תמורה ה׳
אביי ורבא נחלקו אם מעשה שנעשה באיסור תורה חל; הגמרא בוחנת את שתי השיטות מול תרומה, חרמים, תמורה, בכור ומעשר, אלמנה ובעלי מומין, וכל אחד מיישב בפסוק שמחדש דין מיוחד.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את מחלוקת אביי ורבא אם מעשה שנעשה בניגוד לאיסור תורה חל. תחילה רבא מיישב את הקושיה מתרומה מן הרעה על היפה, ותרומה ממין על שאינו מינו מקשה על אביי.
חרמי כהנים מקשים על אביי, ומתוך שאלת רבא על ״הוא״ נלמד דין הבכור. תמורה ובכור מובילים לשאלה מה בא ״הם״ ללמד, ומשם לדם מעורב ולפר ושעיר.
מעשר בהמה והקדמת תרומה לביכורים מובילים לדיון בין רב פפא לאביי על כרי ושבולים.
לבסוף אלמנה לכהן גדול ומקדיש בעלי מומין, והדף נחתם בקושיה חדשה על המקדיש תמימין לבדק הבית.
עמוד א · המשך מדף ד׳
תרומה מן הרעה ותרומה ממין על שאינו מינו
→ תחילת הסוגיה בדף ד׳🔑 מפתח לסוגיה
אביי ורבא נחלקו (בדף הקודם): לאביי, מעשה שהתורה אסרה לעשותו — אם עשהו, הוא חל (״מהני״); לרבא, אינו חל. מכאן ועד סוף הדף הגמרא מביאה דין אחר דין: דין שבו המעשה האסור חל מקשה על רבא, ודין שבו אינו חל מקשה על אביי. המותקף משיב ״שאני התם״ — פסוק מיוחד יוצר כאן חריג — והשני נשאל: לשיטתך, למה צריך את הפסוק?
בקצרה — על מה הסוגיה
ממשיכים לבחון את אביי ורבא מדיני תרומה. על הקושיה מתרומה מן הרעה על היפה רבא משיב מנשיאות החטא שבפסוק, ותרומה ממין על שאינו מינו מקשה על אביי, שמיישב מ״ראשיתם״. כל אחד מסביר מה הפסוק בא להוסיף לשיטתו.
- רקעמדף ד׳בדף הקודם הקשו על רבא (מעשה שנעשה באיסור אינו חל) ממשנה בתרומה: אסור לתרום מן הפירות הרעים על היפים, כי נאמר ״מכל חלבו״ — מן המובחר; ובכל זאת אם תרם, ״תרומתו תרומה״. הרי שמעשה אסור חל — תיובתא דרבא.רקע: תורם מן הרעה על היפה — תרומתו תרומה, קושיה על רבא
- שאני התםרבי אילעארבא משיב כדברי רבי אילעא. הפסוק אומר שלא נושאים חטא כשמרימים את החלב; מכאן שבהרמת גרוע נושאים חטא. אבל אם הגרוע אינו קדוש כתרומה, ״נשיאות חטא למה״, הרי לא עשה כלום. אלא התרומה חלה, ורק כאן ולא בשאר איסורים.רבא: לפי רבי אילעא, חטא מוכיח שהתרומה מן הרע חלה
- ולאביילמה הפסוקולאביי, שמעשה אסור חל אצלו מעצמו, למה צריך הפסוק על נשיאות חטא?קושיה לאביי: מה בא הפסוק על נשיאות חטא ללמד?
