תמורה י״ח
מקור הדינים בולדות ותמורות של קדשים: מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בולד שלמים ובולד ולד, ולד תודה בלי לחם, ושיטת רבי אלעזר בולד של נקבה שהופרשה לעולה.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך מדף יז בדין ולדות ותמורות של קדשים: הגמרא שואלת למה צריך פסוק כשיש הלכה למשה מסיני, ומבררת את הפסוקים שבברייתות.
במשנה נחלקים רבי אליעזר וחכמים אם ולד שלמים קרב, והגמרא מסבירה שדעת רבי אליעזר היא גזירה, ובודקת את נוסח דברי רבי שמעון על ולד ולד.
אחר כך נדונה עדות רבי פפייס על אכילת הולד בחג. המשנה הבאה עוסקת בולד תודה ותמורתה, שקרבים ללא לחם, ולבסוף במשנה על עולה, מקשה הגמרא על רבי אלעזר, ודיון רב חסדא, רבא ואביי נמשך לדף יט.
עמוד א · המשך מדף יז
למה צריך פסוק אם יש הלכה למשה מסיני?
→ תחילת הסוגיה בדף י״זבקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא שואלת: אם ולדות ותמורות של חטאת ואשם אינם קרבים כבר מהלכה למשה מסיני, מה מוסיף הפסוק? לרבי ישמעאל ״רק קדשיך״ מלמד שהמקריבם עובר בעשה;
לרבי עקיבא ״הוא״ באשם נצרך לדין רב הונא באשם שניתק. לבסוף מבררת הגמרא למה כל תנא בחר פסוק אחר לולד שלמים.
- רקעמדף יזבדף הקודם נלמד שולד שלמים ותמורתו קרבים כשלמים: ברייתא אחת למדה זאת מ״אם זכר אם נקבה״ (ויקרא ג), ואחרת מ״תשא ובאת״ (דברים יב, כו). מאותו פסוק — ״רק קדשיך… תשא ובאת״ — דורש רבי ישמעאל ש״רק״ ממעט ולדות ותמורות של שאר הקדשים (חטאת ואשם) מהקרבה על המזבח, ורבי עקיבא חולק (שטיינזלץ). כאן הגמרא שואלת לשם מה צריך את המיעוט הזה.רקע: פסוק ממעט ולדות ותמורות של חטאת ואשם מהקרבה
- קושיה: מה צריך פסוק?אם הברייתא עוסקת בתמורה ובולד של אשם — הרי ״גמירי לה דלרעייה אזלא״: הלכה למשה מסיני שכל מה שבחטאת מת, באשם רועה (נשאר לרעות עד שיפול בו מום, ודמיו לעולה). אם כן אין צורך בפסוק שימעט אותם מהקרבה.קושיה: דין אשם הוא הלכה למשה מסיני, אז לשם מה הפסוק?
- תשובה: בחטאת״לעולם בחטאת״ — הברייתא עוסקת בולד ובתמורה של חטאת. ההלכה למשה מסיני קובעת שהם למיתה (מובלים למות), והפסוק בא למעט את ההקרבה — שני דינים נפרדים.תשובה: ההלכה קובעת מיתה בחטאת, והפסוק שולל הקרבה
- תיובתארש״י: זו תיובתא. ״והא בהא תליא״ — שני הדינים תלויים זה בזה: כיון ש״למיתה אזלא״, ברור מעצמו שלא תיקרב, ואין צורך בפסוק למעט את ההקרבה.תיובתא: מי שנגזר למיתה ממילא אינו קרב
- תשובה: ההלכה רק בחטאת״אלא הלכתא לחטאת״ — ההלכה למשה מסיני נאמרה רק בחטאת, והפסוק בא למעט ״תמורת אשם״, שלגביה אין הלכה שמוציאה אותה מהקרבה.תשובה: ההלכה בחטאת בלבד, והפסוק ממעט תמורת אשם
