בכורות מ״ח

משנה: תאומים בספק ומות האב

1. משנהחמש סלעיםאדם שאשתו עדיין לא ילדה ילדה לו שני זכרים, ואין ידוע מי מהם נולד ראשון. מכיוון שאחד מהם בוודאי הבכור, ״נותן חמש סלעים לכהן״ — פדיון בן אחד, לא שניים.לידה ראשונה של שני זכרים בלי סדר ידוע: האב נותן חמש סלעים
2. מת אחד מהםאם אחד הבנים מת ״בתוך שלשים יום״, לפני שחלה חובת הפדיון, האב פטור לגמרי: הוא יכול לטעון שהבכור הוא זה שמת (רש״י), והכהן, שבא להוציא ממון, עליו הראיה. הדין זהה גם לגבי הבן שנשאר.מת אחד בתוך שלושים יום: האב פטור, שמא הבכור הוא שמת
3. מת האבר׳ מאיראם האב עצמו מת והבנים קיימים, ר׳ מאיר מבחין בין לפני חלוקת הירושה לאחריה: אם הבנים נתנו לכהן ״עד שלא חלקו״ — נתנו, ואם כבר חלקו — פטורים. את הטעם תברר הגמרא.ר׳ מאיר: נתנו הבנים לפני החלוקה, נתנו; אחרי חלוקה פטורים
4. ר׳ יהודהר׳ יהודה חולק: ״נתחייבו נכסים״ — נכסי האב כבר משועבדים לחמש הסלעים לכהן כבעל חוב, והבנים חייבים לפרוע ממה שירשו (רש״י), אפילו אחרי החלוקה.ר׳ יהודה: נכסי האב התחייבו בפדיון, והבנים חייבים לתת
5. זכר ונקבהאם ילדה זכר ונקבה ואין ידוע מי נולד ראשון, ״אין כאן לכהן כלום״: שמא הנקבה יצאה ראשונה, והכהן המוציא מהאב עליו הראיה.זכר ונקבה בלי סדר ידוע: אין לכהן כלום

