״אין המדומע מדמע״
תמורה י״ב
שחוטי חוץ בעובר שאינו ראוי להקרבה · ״לפי חשבון״ במדומע ובמחומץ ובמקוה · סדר נתינת אפר ומים במי חטאת · מי שנה כל הלכה במשנה
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף נפתח בסיום שאלת אביי לרב יוסף על עוברי קדשים: האם חייבים על שחיטת עובר קדוש מחוץ לעזרה, כשהאם עצמה חולין.
רב יוסף משיב ששחוטי חוץ נאמרו רק בדבר הראוי להקרבה, ולא בעובר שעדיין לא נולד.
משם עוברת המשנה לרשימת דינים בלשון ״אין … עושה …״ ובראשם ״אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון״, וכל שאר הדף הוא בירור של הגמרא מי התנא של כל הלכה במשנה.
רבי יוחנן מעמיד את המדומע והמחומץ שלא כרבי אליעזר, את המקוה כרבי אליעזר בן יעקב (ואחרי קושיה מדברי רבין מפרש רבה ״לפי חשבון כלים״, כיוסף בן חוני), ואת מי החטאת שלא כרבי שמעון.
מכאן מתפתח דיון על מקור שיטתו של רבי שמעון ושל תנא המשנה מן הפסוק ״ונתן עליו מים חיים אל כלי״.
הדף נחתם בבית הפרס: המשנה דלא כרבי אליעזר, ולחכמים שיעורו ״שלש שדות ושתי מענות״ של מאה אמה — תשובה שמובאת בתחילת דף י״ג.
עמוד א · המשך מדף י״א
שחיטת עובר קדוש מחוץ לעזרה: מתי חייבים
→ תחילת הסוגיה בדף י״אבקצרה — על מה הסוגיה
אביי שאל את רב יוסף על שחיטה בעזרה של אם שלמים שעוברה חולין, ועכשיו שואל את ההפך: אם העובר קדוש והאם חולין ונשחטה בחוץ.
רב יוסף משיב שחיוב שחוטי חוץ חל רק על מה שראוי להקרבה, ועובר שלא נולד אינו ראוי.
- רקעבסוף דף י״א שאל אביי: אם הקדיש אדם אם לשלמים ולא את עוברה, ושחטה בעזרה, האם העובר הוא ״חולין שנשחטו בעזרה״ ויש איסור? כאן ממשיך רב יוסף את תשובתו.רקע: אביי שאל על עובר חולין באם שלמים שנשחטה בעזרה
- תשובת רב יוסף (נלמדה בסוף דף י״א)רב יוסף אומר: ״מי קרינא ביה כי ירחק ממך המקום״. מן הפסוק הזה לומדים שאסור לשחוט חולין בעזרה, ונדרש: דווקא ברחוק מן המקדש אתה שוחט חולין. האיסור נאמר רק בדבר שאפשר לשחוט בחוץ; כאן האם שלמים וחייבים לשחוט אותה בעזרה, ולכן הפסוק אינו חל.רב יוסף: האיסור רק במה שאפשר לשחוט בחוץ, והאם חייבת עזרה
- בעיה הפוכהאביי שואל שאלה הפוכה: ״היא חולין וולדה שלמים״. אם הקדיש את העובר בלבד, ושחט את האם בחוץ, האם חייב כרת על העובר משום שחוטי חוץ?אביי: אם העובר קדוש והאם חולין נשחטה בחוץ, חייב?