- קושיה חוזרת״הא נמי הילכתא גמירי לה״ — גם באשם יש הלכה: כל שבחטאת מתה, באשם רועה. לכן תמורת אשם כבר ידועה כלא קרבה, והקושיה חוזרת: למה הפסוק?קושיה: גם דין תמורת אשם הוא הלכה, שוב אין צורך בפסוק
- תשובה: איסור עשה״קרא מיבעי ליה״ לדין נוסף: ״דאי עבר ומקריב — קאי בעשה״. הפסוק ״רק קדשיך״ מדבר על עולה ושלמים בלבד, ומכך שמיעט את שאר הקדשים נלמד שמי שהקריבם עומד באיסור עשה (רש״י).תשובה: הפסוק מלמד שמי שהקריבם עבר על איסור עשה
- רבי עקיבארבי עקיבא חולק על רבי ישמעאל: ״אינו צריך״ את ״רק קדשיך״, שכן מפסוק בדין האשם נלמד ש״הוא קרב ואין תמורתו קריבה״ — האשם עצמו קרב, ותמורתו לא.רבי עקיבא: מפסוק באשם נלמד שתמורתו אינה קרבה
- קושיה על רבי עקיבאגם לדבריו קשה: ״למה לי קרא״ ללמד שתמורת אשם אינה קרבה — ״והא הילכתא גמירי לה״, הרי כבר ידוע בהלכה למשה מסיני שתמורת אשם רועה ואינה קרבה.קושיה: הלכה למשה מסיני כבר קובעת שתמורת אשם לא קרבה
- תשובה: דין רב הונא״אין הכי נמי״ — לענין זה אין צורך בפסוק. אך הוא נצרך לדין של רב הונא: אשם שניתק לרעייה (נפסל מהקרבה, למשל כשבעליו נתכפרו בקרבן אחר) ועמד הבעלים ו״שחטו סתם — כשר לשם עולה״, שכן סתם שחיטה בו היא לשם עולה (רש״י).תשובה: הפסוק נצרך לדין רב הונא: אשם שניתק ונשחט סתם כשר עולה
- מאי טעמא?מדיוק דברי רב הונא — ״ניתק אין, לא ניתק לא״: אשם שעדיין לא ניתק ונשחט סתם אינו כשר כעולה. ״מאי טעמא״ — מה המקור לכך?שאלה: מה הטעם שאשם שלא ניתק אינו כשר כעולה?
- תשובה: בהווייתו יהאהפסוק באשם מדגיש ״הוא — בהווייתו יהא״: כל עוד לא ניתק הוא עדיין אשם, ואינו ראוי להקרבה כאשם בזמן הזה — ולכן נשחט סתם פסול לגמרי (רש״י).תשובה: עד שניתק הוא נשאר אשם, ולכן פסול בשחיטה סתם
- קושיה: תיפוק לינחזור לשתי הברייתות של דף יז. התנא של הברייתא השנייה למד ולד שלמים מ״תשא ובאת״. ״תיפוק לי״ מ״זכר״ ו״נקבה״ — למה לא למד מהפסוק של הברייתא הראשונה?קושיה: למה התנא השני לא למד מזכר ונקבה?
- תשובה: בעלי מומיןהפסוק של זכר ונקבה ״מיבעי ליה״ ל״ולד בעלי מומין״ ול״תמורת בעלי מומין״, ולכן הוא זקוק לפסוק נוסף לולד שלמים.תשובה: זכר ונקבה נצרך לולד ותמורת בעלי מומין
- קושיה: כולהו מהאי קרא״ותיפוק לי כולהו מהאי קרא״ — ולמה לא יילמדו כולם, ולדות ותמורות של כשרים ושל בעלי מומין, מאותו פסוק, כדרך שנלמד בברייתא הראשונה?קושיה: למה לא ללמוד הכל מפסוק אחד כבברייתא הראשונה?
- תשובה: אם לא משמע ליההלשון ״אם לא משמע ליה״ — אינה נראית לו כמיותרת הבאה ללמד, אלא כצורת לשון רגילה במקרא; לכן אינו לומד ממנה ריבוי של ולדות ותמורות.תשובה: המילה אם אינה נראית לו כמלמדת ריבוי
- קושיה על הברייתא הראשונהולתנא של הברייתא הראשונה, שלמד הכל מזכר ונקבה — ״תשא ובאת מה עביד להו״? לשם מה אצלו הפסוק הזה?קושיה: לתנא הראשון, לשם מה הפסוק תשא ובאת?
