ברכות ל״ז
אורז ודוחן בברכות: תיובתא לרב ושמואל, מחלוקות רבן גמליאל וחכמים, ברכת תבשילי דגן וחביצא, וחיוב חלה במאפים חריגים.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את הדיון בדף הקודם בברכת מזונות ובחמשת המינים. תחילה ברייתות על אורז מפילות את דברי רב ושמואל בתיובתא.
אחר כך נבחנות סתירות בין שורות הברייתא, ביישוב של ר׳ יהודה וחכמים ושל רבן גמליאל וחכמים, עד שהברייתא מתוקנת כחכמים.
בהמשך רבא חוזר בו ומכריע מזונות בריהטא, ורב יוסף ורב ששת דנים בחביצא לפי פרורי כזית.
הדף נחתם במאפים חריגים, טרוקנין וטריתא ולחם לכותח, ובחיובם בחלה, ונמשך לדף לח בברכתם.
עמוד א · המשך מדף ל״ו
פת אורז ודוחן: תיובתא לרב ושמואל
→ תחילת הסוגיה בדף ל״ובקצרה — על מה הסוגיה
רב ושמואל אמרו שעל אורז ודוחן אין מברכים מזונות. הגמרא מקשה מברייתא על פת אורז, ונדחית: הדמיון למעשה קדרה חלקי בלבד.
קושיה שנייה, מברייתא שמונה אורז במעשה קדרה, מועמדת כר׳ יוחנן בן נורי. אך ברייתא על הכוסס אורז, שהיא כחכמים, מכריעה: תיובתא.
- רקעמדף ל״ובדף הקודם נפסק, כרב ושמואל, ש״בורא מיני מזונות״ מברכים רק על מה שבא מחמשת מיני הדגן. אורז ודוחן אינם נכללים, ואפילו כשהם בעינם אין מברכים עליהם מזונות. עכשיו הגמרא בודקת את הכלל הזה מול ברייתות שעוסקות באורז.רב ושמואל: על אורז ודוחן לא מברכים מזונות, גם כשהם בעינם
- קושיה מברייתא״והתניא: הביאו לפניו פת אורז״ — ברייתא קובעת שמי שהביאו לפניו פת אורז או דוחן מברך עליה תחילה וסוף ״כמעשה קדרה״. ועל מעשה קדרה שנינו שמברכים לפניו מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש (לפי רש״י: על המחיה). הרי שגם על אורז מברכים מזונות, בניגוד לרב ושמואל!קושיה: ברייתא דנה בפת אורז כמעשה קדרה, ועליו מזונות
- דחייהחלקיהדימוי חלקי בלבד: ״כמעשה קדרה ולא כמעשה קדרה״. כמותו, בכך שמברכים לפני האכילה ואחריה. לא כמותו, בנוסח: במעשה קדרה ״בורא מיני מזונות״ ובסוף מעין שלש, ואילו באורז לפני האכילה ״שהכל נהיה בדברו״ ובסוף ״בורא נפשות רבות״.תשובה: הדמיון רק לפני ואחרי; נוסח הברכות באורז שונה
- קושיהאורז מעשה קדרה״ואורז לאו מעשה קדרה הוא?״ הרי ברייתא מונה את האורז בין ״מעשה קדרה״: חילקא, טרגיס, סולת, זריז, ערסן ואורז, כלומר חיטים כתושות בדרגות שונות ועימם האורז. לפי רש״י הקושיה: איך הוצאתם את האורז מכלל מעשה קדרה לברכה אחרת?קושיה: ברייתא מונה אורז במפורש בין מעשה קדרה
