בכורות נ״ד

קל וחומר: אין מתעשרין ממין על שאינו מינו

1. רקעבדף הקודם למדנו מהפסוק שתירוש ויצהר אינם מתעשרים זה מזה, כי לכל אחד נאמר ״חלב״ בפני עצמו. עדיין חסר מקור לשאר המקרים: תרומה מדגן על תירוש, ומחיטה על שעורה.רקע: הפסוק מלמד רק על תירוש ויצהר, ושאר המינים עדיין בלי מקור
2. מנלן?הגמרא שואלת: ״אשכחן תירוש ויצהר״ — את תירוש ויצהר מצאנו בפסוק. אבל תירוש ודגן, או דגן ודגן כמו חיטה ושעורה, מנין שאין תורמים מזה על זה?שאלה: מנין שאין תורמים מדגן על תירוש או מחיטה על שעורה?
3. קל וחומרהלימוד בקל וחומר: תירוש ויצהר אינם כלאים זה בזה, שהרי מותר לזרוע גפן וזית יחד, ובכל זאת אינם מתעשרים זה מזה. תירוש ודגן, וגם דגן ודגן, שהם כלאים ואסורים בזריעה משותפת, על אחת כמה וכמה שלא יתעשרו.קל וחומר: אפילו מינים שאינם כלאים לא מתעשרים, קל וחומר כלאים
4. לשיטת ר׳ יאשיהקושיה: לפי ר׳ יאשיה אין כלאים מן התורה עד שזורע ״חטה ושעורה וחרצן״ יחד בבת אחת. לשיטתו תירוש ודגן, או דגן ודגן, אינם כלאים כשהם לבדם, וההשוואה בקל וחומר נראית נשברת. איך הוא מביא את הדין?קושיה: לרבי יאשיה דגן ותירוש לבדם אינם כלאים, אז איך הקל וחומר?
5. תשובההוא לומד כך: תירוש ויצהר אינם כלאים זה בזה ״אפילו על ידי דבר אחר״, כלומר גם אם מוסיפים להם מין שלישי הם אינם נאסרים, ובכל זאת אינם מתעשרים. תירוש ודגן, ודגן ודגן, נעשים כלאים כשמוסיפים להם מין שלישי (שעורה או חרצן), על אחת כמה וכמה שלא יתעשרו.תשובה: משווים לכלאים על ידי מין שלישי, והקל וחומר נשאר
6. שאר מיניםשאלה נוספת: הוכחנו את הדין לשלושת המינים שבתורה. אבל ״שני מינין בעלמא״, כמו פולים ועדשים שאינם חייבים בתרומה מן התורה, מנין שאין תורמים מזה על זה?שאלה: ומנין שגם בפולים ועדשים אין תורמים מזה על זה?
7. תקנת חכמיםמינים אלה חייבים בתרומות ומעשרות רק מדברי חכמים, ו״כל דתקינו רבנן כעין דאורייתא תקינו״. כשם שבדין תורה שני מינים אינם מתעשרים זה מזה, כך גם בתקנתם.תשובה: חכמים תיקנו כעין דין תורה, ולכן גם שם אין תורמים