- תשובה: אין העובר ראוירב יוסף משיב: ״מי קרינא ביה והביאם לה׳״. הפסוק האוסר שחיטת קדשים בחוץ מדבר על דבר שמביאים אותו להקרבה, ואין חיוב אלא על מי שראוי להישחט בפנים. העובר, כל עוד לא נולד, אינו ראוי להקרבה כלל, ולכן אין בו חיוב שחוטי חוץ.רב יוסף: עובר שלא נולד אינו ראוי להקרבה, ולכן פטור
- לישנא אחרינאבלשון אחרת נאמרה תשובת רב יוסף: ״ראוי לפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ״. הפסוק ״ואל פתח אהל מועד לא הביאו״ מלמד שחייבים בחוץ רק על דבר הראוי לבוא אל פתח אהל מועד, ועובר שלא נולד אינו ראוי לכך.לישנא אחרינא: חייבים רק על מה שראוי לבוא לפתח אהל מועד
עמוד א · משנה
דברים שאינם עושים כמוהם: מדומע, מחומץ, מי חטאת, תמורה
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה מונה שורת דינים בלשון ״אין … עושה …״: דבר שקיבל דין מכוח דבר אחר אינו מעביר אותו הלאה במלואו — מדומע, מחומץ ומים שאובים רק ״לפי חשבון״, בית הפרס, תמורה וולד — ולצידם מי חטאת שנעשים רק עם מתן אפר, ותרומה שאין אחריה תרומה. רבי יהודה חולק בוולד.
- מדומע״אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון״. תרומה שנפלה לחולין בפחות ממאה כנגדה אינה בטלה, וכל התערובת נעשית מדומע ואסורה לזר. אם סאה מהתערובת הזו נפלה אחר כך לחולין אחרים, היא מדמעת רק לפי החשבון: התרומה מעורבת בכל התערובת, ובסאה יש רק חלק קטן ממנה, ולכן מבטלים כנגדו בלבד.מדומע שנפל לחולין אחרים אוסר רק לפי כמות התרומה שבו
- מחומץ״ואין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון״. עיסת חולין שהחמיצה בשאור של תרומה אסורה כולה לזר. אם חלק ממנה נפל לעיסה אחרת, הוא אוסר אותה רק אם יש בו מן שאור התרומה כדי להחמיץ את העיסה השנייה (רש״י).עיסה שהחמיצה בשאור תרומה אוסרת עיסה אחרת רק לפי שיעור השאור
- מים שאובין״ואין המים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון״. מקוה צריך ארבעים סאה מים כשרים. אם הוא חסר ונפלו לתוכו שלושה לוגין שאובים, הוא נפסל; המשנה אומרת שהפסול הוא רק לפי חשבון, ובגמרא יתברר מה נספר.שלושה לוגין שאובים פוסלים מקוה חסר רק לפי חשבון שיתברר
- מי חטאת״ואין מי חטאת עושין מי חטאת אלא עם מתן אפר״. מי חטאת נעשים כשנותנים את אפר הפרה על המים; לכן צריך שיהיו מים בכלי תחילה ואחר כך אפר. אם נתן אפר קודם ואחר כך מים, הם פסולים (רש״י).מי חטאת נעשים בנתינת אפר על מים שכבר בכלי; אפר קודם פוסל
- בית הפרס״ואין בית הפרס עושין בית הפרס״. בית הפרס הוא שדה שנחרש בו קבר ויש בו ספק טומאה של עצם נגררת. אם חרש מתוכו לשטח אחר, השטח האחר אינו נעשה בית הפרס, כי קבר אחד אינו עושה בית הפרס אלא בשיעור שיבואר בגמרא.בית הפרס אינו עושה שדה אחרת בית הפרס כשחורשים ממנו
- תרומה אחר תרומה״ואין תרומה אחר תרומה״. מי שהפריש תרומה מפירות שחייבים בה, וחזר והפריש מאותם פירות תרומה נוספת, הפרשה שנייה אינה תרומה.הפרשה שנייה מאותם פירות אינה תרומה
- תמורה״ואין תמורה עושה תמורה״. אדם שהמיר בהמת חולין בבהמה שהיא עצמה תמורה, לא חלה קדושה על בהמת החולין שהמיר, והיא נשארת חולין.בהמה שהיא תמורה אינה עושה תמורה נוספת
- ולד״ולא הולד עושה תמורה״. אם נולד ולד מבהמת הקדש והוא עצמו לא הוקדש, ואדם המיר בו בהמת חולין, לא חלה התמורה.ולד של בהמת הקדש אינו עושה תמורה אם לא הוקדש בעצמו
- מחלוקת רבי יהודה״רבי יהודה אומר: הולד עושה תמורה״ — גם ולד של בהמת הקדש, שקדושתו באה לו מאמו, עושה תמורה. חכמים אמרו לו: ״הקדש עושה תמורה, ואין הולד עושה תמורה״ — רק בהמה שהוקדשה בעצמה עושה תמורה, ולא ולד שלא הוקדש בעצמו.רבי יהודה: ולד עושה תמורה; חכמים: רק מה שהוקדש בעצמו
עמוד א · גמרא
״אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון״: דלא כרבי אליעזר
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא שואלת מי התנא של דין המדומע. רבי יוחנן אומר שהמשנה דלא כרבי אליעזר, שמחמיר, וחכמים הם שאומרים ״לפי חשבון״.