- תשובה: מהמרעההפסוק מלמד דין אחר: חובת הבעלים להביא קרבנות ברגל ״אפילו ממירעייהו״ — מהמרעה, ולא לומר שימתין לרגל הבא (רש״י).תשובה: להביא קרבנות לרגל גם מהמרעה ולא לדחות
- לישנא אחרינאלשון אחרת: ממורגייהו — אפילו הבהמות דשות בתבואה במורג (כלי הדישה) כשהוא עולה לרגל, לא יאמר שימתין עד זמן אחר אלא יקח אותן וילך (רש״י).לשון אחרת: אפילו מהמורג, כשהבהמות דשות, לא לדחות
עמוד א · משנה
משנה: ולד שלמים — רבי אליעזר וחכמים
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה פותחת במחלוקת על ולד שלמים: רבי אליעזר מונע את הקרבתו וחכמים מתירים. רבי שמעון מגדיר את גבולות המחלוקת, ושני תנאים מעידים שהולד קרב.
- משנהרבי אליעזר אומר: ״ולד שלמים לא יקרב שלמים״ — הבהמה שנולדה לבהמת שלמים אינה מוקרבת, אלא כונסים אותה במקום סגור והיא מתה; זו גזירה מדרבנן, כי רק חטאות מסוימות נמסרו מסיני למיתה (רש״י). חכמים אומרים: יקרב — הולד קרב שלמים כאמו.רבי אליעזר: ולד שלמים לא קרב; חכמים: קרב
- משנה: דברי רבי שמעוןרבי שמעון מגדיר את המחלוקת: על ״ולד ולד שלמים״ ועל ״ולד ולד תמורה״ (ולד שנולד לולד) ״לא נחלקו״; המחלוקת היא רק על הולד עצמו — רבי אליעזר: לא יקרב, חכמים: יקרב. המילים ״שלא יקרב״ בדבריו דו־משמעיות: אפשר שהן מה שלא נחלקו עליו (וכולם מודים שיקרב), ואפשר שהן מה שכולם מסכימים לו — וזו בדיוק השאלה שהגמרא שואלת בהמשך.רבי שמעון: בולד ולד אין מחלוקת; המחלוקת בולד עצמו
- משנה: העדותרבי יהושע ורבי פפייס מעידים במסורת מרבותיהם שולד שלמים ״יקרב שלמים״, כדעת חכמים. רבי פפייס מספר: ״היתה לנו פרה של זבחי שלמים, ואכלנוה בפסח, ואכלנו ולדה שלמים בחג״ — הולד נאכל כשלמים ברגל אחר.שני תנאים מעידים שולד שלמים קרב; רבי פפייס מספר על פרה וולדה
עמוד א · גמרא
מה טעמו של רבי אליעזר?
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי אליעזר דורש מהמילה אם בפרשת השלמים שהולד אינו קרב; רבי חייא בר אבא מקשה שבתודה אותה מילה דווקא מרבה ולדות, ומסיק שזו גזירת חכמים שמא יגדלו עדרים.
- מאי טעמא?רבי אמי בשם רבי יוחנן שואל: ״מאי טעמא דרבי אליעזר״ שאומר שולד שלמים אינו קרב — מה המקור לשיטתו?שאלה: מה מקור שיטת רבי אליעזר שולד שלמים לא קרב?
- מקור: ואם — ולא ולדבתחילת פרשת השלמים כתוב ״ואם זבח שלמים קרבנו״. רבי אליעזר קורא את המילה כמו אֵם — האם עצמה, ״ולא ולד״ (רש״י).תשובה: ואם נקרא אם — האם קרבה ולא הולד
- קושיה: אלא מעתהרבי חייא בר אבא מקשה לרבי אמי: ״אלא מעתה״, גם בתודה כתוב ״אם על תודה יקריבנו״ — האם נדרוש שם אם ולא ולד, ושולד התודה לא יקרב?קושיה: אותה מילה כתובה בתודה, האם גם שם הולד לא קרב?
- והתניא״וכי תימא הכי נמי״ — שרבי אליעזר סובר כך גם בתודה — והתניא: ולד התודה, תמורתה וחילופיה (תודה שהופרשה כשהראשונה אבדה, ואז נמצאה הראשונה ושתיהן עומדות) — מנין שהם קרבים? ״תלמוד לומר אם על תודה״ — ״מכל מקום״. כלומר המילה מרבה ולא ממעטת (רש״י).תיובתא: בתודה אם מרבה ולד תמורה וחילופין
- תשובה: גזירהאלא אמר רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן: ״גזירה שמא יגדל מהם עדרים עדרים״. אם הולדות יוקרבו, יחכו הבעלים ויעכבו את האמהות לגדל עדרים, ויבואו לגזיזה ועבודה בקדשים (רש״י). בתודה לא גזרו, כי היא פחות נפוצה משלמים.תשובה: זו גזירת חכמים שמא יגדלו עדרים מן הולדות
חשבו לפני שממשיכים
מה מראה הברייתא על תודה לגבי הדרשה שמילת אם ממעטת ולד?
