תמורה ל״א

ולד טרפה — באיזה מצב נחלקו?

1. תלוי אם טרפה יולדתהגמרא מבררת באיזה מצב בכלל יש ״ולד טרפה״ שעליו יחלקו רבי אליעזר וחכמים. בחולין נחלקו אם בהמה טרפה יכולה ללדת (רש״י), ולכל אחת משתי הדעות יש מצב אחר שבו המחלוקת אפשרית.המצב שבו נחלקו תלוי בשאלה אם טרפה יולדת
2. אם טרפה יולדתלדעת מי ש״טרפה ילדה״ — כלומר בהמה טרפה יכולה ללדת — המחלוקת קיימת במצב ש״נטרפה ולבסוף עיברה״: קודם נעשתה הבהמה טרפה ורק אחר כך התעברה.אם טרפה יולדת: המחלוקת בבהמה שנטרפה ואחר כך התעברה
3. במה נחלקובמצב הזה נחלקו בעיקרון: רבי אליעזר סבר ״זה וזה גורם אסור״ — הוולד נוצר משני גורמים, זכר כשר ואם טרפה, והאיסור של אחד מהם די כדי לאסור. חכמים סברו ״זה וזה גורם מותר״. רש״י מסביר שכאן אי אפשר לדון ב״עובר ירך אמו״, כי הוולד נוצר אחרי הטריפות ויש בו צד היתר.ר׳ אליעזר: זה וזה גורם אסור. חכמים: זה וזה גורם מותר
4. אם טרפה אינה יולדתלדעת מי ש״טריפה אינה חיה״ — אינה יולדת — אפשר למצוא את המחלוקת רק כשהבהמה ״עיברה ולבסוף נטרפה״: העובר כבר היה ברחמה כשנטרפה אמו.אם טרפה אינה יולדת: המחלוקת בבהמה שהתעברה ואחר כך נטרפה
5. במה נחלקוכאן נחלקו אם ״עובר ירך אמו הוא״: רבי אליעזר סבר שהעובר נחשב איבר מאמו, וכשם שהאם אסורה להקרבה כך גם עוברה. חכמים סברו ש״עובר לאו ירך אמו״, ולכן הוולד מותר.ר׳ אליעזר: עובר ירך אמו, ולכן אסור. חכמים: אינו ירך אמו

רב הונא: אפרוח מביצת טרפה

1. הלכהאמר רב הונא: ״מודים חכמים לרבי אליעזר״ שאפרוח שבקע מביצה של עוף טרפה אסור להקרבה. רש״י מעמיד זאת בביצת יונה, עוף הראוי למזבח; הגמרא מדברת על ״תרנגולת״ רק כדי לתאר איך ביצה גדלה בגוף העוף. כלומר גם חכמים, המתירים ולד של בהמה טרפה, אוסרים כאן.רב הונא: גם חכמים אוסרים אפרוח מביצת עוף טרפה
2. מאי טעמא?מה ההבדל בין ולד בהמה טרפה, שחכמים מתירים, לבין אפרוח של ביצת טרפה, שגם הם אוסרים?קושיה: מה ההבדל בין ולד בהמה לאפרוח מביצה?
3. גידול מגוף האםולד הבהמה ״מאוירא קא רביא״ — הוא מתפתח באוויר כגוף עצמאי, ואינו חלק מאמו, ולכן חכמים מתירים. אבל הביצה ״מגופה דתרנגולתא קא רביא״: כל עוד לא נגמרה היא דבוקה באשכול של התרנגולת וגדלה מגופה (רש״י), ולכן אפילו חכמים אוסרים.ולד גדל כגוף עצמאי, וביצה גדלה מגוף התרנגולת
4. תניא דמסייע לךרבא מביא ברייתא התומכת ברב הונא: ״מלא תרוד רימה הבאה מאדם חי״ — רבי אליעזר מטמא וחכמים מטהרים. מכאן מדייקים שחכמים חולקים רק ברימה, שהיא ״פירשא בעלמא״, סתם פסולת היוצאת מהגוף ואינה חלק ממנו. אבל ביצה שהיא מגוף התרנגולת — אפילו חכמים מודים.רבא: ברייתא על רימה מראה שחכמים מודים בדבר שהוא מגוף האם
5. אדרבה, איפכא מסתבראאביי דוחה: להפך, הברייתא מוכיחה ההיפך. רבי אליעזר מטמא רימה דווקא כי ״דאיקרי אדם מחיים רימה״, כמו שנאמר בפסוק באיוב, ולכן הרימה נחשבת חלק מהאדם. זה ייחוד של רימה, ואין ללמוד ממנו על ביצה.אביי: ר׳ אליעזר מטמא רימה כי אדם נקרא רימה, ואין זו ראיה
6. ביצה שהסריחהאביי מוסיף קושיה נגד עצם דברי רב הונא: ״אימת גדלה״ — האפרוח בוקע כשהביצה כבר מסריחה, ואז היא ״עפרא בעלמא״, והאיסור נעלם. רש״י: הסרחון מפקיע את האיסור, ולכן אפילו רבי אליעזר מודה שהאפרוח מותר.אביי: ביצה שהסריחה נעשית עפר, ולכן האפרוח מותר
7. ועוד, תניא בהדיאועוד: ברייתא מפורשת אומרת ״מודה רבי אליעזר לחכמים באפרוח ביצת טרפה שמותר״ — בדיוק ההיפך מרב הונא, ואפילו הדעה האוסרת מתירה כאן.אביי: ברייתא מפורשת שרבי אליעזר מתיר אפרוח מביצת טרפה
8. אי תניא תניארבא (שהביא את הראיה) מודה: ״אי תניא — תניא״. אם באמת שנויה ברייתא מפורשת כזו, אין לו מה להשיב, כי התמיכה שלו ברב הונא הייתה רק דיוק מן הברייתא על רימה, ודיוק אינו עומד מול ברייתא מפורשת. כך נשארים דברי רב הונא סותרים ברייתא: לפיה אפילו רבי אליעזר מתיר את האפרוח.רבא מודה: מול ברייתא מפורשת, דברי רב הונא נדחים

