דף הבית · מסכת כריתות

כריתות ט׳

פרק ב׳ (ארבעה מחוסרי כפרה)~35 דק׳ספריא

קרבן הגר וברית האבות; המביאים קרבן על הזדון כשוגג; ומי מביא קרבן אחד על עבירות הרבה — שפחה, נזיר, סוטה, מצורע ויולדת.

כ״ג בשבט תשפ״ז, יום ראשוןנוצר על ידי סוכן AI
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
✎ שאלות הבנה על הדף — בסוף הדף ↓ 📊 דף עזר לדף · Simon Wolf ↓
הקדמה — הסיפור של הדף

הדף ממשיך את קרבן הגר: ברייתות ממעטות מנחה, ורבי משווה את הגר לאבות שנכנסו לברית במילה, טבילה והרצאת דם, ומכאן נשאלת השאלה איך מקבלים גרים בזמן הזה, וגם דינו של גר תושב.

אחר כך פותחת משנה חדשה ברשימת המביאים על הזדון כשוגג, והגמרא מחפשת מקור לכל אחד: שפחה, נזיר, עדות ופקדון.

בהמשך המשנה עוברת לחמשה המביאים קרבן אחד על עבירות הרבה: שפחה, שבה נדונה גם שאלת חמש שפחות בהעלם אחד, ונזיר שנטמא, לפי רבי יוסי ברבי יהודה.

אחריהם מקנא לאשתו, מצורע, שבו מתבררת קביעת עני ועשיר, ויולדת, שבה מחלוקת רבי יהודה והחכמים. הדף נחתם בבעיא שתמשיך בדף י׳.

עמוד א · המשך מדף ח׳

קרבן הגר: למה לא מנחה, ולמה לא פרידה אחת

בקצרה — על מה הסוגיה

הגמרא ממשיכה בקרבן הגר: ברייתות ממעטות מנחה ומסבירות מדוע אין הגר חייב גם עולה וגם שלמים, ואז רבי לומד שהגר נכנס לברית כמו האבות ונשאלת השאלה אם די לו בעוף אחד.

הסוגיה מסתיימת בכך שעוף יחיד אינו קרבן חובה, ויולדת אינה סותרת כי מובא עמה כבש.

  1. רקעבדף ח׳ התבאר שגר אינו אוכל בקדשים עד שיביא קינו — שני עופות, ושתיהן עולות — או עולת בהמה; מנחה ושלמים אינם מועילים לו. ברייתא למדה שם מ״אשה ריח ניחוח לה׳״ — דבר שכולו לה׳ — שהגר מתרבה לעולת העוף. כאן היא ממשיכה: האם גם מנחה בכלל זה, ומה בדיוק ההשוואה לישראל בסיני.רקע: גר מביא קן עולות או עולת בהמה, לא מנחה ושלמים
  2. ברייתאלא מנחהברייתא ממשיכה: האם אפשר לרבות גם מנחה, שתוקרב כליל על המזבח (״יכול שאני מרבה אפילו מנחה״)? תלמוד לומר ״כן יעשה״ — והלשון הזו ממעטת מנחה.ברייתא: מנחה אינה קרבן הגר, שנאמר כן יעשה
  3. תניא אידךברייתא נוספת, על הפסוק ״ועשה אשה ריח ניחוח״: ״שומע אני כל שעולה לאשים״, אפילו מנחה. תלמוד לומר ״כאשר תעשו כן יעשה״: כשם שאתם הבאתם בהר סיני מיני דמים, עולות וזבחים שלמים, כך הגרים מביאים מיני דמים — ולא מנחה.ברייתא: גר מביא מיני דמים כמו ישראל בסיני
  4. קושיהעולה ושלמים?אם הגר דומה לכם: ״אי מה אתם עולה ושלמים״ — אז גם הוא יביא עולה וגם שלמים! ההשוואה לישראל בסיני אמורה לחייב אותו בשני הסוגים.קושיה: אם ההשוואה מלאה, יביא גם עולה וגם שלמים
  5. תירוץלכם הקשתיוהפסוק הבא, ״ככם כגר יהיה״, מלמד: ״לכם הקשתיו״ — השוויתי אותו אליכם רק לדבר אחד, שהייתם צריכים מיני דמים כדי להיכנס לברית, ולא לשאר קרבנותיכם. (רש״י: ההשוואה במקצת בלבד; עולה מסתברת במיוחד, כי היא כולה כליל.)תשובה: ההשוואה חלקית, רק לדם שנדרש לברית
  6. רביכאבותיכםרבי לומד מ״ככם״ — כאבותיכם: האבות נכנסו לברית רק במילה, טבילה והרצאת דם (זריקת דם הקרבן על המזבח), ולכן גם הגר ייכנס רק בשלושה דברים אלה, כשהרצאת הדמים היא כל שהיא. (פירוט שלושת הדברים יבוא בהמשך.)רבי: הגר נכנס לברית במילה, טבילה והרצאת דם כמו האבות
  7. פרידה אחתלפי זה די לכאורה בעוף אחד, אך ״להביא פרידה אחת אי אפשר״ — לא מצאנו בתורה קרבן של עוף יחיד, ולכן נדרש קן של שני עופות. ומכל מקום הגר יכול להביא בהמה אחת לעולה, שכן ״לא אמרו קן אלא להקל״ עליו.רבי: פרידה אחת אי אפשר; הקן רק להקל, ואפשר בהמה
  8. קושיהולא?״ולא?״ האם באמת לא מצאנו קרבן של פרידה אחת? והרי ברייתא דורשת ״והקריבו״ בלשון יחיד: מי שאמר ״הרי עלי עולת העוף״ אינו חייב שני עופות, ו״אפילו פרידה אחת״ כשרה.קושיה: ברייתא מכשירה עולת עוף של פרידה אחת
  9. תירוץחובה לאזו נדבה, אבל ״חובה מיהא לא אשכחן״ — קרבן חובה, כמו קרבן הגר, לא מצאנו שבא בעוף יחיד. דברי רבי נאמרו על חובה.תשובה: בנדבה כן, אך קרבן חובה בעוף יחיד לא מצאנו
  10. קושיהיולדת״והאיכא יולדת״ — יולדת מביאה בן יונה או תור אחד לחטאת, והרי זו חובה בעוף יחיד!קושיה: יולדת מביאה עוף אחד לחטאת, וזו חובה
  11. תירוץכבש עמהאין כאן עוף יחיד, ״משום דאיכא כבש בהדה״ — מובא עמה גם כבש. מכאן חוזרת הגמרא לעיקר דברי רבי על הברית.תשובה: עם עוף היולדת מובא גם כבש
עמוד א · גמרא