- מאן תנא?הגמרא שואלת על הדין שהמדומע מדמע רק לפי חשבון: ״מאן תנא״. כשיטת איזה תנא נשנתה המשנה הזו?שאלה: מי התנא של דין המדומע שאינו מדמע אלא לפי חשבון?
- תשובת רבי יוחנןרבי חייא בר אבא אמר בשם רבי יוחנן: ״דלא כרבי אליעזר״. המשנה אינה כשיטת רבי אליעזר.רבי יוחנן: המשנה דלא כרבי אליעזר
- ראיה: משנת רבי אליעזרהראיה ממשנה אחרת: סאה של תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין, ונדמעו, ואחר כך נפלה סאה מהמדומע למקום אחר. רבי אליעזר אומר ״מדמע כתרומה ודאי״, והטעם: ״שאני אומר סאה שנפלה היא שעלתה״. כלומר הוא מניח שהסאה שנפלה לתערובת הראשונה היא עצמה זו שיצאה ונפלה לשנייה, ולכן היא תרומה גמורה.רבי אליעזר: הסאה שעלתה היא התרומה עצמה, ולכן מדמעת כתרומה
- חכמים: לפי חשבון״וחכמים אומרים: אינה מדמעת אלא לפי חשבון שבה״. לדעתם התרומה מעורבת היטב בכל התערובת, ובסאה שנפלה יש רק חלק ממנה. לכן צריך כנגדה רק חולין בשיעור שיבטל את החלק הזה, ולא מאה סאין שלמים (רש״י). זו שיטת המשנה שלנו, ולא שיטת רבי אליעזר.חכמים: התרומה מעורבת, ולכן מבטלים רק כנגד חלקה בסאה
חשבו לפני שממשיכים
מה ההנחה של רבי אליעזר על הסאה שנפלה מהמדומע, ומה היא מחייבת לגבי התערובת השנייה?
הוא אומר ״שאני אומר סאה שנפלה היא שעלתה״: הסאה שנפלה לתערובת הראשונה היא זו שחזרה ונפלה לשנייה, ולכן היא מדמעת כתרומה ודאי, וכל עוד אין מאה חולין כנגדה התערובת השנייה אסורה.
עמוד א · גמרא
״אין המחומץ מחמץ״: שאור תרומה ושאור חולין
בקצרה — על מה הסוגיה
גם דין המחומץ אינו כרבי אליעזר. הראיה היא משנה שבה רבי אליעזר אוסר עיסה לפי השאור האחרון, וחכמים מתירים עד שיהיה בשאור האיסור כדי להחמיץ לבדו.