- קא משמע לןאילולי הפסוק הייתי אומר שהתורה מצווה רק לעשות מצווה מן המובחר, ומי שלא עשה כן ״חוטא לא מיקרי״: אין איסור. הפסוק משמיע שהוא נקרא חוטא, כלומר יש איסור, והתרומה חלה בכל זאת.אביי: הפסוק מלמד שיש כאן איסור אמיתי, ולא רק חסרון מצווה
- ממין על שאינו מינותיובתא דאבייקושיה על אביי מתרומה ממין אחד על מין אחר, למשל מענבים על זיתים. התורה כתבה חלב בתרומת היצהר ובתרומת התירוש ״ליתן חלב לזה וחלב לזה״: מן המובחר של כל מין בפני עצמו, ולכן אין לתרום מזה על זה. המשנה אומרת: אם תרם, ״אין תרומתו תרומה״. הרי מעשה אסור לא חל, וזו תיובתא על אביי.קושיה על אביי: תרומה ממין על שאינו מינו אינה תרומה
- שאני התםראשיתםאביי משיב: שאני התם, כי אחרי שכבר נאמר ״חלב״ בכל מין, חזר הכתוב ואמר ״ראשיתם״: ״ראשית לזה וראשית לזה״. כשהכתוב שונה את הדין פעם שנייה, הוא בא לעכב (רש״י): תרומה ממין על שאינו מינו אינה חלה כלל. זה חריג מיוחד, ובשאר איסורים המעשה חל כשיטת אביי. כך אמר גם רבי אילעא.אביי: ראשיתם מעכב, ולכן התרומה אינה חלה
- ולרבאלמה ראשיתולרבא, שסובר ממילא שמעשה אסור אינו חל, למה צריך ״ראשית״? גם בלעדיו התרומה ממין על שאינו מינו לא הייתה חלה.קושיה לרבא: למה צריך ראשית, אם ממילא אינה חלה?
- הו״אאילולי ראשית הייתי אומר שרק בתירוש ויצהר, שנכתב בהם חלב פעמיים, אין תורמין מזה על זה. אבל בתירוש ודגן או בדגן ודגן נכתב ״חד חלב״ בלבד, ו״כי תרים מהאי אהאי לא לקי״: אין לאו, ולכן המעשה היה חל. ראשית מוסיף איסור גם בהם, ומשנאסר — ממילא אינו חל, כשיטת רבא.רבא: בלי ראשית אין לאו בתירוש ודגן, ולכן המעשה היה חל
- לישנא אחרינאלישנא אחרינא: אילולי ראשית הייתי אומר שרק בתירוש ויצהר אין תורמין זה מזה, אבל בתירוש ודגן ״תרים מהאי אהאי״: מותר לתרום מזה על זה. ראשית בא לאסור גם שם, שגם בהם תורם ממין על מינו.רבא בלשון אחרת: בלי ראשית היה מותר לתרום מדגן על תירוש
עמוד א–ב
חרמי כהנים ודין הבכור
בקצרה — על מה הסוגיה
חרמי כהנים מקשים על אביי, והוא משיב בפסוק קדש קדשים. רבא נשאל מה בא הוא ללמד, והברייתא מראה שהוא מוציא את הבכור מדין חרמים.
- חרמי כהניםתיובתא דאבייקושיה על אביי מחרמים שהוקדשו לכהנים. התורה אומרת על החרם ״לא ימכר ולא יגאל״, והמשנה בערכין: חרמי כהנים ״אין פודין אותם״, אלא נותנים לכהן. אם פדאם, הפדיון לא מועיל. הרי מעשה אסור לא חל, וזו תיובתא על אביי.קושיה על אביי: חרמי כהנים אין פודין אותם, והפדיון לא מועיל
- שאני התםאביי משיב: שאני התם, כי כתוב ״קדש קדשים הוא״ ואמרו ״בהווייתו יהא״: החרם נשאר בקדושתו גם אם פדאו, והפדיון לא מוציא אותו לחולין.אביי: קדש קדשים — החרם נשאר בהווייתו גם אחרי פדיון
- ולרבאלמה הואולרבא, שסובר ממילא שפדיון אסור אינו חל, מה בא ״הוא״ ללמד?קושיה לרבא: מה בא הוא בפסוק על חרמים ללמד?
- למעוטי בכורהוא בא ״למעוטי בכור״. הברייתא: בבכור נאמר ״לא תפדה״ — הבעלים אינם יכולים לפדותו ולנהוג בו כחולין, אבל ״ונמכר הוא״: אם נפל בו מום מותר למוכרו בתורת בכור. במעשר בהמה נאמר ״לא יגאל״, והוא אינו נמכר כלל: לא חי ולא שחוט, לא תם ולא בעל מום. ולמה צריך מיעוט? איסור המכירה במעשר נלמד מחרמים, שגם בהם נאמר לא יגאל ולצידו לא ימכר; והבכור הוקש למעשר, ולכן הייתי חושב שגם הוא אינו נמכר. ״הוא״ שבחרמים עוצר את הלימוד: הבכור אינו בכלל איסור המכירה (רש״י).הוא מוציא את הבכור מדין חרמים: בכור בעל מום נמכר
עמוד ב · גמרא
תמורה, בכור ודם מעורב
בקצרה — על מה הסוגיה
תמורה מקשה על רבא, ובכור מקשה על אביי; כל אחד מיישב בפסוק מיוחד. מתוך כך נשאל מה בא הם ללמד, ומתברר מנין לכל אחד שאין תמורת הבכור קריבה ושדם מעורב קרב.
