כריתות ז׳
מי נחשב ״זר״ לתרומה ולשמן המשחה, האם יום הכיפורים מכפר גם על מי שאינו שב, חיוב המגדף בקרבן, ואילו מפילות מביאות קרבן יולדת
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את סוגיית בת הכהן שנישאה לפסול ואת שמן המשחה, ועובר לדין ״לא ייסך״.
משם הגמרא דנה במשנה על אשם תלוי ובמי שעבר עליו יום הכיפורים, וזה מוליך לשאלה אם יום הכיפורים או הקרבן מכפרים על מי שאינו רוצה בכפרה.
לאחר מכן עוברים ל״אף המגדף״ ולמחלוקת רבי עקיבא וחכמים, ובעמוד ב פותחים משנה חדשה על המפילות והקרבנות שהן מביאות — שפחה, שתי נשים, יוצא דופן — ומסיימים במחלוקת בית שמאי ובית הלל על המפלת בליל שמונים ואחד.
עמוד א · המשך מדף ו׳
בת כהן שנישאה לפסול: האם היא ״זרה״
→ תחילת הסוגיה בדף ו׳בקצרה — על מה הסוגיה
בת כהן שאכלה תרומה: האם היא ״זרה״ וחייבת חומש? בנישאה לישראל כולם פוטרים מחומש;
בנישאה לפסול רבי מאיר מחייב כי עכשיו היא זרה, וחכמים (רבי יהודה) פוטרים כי לא היתה זרה מתחילתה. רב יוסף מצמצם את מחלוקת השיעור לשמן המשחה בלבד.
- רקעבדף הקודם נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה בשיעור הסיכה ובסך על מלכים וכהנים שנמשחו, ורב איקא הראה שהם הולכים לשיטתם גם בדין בת כהן שנישאה לפסול. כאן מובאת הברייתא עצמה, ואחריה דברי רב יוסף שמסכמים את המחלוקת בשיעור.בדף הקודם: מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה חוזרת גם בבת כהן
- משנהנישאה לישראלבת כהן שנישאה לישראל ואכלה תרומה: ״משלמת את הקרן״ (שווי מה שאכלה) אך ״אינה משלמת את החומש״ — התוספת שמשלם זר האוכל תרומה בשגגה. הטעם (רש״י): היא אינה זרה גמורה, כי אם בעלה ימות בלא בנים היא חוזרת לאכול תרומה. ואם תזנה, מיתתה בשריפה כבת כהן.נישאה לישראל ואכלה תרומה: קרן בלבד, ואם זנתה שריפה
- רבי מאירבת כהן שנישאה לאחד מ״הפסולין״ לכהונה ובכך נתחללה: משלמת קרן וחומש, ומיתתה ״בחנק״ כבת ישראל — דברי רבי מאיר. טעמו (רש״י): אף שבתחילה לא היתה זרה, עכשיו היא זרה, וזה מספיק.רבי מאיר: נישאה לפסול — קרן וחומש, וחנק
- חכמים — רבי יהודהחכמים (רש״י: הם רבי יהודה, בעל פלוגתתו של רבי מאיר): ״אחת זו ואחת זו״ משלמת קרן בלבד ומיתתה בשריפה. הם דורשים שתהיה זרה מתחילתה — ואצלה לא היתה כך, גם כשנישאה לפסול.חכמים: גם בנישאה לפסול — קרן בלבד, ושריפה
- רב יוסףרב יוסף מגביל את מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה: היא נאמרה רק ב״נתינת שמן המשחה״ ובטעמים שנתבארו (לרבי מאיר הנתינה הוקשה לסיכה, ולכן חייבים בכל שהוא). אבל ״נתינה דעלמא״ — למשל נתינת לבונה על מנחת חוטא — לדברי הכל השיעור כזית.רב יוסף: המחלוקת רק בשמן המשחה; בנתינה רגילה כולם כזית
עמוד א · גמרא
״לא ייסך״: מי בכלל האיסור, ושמן המשחה שעל הכהן
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מבררת את גדר האיסור לסוך בשמן המשחה: מי שאסור לו לסוך אחרים אסור גם שיסוכו אותו, וכהן גדול חייב גם אם העביר לבטנו את השמן שעל ראשו.
ההבדל משמן תרומה שהכהן סך בו: השמן שהכהן השתמש בו כבר התחלל, ואילו שמן המשחה נשאר בקדושתו.
