ברכות כ׳
כבוד הבריות ושב ואל תעשה, מסירות נפש של הראשונים, חיוב נשים עבדים וקטנים במצוות, ודין בעל קרי: הרהור כדיבור
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את סוגיית כבוד הבריות מהדף הקודם: אפשר ללמוד ממת מצוה להתיר גם כלאים? לא, כי שב ואל תעשה שונה.
משם עוברים לשאלת הראשונים שנעשו להם ניסים, והתשובה היא מסירות נפש על קדושת השם, עם סיפורים על רב אדא, רב גידל ורבי יוחנן.
אחר כך המשנה בנשים, עבדים וקטנים, שבה לכל פריט הגמרא מבררת מה היה אפשר לטעות.
מכאן עוברים לקידוש היום ולברכת המזון של נשים ולנפקא מינה בהוצאת אחרים, ולבסוף למשנת בעל קרי ולמחלוקת רבינא ורב חסדא אם הרהור כדיבור.
עמוד א · המשך מדף י״ט
מת מצוה: למה לא ללמוד ממנו?
→ תחילת הסוגיה בדף י״טבקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא שואלת למה בכלל מותר לנזיר ולכהן ליטמא למת מצוה, ולא אומרים שגם שם ״אין חכמה לנגד ה׳״. תשובה: פסוק מפורש.
ושואלים שוב: ולמה לא נלמד מכאן היתר לשאר איסורים, כמו כלאים? ונדחה: שב ואל תעשה שונה מעקירה במעשה.
- רקעבדף הקודם הובאו חמש ראיות שנראה מהן שכבוד הבריות דוחה איסורי תורה, וכולן נדחו. הראיה האחרונה: נזיר וכהן, שאסורים להיטמא למת, מותרים להיטמא ל״מת מצוה״ (מת שאין מי שיקבור אותו) מפני כבוד הבריות. כאן ממשיכה הגמרא לבדוק גם את ההיתר הזה.בדף הקודם: מת מצוה נחשב ראיה שכבוד הבריות דוחה איסור תורה
- אמאי?אם כבוד המת דוחה את איסור הטומאה, ״אמאי״, מדוע, לא נאמר שאף כאן חל הפסוק ״אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה׳״? כלומר שגם כבוד הבריות של מת שאין לו קובר אינו דוחה מצוות מפורשות בתורה, כמו שאמרו על כלאים.קושיה: למה כבוד המת דוחה איסור טומאה, והרי אין עצה לנגד ה׳?
- שאני התם״שאני התם״: במקרה הזה התורה עצמה התירה. בפרשת הטומאה נאמר ״ולאחותו״, ומכאן לומדים שלמת מצוה הנזיר כן מיטמא. ההיתר בא מפסוק, לא מכוח כבוד הבריות.תשובה: פסוק מפורש התיר טומאה למת מצוה
- וליגמר מינהאם כבר יש לנו מקרה שבו כבוד הבריות דוחה איסור תורה, ״וליגמר מינה״ — נלמד ממנו להתיר גם במקרים אחרים, למשל לפשוט כלאים בשוק מפני כבוד הבריות.קושיה: נלמד ממת מצוה להתיר גם כלאים ושאר איסורים
- שב ואל תעשה שאני״שב ואל תעשה שאני״. לפי רש״י, כבוד הבריות מתיר לעקור דבר תורה רק בשב ואל תעשה: האדם יושב במקומו ודבר התורה נעקר מאליו (כמו תקיעת שופר ולולב בשבת, ציצית בסדין). במת מצוה, מה שכבוד הבריות דוחה הוא הפסח והמילה שהנזיר מפסיד, וזה בשב ואל תעשה. הטומאה עצמה אמנם מעשה בידיים, אבל איסור הטומאה מלכתחילה לא נאמר על מת מצוה, כך שאין כאן כבוד הבריות שדוחה לאו. הלובש כלאים עוקר איסור תורה במעשה, ולכן אין ללמוד ממת מצוה להתיר אותו.תשובה: כבוד הבריות דוחה רק בשב ואל תעשה, לא לבישת כלאים
חשבו לפני שממשיכים
למה אי אפשר ללמוד ממת מצוה שכבוד הבריות מתיר גם לפשוט כלאים בשוק?
שני נימוקים בגמרא: ההיתר למת מצוה נאמר בפסוק מפורש (״ולאחותו״), ו״שב ואל תעשה שאני״ — כלאים כרוך בעקירה במעשה.
