בכורות כ״ט

אילא ביבנה: שכר על בדיקת בכורות

1. רקעבדף הקודם נאמר שהנוטל שכר לראות בכורות אין שוחטין על פיו, ״אלא אם כן הוא מומחה כאילא ביבנה״. אילא היה חסיד ואינו חשוד (רש״י), וחכמים התירו לו ליטול ארבע איסרות על בהמה דקה וששה על גסה, בין שהבכור נמצא תם ובין שנמצא בעל מום.רקע: אילא החסיד נוטל ארבע איסרות בדקה ושש בגסה
2. מאי טעמא?מדוע התעריף שונה בין דקה לגסה? ״מאי טעמא״ לשכר גבוה יותר בגסה?קושיה: מדוע השכר גבוה יותר בבהמה גסה?
3. נפיש טירחיה״האי נפיש טירחיה״: בבהמה גסה הטרחה מרובה — צריך להשליכה לארץ, לכפות אותה ולבדוק את מומה (רש״י). בדקה אין טרחה כזו, ולכן השכר נמוך.תשובה: בגסה הטרחה מרובה — להשליכה, לכפותה ולבדוק מומה
4. בשלמא… אלא״בשלמא בעל מום״ — אילא מתיר את הבכור, ולכן ראוי לו שכר. אך כשהבכור תם הוא לא הועיל כלום, אלא אסר אותו; מדוע שייטול שכר?קושיה: על תם לא הועיל — למה ייטול שכר?
5. חשדאילו היה נוטל רק על בעלי מום, ״אתי למיחשדיה״: יאמרו שהכריז על תם שהוא בעל מום, וההיתר ניתן בשביל השכר. כדי לסלק חשד זה הוא נוטל בכל מקרה.תשובה: אילו נטל רק על בעל מום, יחשדוהו שהכריז תם כבעל מום
6. קושיה: חשד הפוךאם חוששים לחשד, גם כאן אפשר לחשוד: כשהוא אומר תם, יאמרו שבעל מום הוא, ואינו מתיר רק כדי שיביאוהו אליו שוב ויטול שכר פעם נוספת.קושיה: גם כך אפשר לחשדו שאינו מתיר כדי שיביאוהו שוב
7. חד זימנא״חד זימנא תקינו ליה רבנן״: חכמים התקינו שכר פעם אחת לכל בכור. אם יביאו אותו בכור שוב — לא יטול כלום (רש״י). לכן אין לו רווח בדחיית ההיתר, ואין מקום לחשד.תשובה: חכמים התקינו שכר פעם אחת בלבד לכל בכור, ולכן אין חשד

