תמורה י״ג
מקורות הדינים של מי עושה תמורה: רבי שמעון, רבי וקדשי בדק הבית, תמורת שמו ותמורת גופו, ובעיית רבי אבין.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך מהמשנה הקודמת: הגמרא מבררת מי עומד מאחורי ״אין תרומה אחר תרומה״ ומה מקור הדינים בתמורה.
אחר כך המשנה החדשה מונה מי אינו עושה תמורה, ורבי שמעון מסביר בהיקש למעשר בהמה. מכאן נשאלת השאלה אם קדשי בדק הבית נקראים ״קרבן״, ורבי חנינא מיישב בין הברייתות.
הברייתא על ״לא יבקר״ מובילה למחלוקת רבי שמעון ורבי, ולתמורת שמו ותמורת גופו.
לבסוף הגמרא דנה בעולה הבאה מן המותרות ובבעיית רבי אבין, שנשארת בלי הכרעה, והפרק נחתם.
עמוד א · גמרא
אין תרומה אחר תרומה, ואין תמורה עושה תמורה
🔑 מפתח לסוגיה
במשנה שבסוף הדף הקודם נמנו דברים שאינם חלים פעם שנייה: ״אין תרומה אחר תרומה״ — מי שכבר הופרשה תרומה מפירותיו, הפרשה נוספת אינה תרומה; ״אין תמורה עושה תמורה״ ו״אין הולד עושה תמורה״. תמורה היא החלפה: מי שהמיר בהמת חולין בבהמת הקדש — הכתוב אומר: הוא ותמורתו יהיה קודש, כלומר שתיהן קדושות.
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מבררת את הדינים שנשנו בסוף המשנה שבדף הקודם: כשיטת מי נשנה ״אין תרומה אחר תרומה״ (כרבי עקיבא), ומה מקור הדינים שתמורה אינה עושה תמורה ושהולד אינו עושה תמורה, ומה חולק רבי יהודה.
- מתניתין מני?הגמרא עוברת לדינים שבמשנה הקודמת. על ״ואין תרומה אחר תרומה״ היא שואלת: ״מתניתין מני״ — כשיטת מי נשנה הדין, שהרי בדין זה נחלקו תנאים.שאלה: כשיטת מי נשנה הדין שאין תרומה אחר תרומה?
- רבי עקיבא היארבי עקיבא היא — והראיה ממשנה (״דתנן״) על שותפים בפירות שתרמו זה אחר זה. שלוש דעות נאמרו בה, ורק לפי רבי עקיבא התרומה השנייה אינה תרומה בכל מקרה (ואף הראשונה בטלה).תשובה: כרבי עקיבא, כפי שנראה בברייתא על שותפים שתרמו
- המשנהרבי אליעזררבי אליעזר אומר: תרומת שניהם תרומה — כל שותף הפריש מחלקו בפירות, ולכן גם תרומת הראשון וגם תרומת השני קיימות (רש״י).רבי אליעזר: שתי התרומות תקפות, כל שותף תרם מחלקו
- המשנהרבי עקיבא״אין תרומת שניהם תרומה״ — אפילו של הראשון. כשהשני חוזר ותורם הוא מגלה שלא נוח לו בתרומת הראשון, והראשון נחשב כתורם שלא מדעת שותפו, ותרומה כזו אינה תרומה; ומאותו טעם גם תרומת השני בטלה (רש״י).רבי עקיבא: אף תרומת הראשון בטלה, כי השני הראה שלא נוח לו
- המשנהחכמיםחכמים מחלקים: ״אם תרם הראשון כשיעור״ (אחד מחמישים) — הפירות כבר נפטרו, ותרומת השני אינה תרומה; ואם הראשון תרם פחות משיעור (בעין רעה, אחד מששים) — תרומת השני תרומה.חכמים: הראשון תרם כשיעור — השנייה אינה תרומה; פחות — השנייה תרומה
- מסקנה: כרבי עקיבאהמשנה אומרת סתם ״אין תרומה אחר תרומה״, בלי לחלק בין תרומה כשיעור לפחות ממנו (רש״י). לכן היא נשנתה כרבי עקיבא, שאצלו בכל מקרה אין תרומה אחר תרומה.מסקנה: המשנה סתמית בלי חילוק, ולכן כרבי עקיבא
- מאי טעמא?על ״ואין תמורה עושה תמורה״ שואלת הגמרא: ״מאי טעמא״ — מה מקור הדין שבהמה שהתקדשה בתמורה אינה מקדשת בהמה נוספת שיומר בה?שאלה: מה מקור הדין שאין תמורה עושה תמורה?
