ברכות י״ב

סדר הקריאה במקדש: עשרת הדברות וברכת המשמר

1. רקעבדף הקודם נדונה הברכה האחת שאמרו אנשי המשמר במקדש לפני קריאת שמע, ״אהבה רבה״ או ״יוצר אור״. הגמרא דחתה את ההוכחה מדברי ריש לקיש, כי ״ברכות אין מעכבות זו את זו״ עשוי לעסוק בסדר הברכות בלבד. עתה הגמרא ממשיכה בסדר המלא שנהגו בו במקדש.רקע: ממשיכים אל סדר הקריאה המלא שנהג במקדש
2. הברייתאהמשנה במסכת תמיד, שהובאה בדף הקודם, ממשיכה: הכהנים במקדש קראו ״עשרת הדברות״, אחר כך ״שמע״, ״והיה אם שמוע״ ו״ויאמר״, ואחריהן ״אמת ויציב״, ברכת ״עבודה״ וברכת כהנים. עשרת הדברות פותחות את הסדר.במקדש קראו עשרת הדברות, שלוש פרשיות, אמת ויציב, עבודה וברכת כהנים
3. גבוליןרב יהודה בשם שמואל: גם בגבולין, מחוץ למקדש, ביקשו לקבוע את עשרת הדברות בקריאה היומית, כי הן יסוד התורה. אך ביטלו זאת ״מפני תרעומת המינין״: המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות נאמרו מפי ה׳ בסיני ושאר התורה אינה כך, וקריאתן היומית היתה מחזקת את טענתם (רש״י).שמואל: בגבולין ביטלו את עשרת הדברות כדי לא לחזק את טענת המינים
4. תניא נמי הכיברייתא תומכת: רבי נתן אומר אותו דבר, שבגבולין ביקשו לקרוא כך אך ביטלו מפני תרעומת המינים.ברייתא של רבי נתן מסייעת לדברי שמואל
5. מעשה בסורארבה בר בר חנה חשב לקבוע את עשרת הדברות בסורא, ורב חסדא אמר לו שכבר בטלום מפני תרעומת המינים. כלומר הביטול נשאר בתוקף גם דורות אחר כך.רב חסדא מנע את קביעתן בסורא מאותו טעם
6. מעשה בנהרדעאאמימר חשב לקבוע אותן בנהרדעא, ורב אשי אמר לו שוב: כבר בטלום מפני תרעומת המינים.רב אשי מנע את קביעתן בנהרדעא מאותו טעם
7. ברכת השבתהמשנה בתמיד ממשיכה: בשבת ״מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא״, כלומר המשמר שמסיים באותה שבת את שבוע עבודתו במקדש.בשבת מוסיפים ברכה אחת למשמר היוצא
8. מאי ברכה אחת?מהי אותה ברכה אחת שנוספה בשבת ומה נוסחה?קושיה: מהי הברכה האחת שנוספה בשבת?
9. רבי חלבורבי חלבו: המשמר היוצא אומר למשמר הנכנס ״מי ששכן את שמו בבית הזה, הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות״. זו ברכת פרידה והחלפה בין המשמרות.רבי חלבו: המשמר היוצא מברך את הנכנס באהבה ואחוה

שינוי כוונה בפתיחת הברכה: הכל הולך אחר החתום?

