כריתות ח׳
זב שראה בליל שמיני והאם לילה מחוסר זמן; קרבן אחד על כמה לידות וזיבות ומה אומרת האשה; ארבעה מחוסרי כפרה וקרבנו של הגר.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף פותח בשאלת רבי הושעיא אם זב שראה שלוש ראיות בליל שמיני מביא קרבן נוסף, והיא מתבררת כתלויה בשאלה אם לילה מחוסר זמן, עד שמתברר שרבי יוחנן עצמו אינו סבור כך.
אחר כך עוברים למשנה על אשה שיש עליה ספק חמש לידות או זיבות — קרבן אחד מתיר לה לאכול בקדשים — ולמעשה בקינים שהוזלו בהוראת רבן שמעון בן גמליאל, ולברייתא שבה רבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא חלוקים מה אומרת האשה בשעת ההבאה, עד שמסתיים הפרק.
הפרק הבא פותח במשנה על ארבעה מחוסרי כפרה; הגמרא מבררת מדוע זב וזבה נמנים בשניים ומצורע ומצורעת באחד, ומדוע גר ונזיר אינם במנין.
הדף מסתיים בברייתא על קרבנו של הגר, שנמשכת בדף ט׳.
עמוד א · המשך מדף ז׳
זב שראה בליל שמיני — האם לילה מחוסר זמן
→ תחילת הסוגיה בדף ז׳🔑 מפתח לסוגיה
הגמרא ממשיכה את מחלוקת בית שמאי ובית הלל בדין יולדת שהפילה באור שמונים ואחד: לפי בית הלל היא חייבת בקרבן נוסף. כאן שואלים אם הדין חל גם על זב: זב שראה שלוש ראיות מביא קרבן — ביום השמיני לטהרתו, ולכן השאלה היא אם הלילה שלפניו נחשב ״מחוסר זמן״ — כלומר זמן הקרבן הראוי על הזיבה הראשונה עוד לא הגיע, והראיות החדשות הן המשך אותה זיבה.
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי הושעיא שואל את בר קפרא אם בית הלל מחייבים קרבן נוסף גם בזב שראה בליל שמיני, והשאלה מתבררת כתלויה בשאלה אם לילה נחשב מחוסר זמן.
הסוגיה מסתיימת בכך שרבי יוחנן עצמו אינו סבור כך, ודבריו על שתים בלילה נאמרו לשיטת האומר כן.
לימא כתנאי — מה תולים במה?
השאלה: האם הספק של רבי הושעיא — זב שראה בליל שמיני — שנוי במחלוקת תנאים?
לילה אינו מחוסר זמןהזב מביא קרבן נוסף על הראיות שבליל שמיני
לילה מחוסר זמןאינו מביא, כי עדיין לא הגיע זמן קרבן זיבתו הראשונה
מחלוקת בברייתא
- הברייתא הראשונה: זב שראה שלוש ראיות בליל שמיני מביא
- הברייתא השנייה: זב שראה שלוש ראיות בליל שמיני אינו מביא
שלבי ההעמדה
- הצעה הברייתא הראשונה סוברת שלילה אינו מחוסר זמן, והשנייה סוברת שלילה מחוסר זמן נדחה
- העמדה רב הונא בר אחא בשם רבי אלעזר: שתיהן סוברות שלילה מחוסר זמן; הראשונה בבעל שתי ראיות, והשנייה בבעל שלוש מסקנה
- רקעמדף ז׳תזכורת מדף ז׳: במשנה, אשה שהפילה ב״אור שמונים ואחד״ — הלילה שבסוף ימי טהרתה, לפני היום שבו היא מביאה את קרבן הלידה הקודמת — בית שמאי פוטרים אותה מקרבן נוסף על ההפלה, כי הלילה אינו זמן הקרבה, ובית הלל מחייבים. הברייתא שבראש הדף מביאה את מקור בית הלל: ״לבת״ בפסוק ״ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת״ בא ״לרבות אור שמונים ואחד״ — גם הפלה בלילה הזה מחייבת קרבן נוסף. על דרשה זו נשאלת השאלה הבאה.תזכורת: בית הלל מחייבים קרבן על הפלה בליל שמונים ואחד
- מעשהרבי הושעיא היה רגיל ללמוד לפני בר קפרא, עזב אותו ועבר ללמוד אצל רבי חייא. יום אחד פגש את בר קפרא ושאל אותו על דברי בית הלל.רבי הושעיא, שעבר מבר קפרא לרבי חייא, פוגש את בר קפרא ושואל
- שאלהזב שהגיע ליום השמיני לטהרתו — היום שבו הוא מביא קרבן על זיבתו — ובליל השמיני, הלילה שלפני יום הקרבן, ״ראה שלש ראיות״ שוב. רבי הושעיא שואל: ״מה בית הלל אומרים בדבר זה״ — האם הוא מביא קרבן נפרד על הזיבה החדשה, כמו מי שנטמא ביום השמיני עצמו?האם זב שראה שלוש ראיות בליל שמיני מביא קרבן נוסף?