- מקור: ותמורתוהכתוב אמר ותמורתו, ״ולא תמורת תמורתו״: הקדושה חלה על בהמת ההקדש ועל תמורתה בלבד (ויקרא כז, י), ולא על תמורה של תמורה.מקור: הכתוב אמר ותמורתו — ולא תמורת תמורתו
- הולד אינו עושה תמורהגם הדין ש״אין הולד עושה תמורה״ נלמד מהמילה הוא בפסוק ״והיה הוא ותמורתו יהיה קודש״: ״הוא ולא ולד״ — לשון מיעוט, שרק בהמת ההקדש עצמה עושה תמורה ולא ולדה.הולד אינו עושה תמורה: הכתוב אמר הוא — ולא ולד
- רבי יהודהרבי יהודה אומר: הולד עושה תמורה — המילה יהיה (״יהיה קודש״) היא לשון ריבוי, ובאה לרבות את הולד.רבי יהודה: הולד עושה תמורה, כי יהיה הוא לשון ריבוי
- ורבנןורבנן (חכמים), שהולד אינו עושה תמורה אצלם, מבארים אחרת את אותו ״יהיה״: ״לרבות שוגג כמזיד״ — גם המיר בשוגג, התמורה חלה (רש״י: כגון שהתכוון להמיר בהמה שחורה והמיר לבנה).חכמים: יהיה מרבה ממיר בשוגג כמזיד, ולא ולד
עזרים — טבלת שיטות
שותפים שתרמו זה אחר זה
| רבי אליעזר | רבי עקיבא | חכמים | |
|---|---|---|---|
| הראשון תרם כשיעור | שתיהן תרומה | שתיהן אינן תרומה | השנייה אינה תרומה |
| הראשון תרם פחות | שתיהן תרומה | שתיהן אינן תרומה | השנייה תרומה |
עמוד א · משנה
משנה: מי עושה תמורה ומי לא
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה פוסלת מתמורה עופות, מנחות, ציבור, שותפין וקדשי בדק הבית.
רבי שמעון שואל מדוע נכתב דין התמורה שוב במעשר בהמה, ומשיב שזה היקש: כל מה שעושה תמורה דומה למעשר בהמה — קרבן יחיד וקרבן מזבח.