מתי מת האב? ר׳ ירמיה ורבא

1. מתי מת האב?הגמרא שואלת על מחלוקת ר׳ מאיר ור׳ יהודה: ״דמית האב אימת״? התשובה משנה את התמונה, כי רק אחרי שלושים יום חל החיוב על נכסי האב, ולכן צריך לברר באיזה מקרה ר׳ מאיר פוטר בנים שחלקו.שאלה: מתי מת האב, לפני שלושים יום או אחריהם?
2. והא אשתעבדונניח שהאב מת ״לאחר שלשים יום״. אז קשה על ר׳ מאיר: איך הוא פוטר בנים שחלקו? הרי ״אשתעבדו נכסי״ — הנכסים כבר משועבדים לפדיון, והכהן כבעל חוב מעליא גובה מהם גם אחרי החלוקה (רש״י).קושיה: אם מת אחרי שלושים, הנכסים משועבדים וגם חלוקה לא פוטרת
3. אלאבתוך שלשיםלכן נאמר את האפשרות השנייה: האב מת בתוך שלושים יום, לפני שהתחייב. אז הנכסים אינם משועבדים, והחיוב מוטל על הבכור עצמו — אלא שאין ידוע מי הוא.הצעה: האב מת בתוך שלושים, והחיוב על הבכור עצמו
4. מאי שנאאבל גם כך קשה: ״מאי שנא כי חלקו״? לפי ר׳ מאיר אחרי חלוקה הכהן פטור כי כל אח אומר לו שאחיו הבכור. אבל לפני חלוקה אפשר לומר אותו דבר — ״ליזיל לגבי האי ולידחייה״ — ובכל זאת ר׳ מאיר מחייב. מה ההבדל בין שני המצבים?קושיה: גם בלי חלוקה כל אח דוחה את הכהן, אז מה ההבדל?
5. ר׳ ירמיהר׳ ירמיה מביא דין מקביל: שני אנשים בשם ״יוסף בן שמעון״ בעיר אחת שקנו שדה בשותפות — בעל חוב שיש לו שטר על אחד מהם גובה מהשדה, כי הוא אומר לכל אחד: ״אי בדידך מסיקנא״ אקח את חלקך, ואם בחברך — את חלקו. כך גם האחים כל עוד לא חלקו: הם שותפים בנכסים, והכהן גובה מהם בלי שאחד יוכל לדחותו.ר׳ ירמיה: אחים שלא חלקו שותפים, והכהן גובה כבעל חוב משותפים
6. רבאערברבא מקשה על ר׳ ירמיה: הרי ״נכסי דבר איניש אינון ערבין ביה״ — נכסי האדם הם הערב לחובו. האם ייתכן שאת החייב אי אפשר לתבוע (כל אח דוחה) ואת הערב כן? והרי שנינו ״לא יפרע מן הערב״, ופירשנו: לא יתבע את הערב לפני הלווה (רש״י).קושיית רבא: איך גובים מהנכסים כשאי אפשר לתבוע את החייב עצמו?
7. רבאאחרי שלושיםרבא עונה אחרת: ״לעולם שמת לאחר שלשים״, והנכסים אכן משועבדים. אם יש נכסים הרבה, הכהן נוטל חמש סלעים גם אחרי החלוקה, כי הבנים פורעים את חוב אביהם ממה שירשו. המשנה עוסקת רק כשבכל הירושה ״ליכא אלא חמש סלעים״ — ושם הבנים פטורים. את הסיבה מבארים בשני הכללים הבאים.רבא: מת אחרי שלושים, ופטורים רק כשנשארו חמש סלעים בלבד
8. רב אסילדעת כולם יש כאן דין ״רב אסי״: ״מחצה יורשין ומחצה לקוחות״. הסיבה (רש״י): מסופק אם יש ברירה, שאז החלוקה רק מבררת מה היה שלהם מראש והם יורשים, או שאין ברירה והם כקונים זה מזה. לכן מחצית כך ומחצית כך.רב אסי: אחים שחלקו הם חצי יורשים וחצי לקוחות
9. רב פפאפדיון הבן אינו נחשב ״ככתובה בשטר״ אלא כמלוה על פה, ולפי ״רב פפא״ מלוה על פה גובים מהיורשים אבל לא מהלקוחות שקנו מהנפטר.רב פפא: מלוה על פה נגבית מיורשים ולא מלקוחות
10. תוצאההתוצאה: כשבירושה חמש סלעים בלבד והאחים חלקו, רק מחציתה נחשבת ירושה וממנה גובים, והחצי השני נחשב קנייה ופטור. הכהן יכול לגבות רק שנים וחצי סלעים, ולא חמש שלמות.בנכסי חמש סלעים שחולקו, הכהן יכול לגבות רק שנים וחצי