המילה אם בתודה מרבה ולד, תמורה וחילופין להקרבה, ולכן אי אפשר ללמוד ממנה מיעוט. מכאן עברה הגמרא להסביר את רבי אליעזר כגזירת חכמים.
עמוד א–ב
ולד ולד: נוסח דברי רבי שמעון
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מבררת את הנוסח של רבי שמעון: רבה סבור שלדעת הכל ולד ולד קרב, ורבי יהושע בן לוי — שלא יקרב.
ברייתא של רבי חייא תומכת בו, ומתוכה עולה שאלת ולד המעושרת.
- משנה: דברי רבי שמעוןרבי שמעון במשנה: ״לא נחלקו״ על ולד ולד שלמים ועל ולד ולד תמורה, והמחלוקת היא רק על ולד השלמים עצמו.רבי שמעון: אין מחלוקת בולד ולד, רק בולד עצמו
- איבעיא להו״היכי תני״ — איך שנוי הנוסח? אפשרות אחת: ״לא נחלקו שלא יקרבו, אלא יקרבו״ — הכל מסכימים שיקרבו, גם רבי אליעזר. אפשרות שנייה: ״לא נחלקו שיקרבו, אלא לא יקרבו״ — הכל מסכימים שלא יקרבו, גם חכמים.שאלה: בולד ולד, האם הכל מסכימים שיקרב או שלא יקרב?
- רבה: יקרבורבה: מסתברא שהכל מסכימים שיקרבו. ״מאי טעמא״: רבי אליעזר חולק רק בולד עצמו, אבל ״ולד ולד — אקראי בעלמא הוא״: אינו מצוי שישהו עד שייוולדו ולדי ולדות (רש״י), ולכן אין חשש לגידול עדרים.רבה: ולד ולד יקרב לדעת הכל, כי אין חשש בקרה מקרית
- רבי יהושע בן לוי: לא יקרבורבי יהושע בן לוי: הכל מסכימים שלא יקרבו. ״מאי טעמא״: חכמים מתירים רק בולד עצמו, אבל בולד ולד ״ניכרת מחשבתו דלגדל קא בעי ליה״ — עצם ההשהיה מראה שמתכוון לגדל עדרים.רבי יהושע בן לוי: ולד ולד לא יקרב, ההשהיה מוכיחה כוונת גידול
- ראיה: רבי חייא״תני רבי חייא לסיועי״ לרבי יהושע בן לוי: הפסוק ״אם כשב הוא מקריב״ — כשב הוא ולד, ולכן ״ולד ראשון קרב, ולד שני אינו קרב״ (ולד הולד).ראיה: ברייתא של רבי חייא לפיה ולד ראשון קרב ושני לא
- המיעוט השני בפסוקבפסוק עוסקים בשלמים, ולכן מכאן: ״הוא קרב״ — ולד שלמים, ״ואין ולד כל הקדשים קרב״. הרי שגם מי שסבור שולד שלמים קרב (חכמים) מסכים שאין ולדות הולדות קרבים.מיעוט נוסף: ולד שאר הקדשים אינו קרב
- ולד דמאי?״ולד דמאי״ — באיזה ולד של קדשים עוסק המיעוט? בעולה ואשם — ״זכרים הם״ ואין להם ולד; בחטאת — ״הילכתא גמירי לה דלמיתה אזלא״, ואינה קרבה בכל מקרה.שאלה: באיזה ולד של קדשים עוסק המיעוט, אם לא עולה אשם וחטאת?
- רבינא: ולד המעושרתרבינא: בא ״לאיתויי ולד המעושרת״ — בהמה שנתקדשה כמעשר בהמה ואחר כך ילדה; ולדה אינו קרב אלא רועה ונאכל במומו לבעלים (רש״י).רבינא: המיעוט בא להוציא ולד המעושרת
- קושיה: למה לי קרא?״ולד המעושרת למה לי קרא״? הרי מגזירה שווה ״עברה עברה״ — מהאמור בבכור, שולדו אינו קרב — הדין נלמד גם למעשר.קושיה: ולד המעושרת נלמד בגזירה שווה מבכור, למה פסוק?