- ואין המחומץ מחמץהגמרא עוברת לדין הבא במשנה: ״ואין המחומץ מחמץ כו׳״ — עיסת חולין שהחמיצה בשאור של תרומה אסורה כולה לזר, ואם נפל ממנה לעיסה אחרת, היא אוסרת את השנייה רק אם יש בחלק שנפל מן שאור התרומה כדי להחמיץ אותה (רש״י). כאן הגמרא אינה שואלת, אלא קובעת מיד כשיטת מי נשנה הדין.דין המחומץ: אוסר עיסה אחרת רק לפי שיעור שאור התרומה
- רבי אבא בשם רבי יוחנןרבי אבא אמר בשם רבי יוחנן: ״מתניתין דלא כרבי אליעזר״. רבי אליעזר אינו דורש שיהיה כדי להחמיץ מן האיסור לבדו, אלא סבור שהאיסור וההיתר מצטרפים לאיסור (רש״י).רבי יוחנן: גם זו דלא כרבי אליעזר, שמצרף איסור והיתר
- ראיה: רבי אליעזרהראיה ממשנה: שאור של חולין ושל תרומה נפלו לעיסה, ובשאור אחד לבדו אין כדי להחמיץ, אך שניהם יחד חימצו. רבי אליעזר אומר ״אחר אחרון אני בא״: דנים לפי השאור האחרון שגרם לחימוץ, ואם האחרון תרומה העיסה אסורה. רש״י מסביר שלשיטתו ״זה וזה גורם אסור״, ולכן אפילו נפל האיסור ראשון אסור, כל עוד לא סולק.רבי אליעזר: שני שאורים שהחמיצו יחד אוסרים, כי זה וזה גורם אסור
- חכמים: אין אסור עד שיהא כדי להחמיץחכמים אומרים: ״בין שנפל איסור לכתחילה ובין שנפל בסוף״, העיסה אינה אסורה עד שיהיה בשאור התרומה כשלעצמו כדי להחמיץ. כך הם הלכה בדין המחומץ: ״לפי חשבון״ של שאור התרומה.חכמים: אסורה רק אם בשאור התרומה לבדו יש כדי להחמיץ
עמוד א–ב
מים שאובין ומקוה: רבי אליעזר בן יעקב או יוסף בן חוני
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי יוחנן מעמיד את דין המים השאובים כרבי אליעזר בן יעקב, המכשיר המשכה של מיעוט שאובים.
אך מכאן שחכמים מחמירים, ודברי רבין שמטהר שאובה שהומשכה כולה אינם כאיש מהם. לכן רבה מפרש ״לפי חשבון״ כמספר הכלים, כיוסף בן חוני, ודברי רבין הם כחכמים.
- מאן תנא?בדין ״ואין המים שאובין פוסלין את המקוה״ אלא לפי חשבון הגמרא שואלת שוב: ״מאן תנא״. רקע: מקוה כשר צריך ארבעים סאה; מי גשמים כשרים לטבילה (רש״י), ומים שאובים בכלי פוסלים מקוה חסר כבר בשלושה לוגין. השאלה היא מה פירוש ״לפי חשבון״, ומי התנא שאומר כך.שאלה: כשיטת מי נשנה דין המים השאובים?
- רבי אליעזר בן יעקברבי חייא בר אבא אמר בשם רבי יוחנן: רבי אליעזר בן יעקב היא.רבי יוחנן: המשנה כרבי אליעזר בן יעקב
- ברייתא: עשרים ואחת סאהרבי אליעזר בן יעקב אומר: במקוה שיש בו ״עשרים ואחת סאה מי גשמים״, שהם רוב המקוה, ממלא תשע עשרה סאה בדלי על כתפו, ו״פותקן למקוה״ דרך חריץ ולא ישפוך ישירות (רש״י).רבי אליעזר בן יעקב: מי גשמים ברוב, והמשכת שאובים מכשירה
- והן טהוריןכל ארבעים הסאה טהורין, כי ״השאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה״: כשרוב המים הם גשמים והמיעוט שאובים נמשך לתוכו. זה ״לפי חשבון״ במשנה: רק כשהשאובים רוב, כלומר עשרים ואחת סאה, המקוה פסול.שאובים שנמשכו אינם פוסלים; רק כשהם רוב המקוה נפסל