- ברייתאתנא שנה לפני רבי אלעזר: ״כל שישנו בסך – ישנו בבל ייסך״. מי שמוזהר שלא לסוך בשמן המשחה, אסור גם לסוך אותו; ומי שאינו מצווה, כגוי, אינו בכלל האיסור לא כסך ולא כנסוך.מי שאסור לו לסוך — אסור לסוך אותו; גוי פטור משניהם
- הסכמת רבי אלעזררבי אלעזר: ״שפיר קאמרת״. הפסוק כתוב ״לא ייסך״ ונקרא גם ״לא יסיך״ — מי שנצטווה שלא לסוך אחרים נצטווה גם שלא יסוכו אותו, ועובד כוכבים אינו בר מצווה (רש״י).רבי אלעזר מסכים: כתיב לא ייסך וקרי לא יסיך
- כהן גדולברייתא ששנה רב חנניה לפני רבא: כהן גדול שנטל משמן המשחה ״שעל ראשו״ ונתן על בני מעיו (בטנו) — חייב, שנאמר ״על בשר אדם לא ייסך״. גם שמן שכבר נמצא עליו נאסר בהעברה לאבריו.כהן גדול שהעביר את שמן ראשו לבטנו — חייב
- קושיהמאי שנארב אחא בריה דרבא שואל את רב אשי: ״מאי שנא״ מברייתא אחרת — כהן שסך עצמו בשמן תרומה, נכדו הישראל (בן בתו) מתגלגל בו ואינו חושש לאיסור זר בתרומה? רש״י: משעה שהכהן השתמש בו, בטלה בהיתר. אם כן, מדוע שמן המשחה שעל הכהן אינו מותר כך?קושיה: שמן תרומה שסכו בו מותר לנכד ישראל, ושמן המשחה לא?
- תירוץ״שמן משחה״רב אשי מבדיל: בתרומה כתוב ״ומתו בו כי יחללהו״ — כיון שהכהן חילל אותו בשימוש, ״הא איתחיל״, והוא נעשה חולין. אבל שמן המשחה הוא ״כי נזר שמן משחת אלהיו עליו״ — התורה קראה לו ״שמן משחה״ גם כשהוא עליו, ללמד שלא התחלל והוא עדיין בקדושתו.תרומה מתחללת בשימוש; שמן משחה נשאר קדוש אף כשהוא על הכהן
חשבו לפני שממשיכים
כהן סך עצמו בשמן תרומה — נכדו הישראל מתגלגל בו בלי חשש. כהן גדול שהעביר שמן משחה מראשו לבטנו — חייב. מה מבדיל בין השניים?
בתרומה כתוב ״ומתו בו כי יחללהו״: משהכהן השתמש בה היא התחללה ומותרת לזר. בשמן המשחה כתוב ״שמן משחת אלהיו עליו״ — התורה קראה לו ״שמן משחה״ אף כשהוא עליו, ולכן לא התחלל ונשאר אסור.
עמוד א · גמרא
אשם תלוי: מדוע לא נמנה מי שעבר עליו יום הכיפורים
🔑 מפתח לסוגיה
המשנה מונה עבירות שחייבים עליהן כרת בזדון וחטאת בשגגה, ואם לא נודע אם חטא — אשם תלוי. אשם תלוי בא רק על ספק שאילו היה ודאי היה חיוב חטאת קבועה (רש״י). הסוגיה בודקת את היוצאים מן הכלל שהמשנה מונה.
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה פוטרת מאשם תלוי את מי ש״מטמא מקדש וקדשיו״, והגמרא שואלת מדוע לא נמנה גם מי שעבר עליו יום הכיפורים. ריש לקיש: אצלו אין חטא הצריך כפרה;
רבי יוחנן: לא נמנה משום המבעט — עליו יום הכיפורים אינו מכפר, ואם חזר בו אחריו מביא אשם תלוי.
- משנההמשנה אומרת שבעבירות האלה זדונן כרת, שגגתן חטאת, וספקן אשם תלוי — ״חוץ ממטמא מקדש וקדשיו״.המשנה: אשם תלוי על הספק, חוץ ממטמא מקדש וקדשיו
- קושיהממאי מפיק ליה״ממאי מפיק ליה״ — ממה המשנה מוציאה אותו? הרי גם מטמא מקדש וקדשיו חייב כרת על זדונו וחטאת על שגגתו.קושיה: במה מטמא מקדש יוצא מן הכלל?