- שני צדדי הספקרבי הושעיא מפרט: האם טעמם של בית הלל במפלת בלילה הוא ״משום דכתיב לבת״ — ולכן בזב ״פטרי״ (פוטרים), כי ״לא מייתרי קראי״ ואין בו כתוב מיותר — ״או דלמא לא שנא״ וגם זב חייב קרבן נוסף?ספק: האם חיוב הפלה בלילה הוא מריבוי הפסוק בלבד או גם בזב?
- השתקהבר קפרא מלגלג: ״מה בבלי אומר בדבר זה״ — כוונתו לרבי חייא, שעלה מבבל (רש״י). רבי הושעיא שתק. אמר לו בר קפרא: ״צריכין לדברי עייא״ — ״עייא״ הוא כינוי גנאי לרבי חייא (רש״י) — ״נחזור על הראשונות״.בר קפרא מלגלג על רבי חייא ורבי הושעיא שותק
- חזרה לברייתאבר קפרא חוזר לברייתא: ״לבת לרבות אור שמונים ואחד״. הדרשה נאמרה ביולדת, ומשמע שרק בה אמורים הדברים. אבל לפי רש״י הספק של רבי הושעיא נשאר: האם טעם בית הלל הוא ״או לבת״, או שהם סוברים שלילה אינו מחוסר זמן — שאלה שעולה מיד.בר קפרא: הדרשה נאמרה ביולדת; הספק נשאר אם לילה מחוסר זמן
- נימא כתנאיהגמרא מקשרת את הספק למחלוקת תנאים: ״נימא כתנאי״ — בזב שראה שלוש ראיות בליל שמיני שנויות שתי ברייתות, אחת ״מביא״ ואחת ״אינו מביא״. ״מאי לאו״ בכך נחלקו: מי שאומר מביא סבור ״לילה אין מחוסר זמן״, כאילו נטמא ביום השמיני עצמו; ומי שאומר אינו מביא סבור שלילה מחוסר זמן, ועדיין לא הגיע זמן הקרבן על הזיבה הראשונה.שמא שתי הברייתות נחלקות אם לילה מחוסר זמן
- העמדהרב הונא בר אחא אמר רבי אלעזר: ״הני תנאי סברי לילה מחוסר זמן״ — שניהם. הברייתא שאומרת מביא עוסקת ב״זב בעל שתי ראיות״: הוא כבר נטהר ואינו חייב קרבן על זיבתו הראשונה, ולכן הראיות בליל שמיני הן טומאה חדשה. והברייתא שאומרת אינו מביא עוסקת ב״בעל שלש ראיות״, שחייב קרבן ועדיין לא הגיע זמנו; לפי רש״י, כיוון שלא יצאה השעה הראויה לקרבן, הכול זיבה אחת ארוכה.שתיהן סוברות לילה מחוסר זמן: מביא בבעל שתי ראיות, אינו מביא בבעל שלוש
- מאי למימראבזב בעל שתי ראיות ״מאי למימרא״ — מה החידוש בכך שמביא? הרי ברור שזו טומאה חדשה.קושיה: מה החידוש בכך שבעל שתי ראיות מביא? פשיטא
- קא משמע לןהחידוש: ״דוקא ראה בליל שמיני״ — מביא; אבל ״ביממא דשביעי״ (ביום השביעי) לא. הטעם: ״כל ראייה שסותרת אין מביאה לידי קרבן״ — ראיה שמבטלת את ספירת שבעת הימים הנקיים, וצריך לחזור ולספור, אינה מחייבת קרבן.רק ראיה בליל שמיני מחייבת; ראיה שסותרת את הספירה אינה מחייבת
- קושיית רבארבא מקשה: ״אמאי אוקימתא״ את הברייתא אינו מביא בבעל שלוש ראיות? אם כך, ״ליתנייה גבי חמשה מביאין קרבן אחד״ — היה צריך לשנות אותה גם ברשימה שבפרק הבא (דף ט׳), של מי שמביא קרבן אחד על טומאות הרבה.קושיה: אם בעל שלוש, למה אינו ברשימת קרבן אחד על רבות?
