ברכות ל״ח
ברכות על מאכלים שעברו שינוי — בצק דליל, דבש תמרים, טרימא, שתיתא וירקות מבושלים — ונוסח ״המוציא״ כלשון עבר.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף נפתח בהמשך הדיון מדף ל״ז על מאפים שאינם לחם רגיל: מה מברכים על בצק דליל, ומתי קביעת סעודה הופכת אותו ללחם.
משם עוברים למשקים ולמאכלים שעברו עיבוד — דבש תמרים, טרימא ושתיתא — והשאלה החוזרת היא אם הם נשארו בטבעם (ואז ברכת הפרי) או שהשתנו.
אחר כך הגמרא בוחנת את נוסח ברכת הפת, ״המוציא״ מול ״מוציא״, וממשיכה לירקות מבושלים: מחלוקת רב ועולא בשם ר׳ יוחנן, בירור המסורות עליו, ולבסוף שאלת הזית המליח בלי גרעין שמסתיימת בדף ל״ט.
עמוד א · המשך מדף ל״ז
בצק דליל והמוציא: כובא דארעא
→ תחילת הסוגיה בדף ל״זבקצרה — על מה הסוגיה
מה מברכים על בצק דליל שנאפה בכירה? רב יוסף: אינו לחם אלא גיבול בצק, ולכן מזונות.
אולם מי שקבע עליו סעודה מחשיב אותו כלחם, ולפי מר בר רב אשי אפשר לצאת בו ידי מצה בפסח.
- רקעהמשך מדף ל״זבסוף דף ל״ז עסקה הגמרא במאפים שאינם לחם רגיל ובחיוב החלה בבצק העשוי לכותח. הדיון נחתם בכלל: בצק הערוך ״כעבין״ — ככרות עבות הערוכות כלחם, וממילא נראה שהתכוון ללחם (רש״י) — חייב בחלה; בצק ״כלמודין״ — כנסרים בלי הקפדה על עריכתו — פטור, כי ברור שנועד רק לכותח. מכאן עוברת הגמרא לשאלת הברכה על בצק כזה.בצק ערוך ככרות חייב בחלה; כנסרים לכותח פטור, ועכשיו עוברים לברכה
- אביי שואלאביי שואל את רב יוסף על ״כובא דארעא״ — בצק דליל שנאפה בכירה: איזו ברכה מברכים עליו? השאלה היא אם הוא נחשב ללחם (״המוציא״) או למאפה אחר.אביי: איזו ברכה על בצק דליל שנאפה בכירה?
- גובלא בעלמארב יוסף משיב: ״מי סברת נהמא הוא״ — האם אתה סבור שזה לחם? זה רק ״גובלא בעלמא״, גיבול בצק בלבד, ולכן מברכים עליו ״בורא מיני מזונות״ כעל שאר תבשילי דגן.רב יוסף: זה גיבול בצק ולא לחם, ולכן מזונות
- מר זוטראמר זוטרא ״קבע סעודתיה עלויה״: עשה מהבליל הזה את סעודתו. מאחר שהחשיבו כלחם ממש, ברך לפניו ״המוציא לחם מן הארץ״ ולאחריו שלוש ברכות. כלומר: אותו בצק נחשב ללחם כשאדם קובע עליו סעודה.מר זוטרא קבע עליו סעודה וברך המוציא וברכת המזון
- מצה בפסחמר בר רב אשי מוסיף: אדם ״יוצא בהן ידי חובתו בפסח״ — מקיים בבצק מסוג זה את מצות אכילת מצה.מר בר רב אשי: אפשר לצאת בו ידי מצה בפסח
- מאי טעמא?מה הטעם שאפשר לצאת בו ידי מצה בפסח?שאלה: מה הטעם שיוצאים בו ידי מצה?