- תירוץר׳ יוחנן בן נורי״הא מני — רבי יוחנן בן נורי היא״. לדעתו אורז מין דגן לכל דבר: חייבים כרת על חמץ שלו, ואפשר לצאת בו ידי חובת מצה בפסח. הברייתא שמנתה את האורז במעשה קדרה היא כשיטתו, ו״רבנן לא״ סוברים כך.תשובה: זו שיטת ר׳ יוחנן בן נורי, שאורז הוא דגן; חכמים חולקים
- קושיהורבנן לא?!״ורבנן לא?!״ — וכי לדעת חכמים אין מברכים על אורז מזונות? הגמרא מביאה ברייתא (תוספתא) שדנה בחיטה ובאורז זו לצד זו. תחילה בחיטה: ״הכוסס את החטה״ כמות שהיא מברך ״בורא פרי האדמה״. אם טחנה, אפאה ובשלה (עשאה לחם ואחר כך בישלה) והפרוסות קיימות, שלא נימוחו בבישול (רש״י), מברך ״המוציא״ ובסוף שלש ברכות. ואם נימוחו, ״בורא מיני מזונות״ ובסוף מעין שלש. ההמשך באורז הוא שיעמיד את הקושיה.קושיה: ברייתא בחיטה ובאורז מראה שגם חכמים מברכים מזונות
- המשך הברייתאאורזהברייתא ממשיכה לאורז. הכוסס אורז חי מברך ״בורא פרי האדמה״. אם טחנו, אפאו ובשלו, גם כשהפרוסות קיימות, הוא מברך לפניו ״בורא מיני מזונות״ ולבסוף מעין שלש. כלומר, בניגוד לחיטה, שבה פרוסות קיימות מחייבות ״המוציא״, באורז אף פרוסות שלמות נותנות רק מזונות.הברייתא באורז: גם עם פרוסות קיימות, רק מזונות
- קושיהמני?הגמרא בודקת את מי הברייתא הזו. אם נאמר רבי יוחנן בן נורי היא, הסובר שאורז מין דגן, אי אפשר, כי לשיטתו על אורז שנאפה ופרוסותיו קיימות היה צריך ״המוציא לחם מן הארץ״ ושלש ברכות, כמו על לחם ממש.קושיה: אילו הברייתא כר׳ יוחנן, היה צריך המוציא ושלש ברכות
- תיובתא״אלא לאו רבנן היא״ — אם לא הוא, הרי היא כחכמים, שאינם רואים באורז דגן. ובכל זאת היא קובעת שמברכים על אורז מזונות. זו תיובתא על רב ושמואל, שאמרו שעל אורז אין מברכים מזונות.ראיה: הברייתא כחכמים קובעת מזונות באורז, נגד רב ושמואל
- תיובתאתיובתא: הגמרא מקבלת את הקושיה. דברי רב ושמואל באורז נדחים, והברייתא עומדת.מסקנה: תיובתא, דברי רב ושמואל נדחו
עזרים — טבלת שיטות
פת אורז שנאפתה ובושלה: הברכות לפי השיטות
| רב ושמואל (נדחו בתיובתא) | ר׳ יוחנן בן נורי | הברייתא, כחכמים | |
|---|---|---|---|
| ברכה ראשונה | שהכל נהיה בדברו | המוציא לחם מן הארץ | בורא מיני מזונות |
| ברכה אחרונה | בורא נפשות | שלש ברכות | מעין שלש (בסוגיה הבאה מתקנים: ולא כלום) |
עמוד א–ב
הכוסס חיטה ואורז: סתירות בברייתא
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא בוחנת את שורות הברייתא על הכוסס חיטה ואורז: סתירה בברכה הראשונה מיושבת במחלוקת ר׳ יהודה וחכמים, וסתירה בברכה האחרונה במחלוקת רבן גמליאל וחכמים.
בסוף מתברר שהברייתא כולה כחכמים, ובאורז מתקנים את הנוסח.