- לא פסיקא״לא פסיקא״ — אי אפשר לקבוע כלל אחד, כי בליל שמיני יש מקרים שונים. רבי יוחנן: ראה ״אחת בלילה ושתים ביום״ — מביא קרבן נוסף; ״שתים בלילה ואחת ביום״ — אינו מביא. לכן אין לשנות את הברייתא ברשימה הכללית.רבי יוחנן מחלק: אחת בלילה ושתים ביום מביא; שתים ואחת לא
- ראיהרב יוסף מביא ראיה שאחת בלילה ושתים ביום מביא: ״ראייה ראשונה שכבת זרע בעלמא״ — ראיה בודדת של זב מטמאת רק כבעל קרי (טבילה וטהור בערב; רש״י), ו״מצטרפי להו״ — שתי הראיות שאחריה מצטרפות לראשונה ועושות אותו זב. מכאן שאין חשיבות לכך שהראשונה נראתה בלילה.רב יוסף: ראיה ראשונה היא כשכבת זרע ומצטרפת לשתיים שאחריה
- אין הוכחהרב ששת בריה דרב אידי דוחה: ״מידי איריא״ — אין ראיה. ראיה ראשונה של כל זב נראתה ״בזמן חיובא״ ולכן מצטרפת; אחת בלילה ״לאו בזמן חיובא חזייה״, ואילולא רבי יוחנן שהשמיענו שהיא מצטרפת, ״הוה אמינא לא תצטרף״.אין הוכחה: ראשונה רגילה בזמן חיוב; אחת בלילה לא, ורק רבי יוחנן מחדש
- ומי אמרהגמרא מקשה על דברי רבי יוחנן ששתים בלילה ואחת ביום אינו מביא, כי לילה מחוסר זמן: ״ומי אמר רבי יוחנן לילה מחוסר זמן״?קושיה: וכי רבי יוחנן סבור שלילה מחוסר זמן?
- סתירה״והאמר חזקיה״: נזיר שנטמא במת ונטהר וחייב קרבן — ביום השמיני, ונטמא שוב — ״נטמא ביום מביא, בלילה אין מביא״, כי הלילה מחוסר זמן. ״ורבי יוחנן אמר אפילו בלילה מביא״ — הרי שאינו סבור שלילה מחוסר זמן.חזקיה: בלילה אינו מביא; רבי יוחנן: אפילו בלילה מביא
- לדברי האומררבי יוחנן לא אמר זאת מדעתו: ״שתים בלילה ואחת ביום אין מביא״ נאמר ״לדברי האומר מחוסר זמן״ — לשיטת מי שסובר כך, והוא עצמו אינו סבור כן.רבי יוחנן אמר זאת לשיטת האומר לילה מחוסר זמן, לא לשיטתו
- פשיטאתמיהה: ״לדברי האומר פשיטא״ — אם זו שיטת האומר מחוסר זמן, ברור שאינו מביא, ומה החידוש?קושיה: לדברי האומר מחוסר זמן פשוט שאינו מביא
- קא משמע לןהחידוש בדין הראשון: ״אחת בלילה ושתים ביום איצטריכא ליה״. ״מהו דתימא״ שמכיוון שהאחת ״לאו בזמן חיובא״ נראתה היא לא תצטרף — ״קא משמע לן״ שמצטרפת. ההלכה השנייה נאמרה אגב כך.החידוש: אחת בלילה מצטרפת אף שלא נראתה בזמן חיוב; השנייה אגב
חשבו לפני שממשיכים
לפי רבי אלעזר, מדוע אותו זב שראה בליל שמיני מביא קרבן אם היו לו קודם שתי ראיות, ואינו מביא אם היו לו שלוש?
בעל שתי ראיות כבר נטהר ואינו חייב קרבן על זיבתו הראשונה, ולכן הראיות בליל שמיני הן טומאה חדשה. בעל שלוש ראיות חייב קרבן שזמנו עוד לא הגיע, והלילה מחוסר זמן — כך שהכול זיבה אחת ואין קרבן נוסף.
עמוד א · משנה
משנה: ספק ואיזה קרבן — ומעשה בקינים
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה קובעת כמה קרבנות מביאה אשה שיש עליה חמש לידות או זיבות, בספק ובוודאי; ומעשה בהוראה זו שהורידה את מחיר הקינים בירושלים.
