בכורות ל׳

החשוד על שביעית ועל מעשרות — מה חמור בעיניו

1. משנההמשנה קובעת: מי שחשוד על שביעית — אינו חשוד על המעשרות, ומי שחשוד על המעשרות — אינו חשוד על שביעית. מי שחשוד על אחד מהם חשוד גם על הטהרות. ויש חשוד על הטהרות שאינו חשוד לא על זה ולא על זה. והכלל: ״החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו״ — פסול לדון בעניין שהוא חשוד עליו, ואינו נאמן להעיד עליו.משנה: חשוד על שביעית אינו חשוד על מעשרות, וחשוד פסול לדון
2. מאי טעמא?הגמרא שואלת על הרישא: מה הטעם שהחשוד על שביעית אינו חשוד על מעשר שני?קושיה: מדוע החשוד על שביעית אינו חשוד על מעשר שני?
3. חומרת מעשר שנישביעית ״לא בעיא חומה״ — אין חובה לאכלה בירושלים. מעשר שני לעומתה צריך חומה, כמו שנאמר ״ואכלת לפני ה׳ אלהיך״ (רש״י), ולכן ״חמיר ליה״ — הוא חמור בעיני החשוד, ומי שמתיר לעצמו שביעית עדיין נזהר במעשר.תשובה: מעשר שני חמור בעיניו, כי צריך לאכלו בירושלים
4. מאי טעמא?ובכיוון ההפוך: מדוע החשוד על מעשר אינו חשוד על שביעית?קושיה: ומדוע החשוד על מעשר אינו חשוד על שביעית?
5. חומרת שביעיתלמעשר שני ״אית ליה פדיון״ — אפשר לפדותו ולהתירו. שביעית נאסרת לו בסחורה ואין לה פדיון, ולכן היא ״חמירא ליה״. מי שמקל במעשר, שיש לו מוצא, עדיין מחמיר בשביעית שאין לה מוצא.תשובה: שביעית חמורה לו, כי אין לה פדיון כמו למעשר שני
6. החשוד על שניהםהמשנה אומרת שהחשוד על אחד מהם חשוד על הטהרות. הטעם: ״כיון דחשיד אדאורייתא״ — מי שחשוד לעבור על דברי תורה, כל שכן שהוא חשוד על דברי חכמים. שביעית ומעשר הם מן התורה, ואכילת חולין בטהרה היא תקנת חכמים בלבד.הסבר: חשוד על דברי תורה חשוד על טהרות, שהן תקנת חכמים
7. מאי טעמא?ובסיפא: ״ויש חשוד על הטהרות״ ואינו חשוד על שביעית ומעשר — מה הטעם?קושיה: מדוע חשוד על טהרות אינו חשוד על שביעית ומעשר?
8. תירוץ — תורה מול דרבנן״נהי אדרבנן חשיד״ — אמנם על דברי חכמים הוא חשוד, אבל על דברי תורה אינו חשוד. אדם יכול להקל בטהרות ועדיין לשמור על איסורי תורה.תירוץ: חשוד על דברי חכמים, אך לא על דברי תורה
9. ורמינהימקשים מברייתא: ״נאמן על הטהרות נאמן על שביעית״. מכאן מדייקים: מי שחשוד על הטהרות חשוד גם על שביעית — וזה סותר את המשנה, שיש חשוד על הטהרות שאינו חשוד על שביעית.קושיה: ברייתא אומרת נאמן על טהרות נאמן על שביעית, וזו סתירה
10. תירוץ ר׳ אילעיר׳ אילעי מיישב את המשנה: היא מדברת ״כשראינוהו שנוהג בצינעא״, כלומר שראו אותו מקפיד על שביעית ומעשרות בסתר בתוך ביתו. אין לומר שהוא עושה זאת לראווה, ולכן אין לחשוד בו על שביעית אף שהוא חשוד על הטהרות (רש״י).ר׳ אילעי: המשנה מדברת במי שנוהג שביעית ומעשרות בצנעא בביתו
11. תירוץ ר׳ ינאי ברבי ישמעאלר׳ ינאי ברבי ישמעאל מיישב את הברייתא: היא מדברת במי שהיה חשוד על שניהם, בא לפני חכמים וקיבל על עצמו להיזהר בשניהם, ואחר כך נחשד באחד מהם. ״מיגו דחשיד אהא חשיד נמי אאידך״ — מתוך שהפר את קבלתו באחד, חשוד גם על האחר, אפילו הוא חמור יותר.ר׳ ינאי ברבי ישמעאל: הברייתא במי שקיבל על עצמו שניהם ואז נחשד