עמוד א · גמרא
למה לראשונים היו ניסים: מסירות נפש וגדולי הדור
בקצרה — על מה הסוגיה
רב פפא שואל את אביי למה לראשונים היו ניסים ולנו לא, אף שאנחנו לומדים יותר. אביי משיב שהם מסרו נפשם על קדושת השם, ומביא את רב אדא שקרע בגד כלאים בשוק.
אחריו מובאים סיפורים על רב גידל ורבי יוחנן שישבו בשערי הטבילה, ואגב כך שלושה הסברים למה עין הרע אינה שולטת בזרע יוסף.
- מאי שנא?רב פפא שואל את אביי: ״מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא״, במה שונים הראשונים שנעשו להם נסים, ובמה שונים אנו שאין נעשים לנו נסים? הוא מקשה בשלוש דרכים.רב פפא: למה לראשונים היו ניסים ולנו לא?
- אי משום תנוייאם הסיבה היא כמות הלימוד: בימי רב יהודה למדו בעיקר סדר נזיקין, ״ואנן קא מתנינן שיתא סדרי״ — אנחנו לומדים את כל ששת הסדרים. לפי רש״י הגדולים לא שלטו אפילו בכל ארבעת הסדרים, אלא בשלושת הבבות (נזיקין).קושיה ראשונה: אנחנו לומדים ששה סדרים, הם רק נזיקין
- מבחינת עומקגם בעומק אין לנו חסרון. רב יהודה, כשהגיע במסכת עוקצין להלכת האשה שכובשת ירק בקדרה (ויש אומרים: זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים), אמר ״הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא״, כלומר טעם המשניות האלה קשה עליו כמו הקושיות הגדולות שהתקשו בהן רב ושמואל (רש״י). ״ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא״: אנחנו שונים את עוקצין בשלוש עשרה נוסחאות (רש״י: משנת רבי, רבי חייא, בר קפרא, לוי, תנא דבי שמואל ועוד).קושיה שנייה: רב יהודה התקשה בעוקצין, ואנחנו שונים אותה בי״ג נוסחאות
- מבחינת ניסיםואילו בענין הנסים: ״רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה, אתי מטרא״ — כשהסיר נעל אחת בתענית, ירד גשם. ״ואנן קא מצערינן נפשין״, אנחנו מצערים את עצמנו וצועקים, ואין מי שמשגיח בנו.קושיה שלישית: רב יהודה הסיר נעל וירד גשם, ולנו אין מענה
- מסרו נפשםאביי משיב: ״קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם״ — הראשונים היו מוסרים את נפשם על קדושת השם, ואנחנו אין מוסרים. זה ההבדל, ולא הלימוד.אביי: הראשונים מסרו נפשם על קדושת השם, אנחנו לא
- רב אדא וכרבלתאכדוגמה: רב אדא בר אהבה ראה בשוק אישה שלבשה ״כרבלתא״ (בגד חשוב שהוא שעטנז). הוא חשב שהיא בת ישראל, ועמד וקרע את הבגד ממנה, מתוך קנאה לאיסור כלאים.רב אדא קרע בשוק בגד שעטנז מאישה שחשב שהיא יהודיה
- מתון מתוןהתברר שהיא כותית, ולכן נתבע על הבושה. העריכו את הבושה בארבע מאות זוזים. שאל אותה רב אדא לשמה, והשיבה ״מתון״. אמר לה: ״מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא״ — משחק מילים עם ״מאתון״, מאתיים, כפול שניים (רש״י).התברר שהיא כותית; רב אדא שילם לה ארבע מאות זוזים על הבושה
- רב גידלדוגמה שנייה לבזיון עצמי למען כבוד שמים: ״רב גידל הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה״ — היה הולך ויושב על שערי הטבילה של הנשים, ואומר להן כך טבלו וכך טבלו.רב גידל ישב בשערי הטבילה ופיקח על הנשים
- לא מסתפי מיצר הרע?החכמים שואלים אותו: ״לא קא מסתפי מר מיצר הרע״ — האם אדוני אינו חושש מיצר הרע, כשהוא יושב במקום כזה?קושיה: אינך חושש מיצר הרע?