- לחם עוני״לחם עוני קרינן ביה״ — אנו קוראים בו ״לחם עוני״: שם ״לחם״ של מצה חל עליו, ולכן הוא בכלל מצה ויוצאים בו.הוא נקרא לחם עוני ולכן נחשב מצה
חשבו לפני שממשיכים
מר זוטרא בירך ״המוציא״ על אותו בצק, אף שרב יוסף אמר שמברכים עליו מזונות. מה היה שונה אצלו?
הוא קבע עליו את סעודתו ובכך החשיבו כלחם ממש, ולכן ברך לפניו ״המוציא״ ולאחריו שלוש ברכות.
עמוד א · גמרא
דבש תמרים: שהכל
🔑 מפתח לסוגיה
המשנה עוסקת בזר שאינו כהן ששתה בשוגג משקה שנעשה מפירות של תרומה: האם עליו לשלם לכהן את הקרן ועוד חומש (תוספת של חמישית, כקנס)? השאלה היא אם המשקה נחשב הפרי עצמו או רק תוצר לוואי שלו.
בקצרה — על מה הסוגיה
מר בר רב אשי: על דבש תמרים מברכים שהכל, כי הוא זיעה ולא הפרי עצמו. הגמרא מזהה את שיטתו עם ר׳ יהושע במשנה בתרומה.
- דבש תמריםמר בר רב אשי: על ״דובשא דתמרי״, דבש תמרים, מברכים ״שהכל נהיה בדברו״ — ולא ״בורא פרי העץ״ כעל התמר עצמו.מר בר רב אשי: על דבש תמרים מברכים שהכל
- מאי טעמא?מדוע אין מברכים על הדבש כמו על הפרי?שאלה: למה לא פרי העץ על דבש תמרים?
- זיעה בעלמא״זיעה בעלמא הוא״ — הדבש אינו מעיקר הפרי אלא נוטף מן הפרי הבשל, ולכן (רש״י) אינו פרי שמברכים עליו ״בורא פרי העץ״.הדבש רק זיעה הנוטפת מהפרי, לא הפרי עצמו
- כמאן?הגמרא שואלת: כדעת איזה תנא אמר מר בר רב אשי את דינו?שאלה: כדעת איזה תנא נאמר הדין?
- כי האי תנא״כי האי תנא״ — כדעת תנא ממשנה בתרומה: זר ששתה בשוגג דבש תמרים, יין תפוחים, חומץ ספוניות (ענבים שאינם מתבשלים) או שאר מי פירות של תרומה — האם חייב כאילו אכל תרומה?כדעת תנא במשנה על שתיית מי פירות של תרומה
- ר׳ אליעזרר׳ אליעזר ״מחייב קרן וחומש״: השותה משלם את הקרן ועוד חומש, כמו מי שאכל תרומה בשוגג, כי לדעתו מי הפירות נחשבים כפרי התרומה עצמו.ר׳ אליעזר: השותה מי פירות של תרומה משלם קרן וחומש
- ר׳ יהושער׳ יהושע ״פוטר״: לדעתו אלה מוצרי לוואי בלבד, ואין עליהם שם תרומה. לפי רש״י, אין פרי שנותנים ממנו משקה אלא זיתים וענבים בלבד.ר׳ יהושע: מי פירות אלה אינם תרומה ולכן פטור
- כר׳ יהושעמסקנה: מר בר רב אשי פסק לעניין ברכה כשיטת ר׳ יהושע — מי פירות אלה אינם הפרי עצמו, ולכן ברכתם ״שהכל״.מסקנה: מר בר רב אשי כשיטת ר׳ יהושע
עמוד א · גמרא
טרימא: כתוש שנשאר פרי
בקצרה — על מה הסוגיה
מה מברכים על טרימא? אחרי שמבררים על איזו טרימא שואלים, רבא נזכר בהלכת רב אסי: מותר לעשות טרימא מתמרי תרומה כי אינה מקלקלת אותם, ולכן הם נשארים בטבעם ומברכים עליהם פרי העץ.