חמש ולא חצי חמש: במה נחלקו ר׳ מאיר ור׳ יהודה

1. במה נחלקולפי מה שנאמר, ר׳ מאיר ור׳ יהודה נחלקים אם התורה חייבה ״חמש ולא חצי חמש״. ר׳ מאיר סבור שחמש סלעים שלמות דווקא, ולכן שנים וחצי הסלעים שאפשר לגבות אינם מספיקים והאחים פטורים. ר׳ יהודה סבור ״חמש ואפילו חצי חמש״ — הכהן גובה גם את החצי.הצעה: ר׳ מאיר חמש ולא חצי חמש; ר׳ יהודה גם חצי חמש
2. נתחייבו נכסים?אם זו המחלוקת, קשה על לשון ר׳ יהודה: ״נתחייבו נכסים״ היה צריך להיות ״נתחייב גברא״ — שהבנים חייבים. כי שיעבוד הנכסים מוסכם על שניהם, והמחלוקת היא רק אם הבנים חייבים בחצי שנשאר אחרי החלוקה (רש״י).קושיה: לשון ר׳ יהודה נתחייבו נכסים אינה מתאימה למחלוקת הזו
3. ועודברייתאועוד קושיה, מברייתא: ר׳ יהודה אומר שאחים שחלקו — ״אם יש עשרה זוז לזה ועשרה זוז לזה״ חייבים, ואם לא — פטורים. אם הוא סובר שגובים גם חצי חמש, למה פטור כשיש פחות?קושיה מברייתא: ר׳ יהודה מחייב רק עם עשרה זוז לכל אח
4. מאי עשרה זוזהגמרא בודקת מה פירוש הברייתא. נניח שעשרה זוז לכל אח הם ״בין דירושה בין דלקוחות״ — ביחד עשרים זוז, שמחציתם ירושה: שנים וחצי סלעים, שהוא ה״חצי חמש״ של ר׳ יהודה. אבל אז ״מאי איריא עשרה״? גם אם יש פחות מעשרה, הכהן יטול מה שיש, כי לשיטה זו גובים גם חלק מחמש.קושיה: אם הכוונה לכל נכסי האחים, למה דווקא עשרה זוז?
5. אלא פשיטאלכן ברור שהברייתא מדברת על ״עשרה זוז דירושה״ לכל אחד: עשרים זוז ירושה, בדיוק חמש סלעים. רק אז חייבים, ופחות מזה פטורים.תשובה: הברייתא מדברת על עשרה זוז ירושה לכל אח
6. אלמאתיובתאהמסקנה: ״דכולי עלמא חמש ולא חצי חמש״, והם נחלקים ב״רב אסי ורב פפא״. ר׳ מאיר מקבל את שניהם, ולכן אחרי החלוקה נשארו רק שנים וחצי סלעים ירושה, ובחצי חמש אין חיוב. ר׳ יהודה דוחה לפחות אחד מהם (רש״י): או שמלוה על פה נגבית גם מלקוחות (נגד רב פפא), או שהאחים יורשים לגמרי (נגד רב אסי). לכן הכהן גובה את כל החמש. כך מובנת גם הברייתא: עשרה זוז לכל אח בסך כל הנכסים, ואם בכולם אין חמש סלעים, האחים פטורים.מסקנה: גם ר׳ יהודה סובר חמש ולא חצי חמש, וההצעה נדחית
7. מסקנההמסקנה: ״דכולי עלמא חמש ולא חצי חמש״, והם נחלקים ב״רב אסי ורב פפא״. ר׳ מאיר מקבל את שניהם, ולכן בחלוקה נשארו רק שנים וחצי סלעים ירושה והכהן לא גובה. ר׳ יהודה אינו מקבל אחד מהם (רש״י: או שמלוה על פה גובה גם מלקוחות, או שכל הנכסים ירושה), ולכן גובים את כל החמש. כך מובנת גם הברייתא: אם בכל הנכסים אין חמש סלעים — פטורים.המחלוקת היא ברב אסי וברב פפא, לא בחצי חמש