ברית האבות, והגר בזמן הזה

בקצרה — על מה הסוגיה

הגמרא בודקת מנין שהאבות נכנסו לברית בשלושה דברים, ושואלת איך מקבלים גרים כשאין קרבן. התשובה: הפסוק נאמר לדורות.

בהמשך נדונים רובע הקן של גר בזמן הזה, ודינו של גר תושב בשבת.

  1. בדיקת דברי רביהגמרא בודקת את דברי רבי ש״אבותיכם לא נכנסו לברית אלא״ במילה, טבילה והרצאת דם: מנין לכל אחד מהשלושה?הגמרא בודקת מנין שהאבות נכנסו בשלושה דברים
  2. מילהמילה ״בשלמא״ ברורה: ״כי מולים היו כל העם היוצאים״ — בעת יציאת מצרים מלו. ואפשר גם מ״בדמיך חיי״ ביחזקאל, שדרשו בו דם פסח ודם מילה.מילה נלמדת מיהושע ומדרשת בדמיך ביחזקאל
  3. הרצאת דמיםהרצאת דמים — ״וישלח את נערי בני ישראל״, שהקריבו עולות וזבחים שלמים, ובכך זרקו דם על המזבח.הרצאת דמים: נערי בני ישראל הקריבו עולות ושלמים
  4. קושיהטבילה מנלן?״אלא טבילה מנלן?״ — מנין שגם טבילה היתה במעמד הר סיני?קושיה: מנין שהיתה גם טבילה בסיני?
  5. תירוץהזאה״ויקח משה חצי הדם ויזרוק על העם״ — זו הזאה, ו״אין הזאה בלא טבילה״, ולכן גם טבילה היתה.תשובה: משה הזה דם על העם, ואין הזאה בלי טבילה
  6. קושיהבזמן הזה״אלא מעתה״ — אם מדין תורה גר חייב בשלושה דברים אלה — אז ״האידנא דליכא קרבן״, בזמן הזה כשאין מקדש, לא נקבל גרים!קושיה: בלי קרבן בזמן הזה, לא נקבל גרים?
  7. תירוץלדורותיכםרב אחא בר יעקב: הפסוק ״וכי יגור אתכם גר אשר בתוככם״ נאמר לדורות, ומכאן שיש גר גם כשאין מקדש.רב אחא בר יעקב: הפסוק נאמר לדורות, גם בלי מקדש
  8. ברייתארובע לקןברייתא: גר בזמן הזה ״צריך שיפריש רובע לקינו״ — רובע דינר שבו יקנה קן כשייבנה המקדש. (רש״י: קן בפחות מרובע אי אפשר להשיג.)ברייתא: גר היום מפריש רובע דינר לקן עתידי
  9. רבי שמעוןבטלהרבי שמעון: ״כבר נמנה עליו רבן יוחנן בן זכאי ובטלה״ — החכמים הצביעו על הדין והוא בוטל ״מפני התקלה״, שלא ישתמשו בכסף לחולין.רבי שמעון: הדין בוטל בהצבעה מפני התקלה
  10. הלכהרב אידי בר גרשום בשם רב אדא בר אהבה: ״הלכה כרבי שמעון״ — הגר אינו מפריש רובע לקינו.הלכה כרבי שמעון: אין הגר מפריש רובע
  11. גר תושביש ששונים את הלכת רב אדא על ברייתא אחרת: ״גר תושב״ — גוי שקיבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה (רש״י: כנעמן) — מותר לעשות מלאכה בשבת לעצמו, כישראל בחול המועד, בדבר האבד.ברייתא: גר תושב עושה בשבת כישראל בחול המועד
  12. רבי עקיבארבי עקיבא: גר תושב עושה בשבת כישראל ביום טוב — רק צורכי אוכל נפש.רבי עקיבא: רק מלאכות אוכל נפש, כביום טוב
  13. רבי יוסירבי יוסי: גר תושב עושה בשבת לעצמו כפי שישראל עושה בחול.רבי יוסי: גר תושב עושה בשבת כישראל בחול
  14. רבי שמעוןרבי שמעון: גר תושב, וכן עבד ואמה תושבים, עושים בשבת לעצמם כישראל בחול. על כך נאמרה הלכת רב אדא בר אהבה.רבי שמעון: גם עבד ואמה תושבים כישראל בחול
עמוד א · משנה

