תמורה י״א

הסבר המשנה: מקדישין אברין ועוברין

1. רקעבדף הקודם הקשה רבי ירמיה על בר פדא (הסובר שהקדשת עובר אינה חלה) כמה ראיות, ורבי זירא דחה אותן. הראיה שנענית כאן היא מהלשון ״מקדישין אברין ועוברין, אבל לא ממירין״: הרי מפורש שמקדישים עוברים, כרבי יוחנן ולא כבר פדא. רבי זירא משיב שהלשון אינה כפשוטה.רבי ירמיה: ״מקדישין… עוברין״ — מכאן שהקדשת עובר חלה
2. הכי קאמררבי זירא מסביר שלשון המשנה אינה פשוטה: ״הכי קאמר״. כשהמשנה אומרת ״מקדישין אברין״ אין הכוונה לאבר בלבד — הקדושה מתפשטת מהאבר לכל הבהמה, כאילו הוקדשה כולה. לכן ״וממירין בהן״: אפשר להמיר באותה בהמה, אף שבתחילה הוקדש בה רק אבר.רבי זירא: הקדשת אבר מקדישה את כל הבהמה, ולכן אפשר להמיר בה
3. אבל לא ממיריןהחלק השני, ״אבל לא ממירין בהן״: אי אפשר להמיר אבר של בהמת חולין תחת בהמה מוקדשת שלמה — האומר ״אבר בהמה זו תמורה״ לא הקדיש אותה (רש״י), כי בתמורה הקדושה אינה מתפשטת מאבר לכל הבהמה. כך מתברר שהקדש רגיל חמור מתמורה: בהקדש אבר אחד מקדיש את כולה, ובתמורה אמירה על אבר אינה תופסת.בתמורה הקדושה אינה מתפשטת מאבר, ולכן אין ממירין באברים
4. עוברים״ועוברים שקדשו במעי אמן אין ממירין בהן״: לא מדובר במי שהקדיש עובר, אלא בוולד של בהמת הקדש, שקדוש מכוח אמו (רש״י) — ולכן אין מכאן ראיה נגד בר פדא. כל עוד הוא במעיה אין ממירין בו. רש״י מוסיף שזו שיטת רבי יהודה, הסובר שוולד קדשים עושה תמורה; לפי חכמים גם אחרי הלידה אין הוא עושה תמורה.עובר של בהמת הקדש קדוש מכוח אמו; במעיה אין ממירין בו
5. והארבי ירמיה חוזר ושואל: אם המשנה עוסקת בוולדי קדשים, הלשון ״במעי אמן הוא דלא עבדין תמורה״ מלמדת שאחרי הלידה, ״אבראי״, הם כן עושים תמורה. והרי שנינו במשנה הבאה ״אין הוולדות עושין תמורה״ — סתירה.קושיה: מלשון המשנה משמע שאחרי הלידה ולד עושה תמורה, והרי לא
6. הא מנירבי זירא עונה: ״הא מני? רבי יהודה היא״. משנתנו כשיטת רבי יהודה החולק על חכמים וסובר שוולד כן עושה תמורה, ולכן אין סתירה.רבי זירא: המשנה כרבי יהודה, הסובר שוולד עושה תמורה
7. אי רבי יהודהרבי ירמיה מקשה שוב: אם המשנה כרבי יהודה, איך ״אברין מי קדשי״? רבי יהודה אינו מקבל את דין ״האומר רגלה של זו עולה — כולה עולה״ — לדעתו הקדושה אינה מתפשטת מאבר לכל הבהמה. אם כן, הסבר רבי זירא (שהקדשת אבר מקדישה את כולה) אינו מתאים לשיטתו.קושיה: רבי יהודה אינו סובר שהקדשת אבר מקדישה את כולה
8. הכא במאי עסקינןרבי זירא משיב: ״הכא במאי עסקינן — בדבר העושה אותה טרפה״. רבי יהודה חולק רק באבר רגיל; אבל אם האבר שהוקדש הוא כזה שנטילתו הופכת את הבהמה לטרפה (בהמה שלא תחיה שנים עשר חודש), גם הוא מודה שהקדושה מתפשטת בכולה. ובכך שיטת בר פדא לא נדחתה.רבי זירא: רבי יהודה מודה כשנטילת האבר עושה טרפה