- תשובה: אפשר משאי אפשראצטריך — ״סלקא דעתך אמינא״: ״אין דנין אפשר משאי אפשר״. מעשר בהמה יכול להיות לו ולד, ובכור (זכר) אי אפשר שיהיה לו; לכן לא למדים זה מזה, ו״קא משמע לן״ המיעוט במפורש.תשובה: אין לומדים מי שיש לו ולד ממי שאין לו, לכן המיעוט נצרך
עמוד ב · גמרא
עדות רבי פפייס: מתי אכלו את הולד?
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי פפייס העיד שאכלו את הולד בחג. לרבא יש בכך בעיה של בל תאחר, והגמרא מיישבת באונס או בפירוש חג כשבועות, ואז שואלת מה בא רבי פפייס להוסיף: לשלול את דעת רבי אליעזר.
- רקעבמשנה העיד רבי פפייס שהפרה נאכלה כשלמים בפסח וולדה נאכל בחג, ברגל אחר. עדות זו באה להראות שולד שלמים קרב.רקע: רבי פפייס מעיד שהולד נאכל בחג
- קושיה לרבאולרבא שאמר: קדשים שעבר עליהם רגל אחד, ״כל יום ויום עובר עליהם בבל תאחר״ — היה צריך לאכול את הולד כבר מעצרת (שבועות). מדוע המתינו עד סוכות? (בפסח עצמו לא הוקרב כי נולד אז ולא מלאו לו שבעה ימים — רש״י.)קושיה: לרבא היה צריך להקריב כבר בעצרת, אז למה בחג?
- תשובה: אונסרב זביד משמיה דרבא: ״כגון שהיה חולה בעצרת״ — הולד היה חולה בשבועות ולא היה ראוי להקרבה (שטיינזלץ); זה אונס, ולכן מותר היה להמתין עד סוכות ולא עברו בבל תאחר.רב זביד: הולד היה חולה בעצרת, ולכן נדחה לסוכות
- רב אשי: חג שבועותרב אשי מפרש אחרת: חג שבמשנה הוא ״חג שבועות״, ולא סוכות — ואז אין קושי.רב אשי: המשנה מדברת על חג שבועות
- ואידךואידך — ורבא (בשם רב זביד), למה לא פירש כרב אשי שחג הוא שבועות?שאלה: למה רבא לא פירש כרב אשי?
- תשובה: פסח ועצרת״כל היכי דקתני פסח תני עצרת״ — כשהמשנה מזכירה פסח ואחריו את שבועות, היא קוראת לו עצרת ולא חג; חג סתם הוא סוכות (רש״י).תשובה: כשמזכירים פסח, שבועות נקרא עצרת
- מאי אסהדותיה?״אי הכי, מאי אסהדותיה״ — אילו היה ״חג״ סוכות ובעצרת הולד לא היה חולה, היתה בעדות רבי פפייס הוכחה נגד שיטת רבא (שאיחור רגל אחד אינו עבירה). אבל לפי שני התירוצים — אונס בעצרת או ״חג״ = שבועות — העדות אינה מלמדת דבר על בל תאחר; אם כן מה בא רבי פפייס לחדש? (רש״י)קושיה: מה חידשה עדות רבי פפייס?
- תשובה: לשלול רבי אליעזר״לאפוקי מדרבי אליעזר״, שאמר שולד שלמים לא יקרב: רבי פפייס מעיד שהוא קרב, ושכך נהגו למעשה.תשובה: העדות שוללת את דעת רבי אליעזר ומראה שהולד קרב
עמוד ב · משנה וגמרא
משנה: ולד תודה ותמורתה — ללא לחם
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה קובעת שולד תודה ותמורתה קרבים כתודה אך אינם טעונים לחם. הגמרא מביאה ברייתא שדורשת את מילות הפסוק בפרשת התודה ומוציאה מהן את שני הדינים.