- מכללהגמרא מקשה: ״מכלל דרבנן סברי דברבייה ובהמשכה לא״. אם המשנה מקילה כרבי אליעזר בן יעקב, משמע שחכמים מחמירים ופוסלים גם בהמשכה וברבייה.קושיה: אם המשנה מקילה, חכמים מחמירים גם בהמשכה
- קשיא: דברי רביןואם כן, ״כי אתא רבין אמר רבי יוחנן״: ״שאובה שהמשיכוה כולה — טהורה״, כלומר אפילו מקוה שכולו מים שאובים שהומשכו כשר (רש״י). ״מני? לא רבנן ולא רבי אליעזר״: לא כחכמים, שלפי ההעמדה אינם מתירים המשכה כלל, ולא כרבי אליעזר בן יעקב, שמכשיר המשכה רק כשהשאובים מיעוט.קושיה: רבין מטהר שאובה שהומשכה כולה — לא כחכמים ולא כראב״י
- תירוץ רבה״אלא אמר רבה: לפי חשבון כלים, ויוסף בן חוני היא״. רבה דוחה את ההעמדה כרבי אליעזר בן יעקב: ״לפי חשבון״ במשנה אינו עניין של המשכה, אלא מספר הכלים שמהם נשפכו המים השאובים ישירות למקוה, והמשנה כשיטת יוסף בן חוני. לפי זה חכמים חולקים על רבי אליעזר בן יעקב לקולא, ודברי רבין שמטהר שאובה שהמשיכוה כולה הם כשיטת חכמים — והקושיה נופלת (רש״י, שגורס כאן ״רב פפא״).רבה: חשבון כלים, כיוסף בן חוני; ודברי רבין כחכמים
- ברייתא: יוסף בן חוניהברייתא: שלושה לוגין שאובין שנפלו למקוה חסר ״בשנים ושלשה כלים״, ואפילו ״בארבעה וחמשה כלים״, פוסלים לדעת חכמים. ״יוסף בן חוני אומר״: בשנים ושלושה כלים פוסלים, שכל כלי יש בו לוג, ובארבעה וחמישה, שאין בכל כלי לוג שלם, אינם פוסלים. זה ״לפי חשבון״ של המשנה.יוסף בן חוני: רק כשבכל כלי לוג שלם פוסלים
עזרים — טבלת שיטות
שלושה לוגין שאובים במקוה חסר
| חכמים | יוסף בן חוני | |
|---|---|---|
| בשנים או שלושה כלים | פוסלים | פוסלים |
| בארבעה או חמישה כלים | פוסלים | אינם פוסלים |
חשבו לפני שממשיכים
מה הקושי בכך שרבין מטהר שאובה שהמשיכוה כולה, אם המשנה היא כרבי אליעזר בן יעקב?
רבי אליעזר בן יעקב מכשיר המשכה רק כשהשאובים מיעוט והרוב מי גשמים, ורבין מכשיר גם כשכל המקוה שאוב. ואם המשנה המקילה היא כרבי אליעזר בן יעקב, חכמים מחמירים יותר — ולכן דברי רבין אינם לא כחכמים ולא כרבי אליעזר בן יעקב. על כך אמר רבה שהמשנה היא כיוסף בן חוני, וחכמים מקילים ודברי רבין כמותם.
עמוד ב · גמרא
מי חטאת: אפר לפני מים, ורבי שמעון
🔑 מפתח לסוגיה
המשנה בעמוד א קובעת שמי חטאת נעשים רק ״עם מתן אפר״: צריך שיהיו מים בכלי ואחר כך נותנים עליהם את אפר הפרה, ואם נתן אפר קודם הם פסולים (רש״י). הסוגיה בודקת מי שונה כך ומה המקור בפסוק.
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מעמידה את המשנה בדין מי חטאת שלא כרבי שמעון, ומבררת מה מקור שיטתו להכשיר אפר לפני מים ומה מקור שיטת תנא המשנה שפוסל.
- מאן תנא?בדין שמי חטאת נעשים רק עם מתן אפר, הגמרא שואלת: ״מאן תנא״.שאלה: כשיטת מי נשנה שמי חטאת נעשים רק עם מתן אפר?