1. רקעהגמרא פותחת בכותרת מן המשנה ״מקום שאמרו להאריך״, ודנה במי ששגה בכוונה בפתיחת הברכה. היא נשענת על משנה אחרת: מי שאמר על כל מאכל ״שהכל נהיה בדברו״ יצא בדיעבד. לפני השאלה העיקרית מקדימים מקרה פשוט.רקע: שאלה על שינוי כוונה בין פתיחת הברכה לסיומה
2. פשיטאפשיטא שיצא מי שאחז כוס יין וחשב שהיא שכר: פתח ב״שהכל״ על דעת שכר, ובאמצע, כשהגיע ל״מלך העולם״, נזכר שזה יין וסיים ״פרי הגפן״ (רש״י). יצא, כי אפילו אילו סיים את כל הברכה ב״שהכל״ היה יוצא, כמו שאמרה המשנה: ״על כולם אם אמר שהכל יצא״.מי שפתח ״שהכל״ על יין וסיים ״הגפן״ יצא, פשיטא
3. מאי?אבל ההפך: אחז כוס שכר וחשב שהוא יין, פתח על דעת יין, ״בורא פרי הגפן״, ואחר כך נזכר וסיים ״שהכל״. מאי הדין? הפתיחה אינה הברכה הנכונה לשכר, והסיום הוא הנכון.שאלה: פתח בברכת יין על שכר וסיים בברכת שכר, מה הדין?
4. הצגת הספקהספק בניסוח עקרוני: ״בתר עיקר ברכה אזלינן או בתר חתימה״. אם הולכים אחר עיקר הברכה, שנאמר על דעת יין, הרי זה כאילו סיים ביין, וברכת היין אינה מוציאה ידי חובה על שכר, שאינו מן הגפן (רש״י).השאלה: האם הולכים אחר עיקר הברכה או אחר החתימה
5. תא שמע״תא שמע״ ברייתא על ברכות קריאת שמע בשחרית: מי ש״פתח ביוצר אור״ וסיים ״מעריב ערבים״ לא יצא, ואילו מי שפתח ״מעריב ערבים״ וסיים ״יוצר אור״ יצא. כלומר, ההכרעה היא לפי החתימה, ומכאן אולי פתרון גם ליין ושכר.ראיה: בברכות ק״ש הכרעת הברייתא היא לפי החתימה
6. ערביתהברייתא ממשיכה במקרה של ערבית, בצורה הפוכה: פתח ״מעריב ערבים״ וסיים ״יוצר אור״ לא יצא, ופתח ״יוצר אור״ וסיים ״מעריב ערבים״ יצא. גם כאן הולכים אחר החתימה.בערבית אותו כלל: יוצאים לפי הברכה שבחתימה
7. כללו של דברהברייתא מסכמת: ״כללו של דבר, הכל הולך אחר החתום״. לפי כלל זה נראה שאפשר לפשוט את הספק על יין ושכר.הברייתא קובעת כלל: הכל הולך אחר החתום
8. שאני התם״שאני התם״: שם החתימה ״ברוך אתה ה׳ יוצר המאורות״ היא ברכה שלמה בפני עצמה, ויתכן שהיא מתקנת את הפתיחה. אבל ״שהכל״ או ״בורא פרי הגפן״ אינן נחתמות בברכה נפרדת, ולכן אפשר שפתיחה על דעת ברכה אחרת פוסלת (רש״י).דחייה: בברכת המאורות החתימה ברכה שלמה, אין להוכיח לברכה קצרה