מי החכמים החולקים על ר׳ עקיבא

1. ר׳ יוחנן — משנתנו כר׳ עקיבאר׳ יוחנן אומר: המשנה היא ״דברי רבי עקיבא סתימתאה״ — ר׳ עקיבא ששנויה דעתו סתם, בלי להזכיר את שמו. אבל חכמים חולקים ואומרים: חשוד על השביעית חשוד גם על המעשר.ר׳ יוחנן: המשנה כר׳ עקיבא, וחכמים אומרים שביעית גוררת מעשר
2. מאן חכמים?מי הם החכמים החולקים על המשנה?קושיה: מי הם החכמים החולקים על המשנה?
3. ר׳ יהודהזה ר׳ יהודה, ״דבאתריה שביעית חמירא להו״ — במקומו שביעית חמורה בעיני האנשים, ומי שחשוד עליה חשוד קל וחומר על המעשר. ראיה: אחד קרא לחברו ״גר בן גיורת״, והלה השיב ״תיתי לי דלא אכלי פירות שביעית כוותך״ — יפה לי שאיני אוכל פירות שביעית כמותך. מכאן שבאותו מקום זה היה עניין חמור.תשובה: ר׳ יהודה, שבמקומו שביעית חמורה, וחשוד עליה חשוד על מעשר
4. איכא דאמרילשון אחרת בדברי ר׳ יוחנן: המשנה היא ר׳ עקיבא סתימתאה, אבל חכמים אומרים את הכיוון ההפוך — ״חשוד על המעשר חשוד על השביעית״.לשון אחרת: חכמים אומרים חשוד על מעשר חשוד על שביעית
5. מאן חכמים?ומי החכמים לפי הלשון הזו?קושיה: מי החכמים לפי הלשון הזו?
6. ר׳ מאירזה ר׳ מאיר, שסבור ״חשוד לדבר אחד הוי חשוד לכל התורה כולה״. מי שחשוד על המעשר חשוד גם על השביעית, והחמורה ממנה.תשובה: ר׳ מאיר, החשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה
7. מחלוקת תלמידיםר׳ יונה ור׳ ירמיה תלמידי ר׳ זעירא (ולפי גרסה אחרת ר׳ יונה ור׳ זעירא תלמידי ר׳ יוחנן) נחלקו בשאלה איזו משתי הלשונות נכונה — כל אחד נקט לשון אחרת.מחלוקת: תלמידי ר׳ זעירא נחלקו איזו משתי הלשונות נכונה
8. שתי הלשונותהאחד אמר: חכמים אומרים חשוד על שביעית חשוד על מעשר, והחכמים הם ר׳ יהודה. השני אמר: חכמים אומרים חשוד על המעשר חשוד על השביעית, והחכמים הם ר׳ מאיר, הסבור שחשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה (רש״י).הסבר: האחד נקט ר׳ יהודה, השני נקט ר׳ מאיר החושד לכל התורה
9. מקור לדברי ר׳ מאירדברי ר׳ מאיר נשנו בברייתא: עם הארץ שקיבל עליו דברי חבירות — להקפיד בטהרה, בתרומות ובמעשרות — ונחשד לדבר אחד, ״נחשד לכל התורה כולה״. וחכמים חולקים: ״אינו נחשד אלא לאותו דבר בלבד״.מקור: ברייתא בדברי ר׳ מאיר, ורבנן אומרים נחשד רק לאותו דבר
10. ברייתא — הגרברייתא נוספת: גר שקיבל עליו דברי תורה ונחשד לדבר אחד חשוד לכל התורה, והרי הוא ״כישראל משומד״. הנפקא מינה: ״אי קדיש קידושיו קידושין״ — קידושיו תופסים. אין אומרים שהוא חשוד עד כדי שהוא כגוי שלא נתגייר (רש״י).ברייתא: גר שנחשד לדבר אחד חשוד לכל התורה, אך קידושיו תופסים

