סם
מר דרור500 שקלים
קדה500 שקלים
קנמן בשם500 שקליםנשקל בשתי מחציות של 250
קנה בשם250 שקלים
חשבו לפני שממשיכים

איך לדעת רבי יוסי הצליחו להוציא את הריח מהבשמים אל שנים עשר לוג של שמן בלבד?

עמוד ב · גמרא

משיחת כהנים ומלכים בשמן המשחה

בקצרה — על מה הסוגיה

מי נמשח בשמן המשחה, ומי לא? כהן גדול תמיד, מלך רק בבית דוד ורק כשיש מחלוקת.

הגמרא מבררת את המקורות ואת החריגים — יהוא ויהואחז — ומיישבת שנמשחו באפרסמון ולא בשמן המשחה שנגנז.

  1. ברייתאמי נמשחהברייתא של רבי יהודה על ניסי שמן המשחה (סוף הסוגיה הקודמת) ממשיכה: בשמן המשחה נמשחו גם כהנים גדולים ומלכים. אפילו כהן גדול בן כהן גדול צריך משיחה, אבל אין מושחים מלך בן מלך. ואם תאמר: למה משחו את שלמה? בגלל מחלוקת אדוניה; את יהואש בגלל עתליה; ואת יהואחז בגלל יהויקים אחיו, שהיה גדול ממנו בשנתיים. הגמרא דנה עכשיו בכל פרט: ״אמר מר״.ברייתא: כהן גדול בן כהן גדול נמשח, מלך בן מלך לא
  2. כהן גדול בן כהן גדול״ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה. מנלן?״שאלה: מנין שגם כהן גדול בן כהן גדול צריך משיחה?
  3. המשיח תחתיוכתוב ״והכהן המשיח תחתיו מבניו״. אילו רצה לומר רק מי שבא תחתיו, היה אומר ״והכהן שתחתיו״. מכיוון שכתב ״המשיח״, מלמד שגם אם הוא מבניו — מי שנמשח הוא הכהן הגדול, ומי שלא נמשח אינו כהן גדול.תשובה: המילה המשיח מלמדת שגם בן צריך משיחה
  4. מלך בן מלך״אין מושחין מלך בן מלך. מנלן?״שאלה: מנין שאין מושחים מלך בן מלך?
  5. ירושה היארב אחא בר יעקב: כתוב ״למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו כל הימים״ — המלוכה ירושה, ולכן אין צורך במשיחה חדשה.רב אחא בר יעקב: המלוכה ירושה, הוא ובניו
  6. מחלוקת צריכה משיחהומפני מה משחו את שלמה? בגלל מחלוקת אדוניה. ״מנלן דכי אתי מחלוקת בעי משיחה״ — ולמה לא פשוט כל מי שמלך רוצה מוריש לו את המלוכה?קושיה: מנין שכשיש מחלוקת צריך משיחה?
  7. בקרב ישראלרב פפא: הכתוב אומר ״בקרב ישראל״ — בזמן ששלום בישראל המלוכה עוברת מעצמה לבנים; כשאין שלום, צריך למשוח (רש״י).רב פפא: בקרב ישראל — בשלום אין משיחה, במחלוקת יש
  8. תנאיהואתנא מוסיף: אף יהוא בן נמשי נמשח רק מפני מחלוקת יורם בן אחאב.תנא: אף יהוא נמשח רק מפני מחלוקת יורם
  9. תיפוק ליהאמאי? ״תיפוק ליה דמלך ראשון הוא״ — הרי הוא מלך ראשון בשושלתו ולכן צריך משיחה בלי קשר למחלוקת.קושיה: יהוא מלך ראשון, למה צריך מחלוקת?
  10. חסורי מיחסרא״חסורי מיחסרא והכי קתני״ — הברייתא חסרה: מלכי בית דוד מושחין, מלכי ישראל אין מושחין; ואם תאמר מפני מה משחו את יהוא — מפני מחלוקת יורם.תשובה: הברייתא חסרה — מלכי ישראל אינם נמשחים בכלל
  11. מלכי בית דוד״מלכי בית דוד מושחין, ואין מלכי ישראל מושחין. מנלן?״שאלה: מנין שרק מלכי בית דוד נמשחים?
  12. זה טעון משיחהלשמואל נאמר על דוד ״קום משחהו כי זה הוא״ — זה טעון משיחה, ואין אחר טעון משיחה.תשובה: כי זה הוא — רק זה נמשח, לא אחר
  13. מעילה בשמן המשחהומשום מחלוקת יורם ״נמעל בשמן המשחה״? הרי אין מושחים בו מלכי ישראל!קושיה: למה לנהוג מעילה בשמן המשחה בגלל יהוא?
  14. אפרסמא דכיאכדאמר רב פפא להלן: ״באפרסמא דכיא״ — יהוא נמשח בשמן אפרסמון טהור, ולא בשמן המשחה.תשובה: יהוא נמשח באפרסמון טהור ולא בשמן המשחה