בקר וצאן, כבשים ועזים: האם מעשר בהמה מתעשר זה מזה

1. רבא בר רב חנןרבא בר רב חנן מקשה על אביי: אם בגלל ההפרדה ״חלב יצהר״ ו״חלב תירוש ודגן״ אין מתעשרים ממין על מין, הרי במעשר בהמה התורה לא כתבה ״מעשר בקר ומעשר צאן״ בנפרד אלא ״וכל מעשר בקר וצאן״ יחד. לכן בקר וצאן יתעשרו זה מזה.קושיה: במעשר בהמה לא הופרדו בקר וצאן, אז שיתעשרו זה מזה
2. אביי: העשיריאביי משיב: ״אמר קרא העשירי״ — המילה ״העשירי״ מיותרת בפסוק, והיא מלמדת: תן עשירי לזה ותן עשירי לזה, לכל מין בפני עצמו. לפי רש״י, הפסוק סמך ״מעשר״ לבקר ו״עשירי״ לצאן, וכך יש לכל אחד מהם לשון מעשר משלו, כאילו נכתב ״מעשר בקר ומעשר צאן״.אביי: העשירי מלמד לתת עשירי נפרד לכל מין
3. ואם כן?מקשים: אם כך, גם כבשים ועזים לא יתעשרו זה מזה, כי גם הם שני מינים, והלימוד ״תן עשירי לזה ולזה״ יחול גם עליהם.קושיה: אז גם כבשים ועזים לא יתעשרו זה מזה
4. וצאןהתשובה: הפסוק כתב ״וצאן״ סתם ולא ״כבשים ועזים״, ומשמע שכל הצאן מין אחד לענין המעשר, ולכן הם מתעשרים זה מזה.תשובה: נאמר צאן סתם, ולכן כל הצאן מין אחד
5. הכא נמימקשים מהצד השני: אם ״צאן״ מלמד שכל הצאן אחד, הכא נמי: ״דגן״ ילמד שכל מיני הדגן אחד, ויפרישו מחיטה על שעורה, בניגוד למה שלמדנו.קושיה: אז גם דגן ילמד שכל מיני הדגן מין אחד
6. ראשיתםאביי משיב: נאמר ״ראשיתם״ בלשון רבים, ללמד שנותנים ראשית לכל מין בנפרד. כך אמר גם ר׳ אילעא. לפי רש״י, הכתוב הזה סמוך לדגן, וכוונתו: תן ראשית לכל דגן ודגן.אביי: ראשיתם ברבים מלמד לתרום מכל מין בנפרד
7. רבא: גם בלי ראשיתםרבא סובר שאין צורך ב״ראשיתם״: גם בלעדיו ״לא מצית אמרת״, אי אפשר לומר שמ״דגן״ משמע כל דגן אחד, כמו שאמרנו על ״וצאן״.רבא: גם בלי ראשיתם אי אפשר לומר שכל הדגן מין אחד
8. שאני וצאןההבדל: ״בשלמא התם״, במעשר בהמה, אילו כבשים ועזים לא היו מתעשרים זה מזה, התורה הייתה כותבת סתם ״כל מעשר בהמה״. את הדין שמין על שאינו מינו לא מתעשר היינו לומדים בקל וחומר מחדש וישן (רש״י). לכן הפירוט ״בקר וצאן״ מיותר, ויש בו חידוש.רבא: אצל בקר וצאן הפירוט מיותר, ולכן יש בו חידוש
9. חיהקושיה: אולי הפירוט אינו מיותר! אילו נכתב ״כל מעשר בהמה״ הייתי אומר שגם חיה חייבת, כי חיה בכלל בהמה, ולכן נכתב ״בקר וצאן״ כדי להוציא אותה.קושיה: הפירוט נחוץ כדי להוציא חיה מהחיוב
10. תחת תחתאין צורך בפירוט לכך: ״תחת תחת״ גזירה שווה ממעשר בהמה (״תחת השבט״) לשאר קדשים (״תחת אמו״) מלמדת שחיה אינה בכלל, כי שם נאמרו שור, כשב ועז (רש״י).תשובה: גזירה שווה תחת תחת כבר מוציאה את החיה
