דף הבית · מסכת תמורה

תמורה ל״ב

פרק ״יש בקדשי מזבח״~30 דק׳ספריא

קדשי מזבח וקדשי בדק הבית: האם אפשר להתפיסם לחרמי כהנים, מה תוקף הקדש עילוי, ומדוע מתים נקברים או נפדים לפי העמדה והערכה.

י״ג בשבט תשפ״ז, יום חמישינוצר על ידי סוכן AI
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
✎ שאלות הבנה על הדף — בסוף הדף ↓
הקדמה — הסיפור של הדף

הדף נפתח במשנה על הלכות המשותפות לקדשי מזבח ולקדשי בדק הבית: אין המרת קדושה, אפשר להקדיש הקדש עילוי ולהחרים, ומתים נקברים, ורבי שמעון חולק בבדק הבית.

הגמרא פותחת בדברי רב הונא שקדשי מזבח אינם מותפסים לחרמי כהנים, ודבריו נדחים בתיובתא.

אחר כך עולא מבאר את הפסוק אחרת, מתברר שהקדש עילוי הוא מדרבנן והפסוק בא ללמד מעילה בחרמים. לבסוף חוזרים למשנה, ורבי יוחנן וריש לקיש נחלקים מה נכלל בהעמדה והערכה;

ברייתא על הפסוק תומכת ברבי יוחנן, והדבר נמשך לראש הדף הבא.

עמוד א · משנה

משנה — הלכות משותפות לקדשי מזבח ובדק הבית

בקצרה — על מה הסוגיה

המשנה מונה דינים השווים בשני הסוגים: אין המרת קדושה, אפשר להקדיש הקדש עילוי ולהחרים, ומתים נקברים. רבי שמעון חולק רק בקדשי בדק הבית.

  1. משנהאין משניןבין קדשי מזבח (קרבנות) ובין קדשי בדק הבית (הקדש שדמיו לתיקון המקדש) — ״אין משנין אותן מקדושה לקדושה״. מי שהקדיש דבר לבדק הבית ואמר שהוא למזבח לא עשה כלום, וקרבן שהוקדש כעולה אי אפשר להפכו לשלמים או להפך (רש״י).אי אפשר להמיר קדושה אחת באחרת, לא במזבח ולא בבדק הבית
  2. הקדש עילוי״מקדישין אותן הקדש עילוי״ — הכוונה לקדשי מזבח: אפשר להחיל עליהם גם קדושת בדק הבית. אז מעריכים את הבהמה לפי הכוח שיש לבעלים בה, והסכום ניתן לגזבר של בדק הבית (רש״י).קדשי מזבח אפשר להקדיש לבדק הבית: מעריכים וגזבר מקבל את הערך
  3. מחרימין״ומחרימין אותן״ — מי שהחרים קדשי מזבח מקדיש אותם לכהנים, שהחרמים שלהם, ונותן לכהן את העילוי, כלומר את הערך שחל על כוחו בבהמה (ס, רש״י).המחרים קדשי מזבח נותן לכהן את ערך העילוי
  4. אם מתו״ואם מתו — יקברו״: בין קדשי מזבח ובין קדשי בדק הבית, גם אם נפל בהם מום קודם המוות ולא נפדו — אין פודים אותם אחרי המוות, ולכן קוברים אותם. הטעם: פדיון בהמת הקדש נעשה בהעמדה והערכה — מעמידים אותה חיה לפני הכהן והוא מעריך את שוויה (ויקרא כז, יא–יב), ובהמה מתה אי אפשר להעמיד (רש״י).קדשים שמתו נקברים ולא נפדים, בשני הסוגים
  5. רבי שמעוןרבי שמעון אומר (התנא): בקדשי מזבח הדין כחכמים, אך ״קדשי בדק הבית שמתו יפדו״. טעמו יתבאר בגמרא — הם לא היו בכלל העמדה והערכה (רש״י).רבי שמעון: מתים בקדשי בדק הבית נפדים, ולא נקברים
עמוד א–ב

רב הונא ועולא — התפסת קדשי מזבח לחרמי כהנים

בקצרה — על מה הסוגיה

רב הונא אומר שקדשי מזבח אינם נתפסים לחרמי כהנים. מקשים עליו מברייתא ומהמשנה, והוא מתרץ בשיירה ובפירוש המשנה, עד שברייתות מפורשות מכריעות — תיובתא.