הנוטל שכר לדון, להעיד ולהזות

1. משנה״הנוטל שכרו לדון״ — דיניו בטלים; להעיד — עדותו בטלה. הנוטל שכר להזות או לקדש מי חטאת — מימיו נחשבים ״מי מערה״, מים רגילים, ואפרו ״אפר מקלה״, אפר רגיל של שריפה, ולא הועילו.משנה: הנוטל שכר לדון או להעיד או להזות — מעשיו בטלים
2. כהן וזקןבכל זאת, מי שנצרך להם חייב לפצות על הנזק: אם הדיין, העד או המזה היה כהן, והנצרך לו העבירו במקום טומאה — ״מטמאהו מתרומתו״, ולכן מאכילו, משקהו וסכו מן החולין עד שיטהר. אם היה זקן — ״מרכיבו על החמור״. ונותן לו ״שכרו כפועל״ על ביטול מלאכתו.משנה: הנצרך לכהן או לזקן מפצה אותו על נזקו ועל ביטולו
3. מנהני מילי״מנהני מילי״ שאסור לדון ולהורות בשכר? מנין לנו שדיניו בטלים?קושיה: מנין שאסור ליטול שכר על דין והוראה?
4. ראה למדתירב יהודה אמר רב: הפסוק ״ראה למדתי אתכם״ — משה לימד את ישראל מה שקיבל מה׳ בחינם, והם צריכים ללמד בחינם: ״מה אני בחנם — אף אתם בחנם״.רב יהודה בשם רב: משה לימד בחינם, אף אתם ללמד בחינם
5. תניא נמי הכיברייתא מסייעת: על ״כאשר צוני ה׳ אלהי״ דורשים ״מה אני בחנם — אף אתם בחנם״. הברייתא ממשיכה בשני פרטים על לימוד בשכר.ברייתא: מסייעת, ומוסיפה שני פרטים על לימוד בשכר
6. אמת קנה״ומנין שאם לא מצא בחנם״ מי שילמדנו — שילמד בשכר? מהפסוק ״אמת קנה״: ״אמת״ היא התורה (רש״י), וכדאי לקנות אותה אפילו בכסף, ואין לוותר על הלימוד.ברייתא: מי שלא מצא מלמד חינם יקנה לימוד בכסף, שנאמר אמת קנה
7. ואל תמכר״ומנין שלא יאמר: כשם שלמדתיה בשכר כך אלמדנה בשכר״? המשך הפסוק: ״אמת קנה ואל תמכר״ — גם מי ששילם על לימודו אינו רשאי ללמד אחרים בשכר.ברייתא: גם מי ששילם על לימודו לא ילמד אחרים בשכר
8. ורמינהוורמינהו: משנה אחרת שונה שהמקדש אשה ״במי חטאת או באפר חטאת״ — מקודשת, אף על פי שהוא ישראל. אם מי חטאת שווים כסף, הרי מותר ליטול עליהם שכר — וזה סותר את ״מימיו מי מערה״.קושיה: משנה אחרת מתירה לקדש במי חטאת, סתירה לבטלות השכר
9. לא קשיאאביי: ״לא קשיא״. כאן — שכר על הבאת האפר מרחוק ועל מילוי המים, שהם טרחה רגילה ומותר עליה שכר; כאן — שכר על ״הזאה וקידוש״ עצמם, שהם הכשר המצווה ואסור.אביי: שכר על הבאת האפר ומילוי המים מותר, על ההזאה אסור
10. דיקא נמי״דיקא נמי״: משנתנו כתבה ״להזות ולקדש״, ואילו המשנה האחרת כתבה סתם ״במי חטאת ובאפר חטאת״, שמשמעו מילוי והבאה (רש״י). ״שמע מינה״ שהחילוק נכון.מסקנה: לשון המשנה דווקא להזות ולקדש מוכיחה את החילוק

כהן שהולך לטמא, ושכר הזקן

1. רקעהמשנה אמרה: אם הדיין, העד או המזה היה כהן, והנצרך לו מוליך אותו דרך מקום טומאה שאין דרך אחרת (רש״י) — ״מטמאהו מתרומתו״, ולכן עליו לפצות אותו.רקע: הכהן שהוליך את הנצרך דרך טומאה מפצה אותו מתרומתו
2. היכי אזיל?״איהו גופיה היכי אזיל״? הכהן עצמו עובר על ״לנפש לא יטמא״ (רש״י) — כיצד הלך לשם?קושיה: איך הכהן עצמו הלך שם, והרי לנפש לא יטמא?
3. בית הפרסמדובר ב״בית הפרס״ — שדה שנחרש בו קבר, וטומאתו מדרבנן, ואין הכהן מוזהר עליו. רב יהודה אמר רב: ״מנפח אדם בית הפרס והולך״, נופח את העפר כדי לראות שאין בו עצם בשיעור שעורה שמטמאה בנגיעה. הכהן נטמא ואסור באכילת תרומה.רב יהודה בשם רב: בית הפרס טומאתו דרבנן, ואינו אסור לכהן
4. בית הפרס שנידשתירוץ נוסף בשם רב יהודה: ״בית הפרס שנידש״, שדשו אותו ברגליים, טהור — אי אפשר שעצם כשעורה לא תתפורר (רש״י). כלומר מותר לעבור שם בלי לנפח. עדיין אסור לו תרומה.רב יהודה: בית הפרס שנידש טהור, ועדיין אסור בתרומה
5. שאר טומאות״אי נמי״: הכהן הוצרך להיטמא בטומאות אחרות, כגון שרץ ונבילה, שהכהנים אינם מוזהרים עליהן — והאיסור הוא רק בטומאת מת. אך גם אז הוא טמא ואסור בתרומה.תירוץ נוסף: הכהן נטמא בשרץ ונבילה, שאינו מוזהר עליהן
6. משנה: זקןנחזור לחלק האחרון של המשנה: זקן — ״מרכיבו על החמור״ ונותן לו שכר כפועל.משנה: זקן מרכיבו על החמור ונותן לו שכר כפועל
7. כפועל בטלתנא מפרש: כוונת כפועל היא ״כפועל בטל״, כלומר כפי מה שפועל היה מקבל כדי להתבטל מעבודתו.תנא: כפועל בטל, כפי מה שפועל מקבל כדי להתבטל
8. כפועל בטל של אותה מלאכהאביי מדייק: ״כפועל בטל של אותה מלאכה״. השכר נקבע לפי המלאכה שממנה הוא בטל: בעבודה קלה ושכרה גבוה (למשל ניקוב מרגליות) מפחיתים מעט, ובעבודה קשה כנגרות מפחיתים הרבה, כי נוח לו להתבטל ממנה (רש״י).אביי: השכר לפי המלאכה שבטל ממנה, קל פחות וקשה יותר