- תירוץכך שנינו: ״חוץ ממטמא מקדש וקדשיו שאין מביא אשם תלוי״. הוא חייב כרת וחטאת כשאר, אך אינו מביא אשם תלוי על הספק, שהוא בא רק על ספק חטאת קבועה (רש״י).יוצא מן הכלל רק באשם תלוי — כרת וחטאת כשאר
- קושיהוניתני נמיאם המשנה מונה את הפטורים מאשם תלוי — ״וניתני נמי״ גם מי שעבר עליו יום הכיפורים, שאינו מביא אשם תלוי על ספקו!קושיה: שיונה גם מי שעבר עליו יום הכיפורים
- ריש לקישהמשנה שונה רק מקרים שבהם ״איתיה לחטאה״ — יש חטא הצריך כפרה והתורה פטרה אותו מאשם תלוי. מי שעבר עליו יום הכיפורים אין בו חטא כזה, ״דקא כפר ליה״ — יום הכיפורים כיפר לו.ריש לקיש: אצל מי שעבר עליו יום הכיפורים אין מה לכפר
- רבי יוחנןרבי יוחנן: לא נשנה משום ה״מבעט״ — האומר ״אין יום הכפורים מכפר״. עליו באמת אין יום הכיפורים מכפר, ״דאי הדר ביה בתר יום הכיפורים״ — אם חזר בו אחרי יום הכיפורים, הוא צריך להביא אשם תלוי. לכן אי אפשר לשנות בסתם שמי שעבר עליו יום הכיפורים פטור (רש״י: משום הכי לא תני ליה).רבי יוחנן: לא נשנה בגלל המבעט, שיום הכיפורים לא כיפר לו
- שיטת ריש לקישריש לקיש, שלא פירש כך, סובר ש״מבעט נמי מכפר עליה יום הכיפורים״ — גם המבעט מתכפר, ולכן הוא מפרש את המשנה כפי שהסביר.ריש לקיש: אפילו המבעט מתכפר ביום הכיפורים
עמוד א · גמרא
האומר ״לא תכפר חטאתי״: האם הקרבן מכפר
בקצרה — על מה הסוגיה
האם חטאת מכפרת על מי שהסכים להקרבתה אך אמר ״שלא תכפר״?
אביי אומר לא, רבא אומר כן — ורבא חזר בו, משום שהברייתא אומרת שיום הכיפורים מכפר רק על ״שבין״, והגמרא מבררת שהכוונה למי שאמר ״יכפר עלי״.
- מחלוקת אביי ורבא״ובפלוגתא״ — שאלת המבעט, שאינו רוצה בכפרה, שנויה במחלוקת אמוראים מאוחרים יותר, הפעם בקרבן: האומר ״לא יתכפר לי חטאתי״ — אביי אומר שהחטאת אינה מכפרת, ורבא אומר שמכפרת.אביי: חטאת לא מכפרת למי שאמר לא תכפר; רבא: מכפרת
- הבחנהאם אמר ״לא תיקרב״ — לכולי עלמא אינה מכפרת, שכתוב ״יקריב אותו לרצונו״, וקרבן שקרב שלא לרצונו אינו מועיל. הם חלוקים רק במי שאמר ״תיקרב ולא תכפר״.אם אמר לא תקרב — הכל מודים שאינה מכפרת
- אבייאביי: אינה מכפרת, ״דהא אמר לא תכפר״ — הוא עצמו שלל את הכפרה.אביי: הוא אמר במפורש שלא תכפר, ולכן אינה מכפרת
- רבארבא: מכפרת, שכיון שאמר ״תיקרב״ הסכים להקרבה, ו״כפרה ממילא אתי״ — הכפרה באה מאליה מכוח ההקרבה.רבא: הסכים להקרבה, ולכן הכפרה באה מאליה
- רבא חוזר בורבא חזר בו, מברייתא: ״יכול יהא יום הכיפורים מכפר על שבין ועל שאין שבין?״ — כלומר אולי הוא מכפר גם על מי שאינו שב מחטאו.רבא חזר בו, על סמך ברייתא על שבין ושאין שבין
- דין הואהברייתא מציעה סברה: ״ודין הוא״ — מה חטאת ואשם מכפרים ואינם מכפרים אלא על השבין, אף יום הכיפורים לא יכפר אלא על השבין. רש״י: בחטאת ואשם נדרש רצונו.הסברה: כמו חטאת ואשם, יום הכיפורים מכפר רק על שבין
- פירכא״לא״ — חטאת ואשם אינם מכפרים על המזיד כשוגג, ואילו יום הכיפורים מכפר גם על המזיד. והואיל ומכפר על המזיד, אולי מכפר גם על שבין וגם על שאין שבין.נדחה: יום הכיפורים מכפר גם על מזיד, ואולי גם על שאינו שב
- תלמוד לומר ״אך״הכתוב ״אך בעשור לחודש השביעי״ — ״אך״ מלשון חילוק (רש״י): יום הכיפורים מכפר לשבים ולא לשאינם שבים.אך מחלק: יום הכיפורים מכפר רק לשבים