- משנהעופות ומנחות״העופות והמנחות אין עושין תמורה״: קרבן עוף (תורים, בני יונה) וקרבן מנחה (סולת חיטים או שעורים) — מי שהחליף אותם בחולין, אין החילוף נתפס בקדושה. הטעם: ״שלא נאמר אלא בהמה״ — הכתוב אמר ״בהמה בבהמה״.משנה: עוף ומנחה לא עושים תמורה, כי נאמר רק בהמה
- משנהציבור ושותפין״הציבור והשותפין אין עושין תמורה״: בהמה שהוקדשה על ידי הציבור או שני שותפים — אם המירו בה חולין, אין תמורה. הטעם: ״לא יחליפנו ולא ימיר״ בלשון יחיד, והיא מורה שרק קרבן יחיד עושה תמורה.משנה: קרבן ציבור ושותפין לא עושה תמורה, רק קרבן יחיד
- משנהבדק הבית״קדשי בדק הבית אין עושין תמורה״: מה שהוקדש לבדק הבית ולא למזבח אינו עושה תמורה, כי התמורה נוהגת רק בבהמה שקדושתה קדושת הגוף. בתמורה כתוב ״קרבן״, וקדשי בדק הבית לא נקראו כך, כפי שיתבאר בגמרא (רש״י).משנה: קדשי בדק הבית לא עושים תמורה
- רבי שמעון שואלרבי שמעון שואל על מקור הדינים: ״והרי מעשר בכלל היה, ולמה יצא״? מעשר בהמה כבר היה כלול בכל ההקדשים שנאמר בהם דין התמורה, ובכל זאת חזר הכתוב ואמר בו שוב דין תמורה (ויקרא כז, לג). לדעת רבי שמעון קדשי בדק הבית כן נקראים ״קרבן״ (רש״י), ולכן אין ללמוד את פטורם מהמילה ״קרבן״ אלא מהחזרה הזו.רבי שמעון: למה חזר הכתוב על התמורה במעשר בהמה?
- היקש למעשר״לומר לך״: כמו שמעשר בהמה הוא ״קרבן יחיד״ (שותפים פטורים ממעשר בהמה), כך כל קרבן שעושה תמורה — ״יצאו קרבנות צבור״. ומעשר הוא ״קרבן מזבח״, שקדושתו קדושת הגוף — ״יצאו קרבנות בדק הבית״.תשובה: היקש למעשר מוציא ציבור, שותפין ובדק הבית
חשבו לפני שממשיכים
רבי שמעון סובר שקדשי בדק הבית נקראים ״קרבן״. אם כן, כיצד הוא יודע שהם אינם עושים תמורה?
הוא לומד זאת מהיקש למעשר בהמה ולא מהמילה ״קרבן״: מעשר הוא קרבן מזבח, ולכן יוצאים קדשי בדק הבית.
עמוד א · גמרא
האם קדשי בדק הבית נקראים קרבן
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא ממעטת את קדשי בדק הבית מתמורה, כי לא נקראו ״קרבן״; ברייתא אחרת נראית שאומרת שנקראו.
רבי חנינא מיישב: הן שתי שיטות, ולחכמים יש הבדל בין ״קרבן ה׳״ ל״קרבן לה׳״.
- ברייתאיכולברייתא שואלת: ״יכול יהו קדשי בדק הבית עושין תמורה?״ ומשיבה: בפרשת התמורה נאמר קרבן — רק מי ש״נקראו קרבן״ עושה תמורה, ו״יצאו קדשי בדק הבית שלא נקראו קרבן״.ברייתא: בדק הבית לא עושה תמורה, כי לא נקרא קרבן
- ולא? והתניאמקשה: ולא — וכי לא נקראו קדשי בדק הבית ״קרבן״? והתניא בברייתא בדין שחוטי חוץ: אילו האיסור חל על מה שנקרא ״קרבן״, ״שומע אני אפילו קדשי בדק הבית, שנקראו קרבן״, כמו שנאמר במלחמת מדין ״ונקרב את קרבן ה׳״.קושיה: ברייתא אחרת אומרת שבדק הבית כן נקרא קרבן
- אלמא איקרו קרבןהברייתא ממשיכה: כדי להוציא אותם נאמר ״ואל פתח אהל מועד לא הביאו״ — חייבים משום שחוטי חוץ רק על מה שראוי לבוא לפתח אהל מועד. ״אלמא איקרו קרבן״: אם הכתוב הוצרך למעט אותם, הרי שבלי המיעוט היו נכללים, כלומר בדרך כלל הם נקראים ״קרבן״ — וזה סותר את הברייתא הראשונה.המשך הקושיה: הצורך למעט מוכיח שהם נקראים קרבן
