דף הבית · מסכת כריתות

כריתות ו׳

פרק א׳ (שלשים ושש כריתות)~35 דק׳ספריא

הקטרת והסך בשמן המשחה: מעילה בריח, סממני הקטרת ופיטומה, אחד עשר הסממנים, ומי נחשב אדם לעניין שמן המשחה.

כ׳ בשבט תשפ״ז, יום חמישינוצר על ידי סוכן AI
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
✎ שאלות הבנה על הדף — בסוף הדף ↓ 📊 דף עזר לדף · Simon Wolf ↓
הקדמה — הסיפור של הדף

הדף ממשיך בענייני המשנה על חייבי הכריתות. תחילה המפטם את הקטרת: האם יש מעילה בריח, ולמה תרומת הדשן אינה מלמדת.

אחר כך סממני הקטרת וקביעת רבי יוסי בר חנינא שכל מעשיה בקדש, אל מול משנת שקלים על המקדיש נכסיו.

לאחר מכן שס״ח המנים, פיטום לחצאין ושחיקת הקטרת, ומניין אחד עשר הסממנים מן הפסוק בדרשת כלל ופרט וכלל.

בסוף עוברים להסך בשמן המשחה: מי נחשב אדם, ובמה נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה — עד תחילת הדף הבא, שם הם הולכים לשיטתם בבת כהן שנישאת לפסול.

עמוד א · גמרא

המפטם את הקטרת: מעילה בריח

בקצרה — על מה הסוגיה

הברייתא מחייבת את המפטם קטרת כדי להריח, ופוטרת את המריח אך אומרת שמעל. מקשים מדברי בר קפרא שבריח אין מעילה, ומיישבים שהוא מדבר אחרי עליית התמרה;

מקשים מתרומת הדשן, והתשובה: שני כתובים הבאים כאחד אינם מלמדים.

  1. ברייתא: מפטם קטרתהמשנה מונה בין חייבי הכרת את ״המפטם את הקטרת״. הברייתא מפרטת: מי שמפטם (מרקיח) קטרת ״ללמד בה או למוסרה לציבור״ — כדי ללמוד כיצד עושים אותה, או כדי למסור אותה לצורכי הציבור — פטור, כי לא התכוון ליהנות ממנה; אבל מי שפיטם ״להריח בה״ לעצמו — חייב.מפטם קטרת ללמוד או למסור לציבור פטור; כדי להריח חייב
  2. המריח בקטרת״והמריח בה פטור״ מכרת — הכוונה למי שהריח בקטרת של המקדש עצמה (רש״י: קטרת של ציבור). אבל יש בכך ״מעל״: הנאה מהקדש, ובשוגג צריך להביא קרבן אשם.המריח בקטרת המקדש פטור מכרת, אך מועל בהקדש
  3. ומי איכא מעילה?הגמרא תוהה: ״ומי איכא מעילה״ בריח? הרי רבי שמעון בן פזי אמר בשם רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא ש״קול ומראה וריח״ של הקדש (קול כלי השיר, מראה ההיכל, ריח הקטרת — רש״י) אינם בכלל מעילה. אם כן, איך הברייתא קובעת שהמריח מעל?קושיה: בר קפרא אמר שבריח אין מעילה, והברייתא אומרת מעל
  4. תירוץ: אחר עליית התמרהבר קפרא דיבר רק על ״ריח אחר שתעלה תמרתו״ — אחרי שעמוד העשן עלה, כבר נעשתה מצוותה, ו״אין לך דבר אחר שנעשה מצותו ומועלין בו״. הברייתא, שאומרת שמעל, מדברת על הריח לפני עליית התמרה (רש״י).בר קפרא מדבר אחרי עליית התמרה; לפני כן יש מעילה
  5. והרי תרומת הדשןקושיה על הכלל: ״והרי תרומת הדשן״ — הדשן שמרימים מהמזבח ומניחים לידו אחרי שנשרפו הקרבנות. מצוותה כבר נעשתה, ובכל זאת מועלים בה (רש״י: ״ושמו״ — שם תהא גניזתו). אם כן, יש דבר שמצוותו נעשתה ויש בו מעילה.קושיה: בתרומת הדשן מצוותה נעשתה ובכל זאת מועלים בה
  6. שני כתובין הבאין כאחדתרומת הדשן ובגדי כהונה הם ״שני כתובים הבאים כאחד״: שני פסוקים שבאים לומר דין דומה, והיה אפשר לאמרו באחד מהם ולהקיש ממנו. כיוון שבאו שניים — אין מלמדים מהם לשאר דינים. לכן תרומת הדשן חריג מיוחד ואינה סותרת את הכלל.שני כתובים הבאים כאחד אינם מלמדים, ולכן תרומת הדשן חריג
  7. הניחא לרבנן, אלא לרבי דוסאהתירוץ ״הניחא לרבנן״: לשיטתם בגדי הכהן הגדול ליום הכיפורים טעונים גניזה (״והניחם שם״), ולכן הם ותרומת הדשן שני כתובים. אלא לשיטת רבי דוסא מה יש לומר?קושיה: לרבי דוסא, הבגדים אינם טעונים גניזה, אז מה התירוץ?
  8. שיטת רבי דוסארבי דוסא אומר שהבגדים ״כשירין הן לכהן הדיוט״ (גם הם בגדי לבן), ו״והניחם שם״ בא רק ״שלא ישתמש בהן ביום הכפורים אחר״ — כהן גדול לא ילבש אותם שוב בשנה אחרת. לשיטתו אין כאן פסוק של גניזה, ותרומת הדשן נשארת פסוק בודד שאפשר ללמוד ממנו.רבי דוסא: הבגדים כשרים להדיוט; הפסוק רק אוסר שימוש חוזר
  9. תרומת הדשן ועגלה ערופהגם לרבי דוסא אין למדים: תרומת הדשן ו״עגלה ערופה״ הם ״שני כתובין הבאין כאחד״, שכן בשתיהן נאמר שהן טעונות גניזה.גם לרבי דוסא: תרומת הדשן ועגלה ערופה הם שני כתובים הבאים כאחד
  10. מקורות הגניזהבתרומת הדשן: ״ושמו אצל המזבח״ — שם תהא גניזתה. בעגלה ערופה: ״וערפו שם את העגלה בנחל״ — שם תהא קבורתה לעולם (רש״י).תרומת הדשן ועגלה ערופה: בשתיהן הפסוק מלמד גניזה
  11. ולמאן דאמר: תרי מיעוטיואפילו מי שסובר ש״שני כתובין הבאים כאחד מלמדין״, כאן אין מלמדים, משום ש״תרי מיעוטי״: בתרומת הדשן נאמר ״ושמו״ — את זה כן, דבר אחר לא; ובעגלה נאמר ״הערופה״ — אותה כן, אחרת לא. שני מיעוטים מונעים הרחבה.גם למי שסובר שהם מלמדים: שני מיעוטים בפסוקים מונעים הרחבה
עמוד א · גמרא