- טרימא מהו?אחד החכמים שואל את רבא: ״טרימא מהו״ — איזו ברכה מברכים עליה? (רש״י: טרימא היא דבר כתוש מעט שאינו מרוסק לגמרי.)חכם שואל את רבא: מה מברכים על טרימא?
- רבא לא הביןרבא ״לא הוה אדעתיה״: שכח מה היא טרימא ולא הבין על מה שואלים אותו.רבא לא הבין על מה נשאל
- איזו טרימא?רבינא, שישב לפני רבא, שואל את השואל: על איזו טרימא אתה שואל — ״דשומשמי״ (נכתשים כדי להוציא שמן), ״דקורטמי״ (כרכום שנכתש ונותנים ביין), או ״דפורצני״ (כתישת ענבים שמוסיפים לחרצניהם מים לעשיית תמד)?רבינא: על איזו טרימא אתה שואל, שומשמין, כרכום או חרצנים?
- חשילתאבינתיים נזכר רבא: ״חשילתא ודאי קא אמרת״ — אתה שואל על דבר מעוך. מדברי רבינא הבין את השאלה (רש״י), והיא הזכירה לו הלכה.רבא הבין שהשאלה על דבר מעוך ונזכר בהלכה
- דברי רב אסירב אסי: תמרים של תרומה ״מותר לעשות מהן טרימא״, אבל אסור לעשות מהן שכר. טרימא משאירה את התמרים כמות שהם, ואילו שכר מקלקל אותם — ואסור לקלקל מאכל תרומה.רב אסי: מתמרי תרומה מותר טרימא ואסור שכר
- הלכהמסקנה: תמרים שעשאם טרימא — מברכים עליהם ״בורא פרי העץ״.מסקנה: על טרימא מתמרים מברכים בורא פרי העץ
- מאי טעמא?מה הטעם שמברכים על הטרימא ברכת הפרי?שאלה: למה על טרימא מברכים פרי העץ?
- במלתייהו קיימי״במלתייהו קיימי כדמעיקרא״ — התמרים נשארים בטבעם כמקודם. הראיה (רש״י): טרימא מותרת בתרומה כי אינה מפסידה אותם, ולכן הם עדיין פרי.התמרים נשארו בטבעם, ולכן ברכת הפרי
עמוד א · גמרא
שתיתא: מזונות או שהכל?
בקצרה — על מה הסוגיה
רב ושמואל חלוקים בברכת השתיתא, ורב חסדא מחלק בין עבה לרכה.
רב יוסף מקשה מהיתר השתיתא בשבת, אביי עונה שהכוונה לאכילה, ובסוף מתברר מה חידשו רב ושמואל: גם מי שמתכוון לרפואה מברך כשהוא נהנה.
- רבעל ״שתיתא״ — מאכל מקמח של שבלים קלויות — רב אומר שמברכים ״שהכל נהיה בדברו״.רב: על שתיתא מברכים שהכל
- שמואלושמואל אומר: מברכים עליה ״בורא מיני מזונות״.שמואל: על שתיתא מברכים בורא מיני מזונות
- רב חסדא: אין מחלוקתרב חסדא: ״ולא פליגי״ — כל אחד דיבר על מקרה אחר. ״בעבה״ (שמואל) עושים אותה לאכילה, ולכן ברכתה כשאר מזון מחמשת מיני דגן; ״ברכה״ (רב) עושים אותה לרפואה, ואין עליה אלא שהכל.רב חסדא: עבה לאכילה מזונות, רכה לרפואה שהכל
- מתיב רב יוסףרב יוסף מקשה ממשנה בשבת: ״ושוין שבוחשין את השתות בשבת״ ושותים זיתום המצרי — הכל מסכימים שמותר. ״רפואה בשבת מי שרי״? אם היא לרפואה היא אסורה בשבת — מכאן שאינה רפואה.רב יוסף: שתיתא מותרת בשבת, ולכן אינה רפואה