- קושיהמאי שבין״מאי שבין ושאין שבין״? אם ״שבין״ הם שוגגים ו״לא שבין״ מזידים — הרי הברייתא עצמה אמרה ״לא אם אמרת בחטאת ואשם״, שהם עניינים נפרדים.קושיה: מה פירוש שבין — אם שוגג ומזיד, זה כבר נאמר
- תירוץעולא״שבין״ הוא מי שעומד בתשובתו מתחילה ועד סוף; ו״שאין שבין״ כהא דעולא בשם רבי יוחנן: מי שאכל חלב והפריש קרבן ולפני ההקרבה נשתמד וחזר בתשובה — ״הואיל ונדחה ידחה״. כך גם יום הכיפורים שיבוא אחרי חזרתו.שבין — שב ברציפות; מי שהמיר דתו ואחר כך חזר — נדחה
- קושיהגברא בר כפרההקרבן אמנם נדחה — אבל ״גברא בר כפרה הוא״! האיש עצמו יכול להביא חטאת אחרת ולהתכפר (רש״י: הוא כישראל כשר).קושיה: האיש עצמו בר כפרה, ויכול להביא חטאת אחרת
- תירוץאלא ״שבין״ הוא האומר ״יכפר עלי חטאתי״, ו״שאין שבין״ הוא האומר ״לא תכפר עלי חטאתי״.שבין — האומר יכפר עלי; שאינו שב — האומר לא תכפר
- שמע מינה״שמע מינה״: הברייתא הניחה כדבר פשוט ש״חטאת ואשם אין מכפרין אלא על השבין״, ו״שבין״ פירושו האומר ״יכפר עלי חטאתי״. מכאן שחטאת אינה מכפרת על האומר ״לא תכפר עלי חטאתי״ — כדברי אביי ושלא כרבא מתחילה, ולכן רבא חזר בו.מסקנה: אינה מכפרת על האומר לא תכפר — כאביי
עמוד א · גמרא
ברייתות סותרות: האם יום הכיפורים מכפר על מי שאינו שב
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא אחת אומרת שיום הכיפורים מכפר רק על שבים, ואחרת שמכפר ״מכל מקום״. אביי מיישב: האחת רבי בשיטת רבי יהודה והאחרת שיטתו שלו;
רבא מיישב שרבי מודה בעבירות יום הכיפורים עצמו, וראיה מהכרת — שהגמרא דוחה.
- ורמינהי״ורמינהי״: הברייתא הקודמת אמרה שיום הכיפורים מכפר רק על שבין, וברייתא אחרת אומרת: יכול לא יכפר אלא על מי ״שנתענה בו ולא עשה בו מלאכה״ וקראו מקרא קודש (רש״י: בתיקון סדר התפילה), ולא על מי שלא נתענה, עשה מלאכה ולא קראו מקרא קודש? תלמוד לומר ״יום הכפורים הוא״ — ״מכל מקום״ הוא מכפר. ושתיהן סתם ספרא, וסתם ספרא רבי יהודה (שטיינזלץ) — ולכן ״קשיין אהדדי״.קושיה: ברייתא אחת מכפרת רק על שבים, והשנייה בכל מקרה
- אבייאביי: ״לא קשיא״ — האחת (רק לשבים) רבי בשיטת רבי יהודה, והאחרת (מכל מקום) רבי בשיטתו שלו.אביי: האחת רבי בשיטת רבי יהודה, השנייה בשיטתו שלו
- ראיהשיטת רביברייתא: רבי אומר ״כל עבירות שבתורה״, בין עשה תשובה ובין לא עשה — יום הכיפורים מכפר.רבי: יום הכיפורים מכפר על כל עבירות, בתשובה או בלי
- יוצאים מן הכלל״חוץ מפורק עול״ (של כל המצוות), ומגלה פנים בתורה (רש״י: דורש באגדות של דופי), ומפר ברית בשר — אצלם יום הכיפורים מכפר רק אם עשו תשובה.פורק עול, מגלה פנים, מפר ברית: מכפר רק בתשובה
- מסקנת אביימכאן שלשיטת רבי עצמו יום הכיפורים מכפר גם על שאינם שבים, ולכן הברייתא ״מכל מקום״ היא שיטתו.לרבי עצמו — מכפר גם על מי שלא שב
- רבארבא: ״הא והא רבי אליבא דנפשיה״ — שתי הברייתות הן שיטת רבי עצמו, ו״מודה רבי בעבירות דיום הכפורים גופיה״ שאינו מכפר עליהן. רש״י: הברייתא ״מכל מקום״ אומרת שגם מי שלא התענה מתכפר על עבירות כל השנה, אבל לא על עבירת אי־העינוי עצמה; ו״אך״ — שמכפר רק על השבים — נאמר על עבירות היום עצמו. כך אין סתירה.רבא: שתיהן רבי; במכל מקום — לא בעבירות יום הכיפורים עצמו