סממני הקטרת: האם נעשית רק בקדש?

בקצרה — על מה הסוגיה

הברייתא מפרטת את סממני הקטרת, ודברי התנא שאין מכניסים מי רגלים למקדש מסייעים לרבי יוסי בר חנינא שכל מעשיה בקדש. מקשים ממשנת שקלים על המקדיש נכסיו;

רבי אושעיא מעמיד בקטרת שניתנה לאומנים בשכרם, רב יוסף דוחה ומעמיד באחד מסממני הקטרת בלבד.

  1. ברייתא: סממני הקטרתברייתא מפרטת את פיטום הקטרת: ארבעה סממנים — הצרי, הציפורן, החלבנה והלבונה — ״משקל שבעים של שבעים מנה״ כל אחד; ארבעה אחרים (מור, קציעה, שיבולת נרד, כרכום) ששה עשר מנה כל אחד; קושט שנים עשר, קילופה שלשה וקנמון תשעה. נוסף על כך: בורית כרשינה (תשעה קבין), יין קפריסין (שלשה סאין ושלשה קבין, ואם אין — חמר חיוריין ישן), מלח סדומית (רובע) ומעלה עשן (כל שהוא); ורבי נתן מוסיף כיפת הירדן.הברייתא מפרטת את הסממנים ואת משקלם בפיטום הקטרת
  2. ברייתא: מה פוסלאם נתן בקטרת ״דבש״ — פסלה (״כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו״). ואם ״חיסר אחת מכל סממניה״ והקטירה — חייב מיתה (רש״י: כשהכניסה ביום הכיפורים שלא כהלכתה).דבש פוסל את הקטרת; המחסר סמם והקטיר חייב מיתה
  3. דברי רבי שמעון״רבי שמעון״ (ברש״י: רבן שמעון בן גמליאל, ש״לפרושי אתא״ — בא לבאר) מדייק: הצרי הוא רק שרף הנוטף מעצי הקטף, ולא העץ עצמו. בורית כרשינה ויין קפריסין אינם סממנים בקטרת: הבורית משפשפת את הציפורן כדי שתהיה נאה (רש״י: שחורה היא), והיין שורים בו אותה כדי שריחה יהיה חזק. ו״מי רגלים יפין לה״ לצורך זה, אלא שאין מכניסים מי רגלים למקדש (רש״י: בעזרה היו מפטמים).סוף הברייתא: בורית ויין לציפורן; מי רגלים יפים אך אסורים במקדש
  4. מסייע לרבי יוסי בר חנינאהדברים שבסוף הברייתא ״מסייע ליה לרבי יוסי בר חנינא״, שדרש מ״קדש היא קדש תהיה לכם״ ש״כל מעשיה לא יהו אלא בקדש״: אילו הפיטום היה נעשה בחוץ, אפשר היה להשרות את הציפורן במי רגלים; מכיוון שנמנעו מכך כי אין מכניסים אותם למקדש, מוכח שכל עבודת הקטרת נעשית בקדש (רש״י).התנאי שאין מי רגלים במקדש מסייע: כל מעשי הקטרת בקדש
  5. מיתיבי: משנת שקליםמקשים על רבי יוסי בר חנינא ממשנה בשקלים: ״המקדיש נכסיו והיו בה דברים הראויין לקרבנות הציבור״ — ינתנו לאומנים (העובדים לצורכי המקדש) בשכרם. הכוונה לאדם פרטי שהקדיש את כל נכסיו.קושיה: המקדיש נכסיו נותן דברים הראויים לציבור לאומנים בשכרם