אז מבארים את פסוקו כעולא, וכשעולא נסתר מדבריו על עיכוב גזברין מתברר שהקדש עילוי מדרבנן והפסוק בא למעילה בחרמים.

לבסוף נבחן דין עיכוב הגזברין עצמו מול ברייתא, ומתיישב שהאיסור לשחוט עד שתיפדה הוא מדרבנן.

  1. רב הונא״קדשי מזבח שהתפיסן לחרמי כהנים״ — מי שהחיל על קרבן שכבר הוקדש למזבח קדושה של חרם לכהנים, לא עשה כלום, ואפילו הקדש עילוי אינו נותן לכהנים (רש״י).רב הונא: קדשי מזבח אינם מותפסים לחרמי כהנים, אפילו לא בעילוי
  2. מאי טעמא?מה המקור לכך שהתפסה כזו אינה חלה?מה טעם רב הונא שהתפסה לחרמי כהנים בטלה?
  3. הפסוקהפסוק ״כל חרם קדש קדשים הוא לה׳״ נדרש כך: כל חרם שמעיקרו כבר קדש קדשים, כלומר קרבן מזבח, נשאר לה׳ בלבד, ואין כוח לכהן לחול עליו (רש״י).קרבן שהוא קדש קדשים נשאר לה׳ בלבד, ואין כהן חל עליו
  4. מיתיבימקשים על רב הונא מברייתא: ״קדשי בדק הבית שהתפיסן״ לקדשי מזבח או לחרמי כהנים — לא עשה כלום. בדק הבית אינו יוצא מקדושתו, ואין בו טובת הנאה, כלומר זכות לקבל תשלום על בחירת כהן מסוים.ברייתא: בדק הבית אינו מותפס לא למזבח ולא לכהנים
  5. המשך הברייתאהברייתא ממשיכה: ״חרמי כהנים שהתפיסן״ לקדשי מזבח או לבדק הבית — לא עשה כלום. אין לו בהם חלק ואף לא טובת הנאה, כי הם שייכים לכהני אותו משמר בלבד (רש״י).ברייתא: חרמי כהנים אינם מותפסים למזבח או לבדק הבית
  6. תיובתא?מדיוק הברייתא: התנא מנה רק שני מקרים, ולא קדשי מזבח לחרמי כהנים. הרי ״קדשי מזבח שהתפיס לחרמי כהנים — מה שעשה עשוי״, כי יש בהם טובת הנאה לכהן. זו תיובתא על רב הונא.דיוק מהברייתא: קדשי מזבח מותפסים לחרמי כהנים — תיובתא
  7. כי שיירהרב הונא משיב: אין לדייק, כי התנא שייר מקרה אחד. ״קדשי מזבח שהתפיסן לבדק הבית״ — מה שעשה עשוי וישלם הקדש עילוי; אבל לחרמי כהנים לא חל, כי הכתוב ממעט זאת במפורש (רש״י).רב הונא: התנא שייר מקרה — לבדק הבית חל, לכהנים לא
  8. וליתנייה!אם כך, למה לא שנה התנא גם את הדין שקדשי מזבח לחרמי כהנים לא חל, יחד עם שני המקרים האחרים?למה לא שנה התנא את המקרה הזה יחד עם האחרים?
  9. תרתיהתנא שונה רק מקרה ״דאית ביה תרתי״ — שאינו תופס באף אחת משתי הקדושות האחרות: בדק הבית אינו נתפס לא למזבח ולא לכהנים, וחרמי כהנים לא למזבח ולא לבדק הבית. קדשי מזבח נתפסים לבדק הבית, ורק לחרמי כהנים אינם נתפסים — יש בהם שלילה אחת בלבד, ולכן לא נשנו עמהם (רש״י).התנא שונה רק מקרים שלא חלים בשום קדושה