- משנהספקאשה שיש עליה ״ספק חמש לידות וספק חמש זיבות״ — כלומר אין ידוע אם נתחייבה (למשל ראתה שלושה ימים ואינה יודעת אם בימי נדה או בימי זיבה, או הפילה ואין ידוע מה; רש״י) — מביאה קרבן אחד, חטאת העוף, ואינו נאכל. אחריו היא ״אוכלת בזבחים״: הקרבן בא לטהרה, והוא כטבילה אחת שעולה לכל הטומאות. ״ואין השאר עליה חובה״ — חכמים לא חייבו אותה להביא את האחרות, כי אפילו את האחד התירו בקושי להקריב, שהוא ספק מליקת חולין על המזבח, ובלי זה אין לה דרך להיטהר ולאכול בקדשים.ספק חמש לידות או זיבות: קרבן אחד מטהר, ואין חובה על השאר
- משנהודאותאם יש עליה ״חמש זיבות ודאות וחמש לידות ודאות״ — מביאה גם כן קרבן אחד ואוכלת בקדשים, אבל כאן ״השאר עליה חובה״: היא נטהרת מיד לאכילה, אך עדיין חייבת להביא אחר כך את שאר הקרבנות (רש״י: כפי שיילמד בפרק השני, דף ט׳).ודאות: קרבן אחד מתיר לאכול, אבל השאר חובה עליה להביא אחר כך
- מעשה בקיניםמעשה שמחיר ״קינין״ (זוגות עופות) בירושלים עלה ל״דינר זהב״. רבן שמעון בן גמליאל נשבע ״המעון הזה לא אלין הלילה״ — שלא ילין עד שיהיה מחירם בדינרי כסף. הוא נכנס לבית הדין ולימד את ההלכה שאשה בעלת חמש לידות או זיבות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה, והביקוש ירד, ו״עמדו קינין ביום ההוא ברבעתים״ — שניים בשני רבעי דינר כסף. רש״י: אף שהקל בדברי תורה, ״עת לעשות לה׳״ — אילולא כן היו מפסיקות להביא אפילו קרבן אחד ואוכלות קדשים בטומאה.הוראת רבן שמעון בן גמליאל הורידה מחיר קינים מדינר זהב לרבע כסף
עמוד א–ב · גמרא
קרבן אחד על חמש לידות — מה אומרת האשה
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא קובעת שתי קינים לאשה שיש עליה ודאי וספק, ורבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא חלוקים מה אומרת האשה כשמביאה.
רבא ביאר שהם נחלקו בדימוי לחטאת או לטבילה, רב פפא הקשה, ומסקנת הסוגיה שכולם מדמים לטבילה ונחלקו בחשש לפשיעה.
- ברייתאחמש לידות ודאי וחמש זיבות ספק (או חמש לידות ודאי וחמש לידות ספק) — מביאה ״שתי קינין״: אחד על הודאי ואחד על הספק. של ודאי נאכלת והשאר עליה חובה, ושל ספק אינה נאכלת ואין השאר עליה חובה.קן על הודאי נאכל והשאר חובה; קן על הספק אינו נאכל ופוטר
- רבי יוחנן בן נוריבקרבן ודאי ״תאמר על האחרונה ותפטר״ — היא מצהירה בשעת ההבאה שהקרבן בא על הלידה האחרונה, ונפטרת מיד מההגבלה: אוכלת בקדשים כבר היום, ואת שאר הקרבנות תביא אחר כך (רש״י). בקרבן ספק: ״אם יש ודאי ביניהן״ תאמר על הודאי, כדי שהקרבן יהיה ודאי ויאכל (רש״י); ואם אין — תאמר על אחד מהן, לאו דווקא על האחרונה.בן נורי: בודאי — על האחרונה; בספק — על הודאי, ואם אין, על אחד
- רבי עקיבא״בין על הודאי בין על הספק תאמר על אחת מהן״ ותיפטר — אינה צריכה לומר דווקא על האחרונה, ואפילו על הראשונה (רש״י).רבי עקיבא: בכל מקרה די שתאמר על אחת מהן
- במה נחלקורב נחמן בר יצחק אומר לרב פפא בשם רבא: רבי יוחנן בן נורי מדמה את קרבנות הלידה ל״חטאת״ — ״מאן דחייב חמש חטאות עד דמייתי כולהון״, מי שחייב חמש חטאות אינו מתכפר עד שמביא את כולן, והאחרונה מכפרת לגמרי. כך גם כאן: אם תביא על לידה ראשונה, הטומאה האחרונה עדיין במקומה ולא תיטהר לאכול בקדשים (רש״י), ולכן תאמר על האחרונה.בן נורי מדמה לחטאת: רק קרבן על האחרונה משלים את הטהרה
- דימוי לטבילותרבי עקיבא מדמה אותם ל״טבילות״: ״מאן דמחייב חמש טבילות כיון דטביל חדא זימנא איטהר״ — טבילה אחת מטהרת מכל הטומאות, ואפילו אמר שטובל על הראשונה (רש״י). כך גם כאן: קרבן אחד על אחת מהן מטהר אותה לאכול בקדשים.רבי עקיבא מדמה לטבילות: טבילה אחת מטהרת מכולן
- קושיית רב פפארב פפא מקשה על דימוי החטאת: ״אי סלקא דעתך״ שרבי יוחנן בן נורי מדמה לחטאת, ״אמאי של ספק תאמר על אחת מהן״ ותיפטר? לפי הדימוי, בספק צריך להידמות למי שחייב חמש אשמות תלויין, שמביא על כל ספק לחוד.קושיה: אם הדימוי לחטאת, למה בספק די באחת מהן?