  6. מאי נינהו?מה הם אותם דברים הראויים לקרבן ציבור? בהמה וחיה — כבר שנו את דינם במשנה אחרת; יין שמן וסלת — גם כן. נשאר רק ״קטרת״, שאינה ראויה אלא לציבור. אבל אז אדם פרטי מחזיק קטרת שנעשתה מחוץ למקדש — וזה סותר את רבי יוסי בר חנינא.קושיה: אם לא בהמה ויין, הכוונה לקטרת — ונעשית מחוץ למקדש
  7. תירוץ רבי אושעיא״רבי אושעיא״ מתרץ: מדובר ב״אותה הניתנת לאומנים בשכרן״ — קטרת שנעשתה כדין בקודש ונמסרה לאומנים כשכר, והם הקדישו אותה מנכסיהם. כך אפשר שיש קטרת בנכסי אדם פרטי בלי שנעשתה מחוץ למקדש.רבי אושעיא: קטרת שנעשתה בקדש, ניתנה לאומנים, והם הקדישוה
  8. ברייתא: מותר הקטרתרבי אושעיא מביא ברייתא: ממותר הקטרת (העודף שנשאר בסוף השנה) מפרישים שכר האומנים, מחללים את הקטרת על מעות האומנים, נותנים להם את הקטרת בשכרם, וחוזרים ולוקחים אותה מתרומה חדשה — מתרומת הלשכה של השנה הבאה.הברייתא: מותר הקטרת מחולל, ניתן לאומנים, וחוזרים ולוקחים
  9. מתקיף לה רב יוסף״מתקיף לה רב יוסף״: בכל המותרות שבמשנה (כגון מותר הקטרת) שונים ש״חוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה״, ואילו כאן, במקדיש נכסיו, אין שונים כך. מכאן שאין מדובר בקטרת גמורה שנמסרה לאומנים (רש״י).קושיה: במקדיש נכסיו לא שנו ״חוזרין ולוקחין״, כבשאר המותר
  10. אלא אמר רב יוסף״אלא אמר רב יוסף״: ״הראויין לקרבנות הציבור״ הם ״אחד מסממני הקטרת״ שאדם הקדיש בתוך נכסיו, ולא קטרת מפוטמת, שאינה נעשית אלא בקדש — כדברי רבי יוסי בר חנינא.רב יוסף: מדובר באחד מסממני הקטרת בלבד, לא בקטרת מפוטמת
עזרים — חשבון
חשבון שס״ח המנים
  • ארבעה סממנים × 70ברייתא, פיטום הקטורת280
  • ארבעה סממנים × 16ברייתא, פיטום הקטורת64
  • קושט 12 + קילופה 3 + קנמון 9ברייתא, פיטום הקטורת24
  • סך הכל368 מנה

365 כנגד ימות החמה ועוד 3 ליום הכיפורים — כפי שמפורש בפתיחת הסוגיה הבאה.

עמוד א–ב · גמרא

פיטום הקטרת לחצאין ושחיקתה

בקצרה — על מה הסוגיה

ברייתא: הקטרת נעשתה בשס״ח מנה, ומן המותר ניתן לאומנים בשכרם ונקנה מהם שוב.

פעם בששים או שבעים שנה הצטבר מותר שהספיק לחצי כמות, ולכן לרבן שמעון בן גמליאל משום הסגן יחיד שפיטם לחצאין חייב;

חכמים מחייבים גם בקטרת של יום אחד — וזה מסייע לרבא. אחר כך דיני שחיקת הקטרת והדיבור בעת השחיקה.