- תמורהתיובתא דרבאקושיה על רבא מדין תמורה. התורה אמרה ״לא יחליפנו ולא ימיר אותו״, והמשנה: אין הכוונה שרשאי להמיר, ״אלא שאם המיר מומר״: בהמת החולין נעשית קודש, והוא סופג ארבעים מלקות. הרי מעשה אסור חל, וזו תיובתא על רבא.קושיה על רבא: אם המיר, התמורה חלה ולוקה
- שאני התםרבא משיב: שאני התם, כי הכתוב מוסיף ״והיה הוא ותמורתו יהיה קדש״. זה דין מיוחד בתמורה שהמעשה האסור חל.רבא: והיה הוא ותמורתו הוא דין מיוחד בתמורה
- ולאביילמה הכתובולאביי, שמעשה אסור חל אצלו מעצמו, למה צריך הכתוב ״והיה הוא ותמורתו״?קושיה לאביי: למה צריך והיה הוא ותמורתו?
- קא משמע לןאילולי הכתוב הייתי אומר שהתמורה חלה, אבל ״תצא זו ותכנס זו״: בהמת הקרבן יוצאת מקדושתה והחולין נכנסת במקומה. הכתוב משמיע ששתיהן קדושות.אביי: בלי הכתוב, הקודש יוצא והתמורה נכנסת; הכתוב — שתיהן קדושות
- בכורתיובתא דאבייקושיה על אביי מבכור בהמה טהורה, שנאמר בו ״לא תפדה״. המשנה: לכל הקדשים בעלי מום ולתמורותיהן יש פדיון, ״חוץ מן הבכור ומן המעשר״, ואם נפדו אינם נפדים. הרי מעשה אסור לא חל, וזו תיובתא על אביי.קושיה על אביי: בכור בעל מום אינו נפדה, והפדיון לא מועיל
- שאני התםהםאביי משיב: שאני התם, כי בבכור כתוב ״הם״: ״בהווייתן יהו״. גם אם נפדו הם נשארים בקדושתם. כאן עונה רק על הבכור; המעשר ייבחן אחר כך (רש״י).אביי: קדש הם — הבכור נשאר קדוש גם אחרי פדיון
- ולרבאהם למה ליהולרבא, שסובר ממילא שפדיון אסור אינו חל, ״הם״ למה ליה?קושיה לרבא: מה בא הם בפסוק על הבכור ללמד?
- הן קריביןללמד ״הן קריבין ואין תמורתן קריבין״: הבכור והמעשר עצמם קריבים, ואם הומרו, תמורתם אינה קריבה כשאר תמורות.רבא: הם מלמד שתמורת הבכור והמעשר אינה קריבה
- ולאביימנין הסברהולאביי, שדורש הם לעניין אחר, ״האי סברא מנא ליה״? מנין לו שאין תמורתם קריבה?קושיה לאביי: מנין לו שאין תמורת הבכור קריבה?
- לה׳ הואמהפסוק בבכור ״אם שור אם שה לה׳ הוא״: דווקא הוא עצמו קרב לה׳, ואין תמורתו קריבה.אביי: מלה׳ הוא — הוא קרב ולא תמורתו
- רבא חוזר ומשיברבא: ״אין הכי נמי״ — הוא מודה שדין התמורה נלמד מ״לה׳ הוא״, וחוזר בו מתשובתו הקודמת. אבל אז ״הם למה לי״? ללמד על בכור ומעשר ״שנתערב דמן בכל העולין״, כלומר בדם של קרבן אחר שדמו ניתן על המזבח: התערובת נזרקת על המזבח, והבשר מותר באכילה בזריקה זו, כי הדמים אינם מבטלים זה את זה (רש״י). זה פירוש ״הם״: הם בהווייתם גם כשנתערבו.רבא: הם מלמד שדם בכור ומעשר שנתערב עדיין קרב
- ואביימנין דם מעורבואביי, שדורש ״הם״ לעניין פדיון: ״האי סברא מנא ליה״? מנין לו שדם בכור שנתערב בדם קרבנות אחרים הניתן על המזבח קרב, ואינו בטל ברובם?קושיה לאביי: מנין שדם בכור מעורב קרב על המזבח?