- כאווזים לבניםהוא משיב: ״דמיין באפאי כי קאקי חיורי״ — בעיני הן דומות לאווזים לבנים (רש״י), ולכן אין בהן משיכה.תשובה: בעיניי הן כאווזים לבנים
- רבי יוחנןדוגמה שלישית: רבי יוחנן, שהיה מפורסם ביופיו, היה אף הוא יושב על שערי הטבילה. הסביר: כשבנות ישראל עולות מהטבילה ומסתכלות בו, ״נהוי להו זרעא דשפירי כוותי״ — יהיו להן ילדים יפים כמותו.ר׳ יוחנן ישב בשערי הטבילה כדי שיהיו לנשים ילדים יפים
- לא מסתפי מעינא בישא?החכמים שואלים: ״לא קא מסתפי מר מעינא בישא״ — האם אינך חושש מעין הרע, מפני יופיך?קושיה: אינך חושש מעין הרע?
- מזרעא דיוסף״אנא מזרעא דיוסף קא אתינא״ — אני מזרע יוסף, שאין עין הרע שולטת בו. הוא לומד זאת מהפסוק ״בן פורת יוסף בן פורת עלי עין״ ודרשת רבי אבהו: אל תקרא ״עלי עין״ אלא ״עולי עין״ — מעולים ומסולקים מן העין (רש״י).תשובה: מזרע יוסף, שאין עין הרע שולטת בו, לפי הדרשה עולי עין
- רבי יוסי ברבי חנינארבי יוסי ברבי חנינא לומד מפסוק אחר, מברכת יעקב לבני יוסף: ״וידגו לרב בקרב הארץ״. כשם שהמים מכסים על הדגים ועין הרע אינה שולטת בהם, כך אינה שולטת בזרע יוסף.ר׳ יוסי: וידגו — כדגים שהמים מכסים עליהם
- ואי בעית אימאתירוץ נוסף: ״עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו״. עינו של יוסף סירבה ליהנות מאשת אדוניו (רש״י), ולכן עין הרע אינה שולטת בזרעו, מדה כנגד מדה.ואי בעית אימא: עין שלא נהנתה מאשת אחר, אין עין הרע שולטת
עמוד א–ב
נשים, עבדים וקטנים: מה פטור ומה חייב
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה פוטרת נשים, עבדים וקטנים מקריאת שמע ומתפילין, ומחייבת בתפילה, מזוזה וברכת המזון.
על כל פריט (חוץ מתפילה, שבה מסבירים ״דרחמי נינהו״) הגמרא שואלת ״פשיטא״, ועונה ״מהו דתימא״: מה היה אפשר לחשוב, ולמה המשנה מחדשת.
- משנה: ק״שהמשנה: נשים, עבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע. לפי רש״י, נשים פטורות כי זו מצות עשה שהזמן גרמא. קטנים פטורים אפילו כשהגיעו לחינוך: לא הטילו על האב לחנכם בקריאת שמע, כי הקטן אינו מצוי תמיד אצלו כשמגיע זמן קריאת שמע. עבד כנעני חייב במצוות כמו אשה, ולכן נמנה כאן יחד איתן.משנה: נשים, עבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע
- משנה: תפילין ושארהמשנה ממשיכה: פטורים גם מתפילין, כי תפילין מצוה שהזמן גרמא (לילה ושבת אינם זמנה); וקטנים פטורים כי קטן אינו יודע לשמור על גופו שלא יפיח בהן (רש״י). ואולם הם חייבים בתפילה (בקשת רחמים שתקנו חכמים), במזוזה ובברכת המזון.משנה: פטורים מתפילין; חייבים בתפילה, מזוזה וברכת המזון
- פשיטא!על הפטור מקריאת שמע שואלת הגמרא: ״פשיטא״! הרי זו מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. מדוע צריכה המשנה לומר זאת?קושיה: פשיטא, קריאת שמע תלויה בזמן ונשים פטורות
- מהו דתימא״מהו דתימא הואיל ואית בה מלכות שמים״ — היה אפשר לומר שבגלל קבלת עול מלכות שמים שבקריאת שמע גם נשים יתחייבו. ״קא משמע לן״ שאינן חייבות.תשובה: קבלת מלכות שמים לא מחייבת נשים, והמשנה פוטרת