  1. ברייתא: שס״ח מנהברייתא: הקטרת נעשתה מ״שלש מאות ששים ושמונה מנה״ — סכום הסממנים שבברייתא שלמעלה (רש״י: הבורית, היין ומעלה עשן אינם סממנים ואינם נמנים). שס״ה מהם ״כנגד ימות החמה״, מנה לכל יום, ו״שלשה מנין יתירין״ שמהם הכהן הגדול מכניס מלוא חפניו ביום הכיפורים; ״והשאר ניתנת לאומנין בשכרן״.368 מנה: 365 כנגד ימות החמה, ושלושה מנים יתרים ליום הכיפורים
  2. כדתניא: מותר הקטרתהמקור לסוף הברייתא, ״והשאר ניתנת לאומנין בשכרן״ — ״כדתניא״: מותר הקטרת שנשאר בסוף השנה (רש״י: מן שלושת המנים, שאינו ראוי לשנה הבאה, כי מניסן מביאים קרבנות מתרומה חדשה) — מפרישים ממנו שכר האומנים, מחללים אותו על מעות האומנים, נותנים להם את הקטרת בשכרם, וחוזרים ולוקחים אותה ״מתרומת הלשכה״ של השנה החדשה. זו הברייתא שהביא רבי אושעיא לעיל.המקור: מותר הקטרת ניתן לאומנים בשכרם, ונקנה מהם שוב מתרומת הלשכה
  3. ברייתא: פיטום לחצאיןמותר הקטרת התקבץ במשך השנים, ואחת לששים או לשבעים שנה ״היו מפטמין אותה לחצאין״ — לא הצריכו אלא חצי כמות (רש״י). לכן יחיד שפיטם קטרת לחצאין כדי להריח בה — חייב, כי גם במקדש היה פיטום כזה. כך אמר רבן שמעון בן גמליאל משום הסגן.יחיד שפיטם קטרת בחצי כמות חייב, כי כך נעשה במקדש
  4. שליש ורביע לא שמעתירבן שמעון בן גמליאל מוסיף: ״שליש ורביע לא שמעתי״ — לא שמע שפיטמו כך במקדש, ולכן יחיד שפיטם שליש או רביע פטור (רש״י).רבן שמעון בן גמליאל: פיטום שליש או רביע לא נשמע, ופטור
  5. וחכמים אומרים״וחכמים אומרים״: בכל יום מתקנים קטרת לאותו יום ״במתכונתה״ (ביחס הנכון בין הסממנים) ומכניסים אותה. לפי רש״י, לשיטתם גם יחיד שפיטם כמות קטנה, כמנה אחת, חייב.חכמים: קטרת של יום אחד היא מתכונתה, וגם יחיד שפיטם כך חייב
  6. מסייע לרבאהברייתא — כדברי חכמים, שגם קטרת של יום אחד היא ״במתכונתה״ — ״מסייע ליה לרבא״. בגמרא שלפנינו כתוב ״שמן המשחה שפטמו לחצאין – חייב״, אבל הראיה של רבא היא מן הקטרת: ״והקטרת אשר תעשה״ — כל שתעשה במקדש, ״והא אפשר דעבדה פרס בשחרית ופרס בין הערבים״: הרי מקטירים חצי מנה (פרס) בבוקר וחצי בין הערבים, וגם כמות כזו נעשית במקדש. לכן שטיינזלץ מבאר: שמן המשחה שפיטמו לחצאין — פטור, אבל קטרת שפיטמה לחצאין — חייב; ורש״י מוסיף ש״חצאין״ אינו דווקא — חייב על כל כמות הראויה להקטרה.רבא: קטרת שפוטמה לחצאין — חייב, כי מקטירים פרס בבוקר ופרס בערב
  7. שמירת הקטרתברייתא: פעמיים בשנה היו מחזירים את הקטרת למכתשת: בימות החמה ״פזורה״ — שלא תתעפש; בימות הגשמים ״צבורה״ — כדי שלא יפוג ריחה. והשוחק היה אומר ״הדק היטב, היטב הדק״, כדברי אבא יוסי בן יוחנן.הקטרת מוחזרת למכתשת פעמיים בשנה, והשוחק אומר הדק היטב
  8. שלושת המנים ביום שלפני יום הכיפוריםשלושת המנים היתרים שמהם הכהן הגדול מכניס מלוא חפניו ביום הכיפורים נותנים למכתשת ביום שלפני יום הכיפורים ושוחקים שוב, כדי שתהיה ״דקה מן הדקה״: הפסוק ״קטרת סמים דקה״ בא להוסיף על ״ושחקת ממנו הדק״ — דק יותר מן הדק.ביום שלפני יום הכיפורים שוחקים שוב את שלושת המנים, דק מן הדק
  9. מסייע לרבי יוחנןעל דברי הברייתא ש״כשהוא שוחק אומר היטב הדק״ אומרים: זה מסייע לרבי יוחנן, שאמר: כשם שהדיבור רע ליין, כך ״הדיבור יפה לבשמים״.הדיבור בשחיקה מסייע לרבי יוחנן: דיבור רע ליין ויפה לבשמים
עזרים — טבלת שיטות
פיטום קטרת בכמות חלקית
רבן שמעון בן גמליאל משום הסגןחכמים
פיטם חצי מן הכמותחייב — כך פיטמו במקדש פעם בששים או שבעים שנהחייב
פיטם שליש או רביעפטור — ״לא שמעתי״ (רש״י)חייב — אפילו מנה אחת, כקטרת של יום (רש״י)
עמוד ב · גמרא

אחד עשר הסממנים וכלל ופרט וכלל

בקצרה — על מה הסוגיה

רבי יוחנן אומר שאחד עשר סממנים נאמרו למשה, ורב הונא מוצא אותם בפסוק.

מקשים שהפסוק יכול לשמש לדרשת כלל ופרט וכלל ולא למניין, ועונים שהמניין והדרשה מתקיימים יחד.