- רבי חנינארבי חנינא: ״לא קשיא, הא רבי שמעון, הא רבנן״ — אלו שתי שיטות. ברייתא שחוטי חוץ היא כרבי שמעון, שאצלו קדשי בדק הבית נקראים ״קרבן״ (ולכן במשנה הוא לומד את פטורם מתמורה מהיקש למעשר ולא מהמילה קרבן — רש״י). הברייתא הראשונה היא כרבנן, שאצלם ״לא איקרי קרבן״.רבי חנינא: ברייתא אחת כרבי שמעון והשנייה כחכמים
- ולא? והכתיבמקשה על שיטת רבנן: ״והכתיב ונקרב את קרבן ה׳״ — הרי בפרשת מדין קדשי בדק הבית נקראו בפירוש ״קרבן״.קושיה על חכמים: הכתוב קרא להם קרבן ה׳
- קרבן ה׳ ולא קרבן לה׳״קרבן ה׳ איקרי״, אבל ״קרבן לה׳ לא איקרי״: ״קרבן לה׳״ משמעו דבר הקרב בעצמו על גבי המזבח, וקדשי בדק הבית אינם כאלה, ולכן הם אינם בכלל הלימוד בתמורה.תשובה: נקראו קרבן ה׳, אך לא קרבן לה׳ של מזבח
חשבו לפני שממשיכים
בפרשת מדין נאמר על קדשי בדק הבית ״קרבן ה׳״. מדוע לדעת חכמים אין זו סתירה לכך שהם אינם ״קרבן״ לענין תמורה?
״קרבן ה׳״ נאמר עליהם, אבל ״קרבן לה׳״ — שמשמעו דבר הקרב בעצמו על המזבח — לא נאמר עליהם.
עמוד א–ב
למה חזר הכתוב על התמורה במעשר בהמה
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא שואלת למה נכתב איסור תמורה גם במעשר בהמה. רבי שמעון משיב שהוא היקש שמצמצם;
רבי חולק ואומר שהפסוק בא ללמד תמורת שמו ותמורת גופו, ורב הונא בריה דרב יהושע מסביר מדוע הוצרך פסוק לתמורת גופו.
- לא יבקר — למה נאמר?ברייתא שואלת על הפסוק במעשר בהמה ״לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו״: ״למה נאמר״? ״והלא כבר נאמר״ איסור התמורה בפרשת ההקדשים הכללית — מה בא הפסוק הכפול ללמד?ברייתא: למה חזר הכתוב על איסור תמורה במעשר בהמה?
- הכפל מצמצםהפסוק הכללי ״לא יחליפנו ולא ימיר״ לבדו היה כולל ״קרבן יחיד, קרבן צבור, קרבן מזבח וקרבן בדק הבית״. לכן נכתב שוב ״לא יבקר״ במעשר — כדי לצמצם ולהוציא מן הכלל חלק מהם.תשובה: הפסוק הכללי כולל הכל, ולא יבקר בא לצמצם
- רבי שמעוןההיקשרבי שמעון מפרש כיצד: ״והרי מעשר בכלל היה, ולמה יצא״ — להקיש אליו: כמו מעשר, כל מה שעושה תמורה הוא ״קרבן יחיד״ (יוצא ציבור), ״קרבן מזבח״ (יוצא בדק הבית), ״ודבר שבא בחובה״ — ומה בא זה למעט, מתבאר בסוגיה הבאה (רש״י).רבי שמעון: ההיקש למעשר מצמצם ליחיד, מזבח וחובה
- ודבר שאינו בא בשותפותהברייתא ממשיכה: ועוד ״דבר שאינו בא בשותפות״ — מעשר בהמה אינו נוהג בשותפות (רש״י: ״יהיה לך״ ולא של שותפות), ולכן גם קרבן שותפין אינו עושה תמורה.ועוד: מעשר אינו בשותפות, לכן גם קרבן שותפין אינו עושה תמורה
- רבי: למה יצא מעשר?רבי חולק על רבי שמעון: ״למה יצא מעשר מעתה״? לדעתו (רש״י) אין צורך בהיקש למעשר כדי ללמוד את התנאים שמנה רבי שמעון: קרבן יחיד, ולא ציבור ושותפין, נלמד מלשון היחיד ״לא ימיר״; קרבן מזבח נלמד מהמילה ״קרבן״ (כי לדעתו קדשי בדק הבית אינם נקראים קרבן); ועולה הבאה מן המותרות, שרבי שמעון ממעט ב״דבר שבא בחובה״, הולכת לדעת רבי לנדבת ציבור, וכבר נשנה במשנה שאין תמורה בציבור. אם כן, לשם מה חזר הכתוב?רבי: כל התכונות נלמדות ממקומות אחרים, אז למה חזר הפסוק?