משנה: המביאים על הזדון כשוגג

בקצרה — על מה הסוגיה

משנה חדשה בפרק מונה ארבעה חיובים שבהם מביאים קרבן גם על הזדון, ואחריה רשימה של עבירות שבהן עבירות הרבה מתחייבות בקרבן אחד.

  1. משנההזדון כשוגגהמשנה מונה ארבעה חיובים שבהם מביאים קרבן גם על הזדון ולא רק על השגגה: הבא על שפחה חרופה (מביא אשם); נזיר שנטמא (כבש לאשם, ושני עופות לחטאת ולעולה); שבועת העדות — מי שנשבע לשקר שאינו יודע עדות לחבירו, וקרבנו עולה ויורד; ושבועת הפקדון — מי שנשבע לשקר שהפקדון אינו בידו, ומביא אשם.המשנה: שפחה, נזיר, עדות ופקדון מביאים גם על הזדון
  2. משנהקרבן אחדחמשה מביאים קרבן אחד על עבירות הרבה, וחמשה מביאים קרבן עולה ויורד, המשתנה לפי מצבו הכלכלי של החייב. הראשונים: הבא על שפחה ביאות הרבה, ונזיר שנטמא טומאות הרבה — אף שחטאו פעמים אחדות, מביאים קרבן אחד.המשנה: שפחה ונזיר מביאים קרבן אחד על עבירות הרבה
עמוד א · גמרא

מנין לחייב קרבן גם על הזדון

בקצרה — על מה הסוגיה

הגמרא מחפשת בכתוב מקור לכל אחד מארבעת החיובים על הזדון: כפל לשון בשפחה, ״פתע פתאום״ בנזיר, היעדר ״ונעלם״ בעדות, וגזירה שווה בפקדון.