- פשיטא! תפיליןגם על הפטור מתפילין: ״פשיטא״! התפילין מצוה שזמנה קבוע (ביום ולא בשבתות וחגים), ולכן ממילא נשים פטורות.קושיה: פשיטא, תפילין תלויות בזמן ונשים פטורות
- הקש למזוזה״מהו דתימא הואיל ואתקש למזוזה״: בפסוק נאמר ״וקשרתם״ ומיד ״וכתבתם על מזוזות״, והיה אפשר לומר שכמו שנשים חייבות במזוזה, כך בתפילין. ״קא משמע לן״ שפטורות.תשובה: ההקש למזוזה לא מחייב נשים בתפילין
- תפילה — רחמי נינהוהמשנה מחייבת נשים בתפילה: ״דרחמי נינהו״ — תפילה היא בקשת רחמים, וגם נשים צריכות לרחמי שמים. לפי רש״י היא מדרבנן ותקנוה גם לנשים ולחינוך קטנים.נשים חייבות בתפילה כי היא בקשת רחמים
- מהו דתימא: ערב ובקר״מהו דתימא הואיל וכתיב בה ערב ובקר וצהרים״ — היה אפשר לחשוב שתפילה כמצות עשה שהזמן גרמא, ולפטור נשים. ״קא משמע לן״ שחייבות, כי בעיקרה אין לה זמן קבוע.תשובה: התפילה אינה תלויה בזמן, ולכן נשים חייבות
- פשיטא! מזוזהעל חיוב מזוזה: ״פשיטא״! זו מצות עשה שלא הזמן גרמא, ולמה שנשים לא יתחייבו?קושיה: פשיטא, מזוזה אינה תלויה בזמן ונשים חייבות
- הקש לתלמוד תורה״מהו דתימא הואיל ואתקש לתלמוד תורה״ — פרשת מזוזה סמוכה ל״ולמדתם״, ונשים פטורות מלימוד תורה. ״קא משמע לן״ שחייבות. רש״י: נאמר ״למען ירבו ימיכם״, ונשים צריכות חיים כמו גברים.תשובה: ההקש לתלמוד תורה לא פוטר, נשים חייבות במזוזה
- פשיטא! ברכת המזוןעל ברכת המזון: ״פשיטא״! ברכת המזון אינה תלויה בזמן, ובמצות עשה שלא הזמן גרמא נשים חייבות. מה הצורך לומר זאת?קושיה: פשיטא, נשים חייבות בברכת המזון
- מהו דתימא: בערב בשר״מהו דתימא הואיל וכתיב בתת ה׳ לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע״ — היה אפשר לחשוב שברכת המזון קשורה לזמנים שקבעה התורה לסעודה, כמצות עשה שהזמן גרמא. ״קא משמע לן״ שחייבות.תשובה: הזמנים בפסוק לא פוטרים, נשים חייבות בברכת המזון
עזרים — טבלת שיטות
מה היה אפשר לחשוב, ומה המשנה קובעת
| הו״א | הדין במשנה | |
|---|---|---|
| קריאת שמע | יש בה קבלת מלכות שמים, אולי חייבות | פטורות |
| תפילין | הוקשו למזוזה, אולי חייבות | פטורות |
| תפילה | נאמר ערב ובקר וצהרים, אולי פטורות כמצוה תלויה בזמן | חייבות |
| מזוזה | הוקשה לתלמוד תורה, אולי פטורות | חייבות |
| ברכת המזון | נאמר בערב בשר ובבקר לחם, אולי פטורות כמצוה תלויה בזמן | חייבות |
חשבו לפני שממשיכים
מדוע הוצרכה המשנה לומר שנשים פטורות מתפילין, והרי זו מצוה תלויה בזמן?
כי תפילין הוקשו בפסוק למזוזה (״וקשרתם״ סמוך ל״וכתבתם״), והיה אפשר לחשוב שכמו שנשים חייבות במזוזה, כך גם בתפילין.
עמוד ב · גמרא
נשים וקידוש היום: מדאורייתא או מדרבנן
בקצרה — על מה הסוגיה
רב אדא בר אהבה אומר שנשים חייבות בקידוש מהתורה, והגמרא מקשה שהוא מצוה שהזמן גרמא. אביי אומר מדרבנן, ורבא דוחה, ומציע הסבר משלו: הקישו זכור לשמור.
- רב אדא: מדאורייתארב אדא בר אהבה אומר: ״נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה״, כלומר בקידוש של שבת על היין (רש״י, ״זכור את יום השבת לקדשו״).רב אדא: נשים חייבות בקידוש מן התורה
- אמאי?״אמאי״, מדוע? הרי קידוש היום מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות.קושיה: קידוש תלוי בזמן, ולמה נשים חייבות מהתורה?