- דלא כרבי שמעוןרבי חייא בר אבא אמר בשם רבי יוחנן: ״דלא כרבי שמעון״. לדעת רבי שמעון גם אם הקדים אפר למים כשר (רש״י).רבי יוחנן: המשנה דלא כרבי שמעון, שמכשיר אפר קודם
- ברייתא בסוטההברייתא עוסקת במי סוטה, שבהם התורה מתארת מים בכלי ואחר כך עפר מקרקע המשכן שנותנים אל המים: ״הקדים עפר למים — פסול״, ״ורבי שמעון מכשיר״. אף שהברייתא בסוטה, לרבי שמעון סוטה ומי חטאת שווים בזה (כפי שיתברר מן הגזירה שווה), ולכן לשיטתו גם במי חטאת אפר קודם כשר — ומשנתנו, שפוסלת, אינה כמותו.ברייתא: הקדים עפר למים בסוטה פסול, ורבי שמעון מכשיר
- מאי טעמא?מה הטעם של רבי שמעון להכשיר הקדמה? ״מאי טעמא דרבי שמעון״.שאלה: מה טעמו של רבי שמעון להכשיר אפר קודם?
- וכי עפר הוא?בפרשת פרה אדומה כתוב ״ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת״. רבי שמעון אומר: ״וכי עפר הוא? והלא אפר הוא״. הכתוב קורא לאפר ״עפר״ והדבר מתמיה.רבי שמעון: הכתוב קורא לאפר עפר, וזה חריג
- גזירה שווההכתוב ״שינה ממשמעו״ וכתב ״עפר״ במקום ״אפר״ כדי ללמד ״גזירה שוה״ בין ״עפר״ של מי חטאת ל״עפר״ של סוטה, והיא מלמדת לשני הכיוונים. ״מה להלן עפר על גבי המים״: כמו בסוטה, שבה הכתוב מפורש שהעפר ניתן על המים, כך גם במי חטאת המצוה לכתחילה היא אפר על גבי מים (רש״י). ״ומה כאן הקדים עפר למים כשר״: כמו שבמי חטאת הקדמת האפר כשרה בדיעבד, כך גם בסוטה — ולכן רבי שמעון מכשיר בברייתא.גזירה שווה: לכתחילה מים קודם בשניהם, ובדיעבד הקדמה כשרה בשניהם
- והכא מנלן?אבל בעצם מי חטאת מנין שהקדמה כשרה? ״והכא מנלן״.קושיה: במי חטאת עצמם מנין שהקדמת אפר כשרה?
- שני חלקי הפסוק״תרי קראי כתיבי״: ״ונתן עליו״ מורה שהאפר ראשון, ו״מים חיים אל כלי״ מורה שהמים ראשונים. ״רצה עפר למטה, רצה עפר למעלה״ — שני הסדרים כשרים.שני חלקי הפסוק סותרים, ולכן מותר כל סדר
- ותנא דידן מאי טעמא?והתנא של המשנה שלנו, שפוסל אפר קודם, מה טעמו? ״ותנא דידן מאי טעמא״.שאלה: מה טעמו של תנא המשנה שפוסל אפר קודם?
- סיפיה דקראהוא אומר: ״סיפיה דקרא דוקא״, ״מים חיים אל כלי״: המים ניתנים ראשונים. ו״ונתן עליו״ לא בא להקדים אפר אלא לערבן: לאחר שנתן את האפר על המים מערבב, כדי שהמים יחזרו ויכסו אותו (רש״י).תנא המשנה: סוף הפסוק דוקא, וראשיתו לערבוב
- מאי חזית?״מאי חזית דאמרת סיפיה דקרא דוקא״, ואולי ״רישא דוקא״, כלומר האפר ראשון?קושיה: למה סוף הפסוק עיקר ולא ראשיתו?
- מכשיר למעלה״לא מצית אמרת״: ״מה מצינו בכל מקום מכשיר למעלה״, כמו עפר המשכן בסוטה שניתן על המים. כך גם כאן המכשיר, האפר, צריך להיות למעלה, ולכן סוף הפסוק עיקר.המכשיר תמיד נתון למעלה, ולכן המים קודמים
עזרים — טבלת שיטות
הקדים עפר או אפר למים
| תנא המשנה | רבי שמעון | |
|---|---|---|
| מי חטאת: אפר קודם | פסול | כשר |
| מי סוטה: עפר קודם | פסול | כשר |
| המקור | סוף הפסוק דוקא | גזירה שוה ותרי קראי |
חשבו לפני שממשיכים
לפי רבי שמעון, מדוע שינה הכתוב וקרא לאפר ״עפר״?