בסוף: רבי שמעון חסידא לומד מהחלבנה שתענית בלי פושעי ישראל אינה תענית.

  1. רבי יוחנן: אחד עשר סממנים״אחד עשר סממנין נאמרו לו למשה בסיני״ — אלה הסממנים שבברייתא: הצרי, הציפורן, החלבנה והלבונה; מור, קציעה, שיבולת נרד וכרכום; קושט, קילופה וקנמון. רק ארבעה מהם נקובים בשמם בתורה (נטף, שחלת, חלבנה ולבונה — רש״י), והשאר נמסרו בעל פה.רבי יוחנן: אחד עשר סממנים נאמרו למשה בסיני, לא כולם כתובים
  2. מאי קראה?״מאי קראה״ — מהו המקרא שממנו יוצא המספר אחד עשר?שאלה: איזה פסוק מלמד על אחד עשר סממנים
  3. רב הונא: הספירהרב הונא סופר מן הפסוק (שמות ל, לד): ״קח לך סמים״ — שניים; ״נטף ושחלת וחלבנה״ — שלושה, ביחד חמישה; ״סמים״ האחרונים — עוד חמישה, עשרה; ״ולבונה זכה״ — אחד, ואחד עשר.רב הונא: שניים, שלושה, חמישה ואחד — ביחד אחד עשר סממנים
  4. ואימא כלל ופרט וכלל״ואימא״ — אולי הפסוק בא ללמד במידת כלל ופרט וכלל, ולא למניין: ״סמים״ כלל, ״נטף ושחלת וחלבנה״ פרט, ״סמים״ שוב כלל. בכלל ופרט וכלל דנים רק ״כעין הפרט״: כל דבר ״שקיטר ועולה וריחו נודף״ (עשנו מיתמר כעמוד ישר, רש״י). אז אין מניין, והפסוק מתיר כל סם כזה.קושיה: אולי כלל ופרט וכלל, ולא מניין — כל סם שקוטר ועולה
  5. לכתוב קרא חד פרטאועל הצעה זו אפשר להקשות: ״אם כן, לכתוב קרא חד פרטא״ — לפי הדרשה די בפרט אחד; למה נכתבו כמה פרטים?קושיה על ההצעה: אם כלל ופרט וכלל, מספיק פרט אחד
  6. מיצרך צריכי״לאיי, מיצרך צריכי״: אילו נכתב רק ״נטף״ (מין אילן) הייתי אומר שגידולי קרקע לא; ואילו נכתב רק ״שחלת״ (גידולי קרקע) הייתי אומר שמין אילן לא. לכן נכתבו שניהם.נטף ושחלת נחוצים: אחד מין אילן ואחד גידולי קרקע
  7. וחלבנה לגופה אתאוגם החלבנה אינה פרט נוסף: ״וחלבנה לגופיה אתא״, ללמד שאפילו ריחה רע מקטירים אותה, ולא היינו עושים כן מדעתנו. כך שלושת הפרטים מוסברים.החלבנה באה לגופה, ללמד שגם ריח רע בקטרת
  8. דחייה: ״סמים״ הראשון מיותרדוחים: ״אם כן״ שדורשים רק כלל ופרט וכלל, ״סמים״ הראשון מיותר, כי מ״קח לך״ בלבד יוצא כלל. עצם כתיבת ״סמים״ הראשון מראה שהוא נועד גם למניין אחד עשר (רש״י).דחייה: סמים הראשון מיותר לדרשה, ולכן בא גם למניין
  9. ואימא סמים בתראי תרין״ואימא״: ״סמים״ האחרונים הם ״תרין נינהו״ — שניים בלבד, כמו הראשונים; ואז יש שמונה סממנים ולא אחד עשר?קושיה: סמים האחרונים רק שניים, כמו הראשונים
  10. תשובה: סמים סמים בהדי הדדי״אם כן, נכתוב סמים סמים בהדי הדדי״ — היה הפסוק כותב ״סמים״ פעמיים ביחד, ואחר כך את הפרטים. כתיבתו אחרי הפרטים מלמדת שהוא כנגד כל מה שלפניו.סמים האחרון כנגד כל הקודמים, אחרת היה נכתב בסמוך לראשון
  11. דבי רבי ישמעאל תנימבית מדרשו של רבי ישמעאל שנו את הדרשה: ״סמים כלל, נטף שחלת וחלבנה פרט, סמים חזר וכלל״ — וכלל ופרט וכלל אינך דן אלא כעין הפרט, דבר שקיטר ועולה וריחו נודף. גם הם דרשו כך (רש״י: וגם הם מניחים אחד עשר).בית רבי ישמעאל: כלל ופרט וכלל — דנים רק כעין הפרט