קבלת דברי חבירות — תנאים וזמן

1. ברייתא — קבלה חלקיתמי שבא לקבל דברי חבירות חוץ מדבר אחד — ״אין מקבלין אותו״. כך גם גוי שבא להתגייר ומקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד. ר׳ יוסי ברבי יהודה מחמיר: גם מי שאינו מקבל דקדוק אחד מדברי סופרים, כלומר חומרא דרבנן (רש״י), אין מקבלים אותו.ברייתא: המקבל חבירות חוץ מדבר אחד נדחה, וכן גר
2. לוי וכהןאותו דין לבן לוי שמוכן לקבל דברי לויה (לשורר, לשרת ולשמור בשערים — רש״י) חוץ מדבר אחד, ולכהן שמוכן לקבל דברי כהונה חוץ מדבר אחד. המקור: ״המקריב את דם השלמים״ — העבודה המסורה לבני אהרן; כהן שאינו מודה בה אין לו חלק בכהונה.ברייתא: אותו דין ללוי ולכהן שמקבלים חוץ מדבר אחד
3. ברייתא — לימוד וקבלהמי שבא לקבל דברי חבירות: אם ראינוהו ״שנוהג בצינעה בתוך ביתו״ — מקבלים אותו ואחר כך מלמדים אותו את הפרטים. ואם לא ראינו — קודם מלמדים אותו ואחר כך מקבלים.ברייתא: מי שנוהג בצינעא מקבלים אותו ואחר כך מלמדים, ואחרת להפך
4. ר׳ שמעון בן יוחיר׳ שמעון בן יוחי חולק: בכל מקרה מקבלים אותו, ״והוא למד כדרכו והולך״ — כלומר הוא לומד את הדינים תוך כדי קיומם.ר׳ שמעון בן יוחי: בכל מקרה מקבלים, והוא לומד תוך כדי קיום
5. ברייתא — כנפים וטהרותמקבלים אדם תחילה ״לכנפים״ — לטהרת הידיים, נטילה לפני אכילה (רש״י) — ואחר כך לטהרות בכלל. אם אמר שאינו מקבל אלא לכנפים, מקבלים אותו לזה. אבל מי שקיבל טהרות ולא קיבל כנפים — ״אף לטהרות לא קיבל״: אם אינו מסוגל לקיים את נטילת הידיים הקלה, ודאי לא יעמוד בשאר (רש״י).ברייתא: מקבלים לכנפים לפני טהרות, ומי שלא קיבל כנפים לא קיבל טהרות
6. עד כמה מקבלין?״עד כמה מקבלין אותו״ — כמה זמן צריך לעבור מאז שקיבל עליו דברי חבירות עד שסומכים עליו כחבר גמור. בית שמאי מחלקים: לטהרת משקין די בשלשים יום, כי טומאת משקין היא מדרבנן וקלה (רש״י); לטהרת כסות — שנחזיק את בגדיו כטהורים, אף שבגדי עם הארץ נחשבים מדרס לפרושים (רש״י) — צריך שנים עשר חודש. בית הלל: לשניהם שנים עשר חודש. ללשון אחר ברש״י השאלה היא כמה זמן צריך שינהג כך בצינעא מראש כדי שנקבלנו מיד.בית שמאי: שלשים יום למשקין ושנה לכסות, בית הלל שנה לשניהם
7. קושיה מעדיותאם כן, הדין הזה הוא ״מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל״ — בית שמאי מקילים במשקין ובית הלל מחמירים. אך הוא אינו נמנה ברשימת הדברים האלה במסכת עדיות (רש״י).קושיה: זו קולא של בית שמאי וחומרא של בית הלל, ואינה בעדיות
8. תיקון הנוסחאלא כך צריך לשנות: ״בית הלל אומרים אחד זה ואחד זה לשלשים״. בית הלל מקילים בשניהם ואין כאן קולא של בית שמאי וחומרא של בית הלל.תיקון: בית הלל אומרים שלשים יום לשניהם, ואין קולא וחומרא