9. הניחא לרב״הניחא לרב״, שאמר שברכה בלי הזכרת השם אינה ברכה: אצלו החתימה ״ברוך אתה ה׳ יוצר המאורות״ ברכה שלמה. ״אלא לרבי יוחנן״, שאמר שברכה בלי מלכות אינה ברכה, החתימה לבדה אינה ברכה. מה ההבדל אפוא בין ברכת המאורות לברכות הנהנין?קושיה: לרבי יוחנן החתימה בלי מלכות אינה ברכה, ומה ההבדל?
10. רבה בר עולא״כיון דאמר רבה בר עולא״: בבוקר מזכירים ״בורא חושך״ ובלילה ״גולל אור מפני חושך״, כדי להזכיר מידת יום בלילה ומידת לילה ביום. לכן הפתיחה, שיש בה ברכה ומלכות, מתאימה לשתי הברכות, ומי שפתח על דעת אחת וסיים בשנייה אמר פתיחה ראויה גם לה (רש״י). אין אפוא ראיה לברכות הנהנין.תשובה: הפתיחה בברכות המאורות מתאימה לשתיהן, אין ראיה ליין ושכר
11. תא שמע מסיפא״תא שמע מסיפא״ של אותה ברייתא: ״כללו של דבר״ בא להוסיף על דוגמת ברכות קריאת שמע. ״לאו לאתויי הא דאמרן״, יין ושכר, ללמד שבכל ברכה, ארוכה או קצרה, הולכים אחר החתימה.ראיה שנייה: ״כללו של דבר״ בא ללמד גם על יין ושכר
12. לחם ותמרים״לא, לאתויי נהמא ותמרי״: ״כללו של דבר״ בא להוסיף מקרה של לחם ותמרים. אחר הלחם מברכים ברכת המזון הארוכה, ואחר התמרים ברכה קצרה יותר (מעין שלוש), ועל טעות בין שתיהן נאמר שהולכים אחר החתימה.דחייה: ״כללו של דבר״ בא ללמד על לחם ותמרים
13. היינו בעיין״היכי דמי״? אם אכל לחם וחשב שאכל תמרים, פתח בברכת התמרים וסיים בברכת הלחם, ״היינו בעיין״: זו אותה שאלה בדיוק, ברכה שפתיחתה לתמרים וסיומה ללחם, ללא הכרעה (רש״י: ברכת התמרים אינה פוטרת לחם).קושיה: במקרה זה הספק זהה לספק ביין ושכר
14. לא צריכא״לא צריכא״: הכוונה למקרה ההפוך. אכל תמרים וחשב שהוא לחם, פתח בברכת הלחם וסיים בברכת התמרים, ויצא. אפילו אילו סיים בברכת הלחם היה יוצא.תשובה: מדובר באכל תמרים וחשב לחם, שם יצא גם אם סיים בלחם
15. מאי טעמא?״מאי טעמא״ יצא אפילו אם סיים בברכת הלחם? מדוע ברכה שמיועדת ללחם מועילה לתמרים?קושיה: מדוע יוצא בברכת הלחם על תמרים?
16. תמרי מיזן זייני״דתמרי נמי מיזן זייני״: גם התמרים מזינים, ולכן ברכת המזון שעל הלחם מועילה להם בדיעבד, אף שלכתחילה אין צריך לעשות כך.תשובה: גם תמרים מזינים, לכן בדיעבד יוצא
17. מסקנההגמרא אינה מוסיפה הכרעה: הסיפא ״כללו של דבר״ הועמדה במקרה המיוחד של תמרים, ושתי הראיות נדחו. כפי שמסכם שטיינזלץ, הספק על ברכה שפתיחתה אינה ראויה וחתימתה ראויה, כמו יין ושכר, נשאר פתוח.מסקנה (שטיינזלץ): הראיות נדחו, והספק ביין ושכר לא נפשט