- אשם תלויובפירוט: מי שחייב ״חמש אשמות תלויין״ — קרבן על ספק חטא — ״כי מייתי חד מי מיפטר״ מהאחרים? והרי שנינו ״זה הכלל כל שחלוקין בחטאות חלוקין באשמות״ — כל מקרה שמחייב חטאת נפרדת על כל אכילה מחייב גם אשם תלוי נפרד על כל ספק. ואילו בספק לידות אומרים על אחת מהן ונפטרים — הדימוי לחטאת אינו מתיישב.אשם תלוי חלוק לכל ספק — אין להשוות לספק לידות
- אלא — פשיעה״אלא דכולי עלמא לטבילות מדמי להון״ — מאחר שהדימוי לחטאת נדחה, לדעת הכול קרבנות הלידה דומים לטבילה, ומעיקר הדין די לומר על אחת מהן. המחלוקת היא ב״חוששין לפשיעה״: רבי יוחנן בן נורי חושש שאם תאמר על אחת מהן, תסבור שנפטרה בקרבן זה מכולן ולא תביא את השאר (רש״י), או שבלידה הבאה תסבור שאין צורך בקרבן על כל לידה ותפשע. האמירה ״על האחרונה״ מלמדת אותה שהשאר עדיין עליה חובה. רבי עקיבא סבור ״לא חיישינן לפשיעה״. ובקרבן ספק, שאין השאר עליה חובה, אין חשש כזה — ולכן גם רבי יוחנן בן נורי אינו מצריך שם לומר על האחרונה (רש״י).כולם דנים כטבילה; נחלקים אם חוששים שתפשע ולא תביא את השאר
- הדרןכאן מסתיים הפרק ״שלשים ושש״ (״הדרן עלך״), ומתחיל הפרק הבא — ארבעה מחוסרי כפרה.מסתיים הפרק שלשים ושש ומתחיל פרק ארבעה מחוסרי כפרה
עזרים — טבלת שיטות
מה אומרת האשה בשעת ההבאה
| בן נורי | רבי עקיבא | |
|---|---|---|
| קרבן של ודאי | על האחרונה | על אחת מהן |
| קרבן ספק ויש ודאי ביניהן | על הודאי | על אחת מהן |
| קרבן ספק בלי ודאי | על אחד מהן | על אחת מהן |
חשבו לפני שממשיכים
לפי המסקנה, מדוע רבי יוחנן בן נורי מצריך לומר על האחרונה, אם דנים כטבילה שמטהרת מכולן?
הוא חושש לפשיעה: אם תאמר על אחת מהן ותיפטר, תסבור בלידה הבאה שאין צורך להביא קרבן על כל לידה. האמירה על האחרונה מלמדת שכל הלידות הוצרכו לכפרה.
עמוד ב · משנה
משנה: ארבעה מחוסרי כפרה
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה פותחת פרק חדש במחוסרי כפרה, ורבי אליעזר בן יעקב מוסיף אליהם גר ונזיר.
- משנהארבעה וארבעהפרק חדש: ״ארבעה מחוסרי כפרה״ — ארבעה שעדיין צריכים קרבן כדי להשלים את טהרתם ולהתירם לאכול מבשר הקדשים (רש״י: מביאים חטאת שאינה על חטא, אלא כדי לאכול בקדשים). וכן ״ארבעה מביאין על הזדון כשוגג״ — ארבעה שמביאים קרבן גם כשעשו את המעשה במזיד, כמו בשוגג. את הארבעה האלה המשנה מפרטת בהמשך הפרק (בדף ט׳); הגמרא כאן דנה במחוסרי הכפרה.ארבעה צריכים קרבן להשלמת טהרה, וארבעה מביאים על מזיד כשוגג
- המניןואלו מחוסרי הכפרה: ״הזב והזבה והיולדת והמצורע״ — ארבעה שאינם אוכלים בקדשים עד שיביאו את קרבנם.הזב, הזבה, היולדת והמצורע אינם אוכלים קדשים עד שיביאו קרבן
- גררבי אליעזר בן יעקב מוסיף: ״גר מחוסר כפרה עד שיזרק עליו הדם״ — גם גר, אף שמל וטבל לשם גירות, אינו אוכל בקדשים עד שהכהן יזרוק עבורו את דם קרבנו (רש״י: כי עליו להביא קרבן).רבי אליעזר בן יעקב: גר מחוסר כפרה עד שיזרק דם קרבנו
- נזירו״נזיר ליינו ותגלחתו וטומאתו״ — כל זמן שלא הביא קרבנותיו אסור לו לשתות יין, להתגלח ולהיטמא למתים.נזיר מחוסר כפרה: אסור ביין, בתגלחת ובטומאה עד שיביא קרבן
עמוד ב · גמרא
מדוע זב וזבה שניים ומצורע ומצורעת אחד
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא שואלת מדוע המשנה מונה את הזב והזבה בשניים, ואת המצורע והמצורעת באחד. התשובה: בזב וזבה עיקר הטומאה חלוק, ובמצורע ומצורעת הנגע זהה.