- מדם הפר ומדם השעירמהפסוק ביום הכיפורים ״ולקח מדם הפר ומדם השעיר״: לדעת רבי יאשיה הדמים מעורבים. דם הפר מרובה, ובכל זאת הכתוב מזכיר גם את דם השעיר ולא התבטל. מכאן ״לעולין שאין מבטלין זה את זה״.אביי: מפר ושעיר כרבי יאשיה — עולין אין מבטלין זה את זה
- ורבאלמה לא מכאןורבא, למה אינו לומד זאת מפר ושעיר, ובמקום זה צריך את הם?קושיה לרבא: למה אינו לומד דם מעורב מפר ושעיר?
- רבי יונתןשם הכהן מזה ״מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו״: הדמים אינם מעורבים. רבא סבור כרבי יונתן, ולכן אין משם ראיה והוא צריך את הם.רבא: סובר כרבי יונתן שהדמים לא מעורבים, ולכן אין ראיה
עזרים — טבלת שיטות
מה לומדים מהם ומנין?
| אביי | רבא | |
|---|---|---|
| מה מלמד ״הם״? | בהווייתן יהו — פדיון לא מועיל | בסוף: דם מעורב קרב |
| מקור: אין תמורתן קריבה | ״אם שור אם שה לה׳ הוא״ | תחילה ״הם״, אחר כך ״לה׳ הוא״ |
| מקור: דם מעורב קרב | ״מדם הפר ומדם השעיר״ | ״הם״ — לא מפר ושעיר |
חשבו לפני שממשיכים
מדוע רבא אינו לומד את דין הדם המעורב מהפסוק על הפר והשעיר?
כי שם הכהן מזה מדם הפר בפני עצמו ומדם השעיר בפני עצמו, כרבי יונתן, והדמים אינם מעורבים.
עמוד ב · גמרא
מעשר בהמה והקדמת תרומה לביכורים
בקצרה — על מה הסוגיה
מעשר בהמה מקשה על אביי, והקדמת תרומה לביכורים מקשה על רבא. אביי נשאל למה צריך הפסוק מכל מעשרותיכם, והדיון עובר להבדל בין כרי לשבולים בחיוב תרומה גדולה.
- מעשר בהמהתיובתא דאבייקושיה על אביי מדין מעשר בהמה, שנאמר בו ״לא יגאל״: אין כל דרך להוציאו מקדושתו. המשנה: לכל הקדשים בעלי מום יש פדיון, ״חוץ מן הבכור ומן המעשר״, ואם נפדו אינם נפדים. הרי מעשה אסור לא חל, וזו תיובתא על אביי.קושיה על אביי: מעשר בעל מום אינו נפדה, והפדיון לא מועיל
- שאני התםעברה עברהאביי משיב: שאני התם, כי מעשר בהמה נלמד מבכור ב״עברה עברה״ (במעשר נאמר יעבור ובבכור והעברת). ובבכור כבר ראינו שיש דין מיוחד של קדש הם.אביי: המעשר נלמד מהבכור בגזירה שווה, ושם יש דין מיוחד
- הקדימה תרומה לביכוריםקושיה על רבאקושיה חדשה על רבא. התורה אמרה ״מלאתך ודמעך לא תאחר״: מלאתך הם הביכורים ודמעך היא התרומה, ולכן אסור להקדים תרומה לביכורים. המשנה: המקדים, אף על פי שהוא בלא תעשה, ״מה שעשה עשוי״. הרי מעשה אסור חל, וזו קושיה על רבא.קושיה על רבא: מי שהקדים תרומה לביכורים, מה שעשה עשוי
- שאני התםרבא משיב: שאני התם, כי כתוב ״מכל מעשרותיכם תרימו תרומה״. הפסוק מצווה להרים תרומה גם מתוך המעשר, כלומר גם כשהסדר התהפך והמעשר ניתן לפני התרומה, המעשר הוא מעשר והתרומה נלקחת ממנו. בכלל הכתוב גם הקדמת תרומה לביכורים. כאן הכתוב עצמו מלמד שמה שנעשה שלא כסדר חל: זה דין מיוחד, ואין ממנו ראיה לשאר איסורים.רבא: מכל מעשרותיכם מלמד שהתרומה חלה גם כשהוקדמה
- ולאביילמה הפסוקולאביי, שמעשה אסור חל אצלו מעצמו, למה צריך את הפסוק הזה?קושיה לאביי: למה צריך מכל מעשרותיכם, אם המעשה חל ממילא?