החשוד על הבכורות: מה לוקחים ממנו

1. משנה״החשוד על הבכורות״ (להטיל מום בהם, רש״י): אין לוקחים ממנו בשר צבאים ולא עורות שאינם מעובדים. ר׳ אליעזר: לוקחים עורות נקבה; אך אין לוקחים צמר מלובן וצואי, ולוקחים טוי ובגדים.משנה: החשוד על הבכורות — אין לוקחים ממנו בשר צבאים ועורות גולמיים
2. בשר צבאיםמדוע אסור אפילו בשר צבאים, שאין בהם דין בכור כלל? כי ״מיחלף בדעגלה״ — בשר צבי אדום ודומה לבשר עגל, והחשוד עלול למכור בכור תם ולומר שהוא בשר צבי (רש״י).קושיה: למה אסור בשר צבאים? כי דומה לעגל, ויכול למכור בכור תם
3. עורות מעובדיםמהמשנה מדייקים: ״הא עבודים זבנינן״, עורות מעובדים קונים. הטעם: אילו היה בכור, לא היה טורח לעבד אותו, כי חושש ״אי שמעו ביה רבנן מפסדו ליה מינאי״ — בכור תם טעון קבורה, והוא מקפיד שלא לאבד את טרחתו (רש״י).דיוק: עורות מעובדים קונים, כי בכור תם טעון קבורה ולא יטרח בו
4. מאי טעמא?ר׳ אליעזר מתיר עורות נקבה. ״מאי טעמא״? מה בכך שהן של נקבה?קושיה: מה טעם ר׳ אליעזר בהיתר עורות נקבה?
5. מידע ידיע״מידע ידיע״: עור נקבה ניכר, כי חסר בו חלק עור הזכרות. ואם כן ברור שאינו של בכור, שאין בכור אלא זכר.תשובה: עור נקבה ניכר, חסר בו עור הזכרות, ובכור זכר בלבד
6. ותנא קמא?״ותנא קמא״, שאינו מחלק, מדוע אינו מסכים עם ר׳ אליעזר?קושיה: מדוע תנא קמא חולק על ר׳ אליעזר?
7. זכר חייקלדעתו, אם נתיר עורות נקבה, גם עור זכר יימכר: המוכר ״חייק לזכרותיה״, חותך את מקום הזכרות ויאמר ״עכברים אכלוה״.תשובה: ימכור עור זכר אחרי שחתך הזכרות, ויאמר עכברים אכלוהו
8. בי עכבריםואידך, ר׳ אליעזר: ״בי עכברים מידע ידיע״, מקום שאכלו עכברים ניכר, ואי אפשר להעמיד פנים.ר׳ אליעזר: מקום שאכלו עכברים ניכר, ואי אפשר להעמיד פנים
9. צואי מיבעיא?המשנה אוסרת צמר מלובן וצואי. השתא מלובן, שיש בו טרחה, אסור — ״צואי מיבעיא״? ודאי שאסור, אין צורך לומר!קושיה: אם מלובן אסור, פשוט שצואי אסור — מה חידשה המשנה?
10. חדא קתניאלא ״חדא קתני״: דבר אחד — ״צמר מלובן מצואתו״, כלומר מנוקה מלכלוכו. אפילו צמר מנוקה אסור, כי טרחה קטנה אינה מעידה שאינו של בכור.תירוץ: דבר אחד נאמר, צמר מנוקה מלכלוכו, ואסור משום טרחה קטנה
11. בגדים מיבעיא?המשנה מתירה טוי ובגדים. ״השתא טוי זבנינן, בגדים מיבעיא״? בגדים כבר עברו שלב טוי, ומשעה שנטוו הותרו (רש״י) — מה חידשה המשנה?קושיה: אם טוי מותר, פשוט שבגדים מותרים — מה חידשה המשנה?
12. נמטי״מאי בגדים? נמטי״ — לבדים שלא נטוו כלל (רש״י). חידוש המשנה: גם אותם מותר לקנות, כי בכל זאת עבדו בהם.תירוץ: בגדים הם לבדים שלא נטוו, ואף הם מותרים כי עבדו בהם