קבלה בפני שלשה חברים, ומעשה בבנו של ר׳ חנינא

1. סימןסימן לסדר הברייתות שבהמשך (עד דף לא): חבר, תלמיד, תכלת, מכס, חזר, גבאי, בעצמו.סימן: סדר הברייתות שבהמשך עד דף לא
2. ברייתא — בפני שלשההבא לקבל דברי חבירות צריך לקבל ״בפני שלשה חבירים״. בניו ובני ביתו אינם צריכים לקבל בפני שלשה, ודי במה שהוא עצמו קיבל.ברייתא: המקבל חבירות מקבל בפני שלשה חברים, בניו ובני ביתו פטורים
3. רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל חולק: גם בניו ובני ביתו צריכים, ״שאינו דומה חבר שקיבל״ — מי שקיבל בעצמו ומרצונו — ״לבן חבר שקיבל״ מחמת אביו. לבן אין קבלה משלו אלא רק סרך אביו (רש״י).רשב״ג: גם בניו צריכים, כי הבן אינו כמי שקיבל בעצמו
4. ברייתא — תלמיד חכם וזקןאפילו תלמיד חכם צריך לקבל בפני שלשה חברים. ואולם ״זקן ויושב בישיבה״ פטור, כי הוא כבר קיבל על עצמו משעה שישב בישיבה.ברייתא: אפילו תלמיד חכם מקבל בפני שלשה, וזקן היושב בישיבה פטור
5. אבא שאולאבא שאול חולק: אף תלמיד חכם אינו צריך לקבל בפני שלשה, ולא עוד אלא שאחרים מקבלים לפניו.אבא שאול: אפילו תלמיד חכם אינו צריך, ואחרים מקבלים לפניו
6. מעשה בבנו של ר׳ חנינאר׳ יוחנן: הדין ש״אפילו תלמיד חכם צריך לקבל״ נשנה בימי בנו של ר׳ חנינא בן אנטיגנוס, והמעשה מראה זאת. ר׳ יהודה ור׳ יוסי נסתפקו בשאלה בטהרות ושלחו זוג חכמים אל הבן שיעיין בה. מצאו אותו נושא טהרות; הוא הושיב ליד השלוחים מתלמידיו, שקיבלו עליהם חבירות, כדי שישגיחו שלא יגעו בטהרות, ועמד הוא לעיין בשאלה (רש״י). כלומר: אף שהשלוחים היו תלמידי חכמים, כל עוד לא קיבלו חבירות הוא לא סמך עליהם בטהרות.מעשה: בנו של ר׳ חנינא לא סמך על שלוחים שלא קיבלו חבירות
7. ריתחא של ר׳ יהודהכששמעו זאת ר׳ יהודה ור׳ יוסי, אמר ר׳ יהודה: ״אביו של זה ביזה תלמידי חכמים״ — ר׳ חנינא נהג כך בזמנו, ״אף הוא מבזה״. רש״י: אמר זאת מתוך כעס, ואין הדבר כך.ר׳ יהודה: אביו ביזה תלמידי חכמים ואף הוא מבזה, מתוך כעס
8. תשובת ר׳ יוסיר׳ יוסי: ״כבוד זקן יהא מונח במקומו״ — הוא חכם וראוי לכבוד. אין זה ביזוי תלמידי חכמים: מיום שחרב בית המקדש נהגו כהנים ״סילסול״ — מעלה — בעצמם, שאין מוסרים את הטהרות לכל אדם, ור׳ חנינא בן אנטיגנוס כהן היה (רש״י).ר׳ יוסי: אין ביזוי, כהנים נוהגים סילסול בטהרות מחורבן הבית