  1. מנלןשפחה״הבא על השפחה מנלן?״ — מנין שהוא חייב קרבן גם על הזדון, כמו ששנינו?קושיה: מנין שהבא על שפחה חייב גם בזדון?
  2. ברייתאכפל הלשוןברייתא על פסוק השפחה, ״וכפר עליו הכהן באיל האשם״: הכפל הראשון, ״חטאתו אשר חטא״, מלמד קרבן אחד על עבירות הרבה (נדרש בהמשך, על הסיפא של המשנה); הכפל השני, ״ונסלח לו מחטאתו אשר חטא״, בא ״לעשות שוגג כמזיד״. עיקר הפסוק עוסק במזיד, שהרי נאמר בו עונש בקורת — מלקות, ואין מלקות אלא על המזיד (רש״י); הכפל מוסיף שגם השוגג חייב באשם, ולכן מביאים כאן על הזדון כשוגג. בהמשך הדף תובא אותה ברייתא בנוסח ״מזיד כשוגג״, והגמרא תתקן אותו לנוסח שכאן.ברייתא: הפסוק עוסק במזיד, והכפל מחייב גם שוגג
  3. מנלןנזיר״נזיר שנטמא, מנלן?״ — מנין שנזיר שנטמא בזדון מביא קרבן?קושיה: מנין שנזיר שנטמא בזדון מביא קרבן?
  4. פתע פתאוםאונס״וכי ימות מת עליו בפתע פתאום״: ״פתע״ הוא שוגג, כמו ״אם בפתע בלא איבה הדפו״; ״פתאום״ הוא אונס, כמו ״ויאמר ה׳ פתאם אל משה״, שיצאו שלשתם בעל כרחם.פתע שוגג, פתאום אונס
  5. תניא אידךמזידברייתא אחרת: ״פתאום״ הוא מזיד, כמו ״ופתאים עברו ונענשו״ — ואין עונש אלא על המזיד (רש״י).ברייתא אחרת: פתאום הוא מזיד, שהרי נענשו
  6. קושיהלמה פתע?״נכתוב קרא פתאום״ לבדו — הוא כולל שוגג (כמו ״פתי יאמין לכל דבר״, כלומר טועה), מזיד ואונס. אז למה נכתב בכלל ״פתע״?קושיה: פתאום לבדו כולל הכל, אז למה נכתב פתע?
  7. הו״אשוגג בלבדאילו נכתב רק ״פתאום״, הייתי אומר שהנזיר מביא קרבן בשוגג בלבד, ״מידי דהוי אתורה כולה״, כמו בכל התורה שקרבן בא על שגגה, ואונס ומזיד לא. (רש״י: עצם הבאת הקרבן מוכיחה אותו כשוגג.)בלי פתע הייתי חושב שחייב רק בשוגג כבכל התורה
  8. מסקנהפתע מגלהלכן כתבה התורה ״פתע״, ששוגג הוא, כדי לגלות על ״פתאום״ שהוא אונס ומזיד ו״אפילו הכי חייב רחמנא״ להביא קרבן.מסקנה: פתע מגלה שגם פתאום, אונס ומזיד, חייב
  9. מנלןעדות״שבועת העדות מנלן?״ — מנין שמביא קרבן גם על הזדון?קושיה: מנין שבשבועת העדות חייב גם בזדון?
  10. תירוץהיעדר ונעלםבכל החיובים האחרים באותה פרשה, כמו טומאת מקדש ושבועת ביטוי, נאמר ״ונעלם״ — דהיינו שגגה. כאן, בעדות, לא נאמר ״ונעלם״, ללמד ״לחייב על השוגג כמזיד״.בעדות לא נאמר ונעלם, ולכן גם מזיד חייב
  11. מנלןפקדון״שבועת הפקדון מנלן?״ — מנין שחייב גם על הזדון?קושיה: מנין שבשבועת הפקדון חייב גם בזדון?
  12. גזירה שווהלומדים בגזירה שווה ״תחטא״ ״תחטא״ משבועת העדות: גם בפקדון נאמר ״תחטא״, ולכן דינו כמו העדות.גזירה שווה תחטא תחטא מעדות לפקדון
חשבו לפני שממשיכים

מה משותף לשלושת המקורות — כפל הלשון בשפחה, ״פתע״ בנזיר, והיעדר ״ונעלם״ בעדות?

עמוד א–ב · גמרא

הבא על שפחה: קרבן אחד על ביאות הרבה

בקצרה — על מה הסוגיה

הגמרא מוצאת מקור לקרבן אחד על ביאות הרבה, מתקנת את לשון הדרשה, ואחר כך מבררת את הבא על חמש שפחות בהעלם אחד: חייב על כל אחת, כי כל שפחה גוף נפרד.