- אביי: מדרבנןאביי משיב: חיובן ״מדרבנן״, ולא מהתורה.אביי: נשים חייבות בקידוש מדרבנן בלבד
- והא דבר תורה קאמררבא דוחה: ״והא דבר תורה קאמר״ — רב אדא עצמו אמר שזה מהתורה, ואי אפשר לפרש כאילו אמר מדרבנן.קושיה לאביי: רב אדא אמר במפורש מן התורה
- ועוד: כל מצות עשהועוד: אם חכמים יכולים לחייב נשים כך, ״כל מצות עשה נחייבינהו מדרבנן״ — נחייב אותן בכל מצות עשה שהזמן גרמא, ואין מצוה שנשים פטורות ממנה.קושיה נוספת: אם מדרבנן, נחייב נשים בכל מצוה תלויה בזמן
- רבא: זכור ושמוררבא עצמו אומר: ״זכור ושמור״ נאמרו, ולומדים ש״כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה״ — מי שחייב בשמירת שבת חייב גם בקידוש (זכירה). שמירה היא איסור מלאכה (רש״י).רבא: מקישים זכור לשמור — מי שבשמירה בזכירה
- הנשים בשמירה״והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה״ — נשים חייבות בשמירת שבת, כי בכל מצות לא תעשה נשים חייבות, ולכן הן גם בזכירה, והחיוב מהתורה (רש״י, קידושין).מסקנה: נשים בשמירה, ולכן גם בקידוש מהתורה
עמוד ב · גמרא
ברכת המזון של נשים: האם יכולות להוציא אחרים
🔑 מפתח לסוגיה
השאלה היא אם חיוב נשים בברכת המזון הוא מהתורה. לפי רש״י, אם הוא מ״ואכלת ושבעת וברכת״ זו מצות עשה שאינה תלויה בזמן, ולכן מהתורה; ואם הוא מ״על הארץ הטובה אשר נתן לך״, הרי הארץ לא ניתנה לנשים ולכן החיוב מדרבנן.
בקצרה — על מה הסוגיה
רבינא שואל אם נשים חייבות בברכת המזון מהתורה, והנפקא מינה היא אם יכולות להוציא אחרים. מביאים ברייתא שאשה ובן מברכים לאיש, שנראית ראיה לדאורייתא.
דוחים: גם קטן נזכר בה, והוא אינו חייב מהתורה. לכן מדובר באדם שאכל פחות משיעור שביעה, ששניהם מדרבנן, והשאלה נשארת פתוחה.
אגב כך, דרשה על כך שישראל מדקדקים לברך אפילו על כזית.
- רבינא: דאורייתא או דרבנן?רבינא שואל את רבא: חיוב נשים בברכת המזון, ״דאורייתא או דרבנן״? הנפקא מינה היא להוציא רבים ידי חובתם: אם הן חייבות מהתורה, יכולות להוציא אחרים.רבינא: חיוב נשים בברכת המזון מהתורה או מדרבנן, ולמה זה חשוב?
- למאי נפקא מינהאם החיוב מהתורה — ״אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא״, מי שחייב מהתורה מוציא חייבים מהתורה. אם מדרבנן — הן בגדר ״שאינו מחוייב בדבר״, וכל שאינו מחוייב אינו מוציא את הרבים ידי חובתם.נפקא מינה: רק חיוב מהתורה מוציא את הרבים
- תא שמעמביאים ראיה מברייתא: ״באמת אמרו בן מברך לאביו ועבד מברך לרבו ואשה מברכת לבעלה״, אבל חכמים אמרו ״תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו״. לפי רש״י הבן קטן, והברכה היא ברכת המזון לאב שאינו יודע לברך.ראיה: ברייתא שאשה מברכת ברכת המזון לבעלה
- אי אמרת בשלמאמהברייתא מסיקים: אם חיובן מהתורה, ניחא — ״אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא״. ״אלא אי אמרת דרבנן, אתי דרבנן ומפיק דאורייתא״? איך יוציא מי שחיובו מדרבנן את הבעל שחיובו מהתורה? משמע שחיוב הנשים מהתורה.הראיה: אם מדרבנן, איך אשה מוציאה בעל שחייב מהתורה?