- תמורת שמו ותמורת גופורבי משיב: ״לידון בתמורת שמו ובתמורת גופו״. תמורת שמו: אם בספירת המעשר טעה המונה וקרא לעשירי ״תשיעי״ ולאחד עשר ״עשירי״ — העשירי קדוש כמעשר, והאחד עשר קדוש כשלמים. תמורת גופו היא התמורה הרגילה, כשהעמיד בהמת חולין אצל המעשר ואמר ״זו כזו״ (רש״י).רבי: הפסוק בא ללמד שני דינים, תמורת שמו ותמורת גופו
- ההבדלים ביניהןרבי מונה את ההבדלים: ״תמורת שמו קריבה״ — האחד עשר קרב כשלמים, שהכתוב ריבה אותו לשלמים (רש״י); ״תמורת גופו אינה קריבה״ — כמו תמורת בכור, שנלמדת ממנו בגזירה שווה, ובבכור דרשו שהוא קרב ואין תמורתו קריבה (רש״י). ״תמורת שמו נגאלת״ כשנפל בה מום, כדין שלמים; ״תמורת גופו אינה נגאלת״, שהרי במעשר נאמר: הוא ותמורתו יהיה קודש, לא יגאל.תמורת שמו קריבה ונגאלת, תמורת גופו אינה קריבה ואינה נגאלת
- חלות על בעל מום״תמורת גופו חלה על דבר הראוי ועל דבר שאינו ראוי״ — גם על בעל מום, כי קדושת מעשר חלה על בעל מום. ״תמורת שמו אינה חלה אלא על דבר הראוי״ להקרבה, שאילו הבהמה שנקראה בטעות ״עשירי״ בעלת מום — אין היא קדושה.תמורת גופו חלה גם על בעל מום, תמורת שמו רק על ראוי
- משום דרבי — איגרעי?הגמרא תמהה: ״משום דרבי רחמנא דאית ביה תמורת שמו, איגרועי איגרע״? וכי בגלל שהכתוב חידש במעשר תמורת שמו, יוקל דינו ולא תחול בו תמורת גופו, שלכן הוצרך הכתוב לומר שחלה?תמיהה: האם בגלל תמורת שמו יוקל דינו ולא תחול תמורת גופו?
- מאי דרבי רביאין — כי כלל הוא: ״מאי דרבי רבי, ומאי דלא רבי לא רבי״. היה מקום לומר שבמעשר חל רק מה שנתרבה, תמורת שמו, ולכן נדרש פסוק שמלמד שחלה גם תמורת גופו.תשובה: מה שהכתוב לא ריבה לא נתרבה, ולכן נצרך פסוק
- והא מהיכא תיתי?שואלת הגמרא: ״והא מהיכא תיתי״ — מנין לנו לומר כך? הכלל שמה שהכתוב לא ריבה אינו נוהג אינו מן המידות שהתורה נדרשת בהן (רש״י). אם כן, מהיכן יעלה על הדעת שתמורת גופו לא תחול במעשר, עד שהוצרך לה פסוק?קושיה: מהיכן נניח שתמורת גופו לא תחול במעשר?