  1. מנלןקרבן אחדבמשנה נאמר ״הבא על השפחה ביאות הרבה״ — ״מנלן?״ מנין שמביא רק קרבן אחד על כולן?קושיה: מנין קרבן אחד על ביאות הרבה בשפחה?
  2. ברייתאחטאתו אשר חטא״על חטאתו אשר חטא״ — הכפל מלמד שמביא קרבן אחד על עבירות הרבה; ״ונסלח לו מחטאתו אשר חטא״ — כפל נוסף, ובנוסח הברייתא כאן: לעשות מזיד כשוגג.ברייתא: כפל הלשון מלמד קרבן אחד על עבירות הרבה
  3. קושיהכתוב במזיד״והא קרא כי כתיב במזיד כתיב״ — הפסוק עצמו עוסק במזיד, שהרי נאמר בו ״בקורת תהיה״, מלקות, ואין מלקות אלא במזיד. אז מה מחדש ״מזיד כשוגג״?קושיה: הפסוק עוסק במזיד, אז מה מחדש מזיד כשוגג?
  4. תירוץשוגג כמזיד״אלא אימא לעשות שוגג כמזיד״ — צריך להפוך: הייתי אומר שרק מזיד מביא, והכתוב מלמד שגם שוגג חייב. (רש״י)תשובה: צריך להפוך — שוגג חייב כמו מזיד
  5. שאלת רבי חנינא טירנאהרבי חנינא טירנאה שאל את רבי יוחנן: מי שבא על חמש שפחות חרופות ״בהעלם אחד״ — כלומר בלי שנודע לו האיסור בינתיים — האם חייב על כל אחת, או קרבן אחד?שאלה: הבא על חמש שפחות בהעלם אחד — כמה קרבנות?
  6. תשובהעל כל אחתרבי יוחנן: ״חייב על כל אחת ואחת״.רבי יוחנן: חייב קרבן על כל שפחה
  7. קושיהמאי שנא״מאי שנא״ מחמש העלמות בשפחה אחת? שם, לפי המשנה, קרבן אחד, ואילו כאן קרבן על כל אחת?קושיה: במה שונה מחמש העלמות בשפחה אחת?
  8. תירוץגופין מוחלקיןרבי יוחנן: שפחה אחת — ״אין גופין מוחלקין״, גוף אחד ולכן עבירה אחת. חמש שפחות — ״גופין מוחלקין״, גופים נפרדים, וכל אחד חיוב לעצמו.תשובה: שפחה אחת גוף אחד; חמש שפחות גופים נפרדים
  9. מנלןגופין מוחלקין״ומנלן דגבי שפחה גופין מוחלקין?״ — מנין שבשפחה מחלקים לפי הגופים?קושיה: מנין שבשפחה מחלקים לפי גופים?
  10. תירוץואשה בעריותרבי יוחנן: ״לאו אמרת גבי עריות ואשה״ — בעריות דורשים ״ואל אשה״ לחלק על כל אשה ואשה (רש״י: בפרק א של כריתות). גם בשפחה נאמר ״אשר ישכב את אשה שכבת זרע״ …רבי יוחנן: כמו בעריות, גם בשפחה יש לשון חלוקה
  11. והיא שפחה… ״והיא שפחה״ — לשון זו באה לחלק על כל שפחה ושפחה.והיא שפחה מחלק על כל שפחה ושפחה
חשבו לפני שממשיכים

מה ההבדל בין חמש ביאות בשפחה אחת לבין ביאה בחמש שפחות — ומדוע הוא משפיע על מספר הקרבנות?

עמוד ב · גמרא

נזיר שנטמא טומאות הרבה

🔑 מפתח לסוגיה

נזיר שנטמא מונה שבעה ימים של טהרה ומגלח, ומביא את קרבנותיו ביום השמיני, השעה הראויה להקריב. הסוגיה שואלת מתי חלה עליו נזירות חדשה של טהרה — בשביעי או בשמיני — וממנה תלוי אם שתי טומאות נחשבות לשתיים.

בקצרה — על מה הסוגיה

הגמרא שואלת לפי איזה תנא נזיר שנטמא טומאות הרבה מביא קרבן אחד. רב חסדא: כרבי יוסי ברבי יהודה, שהנזירות חלה כבר בשביעי;

ומחלוקתו עם רבי נסמכת על הפסוק ״ביום ההוא״.