  15. יהואחז ויהויקיםהברייתא אמרה שיהואחז נמשח בגלל יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו בשנתיים. ״ומי קשיש?״ — הרי כתוב: ״ובני יאשיה הבכור יוחנן והשני יהויקים והשלישי צדקיהו והרביעי שלום״, ורבי יוחנן אמר: יוחנן הוא יהואחז, וצדקיהו הוא שלום (כגרסת רש״י). אם כן יהואחז הבכור, ויהויקים צעיר ממנו!קושיה: לפי רבי יוחנן יהואחז היה הבכור, לא יהויקים
  16. בכור למלכותלעולם יהויקים מבוגר יותר. יהואחז נקרא בכור כי הוא בכור למלכות — ראשון בין האחים שמלך.תשובה: יהויקים מבוגר, ויהואחז הוא בכור למלכות
  17. זוטא קמי קשישאומי מעמידים צעיר לפני מבוגר? והכתיב על יהושפט ״ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור״.קושיה: האם מעמידים צעיר למלוכה לפני המבוגר?
  18. ממלא מקום אבותיויהורם היה ״ממלא מקום אבותיו״ — כאביו וראוי למלוך. יהויקים לא היה כזה, ואילו יהואחז היה ראוי.תשובה: יהואחז היה ממלא מקום אביו, יהויקים לא
  19. שלום הוא צדקיהאמר מר: ״הוא שלום הוא צדקיה״. והא ״בדרי קחשיב״ — הפסוק מונה אותם בשורה, צדקיהו שלישי ושלום רביעי?קושיה: הפסוק מונה את צדקיהו ושלום כשני אנשים
  20. שלישי לבנים רביעי למלכותהוא איש אחד: נקרא שלישי כי הוא שלישי לבנים, ורביעי כי הוא רביעי למלכות — קודם מלך יהואחז, אחר כך יהויקים, אחר כך יכניה, ואחר כך צדקיה.תשובה: שלישי לבנים ורביעי למלכות — איש אחד
  21. למה שלוםברייתא: הוא שלום הוא צדקיה. נקרא שלום כי היה שלם במעשיו, או כי בימיו שלמה והסתיימה מלכות בית דוד. שמו המקורי מתניה, ומלך בבל שינה אותו לצדקיה.ברייתא: נקרא שלום על שהיה שלם במעשיו, שמו מתניה
  22. יצדיק עליך את הדיןמלך בבל קרא לו צדקיה כאומר: יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי. כי נבוכדנאצר השביעו באלהים שלא ימרוד, והוא מרד.מלך בבל קרא צדקיה — יצדיק עליך את הדין אם תמרוד
  23. ומי הוה שמן המשחה?ומי היה שמן המשחה בימי יהואחז? והתניא: משנגנז הארון נגנזו עמו צנצנת המן, צלוחית שמן המשחה ומקלו של אהרן.קושיה: כשמשחו את יהואחז כבר נגנז שמן המשחה
  24. יאשיה גנזוועוד נגנז הארגז ששלחו הפלשתים דורון (מתנה) לאלוהי ישראל, שנאמר ״אשם תשימו בארגז מצדו״ — מכאן שהארגז היה תמיד לצד הארון, ונגנז עמו (רש״י). מי גנזו? יאשיה מלך יהודה, שאמר לכהנים ״תנו את ארון הקדש״ — שלא יגלה הארון עמם לבבל (רש״י).יאשיהו גנז את הארון ואת הדברים שנלווים אליו
  25. שם שםרבי אלעזר מבאר למה כל הדברים הללו נגנזו יחד עם הארון. הצנצנת נלמדת בגזירה שווה ״שם״ ״שם״ — בארון ״אשר אועד לך שמה״ ובצנצנת ״ונתן שמה״.רבי אלעזר: צנצנת המן נלמדת בגזירה שווה שם שם
  26. דורות דורותשמן המשחה נלמד מהצנצנת בגזירה שווה ״דורות״ ״דורות״: בצנצנת ״לדורותיכם״ ובשמן המשחה גם כן ״לדורותיכם״.שמן המשחה נלמד מהצנצנת בגזירה שווה דורות דורות
  27. משמרת משמרתמקלו של אהרן נלמד מהצנצנת בגזירה שווה ״משמרת״ ״משמרת״.מקל אהרן נלמד מהצנצנת בגזירה שווה משמרת משמרת
  28. רב פפאאפרסמאאם כן כיצד משחו את יהואחז? אמר רב פפא: ״באפרסמא דכיא״ — לא בשמן המשחה אלא באפרסמון טהור.רב פפא: יהואחז נמשח באפרסמון טהור, לא בשמן המשחה
עמוד ב · גמרא