- מיבעיא ליההפסוק ״מיבעיא ליה״ לאביי לדין אחר, שעלה בשאלת רב פפא. רקע: מעשר ראשון שהלוי קיבל לפני הכהן, בעוד התבואה בשבולים ולפני שהופרשה תרומה גדולה, פטור מתרומה גדולה, כי נאמר ״מעשר מן המעשר״: הלוי חייב רק בתרומת מעשר (רש״י). על כך הקשה רב פפא, ואביי השיב לו מ״מכל מעשרותיכם״ — וזה הצורך שלו בפסוק.אביי: הפסוק נצרך לחייב לוי שהקדים בכרי
- רב פפא: אלא מעתהרב פפא שואל את אביי: ״אלא מעתה״, אם ״מעשר מן המעשר״ פוטר, למה דווקא בשבולים? ״אפילו הקדימו בכרי נמי ניפטר״: גם לוי שקיבל את המעשר מן הכרי, אחרי שהתבואה נדושה ומורחה לערימה, ייפטר מתרומה גדולה!קושיה של רב פפא: לפי זה גם לוי שקיבל מהכרי ייפטר
- עליך אמר קראאביי משיב: ״עליך אמר קרא״ — ״מכל מעשרותיכם תרימו את כל תרומת ה׳״. הפסוק מדבר אל הלוים ומחייבם להרים תרומה גדולה גם מן המעשר שקיבלו, ולכן לוי שהקדים בכרי חייב בה (רש״י). זהו הדין שבשבילו אביי צריך את הפסוק; שתרומה שהוקדמה חלה הוא יודע מכלל שיטתו.אביי: הפסוק מחייב את הלוי בתרומה גדולה מכל מעשר שקיבל
- רב פפא: מה ראיתרב פפא שואל: ״מה ראית לרבות את הכרי ולהוציא את השיבלין״? מה ההבדל בין שני המקרים?קושיה של רב פפא: מה ההבדל בין כרי לשבולים?
- ישנו בכלל דיגוןאביי: הכרי ״ישנו בכלל דיגון״: כבר נדגן, ונקבע לתרומה גדולה על פי ראשית דגנך (רש״י). השבולים ״אינן בכלל דיגון״, ולכן עדיין לא חלה עליהן חובת תרומה גדולה.אביי: הכרי נדגן וחייב בתרומה גדולה, והשבולים עדיין לא
עמוד ב · גמרא
אלמנה לכהן גדול ובעלי מומין
בקצרה — על מה הסוגיה
עוד שתי קושיות: אלמנה לכהן גדול מקשה על רבא, והמקדיש בעלי מומין מקשה עליו שוב. בכל אחת הפסוק מלמד מה מיוחד, ואביי מסביר למה צריך אותו.
הסוגיה נמשכת בדף הבא עם הקושיה על המקדיש תמימין לבדק הבית.
- אלמנה לכהן גדולקושיה על רבאקושיה על רבא מאלמנה לכהן גדול, שנאסרה עליו בפסוק ״אלמנה וגרושה״. המשנה: ״כל מקום שיש קדושין ויש עבירה״ הולד הולך אחר הפגום, ולדוגמה אלמנה לכהן גדול: הקידושין חלים והולד חלל. הרי מעשה אסור חל, וזו קושיה על רבא.קושיה על רבא: אלמנה לכהן גדול — הקידושין חלים והולד חלל
- שאני הכאלא יחללרבא משיב: שאני הכא, כי כתוב ״לא יחלל זרעו״: הולד חלל ולא ממזר, ומכאן שהקידושין חלים. זה דין מיוחד בכהן גדול ולא בשאר איסורים.רבא: לא יחלל זרעו מחדש שהקידושין חלים רק כאן
- ולאביילא יחלולאביי, למה צריך הכתוב הזה? אם רק לומר שהולד חלל, היה אומר ״לא יחל״. מה בא ״לא יחלל״ ללמד?קושיה לאביי: למה כתוב לא יחלל ולא לא יחל?