בהמה כשרה שינקה מטרפה

1. מאי טעמא?מה הטעם שבהמה כשרה שינקה מטרפה נפסלת להקרבה?קושיה: מה הטעם לפסול כשרה שינקה מטרפה?
2. אילימאאולי הטעם הוא ש״מפטמא מינה״ — הבהמה הכשרה התפטמה ושמנה מן הטרפה, ולכן היא נפסלת.הצעה: הכשרה התפטמה מן הטרפה, ולכן נפסלת
3. אלא מעתהאם זה הטעם, יצא ש״האכילה כרשיני עבודה זרה״ תיאסר גם היא: בהמה שבעליה האכילה אותה כרשינים של עבודה זרה התפטמה מהם. אבל למדנו שכרשיני עבודה זרה אוסרים רק בהמה שהוקצתה לכך, ולא סתם בהמה.קושיה: אז גם בהמה שאכלה כרשיני עבודה זרה תיאסר
4. תני רבי חנינא טריטאהמתרצים: ״תני רבי חנינא טריטאה קמיה רבי יוחנן״ — המשנה עוסקת במקרה ש״הניקה חלב רותח משחרית לשחרית״: הבהמה הכשרה יונקת מן הטרפה חלב טרי בכל בוקר, כל ימיה.תירוץ: מדובר ביניקה מחלב טרי בכל בוקר, כל ימיה
5. הואיל ויכולה לעמוד עליההטעם: ״הואיל ויכולה לעמוד עליה מעת לעת״. היא יכולה להתקיים מהחלב יממה שלמה עד היניקה הבאה, ולכן כל גדילתה מן הטרפה (רש״י: אפילו אכלה דברים אחרים בינתיים), והיא אסורה להקרבה.מסקנה: כל חיותה מן הטרפה, ולכן אסורה

קדשים שנעשו טרפה — אין פודים להאכיל כלבים

1. מנא הני מילי?מנין לנו שאין פודים קדשים שנעשו טרפה כדי שהבשר יינתן לכלבים?קושיה: מנין שאין פודים קדשים טרפה להאכיל כלבים?
2. דתנו רבנןברייתא דורשת את הפסוק בפסולי מוקדשים שנפדו: ״תזבח ולא גיזה״ — ההיתר הוא רק לשחוט ולאכול, ולא לגזוז צמר. ו״בשר ולא חלב״ — אפילו חליבה אסורה.ברייתא: תזבח ולא גיזה, בשר ולא חלב
3. ואכלת ולא לכלביך״ואכלת ולא לכלביך״: ההיתר הוא לאכילה שלך, ולא להאכלת כלבים. מכאן שאין פודים קדשים כדי להאכילם לכלבים.מסקנה: ואכלת ולא לכלביך, ולכן אין פודים להאכיל כלבים
4. איכא דאמרייש שדורשים אחרת: ״תזבח ואכלת״ — אין היתר אלא משעת זביחה ואילך, כלומר בבשר שההנאה ממנו אחרי שחיטה, ולא בגיזה וחלב שההנאה מהם בחיים. לדרשה זו אין בפסוק איסור על כלבים, והחכם הזה ״סבור שפודין את הקדשים להאכילן לכלבים״. רש״י: אלה שתי דעות של תנאים.דרשה אחרת: ההיתר מזביחה, ולכן פודים להאכיל כלבים
5. סיום הפרקבכך מסתיים פרק ״כל האסורין״ (הדרן עלך), והמסכת ממשיכה לפרק האחרון, ״יש בקדשי מזבח״.סיום פרק כל האסורין

כל קדשי מזבח עושין תמורה — האמנם כלל?