- משנההולד של בהמת תודה, בהמת חולין שהיא תמורתה, ולדן ו״ולד ולדן עד סוף כל הדורות״ — כולם ״הרי אלו כתודה״, קרבים ונאכלים ליום ולילה (רש״י). רק הדין הזה שונה: ״אין טעונין לחם״ — הלחם הבא עם התודה אינו נלווה אליהם.ולד תודה ותמורתה קרבים כתודה אך בלי לחם
- מנא הני מילי?״מנא הני מילי״ — מנין שהולד והתמורה אינם טעונים לחם, אך קרבים?שאלה: מנין שאין צריכים לחם עם ולד ותמורת תודה?
- תשובה: ברייתא״דתנו רבנן״: על הפסוק בפרשת התודה שואלת הברייתא ״מהו אומר יקריבנו״ — מה מלמד התוספת בלשון הפסוק?תשובה: ברייתא שדורשת את המילה יקריבנו בפרשת התודה
- הלימוד הראשון״מפריש תודה, ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, ונמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות״ — מנין שאיזו מהן שירצה יקריב ולחמה עמה? ״תלמוד לומר תודה יקריב״ — כל תודה, בין הראשונה בין השנייה.הברייתא: מי שהפריש שתי תודות יקריב איזו שירצה עם לחמה
- יכול: שנייה טעונה לחם?יכול תהא גם התודה ״שניה טעונה לחם״ — שיקריב את שתיהן עם לחם?שאלה: אולי גם התודה השנייה טעונה לחם?
- ת״ל: אחת ולא שתים״תלמוד לומר יקריבנו״ — ״אחת ולא שתים״: רק אחת מהן באה עם לחם (רש״י: הפסוק ממעט מלחם בלבד, ולא מעצם ההקרבה).תשובה: רק אחת מהתודות באה עם לחם
- מנין לרבות?״מנין לרבות ולדות תמורות וחליפות״ — שגם הם קרבים כתודה?שאלה: מנין שולדות תמורות וחליפות קרבים?
- ת״ל: ואם על תודה״תלמוד לומר ואם על תודה״ — המילה מרבה אותם להקרבה כתודה.תשובה: ואם על תודה מרבה ולדות תמורות וחליפות
- יכול כולן טעונות לחם?״יכול יהו כולן טעונות לחם״ — שגם הם יבואו עם לחם?שאלה: אולי גם הם טעונים לחם?
- ת״ל: על זבח התודה״תלמוד לומר על זבח התודה״ — ״תודה טעונה לחם״, ולא ולדה ותמורתה וחליפתה.תשובה: לחם רק לתודה עצמה, לא לולד תמורה וחליפה
עמוד ב · משנה
משנה: תמורת עולה וולד נקבה שהופרשה לעולה
בקצרה — על מה הסוגיה
במשנה, ולד תמורת עולה קרב ובנקבה שהופרשה לעולה נחלקו. הגמרא שואלת למה נחלקו רק בסיפא; רבה בר בר חנה — כולה מחלוקת, ורבא — בתמורה אף חכמים מודים.
- משנה: רישא״תמורת עולה״ (בהמת חולין זכר שהמירו בעולה), ״ולד תמורה״ (אם המיר נקבה בעולה וילדה זכר), ולדם וולד ולדם ״עד סוף כל העולם״ — כולם כעולה: טעונים הפשט (הפשטת העור), ניתוח (חיתוך האיברים) וכליל לאשים (שריפה מלאה על המזבח).תמורת עולה וולדותיה קרבים כעולה עם הפשט וניתוח
- משנה: סיפא״המפריש נקבה לעולה וילדה זכר״: עולה באה רק מזכר, ולכן הולד ״ירעה עד שיסתאב״ (ייפול בו מום), יימכר, ובדמיו יביא עולה.נקבה שהופרשה לעולה וילדה זכר: הולד רועה, נמכר, ובדמיו עולה
- משנה: הוא עצמו יקרברבי אלעזר חולק: ״הוא עצמו יקרב עולה״ — הולד הזכר קרב בעצמו ואין צורך למכרו.ר׳ אלעזר אומר שהולד הזכר עצמו קרב עולה
- מאי שנא?״מאי שנא רישא דלא פליגי, ומאי שנא סיפא דפליגי״ — ברישא הולד קרב כעולה בלי מחלוקת, ובסיפא יש מחלוקת אם הולד קרב או נמכר.שאלה: למה ברישא אין מחלוקת ובסיפא יש?