- רב הונא: דבר החדשרב הונא בריה דרב יהושע: ״דבר הבא לידון בדבר החדש, ואין בו אלא חידושו בלבד״. מעשר יצא מההלכה הכללית כדי לחדש בו תמורת שמו, ולכן בלי פסוק היינו אומרים שאין בו אלא החידוש הזה, ולא תמורת גופו.רב הונא: דבר שיצא לחידוש אין בו אלא החידוש, ולכן נצרך פסוק
עזרים — טבלת שיטות
תמורת שמו מול תמורת גופו במעשר בהמה
| תמורת שמו | תמורת גופו | |
|---|---|---|
| קרבה על המזבח? | קריבה | אינה קריבה |
| נגאלת (נפדית) במום? | נגאלת | אינה נגאלת |
| חלה על בעל מום? | רק על ראוי להקרבה | חלה גם על שאינו ראוי |
עמוד ב
עולה הבאה מן המותרות ובעיית רבי אבין
🔑 מפתח לסוגיה
בברייתא (י״ג ע״א) למד רבי שמעון בהיקש למעשר בהמה שרק קרבן שהוא ״דבר שבא בחובה״, כמו מעשר, עושה תמורה. הסוגיה בודקת מה יוצא מכלל זה, ובסופה נשענת על כלל שאמר רבי יוחנן בשיטת רבי שמעון (דף ט): ״אין ממירין וחוזרין וממירין״ — קרבן שהמירו בו פעם אחת אין ממירים בו שוב.
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מבררת מה מוציא רבי שמעון באמרו ״דבר שבא בחובה״: עולה הבאה מן המותרות.
מכאן היא מגיעה לשאלה האם בעיית רבי אבין, אם חוזרים וממירים באשם שניתק לעולה, מתאימה לרבי שמעון, ומסיימת בתיבעי.
- רב נחמן בר יצחק לרבאחוזרים לרבי שמעון ולדין ״דבר הבא בחובה״. רב נחמן בר יצחק שואל את רבא: האם משמע שרק ״עולת חובה״ עושה תמורה, ו״עולת נדבה״ לא?שאלה: האם לרבי שמעון עולת נדבה אינה עושה תמורה?
- רבא: גם נדבהרבא משיב: ״עולת נדבה נמי״ עושה תמורה, שכן ״כיון דקבלה עליה״ — המתנדב קיבל על עצמו להקריבה, ולכן היא נחשבת כחובה, אף אם רק הקדיש בהמה מסוימת באמירת הרי זו (רש״י).רבא: גם עולת נדבה עושה תמורה, כי קיבל על עצמו
- לא נצרכה אלא למותרותאם כך, מה מוציא רבי שמעון ב״דבר שבא בחובה״? ״ולא נצרכה אלא לעולה הבאה מן המותרות״ — עולה שנקנית מעודף כסף שהופרש לחטאת או אשם, שאין היא עושה תמורה.תשובה: הלימוד נצרך רק לעולה הבאה מן המותרות
- מאי קסבר?שואלת הגמרא: ״מאי קסבר״ רבי שמעון על יעד המותרות? ״אי קסבר מותרות לנדבת צבור אזלי״ — פשיטא שאינה עושה תמורה, ״הא אין תמורה בצבור״, ולא היה צורך בלימוד.קושיה: אם המותרות לציבור, פשוט שאין תמורה בהן
- מותרות לנדבת יחידאלא — רבי שמעון סבור שהמותרות הולכות ״לנדבת יחיד״, והבעלים מביאים בהן עולה.תשובה: רבי שמעון סבור שהמותרות לנדבת יחיד
- אבל רבי אליעזרמקשה: ״מאן שמעת ליה האי סברא״ — רבי אליעזר, והוא אומר בפירוש ש״עולה הבאה מן המותרות עושה תמורה״. איך יתיישב הדבר עם רבי שמעון?קושיה: מי שסובר כך הוא רבי אליעזר, והוא מתיר תמורה