אמת ויציב וכריעה וזקיפה בתפילה

1. אמת ויציברבה בר חיננא סבא בשם רב: מי שלא אמר ״אמת ויציב״ בשחרית ו״אמת ואמונה״ בערבית לא יצא ידי חובתו, כי נאמר ״להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות״. רש״י: ״אמת ויציב״ מתמקדת בחסד שעשה ה׳ עם אבותינו בהוצאה ממצרים וקריעת הים, ו״אמת ואמונה״ מדברת גם על הגאולה העתידה שאנו מצפים לה.רב: חובה לומר אמת ויציב בבוקר ואמת ואמונה בערב
2. כריעה וזקיפהעוד בשם רב: המתפלל ״כורע בברוך״, כלומר מתחיל את הכריעה במילה ״ברוך״, ו״זוקף בשם״, מתיישר בהזכרת שם ה׳. רש״י: זה נוהג בברכת אבות ובהודאה.רב: כורעים ב״ברוך״ וזוקפים בשם
3. טעמו של רבשמואל מסביר את טעם רב: ״ה׳ זוקף כפופים״. כשמזכיר את שם ה׳, מתיישר, כדי להודיע שה׳ הוא שמרים את הכפופים.שמואל: הטעם מ״ה׳ זוקף כפופים״
4. מתיבימקשים: ״מפני שמי נחת הוא״, בשבחו של הכהן. ״נחת״ הוא לשון הכנעה (רש״י), ולכאורה צריך להיות נכנע דווקא בעת הזכרת השם, לא לזקוף.קושיה: ״מפני שמי נחת הוא״ מלמד להכנע בהזכרת השם
5. מפני שמי״מי כתיב בשמי״? כתוב ״מפני שמי״, כלומר לפני שמזכיר את השם הוא נכנע. לכן כורע ב״ברוך״, שלפני הזכרת השם, וזוקף בשם עצמו.תשובה: כתוב ״מפני״ ולא ״בשמי״, ההכנעה לפני הזכרת השם
6. שמואל לחייאשמואל קורא לחייא בר רב ״בר אוריין״, בן תורה, ואומר לו דבר מעולה מפי אביו: ״כשהוא כורע כורע ב״ברוך״, וכשהוא זוקף, זוקף בשם״. כך מתאשר שדין זה שמועה מרב עצמו.שמואל מוסר לבנו של רב את אותה הלכה
7. רב ששתרב ששת, כשכרע, כרע ״כחיזרא״, כמקל שחובטים בו כלפי מטה בבת אחת; וכשזקף, זקף ״כחיויא״, כנחש שמגביה קודם את ראשו ואחר כך את גופו, מעט מעט. רש״י מסביר שזקף בנחת כדי שלא תיראה הכריעה עליו כמשא שממהרים להיפטר ממנו.רב ששת כרע בבת אחת וזקף לאט כנחש

המלך הקדוש בעשרת ימי תשובה

1. דברי רברבה בר חיננא סבא בשם רב: כל השנה מתפללים בברכה השלישית ״האל הקדוש״ ובברכת המשפט ״מלך אוהב צדקה ומשפט״. אבל בעשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים אומרים ״המלך הקדוש״ ו״המלך המשפט״, כי בימים אלה ה׳ מראה את מלכותו לשפוט את העולם (רש״י).רב: בעשרת ימי תשובה אומרים ״המלך הקדוש״ ו״המלך המשפט״
2. רבי אלעזררבי אלעזר אומר: אפילו אמר ״האל הקדוש״ יצא. ראיה מישעיה: ״ויגבה ה׳ צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה״. אימתי ה׳ ״מגבה במשפט״? בעשרת הימים, ושם נאמר ״האל הקדוש״, ולכן אין צורך לשנות.רבי אלעזר: גם ״האל הקדוש״ בעשרת הימים יוצא ידי חובה
3. מאי הוה עלה?אם יש מחלוקת, ״מאי הוה עלה״, מה נקבע להלכה?שאלה: מה נפסק להלכה במחלוקת הזאת?
4. רב יוסףרב יוסף: אין לשנות. אומרים תמיד ״האל הקדוש״ ו״מלך אוהב צדקה ומשפט״.רב יוסף: אין משנים את הנוסח, גם בעשרת הימים
5. רבהרבה: אומרים בעשרת הימים ״המלך הקדוש״ ו״המלך המשפט״, כדעת רב.רבה: בעשרת הימים אומרים ״המלך הקדוש״
6. הלכה״והלכתא כרבה״: ההלכה כרבה, כלומר מחליפים בעשרת ימי תשובה את הנוסח.מסקנה: הלכה כרבה, משנים בעשרת ימי תשובה