11. מסקנה: בקר וצאןהמסקנה: אילו די ב״כל מעשר בהמה״, הרי שהקל וחומר מחדש וישן כבר היה אוסר ממין על שאינו מינו, ואז ״בקר וצאן״ למה לי? ללמד שרק בקר וצאן אינם מתעשרים זה מזה, אבל כבשים ועזים, שהם בכלל צאן, מתעשרים.מסקנה: רק בקר וצאן נפרדים, וכבשים ועזים מתעשרים זה מזה
12. שאני דגןומדוע אי אפשר לומר כך בדגן? ״מי סגיא דלא כתיב דגן״ — אי אפשר בלי המילה ״דגן״ בפסוק, כי היא באה למעט שאר מינים שאינם חייבים בתרומה מן התורה. אין בה יתור שאפשר ללמוד ממנו שכל הדגן מין אחד.תשובה: המילה דגן נחוצה כדי למעט שאר מינים, ואין בה יתור
13. רב הונא בריה דרב נחמןרב הונא בריה דרב נחמן מקשה על רבא: ״אימא לערבו לבקר בצאן״ — אולי הפירוט ״בקר וצאן״ בא דווקא לערב אותם, שיתעשרו זה מזה? לפי רש״י: אילו נכתב רק ״בהמה״, היינו לומדים בקל וחומר מחדש וישן שאין מתעשרים ממין על שאינו מינו, ולכן פירט הכתוב בקר וצאן כדי להתיר. רב הונא הניח שרבא, שאינו דורש ״ראשיתם״, גם אינו דורש ״העשירי״, ולכן אין לו מקור אחר להפרדה.קושיה: אולי הפירוט בא ללמד שבקר וצאן כן יתעשרו זה מזה
14. מר זוטראמר זוטרא בריה דרב נחמן משיב: לרבא ״אית ליה נמי העשירי״ — גם רבא דורש ״העשירי״: תן עשירי לבקר לעצמו ולצאן לעצמו. הדחייה של ״ראשיתם״ אינה מחייבת לדחות גם את ״העשירי״, ולכן אי אפשר לפרש ״בקר וצאן״ כהיתר לערבם.תשובה: גם לרבא יש העשירי, שמלמד עשירי נפרד לכל מין
15. איכא דאמריבלשון אחרת אמר רבא: גם בלי ״העשירי״ לא ניתן לומר שבקר וצאן מתעשרים זה מזה, ״דאיתקש״ מעשר בהמה למעשר דגן (״עשר תעשר״, שני מעשרות). מה מעשר דגן — ממין על שאינו מינו לא, אף מעשר בהמה — ממין על שאינו מינו לא.לשון אחרת: רבא למד מהיקש למעשר דגן שאין מתעשרים ממין על מין
16. שנה לשנהקושיה על ההיקש: והרי רבא עצמו אמר שהמילה ״שנה״ (״שנה שנה״) מלמדת שהקשתיו רק לדין שנה, שלא יעשר מחדש על ישן, ולא לדבר אחר!קושיה: רבא אמר שההיקש מלמד רק על שנה ולא על דבר אחר
17. חזר בותשובה אחת: ״הדר ביה רבא מההיא״ — רבא חזר בו מדבריו ש״שנה לשנה הקשתיו״. לפי רש״י, לפי מסקנתו ההיקש חל גם על עניינים אחרים, ולכן גם בקר וצאן אינם מתעשרים זה מזה; כבשים ועזים מתעשרים זה מזה כי נלמדו מיתור ״בקר וצאן״; ודין חדש וישן כתוב במפורש בפסוק ההיקש עצמו, שנאמר בו ״שנה שנה״.תשובה: רבא חזר בו מהדרשה ששנה מלמדת רק לשנה
18. ואיבעית אימאתשובה אחרת: ״חדא מינייהו רב פפא אמרה״ — אחת משתי המימרות הסותרות, ״שנה לשנה הקשתיו ולא לדבר אחר״ או ההיקש של מעשר בהמה למעשר דגן, נאמרה על ידי רב פפא ולא על ידי רבא. רב פפא היה תלמידו המובהק של רבא, ולכן לעתים יוחסו דבריו לרבו.תשובה אחרת: אחת משתי המימרות נאמרה על ידי רב פפא, לא רבא