  12. או אינו אלא כלל בכלל ראשוןהברייתא ממשיכה: ״או אינו אלא כלל בכלל ראשון ופרט בפרט ראשון״ — שמא יש לפרש את הכלל האחרון כמו הראשון ואת הפרט האחרון כמו הראשון? ועונה: לא, כי ״אין לך עליך לדון בלשון אחרון אלא בלשון ראשון״.הברייתא: שמא האחרון כמו הראשון? לא — דנים בלשון ראשון
  13. מאי קושיא?מה הקושיה ב״או אינו אלא כלל בכלל ראשון״?שאלה: מהי הקושיה בהצעה שהכלל האחרון כמו הראשון
  14. סמים בתראי תריכך היה קשה לו: ״סמים בתראי תרי״ — שמא ״סמים״ האחרונים הם שניים בלבד, כמו הראשונים, ואז אין כאן אחד עשר. ומשיבים כמו קודם: אם כן, היה הפסוק כותב ״סמים סמים נטף ושחלת וחלבנה״.שמא סמים האחרונים שניים; נדחה, אחרת היו נכתבים בצמוד
  15. ומאי פרט בפרט ראשון?״ומאי פרט בפרט ראשון״ — מה הקושיה בהצעה שהפרט האחרון כמו הראשון?שאלה: מהי הקושיה בהצעה שהפרט האחרון כמו הראשון
  16. ונילף מלבונהכך קשה לו: מיני אילן נלמדים מנטף, וגידולי קרקע משחלת, ״ולילפי נמי מלבונה זכה״ — הפרט האחרון, שבא מצד אחד בלבד. אז נביא גם דבר שריחו נודף אף על פי שאינו קוטר ועולה.הקושיה: נלמד גם מלבונה, ונכשיר דבר שריחו נודף ואינו קוטר
  17. נכתוב לבונה במיצעיהתנא חוזר ומשיב: ״אם כן, נכתוב קרא ללבונה זכה במיצעי״ — היה הפסוק כותבה באמצע, עם שאר הפרטים, ואז נלמד ממנה. אבל מכיוון שנכתבה אחרי ״סמים״ השני — אינה נדונה כפרט שבין שני הכללים.לבונה נכתבה אחרי הכלל האחרון, ולכן אינה פרט שלומדים ממנו
  18. הויין תרי עשרמקשים: ״אי כתביה לבונה זכה במיצעי, הויין תרי עשר״ — אילו נכתבה באמצע, היו שנים עשר סממנים (שניים, ארבעה פרטים, וששה כנגדם), ואילו המסורת אחד עשר.קושיה: לבונה באמצע הייתה נותנת שנים עשר סממנים
  19. נכתוב לבונה במיצעי וחלבנה לבסוףמשיבים: אם רק משום המניין, ״נכתוב קרא לבונה זכה במיצעי, וחלבנה לבסוף״ — הלבונה במקום החלבנה בין הפרטים, והחלבנה אחרי הכלל האחרון. כך היו נשארים אחד עשר, והיינו לומדים מן הלבונה גם דבר שאינו קוטר ועולה; ומהחלבנה ממילא אין לומדים דבר, שהרי היא באה לגופה (רש״י). מכיוון שהפסוק לא כתב כך, למדנו שמן הלבונה אין לומדים, ורק מה שקוטר ועולה כשר לקטרת.לבונה אחרי הכלל האחרון מראה שרק מה שקוטר ועולה כשר
  20. ריש לקיש: מגופה״ריש לקיש אמר: מגופה״ — הדין שהסם צריך לקטור ולעלות נלמד מלשון ״קטרת״ עצמה: מה לשון קטרת? דבר שקוטר ועולה.ריש לקיש: מלשון קטרת עצמה — דבר שקוטר ועולה
  21. תענית בלי פושעי ישראלרב חנא בר בזנא אמר בשם רבי שמעון חסידא: ״כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית״, שהרי החלבנה ריחה רע והכתוב מנאה עם סממני הקטרת.תענית שאין בה פושעי ישראל אינה תענית, כי החלבנה ריחה רע
  22. אביי: ואגדתו על ארץ יסדהאביי לומד זאת ממקור אחר: ״ואגדתו על ארץ יסדה״ (עמוס ט, ו) — כשכולם מאוגדים יחד, אז הארץ מתייסדת ומתקיימת.אביי: מפסוק ואגדתו על ארץ יסדה — כולם יחד מקיימים
עזרים — חשבון
חשבון אחד עשר הסממנים בפסוק
  • קח לך סמים2
  • נטף ושחלת וחלבנה3
  • סמים האחרונים5
  • ולבונה זכה1
  • סך הכל11 סממנים
חשבו לפני שממשיכים