1. הכלל במשנההמשנה קבעה ש״קדשי מזבח עושין תמורה״. הגמרא בודקת אם זה כלל לכל קדשי המזבח.הכלל: קדשי מזבח עושין תמורה
2. והרי עופות״וכללא הוא״? הרי עופות ומנחות הם קדשי מזבח, ושנינו ש״המנחות והעופות אין עושין תמורה״.קושיה: עופות ומנחות קדשי מזבח ואינם עושים תמורה
3. אבהמה״כי קתני אבהמה״: הכלל נאמר רק בקרבן שבא מן הבהמה.תירוץ: הכלל נאמר רק על בהמה
4. והרי ולדגם ולד של קדשי מזבח הוא קדשי מזבח, ושנינו ש״אין הולד עושה תמורה״.קושיה: ולד קדשי מזבח אינו עושה תמורה
5. רבי יהודה היא״הא מני? רבי יהודה היא״: משנתנו כשיטת התנא רבי יהודה, הסבור שהולד עושה תמורה, ולכן אין סתירה.תירוץ: משנתנו כרבי יהודה, שהולד עושה תמורה
6. והרי תמורהגם התמורה עצמה היא קדשי מזבח, ושנינו ש״אין תמורה עושה תמורה״.קושיה: תמורה אינה עושה תמורה
7. אעיקר זיבחא״כי קתני אעיקר זיבחא״: הכלל נאמר על הקרבן המקורי, ולא על קרבן שבא מכוחו כמו התמורה.תירוץ: הכלל נאמר על עיקר הזבח בלבד
8. השתא דאתית להכי״השתא דאתית להכי״, כשהכלל מוגדר כך, הוא פותר גם את קושיית הולד, כי הולד בא מכוח הקרבן ואינו עיקר הזבח. לכן אין צורך להעמיד את המשנה כרבי יהודה — ״אפילו תימא רבנן״, הסבורים שהולד אינו עושה תמורה, הכלל נאמר על עיקר הזבח.עם ההגדרה החדשה אפשר להעמיד את המשנה גם כחכמים

אין נותנין לאומנין — ובבדק הבית?

1. מנין שנותנים בבדק הבית?המשנה אומרת שמקדשי מזבח ״אין נותנין״ לאומנים בשכרם. מכאן מדייקים שמקדשי בדק הבית נותנין — ומה המקור לכך?קושיה: מה המקור שבבדק הבית נותנים לאומנים?
2. ועשו ליאמר רבי אבהו: הכתוב אומר ״ועשו לי״ מקדש, ו״לי״ משמעו משלי. המקדש נעשה מהמוקדש לי, ולכן גם שכר האומנים נפרע ממה שהוקדש לבדק הבית.רבי אבהו: ועשו לי, כלומר משלי, ולכן משלמים מבדק הבית

הקדש בדק הבית חל על הכל — מה נרבה?

1. לאיתויי מאי?״לאיתויי מאי״ נאמר חל על הכל — מה עוד בא הלשון הזה לכלול?קושיה: מה בא לרבות הלשון חל על הכל?
2. שפויי וניבאאמר רבינא: ״לאיתויי שפויי וניבא״ — נסורת ועלים שנושרים. כשהקדיש אילן לבדק הבית, יש מעילה גם בנסורת וגם בעלים שנושרים בחורף (רש״י).רבינא: בא לרבות נסורת ועלים שנושרים מעץ הקדש

מועלין בגידוליהן — מה נרבה?

1. לאיתויי מאי?״לאתויי מאי״ באה המשנה שאומרת שבקדשי מזבח אין מועלים בגידולים — מה היא באה לרבות?קושיה: מה בא לרבות הדין שאין מועלים בגידולי מזבח?
2. חלב וביצי תוריןאמר רב פפא: ״חלב המוקדשין וביצי תורין״, כלומר חלב ממוקדשים וביצי תורים של קדשי מזבח אין מועלים בהם.רב פפא: חלב מוקדשין וביצי תורין אין מועלים בהם
3. כדתניאברייתא תומכת: ״חלב המוקדשין וביצי תורין לא נהנין ולא מועלין״. אבל בבדק הבית, מי שהקדיש תרנגולת מועלין בביצתה, ומי שהקדיש חמורה (אתון) מועלין בחלבה.ברייתא: במזבח לא נהנין ולא מועלין, ובבדק הבית מועלין
4. גידולין שחזו למזבחגם למאן דאמר שמועלין בגידולי מזבח, זה רק ב״גידולין דחזו למזבח״, כגון ולדות קדשים (רש״י). גידולין שלא ראויים למזבח, כמו חלב וביצה, אין מועלין בהם.גם למי שמועל בגידולי מזבח, רק בגידולים הראויים למזבח

שאלות הבנה

מקורות להעמקה

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• טבלאות עזר
• סיכום נקודות (אנגלית)
• הגמרא עם ביאור שטיינזלץ בספריא