- ראיית רבא״דאי לא תימא הכי״ — כרת של יום הכיפורים לרבי, שבכל שעה ושעה מכפר, ״היכי משכחת לה״ — איך ימצא אדם חייב כרת על עבירות היום?בלי זה: איך אפשר להתחייב כרת ביום הכיפורים לרבי
- קושיהומאי קושיא״ומאי קושיא״? אולי עבד כל הלילה ומת עם עמוד השחר, ולא היה יום שיכפר לו — ואין כפרה אלא ביום (״כי ביום הזה״).קושיה: אולי עבד כל הלילה ומת עם עלות השחר
- תשובה״תינח כרת דליליא״ — נניח כרת של לילה. אבל כרת של היום, ״היכי משכחת לה״? בכל שעה הוא מתכפר.נדחה: זה מסביר כרת של לילה, לא של יום
- דחייהחנק״ומאי קושיא״? אפשר גם ביום: בשעה שאכל לחם חנקתו אומצת הבשר ומת, ולא היתה לו שהות ביום שיכפר לו.נדחה: אכל ונחנק — ולא נשארה שהות לכפרה ביום
- דחייהשקיעה״אי נמי״ — עבד מלאכתו סמוך לשקיעת החמה, ולא היתה שהות להתכפר (רש״י).נדחה: עבד סמוך לשקיעה, ולא הספיק להתכפר
- דחייההמעדר״אי נמי״ — בשעת מלאכתו חתך המעדר את שוקו ומת מיד, ולא היתה שהות לכפרה.נדחה: בשעת מלאכתו חתך את שוקו ומת מיד
עמוד א–ב
״אף המגדף״: האם מגדף מביא קרבן
🔑 מפתח לסוגיה
ברשימת הכריתות שבמשנה (דף ב) — שעל שגגתן מביאים חטאת — שנה התנא, רבי עקיבא (רש״י), את המגדף, ואת בעל אוב בלי ידעוני. חכמים חולקים על המגדף: אין בו מעשה, ולכן אינו מביא חטאת.
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מבררת מה פירוש ״אף המגדף״: חכמים משווים אותו לידעוני שאין בו מעשה ולכן אין קרבן, ורבי עקיבא מחייב אותו קרבן מכוח הכרת שנאמר בו.
אחר כך נחלקו תנאים מיהו המגדף בפסוק — מברך השם או עובד עבודה זרה.
- משנההמשנה (דף ב) מונה את העבירות שעל שגגתן מביאים חטאת, ומוציאה מן הכלל את מטמא מקדש וקדשיו. ״וחכמים אומרים אף המגדף״ — גם המגדף יוצא מן הכלל ואינו מביא חטאת על שגגתו, שנאמר בפרשת החטאת תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה — יצא מגדף שאינו עושה מעשה, אלא מדבר בלבד (שטיינזלץ).חכמים: אף המגדף יוצא מן הכלל — אינו מביא חטאת
- קושיהמה פירוש ״אף המגדף שאין בו מעשה״ — לאיזה עניין מתייחסת התוספת, הרי המגדף אינו עושה מעשה?קושיה: למה מתייחס אף המגדף אם אין בו מעשה?
- תירוץחכמים שמעו שרבי עקיבא שונה ברשימה בעל אוב ולא ידעוני, ואמרו לו (רש״י: המשנה היא של רבי עקיבא): ״מאי שנא״ שאין ידעוני מביא קרבן — משום שאין בו מעשה? ״מגדף נמי לית ביה מעשה״ — וגם הוא כמוהו.חכמים לרבי עקיבא: אם ידעוני פטור בלי מעשה, גם המגדף
- ברייתארבי עקיבאברייתא: ״מגדף מביא קרבן״ הואיל ונאמר בו כרת — דברי רבי עקיבא, ומוסיף: ״ונשא חטאו״.רבי עקיבא: מגדף מביא קרבן, כי נאמר בו כרת
- קושיהוכללא הוא״וכללא הוא״ שכל מקום שכתוב בו כרת מביא קרבן? הרי פסח ומילה כתוב בהם כרת ואינם מביאים קרבן!קושיה: בפסח ומילה יש כרת ואין קרבן
- תירוץכך אמר: מגדף מביא קרבן הואיל וכרת בא בו ״במקום קרבן״ — באותה פרשה שעוסקת בחטאת. רבי עקיבא סובר: ״מיגו״ שהיה צריך לכתוב כרת סתם, וכתוב כרת במקום קרבן — שמע מינה שמביא קרבן.הכרת נכתב בפרשת החטאת במקום קרבן — לכן מביא קרבן