לימא כתנאי: עובר חי בחטאת

1. לימא כתנאיהגמרא חוזרת למחלוקת בר פדא ורבי יוחנן בדין המקדיש עוברים ושואלת: ״לימא כתנאי״ — האם זו מחלוקת תנאים? כדי לבדוק, היא מביאה שתי ברייתות על שחיטת חטאת שנמצא בה עובר חי.שאלה: האם זו מחלוקת תנאים בשתי ברייתות על עובר?
2. ברייתא א׳הברייתא הראשונה: ״השוחט את החטאת, ומצא בה בן ארבע חי״ — העובר נוהג כחטאת עצמה: ״אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה״, רק ״לפנים מן הקלעים״ (בעזרה), ורק ליום אחד (יום ולילה). רש״י: בשלב זה סבורים שמדובר בבהמה שהופרשה כשהיא כבר מעוברת.ברייתא א׳: העובר נאכל כחטאת, לכהנים בעזרה ליום אחד
3. ברייתא ב׳הברייתא השנייה: ״נאכלת לכל אדם, ונאכלין בכל מקום״ ו״אינן נאכלין בעזרה״ — העובר חולין: נאכל לכל אדם, גם מחוץ למקדש, ואסור לאכול אותו בעזרה, כדין חולין.ברייתא ב׳: העובר חולין, נאכל לכל אדם ולא בעזרה
4. מאי לאו תנאי היאההצעה: ״מאי לאו תנאי היא״ — התנא הראשון סובר ״קדושה חלה על עוברין״ (כרבי יוחנן), והשני ״אין קדושה חלה על עוברין״ (כבר פדא). לפי רש״י, לראשון העובר קדוש מיד מכוח עצמו, ולשני רק משנולד, כשאר ולדי קדשים. ולכן נקטה הברייתא ״חי״: להשמיע שאף שהוא חי, כיוון שלא כלו חדשיו אין זו ״הוייתו״.הצעה: הברייתא הראשונה כרבי יוחנן והשנייה כבר פדא
5. לאהגמרא דוחה: ״לא, הני תנאי בהא קא מיפלגי״. לפי רש״י הברייתות אינן עוסקות במקדיש בהמה מעוברת כלל, אלא בבהמת קדשים שנתעברה אחרי שהוקדשה — ובזה לא נחלקו בר פדא ורבי יוחנן. התנאים חלוקים רק מתי ולד כזה קדוש: האחד סובר ש״ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים״ — רק משנולדו, ולכן העובר שבמעיה חולין; השני סובר ש״במעי אמן הן קדושים״ — ולכן העובר קדוש כבר עכשיו.דחייה: התנאים חלוקים מתי ולד קדשים קדוש — בלידה או בעיבור
6. ואיבעית אימאתירוץ אחר: ״ואיבעית אימא, חד תנא הוא״ — תנא אחד, כרבי יוחנן, ששנה את שתיהן במקרים שונים. הברייתא השנייה עוסקת ב״במקדיש בהמה ואחר כך נתעברה״ — העובר לא הוקדש ואינו קדוש מכוח אמו כל עוד לא נולד. הראשונה ב״שהקדישה מעוברת״ — העובר קדוש מיד, כי עובר אינו ירך אמו (רש״י).תנא אחד: ההבדל בין הקדישה מעוברת לנתעברה אחר ההקדש

רגלה של זו עולה: האם כולה קדושה?