לישנא אחרינא: הקושיה על ר׳ יהודה

1. לישנא אחרינא״ואיכא דמתני ליה אסיפא״: יש מי ששונה את אותה סוגיה על סוף המשנה, על דברי ר׳ יהודה ״נתחייבו הנכסים״, ולא על דברי ר׳ מאיר. השאלות דומות, אבל בלשון הזו הקושי המרכזי הוא איך ר׳ יהודה מחייב.יש שונים את הדיון על דברי ר׳ יהודה בסיפא
2. מתי מת האב?שוב שואלים ״דמית האב אימת״? גם כאן התשובה קובעת אם הנכסים משועבדים.שאלה: מתי מת האב, לפני שלושים יום או אחריהם?
3. הא אשתעבדואם מת ״לאחר שלשים״, אנו מבינים מדבריו של ר׳ יהודה שר׳ מאיר סבור ש״כי חלקו פטורין״. אבל זה תמוה: ״הא אישתעבדו להו נכסי״ — הנכסים כבר משועבדים.קושיה: אם מת אחרי שלושים, הנכסים משועבדים וחלוקה לא פוטרת
4. אלא בתוך שלשיםלכן יש לומר שהאב מת בתוך שלושים יום, לפני שהנכסים התחייבו, והחוב מוטל על הבכור שאינו ידוע.הצעה: האב מת בתוך שלושים, והחיוב על הבכור עצמו
5. ליזיל לגבי האיאבל אז קשה על ר׳ יהודה: ״כי חלקו אמאי מחייב״? שילך הכהן לאח אחד והוא ידחה אותו, וילך לשני והוא ידחה אותו, שהרי הנכסים עדיין אינם משועבדים.קושיה על ר׳ יהודה: אחרי חלוקה כל אח דוחה את הכהן
6. ר׳ ירמיהר׳ ירמיה לומד מדברי ר׳ יהודה: שני אנשים בשם ״יוסף בן שמעון״, ואחד מהם קנה שדה מחברו. בעל חוב שיש לו שטר מוקדם גובה מהקונה, כי הוא אומר לו: אם החוב שלך, אני נוטל את חלקך, ואם של חברך, ״משתעבדא לי מקמי דידך״ — השדה הייתה משועבדת לי לפני שקנית אותה. כך גם האחים שחלקו: אין ברירה, ולכן כל אח הוא כקונה מאחיו (רש״י). הכהן אומר לכל אח: אם אתה הבכור, אני גובה מחלקך, ואם אחיך הבכור, החלק שקיבלת ממנו משועבד לי.ר׳ ירמיה: בעל חוב גובה מקונה, כי השדה משועבדת לו קודם
7. רבאערביןרבא מקשה כבלשון הראשונה: ״נכסוהי דבר איניש אינון ערבין ביה״ — איך גובים מהנכסים, הערב, כשאי אפשר לתבוע את החייב עצמו?קושיית רבא: אי אפשר לגבות מהערב כשאי אפשר מהחייב
8. כלישנא קמא״וכולה כלישנא קמא״: גם כאן רבא אומר שהאב מת אחרי שלושים יום והנכסים משועבדים. ר׳ מאיר פוטר רק כשבכל הירושה יש חמש סלעים בלבד, והמחלוקת היא ברב אסי וברב פפא (רש״י), כמו בלשון הראשונה.רבא: מת אחרי שלושים, והמחלוקת ברב אסי וברב פפא

משנה: שתי נשים שילדו והתערבו

1. משנהשתי נשיםאדם ששתי נשיו שלא ילדו קודם ילדו שני זכרים והולדות נתערבו (במחבא — רש״י): כל אחד בכור ודאי לאמו, ולכן ״נותן עשרה סלעים לכהן״.שתי נשים של איש אחד ילדו שני זכרים והתערבו: עשרה סלעים
2. מת אחדאם מת אחד בתוך שלושים יום ונתן לכהן אחד — הכהן מחזיר חמש סלעים, כי התברר שהמת נפל. אם נתן ״לשני כהנים״ — אינו יכול להוציא מידם, כי כל כהן אומר שהוא מחזיק בפדיון הבן החי.מת אחד בתוך שלושים: לכהן אחד מחזיר חמש; לשני כהנים לא
3. זכר ונקבהאם התערבו זכר ונקבה, או שני זכרים ונקבה, נותן חמש סלעים: בכל אופן אחד הזכרים בוודאי בכור, והשני ספק ואין הכהן מוציא ממנו.זכר ונקבה, או שני זכרים ונקבה: חמש סלעים
4. נקבותאם התערבו שתי נקבות וזכר, או שני זכרים ושתי נקבות — ״אין כאן לכהן כלום״, כי שמא הנקבות נולדו ראשונות ואין בכור ודאי.שתי נקבות וזכר, או שני זכרים ושתי נקבות: אין לכהן כלום
5. אחת בכרהאם אחת מנשיו כבר בכרה והאחרת לא, וילדו שני זכרים — ״נותן חמש סלעים לכהן״, כי בנה של זו שלא בכרה הוא בכור ודאי. אם מת אחד בתוך שלושים, ״האב פטור״: הוא יכול לטעון שמת דווקא בנה של זו שלא בכרה (רש״י).אחת בכרה ואחת לא, שני זכרים: חמש סלעים
6. מת האבאם האב מת, ר׳ מאיר ור׳ יהודה נחלקים כבמשנה הראשונה, מאותו טעם של רב אסי ורב פפא (רש״י). בזכר ונקבה, ״אין לכהן כלום״: שמא זו שלא בכרה ילדה את הנקבה, ואין כאן בכור.מת האב: ר׳ מאיר ור׳ יהודה כמו קודם; זכר ונקבה — כלום
7. שני אנשיםשתי נשים של שני אנשים שלא ילדו קודם, שילדו שני זכרים והתערבו: כל אב נותן חמש סלעים לכהן, כי לכל אחד נולד בכור ודאי.שתי נשים של שני אנשים, שני זכרים: כל אב נותן חמש
8. מת אחדשני אנשיםאם מת אחד בתוך שלושים — לכהן אחד שנתנו לו, הוא מחזיר חמש סלעים ששני האבות יחלקו; ל״שני כהנים״ — אינם יכולים להוציא מידם, כי כל כהן אומר שהוא מחזיק בפדיון החי.אם מת אחד: לכהן אחד מחזיר חמש; לשני כהנים אין להוציא
9. זכר ונקבהשני אנשיםאם התערבו זכר ונקבה, ״האבות פטורין״ כי כל אחד אומר שהנקבה שלו, אבל ״הבן חייב לפדות את עצמו״ כי הוא בכור ודאי.זכר ונקבה: האבות פטורים והבן פודה את עצמו
10. נקבותשני אנשיםאם התערבו שתי נקבות וזכר, או שתי נקבות ושני זכרים — אין כאן לכהן כלום, כי שמא האחת ילדה נקבה ראשונה ואין בכור ודאי (רש״י).שתי נקבות וזכר, או שתי נקבות ושני זכרים: כלום
11. אחת בכרהשני אנשיםאחת בכרה ואחת לא, של שני אנשים, שילדו שני זכרים: מי שאשתו לא בכרה נותן חמש סלעים, כי נולד לו בכור ודאי. אם ילדו זכר ונקבה — אין לכהן כלום, שמא זו שלא בכרה ילדה את הנקבה.מי שאשתו לא בכרה נותן חמש; זכר ונקבה — כלום