  10. תנןמקשים מהמשנה: ״מקדישין אותן הקדש עילוי״ הוא לבדק הבית, ומחרימין הוא לחרמי כהנים. הרי מתפיסים קדשי מזבח לחרמי כהנים, בניגוד לרב הונא.המשנה: מחרימין הוא לכהנים — מתפיסים קדשי מזבח
  11. אידי ואידילא: שני הלשונות עוסקים בבדק הבית. ״לא שנא מפיק להו בלשון הקדש״ ולא שנא בלשון חרם — כל עוד התכוון לבדק הבית, העילוי ניתן לגזברים (רש״י).שתי הלשונות במשנה הן בבדק הבית, בלשון הקדש או חרם
  12. והא לא תני הכידוחים: הברייתא על המשנה מפרשת במפורש ״הקדש עילוי — קדשי בדק הבית, מחרימין אותם — חרמי כהנים״, ולא כתירוץ הזה.ברייתא על המשנה: מחרימין הוא לחרמי כהנים ממש
  13. ועודועוד ברייתא מפורשת: ״קדשי מזבח שהקדישן לחרמי כהנים — מה שעשה עשוי״, כלומר ההתפסה חלה.ברייתא נוספת: קדשי מזבח לחרמי כהנים — מה שעשה עשוי
  14. תיובתאמסקנה: ״תיובתא דרב הונא״ — זו קושיה שנותרה ללא מענה, ודבריו נדחו.מסקנה: תיובתא — דברי רב הונא נדחו
  15. והא רב הונא קרא קאמראחרי שנדחו דברי רב הונא מקשים: והרי הוא הסתמך על פסוק! איך מפרשים אותו עכשיו?רב הונא הביא פסוק — איך מבארים אותו אם נדחה?
  16. עולאעולא: הכתוב ״חרם כל חרם״ אינו נדרש כמו שדרש רב הונא. הריבוי בא ללמד שהחרם חל על הכול, אף על מה שקדש קדשים (רש״י).עולא: הריבוי בפסוק מלמד שחרם חל אף על קדש קדשים
  17. ומי אמר עולא הכי?מקשים: ומי אמר עולא כך? הרי עולא עצמו אמר: ״המתפיס עולה לבדק הבית — אין בה אלא עיכוב״עולא עצמו אמר: בהתפסת עולה לבדק הבית יש רק עיכוב
  18. המשך דברי עולא״גזברין בלבד״: העולה מתעכבת רק עד שיבואו הגזברים לעמוד על גבה, כי בעלי הקרבן עומדים על קרבנם בשעת הקרבתו, ובעלי עולה שהותפסה לבדק הבית הם גזברי המקדש. אין שומה ואין תשלום לבדק הבית — וכל שכן שאין תשלום לחרמי כהנים, שהרי בבדק הבית אפילו רב הונא הודה שההתפסה תופסת. אם כן, איך דרש עולא מהפסוק שחרם תופס בקדשי מזבח? (ס, רש״י)העיכוב הוא עד בוא הגזברים בלבד, בלי שומה ובלי תשלום
  19. מדרבנןתשובה: ״לעולם רבנן״ — הקדש עילוי בקדשי מזבח שהותפסו הוא רק מדברי חכמים, ומן התורה יש רק עיכוב גזברים. הפסוק הוא אסמכתא בלבד, ועיקרו בא למעילה, לרבות חרמי כהנים לדין מעילה (רש״י).הקדש עילוי מדרבנן בלבד; הפסוק בא ללמד מעילה בחרמים