- ואת לא תסברא?אביי משיב: ״ואת לא תסברא״ — וכי אינך מודה בכך? הרי שנינו: ״כל האוכלין אוכל אדם לרפואה בשבת״, וכל המשקין (שאינם מיוחדים לרפואה) שותה. כלומר, מאכל רגיל מותר בשבת גם למי שאוכלו לשם רפואה, ולכן ההיתר לבחוש שתיתא בשבת אינו מוכיח שאין עושים אותה לרפואה.אביי: גם מאכל רגיל מותר בשבת למי שאוכלו לרפואה
- גברא לאכילה מכויןומה אתה אומר שם? ״גברא לאכילה קא מכוין״ — האדם מתכוון לאכול, והרפואה באה מאליה (רש״י). ״הכי נמי״ גם כאן מתכוונים לאכילה, ולכן מותר לבחוש את השתות בשבת.אביי: האדם מתכוון לאכילה והרפואה באה מאליה
- לישנא אחרינאבלשון אחרת מוסיף הנוסח במפורש: ״ורפואה ממילא קא הויא״ — האדם מתכוון לאכול והרפואה נעשית מעצמה. מכאן שהשתיתא היא מאכל לכל דבר, ומותרת בשבת.לשון אחרת: האדם מתכוון לאכול והרפואה נעשית מאליה
- מה חידשו רב ושמואל?אם השתיתא היא מאכל לכל דבר, מדוע הוצרכו רב ושמואל לומר שיש לברך עליה?שאלה: אם היא מאכל, למה צריך לחדש שמברכים?
- וצריכא״וצריכא דרב ושמואל״: אילו למדנו רק מההיתר בשבת, ״הוה אמינא״ שמברכים רק כשמתכוונים לאכילה והרפואה באה מאליה. כאן מתכוון ״לכתחילה לרפואה״, ואפשר היה לומר שלא יברך כלל, כדרך שאין מברכים על רפואות.הו״א: מי שמתכוון לרפואה לא יברך כלל
- קא משמע לן״קא משמע לן״ רב: ״כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי״ — כל עוד נהנה, חייב לברך אף שכוונתו לרפואה.קמ״ל: מי שנהנה מהאכילה חייב לברך אף ברפואה
עמוד א–ב
נוסח ברכת הפת: המוציא או מוציא
בקצרה — על מה הסוגיה
רבנן ור׳ נחמיה חלוקים אם לומר ״המוציא״ או ״מוציא״; רבא מבאר שהמחלוקת היא אם ״המוציא״ לשון עבר.
הסיפור על בר רב זביד מראה למה נהג לומר ״מוציא״, וההלכה כרבנן.
- הברייתאתנו רבנן: מה אומר האוכל פת לפני אכילתה? ״המוציא לחם מן הארץ״.ברייתא: על הפת אומרים המוציא לחם מן הארץ
- ר׳ נחמיהר׳ נחמיה אומר שהנוסח הוא ״מוציא לחם מן הארץ״ — בלי ה״א הידיעה.ר׳ נחמיה: הנוסח הוא מוציא, בלי ה״א
- רבא מבאררבא: בלשון ״מוציא״ הכל מסכימים שהיא ״אפיק״, לשון עבר, כמו ״אל מוציאם ממצרים״ שנאמר בפרשת בלעם, כשכבר יצאו (רש״י). המחלוקת היא רק על ״המוציא״.רבא: על מוציא אין מחלוקת, המחלוקת על המוציא
- רבנןרבנן סוברים ש״המוציא״ אף הוא לשון עבר, כבפסוק ״המוציא לך מים מצור החלמיש״ — שכבר הוציא.רבנן: המוציא לשון עבר כבפסוק על המים
- ר׳ נחמיהר׳ נחמיה סבור ש״המוציא״ הוא ״דמפיק״, לשון הווה — כבפסוק ״המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים״, שנאמר למשה כשעדיין לא יצאו (רש״י). לכן אינו ראוי לברכה על לחם שכבר הוצא.ר׳ נחמיה: המוציא לשון הווה ואינו ראוי לברכה על העבר
- ורבנן?ואיך מסבירים רבנן את הפסוק ״המוציא אתכם״, שנאמר לפני היציאה?שאלה: איך רבנן מסבירים את המוציא אתכם?