אופן המשיחה: יציקה ומשיחה, ודאגת משה ואהרן

בקצרה — על מה הסוגיה

איך מושחים, ובאיזה סדר? שתי ברייתות סותרות מתיישבות כמחלוקת תנאים.

משם עוברת הגמרא לטיפות השמן שבזקן אהרן ולדאגת משה ואהרן שמא מעלו, ובת קול מרגיעה אותם.

  1. כמין נזר וכמין כימושחים את המלכים כמין נזר — סביב הראש כמו כתר — ואת הכהנים כמין ״כי״. רב מנשיה מפרש: ״כמין כי יוני״ — האות היוונית כי (χ), שצורתה כמו איקס. רש״י: יוצק שמן על ראשו, אחר כך נותן בין ריסי עיניו, ומחבר ביניהם באצבעו דרך המצח.המלכים נמשחים כנזר סביב הראש והכהנים בצורת כי
  2. סתירת ברייתותברייתא אחת: בתחילה יוצק שמן על ראשו ואחר כך נותן בין ריסי עיניו. ברייתא אחרת: בתחילה נותן בין ריסי עיניו ואחר כך יוצק. הפוכות!קושיה: שתי ברייתות סותרות בסדר היציקה והמשיחה
  3. תנאי היאזו מחלוקת תנאים: יש מי שסבור שמשיחה עדיפה ויש מי שסבור שיציקה עדיפה.תשובה: מחלוקת תנאים אם משיחה או יציקה עדיפה
  4. טעם היציקהמי שאומר יציקה עדיפה סומך על הכתוב ״ויצק משמן המשחה על ראש אהרן״, ורק אחר כך ״וימשח אותו״.יציקה עדיפה: כתוב קודם ויצק על ראש אהרן
  5. טעם המשיחהמי שאומר משיחה עדיפה סבור ש״נתרבה אצל כלי שרת״ — במשכן משיחה נאמרה בכלים ולא יציקה, ולכן עדיפה.משיחה עדיפה: היא נתרבה אצל כלי שרת
  6. והכתיב ויצקוהרי כתוב ״ויצק״ ולבסוף ״וימשח״ — היציקה קודמת! זה נגד מי שאומר שמשיחה עדיפה.קושיה: הכתוב מקדים יציקה למשיחה
  7. הכי קאמרכך הכתוב אומר: מה טעם ״ויצק״? משום ״וימשח אותו לקדשו״ — היציקה משרתת את המשיחה, שהיא העיקר.תשובה: היציקה באה בשביל המשיחה שהיא העיקר
  8. משה דואגברייתא: ״כשמן הטוב היורד על הראש״ — שתי טיפות דמויות מרגליות היו תלויות בזקן אהרן. רב כהנא: כשהיה מדבר היו עולות ויושבות בשורשי הזקן. על כך דאג משה שמא מעל בשמן המשחה ויצק יותר מדי.משה דאג שמא מעל בשמן המשחה כשהגיע לזקן אהרן
  9. כטל חרמוןיצאה בת קול ואמרה ״כטל חרמון שירד על הררי ציון״ — מה טל אין בו מעילה, אף שמן שיורד על זקן אהרן אין בו מעילה.בת קול: כשם שבטל אין מעילה, כך בשמן שבזקן
  10. אהרן דואגועדיין אהרן דאג: שמא משה לא מעל, ואני מעלתי (רש״י: שבגדיו נהנים מריח השמן).קושיה: אולי משה לא מעל, אבל אהרן כן
  11. שבת אחים גם יחדיצאה בת קול: ״הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד״ — מה משה לא מעל, אף אתה לא מעלת.בת קול: כשם שמשה לא מעל, כך גם אהרן
עזרים — דף עזר של Simon Wolf
חשבו לפני שממשיכים

על מה דאג משה, ומה ענתה לו בת הקול?

עמוד ב · המשך בדף ו׳

משיחה על המעיין וסימנים לטובה

בקצרה — על מה הסוגיה

המלכים נמשחים על המעיין כסימן שמלכותם תימשך, ומכאן עוברת הגמרא לסימנים נוספים — נר, תרנגול וצל — ולכך שאין לבדוק סימן שעלול לרפות את הלב.