- קושיית רבי עקיבא לחכמים״ואומר חטאו ישא״ בא לחכמים. רבי עקיבא אומר להם: אתם אומרים שאין במגדף מעשה, אבל מהו מגדף — מברך את השם. ״אלא כרת דכתיב למאי אתא״? אם לא לחייבו בקרבן.רבי עקיבא: אם אין קרבן, לשם מה נכתב הכרת במגדף
- תשובת חכמיםחכמים: ״ליתן כרת למקלל״ — כרת נאמר במקלל, ובגזירה שווה נלמד כרת גם בפסח שני: במקלל ״ונשא חטאו״ ובפסח שני ״חטאו ישא״; מה להלן כרת אף כאן כרת.חכמים: הכרת נכתב כדי ללמד כרת בפסח שני בגזירה שווה
- איסי בן יהודהברייתא: ״את ה׳ הוא מגדף״ — איסי בן יהודה אומר: כאדם האומר לחברו ״גירפתה הקערה וחיסרתה״. הוא סובר שמגדף הוא מברך את השם — מעשה חמור שפושט יד בעיקר (רש״י).איסי בן יהודה: המגדף הוא מברך השם — פגיעה חמורה
- רבי אלעזר בן עזריהרבי אלעזר בן עזריה: כאדם האומר לחברו ״גירפתה הקערה ולא חיסרתה״. הוא סובר שמגדף הוא עובד עבודה זרה — מעשה פחות חמור (רש״י).רבי אלעזר בן עזריה: המגדף הוא עובד עבודה זרה
- ברייתא אחרתרבי אלעזר בן עזריה: ״את ה׳״ בעובד עבודה זרה הכתוב מדבר. וחכמים: לא בא הכתוב אלא ״ליתן כרת למברך השם״.ראב״ע: הפסוק בעובד עבודה זרה; חכמים: כרת למברך השם
עמוד ב · משנה וגמרא
יולדת: אילו מפלות מביאות קרבן, ומדוע שפחה
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה מחלקת את המפילות לשלוש: אלה שמביאות קרבן הנאכל, אלה שמביאות קרבן שאינו נאכל (מספק), ואלה שאינן מביאות כלל.
הגמרא מבררת מנין שגם שפחה חייבת, ולמה המשנה טורחת לומר זאת.
- משנהשלוש קבוצותיולדת מביאה קרבן (חטאת העוף שלו נאכל לכהנים). יש נשים ״מביאות קרבן ונאכל״, יש שמביאות ואינו נאכל, ויש שאינן מביאות כלל. המשנה מפרטת כל קבוצה.שלוש קבוצות: מביאות ונאכל, מביאות ואינו נאכל, ושאינן מביאות
- רבי מאירהמפלת ולד בצורת בהמה, חיה או עוף מביאה קרבן ונאכל — דברי רבי מאיר. טעמו (רש״י, מנדה): נאמרה בו ״יצירה״ כאדם.רבי מאיר: מפלת דמות בהמה, חיה או עוף מביאה קרבן
- חכמיםחכמים: אינה מביאה ״עד שיהא בו מצורת אדם״ — רק ולד שיש בו צורת אדם נחשב ללידה.חכמים: רק ולד שיש בו צורת אדם מחייב קרבן
- מפלות שמביאות ונאכלהמפלת ״סנדל״ (ולד שנפחתה צורתו, רש״י), ״שיליא״ (שאין שיליא בלא ולד), ״שפיר מרוקם״ (עור הולד שבתוכו צורת איברים), ולד היוצא מחותך, וכן שפחה — כולן מביאות קרבן ונאכל.סנדל, שיליא, שפיר מרוקם, חתיכות ושפחה — קרבן ונאכל
- מביאות ואינו נאכלמי שאינה יודעת מה הפילה (אם צורת אדם או דגים וחגבים), ושתי נשים שהפילו, אחת ממין פטור ואחת ממין חובה: כל אחת מביאה שתי תורים, שמא היא החייבת — ואינו נאכל, כי שמא אינה בת קרבן ומליקתו כנבילה (רש״י).לא ידוע מה הפילה, או שתי נשים בספק: קרבן שאינו נאכל
- רבי יוסירבי יוסי: אימתי אינו נאכל? כשהלכו זו למזרח וזו למערב, ואינן יכולות לעשות תנאי. אבל ״אם היו שתיהן עומדות״ — שתיהן מביאות ונאכל.רבי יוסי: אם עמדו יחד, הקרבן נאכל
- שאינן מביאותאינן מביאות, כי מה שהפילו אינו ולד: שפיר מלא מים, דם או גנינים (גוונים), דגים וחגבים ושקצים ורמשים, המפלת יום ארבעים (עד אז מים בעלמא, רש״י), ויוצא דופן. רבי שמעון מחייב ביוצא דופן.אינן מביאות: מים, דם, דגים, ארבעים יום, ויוצא דופן
- שאלהשפחה מנלן״שפחה מנלן״ — מנין שהשפחה הכנענית מביאה קרבן יולדת?שאלה: מנין שגם שפחה מביאה קרבן יולדת?