- ההוא הכי קאמר״ההוא הכי קאמר״: הקב״ה אמר לישראל: כשאוציא אתכם אעשה לכם דבר ״כי היכי דידעיתו״ שאני שהוצאתי אתכם — ולכן גם בפסוק זה לשון עבר.הקב״ה: אעשה דבר כדי שתדעו שאני הוצאתי אתכם
- סיפור: בר רב זבידחכמים שיבחו לפני ר׳ זירא את בר רב זביד, אחיו של ר׳ שמואל בר רב זביד: ״אדם גדול הוא ובקי בברכות״. ר׳ זירא ביקש: כשיבוא, הביאוהו אלי.חכמים שיבחו את בר רב זביד כבקי בברכות
- אמר ״מוציא״יום אחד בא אליו, הוציאו לו לחם, ופתח ואמר ״מוציא״. ר׳ זירא התרעם: זה שאומרים עליו שהוא ״בקי בברכות״?!בר רב זביד אמר מוציא, ור׳ זירא התרעם
- בשלמא…אלא״בשלמא אי אמר המוציא״ — אילו אמר כך, היה מלמד את טעם הפסוק ואת ההלכה כרבנן.ר׳ זירא: אילו אמר המוציא היה מלמד טעם והלכה
- מאי קא משמע לן?אבל ״דאמר מוציא מאי קא משמע לן״? הרי הכל מודים שיוצאים בו, ואין בכך חידוש.ר׳ זירא: ובמוציא מה החידוש? הכל מודים בו
- לאפוקי נפשיה מפלוגתאההסבר: ״איהו דעבד לאפוקי נפשיה מפלוגתא״ — בחר בנוסח המקובל על הכל כדי להוציא את עצמו מן המחלוקת.בר רב זביד רצה לצאת מן המחלוקת
- הלכההלכה: אומרים ״המוציא לחם מן הארץ״, כי ״קיימא לן כרבנן״ ש״המוציא״ הוא לשון עבר.הלכה כרבנן: אומרים המוציא לחם מן הארץ
חשבו לפני שממשיכים
רבנן ור׳ נחמיה חלוקים בברכת הפת. על איזה נוסח הם חלוקים, ועל איזה מסכימים?
הם מסכימים ש״מוציא״ הוא לשון עבר (כבפסוק ״אל מוציאם ממצרים״), וחלוקים רק על ״המוציא״: רבנן אומרים עבר, ור׳ נחמיה הווה.
עמוד ב · גמרא
שלקות: מה ברכת ירק מבושל?
🔑 מפתח לסוגיה
המשנה שבפרק קובעת: על הפת ״המוציא״ ועל הירקות ״בורא פרי האדמה״. השאלה כאן: ירק שבושל (שלוק) האם נשאר ירק לעניין הברכה, או שהבישול שינה את טיבו וברכתו ״שהכל״.
בקצרה — על מה הסוגיה
מהמשנה לומדים ששלקות כירק, אבל רב ועולא (בשם ר׳ יוחנן) חלוקים. רב חסדא מישב: תלוי אם הבישול פוגם בירק או משביח אותו.
- משנההמשנה: על הירקות מברכים ״בורא פרי האדמה״.המשנה: על הירקות מברכים בורא פרי האדמה
- דומיא דפתהגמרא מדייקת: המשנה שנתה ״ירקות דומיא דפת״. פת היא מאכל שנשתנה על ידי האש (אפיה), ומכאן שגם ירקות ברכתם פרי האדמה אף שנשתנו על ידי האש, ולא רק ירקות חיים.המשנה משווה ירקות לפת שנשתנתה באש
- רבנאי משמו של אבייאמר רבנאי משמיה דאביי: ״שלקות מברכין עליהן בורא פרי האדמה״ — ירקות מבושלים ברכתם פרי האדמה.רבנאי בשם אביי: על ירקות מבושלים מברכים פרי האדמה
- ממאי?מניין לומד אביי כך?שאלה: מניין לומדים ששלקות פרי האדמה?