- אחד לו ואחד לההלשון הכפולה מלמדת על שני חילולים: ״אחד לו ואחד לה״. הולד נעשה חלל, וגם האשה מתחללת והופכת לזונה, אסורה אף לכהן הדיוט. לכן הכתוב נצרך גם לאביי.אביי: לא יחלל מלמד שגם האשה מתחללת, לא רק הולד
- מקדיש בעלי מומיןתיובתא דרבאקושיה נוספת על רבא. התורה אמרה ״כל אשר בו מום לא תקריבו״, ומפרשים שהכוונה גם לא תקדישו (רש״י). המשנה: המקדיש בעלי מומין לגבי מזבח, אף על פי שהוא בלא תעשה, ״מה שעשה עשוי״: ההקדש חל. זו תיובתא על רבא.קושיה על רבא: המקדיש בעלי מומין למזבח, ההקדש חל
- שאני התםולנדר לא ירצהרבא משיב: שאני התם, כי כתוב ״ולנדר לא ירצה״. ״רצוי הוא דלא מרצה״: לא יעלה לרצון על המזבח, ״הא מיקדש קדשי״: ההקדשה בכל זאת חלה.רבא: ולנדר לא ירצה — לא מרצה, אבל ההקדשה חלה
- ולאביילמה הפסוקולאביי, שמעשה אסור חל אצלו מעצמו, למה צריך את ״ולנדר לא ירצה״?קושיה לאביי: למה צריך ולנדר לא ירצה, אם ההקדש חל ממילא?
- קא משמע לןאילולי הפסוק הייתי אומר שהמקדיש הוא ״כעובר מצוה וכשר״: עבר איסור, אבל הקרבן עצמו כשר אפילו להקרבה. הפסוק משמיע שהוא פסול למזבח, אף שהתקדש.אביי: בלי הפסוק הייתי חושב שבעל המום כשר להקרבה
- מקדיש תמימין לבדק הביתקושיה נוספת: אדם הקדיש בהמות תמימות, הראויות למזבח, לבדק הבית, כלומר לצורכי תחזוקת המקדש ולא להקרבה. הגמרא פותחת ״דאמר רחמנא״, כלומר יש על כך איסור בתורה, ועומדת לשאול אם ההקדש חל. הפסוק והדיון בו מובאים בדף הבא.קושיה נוספת: המקדיש תמימין לבדק הבית; ממשיך בדף הבא
עזרים — טבלת שיטות
סיכום הדף: קושיה, תירוץ, ולמה השני צריך הפסוק
| מקשה על | הפסוק המיוחד | לשני הפסוק בא | |
|---|---|---|---|
| תרומה מן הרעה | רבא | ולא תשאו עליו חטא | אביי: שנקרא חוטא |
| ממין על שאינו מינו | אביי | ראשיתם | רבא: איסור גם בתירוש ודגן |
| חרמי כהנים | אביי | קדש קדשים הוא | רבא: הבכור נמכר |
| תמורה | רבא | והיה הוא ותמורתו | אביי: שתיהן קדושות |
| בכור בעל מום | אביי | קדש הם | רבא: דם מעורב קרב |
| מעשר בהמה | אביי | עברה עברה מבכור | — |
| תרומה לפני ביכורים | רבא | מכל מעשרותיכם | אביי: לוי שהקדים בכרי |
| אלמנה לכהן גדול | רבא | לא יחלל זרעו | אביי: גם האשה מתחללת |
| בעלי מומין למזבח | רבא | ולנדר לא ירצה | אביי: פסול להקרבה |
חשבו לפני שממשיכים
מה ההבדל בין רצוי להקדש בבעל מום, לפי רבא?
רצוי הוא דלא מרצה: בעל המום לא יעלה לרצון על המזבח. אבל מיקדש קדשי: ההקדשה חלה.
הסוגיה ממשיכה בדף ו׳
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.