  20. למעילה למה ליה קרא?מקשים: אם הפסוק בא למעילה — למה צריך אותו? הרי נאמר בחרמים ״קדשי קדשים״, ובקדשי קדשים נוהג דין מעילה ממילא.למה פסוק למעילה, והרי קדש קדשים נאמר בחרמים?
  21. וליטעמיךדוחים: וליטעמיך — לשיטתך, הרי רבי ינאי (האמורא) אמר: ״אין מעילה מפורשת מן התורה אלא בעולה בלבד״, כי נאמר בה ״מקדשי ה׳״, המיוחדים לה׳. בחטאת ואשם, שנאמר בהם קדשי קדשים, לא נלמדה מעילה אלא מדרשה.רבי ינאי: גם בחטאת ואשם שנאמר בהם קדשי קדשים צריך דרשה למעילה
  22. דרשת רביהמקור לחטאת ואשם הוא דרשת רבי (רבי יהודה הנשיא): ״כל חלב לה׳״ — לרבות אימורי קדשים קלים למעילה, וכל שכן קדשי קדשים כמו חטאת ואשם.רבי דורש כל חלב לה׳ לרבות מעילה בקדשים קלים ובקדשי קדשים
  23. למה לי קרא?וליטעמיך ממשיך: לפי דרכך היה אפשר לשאול גם על רבי — ״למה לי קרא? קדשי קדשים כתיב בהו״ בחטאת ואשם, ובקדשי קדשים מעילה נוהגת ממילא!לשיטתך, גם על רבי: למה פסוק, והרי קדשי קדשים כתוב בהם?
  24. אלאאלא: אף על פי שנאמר בהם קדשי קדשים, ״בעי קרא לרבויינהו למעילה״ — צריך פסוק מיוחד לרבותם.גם כשכתוב קדשי קדשים צריך פסוק לרבות מעילה
  25. חרמים נמיולכן ״חרמים נמי״ — אף על פי שנאמר בהם קדש קדשים, צריך פסוק לרבותם למעילה. הקושיה נדחית, והפסוק בא לכך.מסקנה: גם בחרמים צריך פסוק למעילה, והקושיה נדחית
  26. גופאעתה דנים בדברי עולא עצמם: ״המקדיש עולה לבדק הבית — אין בה אלא עיכוב גיזברין בלבד״.עולא: עולה שהוקדשה לבדק הבית — רק עיכוב גזברים
  27. מיתיבימקשים מברייתא: ״המקדיש עולה לבדק הבית — אסור לשוחטה עד שתפדה״. הרי נדרש פדיון, בניגוד לעולא.ברייתא: אסור לשחוט עולה כזו עד שתיפדה
  28. מדרבנןהאיסור לשחוט עד שתיפדה הוא מדרבנן. כך מסתבר, כי בסוף הברייתא נאמר ״אם עבר ושחטה — מה שעשה עשוי״; לו היה זה דין תורה, לא היה עשוי.האיסור מדרבנן, ולכן אם שחטה מה שעשה עשוי
  29. אי מדרבנןמקשים: בסוף הברייתא ״ומועלין שתי מעילות״, אחת בקדשי מזבח ואחת בבדק הבית. אם בדק הבית כאן רק מדרבנן, למה שתי מעילות? אין מעילה בקדושה דרבנן (רש״י).אם מדרבנן, למה מועלים שתי מעילות?
  30. הכי קאמר״הכי קאמר״: העולה ראויה למעול בה שתי מעילות, אילו קדושת בדק הבית בה היתה מדין תורה (רש״י).הכוונה: ראויה לשתי מעילות אילו הקדושה היתה מהתורה
חשבו לפני שממשיכים