- ולטעמיך קטן?דוחים: ״ולטעמיך קטן בר חיובא הוא״? גם קטן נזכר בברייתא, והוא פטור מהתורה לכל הדעות, ובכל זאת מברך לאביו. לכן אי אפשר להוכיח מכאן שחיוב הנשים מהתורה.דחיית הראיה: גם קטן נזכר בברייתא, והוא אינו חייב מהתורה
- הכא במאי עסקינן״הכא במאי עסקינן״ — מדובר ב״שאכל שיעורא דרבנן״: האב אכל רק כזית (לרבי מאיר) או כביצה (לרבי יהודה), ולא כדי שביעה. מהתורה חייבים לברך רק ״ואכלת ושבעת״, ולכן חיובו כאן מדרבנן בלבד. אז ״אתי דרבנן ומפיק דרבנן״, ואין מכאן ראיה לחיוב הנשים. הראיה נדחתה, ושאלת רבינא נשארת כאן בלי הכרעה.תשובה: האב אכל פחות משביעה, ושניהם חייבים רק מדרבנן
- דרשת רב עויראאגב הדין שאפילו על כזית מברכים מדרבנן, מובאת דרשה של רב עוירא בשם רבי אמי או רבי אסי על כך שהקדוש ברוך הוא נושא פנים לישראל בגלל זה.אגב: דרשה על נשיאת פנים בגלל ברכה על כזית
- מלאכי השרתמלאכי השרת שואלים: כתוב בתורה ״אשר לא ישא פנים״, ״והלא אתה נושא פנים לישראל״, שנאמר ״ישא ה׳ פניו אליך״?קושיית המלאכים: כתוב שאינו נושא פנים, ואתה נושא פנים לישראל
- וכי לא אשא פניםהקדוש ברוך הוא משיב: ״וכי לא אשא פנים לישראל״? כתבתי ״ואכלת ושבעת וברכת״, והם מדקדקים על עצמם לברך ״עד כזית ועד כביצה״ — לפי רש״י כזית לרבי מאיר וכביצה לרבי יהודה — לפנים משורת הדין, ולכן ראוי שאשא להם פנים.תשובה: הם מדקדקים לברך אפילו על כזית וכביצה, מעבר לדין
חשבו לפני שממשיכים
מה ההבדל בין חיוב מהתורה לחיוב מדרבנן לענין הוצאת אחרים ידי חובה?
מי שחיובו מהתורה מוציא חייבים מהתורה; מי שחיובו רק מדרבנן הוא בגדר ״שאינו מחוייב בדבר״ ואינו מוציא את הרבים. מדרבנן מוציא רק מי שחיובו גם מדרבנן.
עמוד ב · עד דף כ״א ע״א
בעל קרי: הרהור כדיבור, ומה מותר לו
🔑 מפתח לסוגיה
״בעל קרי״ הוא מי שראה קרי (פליטת זרע). עזרא תיקן שלא יעסוק בדברי תורה עד שיטבול (רש״י), ובכך סמך על הפרישה מנשים לפני מעמד סיני. המשנה קובעת מה עושה בעל קרי כשמגיע זמן קריאת שמע או כשהוא אוכל.
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה מורה לבעל קרי להרהר קריאת שמע ולא לברך. רבינא לומד מכאן שהרהור כדיבור, ורב חסדא לומד ההפך.
מתברר למה מהרהר, והגמרא שואלת על תפילה, ומסיימת שקריאת שמע וברכת המזון מהתורה, ותפילה מדרבנן.