כדי ללמד גזירה שווה בין ״עפר״ של מי חטאת ל״עפר״ של מי סוטה: מה בסוטה העפר על המים, אף כאן, ומה שהקדמת עפר כשרה כאן, כשרה גם שם.
עמוד ב · נמשך לדף י״ג ע״א
בית הפרס שאינו עושה בית הפרס: עד כמה
🔑 מפתח לסוגיה
בית הפרס הוא שדה שנחרש בה קבר: חוששים שהמחרשה גררה עצמות, ולכן השטח מטמא מספק. המשנה בעמוד א קבעה שאם חרשו מבית הפרס הלאה, השטח החדש אינו נעשה בית הפרס, כי קבר אחד עושה בית הפרס רק בשיעור מוגבל — ועל השיעור הזה שואלת הגמרא.
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה, שבית הפרס אינו עושה בית הפרס, דלא כרבי אליעזר.
הגמרא שואלת מה שיעור בית הפרס לדעת חכמים, ובתחילת דף י״ג משיב רב דימי: ״שלש שדות ושתי מענות״, ומלא מענה הוא מאה אמה.
- ואין בית הפרס עושה בית הפרסהגמרא עוברת לדין ״ואין בית הפרס עושה בית הפרס״ וקובעת מיד, בלי שאלת ״מאן תנא״: ״מתניתין דלא כרבי אליעזר״.הגמרא: דין בית הפרס במשנה דלא כרבי אליעזר
- דתנן: רבי אליעזרהמקור: ״רבי אליעזר אומר: בית הפרס עושה בית הפרס״. לדעתו, כל ארבע השדות שסביב בית הפרס, אם נחרשו, נעשות גם הן בית הפרס, כי עפר בית הפרס שהמחרשה מגלגלת אליהן מטמא אותן (רש״י). המשנה, שאומרת שאין בית הפרס עושה בית הפרס, חולקת עליו.רבי אליעזר: שדות שנחרשו סביב בית הפרס נעשות בית הפרס
- ורבנן, עד כמה?ולדעת חכמים, שבית הפרס אינו מתפשט הלאה: ״ורבנן, עד כמה״ — כמה שטח סביב קבר שנחרש נעשה בית הפרס?שאלה: לחכמים, כמה שטח עושה קבר שנחרש בית הפרס?
- שלש שדות ושתי מענותדף י״ג״כי אתא רב דימי״ מארץ ישראל לבבל, אמר בשם ריש לקיש בשם רבי שמעון בר אבא: ״שלש שדות ושתי מענות״. השדה שבה היה הקבר כולה בית הפרס, כי אין יודעים היכן בה היה הקבר; ועוד שתי השדות הסמוכות לה בכיוון שבו נוהגים לחרוש באותו מקום (מזרח ומערב, או צפון ודרום), שאליהן המחרשה מגלגלת את העפר והעצמות — אבל לא לארבע הרוחות, שאין דרך לחרוש שתי וערב. ובשתי השדות האלה רק שיעור מענה אחת בכל אחת מהן (רש״י).רב דימי: שדה הקבר כולה, ומענה בכל אחת משתי השדות הסמוכות
- וכמה מלא מענה?דף י״גהגמרא שואלת: ״וכמה מלא מענה״ — מה אורכה של מענה, תלם שנחרש בחרישה אחת, שהיא השיעור בשדות הסמוכות?שאלה: מה שיעור מלא מענה?
- מאה אמהדף י״ג״מאה אמה״, כפי ששנינו בברייתא: ״החורש את הקבר עושה בית הפרס מלא מענה״ של מאה אמה. כך שיערו חכמים: עד מרחק כזה המחרשה עלולה לגלגל עצמות מן הקבר (רש״י).מלא מענה מאה אמה, כברייתא על החורש את הקבר
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.