רב הונא אמר שקדשי מזבח שהתפיסן לבדק הבית — מה שעשה עשוי, ואילו לחרמי כהנים לא חל. מה הנימוק להבדל?

חשבו לפני שממשיכים

מדוע עיכוב גזברין מראה שאין צורך לשלם הקדש עילוי בעולה שהותפסה לבדק הבית?

עמוד ב

קדשים שמתו — העמדה והערכה

🔑 מפתח לסוגיה

לפי התורה פודים בהמה מוקדשת בהעמדה והערכה: מעמידים אותה לפני הכהן והוא מעריך אותה (ויקרא כז, יא–יב). בהמה שמתה אי אפשר להעמידה ולכן אין לה הערכה, ואינה נפדית אלא נקברת. השאלה היא אילו הקדשים נכללים בפסוק זה.

בקצרה — על מה הסוגיה

רבי יוחנן וריש לקיש נחלקים אילו קדשים היו בכלל העמדה והערכה לדעת רבנן, ומקשים לריש לקיש מלשונו של רבי שמעון במשנה. ברייתא על הפסוק תומכת ברבי יוחנן.

הסוגיה נמשכת עד ראש דף ל״ג, ושם הגמרא מביאה את מקור ריש לקיש ושאר השיטות.

  1. המשך המשנההמשנה קבעה: ״אם מתו יקברו״; חכמים אומרים כך בשני הסוגים, ורבי שמעון (התנא) מתיר פדיון בקדשי בדק הבית שמתו. עתה מבררים את הטעם לכל שיטה.מבררים את טעם המחלוקת בין חכמים לרבי שמעון על מתים
  2. רבי יוחנןרבי יוחנן (אמורא) מסביר את טעם רבנן: ״אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית — היו בכלל העמדה והערכה״. לכן בהמה מתה, שאי אפשר להעמידה, אינה נפדית ונקברת.רבי יוחנן: שני הסוגים בכלל העמדה והערכה, ולכן מתים נקברים
  3. ריש לקישריש לקיש חולק בהסבר רבנן: רק ״קדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה״, ולכן אם מתו נקברים. ״קדשי מזבח לא היו״ בכלל זה, ולכן אם מתו — נפדים.ריש לקיש: רק בדק הבית בכלל העמדה והערכה; מזבח נפדה
  4. הסכמהשניהם מודים שלדעת רבי שמעון (התנא) ״קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה״ ולכן נפדים, ״וקדשי מזבח היו״ ולכן נקברים (ס, רש״י).שניהם: לרבי שמעון בדק הבית נפדה ומזבח נקבר
  5. בעל מום מעיקרוולדברי הכל — גם לרבנן וגם לרבי שמעון: קרבן שהוקדש למזבח כשהוא ״בעל מום מעיקרו״ לא היה בכלל העמדה והערכה, ולכן אם מת נפדה (רש״י).לדברי הכל: בעל מום מעיקרו אינו בכלל העמדה והערכה
  6. בשלמא לרבי יוחנןמוכיחים: לרבי יוחנן מובן למה רבי שמעון פירש ״קדשי בדק הבית שמתו יפדו״. רבנן דיברו על שני הסוגים, ואילו אמר סתם יפדו היה נראה שהוא חולק עליהם בכל, גם בקדשי מזבח (רש״י).לרבי יוחנן, רבי שמעון פירש כדי לא להיראות חולק בכל
  7. אלא לריש לקישאלא לריש לקיש, שרבנן דיברו רק על בדק הבית — ״למה ליה לפרושי״? שיאמר סתם ״אם מתו יפדו״ ונדע שהכוונה לבדק הבית, כי בקדשי מזבח גם רבנן סבורים שיפדו.לריש לקיש: למה לא אמר רבי שמעון סתם יפדו?