  1. מאן תנא?המשנה אומרת שנזיר שנטמא טומאות הרבה מביא קרבן אחד — ״מאן תנא״? לפי איזה תנא נאמר דין זה?קושיה: לפי איזה תנא נזיר מביא קרבן אחד על טומאות הרבה?
  2. רב חסדאשביעירב חסדא: זו שיטת רבי יוסי ברבי יהודה, ש״נזירות דטהרה משביעי הוא דחיילא״ — הנזירות החדשה חלה כבר בשביעי. אפשר להגיע לטומאות הרבה אם נטמא בשביעי, נטהר, וחזר ונטמא בשביעי: כל אחת טומאה חדשה, ו״לא יצא שעה הראויה להקריב״, ולכן קרבן אחד.רב חסדא: כרבי יוסי ברבי יהודה, הנזירות חלה בשביעי
  3. לרביטומאה אחתלשיטת רבי, ״נזירות דטהרה עד שמיני לא חיילא עליה״. לכן נטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי — ״כולה טומאה אריכתא היא״, טומאה אחת ארוכה ולא טומאות הרבה.לרבי בשביעי אין נזירות, וזו טומאה אחת ארוכה
  4. לרבישמיניואם נטמא בשמיני וחזר ונטמא בשמיני, שעה הראויה להקריב כבר עברה בכל פעם — ״מחייב על כל אחת ואחת״, ולא קרבן אחד. כלומר לפי רבי אין דרך להגיע לקרבן אחד על טומאות הרבה.לרבי בשמיני חייב על כל טומאה, ולא קרבן אחד
  5. שמע מינה״אלא שמע מינה״ — המשנה היא כשיטת רבי יוסי ברבי יהודה.מסקנה: המשנה כרבי יוסי ברבי יהודה
  6. מקור המחלוקת״ומאי דרבי יוסי ברבי יהודה?״ — על מה נסמכת שיטתו, שהנזירות חלה בשביעי?קושיה: על מה נסמכת שיטת רבי יוסי ברבי יהודה?
  7. רבייום הבאת קרבנותברייתא: הפסוק ״וקדש את ראשו ביום ההוא״ — כלומר הנזירות החדשה מתחילה ״ביום הבאת קרבנותיו״, היום השמיני, דברי רבי.רבי: וקדש את ראשו — ביום הבאת קרבנותיו, השמיני
  8. רבי יוסי ברבי יהודהרבי יוסי ברבי יהודה: ״ביום תגלחתו״ — היום השביעי. מאותו פסוק לומד כל אחד מהם מתי חלה הנזירות.רבי יוסי ברבי יהודה: ביום תגלחתו, השביעי
עמוד ב · משנה וגמרא

קרבן אחד על קנוי ונגעים הרבה

🔑 מפתח לסוגיה

מצורע שנרפא מביא ביום הראשון לטהרתו שתי ציפורים (שאינן קרבן), וביום השמיני את קרבנותיו, ובהם חטאת ואשם. עני מביא קרבן עני ועשיר קרבן עשיר — ולכן חשוב באיזה שלב נקבע מעמדו, אם העני או העשיר בינתיים.

בקצרה — על מה הסוגיה

הגמרא מוצאת פסוק לקרבן אחד בקנוי ובמצורע, מבארת ש״לא עלו לו״ במשנה עוסק בקביעת עני ועשיר, ומביאה שלוש שיטות על מה קובע זאת.