מדוע נכתבו גם נטף וגם שחלת, ולא פרט אחד בלבד?

עמוד ב · גמרא

הסך בשמן המשחה: מי נחשב אדם ומה השיעור

🔑 מפתח לסוגיה

שמן המשחה נועד למשיחת מלכים וכהנים, והתורה אוסרת לסוך בו אדם אחר ומחייבת כרת על מי שנתן ממנו על זר. הדיון כאן הוא מי נחשב אדם לעניין האיסור, ומה השיעור.

בקצרה — על מה הסוגיה

הברייתא פוטרת את הסך על בהמה, כלים, מתים וגוים, והגמרא מבררת מדוע גוי פטור. בברייתא אחרת נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה בשיעור ובסך על מלכים וכהנים שנמשחו;

רב איקא מראה שהם הולכים לשיטתם גם בבת כהן שנישאה לפסול (תחילת דף ז׳), ורב יוסף מסיים שבנתינה רגילה כולם מודים בכזית.

  1. ברייתא: הסך על בהמה, גוים ומתיםהמשנה מונה בין חייבי הכרת את ״והסך בשמן המשחה״. הברייתא: הסך שמן משחה על בהמה וכלים — פטור; וכן על גוים ועל מתים — פטור.הסך שמן משחה על בהמה, כלים, גוים ומתים — פטור
  2. בשלמא… אלא גוים״בשלמא״ בהמה וכלים — נאמר ״על בשר אדם לא ייסך״, והם אינם אדם; גם מת, שכיון שמת נקרא מת ולא אדם. ״אלא גוים אמאי פטור״ — הרי הם אדם!קושיה: בהמה, כלים ומת מובנים, אבל גוי הוא אדם — למה פטור
  3. אדם אתם״לאיי״: נאמר ״ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם״ (יחזקאל לד, לא) — אתם, ישראל, קרויים אדם, ואין הגוים קרויים אדם.רק ישראל קרויים אדם, מן הפסוק אדם אתם
  4. ונפש אדם ששה עשר אלףמקשים: ״והכתיב ונפש אדם ששה עשר אלף״ — בשלל מדין נאמר ״אדם״ על גוים.קושיה: בשלל מדין נקראו גוים אדם
  5. לאפוקי בהמההפסוק ההוא בא ״לאפוקי בהמה״: באותו עניין נמנתה גם בהמה, ולכן נאלץ הכתוב לקרוא לבני האדם ״אדם״ כדי להבדילם ממנה (רש״י).הפסוק במדין בא להבדיל מבהמה, לא לקבוע שגוי הוא אדם
  6. ואני לא אחוס על נינוהמקשים: ״והכתיב ואני לא אחוס על נינוה״ — ״אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם״, והם לא היו ישראל.קושיה: בנינוה נאמר אדם על גוים
  7. גם שם לאפוקי בהמה״ההוא לאפוקי בהמה״ — שהרי נאמר מיד אחריו ״ובהמה רבה״, ו״אדם״ בא להבדיל ממנה.גם בנינוה ״אדם״ בא להבדיל מן הבהמה שנזכרה אחריו
  8. איבעית אימא: כל שישנו בסךהסבר אחר, ״ואיבעית אימא״, כפי ששנה תנא לפני רבי אלעזר: ״כל שישנו בסך ישנו בבל ייסך״ — מי שמצווה שלא לסוך, אסור לסוך אותו; ״וכל שאינו בסך״ — גוי, שאינו מצווה באיסורי התורה — אינו בבל ייסך.איבעית אימא: גוי אינו מצווה באיסורי התורה, ולכן אין איסור לסוכו
  9. ברייתא: מלכים וכהניםברייתא אחרת: הסך לבהמה וכלים, לגוים ולמתים — פטור; ״למלכים ולכהנים״ (שכבר נמשחו) רבי מאיר מחייב ורבי יהודה פוטר. והשיעור: רבי מאיר — כל שהוא, רבי יהודה — כזית.הסך על מלך וכהן שנמשחו: רבי מאיר מחייב, רבי יהודה פוטר
  10. והאמר רבי יהודה פטורמקשים על רבי יהודה: ״והאמר רבי יהודה: פטור״ — והרי הוא פוטר, אז על מה אומר שיעור כזית?קושיה: רבי יהודה פוטר, אז מה פירוש שיעור כזית
  11. גבי הדיוט מחייב״כי פטר רבי יהודה — גבי מלכים וכהנים; גבי הדיוט מחייב״. השיעור כזית נאמר בסך על הדיוט.רבי יהודה פוטר במלכים וכהנים, ובהדיוט מחייב בכזית
  12. במאי פליגי?״רבי מאיר ורבי יהודה במאי פליגי״ — במה נחלקו בשיעור החיוב?שאלה: במה חלוקים רבי מאיר ורבי יהודה בשיעור
  13. רבי מאיר: כל שהוארב יוסף: רבי מאיר סבור שנאמר ״על בשר אדם לא ייסך״ ונאמר ״ואשר יתן ממנו על זר״; ״מה סיכה כל שהוא — אף נתינה כל שהוא״, כי לסיכה לא מצאנו שיעור.רבי מאיר: לסיכה אין שיעור, ולכן גם נתינה על זר כל שהוא