אביי מסיק שסימן הוא דבר של ממש, ולכן אוכלים מאכלי סימן בראש השנה;

רב משרשיא מייעץ לבניו לחזור על שמועתם ליד המים, ולבסוף חוזרים למשיחה: דוד ושלמה נמשחו בקרן ומלכותם נמשכה.

  1. על המעייןברייתא: אין מושחין את המלכים אלא על המעיין, כדי שתימשך מלכותם כמו מעיין. ראיה: דוד אמר על שלמה ״והורדתם אותו על גחון ומשח אותו שם״.מושחים מלכים על המעיין כדי שמלכותם תימשך
  2. רב אמינראגב כך: רב אמי אומר שמי שרוצה לדעת אם תימשך שנתו יביא נר בעשרת ימי תשובה ויתלה בבית שאין בו רוח; אם אורו נמשך, ידע שישלים את שנתו.רב אמי: נר שמאיר זמן רב בעשרת ימי תשובה — סימן לחיים
  3. תרנגולעסקיםמי שרוצה לדעת אם יצליח עסקו, יגדל תרנגול; אם הוא שמן ויפה, יידע שיצליח.תרנגול שמן ויפה — סימן להצלחת העסק
  4. יציאה לדרךמי שרוצה לצאת לדרך ולדעת אם יחזור לביתו, יכנס ויעמוד בבית אפל במקצת (רש״י), ״אם חזי״ — אם יראה. ההמשך בדף ו׳ בתחילת הדף.סימן ליציאה לדרך: להיכנס לבית אפל ולבחון אם יש צל
  5. בבואהדף ו׳אם יראה בבואה — צל — לבבואה של בבואה שלו, יידע שיחזור. ואמרה הגמרא: ״ולאו מילתא היא״ — אין לעשות זאת, כי ״דילמא חלשא דעתיה״ אם לא יראה את הסימן, והוא עלול לצער את עצמו ולהרע מזלו.הגמרא: אין לעשות זאת, שמא לא יראה ויחלש דעתו
  6. אבייסימנא מילתאאביי: ״השתא דאמרת סימנא מילתא היא״ — עכשיו שסימן הוא דבר של ממש, יהיה אדם רגיל לאכול בראש השנה דלעת, רוביא, כרישים, תרדים ותמרים (רש״י: קרא — דלעת, רוביא — תלתן). אלה צמחים שגדלים מהר או שהם מתוקים — סימן טוב לשנה (רש״י).אביי: בראש השנה יש לאכול מאכלי סימן
  7. רב משרשיאגרוסו על מיארב משרשיא אמר לבניו: לפני שאתם נכנסים ללמוד לפני רבכם, חזרו תחילה על המשניות; כשאתם יושבים לפניו, הסתכלו בפיו, שנאמר ״והיו עיניך רואות את מוריך״; וכשאתם חוזרים על שמועה, ״גרוסו על מיא״ — ליד המים, ״דכי היכי דמשכי מיא תמשוך שמעתכון״: כשם שהמים נמשכים, כך תימשך שמועתכם. גם זה סימן, כמו המעיין של המלכים.רב משרשיא: לחזור על השמועה ליד המים, שתימשך כמותם
  8. מתא מחסיא ופומבדיתאעוד אמר להם: מוטב לשבת על האשפות של מתא מחסיא ולא בארמונות של פומבדיתא (רש״י: שאנשיה היו ידועים כגנבים); וטוב לאכול דג קטן מוסרח מלאכול כותח חזק ״דרמי כיפי״ — שמפצח סלעים — כי הוא מזיק (רש״י).רב משרשיא: עדיף עוני במתא מחסיא, ודג מוסרח מכותח
  9. רמה קרניחוזרים לסימן שבמשיחת המלכים: חנה אמרה ״רמה קרני״ — ולא ״רמה פכי״. דוד ושלמה נמשחו בקרן, ומלכותם נמשכה; שאול ויהוא נמשחו מן הפך, ומלכותם לא נמשכה.נמשחו בקרן — מלכותם נמשכה; מן הפך — לא נמשכה
סוף הסוגיה (מראש דף ו׳) מובא כאן; לעיון שם ←
בסוף הדף

שאלות הבנה

להעמקה

מקורות להעמקה

מקורות

הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.

נוצר על ידי סוכן AI (Claude) ונבדק אוטומטית מול לשון הגמרא — מומלץ לעיין במקור. ההסבר נכתב כעזר ללימוד ואינו מחליף עיון בגמרא ובמפרשים. להלכה למעשה — יש לשאול רב.