החשוד על השביעית: פשתן, טוי ואריג

1. משנה״החשוד על השביעית״ (לזרוע או לסחור בספיחים, רש״י): אין לוקחים ממנו פשתן, אפילו סרק — מסורק. אך לוקחים ״טוי ואריג״, שהטורח בהם גדול ואין אדם טורח בדבר אסור שמא יפסידוהו.משנה: חשוד על שביעית — פשתן סרק אסור, טוי ואריג מותרים
2. אריג מיבעיא?״השתא טוי זבנינן״, ״אריג מיבעיא״? אם חוטים טוויים מותרים, פשוט שבד אריג מותר, והרי בא לכלל טווי (רש״י).קושיה: אם טוי מותר, פשוט שאריג מותר — מה חידשה המשנה?
3. תיכי״מאי אריג? תיכי״: לא אריג ממש, אלא שרשראות קלועות שעושים מפשתן ״לפני שנטווה״ (רש״י). כיון שלא עברו שלב טוי, היה מקום לחשוב שדינם כפשתן גולמי; המשנה מחדשת שגם עבודת הקליעה היא טורח שהחשוד לא היה משקיע בדבר שעלולים להפסידו, ולכן מותר לקנותם.תירוץ: אריג הוא תיכי, קליעה לפני טוייה, וגם הם מותרים בקנייה

החשוד למכור תרומה כחולין, ורבא והאגוזים

1. משנה״החשוד להיות מוכר תרומה לשום חולין״: לדעת ר׳ יהודה אין לוקחים ממנו אפילו ״מים ומלח״ (קנס, רש״י). ר׳ שמעון: רק ״כל שיש בו זיקת תרומה ומעשרות״ — דבר שנותנים ממנו תרומה (רש״י).משנה: חשוד במכירת תרומה: ר׳ יהודה אוסר הכל, ר׳ שמעון מצמצם
2. לאתויי מאי?ר׳ שמעון אמר ״כל שיש בו זיקת תרומה״. ״לאתויי מאי״? איזה דבר נוסף הוא בא לכלול?קושיה: ר׳ שמעון אמר זיקת תרומה, מה בא לרבות?
3. קרבי דגים״קרבי דגים״: הם עצמם אינם חייבים בתרומה, אלא ש״מערבים בהם שמן זית״, ויש בהם זיקת תרומה (רש״י).תשובה: קרבי דגים, שמערבים בהם שמן זית ויש בהם זיקת תרומה
4. מעשה בטבחדף ל׳מסופר על טבחא שהיה חשוד למכור חלב אסור כמותר, ומתחיל כאן סיפור שנסיים בדף הבא.סיפור: טבח חשוד במכירת חלב אסור כמותר, ממשיך בדף הבא
5. רבא קנסדף ל׳״תרבא דאטמא״ (חלב ירך, אסור) מכר במקום מר דכנתא (חלב מעיים, מותר), ורבא קנס אותו שלא ימכור אפילו אגוזים.רבא קנס טבח שמכר חלב ירך אסור, שלא ימכור אפילו אגוזים
6. כמאן?דף ל׳רב פפא שאל: כמאן? אם כר׳ יהודה — אפילו מים ומלח אסורים, לא רק אגוזים. ואם כר׳ שמעון — אגוזים אינם דבר שיש בו זיקת תרומה!קושיה: אם כר׳ יהודה גם מים ומלח, ואם כר׳ שמעון אגוזים מותרים
7. אגוזיםדף ל׳רבא: ״לעולם רבי שמעון״, ו״באיסורא דגופיה קנסינן ליה״: האגוזים הם כלי העבירה עצמה. ״סתם דרדקי גרו באמגוזי״ — ילדים להוטים אחרי אגוזים; הטבח מפתה בהם את בני הטבחים, הם גונבים לו חלב ירך מאבותיהם, והוא מוכר אותו כחלב מעיים (רש״י).רבא: כר׳ שמעון, והאגוזים קנס כי בהם פיתה ילדים לגנוב חלב

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• טבלאות עזר
• סיכום נקודות (אנגלית)
• הגמרא עם ביאור שטיינזלץ בספריא