  14. רבי יהודה: כזיתרבי יהודה סבור: ״ילפינן נתינה דעל זר מנתינה דעלמא״ — מנתינה רגילה, שבה שיעור אכילה כזית (רש״י). אבל סיכה למשיחת מלכים וכהנים — לדברי הכל כל שהוא.רבי יהודה: נתינה על זר כנתינה רגילה, כזית; משיחת מלך כל שהוא
  15. במאי פליגי גבי מלכים וכהנים?ואמר רב יוסף: במה נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה בסך ״גבי מלכים וכהנים״ שכבר נמשחו?שאלה: במה נחלקו על הסך על מלך וכהן שכבר נמשחו
  16. רבי מאיר: השתא זריםרבי מאיר סבור: נאמר ״ואשר יתן ממנו על זר״, ומלך וכהן ״השתא זרים נינהו״ — עכשיו הם זרים, שאין צורך עוד למשוח בהם.רבי מאיר: מלך וכהן אחרי המשיחה כבר זרים, ולכן חייב
  17. רבי יהודה: זר מתחלתו ועד סופורבי יהודה סבור: ״בעינן עד דאיכא זר מתחלתו ועד סופו״, ומלך וכהן ״מעיקרא לאו זרים הוו״ — מתחילה נמשחו בשמן, ולא היו זרים.רבי יהודה: צריך זר מתחילה ועד סוף, ומלך וכהן נמשחו מתחילה
  18. ואזדו לטעמייהורב איקא בריה דרב אמי: ״ואזדו לטעמייהו״ — רבי מאיר ורבי יהודה — כל אחד לשיטתו (האם מי שלא היה זר מתחילתו נחשב זר כשנעשה זר) גם בעניין אחר, ״דתניא״ — כפי ששנויה ברייתא:רב איקא: רבי מאיר ורבי יהודה — כל אחד לשיטתו גם בברייתא אחרת
  19. ברייתא: בת כהן שנישאת לישראלדף ז׳הברייתא: ״בת כהן שנישאת לישראל ואכלה בתרומה״ — ״משלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש, ומיתתה בשריפה״ (אם זנתה) כבת כהן. היא אינה זרה גמורה, שהרי לא נתחללה: אם ימות בעלה ואין לה ממנו זרע, היא חוזרת לאכול בתרומה (רש״י).בת כהן שנישאת לישראל ואכלה תרומה: קרן בלי חומש, ומיתתה בשריפה
  20. רבי מאיר: נישאת לפסולדף ז׳״ניסת לאחד מן הפסולין״ — לאדם הפסול לכהונה, ובכך נתחללה — לדברי רבי מאיר ״משלמת קרן וחומש, ומיתתה בחנק״ כשאר בנות ישראל. רבי מאיר לשיטתו: אף שמתחילה לא הייתה זרה, ״השתא מיהא זרה הויא״ (רש״י) — כמו מלך וכהן ש״השתא זרים נינהו״.רבי מאיר: נישאת לפסול — עתה זרה, משלמת חומש ומיתתה בחנק
  21. חכמים: אחת זו ואחת זודף ז׳״וחכמים אומרים: אחת זו ואחת זו״ — גם הנישאת לפסול משלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש, ומיתתה בשריפה. ״חכמים״ כאן הם רבי יהודה, בר פלוגתיה של רבי מאיר (רש״י), והוא לשיטתו: צריך ״זר מתחלתו ועד סופו״, והיא לא הייתה זרה מתחילתה.חכמים (רבי יהודה): לא הייתה זרה מתחילתה — בלי חומש, ומיתתה בשריפה
  22. רב יוסף: נתינה דעלמא כזיתדף ז׳אמר רב יוסף: המחלוקת אם השיעור כל שהוא או כזית היא רק ״בנתינת שמן המשחה״, ומן הטעם שביארנו — לרבי מאיר הנתינה הוקשה לסיכה (רש״י). ״אבל נתינה דעלמא – דברי הכל כזית״, למשל האיסור לתת לבונה על מנחת חוטא (רש״י).רב יוסף: המחלוקת רק בשמן המשחה; בנתינה רגילה כולם מודים בכזית
עזרים — טבלת שיטות
מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה
רבי מאיררבי יהודה
שיעור נתינה על זרכל שהואכזית
מלך וכהן שנמשחו כברחייב — עתה זריםפטור — לא היו זרים מתחילה
סיכה למשיחת מלך וכהןכל שהואכל שהוא
בת כהן שנישאת לפסול ואכלה תרומהעתה זרה: קרן וחומש, מיתתה בחנקלא זרה מתחילתה: קרן בלי חומש, מיתתה בשריפה
חשבו לפני שממשיכים

בשני פסוקים (שלל מדין ונינוה) מופיעה המילה אדם על גוים. כיצד הגמרא מיישבת זאת עם הדרשה ״אתם קרויים אדם״?

סוף הסוגיה (מראש דף ז׳) מובא כאן; לעיון שם ←
בסוף הדף

שאלות הבנה

→ דף ה׳דף ז׳ ←
להעמקה

מקורות להעמקה

מקורות

הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.

נוצר על ידי סוכן AI (Claude) ונבדק אוטומטית מול לשון הגמרא — מומלץ לעיין במקור. ההסבר נכתב כעזר ללימוד ואינו מחליף עיון בגמרא ובמפרשים. להלכה למעשה — יש לשאול רב.