חזקת חבר ובני ביתו, וחזרה מחבירות

1. ברייתא — חזקת חברחבר שמת — אשתו ובניו ובני ביתו ״בחזקתן עד שיחשדו״. כך גם חצר שמוכרים בה תכלת נשארת בחזקתה עד שתיפסל, כלומר עד שימכרו בה צבע אחר במקום תכלת (רש״י).ברייתא: אשת חבר ובניו שנשארו בחזקתם עד שיחשדו, וחצר התכלת כמותם
2. ברייתא — אשה, בת ועבדאשת עם הארץ שנשאת לחבר, בתו, ועבדו של עם הארץ שנמכר לחבר — כולם צריכים לקבל דברי חבירות בתחילה. אבל אשת חבר, בתו ועבדו שעברו לעם הארץ ״אין צריכין לקבל״, שהם מורגלים בדברי חבירות.ברייתא: אשה ועבד שעברו לחבר מקבלים, ושעברו לעם הארץ פטורים
3. ר׳ מאירר׳ מאיר חולק: אף הם ״צריכין לקבל עליהן דברי חבירות לכתחלה״, כי משבאו לרשות עם הארץ הם עלולים לשנות את מנהגם.ר׳ מאיר: גם אלה שעברו לעם הארץ צריכים לקבל לכתחילה
4. ראיה לר׳ מאירר׳ שמעון בן אלעזר מעיד משמו: מעשה באשה שנשאת לחבר והיתה ״קומעת לו תפילין״ על ידו, ואחר כך נשאת לעם הארץ והיתה קושרת לו קשרי מוכס — מסייעת לו בענייני המכס. אשה הולכת אחר בעלה, ואין לסמוך על מנהגה הקודם.ראיה: אשה שהלכה אחר בעלה, קשרה לו תפילין ואחר כך קשרי מוכס
5. ברייתא — חזרו בהםדף לאבברייתא על קבלת חבירות: ״כולן שחזרו בהן אין מקבלין אותן עולמית״, דברי ר׳ מאיר.ברייתא: כל החוזרים בהם אינם מתקבלים לעולם, דברי ר׳ מאיר
6. ר׳ יהודהדף לאר׳ יהודה חולק ומחלק: אם חזרו בסתר והמשיכו להראות כחברים בפרהסיא — אין מקבלים אותם, כי הם חשודים בגניבת דעת. אם חזרו בפרהסיא — מקבלים אותם, שאין חשש שהם מרמים.ר׳ יהודה: חזרו בסתר אין מקבלים, חזרו בפרהסיא מקבלים
7. איכא דאמרידף לאלשון אחרת: אם בזמן הקבלה עשו דברי חבירות גם במטמוניות, כלומר בסתר, מקבלים אותם גם אם קלקלו אחר כך. אם עשו רק בפרהסיא — אין מקבלים אותם שוב.לשון אחרת: שעשו גם בסתר מקבלים, ורק בפרהסיא אין מקבלים
8. ר׳ שמעון ור׳ יהושע בן קרחהדף לאר׳ שמעון ור׳ יהושע בן קרחה: בין כך ובין כך מקבלים אותם, שנאמר ״שובו בנים שובבים״ — גם כשהם שובבים (חוטאים) הם יכולים לשוב.ר׳ שמעון ור׳ יהושע: בכל מקרה מקבלים, שנאמר שובו בנים שובבים
9. הלכהדף לאר׳ יצחק איש כפר עכו אמר משם ר׳ יוחנן: ״הלכה כאותו הזוג״ — לעולם מקבלים אותם.הלכה: כאותו הזוג, מקבלים לעולם
10. ברייתא — חבר שנעשה גבאידף לאבראשונה אמרו: חבר שנעשה גבאי של המלך, החשוד בגזל — דוחים אותו מחבירותו, וגם אם פירש מהגבאות אין מקבלים אותו. אחר כך חזרו ואמרו: אם פירש — ״הרי הוא ככל אדם״ ומקבלים אותו.ברייתא: חבר שנעשה גבאי נדחה, ואם פירש הרי הוא ככל אדם
11. מעשה ברב הונא בר חייאדף לאמעשה ברב הונא בר חייא שהיו חכמים צריכים אליו (רש״י: לשאול הלכות). רבה ורב יוסף וארבע מאות זוגות תלמידים היו נכנסים אליו, והוא קשר להם ארבע מאות כסאות. לבסוף שמעו שנעשה גבאי ושלחו לו ״זיל לחשיבותיה״ — לך אחר החשיבות שבחרת. הוא ענה שחזר בו. רב יוסף לא הלך אליו, ורבה הלך.מעשה: רב הונא נעשה גבאי, ורבה הלך אליו ורב יוסף לא
12. נימוק רב יוסףדף לארב יוסף נימק: ״תנינא פירש אין מקבלין אותו״ — שנינו בברייתא הראשונה שאף אם פירש אין מקבלים אותו, ולכן לא הלך.רב יוסף: לא הלך כי שנינו שאם פירש אין מקבלין אותו
13. נימוק רבהדף לארבה נימק: ״תנינא חזרו לומר פירש הרי הוא ככל אדם״ — שנינו שחזרו בהם והתירו, ולכן הלך.רבה: הלך כי שנינו שחזרו בהם ופירש הרי הוא ככל אדם

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• טבלאות עזר
• סיכום נקודות (אנגלית)
• הגמרא עם ביאור שטיינזלץ בספריא