- משנה: קריאת שמעהמשנה: בעל קרי ״מהרהר בלבו״ את קריאת שמע ואינו מברך את ברכותיה, לא לפניה ולא לאחריה. לפי רש״י, כי אין ברכותיה מהתורה ולכן לא הצריכוהו חכמים.בעל קרי מהרהר קריאת שמע ואינו מברך לפניה ולאחריה
- משנה: על המזוןבנוגע לאכילה: ״על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו״ — ברכה אחריו חיובה מהתורה, וברכה לפניו אינה מהתורה (רש״י).בעל קרי מברך אחרי האוכל, כי זה מהתורה, ולא לפניו
- רבי יהודהרבי יהודה חולק: ״מברך לפניהם ולאחריהם״ — בעל קרי מברך גם לפני וגם אחרי קריאת שמע והמזון.ר׳ יהודה: בעל קרי מברך לפניהם ולאחריהם
- רבינא: הרהור כדבוררבינא מסיק מהמשנה: ״זאת אומרת הרהור כדבור דמי״. אילו לא היה כדיבור, למה יהרהר? ואז גם כל אדם יוצא בהרהור ידי חובתו (רש״י).רבינא: מהמשנה, הרהור נחשב כדיבור
- יוציא בשפתיו?דוחים: ״אלא מאי, הרהור כדבור דמי, יוציא בשפתיו״? אם ההרהור נחשב כאמירה, הרי בהרהור הוא כבר אומר דברי תורה, ואין תועלת באיסור הדיבור. אם כן שיאמר ממש בפיו.קושיה: אם הרהור כדיבור, שיאמר בשפתיו
- כדאשכחן בסיני״כדאשכחן בסיני״: לפני מתן תורה הפרישו את ישראל מנשים, ועל זה סמך עזרא כשתיקן טבילה לבעל קרי לפני עיסוק בתורה (רש״י). התקנה היא שלא יאמר דברי תורה בפיו, כמו בסיני; ההרהור לא נכלל באיסור, אף שהוא נחשב כדיבור לענין יציאה ידי חובה.תשובה: כמו בסיני, שהופרשו לפני התורה
- רב חסדא: הרהור לאו כדבוררב חסדא מסיק מאותה משנה את ההפך: ״הרהור לאו כדבור דמי״. אילו היה כדיבור, ״יוציא בשפתיו״ לכתחילה, כי אין הבדל ביניהם. מכך שהמשנה מתירה לו רק להרהר, משמע שההרהור אינו נחשב כדיבור.רב חסדא: הרהור אינו כדיבור, אחרת יאמר בפה
- למה מהרהר?שואלים על רב חסדא: אם הרהור אינו כדיבור, ״למה מהרהר״? מה תועלת בו?קושיה על רב חסדא: אם הרהור אינו כדיבור, למה מהרהר?
- רבי אלעזררבי אלעזר משיב: ״כדי שלא יהו כל העולם עוסקין בו והוא יושב ובטל״ — שלא יישב בטל בשעה שכולם עוסקים בקריאת שמע.תשובה: שלא ישב בטל כשכולם עוסקים בקריאת שמע
- ונגרוס בפרקא אחרינאשואלים: אם רק כדי שלא יהיה בטל, ״ונגרוס בפרקא אחרינא״ — שילמד פרק אחר, ולא דווקא קריאת שמע.קושיה: שילמד פרק אחר, למה דווקא קריאת שמע?
- דבר שהצבור עוסקין בורב אדא בר אהבה משיב: צריך להרהר דווקא ״בדבר שהצבור עוסקין בו״, כלומר בקריאת שמע שהציבור קורא באותה שעה.תשובה: בדבר שהציבור עוסק בו באותו זמן
- והרי תפילהדף כאמקשים: ״והרי תפלה״ — גם היא דבר שהציבור עוסק בו, ושנינו: מי שעומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי ״לא יפסיק אלא יקצר״. מכאן שרק כשהתחיל, ״הא לא אתחיל לא יתחיל״, אפילו בהרהור. זה סותר.קושיה: בתפילה שהציבור עוסק בה, מי שלא התחיל לא יתחיל
- שאני תפילה״שאני תפלה דלית בה מלכות שמים״ — אין בה קבלת עול מלכות שמים, ולכן אין צורך להרהר אותה.תשובה · דף כא: בתפילה אין קבלת מלכות שמים
- והרי ברכת המזוןדוחים: ״והרי ברכת המזון לאחריו דלית בה מלכות שמים״, ובכל זאת שנינו שמברך לאחריו. לכן ההסבר אינו נכון.קושיה: גם בברכת המזון אין מלכות שמים, ובכל זאת מברך
- קריאת שמע וברכת המזון דאורייתא״אלא קריאת שמע וברכת המזון דאורייתא ותפלה דרבנן״. ההבדל אינו מלכות שמים אלא מקור החיוב: קריאת שמע וברכת המזון שלאחריו חובה מהתורה, ולכן בעל קרי מהרהר קריאת שמע ומברך אחרי המזון. התפילה היא רק מדרבנן, ולכן לא הצריכוהו חכמים להתחיל בה. הגמרא ממשיכה בדף כא בענין זה.מסקנה · דף כא: קריאת שמע וברכת המזון מהתורה, תפילה מדרבנן
חזרה
בחן את עצמך
להעמקה
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.