- דומיא דפת״מדקתני ירקות דומיא דפת״ — ההשוואה לפת, שנשתנתה באש, מלמדת שגם מה שבא לידי מצבו על ידי האור נשאר בברכת הירקות.מההשוואה לפת: גם מה שנשתנה באש נשאר ירק
- רברב חסדא דרש משום רבינו, רב: שלקות — ״בורא פרי האדמה״.רב: על שלקות מברכים בורא פרי האדמה
- עולא בשם ר׳ יוחנןו״רבותינו היורדין מארץ ישראל״ — עולא משמו של ר׳ יוחנן — אמרו: שלקות ״שהכל נהיה בדברו״, כי לאחר השליקה פסקו להיות ירקות באותו טיב.עולא בשם ר׳ יוחנן: על שלקות מברכים שהכל
- ואני אומררב חסדא מישב: ״כל שתחלתו בורא פרי האדמה שלקו שהכל״ — ירק הנאכל חי, שהבישול פוגם בו. ״וכל שתחלתו שהכל שלקו בורא פרי האדמה״ — ירק שאין אוכלים חי, והבישול הוא דרך אכילתו הרגילה והוא עיקר פריו (רש״י).רב חסדא: ירק הנאכל חי, שלוק שהכל; שאינו נאכל חי, האדמה
- בשלמא…אלאהגמרא שואלת: החלק השני מובן — ״כרבא וסלקא וקרא״ (כרוב, סלק, דלעת), שאי אפשר כמעט לאכול חיים. אבל החלק הראשון — ירק פרי האדמה שבישול הופך ל״שהכל״ — ״היכי משכחת לה״?שאלה: איזה ירק מתקלקל בבישול?
- תומי וכרתירב נחמן בר יצחק: ״משכחת לה בתומי וכרתי״ — בשומים וכרישים, שהבישול מקלקל אותם.רב נחמן בר יצחק: שומים וכרישים
עזרים — טבלת שיטות
| ירק שלוק | רב (כלשונו) | עולא בשם ר׳ יוחנן (כלשונו) | רב חסדא: ״ואני אומר״ |
|---|---|---|---|
| ירק הנאכל חי (שום, כרתי) | בורא פרי האדמה | שהכל | שהכל: הבישול מקלקלו |
| ירק שאינו נאכל חי (כרוב, סלק, דלעת) | בורא פרי האדמה | שהכל | בורא פרי האדמה: זו דרך אכילתו |
עמוד ב · ממשיך לדף ל״ט
מחלוקת שמואל ועולא על שלקות, וזית מליח בלי גרעין
בקצרה — על מה הסוגיה
רב נחמן מחבר את מחלוקת שמואל ועולא למחלוקת תנאים, ונדחה; אחר כך נבדקות שתי המסורות מר׳ יוחנן, ור׳ זירא מביא ראיות שהוא סבר ״פרי האדמה״.
קושיה ממרור נדחית. על הראיה מזית מליח שואל ר׳ ירמיה איך בירך עליו ר׳ יוחנן אחרי שהוציאו גרעינו, והרי חסר בשיעור — ור׳ זירא משיב שמספיק זית בינוני, והזית ההוא היה גדול.