- מאי שנא״מאי שנא זב וזבה דמני להון בתרין״ — מדוע המשנה מונה את הזב ואת הזבה כשניים נפרדים במנין ארבעת מחוסרי הכפרה (רש״י), ולא כאחד?מדוע המשנה מונה זב וזבה כשניים נפרדים?
- חלוקה טומאתו״חלוקה טומאתו״: זב אינו מיטמא באונס, כגון חולי או אכילת מאכלים מסוימים, וזבה אינה מיטמאה בשלוש ראיות ביום אחד כפי שהיא מיטמאה בימים — שלושה ימים רצופים.טומאתם חלוקה: זב אינו מיטמא באונס, וזבה אינה מיטמאה בראיות ביום
- מקורברייתא: ״מבשרו״ — ולא מחמת אונסו (רש״י: מכוח אברו). הזב מיטמא בראיות, ״תלה הכתוב את הזכר בראיות ואת הנקבה בימים״; וזבה מיטמאה באונס, ו״לא מטמאה בראיות כבימים״ — ראיות ביום אחד אינן מטמאות אותה, אלא ימים רצופים (רש״י).מקור: זב מיטמא בראיות ולא באונס; זבה מיטמאה באונס ובימים
- הקושיה״מצורע ומצורעת נמי חלוקה טומאתן״ — מצורע ״טעון פריעה ופרימה״, כמו שנאמר ״בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע״, ו״אסור בתשמיש המטה״.קושיה: גם במצורע ומצורעת יש הבדלים בדיני הטומאה
- מצורעתאבל מצורעת ״אינה טעונה פריעה ופרימה״. הפסוק אומר ״איש צרוע הוא״, ואחריו ״והצרוע״ בלשון סתמי — ״הרי כאן שנים״: גם איש וגם אשה מיטמאים בנגעים (רש״י).ברייתא: גם אשה מיטמאה בנגעים, אך אינה טעונה פריעה ופרימה
- למה אישאם כן, מה ללמוד מהמילה ״איש״? ״נתקו הכתוב״ מהענין שלמעלה לענין שלמטה, ללמד שאיש פורע ופורם והאשה לא. ומצורעת מותרת בתשמיש המטה, שנאמר ״וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים״ — ולא כתוב אהלה.המילה איש מלמדת שרק איש פורע ופורם, ושהמצורעת מותרת בתשמיש
- הלכך״הלכך נמנינהו בתרין״ — אם גם בהם הטומאה חלוקה, נמנה גם את המצורע והמצורעת כשניים.מסקנת הקושיה: נמנה גם מצורע ומצורעת בשניים
- עיקר הטומאה״זב וזבה עיקר טומאתן חלוקה״: הזב בראיות והזבה בימים, הזב במראה לובן והזבה בדם. ״מצורע ומצורעת אין עיקר טומאתן חלוקה״ — ״האי והאי כגריס״: שיעור הנגע בשניהם כגריס, חצי פול (רש״י); ההבדלים בפריעה ובתשמיש אינם בעיקר הטומאה.בזב וזבה עיקר הטומאה חלוק; במצורע ומצורעת הנגע זהה בשיעורו
עמוד ב · גמרא
מדוע גר ונזיר אינם במנין
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי אליעזר בן יעקב מוסיף גר ונזיר למחוסרי כפרה; הגמרא שואלת מדוע התנא הראשון אינו מונה אותם, ומדוע רבי אליעזר בן יעקב אינו מונה גם נזיר טמא.
- מדוע לא גרבמשנה רבי אליעזר בן יעקב מוסיף גר. ״ותנא קמא מאי טעמא לא תני גר״ — מדוע התנא הראשון אינו מונה אותו?מדוע התנא הראשון אינו מונה גר בין מחוסרי הכפרה?