- הברייתאכוסס חיטההגמרא חוזרת אל דברי הברייתא שנדונה. ״אמר מר: הכוסס את החטה״ חיה מברך עליה ״בורא פרי האדמה״.הברייתא: הכוסס חיטה חיה מברך בורא פרי האדמה
- קושיהסתירת ברייתות״והתניא בורא מיני זרעים״ — ברייתא אחרת קובעת על אותו אדם ברכה אחרת, ״בורא מיני זרעים״. הרי יש סתירה בין הברייתות.קושיה: ברייתא אחרת אומרת בורא מיני זרעים
- תירוץר׳ יהודה וחכמים״לא קשיא: הא רבי יהודה והא רבנן״. במשנה שלנו אומר ר׳ יהודה על ירקות ״בורא מיני דשאים״ ולא ״פרי האדמה״. כלומר הוא מצריך לכל מין ברכה המתאימה לו (רש״י), ולכן על חיטה, שהיא זרעים, ״בורא מיני זרעים״. לחכמים אין צורך בכך: גם על זרעים וגם על ירקות ״פרי האדמה״.ר׳ יהודה: ברכה לכל מין; חכמים: פרי האדמה לכולם
- הברייתאכוסס אורז״אמר מר, הכוסס את האורז״ חי מברך ״בורא פרי האדמה״. אם טחנו, אפאו ובשלו, אף כשהפרוסות קיימות, מברך לפניו ״בורא מיני מזונות״ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש.הברייתא: באורז טחון ואפוי, מזונות ובסוף מעין שלש
- קושיה״ולא כלום״״והתניא: לבסוף ולא כלום״ — ברייתא אחרת קובעת שאחרי אורז אינו מברך מברכות הפירות של ארץ ישראל, אלא ״בורא נפשות״ בלבד, כמו על כל מה שאינו משבעת המינים (רש״י). זה סותר את הברכה מעין שלש.קושיה: ברייתא אחרת אומרת שבסוף אינו מברך כלום
- תירוץרב ששתרב ששת: ״הא רבן גמליאל והא רבנן״. הברייתא שמחייבת מעין שלש היא כרבן גמליאל, והאחרת כחכמים. הוא מוכיח מברייתא נוספת: ״זה הכלל, כל שהוא משבעת המינים״ (הדגן והפירות ששיבחו את ארץ ישראל) — רבן גמליאל אומר שלש ברכות, וחכמים ברכה אחת מעין שלש. מכאן שיש מחלוקת תנאים בברכה האחרונה.רב ששת: רבן גמליאל מול חכמים, זו מחלוקת תנאים
- מעשה ביריחוהברייתא מביאה מעשה שממחיש את המחלוקת. רבן גמליאל והזקנים ישבו בעלייה ביריחו, הביאו כותבות (תמרים) ואכלו, ורבן גמליאל נתן לרבי עקיבא רשות לברך. רבי עקיבא ״קפץ וברך״ ברכה אחת מעין שלש, כחכמים. אמר לו רבן גמליאל: ״עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת״. השיב: למדתנו שיחיד ורבים, הלכה כרבים.מעשה: ר׳ עקיבא ברך מעין שלש, כי הלכה כרבים
- גרסת ר׳ יהודה״רבי יהודה אומר משמו״ — הגמרא אינה מפרשת בשם מי. לפי רש״י, בשם רבן גמליאל, שבדבריו עוסקת הברייתא; שטיינזלץ מפרש בשם ר׳ עקיבא, שדיבר אחרון במעשה. כך או כך, ר׳ יהודה מוסר את הכלל בגרסה אחרת, שמפרטת את המחלוקת בין רבן גמליאל לחכמים לפי סוג המאכל.ר׳ יהודה מוסר משמו (רש״י: של רבן גמליאל) גרסה מפורטת
- שלוש דרגותהמחלוקת״כל שהוא משבעת המינים ולא מין דגן״, כלומר פרי, ״או מין דגן ולא עשאו פת״ — רבן גמליאל אומר שלש ברכות וחכמים ברכה אחת. (אם עשאו פת, לדברי רש״י הכל מודים בשלש ברכות.) ״כל שאינו לא משבעת המינין ולא מין דגן, כגון פת אורז ודוחן״ — רבן גמליאל אומר מעין שלש, וחכמים אומרים ולא כלום. לפי זה הברייתא שאומרת מעין שלש אחרי אורז היא כרבן גמליאל.ר׳ יהודה: באורז ודוחן רבן גמליאל מעין שלש, חכמים כלום
- קושיהכרבן גמליאל?״במאי אוקימתא — כרבן גמליאל?״ אם הברייתא על הכוסס כרבן גמליאל, נעיין בסוף החלק הראשון שלה, שעוסק בחיטה (רש״י): פת חיטה שבושלה והפרוסות אינן קיימות — לפניה מזונות ולבסוף מעין שלש. אבל לפי גרסת ר׳ יהודה, רבן גמליאל מצריך שלש ברכות אפילו על כותבות ועל דייסה, שהיא דגן שלא נעשה פת. ופת שנימוחה, שבתחילתה הייתה לחם ממש, ״מיבעיא״? הרי אינה גרועה מדייסה (רש״י). אם כן הרישא אינה כרבן גמליאל.קושיה: לרבן גמליאל אף דייסה שלש ברכות, ופת שנימוחה לא כל שכן?