- שמואלרב נחמן דרש משום רבינו, שמואל: שלקות מברכים עליהם ״בורא פרי האדמה״.שמואל: על שלקות מברכים בורא פרי האדמה
- עולא בשם ר׳ יוחנןו״חברינו היורדים מארץ ישראל״ — עולא בשם ר׳ יוחנן — אמרו: שלקות ״שהכל נהיה בדברו״.עולא בשם ר׳ יוחנן: על שלקות שהכל
- ואני אומררב נחמן: ״ואני אומר במחלוקת שנויה״ — מחלוקת שמואל ור׳ יוחנן היא המשך למחלוקת תנאים (רש״י: שמואל כר׳ מאיר, ור׳ יוחנן כר׳ יוסי), בשאלה אם הבישול מוריד מטעמו של הדבר.רב נחמן: זו מחלוקת תנאים אם הבישול פוגם
- ר׳ מאירברייתא: ״יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נמוח״ — לדברי ר׳ מאיר אפשר לצאת ידי מצה בפסח ברקיק ששרו במים וגם במבושל כל עוד לא נמוח.ר׳ מאיר: יוצאים ידי מצה גם ברקיק מבושל שלא נמוח
- ר׳ יוסיר׳ יוסי: יוצאים ברקיק השרוי, אבל ״לא במבושל״ אף שלא נמוח (רש״י: כי אינו נקרא עוד לחם).ר׳ יוסי: רק ברקיק שרוי, לא במבושל
- ולא היא״ולא היא״: לדברי הכל שלקות ברכתן ״בורא פרי האדמה״. ר׳ יוסי פוסל מצה מבושלת רק כי נדרש ״טעם מצה״ ואין בה; לעניין ברכה אפילו ר׳ יוסי מודה שהבישול אינו פוגם.נדחה: לדברי הכל פרי האדמה, ור׳ יוסי פוסל רק בגלל טעם מצה
- מסורת ראשונהר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: שלקות — ״בורא פרי האדמה״.ר׳ חייא בר אבא בשם ר׳ יוחנן: פרי האדמה
- מסורת שנייהר׳ בנימין בר יפת אמר ר׳ יוחנן: שלקות — ״שהכל נהיה בדברו״.ר׳ בנימין בר יפת בשם ר׳ יוחנן: שהכל
- עולא טעהרב נחמן בר יצחק: ״קבע עולא לשבשתיה״ כר׳ בנימין — עולא קבע בלבו את השיבוש (רש״י) ומסר כך בשם ר׳ יוחנן.רב נחמן בר יצחק: עולא קבע את טעותו כר׳ בנימין
- תהי בה ר׳ זיראר׳ זירא תמה: ״וכי מה ענין ר׳ בנימין אצל ר׳ חייא״? ר׳ חייא בר אבא דייק וגמר שמעתא מר׳ יוחנן רבו, ור׳ בנימין לא דייק — אין להשוות ביניהם.ר׳ זירא: ר׳ חייא מדייק ור׳ בנימין לא, ולכן מסורתו עדיפה
- ועודועוד: ר׳ חייא בר אבא ״כל תלתין יומין מהדר תלמודיה״ לפני ר׳ יוחנן, ור׳ בנימין לא חזר כך.ר׳ זירא: ר׳ חייא חזר על תלמודו כל שלושים יום
- בר מן דין״בר מן דין ובר מן דין״: ראיה ממעשה — ״תורמסא דשלקי ליה שבע זמנין״, תורמוס שמבשלים שבע פעמים ואוכלים בסוף סעודה. שאלו את ר׳ יוחנן ואמר ״בורא פרי האדמה״ (רש״י: אף שנשלק, נשאר בטבעו).ר׳ זירא: ר׳ יוחנן ברך פרי האדמה על תורמוס מבושל
- זית מליחר׳ חייא בר אבא: ראיתי את ר׳ יוחנן אוכל ״זית מליח״ (כמבושל — רש״י) ומברך ״תחלה וסוף״. אם שלקות נשארות בטבען — תחילה פרי העץ ולבסוף מעין שלש; ״אלא אי אמרת לאו במילתייהו״ — תחילה ״שהכל״, ו״לבסוף מאי מברך״? (לפי כמה שיטות אחרי ״שהכל״ אין ברכה אחרונה.)ר׳ חייא: ר׳ יוחנן ברך לפני ואחרי על זית מליח
- דילמא״דילמא בורא נפשות רבות״ — שמא סבר ר׳ יוחנן שאחרי ״שהכל״ מברכים ״בורא נפשות רבות וחסרונן״. אם כן אין כאן ראיה.נדחה: אולי ברך בורא נפשות רבות, ואין ראיה
- מתיב רב יצחק בר שמואלמברייתא על מרור: ירקות שיוצאים בהם בפסח — בהן ובקלחן, ״אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין״. ״ואי סלקא דעתך במילתייהו קאי״ — אם שלקות נשארות בטבען — ״שלוקין אמאי לא״?רב יצחק בר שמואל: מדוע שלוקים אינם כשרים למרור?