- תשובההתנא הראשון שונה רק ״מדעם דמישתרי למיכל בקדשים״ — דבר שקרבנו מתיר אכילת קדשים. אבל גר, ״כי קא מייתי קרבן״, מביא אותו ״לאכשורי נפשיה למיעל בקהל״ — להכשירו לבוא בקהל ישראל.קרבן הגר מכשיר אותו לבוא בקהל, לא להתיר אכילת קדשים
- מדוע לא נזיר״ונזיר מאי טעמא לא תני״ — מדוע התנא הראשון אינו מונה נזיר? לפי רש״י גם ההמשך ״סוף סוף נזיר נמי כי מייתי קרבן״ הוא חלק מהקושיה: גם הנזיר מביא קרבן כדי להיות מותר — ביין, בתגלחת ובטומאה — כמו הזב והיולדת, ולמה אינו במנין? (בפירוש שטיינזלץ ״סוף סוף״ כבר פותח את התשובה.)קושיה: גם קרבן הנזיר בא להתיר, ולמה אינו במנין?
- יין דחוליןהתשובה: ההיתר שהקרבן מביא לנזיר הוא ״למישתי יין דחולין״ — לשתות יין של חולין, ולא לאכול בקדשים. התנא הראשון מונה רק כפרה שמעכבת אכילת קדשים (רש״י), ולכן הנזיר אינו ברשימה.קרבן הנזיר מתיר יין של חולין, לא קדשים
- נזיר טמאולשיטת רבי אליעזר בן יעקב, ״דקתני נזיר למישרי נפשיה״ — שמונה נזיר משום שקרבנו מתירו ביין — ״ניתני נמי נזיר טמא״! גם נזיר שנטמא מביא קרבנות, ולמה אינו מונה אותו?קושיה: אם רבי אליעזר בן יעקב מונה נזיר, שימנה גם נזיר טמא
- להחיל נזירותנזיר טמא ״כי קא מייתי קרבן״ אינו מביא כדי להתירו בדבר, אלא ״למיחל עליה נזירות בטהרה״ — להתחיל נזירות מחדש בטהרה. נזיר טהור, לעומתו, קרבנו מתירו, ולכן הוא מחוסר כפרה.נזיר טמא מביא כדי להחיל נזירות בטהרה, לא להתיר דבר
עמוד ב · גמרא
קרבנו של גר — מהי חובתו
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא קובעת מה צריך הגר להביא כדי לאכול בקדשים: קן, או קרבן בהמה, אך לא מנחה ושלמים.
הגמרא לומדת זאת מ״כאשר תעשו כן יעשה״, ובהמשך (בדף ט׳) שואלת אם פרידה אחת בלבד אפשרית.
- ברייתאגר״גר מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קינו״ — גר שמל וטבל אינו אוכל קדשים עד שיביא את קרבנו, שני עופות. אם ״הביא פרידה אחת שחרית אוכל בקדשים לערב״ — עוף אחד בבוקר מתיר לו לאכול בערב, ובלבד שיביא את השני (רש״י). רש״י מוסיף שגם חכמים סוברים כרבי אליעזר בן יעקב, ולא מנו גר במשנה כי אינו נקרא מחוסר כפרה.גר אינו אוכל קדשים עד שיביא קן; פרידה אחת בבוקר מתירה לערב
- שתיהן עולותבכל התורה קן הוא ״אחד חטאת ואחד עולה״, וכאן ״שתיהן עולות״ (רש״י: כפי שיוסבר בדף ט׳).בקן של גר שני העופות עולות, לא חטאת ועולה
- קרבן בהמהאם הביא את חובתו ״מן הבהמה״ — יצא; ״עולה ושלמים יצא״, אבל ״מנחה ושלמים לא יצא״. הטעם שיוצא בבהמה: ״לא אמרו קן אלא להקל״ עליו. רש״י: עולה ושלמים אינו דווקא — מספיקה עולה — והוזכר רק כדי לשנות לצידו מנחה ושלמים.גר יוצא בקרבן בהמה, אך לא במנחה ושלמים
- מאי שנא״מאי שנא מנחה ושלמים דלא יצא״ — מדוע מנחה ושלמים אינם מועילים?מדוע מנחה ושלמים אינם מועילים לגר?