תפילה על החבר ותלמיד חכם חולה

1. חוטארבה בר חיננא סבא בשם רב: מי שיכול ״לבקש רחמים על חברו״ ואינו מבקש נקרא חוטא. ראיה מדברי שמואל לעם: ״גם אנכי חלילה לי מחטא לה׳ מחדל להתפלל בעדכם״. אילו חדל מלהתפלל, היה זה חטא.רב: מי שיכול להתפלל על חברו ואינו מתפלל נקרא חוטא
2. תלמיד חכםרבא: אם החולה הוא ״תלמיד חכם״ וצריך רחמים, לא די שיתפלל עליו, אלא צריך ״שיחלה עצמו עליו״ (רש״י: החבר צריך להחליש עצמו מדאגה).רבא: על תלמיד חכם צריך אף להצטער ולחלות
3. מאי טעמא?״מאי טעמא״, מניין לנו שתלמיד חכם דורש דאגה כזו?שאלה: מה המקור לחובה לחלות על תלמיד חכם?
4. הצעה: שאולאולי ממה שאמר שאול לאנשיו: ״ואין חלה מכם עלי״. כלומר ראוי היה שידאגו לו עד כדי חולי.הצעה: המקור מדברי שאול ״ואין חלה מכם עלי״
5. דילמא מלך שאניאין זו הוכחה: ״דילמא מלך שאני״. שמא דאגה כזו ראויה רק למלך, לא לתלמיד חכם.דחייה: שמא זה נאמר רק על מלך
6. אלא מהכא״אלא מהכא״: דוד אומר על אויביו דואג ואחיתופל, שהיו תלמידי חכמים (רש״י): ״ואני בחלותם לבושי שק״, ענה בצום נפשו. הרי שעל תלמידי חכמים חולים יש להצטער ולהתפלל באופן מיוחד.מקור: דוד לבש שק וצם בחולי דואג ואחיתופל

הבושה מכפרת: שאול ונוב

1. מתביישרבה בר חיננא סבא בשם רב: מי שעושה עבירה ״ומתבייש בה״ מוחלים לו על כל עוונותיו. מי שמתבייש הוא סימן שמאס את העבירה בכלל. ראיה מיחזקאל: ״למען תזכרי ובשת... בכפרי לך לכל אשר עשית״, וגם סוף הפסוק מדבר על כפרה (רש״י).רב: המתבייש בעבירה מוחלים לו על כל עוונותיו
2. דילמא ציבור״דילמא ציבור שאני״: הפסוק מדבר בכלל ישראל, וממהרים למחול לציבור יותר מליחיד. אין הוכחה ליחיד.דחייה: הפסוק על הציבור, ממהרים למחול לו יותר
3. אלא מהכא: שאול״אלא מהכא״: שאול אומר לשמואל באוב: ״צר לי מאד... ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלמות״. הוא מזכיר נביאים וחלומות, אך את ״אורים ותומים״ לא הזכיר.הוכחה: שאול לא הזכיר אורים ותומים בגלל בושה
4. טעם הבושההטעם: ״משום דקטליה לנוב עיר הכהנים״. שאול התבייש להזכיר אורים ותומים, שנשאלים על ידי כהן, כי הרג את כהני נוב (רש״י: התבייש שיאמר לו שהוא גרם לעצמו שלא נענה).שאול התבייש כי הרג את כהני נוב
5. מנין שנמחל?ומנין שאכן ״מחלו לו מן השמים״ על חטא זה?שאלה: מנין שנמחל לשאול מן השמים?
6. עמישמואל אמר לשאול: ״מחר אתה ובניך עמי״, ורבי יוחנן דרש ״עמי״, כלומר במחיצתי, בין הצדיקים.ר׳ יוחנן: ״עמי״ פירושו במחיצתי, כלומר נמחל לו
7. ורבנןורבנן מביאים ראיה אחרת: הגבעונים אמרו לדוד ״והוקענום לה׳ בגבעת שאול בחיר ה׳״. הם באו לתבוע את עלבונם משאול, שהרג את כהני נוב שסיפקו להם לחם ומים, ולכן ודאי לא כינו אותו ״בחיר ה׳״ (רש״י). מכאן ש״יצתה בת קול״ והשלימה ״בחיר ה׳״, להודיע שנמחל לו.חכמים: בת קול קראה לשאול ״בחיר ה׳״, כי נמחל לו