  1. משנהקנוי ונגעיםהמשנה מוסיפה לרשימת המביאים קרבן אחד על עבירות הרבה: המקנא לאשתו על ידי אנשים הרבה, שאמר לה שלא תיסתר עם פלוני ופלוני ונסתרה עמהם — מביא מנחת סוטה אחת על כולם; וכן מצורע שנתנגע נגעים הרבה, שנטהר וקודם שהביא קרבנותיו חזר ונצטרע.משנה: קנוי הרבה ונגעים הרבה — קרבן אחד
  2. משנהציפריןמצורע שהביא את שתי הציפורים ונתנגע שוב — ״לא עלו לו״ עד שיביא חטאתו; רבי יהודה: עד שיביא אשמו. (רש״י: הציפורים אינן קרבן ממש — אחת לשחיטה ואחת לשילוח.) משמעות ״לא עלו לו״ תתברר בגמרא.משנה: ציפרין לא עלו לו עד חטאת, ולרבי יהודה עד אשם
  3. מנלןקנויהמקנא לאשתו על ידי אנשים הרבה — ״מנלן״ שמביא קרבן אחד?קושיה: מנין קרבן אחד על קנויים הרבה?
  4. זאת תורת הקנאות״זאת תורת הקנאות״ — לשון רבים: ״תורה אחת לקנויין הרבה״.זאת תורת הקנאות: תורה אחת לקנויים הרבה
  5. מנלןמצורעמצורע שנתנגע נגעים הרבה — ״מנלן?״ מנין שמביא קרבן אחד?קושיה: מנין קרבן אחד למצורע בנגעים הרבה?
  6. זאת תורת המצורע״זאת תורת המצורע״ — ״תורה אחת למצורעים הרבה״.זאת תורת המצורע: תורה אחת למצורעים הרבה
  7. הסיפאלא עלו לוהגמרא חוזרת לסיפא של המשנה: ״הביא ציפרין ונתנגע לא עלו לו״ משמע שאם נתנגע שוב לפני החטאת, כשיירפא יצטרך להביא ציפורים נוספות גם על הנגע הראשון.הסיפא משמעה: ציפורים נוספות גם על הנגע הראשון
  8. קושיהקרבן אחד״והאמרת אין מביא אלא קרבן אחד״ — אם נגעים הרבה הם צרעת אחת ארוכה, למה לחייבו ציפורים נוספות על כל נגע? (רש״י)קושיה: אם קרבן אחד, למה ציפורים נוספות?
  9. תירוץחסורי מחסרא״חסורי מחסרא״ — המשנה חסרה, וכך נשנתה: הביא ציפרין ונתנגע, אין מביא אלא קרבן אחד. ו״לא עלו לו״ אינו לענין הקרבן: ״ולאקבועי בעניות ובעשירות לא מיקבע״ — מעמדו כעני או עשיר אינו נקבע עד שיביא חטאת, ולרבי יהודה עד שיביא אשם.תשובה: לא עלו לו עוסק בקביעת עני ועשיר, לא בקרבן
  10. משנה אחרתהכל הולךמשנה אחרת: מצורע שהביא אשמו והעשיר — ״הכל הולך אחר חטאת״, דברי רבי שמעון; רבי יהודה: אחר אשם. ברייתא: רבי אליעזר בן יעקב אומר: אחר ציפרין. השאלה היא באיזה שלב נקבעת עניותו או עשירותו.שלוש דעות: עני ועשיר נקבע לפי חטאת, אשם או ציפרין
  11. פסוק אחדרב יהודה אמר רב: ״שלשתן מקרא אחד דרשו״ — ״אשר לא תשיג ידו בטהרתו״; הם נחלקים מה נקרא ״טהרתו״.רב: שלשתם דרשו את אותו פסוק, אשר לא תשיג ידו בטהרתו
  12. רבי שמעוןמכפררבי שמעון סבר: ״דבר המכפרו״ — החטאת, שמכפרת על חטאו.רבי שמעון: בטהרתו הוא דבר המכפרו, החטאת
  13. רבי יהודהמכשיררבי יהודה סבר: ״דבר המכשירו״ — האשם, שדמו ניתן על בהונותיו ומכשיר אותו לאכול בקדשים (רש״י).רבי יהודה: דבר המכשירו, האשם
  14. רבי אליעזר בן יעקבגורםרבי אליעזר בן יעקב: ״דבר הגורם לו טהרה״, והם הציפרין, שמדם הציפור מזים עליו (רש״י).רבי אליעזר בן יעקב: דבר הגורם לו טהרה, ציפרין
עזרים — טבלת שיטות
שלוש שיטות: מה קובע עני או עשיר
רבי שמעוןרבי יהודהראב״י
הדבר הקובעחטאתאשםציפרין
פירוש ״בטהרתו״דבר המכפרודבר המכשירודבר הגורם לו טהרה
עמוד ב · משנה וגמרא

יולדת שילדה ולדות הרבה

בקצרה — על מה הסוגיה

המשנה: יולדת שהפילה כמה פעמים בתוך ימי הטהרה מביאה קרבן אחד, ורבי יהודה חולק.

הגמרא לומדת קרבן אחד מ״זאת תורת היולדת״, ומבארת מי מונה את הימים לפי כל שיטה.