- כאשר תעשוהפסוק ״כאשר תעשו כן יעשה״: כמו שהקרבתם עולה ושלמים כשנכנסתם לברית בהר סיני, כך גר — עולה ושלמים. מנחה אינה מהמין הזה.כאשר תעשו: כמו בהר סיני, הגר מביא עולה ושלמים
- קושיהאם הכתוב מחייב עולה ושלמים, אז ״חובתו אחת מן הבהמה לא תיסגי עליה בגוויה״ — גם עולת בהמה לבדה לא תספיק, ״דהכתיב כאשר תעשו כן יעשה״ (רש״י: עד שיביא שלמים).קושיה: אם נדרשים עולה ושלמים, עולת בהמה לבדה לא תספיק
- קל וחומררב פפא: ״לעוף איתרבי, לעולת בהמה לא כל שכן״ — אם הגר התרבה אפילו לקרבן עוף, שהוא קל, קל וחומר שעולת בהמה מספיקה.רב פפא: אם נתרבה לעוף, קל וחומר שעולת בהמה מספיקה
- אפילו מנחה״אי הכי״, אם לומדים מריבוי, ״אפילו מנחה נמי״ — גם מנחה תספיק?קושיה: לפי הריבוי גם מנחה תספיק
- כןהכתוב ״מיעט״ במילה ״כן״ — מנחה אינה כמו עולה ושלמים.המילה כן ממעטת מנחה
- מנין עוף״ועוף היכא איתרבי״ — היכן נתרבה הגר לקרבן עוף?היכן נתרבה הגר לקרבן עוף?
- אשה ריח ניחחברייתא: ״כאשר תעשו כן יעשה״ — מה אתם עולה ושלמים, אף הוא, ו״ככם כגר״ משווה אותו. ומנין עוף? ״אשה ריח ניחח לה׳״ — ״איזה דבר שכולו לה׳״? עולת העוף (רש״י: אין לכהן הנאה ממנה, כי בעולת בהמה יש עור לכהנים).מאשה ריח ניחח: דבר שכולו לה׳ הוא עולת העוף
- מיעוט מנחהדף ט׳הברייתא ממשיכה: ״יכול שאני מרבה אפילו מנחה״, שמקריבים אותה כליל? ״תלמוד לומר כן״ — ממעט מנחה.הברייתא: יכול גם מנחה? המילה כן ממעטת
- תניא אידךדף ט׳ברייתא אחרת: ״ועשה אשה ריח ניחוח״ — שומע אני כל מה שעולה לאשים, אפילו מנחה? ״תלמוד לומר כאשר תעשו כן יעשה״ — מה אתם הבאתם ״מיני דמים״ בהר סיני, אף הם.ברייתא אחרת: הגר מביא מיני דמים כמו אבותיו
- קושיהדף ט׳״אי מה אתם עולה ושלמים אף הם עולה ושלמים״ — אם כך, שניהם יחד?קושיה: אם כמותם, הגר מביא עולה וגם שלמים
- ככם כגרדף ט׳הפסוק ״ככם כגר יהיה״: ״לכם הקשתיו״ — הוקשו לעניין מיני דמים שנדרשו להיכנס לברית, ״ולא לדבר אחר״, כלומר לא לכל קרבנותיכם (רש״י: במקצת).ההיקש רק למיני דמים, לא לכל קרבנות ישראל
- דרשת רבידף ט׳רבי: ״ככם״ — ״כאבותיכם״. מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא ב״מילה וטבילה והרצאת דם״ (זריקת דם), אף הגרים — מילה, טבילה והרצאת דמים.רבי: כאבותיכם — הגר נכנס לברית במילה, טבילה והרצאת דם
- המשך הברייתאדף ט׳הברייתא ממשיכה: לכאורה אפשר היה לקרבן עוף אחד, אך ״להביא פרידה אחת אי אפשר״ — ״שלא מצינו בכל התורה כולה״ קרבן של עוף אחד, ולכן צריך קן. ואפשר להביא בהמה אחת לעולה: ״לא אמרו קן אלא להקל״.פרידה אחת אי אפשר, ולכן קן; בהמה אחת לעולה אפשרית
- ולאדף ט׳״ולא״ מצאנו פרידה אחת? והרי נאמר ״והקריבו״ בעולת העוף, אחרי שנאמר בתורים ״והקריב״ בלשון רבים. שומע אני שהאומר הרי עלי עולת העוף לא יפחות משתי פרידין, ולכן ״והקריבו״ — אפילו פרידה אחת.קושיה: מהפסוק והקריבו משמע שקרבן פרידה אחת קיים
- נדבהדף ט׳״חובה מיהא לא אשכחן״ — הברייתא עוסקת בנדבה; קרבן חובה, כמו של גר, בפרידה אחת לא מצאנו.תשובה: בנדבה אפשר פרידה אחת, אך בחובה לא מצאנו
- יולדתדף ט׳״והאיכא יולדת״, שמביאה בן יונה או תור לחטאת — עוף אחד בלבד, והוא חובה!קושיה: יולדת מביאה עוף אחד לחטאת, וזו חובה
- כבשדף ט׳״משום דאיכא כבש בהדה״ — יש עמה כבש, ולכן אין זה עוף יחיד. מכאן הגמרא חוזרת (בדף ט׳) לדון בעיקר דברי רבי.ליולדת יש כבש עם העוף, ולכן אין זה עוף יחיד
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.