- מסקנה ראשונהרבנן״אלא פשיטא רבנן״: ברור שהברייתא כחכמים, שדי להם במעין שלש אף על דייסה ופת שנימוחה (רש״י).תשובה: ברור שהברייתא כחכמים
- קושיהרבנן אדרבנן״אי הכי קשיא דרבנן אדרבנן״: אם היא כחכמים, הרי היא סותרת את חכמים עצמם. באורז היא מצריכה מעין שלש, ואילו לחכמים באורז ״ולא כלום״.קושיה: אם כחכמים, באורז עדיין סותרת את חכמים
- תיקון הנוסח״אלא לעולם רבנן״, ויש לתקן את הנוסח שנשנה לגבי אורז: ״ולבסוף אינו מברך עליו ולא כלום״. כך הברייתא כולה כחכמים.תשובה: הברייתא כחכמים, ובאורז יש לשנות: בסוף אינו מברך כלום
עזרים — טבלת שיטות
ברכה אחרונה לפי רבן גמליאל וחכמים (ברייתא בגרסת ר׳ יהודה)
| רבן גמליאל | חכמים | |
|---|---|---|
| פרי משבעת המינים, או דגן שלא נעשה פת | שלש ברכות | ברכה אחת |
| לא משבעת המינים ולא דגן, כפת אורז ודוחן | ברכה אחת מעין שלש | ולא כלום |
חשבו לפני שממשיכים
במעשה ביריחו, מדוע ר׳ עקיבא ברך ברכה אחת מעין שלש אף שרבן גמליאל, הנשיא, חלק עליו?
כי למדתנו רבינו שיחיד ורבים הלכה כרבים, ורוב החכמים סוברים מעין שלש.
עמוד ב
ריהטא של חקלאים ושל מחוזא
בקצרה — על מה הסוגיה
רבא מחלק בין ריהטא של חקלאים, שהסולת בה עיקר ולכן מזונות, לבין ריהטא של מחוזא, שהדבש בה עיקר ולכן שהכל.
אחר כך הוא חוזר בו ופוסק מזונות בשתיהן, כרב ושמואל.