משנה: צירוף עדר כמלא רגל בהמה רועה

1. משנההמשנה: בהמות מצטרפות למעשר כשהן רחוקות זו מזו ״כמלא רגל בהמה רועה״, והוא ששה עשר מיל. אם יש ביניהן שלושים ושניים מיל הן אינן מצטרפות, אבל אם יש לו בהמות באמצע, מביא ומעשרן באמצע. ר׳ מאיר אומר שהירדן מפסיק, והדבר נדון בדף הבא.משנה: בהמות מצטרפות עד ששה עשר מיל, ובשלושים ושניים רק עם אמצעיות
2. מנא הני מילי?הגמרא שואלת: ״מנא הני מילי״ — מנין שבהמות שנמצאות במרחק של ששה עשר מיל מצטרפות לחיוב במעשר?שאלה: מנין שבהמות במרחק ששה עשר מיל מצטרפות?
3. רבה בר שילארבה בר שילא: הכתוב אומר ״עוד תעברנה הצאן על ידי מונה״, ומשמע שכשהצאן נמנות על ידי רועה אחד הרואה את כולן, הן נחשבות עדר העובר תחת השבט. וחכמים מוחזקים שעין הרועה שולטת עד ״שיתסר מיל״ ולא יותר.תשובה: צאן שנמנות על ידי רועה אחד, ועינו שולטת ששה עשר מיל
4. דיוקמקשים על לשון המשנה: ״שלושים ושנים״ הם שאינן מצטרפות, ומשמע שבפחות מכך כן מצטרפות? והרי שנינו תחילה ששה עשר מיל, ויותר מכך לא!קושיה: לשון שלושים ושניים מרמזת שבפחות מכך מצטרפות
5. שלא לדייקהמשנה הזכירה שלושים ושניים רק משום ״דקא בעי למיתנא סיפא״, שרוצה לשנות בסיפא ״היו לו באמצע, מביא ומעשרן באמצע״. אין לדייק ממנה שבפחות משלושים ושניים הן מצטרפות.תשובה: שלושים ושניים הוזכרו רק לצורך הסיפא על בהמות באמצע
6. וכמה?הגמרא שואלת: וכמה בהמות צריכות להיות בצדדים ובאמצע כדי שיצטרפו?שאלה: כמה בהמות צריך בצדדים ובאמצע כדי שיצטרפו?
7. רברב: חמש מכאן, חמש מכאן וחמש באמצע, ״דהני חמש חזיא להכא וחזיא להכא״. החמש האמצעיות ראויות להצטרף לכל צד ולהגיע לעשר, שהוא המנין החייב במעשר, ולכן הכל נחשב עדר אחד.רב: חמש באמצע, כי הן משלימות לעשר בכל צד
8. שמואלשמואל: אפילו חמש מכאן, חמש מכאן ואחת באמצע, כי ״חזינן לרועה כמאן דקאי הכא״. רואים את הרועה כמי שעומד שם, וקוראים בו ״מונה״, שרואה את שני הצדדים. לפי רש״י הרועה רגיל ללכת לשם.שמואל: די באחת באמצע, כי הרועה נחשב כעומד שם
9. מיתיבידף נ״המקשים על רב מברייתא: היו לו חמש בכפר חנניה וחמש בכפר עותני, ״אין מצטרפות עד שיהא לו אחת בציפורי״, שבאמצע. ״תיובתא דרב״, הרי די באחת, ורב אמר חמש!תיובתא: הברייתא מצרפת בעזרת אחת באמצע, וזה נגד רב
10. תרגום שמואלשמואל מפרש את הברייתא לשיטת רב: המקרה אינו חמש וחמש אלא תשע מכאן, תשע מכאן ואחת באמצע, ״דההיא חזיא להכא וחזיא להכא״, כי האחת משלימה לעשר בכל צד.תשובה: מדובר בתשע ותשע, והאחת משלימה לעשר בכל צד
11. רב פפארב פפא מרחיב את שיטת שמואל: אם די באחת, אפילו רועה שנמצא באמצע ללא בהמות מצרף, ״ואפילו כליו של רועה״ מצרפן, כי הרועה יצטרך ללכת לשם לקחתם, וכאילו הוא עצמו שם.רב פפא: לשמואל אפילו הרועה וכליו באמצע מצרפים
12. בעי רב אשירב אשי שואל: ״כלבא דרועה״ מה דינו? מצד אחד, הרועה קורא לו והוא בא, ואז הרועה אינו צריך ללכת לשם ואינו מצרף. מצד שני, לפעמים הכלב אינו בא והרועה צריך ללכת ולהביאו, ואז יצרף.שאלה: האם כלבו של הרועה באמצע מצרף, כמו כליו?
13. תיקוהשאלה לא נפתרה: ״תיקו״, והיא נשארת בספק.מסקנה: תיקו, ולא ברור אם כלב הרועה מצרף

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• טבלאות עזר
• סיכום נקודות (אנגלית)
• הגמרא עם ביאור שטיינזלץ בספריא