- רבה בר בר חנהרבה בר בר חנה: ״במחלוקת שנויה, ורבי אלעזר היא״ — גם הרישא שנויה במחלוקת, והיא כדעת רבי אלעזר; כשם שחולקים בסוף כך חולקים בראשונה (רש״י).רבה בר בר חנה: גם הרישא במחלוקת, והיא כדעת ר׳ אלעזר
- רבארבא: גם אם הרישא כדעת חכמים, ״עד כאן לא פליגי״ אלא ״גבי מפריש נקבה לעולה, דאימיה לא קריבה״. אבל בתמורה ״אימיה נמי קריבה״ — ההקדש הראשון שממנו באו כולם היה זכר וקרב (רש״י) — ואפילו חכמים מודים שהולד קרב.רבא: בתמורה אמו קרבה, ולכן גם חכמים מודים שהולד קרב
עזרים — טבלת שיטות
מי מקריב את הולד עצמו?
| רבי אלעזר | חכמים לרבב״ח | חכמים לרבא | |
|---|---|---|---|
| ולד תמורת עולה | קרב עולה | ירעה, ובדמיו עולה (רש״י) | קרב עולה — אמו קרבה |
| ולד נקבה שהופרשה לעולה | הוא עצמו קרב עולה | ירעה, ובדמיו עולה | ירעה, ובדמיו עולה |
חשבו לפני שממשיכים
לפי רבא, מה ההבדל בין ולד תמורת עולה לבין ולד של נקבה שהופרשה לעולה?
בתמורה ההקדש המקורי היה זכר שראוי להקרבה, ולכן גם חכמים מודים שהולד קרב. בנקבה האמא עצמה לא קרבה, ושם חולקים חכמים ורבי אלעזר.
עמוד ב · גמרא
האם רבי אלעזר מקריב ולד של נקבה שהופרשה לעולה?
🔑 מפתח לסוגיה
במשנה הקודמת אמר רבי אלעזר שהולד של נקבה שהופרשה לעולה קרב בעצמו, וחכמים אומרים שהוא נמכר ודמיו לעולה. מול זה עומד דין שנאמר בהלכה למשה מסיני: תמורת אשם וולדה רועים עד שיפול בהם מום, ונמכרים.
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מקשה על רבי אלעזר ממשנה שתמורת אשם רועה; רב חסדא ורבא מיישבים, ואביי מקשה על רבא מברייתא של פסח ואחר כך מציע הסבר משלו.
רב עוקבא בר חמא מקשה על אביי, והדיון נמשך בדף יט.
- ורמינהו״ומי אמר רבי אלעזר יקרב עולה הוא עצמו״? ורמינהו — מהמשנה בהמשך המסכת (דף כ): ״תמורת אשם, ולד תמורה, ולדן, ולד ולדן עד סוף כל העולם — ירעו עד שיסתאבו, וימכרו, ויפלו דמיהן לנדבה״ (עולות נדבת ציבור).קושיה: משנה אחרת קובעת שולד תמורת אשם רועה ונמכר
- הסתירההמשך המשנה: רבי אליעזר אומר: ימותו, ורבי אלעזר אומר: ״יביא בדמיהן עולה״. מלשונו נלמד: ״בדמים אין, הוא עצמו לא״ — בולד תמורת אשם רבי אלעזר עצמו מודה שהולד אינו קרב עולה, אלא רק דמיו. ואילו במשנתנו הוא אומר שולד הנקבה שהופרשה לעולה קרב בעצמו — אף שגם שם האם אינה ראויה להקרבת עולה (רש״י).סתירה: בתמורת אשם ר׳ אלעזר מקריב רק בדמים, לא את הולד
- רב חסדארב חסדא: רבי אלעזר אמר ״לדבריהם דרבנן״, לשיטת חכמים. לשיטתו הולד עצמו קרב עולה; אבל לחכמים הסוברים שהוא רועה אמר: ״אודו לי מיהת״ שדמיו הולכים לנדבת יחיד, ולא לנדבת ציבור. וחכמים השיבו: ״מותרות לנדבת ציבור אזלי״.רב חסדא: ר׳ אלעזר דיבר לפי שיטת חכמים, ולא לשיטתו