כהן אחד ושני כהנים: בבא בהרשאה

1. מאי שנאהמשנה אמרה שאם נתנו האבות לשני כהנים, אינם יכולים להוציא מידם. הגמרא שואלת: ״מאי שנא שני כהנים״? שם האב ״אזיל לגבי האי ומדחי ליה״ — הולך לכהן אחד, והכהן דוחה אותו בטענה שקיבל את פדיון הבן החי, וכך גם אצל הכהן השני.שאלה: למה שני כהנים שונים מכהן אחד כשמת אחד הילדים?
2. כהן אחד נמיאבל גם בכהן אחד: ״כהן אחד נמי ליזיל לגבי האי ולידחייה״. כשבא אב אחד, הכהן יכול לטעון: לא הבן שלך מת אלא של חברך, ואינך בעל דין שלי (רש״י). אם כן למה המשנה מחייבת כאן להחזיר חמש? בשאלה זו עונה שמואל.קושיה: גם כהן אחד יכול לדחות כל אב
3. שמואלבבא בהרשאה · דף מטשמואל משיב: מדובר ב״בבא בהרשאה״ — האב התובע בא עם כתב הרשאה מהאב השני. אז הכהן לא יכול לדחותו: אם בני מת, החזר לי את שלי, ואם בן חברי — את שלו, כי יש לי הרשאה (רש״י). בשני כהנים ההרשאה אינה מועילה, כי כל כהן אומר שחברו נטל את פדיון המת.שמואל: מדובר כשאחד האבות בא בהרשאה מהשני
4. והאמרי נהרדעידף מטמקשים: ״לא כתבינן אדרכתא אמטלטלי״ — אין כותבים הרשאה על מיטלטלים. הסיבה (רש״י): הם אינם בעין, ונראה כשקר, שמא אין בידו כלום וחותמים עדים על שקר. והפדיון הוא מעות. איך אפשר בבבא בהרשאה?קושיה: אין כותבים הרשאה על מיטלטלים, והפדיון הוא כסף
5. הני מילידף מטהתשובה: ״הני מילי היכא דכפריה״ — האיסור רק כשהנתבע כופר בחוב. אבל ״היכא דלא כפריה — כתבינן״. כאן הכהן אינו כופר בכך שקיבל את הכסף, אלא רק טוען שהתובע אינו אבי המת.תשובה: האיסור רק כשהנתבע כופר, והכהן אינו כופר

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• טבלאות עזר
• סיכום נקודות (אנגלית)
• הגמרא עם ביאור שטיינזלץ בספריא