- שאני התם״שאני התם דבעינן טעם מרור וליכא״ — במרור הדין תלוי בטעם המרירות, שהבישול מבטל. לעניין ברכה (רש״י) שם פרי עליו, ואין ראיה שהבישול פוגם.במרור נדרש טעם מרור; בברכה אין ראיה
- זית בלי גרעיןעל הראיה מן הזית המליח: ר׳ ירמיה שואל את ר׳ זירא: ר׳ יוחנן ברך על זית מליח — ״היכי מברך״ כיון ש״שקילא לגרעיניה״, שהוציאו את גרעינו?ר׳ ירמיה: איך ברך על זית אחרי שהוציאו את גרעינו?
- בצר ליה שיעוראדף ל״טההמשך: ״בצר ליה שיעורא״ — פחת שיעורו. הקושי נוגע לברכה ה״סוף״: ברכה אחרונה על פירות הארץ (מעין שלש) נלמדת מ״ואכלת ושבעת וברכת״, ו״אכילה״ היא בכזית (רש״י). זית בלי גרעינו קטן מכזית, ואם כן איך בירך עליו ר׳ יוחנן ברכה אחרונה?הקושי: בלי גרעין הזית פחות משיעור כזית
- כזית בינונידף ל״טר׳ זירא משיב: ״מי סברת כזית גדול בעינן״? נדרש רק ״כזית בינוני״. והזית שהביאו לר׳ יוחנן היה גדול, ואף שהוציאו גרעינו ״פש ליה שיעורא״ — נשאר לו שיעור.ר׳ זירא: מספיק זית בינוני, והזית היה גדול
- ראיה מהמשנהדף ל״טהראיה ששיעור זית הוא בינוני: ״זית שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני״ — והוא ״אגורי״.המשנה: שיעור זית אינו קטן ולא גדול אלא בינוני
- שמו של הזיתדף ל״טר׳ אבהו: שמו האמיתי ״אברוטי״ ויש אומרים ״סמרוסי״; ונקרא ״אגורי״ מפני ״ששמנו אגור בתוכו״, וזה רק כינוי לזן.ר׳ אבהו: ״אגורי״ הוא כינוי לזן הזיתים הבינוני
עזרים — טבלת שיטות
| מקרה | ר׳ מאיר | ר׳ יוסי |
|---|---|---|
| רקיק שרוי (מצה בפסח) | יוצאים | יוצאים |
| רקיק מבושל שלא נמוח (מצה בפסח) | יוצאים | אין יוצאים: אין בו טעם מצה |
| שלקות לברכה, לפי רב נחמן | בורא פרי האדמה (כשמואל) | שהכל (כר׳ יוחנן בשם עולא) |
| שלקות לברכה, לפי ״ולא היא״ | בורא פרי האדמה | בורא פרי האדמה: מודה |
חשבו לפני שממשיכים
איזה מעשה הביא ר׳ זירא כדי להראות שר׳ יוחנן עצמו ברך על ירק מבושל ״בורא פרי האדמה״?
תורמוס שמבשלים שבע פעמים בקדרה ואוכלים בסוף הסעודה: שאלו את ר׳ יוחנן והוא אמר שמברכים עליו ״בורא פרי האדמה״.
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.