- ברייתא״בני ישראל״ — אין לי אלא ישראל; גיורת ושפחה מנין? תלמוד לומר ״אשה״ — כל אשה.אשה כי תזריע מרבה גיורת ושפחה
- קושיהמאי וכן שפחה״מאי וכן שפחה״? פשוט שכל מצווה שאשה חייבת בה גם עבד חייב בה (רש״י: ״לה״ ״לה״), ושפחה אף היא.קושיה: למה המשנה צריכה לשנות וכן שפחה
- מהו דתימא״סלקא דעתך אמינא״: הכלל נאמר בדבר השווה לאיש ולאשה. אבל יולדת קיימת בנשים ולא באנשים — אולי לא תתחייב שפחה. ״קא משמע לן״ שגם היא חייבת.הכלל לדבר השווה; ביולדת הייתי אומר שפחה פטורה
עזרים — טבלת שיטות
מי מביאה קרבן יולדת
| מביאה? | נאכל? | |
|---|---|---|
| בהמה, חיה ועוף (רבי מאיר) | כן | כן |
| סנדל, שיליא, שפיר מרוקם, מחותך | כן | כן |
| שפחה שהפילה | כן | כן |
| לא ידוע מה הפילה | כן | לא |
| שתי נשים שהלכו כל אחת לדרכה | כן | לא |
| שתי נשים שעמדו יחד (רבי יוסי) | כן | כן |
| שפיר מלא; דגים, חגבים, שקצים | לא | — |
| יום ארבעים; יוצא דופן (חכמים) | לא | — |
חשבו לפני שממשיכים
הכלל הוא שכל מצווה שאשה חייבת בה — גם עבד כנעני חייב בה. מדוע היה צורך לשנות במשנה ״וכן שפחה״ ביולדת?
הכלל נאמר בדבר ששווה לאיש ולאשה. קרבן יולדת קיים בנשים ולא באנשים, ולכן הייתי חושב שהשפחה פטורה. המשנה מלמדת שהשפחה חייבת גם בזה.
עמוד ב · גמרא
שתי נשים שעמדו יחד: תנאי בקרבן יולדת
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי יוסי מתיר ששתי נשים שהפילו יביאו קרבן הנאכל, והגמרא שואלת: איך עושות כך, ואם רבי יוסי אינו מקבל תנאי בחטאת חלב?
רבא ורבי יוחנן: רבי יוסי מודה במחוסר כפרה, שבא רק להתיר אכילת קודשים, ללא צורך בידיעה.
- שאלהמאי עבדיןלפי רבי יוסי, שתי נשים שעמדו יחד ״מביאות קרבן ונאכל״. ״מאי עבדין״ — מה הן עושות כדי שיהיה נאכל?שאלה: מה עושות שתי הנשים כדי שהקרבן יאכל?
- תשובהכל אחת מביאה עולת עוף משלה בתנאי (אם אינה חייבת, תהא נדבה), ואת חטאת העוף שהיא ספק קונות יחד ו״מתני״: אם אני חייבת חלקך מחול לי, ואם את חייבת חלקי מחול לך (רש״י). כך בכל מקרה המליקה כשרה ונאכלת.קונות חטאת יחד בתנאי: החייבת זוכה בחלק האחרת
- קושיהתנאי״ומי אית ליה לרבי יוסי תנאה״? שנינו במשנה אחרת שבשתי נשים, אחת אכלה חלב ואין ידוע מי, רבי שמעון אומר מביאות חטאת אחת ורבי יוסי אומר אין מביאות. הרי לרבי יוסי אין תנאי!קושיה: בחטאת חלב רבי יוסי אינו מקבל תנאי
- רבא ורבי יוחנןרבא: ״מודה רבי יוסי במחוסר כפרה״. וכן כשבא רבין אמר בשם רבי יוחנן. רש״י: מחוסרי כפרה מביאים קרבן רק כדי להתיר אכילת קודשים.רבי יוסי מודה בתנאי במחוסר כפרה
- שאלהמאי טעמא״מאי טעמא״ — מה ההבדל בין חטאת חלב לקרבן יולדת?שאלה: מה הטעם להבדל בין חטאת חלב ליולדת?
- תשובהשם צריך האיש ידיעה, ״או הודע אליו חטאתו״ — לכן אין מביאים בשותפות ובתנאי. אבל כאן הנשים מביאות רק ״לאישתרויי באכילת קודשים״, ואין צורך בידיעה.בחטאת חלב נדרשת ידיעה; כאן הקרבן רק מתיר אכילת קודשים
- ראיהסיפאבסוף אותה משנה רבי יוסי: ״כל חטאת שהיא באה על חטא״ אין שתים מביאות אותה — משמע שחטאת שאינה באה על חטא, מביאות.ראיה: רבי יוסי פוסל רק חטאת הבאה על חטא
עמוד ב · גמרא
יוצא דופן: טעמי רבי שמעון וחכמים
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי שמעון מחייב ביוצא דופן מרבוי בפסוק ״ואם נקבה תלד״, וחכמים פוטרים מן ״אשה כי תזריע וילדה״: לידה היא רק ממקום ההזרעה.