פרשת בלק: למה כמעט נקבעה בקריאת שמע

1. בקשו לקבוערבי אבהו בן זוטרתי בשם רבי יהודה בר זבידא: ביקשו לקבוע את ״פרשת בלק״ בקריאת שמע, ולא קבעוה ״משום טורח צבור״, כי אין להכביד על הרבים בתוספת פרשה ארוכה.ביקשו לקבוע את פרשת בלק, אך ויתרו משום טורח ציבור
2. מאי טעמא?״מאי טעמא״ רצו לקבוע אותה מלכתחילה?שאלה: מה הטעם שרצו לקבוע את פרשת בלק?
3. יציאת מצריםאולי משום שנאמר בה ״אל מוציאם ממצרים״, והיא מזכירה יציאת מצרים.הצעה: בפרשה מוזכרת יציאת מצרים
4. פרשת רבית ומשקלותאין בכך ייחוד: ״לימא פרשת רבית ופרשת משקלות״, שאף בהן נזכרת יציאת מצרים והן קצרות ואין בהן טורח ציבור (רש״י על הפסוקים בויקרא).דחייה: פרשיות קצרות אחרות מזכירות גם הן יציאת מצרים
5. כרע שכברבי יוסי בר אבין: משום הפסוק ״כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו״. הוא דומה ל״בשכבך ובקומך״, שהקב״ה שומרנו בשכבנו ובקומנו (רש״י).ר׳ יוסי בר אבין: הפסוק ״כרע שכב״ מקביל ל״בשכבך ובקומך״
6. ולימא האי פסוקא״ולימא האי פסוקא ותו לא״: שיקראו רק פסוק זה, ואז אין טורח ציבור.קושיה: שיקראו רק את הפסוק הזה ולא יהיה טורח
7. גמירי״גמירי״, קבלה בידינו: פרשה שפסקה משה רבינו פוסקים בה, ופרשה שלא פסקה משה אין פוסקים בה. לכן אי אפשר להוציא את הפסוק לבדו מתוך פרשת בלק, ולקרוא את כולה אי אפשר משום טורח הציבור. כך נשארה הפרשה מחוץ לקריאת שמע.תשובה: אין קוטעים פרשה שמשה לא קטע, וכולה מטריחה

פרשת ציצית: מה יש בה

1. מפני מה קבעוה?ופרשת ציצית ״מפני מה קבעוה״ בקריאת שמע? הרי תוכנה אינו שייך לפרשיות הקודמות.שאלה: מדוע נקבעה פרשת ציצית בקריאת שמע?
2. דברים בפרשהרבי יהודה בר חביבא: ״מפני שיש בה חמשה דברים״, ומונה: מצות ציצית, יציאת מצרים, עול מצוות, ״דעת מינים״, הרהור עבירה והרהור עבודה זרה. נמנו שישה; שטיינזלץ מבאר שיציאת מצרים היא עיקר טעם הקביעה, והחמישה האחרים נוספים עליה.ר׳ יהודה בר חביבא: יש בה יציאת מצרים ועוד חמשה דברים
3. בשלמא הני תלתבשלמא שלושה דברים מפורשים בפרשה: עול מצוות, ״וזכרתם את כל מצות ה׳״; ציצית, ״ועשו להם ציצית״; ויציאת מצרים, ״אשר הוצאתי אתכם״.שלושה מהעניינים מפורשים בפסוקים
4. מנלן?אלא דעת מינים, הרהור עבירה והרהור עבודה זרה, מנלן? היכן הם בפרשה?קושיה: מניין שלוש האזהרות האחרות בפרשה?
5. ברייתאברייתא דורשת את הפסוק ״ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם״: ״אחרי לבבכם״ היא מינות, כמו ״אמר נבל בלבו אין אלהים״; ״אחרי עיניכם״ הרהור עבירה, כמו שמשון ״אותה קח לי כי היא ישרה בעיני״; ו״אתם זונים״ הרהור עבודה זרה, כמו ״ויזנו אחרי הבעלים״.ברייתא: לבבכם מינות, עיניכם הרהור עבירה, זונים עבודה זרה