- רבאריהטא של חקלאים״האי ריהטא דחקלאי דמפשי ביה קמחא״: ריהטא היא תערובת סולת ודבש (רש״י: חביץ קדרה), ובני הכפרים מרבים בה קמח. עליה מברך רבא ״בורא מיני מזונות״.רבא: בריהטא של חקלאים, עם הרבה קמח, מזונות
- מאי טעמא?מדוע ברכת מזונות, אם יש בתבשיל גם דבש?שאלה: מדוע מזונות אף שיש בתבשיל דבש
- הסולת עיקר״דסמידא עיקר״: הסולת, שהיא ממיני הדגן, היא המרכיב העיקרי, ולכן היא קובעת את הברכה.תשובה: הסולת היא העיקר ולכן היא קובעת
- רבאריהטא של מחוזא״דמחוזא, דלא מפשי ביה קמחא״: בעיר מחוזא אין מרבים קמח בריהטא, ועליה מברך רבא ״שהכל נהיה בדברו״.רבא: בריהטא של מחוזא, בלי הרבה קמח, שהכל
- מאי טעמא?ומדוע שהכל ולא מזונות?שאלה: מדוע שהכל ולא מזונות במחוזא
- הדבש עיקר״דובשא עיקר״: בתערובת של מחוזא הדבש הוא העיקר, ולכן הוא קובע.תשובה: בתערובת של מחוזא הדבש הוא העיקר
- רבא חוזר בו״והדר אמר רבא: אידי ואידי בורא מיני מזונות״. רבא חזר בו וקבע שבשתיהן מזונות, שהרי רב ושמואל אמרו שניהם: ״כל שיש בו מחמשת המינים״ מברכים עליו מזונות, גם כשאינו העיקר.מסקנה: בשתיהן מזונות, כרב ושמואל שדי שיש בו מהדגן
עמוד ב
חביצא: פרורי לחם ושיעור כזית
בקצרה — על מה הסוגיה
רב יוסף מחלק בחביצא לפי גודל הפרורים ומוכיח ממנחות שפותתן כזית. אביי מקשה מהתנא דבי ר׳ ישמעאל, שפורך את המנחות עד סלתן ועדיין יוצאים בהן מצה.
התירוץ ״שערסן״ נדחה מלשון ״שאכלן״, ומעמידים בפירורים שבאו מלחם גדול. בסוף רב ששת פוסק המוציא אף בפרורים קטנים מכזית, ורבא מתנה שיהיה עליהם מראה לחם.
- רב יוסףחביצארב יוסף מחלק בדין חביצא, תבשיל שמפררים בו לחם בקדרה (רש״י). אם יש בו ״פרורין כזית״ — מברך ״המוציא לחם מן הארץ״ ולבסוף שלש ברכות. אם אין בו פרור בגודל כזית — ״בורא מיני מזונות״ ולבסוף מעין שלש.רב יוסף: פרורי כזית, המוציא; קטנים מכך, מזונות
- מנא אמינא לה״מנא אמינא לה״, מנין לרב יוסף? מברייתא: מי שהקריב מנחות מברך ״שהחיינו״, והכהן שנטלן לאכלן מברך ״המוציא לחם מן הארץ״. ועוד שנינו: ״וכולן פותתן כזית״ — המנחות מפוררות לפתיתים בגודל כזית (רש״י, ״פתות אותה פתים״). הרי שעל פתיתים בגודל כזית מברכים ״המוציא״.ראיה: מנחות מפוררות לכזית, ועליהן המוציא
- קושיית אבייאלא מעתה״אלא מעתה״, לתנא דבי רבי ישמעאל, שאמר שמפוררים את המנחות ״עד שמחזירן לסלתן״ (לפירורים דקים כסלת) — האם גם אז לא יברך ״המוציא״? פירורים כאלה אינם בגודל כזית, ולפי רב יוסף אינם לחם.קושיה: לר׳ ישמעאל פורכים לסלת, והאם אין שם המוציא
- קושיית אבייוכי תימא״וכי תימא הכי נמי״, שאין שם המוציא, הרי שנינו: ״לקט מכולן כזית ואכלן״. אם חמץ הוא — ענוש כרת, ואם מצה — יוצא ידי חובת מצה בפסח. הרי פירורים קטנים נחשבים לחם גמור.קושיה: ברייתא מחייבת כרת ומצה גם בפירורים