- רבא: שם עולה על האםרבא: רבי אלעזר אומר שהולד עצמו קרב רק ״במפריש נקבה לעולה, דאיכא שם עולה על אמו״ — האם הוקדשה לעולה (ויש נקבה בעולת העוף, ודמיה אמורים להיות עולה — רש״י), ולכן קדושת עולה חלה גם על הולד.רבא: הולד קרב רק כשיש שם עולה על האם
- המשך תשובת רבאדף יט״אבל גבי תמורת ולד אשם, דליכא שם עולה על אמו״ — האם הוקדשה לאשם, ולא היה עולה לא הוא ולא דמיו — רבי אלעזר מודי שהולד עצמו אינו קרב, ורק בדמיו יביא עולה. כך אין סתירה.רבא: בתמורת אשם אין שם עולה על האם, ולכן הולד לא קרב
- הקשה אביידף יט״איתיביה אביי״: ״וכי בעי רבי אלעזר שם עולה על אמו״? ״והא תניא״: המפריש נקבה לפסחו — תרעה עד שתסתאב, ותימכר, ובדמיה יביא פסח (פסח בא רק מזכר); ילדה — הולד ירעה, יימכר, ויביא בדמיו פסח.אביי מקשה: מברייתא על נקבה שהופרשה לפסח
- המשך הברייתאדף יטהברייתא ממשיכה: ״נשתיירה אחר הפסח״ — תרעה עד שתסתאב, ובדמיה יביא שלמים; ילדה — ירעה, יימכר, ויביא שלמים. ורבי אלעזר אומר: ״הוא עצמו יקרב שלמים״.הברייתא: אחר הפסח הולד נמכר לשלמים, ור׳ אלעזר מקריבו
- מה הקושיה״והא הכא, דליכא שם שלמים על אמו״ — האם הופרשה לפסח ולא לשלמים — ובכל זאת רבי אלעזר אומר שהולד יקרב שלמים. אם כן אין צורך בשם על האם.קושיה: גם בלי שם שלמים על האם, הולד קרב שלמים
- תשובת רבא: אחר הפסח״שאני אחר הפסח, דמותר פסח גופיה קרב שלמים״ — שייר של פסח עצמו קרב שלמים, ולכן שם שלמים חל על האם אחרי הפסח (רש״י). אצל אשם, לעומת זאת, אין שם עולה כלל.תשובה: אחר הפסח שונה, כי מותר פסח קרב שלמים
- אי הכי״אי הכי, ניפלוג נמי ברישא״ — אם הטעם הוא שם שלמים על האם, שיחלקו גם בחלק הראשון של הברייתא, כשילדה לפני הפסח; גם אז הפסח בשאר ימות השנה נחשב שלמים (רש״י).קושיה: לפי זה שיחלקו גם בחלק הראשון של הברייתא
- אין הכי נמי״אין הכי נמי, ופליגי״ — אכן יש מחלוקת בין רבי אלעזר לחכמים גם בחלק הראשון.תשובה: אכן נחלקים גם ברישא
- אביי: המותר הולךאביי אמר בדרך אחרת: רבי אלעזר ״לא פליג מידי״ ברישא — גם הוא מסכים שאין הולד קרב לפני הפסח. הטעם: גמירי שלמקום שהמותר הולך הולד הולך. אחרי הפסח המותר קרב שלמים, ולכן גם הולד קרב שלמים.אביי: אחר הפסח המותר קרב שלמים, ולכן גם הולד
- לפני הפסח״אבל לפני הפסח״: ״אימיה למאי אקדשה? לדמי פסח״ — האם הוקדשה רק כדי שתימכר ויקנו בדמיה פסח; ולכן גם הולד קדוש רק לדמי פסח ואינו קרב.אביי: לפני הפסח האם והולד קדושים לדמי פסח בלבד
- מתיב רב עוקבארב עוקבא בר חמא מקשה: ״ומי אמרינן מדאימיה לדמי, ולד נמי לדמי״? והתניא: המפריש נקבה לפסח — היא וולדותיה ירעו, יימכרו, ויביא בדמיהם פסח. ורבי אלעזר אומר: ״הוא עצמו יקרב פסח״. כלומר, לדעת רבי אלעזר הולד של נקבה שהופרשה לפסח קרב בעצמו אף לפני הפסח, אף שאמו קדושה לדמים בלבד — וזה סותר את הסבר אביי. התשובה לקושיה זו — בדף יט.רב עוקבא מקשה על אביי מברייתא בנקבה שהופרשה לפסח
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.