  1. משנהנקבותיולדת בת טמאה ארבעה עשר יום, ועוד שישים ושישה ימי טהרה, ובמלאת שמונים מביאה קרבן. אם הפילה נקבה בתוך השמונים, וחזרה והפילה נקבה בתוך שמונים להפלה — מביאה קרבן אחד על כולן, בסוף ימי הטהרה של האחרונה. (רש״י: למשל טבלה אחרי שבועיים, נתעברה, והפילה נקבה אחרי ארבעים יום של יצירת הוולד — ביום החמישים וארבעה ללידה הראשונה. המשנה נקטה נקבה דווקא: אחרי זכר ימי המלאת הם ארבעים בלבד, ומה שתפיל בתוכם אינו ולד אלא מים בעלמא, כי אין הוולד נוצר עד יום ארבעים.)משנה: הפלות בתוך מלאת הקודמת — קרבן אחד בסוף
  2. משנהתאומיםגם המפלת תאומים: נתעברה בשלושה עוברים, השני נולד בתוך מלאת הראשון והשלישי בתוך מלאת השני — מביאה קרבן אחד על כולם.משנה: מפלת תאומים בתוך המלאת — קרבן אחד על כולם
  3. רבי יהודהרבי יהודה אומר: מביאה על הראשון ולא על השני (שנולד בתוך מלאת הראשון); מביאה על השלישי (שנולד אחרי מלאת הראשון) ולא על הרביעי (בתוך מלאת השלישי).רבי יהודה: קרבן על הראשון ועל השלישי, לא על השני והרביעי
  4. מנלןולדות הרבה״מנלן?״ — מנין שיולדת ולדות הרבה מביאה קרבן אחד?קושיה: מנין קרבן אחד על ולדות הרבה?
  5. זאת תורת היולדתתנא לפני רב ששת: ״זאת תורת היולדת״ — מלמד שמביאה ״קרבן אחד על ולדות הרבה״.זאת תורת היולדת: קרבן אחד על ולדות הרבה
  6. יכוללידה וזיבההברייתא ממשיכה: ״יכול על הלידה ועל הזיבה״ — שמא אשה שהיא גם יולדת וגם זבה תביא קרבן אחד על שתיהן? (רש״י: כגון שראתה שלושה ימים בימי זיבה, פסקה ברביעי וילדה בחמישי — יולדת בזוב.) תלמוד לומר ״זאת״, למעט.יכול קרבן אחד גם על לידה וגם על זיבה?
  7. קושיהאלא מעתה״קתני״ — הברייתא מעלה אפשרות שתביא קרבן אחד על הלידה ועל הזיבה. ״אלא מעתה״ אכלה דם וילדה — גם כן קרבן אחד? הרי לידה וזיבה שני דברים שונים, ואיך עלה על הדעת לחבר?קושיה: לידה וזיבה שונות, איך עלה הדבר על הדעת?
  8. תירוץלפני ואחרי מלאת״אימא הכי״: ״יכול על הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת״ — קרבן אחד? תלמוד לומר ״זאת״, למעט. כלומר קרבן אחד רק על לידות שבתוך המלאת; אחר מלאת חייבת על כל אחת. (רש״י)תשובה: הברייתא עוסקת בלידה שלפני מלאת ושלאחריה
  9. כשתמצי לומרהגמרא מסכמת את המחלוקת במשנה: ״כשתמצי לומר״ — כשתדקדק: לדברי רבי יהודה, ״ולד ראשון גורם ומולד ראשון מונה״ — הראשון מחייב את הקרבן ומלידתו נמנים ימי המלאת, ולכן הנולד אחרי מלאת הראשון מחייב קרבן נפרד. לדברי חכמים, ״ולד שני גורם ומולד שני מונה״ — האחרון מחייב, וממנו נמנית המלאת; רק עליו מביאה (רש״י).רבי יהודה: ראשון גורם ומונה; חכמים: האחרון גורם ומונה
  10. קושיהפשיטא״כשתמצי לומר? פשיטא״ — מה מחדש זה, והרי כך ברור מהמשנה?קושיה: מה מחדש כשתמצי לומר, והרי פשוט?
  11. תירוץתאומיםנאמר כדי לחדש במפלת תאומים: ״סלקא דעתך״ שבתאומים מודה רבי יהודה לחכמים, שכיון שעיבורם אחד זו לידה אחת והולכים אחר האחרון; ״קא משמע לן״ שגם שם רבי יהודה חולק ומונה מהראשון.תשובה: להשמיע שגם בתאומים רבי יהודה חולק
חשבו לפני שממשיכים

מדוע המשנה מזכירה גם מפלת תאומים, ולא רק לידות נפרדות?

עמוד ב

בעיא: ולד שני לענין טומאה וטהרה

בקצרה — על מה הסוגיה

בסוף הדף נפתחת בעיא שנמשכת בדף י׳: האם ״ולד שני כמאן דליתיה דמי״ של רבי יהודה נאמר רק לענין הקרבן, או גם לענין ימי טומאה וטהרה.

  1. איבעיא להונשאלת בעיא שתמשיך בדף י׳: לרבי יהודה ולד שני נחשב ״כמאן דליתיה״ לענין קרבן, כיון שלא יצאה שעה הראויה להקריב. האם כך גם לענין ימי טומאה וטהרה, או שלענין זה הוא נחשב כקיים, וטומאתו מפסיקה את ספירת הטהרה של הראשון? הגמרא תדון בכך בדף הבא.בעיא: האם ולד שני נחשב כאינו גם לטומאה וטהרה
המשך הסוגיה בדף י׳ ←
בסוף הדף

שאלות הבנה

→ דף ח׳דף י׳ ←
להעמקה

מקורות להעמקה

מקורות

הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.

נוצר על ידי סוכן AI (Claude) ונבדק אוטומטית מול לשון הגמרא — מומלץ לעיין במקור. ההסבר נכתב כעזר ללימוד ואינו מחליף עיון בגמרא ובמפרשים. להלכה למעשה — יש לשאול רב.