- תירוץשערסן״הכא במאי עסקינן — בשערסן״: חזר ולש את הפירורים יחד ואפאם שוב (רש״י), והם שוב לחם אחד. ולכן יוצאים בהם ידי חובה.תשובה: מדובר בפירורים שנלושו ונאפו מחדש
- דחייהשאכלן״אי הכי אימא סיפא״: בסוף הברייתא נאמר ״והוא שאכלן בכדי אכילת פרס״, שיעור זמן אכילת חצי כיכר (רש״י), בלשון רבים. ואם ערסן ונעשו לחם אחד, ״שאכלו מיבעי ליה״, ביחיד.קושיה: ״שאכלן״ ברבים לא מתאים לפירורים שנילושו לחם אחד
- תירוץבבא מלחם גדול״אלא הכא במאי עסקינן — בבא מלחם גדול״: הפירורים נפרדו מלחם גדול שנשאר ממנו חלק שלם (רש״י), ולכן הם עדיין נחשבים לחם. אבל אם נפרס כל הלחם לפירורים, פירורים פחות מכזית אינם לחם, כדברי רב יוסף.תשובה: פירורים מלחם גדול שנשאר, ודין רב יוסף עומד
- מאי הוה עלה?אחרי שהראיות נדחו: ״מאי הוה עלה״? מה ההלכה בחביצא שאין בה פרורי כזית?שאלה: מה ההלכה בחביצא בלי פרורי כזית
- רב ששתרב ששת: ״אף על גב דלית ביה פרורין כזית״ — מברך ״המוציא לחם מן הארץ״.רב ששת: אף בלי פרורי כזית מברך המוציא
- רבא מגבילרבא: ״והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא״ — דווקא כשיש בתבשיל מראה לחם, כלומר שהפירורים לא נימוחו לגמרי (רש״י: תואר מראית הלחם).רבא: המוציא רק אם נשאר מראה לחם
חשבו לפני שממשיכים
בקושיית אביי, אילו בפירורים היה מדובר שנילושו שוב ללחם אחד, איזה שינוי בלשון הברייתא היה מתבקש, ומה מוכיח הדבר?
היה צריך לומר ״שאכלו״ ביחיד ולא ״שאכלן״ ברבים. לכן אי אפשר להעמיד את הברייתא בפירורים שנילושו מחדש.
עמוד ב · עד דף לח׳
טרוקנין וטריתא: חלה וברכה
🔑 מפתח לסוגיה
חלה מפרישים רק מעיסה שנעשית ללחם. הסוגיה עוסקת במאפים שאינם נאפים כלחם רגיל — בלילה שנשפכת לחלל בכירה, בצק שנאפה על שפוד, לחם שנאפה בחמה — ובודקת אם עשייתם נחשבת עשיית לחם. אותה שאלה, האם זה ״לחם״, קובעת אחר כך גם את הברכה עליהם: ״המוציא״ או ״מזונות״.
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא עוברת למאפים שאינם לחם רגיל: האם טרוקנין וטריתא חייבים בחלה, ומהו לחם העשוי לכותח, שחיובו בחלה תלוי בצורת עשייתו.
בדף לח ממשיכים בברכה על כובא דארעא ובדין מי שקבע עליו סעודה.
- טרוקניןחייבין בחלהנאמר ש״טרוקנין חייבין בחלה״, כלומר עשייתם נחשבת עשיית לחם והבצק טעון הפרשת חלה.טרוקנין חייבים בהפרשת חלה
- חולקר׳ יוחנן״וכי אתא רבין״ — כשבא רבין מארץ ישראל — אמר בשם ר׳ יוחנן: ״טרוקנין פטורין מן החלה״. הוא חולק על הדין הקודם.רבין בשם ר׳ יוחנן: טרוקנין פטורים מחלה
- מאי טרוקנין?״מאי טרוקנין?״ מה הם בכלל אותם טרוקנין?שאלה: מהם טרוקנין
- כובא דארעאאביי: ״כובא דארעא״. זה מאכל שנעשה מתערובת דלילה של קמח ומים, שמכניסים לחלל שנעשה בכירה (רש״י). הוא אינו לחם ממש.אביי: בלילה דלילה שנאפית בחלל בכירה