יציאת מצרים בלילות: בן זומא וחכמים

1. משנההמשנה: מזכירין יציאת מצרים בלילות, בסמוך לקריאת שמע. רבי אלעזר בן עזריה אומר: ״הרי אני כבן שבעים שנה״, נראה זקן ביום שמינוהו לנשיא (רש״י), ובכל זאת לא הצליח להוכיח שחובה מן התורה להזכיר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא.המשנה: מזכירים יציאת מצרים בלילות, ובן זומא הוכיח זאת
2. בן זומאבן זומא דורש: ״למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך״. ״ימי חייך״ הם הימים, ו״כל״ בא להוסיף את הלילות.בן זומא: המילה ״כל״ מוסיפה את הלילות
3. חכמיםוחכמים אומרים: ״ימי חייך״ הם העולם הזה, ו״כל״ בא ״להביא לימות המשיח״, לא ללילות.חכמים: ״כל״ מוסיף את ימות המשיח ולא את הלילות
4. תניאברייתא: בן זומא מקשה על החכמים: ״וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח״? הרי ירמיהו אומר ״הנה ימים באים... ולא יאמרו עוד חי ה׳ אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה׳ אשר העלה... מארץ צפונה״.קושיה: לימות המשיח לא יזכירו יציאת מצרים, לפי ירמיהו
5. עיקר וטפלחכמים עונים: ״לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה״, אלא שתהיה הגאולה משעבוד מלכויות עיקר, ויציאת מצרים טפלה לה. היא תזכר, אך הגאולה האחרונה תהיה העיקר.תשובה: יציאת מצרים לא תיעקר, אלא תהיה טפלה לגאולה האחרונה
6. כיוצא בוחכמים מוכיחים שלשון ״לא יאמר״ אינה החלטית, מ״לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך״. הגמרא מסבירה את המשך הדברים בדף הבא:ראיה מיעקב וישראל: ״לא יקרא״ אינו ביטול גמור
7. יעקב וישראלדף י״גלא שיעקר ״יעקב״ ממקומו, אלא ״ישראל״ יהיה עיקר ו״יעקב״ טפל לו. כך מצינו שה׳ קרא לו ״יעקב״ גם אחר כך (רש״י).משמעות: ״ישראל״ עיקר ו״יעקב״ טפל, לא ביטול
8. אל תזכרו ראשנותדף י״גראיה נוספת: ״אל תזכרו ראשנות וקדמניות אל תתבננו״. ״ראשנות״ הן שעבוד מלכויות, ו״קדמניות״ הן יציאת מצרים. גאולה אחרונה מאפילה על הראשונה.ראיה מישעיה: הגאולה האחרונה תאפיל על יציאת מצרים
9. הנני עשה חדשהדף י״גבהמשך הפסוק, ״הנני עשה חדשה עתה תצמח״, תני רב יוסף: זו ״מלחמת גוג ומגוג״.רב יוסף: ״חדשה״ היא מלחמת גוג ומגוג
10. משלדף י״גמשל: אדם פגע בו זאב וניצל, והיה מספר על הזאב; אחר כך פגע בו ארי וניצל, ומספר על הארי; אחר כך פגע בו נחש, ושכח את שניהם ומספר על הנחש. כך ישראל: צרות אחרונות משכחות את הראשונות.משל זאב, ארי ונחש: הצרה האחרונה משכחת את הקודמות

הסוגיה ממשיכה בדף י״ג

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• הגמרא בספריא