  8. ריש לקיש משיבריש לקיש: רבי שמעון לא ידע מה אמר התנא קמא, ולכן פירש: ״אי בקדשי מזבח — מודינא לך״, ואם דיברת בקדשי בדק הבית — אם מתו יפדו (רש״י).רבי שמעון לא ידע על מה דיברו חכמים, ולכן פירש
  9. תניא כוותיהברייתא כרבי יוחנן: ״אם בהמה אשר יקריבו ממנה״ — הכתוב מדבר בבעלי מומין שיפדו, ללמד שפדיונם בהעמדה והערכה.ברייתא כרבי יוחנן: הפסוק על העמדה והערכה בבעלי מומין
  10. או אינו אלאהברייתא שואלת: אתה אומר בבעלי מומין — ״או אינו אלא בבהמה טמאה״ ממש?האם הפסוק עוסק בבהמה טמאה ממש ולא בבעלי מומין?
  11. הרי בהמה טמאה אמורהכתוב שאמר ״ואם בבהמה טמאה ופדה בערכך״ כבר דן בבהמה טמאה — ״הרי בהמה טמאה אמור״.בהמה טמאה נאמרה כבר בפסוק אחר
  12. הא מה אני מקייםדף ל״גואם כך, במה אני מקיים את ״ואם כל בהמה אשר לא יקריבו ממנה״? בבעלי מומין שיפדו.הפסוק הזה עוסק בבעלי מומין שיפדו
  13. יכול יפדו על מום עובר?דף ל״גהברייתא שואלת: ״יכול יפדו על מום עובר״? כלומר גם בהמה שאסורה היום ותקרב מחר.האם יפדו גם על מום עובר?
  14. אשר לא יקריבו ממנהדף ל״גתלמוד לומר ״אשר לא יקריבו ממנה״ — שאינה קריבה כל עיקר. יצאה בעלת מום עובר, שאינה קריבה היום אך תקרב מחר.מום עובר יוצא, כי הכתוב מדבר באינה קריבה כל עיקר
  15. ואמר רחמנאדף ל״ג״ואמר רחמנא: עביד לה העמדה והערכה״. מדובר בקדשי מזבח, כי רק בהם יש הבדל בין מום קבוע למום עובר; בקדשי בדק הבית אפילו תמימה נפדית (רש״י).העמדה והערכה נאמרה בקדשי מזבח, כי רק בהם יש הבדל מום קבוע
  16. מסקנהדף ל״גהברייתא היא מהסיפרא, וסתם סיפרא כשיטת רבי יהודה (התנא) החולק על רבי שמעון — כלומר כרבנן. משמע שלרבנן קדשי מזבח בכלל העמדה והערכה, ומהמשנה למדנו זאת על בדק הבית — כרבי יוחנן (רש״י). זו תמיכה בלבד, לא תיובתא: בהמשך דף ל״ג הגמרא מביאה את מקורו של ריש לקיש מהפסוק.מסקנה: שני הסוגים בכלל העמדה והערכה — כרבי יוחנן
עזרים — טבלת שיטות
מי בכלל העמדה והערכה (ולכן נקבר)
רבי יוחנןריש לקיש
בדק הבית — רבנןבכלל — נקברבכלל — נקבר
מזבח — רבנןבכלל — נקברלא בכלל — נפדה
בדק הבית — רבי שמעוןלא בכלל — נפדהלא בכלל — נפדה
מזבח — רבי שמעוןבכלל — נקברבכלל — נקבר
מזבח, בעל מום מעיקרולא בכלל — נפדהלא בכלל — נפדה
סוף הסוגיה (מראש דף ל״ג) מובא כאן; לעיון שם ←
בסוף הדף

שאלות הבנה

→ דף ל״אדף ל״ג ←
להעמקה

מקורות להעמקה

מקורות

הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.

נוצר על ידי סוכן AI (Claude) ונבדק אוטומטית מול לשון הגמרא — מומלץ לעיין במקור. ההסבר נכתב כעזר ללימוד ואינו מחליף עיון בגמרא ובמפרשים. להלכה למעשה — יש לשאול רב.