1. מחלוקת במשנהבמשנה נחלקו בדין מי שהמיר אבר של בהמת חולין בבהמה שלמה של הקדש. לדעת חכמים התמורה אינה חלה; לדעת רבי יוסי היא חלה: האומר ״הרי רגל בהמה זו תמורת בהמת הקדש זו״ — הקדושה חלה על הרגל ומתפשטת לכל בהמת החולין.חכמים: אין תמורה באבר. רבי יוסי: התמורה חלה ומתפשטת לכולה
2. נימוק רבי יוסירבי יוסי מסביר: ״והלא במוקדשין״ — בהקדש רגיל, האומר ״רגלה של זו עולה״ — כולה עולה. אם כך בהקדש, כך גם בתמורה.רבי יוסי: בהקדש אבר מקדיש את כולה, וכך גם בתמורה
3. יכולהברייתא שואלת: ״יכול האומר רגלה של זו עולה תהא כולה עולה?״ — אפשר היה לחשוב שהקדושה מתפשטת, כדברי רבי יוסי.ברייתא: אולי האומר רגלה של זו עולה, כולה עולה?
4. תלמוד לומרהפסוק משיב: ״כל אשר יתן ממנו לה׳ יהיה קדש״ — ״ממנו לה׳, ולא כולו לה׳״. רק האבר שניתן קדוש, ולא כל הבהמה.הפסוק: ממנו לה׳, ולא כולו — רק האבר קדוש
5. יכול תצא לחוליןאם הבהמה כולה אינה קדושה, ״יכול תצא לחולין?״ — אולי גם האבר יוצא לחולין ואפשר לפדותו.ברייתא: אולי גם האבר יוצא לחולין בפדיון?
6. יהיה קדשהפסוק משיב: ״יהיה קדש״ — האבר נשאר קדוש ואי אפשר לפדותו. לכן ״תמכר לצרכי עולות״: הבהמה נמכרת, דמיה חולין, ״חוץ מדמי אבר שבה״ שאינם נלקחים כי האבר קדוש (רש״י). אלה דברי רבי מאיר ורבי יהודה.רבי מאיר ורבי יהודה: הבהמה נמכרת, חוץ מדמי האבר הקדוש
7. רבי יוסי ורבי שמעוןרבי יוסי ורבי שמעון דורשים את אותו פסוק אחרת: ״כל אשר יתן ממנו לה׳״ היה מספיק ללמד שהאבר קדוש. כשנאמר ״יהיה קדש״ בנוסף, הוא בא ״לרבות את כולה״ — והבהמה כולה עולה.רבי יוסי ורבי שמעון: ״יהיה קדש״ בא לרבות את כולה

בעיה: שחיטת האם בעזרה וולדה חולין

1. בעא מיניהאביי שואל את רב יוסף: ״היא שלמים וולדה חולין, ושחטה בפנים, מהו?״ — אדם הקדיש בהמה מעוברת לשלמים חוץ מעוברה, ושחט אותה בעזרה, כדין שלמים. מה דינו של העובר.אביי: בהמה הוקדשה לשלמים בלי עוברה ונשחטה בעזרה — מה דין העובר?
2. צדדי הספקרש״י מסביר את שני המקרים: כשהקדיש אותה מעוברת ״חוץ מעוברה״, העובר חולין לדברי הכל. אבל לשיטה ש״ולדי קדשים בהוייתן הן קדושין״ אותו ספק עולה גם במי שהקדיש בהמה ואחר כך נתעברה — העובר עדיין לא נולד ולכן עוד אינו קדוש. ושואל אביי: ״מי הוי חולין בעזרה או לא?״ — האם שחיטת האם בעזרה נחשבת שחיטת חולין (העובר) בעזרה, שהיא אסורה, או לא, כי העובר לא נשחט בעצמו אלא בא עם אמו.הספק: האם העובר נחשב חולין שנשחטו בעזרה, או לא
3. מי קרינא ביהרב יוסף משיב: ״מי קרינא ביה ׳כי ירחק ממך המקום… וזבחת׳?״ — מהפסוק הזה לומדים את איסור שחיטת חולין בעזרה: ״בריחוק מקום״ אתה שוחט חולין, ולא סמוך למקדש (רש״י). האיסור נאמר רק על מה שאפשר לשחוט רחוק מן המקום. כאן אי אפשר לשחוט את הבהמה אלא בעזרה, כי היא שלמים; ולכן אין בעובר איסור חולין בעזרה, והשוחט אינו חייב.רב יוסף: חולין בעזרה נאסר רק במה שאפשר לשחוט בחוץ

הסוגיה ממשיכה בדף י״ב

שאלות הבנה

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• טבלאות עזר
• סיכום נקודות (אנגלית)
• הגמרא עם ביאור שטיינזלץ בספריא