- אבייטריתאוכן אמר אביי: ״טריתא פטורה מן החלה״.אביי: טריתא פטורה מחלה
- מאי טריתא?״מאי טריתא?״ מה היא טריתא?שאלה: מהי טריתא
- איכא דאמריגביל מרתח״איכא דאמרי: גביל מרתח״ — קמח ומים שבוחשים בכף ושופכים על הכירה כשהיא מוסקת (רש״י).דעה א: קמח ומים בנוזל שנשפך על כירה חמה
- ואיכא דאמריהנדקא״ואיכא דאמרי: נהמא דהנדקא״ — בצק שאופים על שפוד ומושחים אותו תמיד בשמן או במי ביצים ושמן (רש״י).דעה ב: בצק שנאפה על שפוד ונמשח
- ואיכא דאמרילכותח״ואיכא דאמרי: לחם העשוי לכותח״ — לחם שאינו נאפה בתנור אלא בחמה (רש״י). אופים אותו כך כדי שיחמיץ ויהיה מרכיב בכותח, מטבל בבלי, ולא כדי לאכלו כלחם.דעה ג: לחם שנאפה בחמה כדי להשתמש בו בכותח
- ר׳ חייאלחם לכותח״תני רבי חייא״: לחם העשוי לכותח פטור מן החלה. זה מתאים לפירוש השלישי של טריתא.ר׳ חייא: לחם לכותח פטור מחלה
- קושיהחייב בחלה״והא תניא חייב בחלה!״ ברייתא אחרת קובעת שלחם כזה חייב בחלה.קושיה: ברייתא אחרת מחייבת בחלה
- תירוץמעשיה מוכיחין״התם כדקתני טעמא״: הברייתא עצמה נותנת טעם. ר׳ יהודה אומר ״מעשיה מוכיחין עליה״, כלומר דרך עשייתה מראה למה נעשתה. הברייתא ממשיכה ומפרטת: עשאן…תשובה: ר׳ יהודה אומר שדרך העשייה מראה את הכוונה
- כעבין וכלמודיןדף לח״כעבין חייבין״: אם עשאן עבים וערוכים כגלוסקאות נאות, גילה שהתכוון ללחם (רש״י). ״כלמודין פטורין״: אם עשאן כנסרים בעלמא, בלי להקפיד, ברור שישמשו רק לכותח.עבים כלחם חייבים בחלה; כנסרים פטורים
- שאלת אביידף לחאביי שאל את רב יוסף: ״האי כובא דארעא מאי מברכין עלויה?״ מה מברכים על בלילה זו?שאלה: מה מברכים על כובא דארעא
- רב יוסףגובלא בעלמא · דף לחרב יוסף: ״מי סברת נהמא הוא?!״ ״גובלא בעלמא הוא״, גיבול בצק בלבד ולא לחם, ולכן מברכים עליו ״בורא מיני מזונות״.רב יוסף: אינו לחם אלא גיבול בצק, לכן מזונות
- מר זוטראדף לחמר זוטרא ״קבע סעודתיה עלויה״, עשה עליו סעודה קבועה, וברך ״המוציא לחם מן הארץ״ ושלש ברכות. משקבע עליו את סעודתו חשבו ללחם.מר זוטרא קבע עליו סעודה ובירך המוציא
- מר בר רב אשידף לחמר בר רב אשי אמר: ״ואדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח״, כלומר בלחמים מסוג זה יוצאים ידי חובת מצה.מר בר רב אשי: יוצאים בהם ידי חובת מצה בפסח
- מאי טעמא?דף לח״מאי טעמא?״ מדוע יוצאים בהם ידי חובה?שאלה: מדוע יוצאים בהם ידי חובה בפסח
- לחם עונידף לח״לחם עוני קרינן ביה״: נקרא עליו ״לחם עוני״, ובכלל מצה הוא.תשובה: נקרא עליו לחם עוני
חשבו לפני שממשיכים
לפי ר׳ יהודה, מה קובע אם לחם העשוי לכותח חייב בחלה?
דרך עשייתו מוכיחה על כוונתו: אם עשאו כעבין (ככרות חשובות) הוא חייב בחלה, ואם כלמודין (כנסרים בעלמא) הוא פטור.
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.