- שאלהטעמו של רבי שמעון״מאי טעמא דרבי שמעון״ שמחייב ביוצא דופן?שאלה: מה טעמו של רבי שמעון?
- ריש לקישריש לקיש: ״ואם נקבה תלד״ — היה אפשר לכתוב ״ואם נקבה״ (רש״י), והיתור בא ״לרבות לידה אחרת״ — יוצא דופן.ריש לקיש: תלד מיותר ומרבה לידה אחרת, יוצא דופן
- שאלהטעם חכמים״ורבנן מאי טעמא״ — מה טעם החכמים הפוטרים?שאלה: מה טעם החכמים הפוטרים ביוצא דופן?
- רבי מני בר פטישרבי מני בר פטיש: ״אשה כי תזריע וילדה״ — עד שתלד ממקום שמזרעת. לידה מדופן אינה נחשבת לידה.רבי מני בר פטיש: לידה רק ממקום ההזרעה
עמוד ב · משנה
המפלת לאור שמונים ואחד: בית שמאי ובית הלל
🔑 מפתח לסוגיה
אשה שילדה בת סופרת ארבעה עשר ימי טומאה ושישים ושישה ימי טהרה, ובשמונים ואחד מביאה את קרבנה. הפלה בתוך שמונים הימים אינה מחייבת קרבן נוסף. המשנה דנה בהפלה בליל שמונים ואחד, לאחר השקיעה של היום השמונים.
בקצרה — על מה הסוגיה
בית שמאי פוטרים מקרבן את המפלת בליל שמונים ואחד, כי הלילה אינו זמן הקרבה, ובית הלל מחייבים.
הם מתדיינים בקל וחומר ובשבת, וברייתא בדף ח׳ מביאה את מקור בית הלל מהכתוב ״או לבת״.
- משנהמחלוקתהמפלת לאור (ליל) שמונים ואחד: ״בית שמאי פוטרין מן הקרבן״, ובית הלל מחייבין. טעם בית שמאי (רש״י): הלילה מחוסר זמן לקרבן, שנאמר ביום צותו, ולכן לענין קרבן הוא כתוך ימי המלאת.בית שמאי פוטרים מקרבן, בית הלל מחייבים
- קושיית בית הללבית הלל: ״מאי שנא אור שמונים ואחד מיום שמונים ואחד״? אם שיווה לו לטומאה — דמיה טמאים — לא ישווה לו לקרבן?בית הלל: אם ליל פ״א כיום לטומאה, גם לקרבן
- תשובת בית שמאיבית שמאי: ״לא״ — ביום שמונים ואחד יצאה לשעה הראויה להביא קרבן, ובלילה לא יצאה, שאין מקריבים בלילה.בית שמאי: ביום יצאה לשעת קרבן, בלילה לא
- הוכחת בית הללבית הלל: המפלת ביום שמונים ואחד ״שחל להיות בשבת״ תוכיח — לא יצאה לשעה הראויה לקרבן יחיד, וחייבת!בית הלל: ביום פ״א שבת, אין קרבן יחיד — ובכל זאת חייבת
- דחיית בית שמאיבית שמאי: אמנם שבת אינו ראוי לקרבן יחיד, אך ראוי ״לקרבן ציבור״. והלילה אינו ראוי כלל לא ליחיד ולא לציבור.בית שמאי: שבת ראוי לציבור; הלילה לא לשום קרבן
- הדמים אינם מוכיחיםבית שמאי חוזרים לטענת הטומאה: ״והדמים אינן מוכיחים״ — המפלת בתוך מלאת דמיה טמאים ופטורה מן הקרבן. טומאה אינה מחייבת קרבן.בית שמאי: גם בתוך מלאת הדם טמא והאשה פטורה
- ברייתאדף ח׳הברייתא בראש דף ח׳: בית הלל אומרים ״לבת״ — ״ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת״ — ״או לבת״ מיותר, לרבות אור שמונים ואחד. כך נשענת שיטת בית הלל על הכתוב.בית הלל: או לבת מרבה את ליל שמונים ואחד
חשבו לפני שממשיכים
בית הלל טוענים: אם ליל שמונים ואחד שווה ליום לענין טומאה — לא ישווה לו לקרבן? מה משיבים בית שמאי על טענת הטומאה?
״והדמים אינן מוכיחים״: המפלת בתוך מלאת דמיה טמאים ובכל זאת פטורה מן הקרבן, ומכאן שטומאה אינה מחייבת קרבן.
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.