- סבר לה כותיה בחדא״סבר לה כותיה בחדא, ופליג עליה בחדא״: רבי שמעון מסכים לרבי אליעזר שהמותרות הולכות לנדבת יחיד, וחולק עליו שרבי אליעזר סבור שהיא עושה תמורה, ואילו רבי שמעון סבור שאינה.תשובה: מסכים לרבי אליעזר ביעד המותרות וחולק בתמורה
- אי הכי — בעיית רבי אבין״אי הכי״ — אם לרבי שמעון עולה הבאה מן המותרות אינה עושה תמורה, קשה על בעיה שבעא רבי אבין (בדף ט): מי שהפריש אשם להתכפר בו והמיר בו, ואחר כך נתכפר באשם אחר, והאשם הראשון ניתק לעולה — ״מהו שיחזור וימיר בו״? רבי אבין שאל זאת על דברי רבי יוחנן בשיטת רבי שמעון, שאין ממירין וחוזרין וממירין. אבל האשם שניתק לעולה הוא עצמו עולה הבאה מן המותרות (שטיינזלץ), ולרבי שמעון אי אפשר להמיר בה כלל, אפילו לא המירו בה קודם (רש״י) — ומה מקום לשאול אם חוזרים וממירים?קושיה: אם עולת מותרות אינה עושה תמורה, מה שאל רבי אבין?
- אליבא דמאן?ממשיכה: ״אליבא דמאן״ שאל רבי אבין? אם לשיטת רבי שמעון — ״הא אמרת״ שרבי שמעון סבור שעולה הבאה מן המותרות אין עושה תמורה, ולא שייכת שאלה נוספת.קושיה: לפי רבי שמעון אין תמורה כלל בעולה זו
- תנא כרבי שמעון וכרבי אליעזררבי אבין הכי קמיבעיא ליה: אם ״משכחת תנא״ שסובר כרבי שמעון — אין ממירין וחוזרין וממירין — וגם כרבי אליעזר — עולה מן המותרות עושה תמורה — מה הדין?תשובה: השאלה על תנא שסובר גם כרבי שמעון וגם כרבי אליעזר
- שני גופין וקדושה אחתהבעיה הראשונה: ״בשני גופין וקדושה אחת, מאי״? לפי רש״י: הפריש אשם, המיר בו, ואחר כך נפל בו מום וחיללו אותו על בהמה אחרת. הבהמה השנייה היא גוף אחר, אך קדושתה היא אותה קדושת אשם שעברה אליה מן הראשונה. האם ממירים בה, כי בגוף הזה עוד לא המירו, או שאין ממירים, כי על הקדושה הזו כבר המירו פעם אחת?בעיה: אשם שחולל על בהמה אחרת — האם ממירים בשנייה?
- שתי קדושות וגוף אחד״ואם תימצא לומר״ שבמקרה הראשון אין ממירים שוב, כי הקדושה אחת — מה הדין ב״שתי קדושות וגוף אחד״? לפי רש״י: האשם שהמיר בו אבד, הוא נתכפר באשם אחר, ואחר כך נמצא האבוד וניתק לעולה. זה אותו גוף שכבר המירו בו, אבל עכשיו יש בו קדושה חדשה של עולה: האם בגלל הקדושה החדשה ממירים בו שוב, או שבגלל שהגוף אחד אין ממירים?בעיה שנייה: אשם שניתק לעולה, גוף אחד בשתי קדושות — ממירים שוב?
- תיבעיהגמרא מסיימת ״תיבעי״ — הבעיה נשארת פתוחה בלי הכרעה (רש״י: לשון ירושלמי, כמו תיקו בלשון בבלי).מסקנה: תיבעי — הבעיה נשארת בלי הכרעה
- סיום הפרק״הדרן עלך הכל ממירין״ — כאן מסתיים הפרק הראשון של מסכת תמורה.סיום פרק הכל ממירין
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.