ברכות מ״ג

יין בתוך המזון: למה כל אחד מברך לעצמו?

1. שאלה לבן זומאהגמרא מביאה את לשון המשנה ״בא להם יין בתוך המזון״, ועליה ברייתא: שאלו את בן זומא ״מפני מה אמרו״ שיין שבא באמצע הסעודה כל אחד מברך עליו לעצמו, ואילו יין שבא אחריה אחד מברך עליו לכולם — מה שונה המצב באמצע הסעודה?שאלה: למה ביין באמצע הסעודה כל אחד מברך לעצמו?
2. בית הבליעהבן זומא משיב: ״הואיל ואין בית הבליעה פנוי״ — בשעת האכילה הסועדים עסוקים בבליעה ואין לבם אל המברך (רש״י), ולכן לא ממתינים לברכה משותפת. אחרי הסעודה אין מניעה, ואחד מברך בשם כולם.בן זומא: בשעת האכילה לב הסועדים לבליעה, לא למברך

המברך על המוגמר: למה דווקא הוא?

1. משנההמשנה: ״והוא אומר על המוגמר״ — האחד שבירך על היין בשם כולם אומר גם את הברכה על המוגמר: מיני בשמים שמניחים על גחלים, ועשנם הריחני ממלא את מקום הסעודה.משנה: המברך על היין מברך גם על המוגמר
2. ואמאיהגמרא מדייקת: מלשון ״והוא אומר על המוגמר״ משמע ״דאיכא עדיף מיניה״ — יש בין הסועדים מי שחשוב ממנו, ואף על פי כן הוא מברך. ״ואמאי״ — שיברך החשוב!קושיה: אם יש חשוב ממנו, למה הוא מברך על המוגמר?
3. נטל ידיו תחלההוא המברך משום ״שהוא נטל ידיו תחלה באחרונה״ — מי שנטל ראשון את המים האחרונים, לפני ברכת המזון, הוא שמברך, וממילא מברך גם על המוגמר.תירוץ: הוא נטל ראשון מים אחרונים, לכן הוא המברך
4. מסייע ליה לרב״מסייע ליה לרב״ — המשנה, כפי שהתבארה, מסייעת לדברי רב, שמסר רב חייא בר אשי בשמו: ״הנוטל ידיו תחלה באחרונה — הוא מזומן לברכה״. המשנה מלמדת אותו דין עצמו: מי שנטל ראשון מים אחרונים הוא שמברך, אף שיש בין המסובים חשוב ממנו.המשנה מסייעת לרב: הנוטל ראשון מים אחרונים מזומן לברכה
5. מעשהמעשה בסעודה אצל רבי: ״קום משי ידך״ אמר רבי לרב, ורב ״הוה מרתת״ — רעד, כי חשש שרבי מרמז לו שהאריך באכילה או שידיו מלוכלכות (רש״י). רבי חייא הרגיע אותו: ״עיין בברכת מזונא קאמר לך״ — רבי נתן לך רשות לברך ברכת המזון, כי הנוטל ראשון הוא המברך.מעשה: רבי ביקש מרב ליטול ידיים ראשון, להזמינו לברך

מאימתי מברכים על הריח?

1. מאימתירבי זירא בשם רבא בר ירמיה: ״מאימתי מברכין על הריח״ של המוגמר — ״משתעלה תמרתו״, משעה שעשן הבשמים שעל הגחלים מתמר ועולה, אף שעדיין לא הריח בפועל.רבא בר ירמיה: מברכים על המוגמר משעה שהעשן עולה
2. והא לא ארחרבי זירא מקשה: ״והא לא ארח״ — הרי עדיין לא הריח! איך מברך על הנאה שטרם הגיעה?קושיה: עדיין לא הריח, איך מברך על הנאה שלא הגיעה?
3. ולטעמיךרבא בר ירמיה משיב בהיפוך: ״ולטעמיך״ גם ״המוציא לחם מן הארץ״ מברכים לפני אכילה, ״והא לא אכל״. אלא הטעם ״דעתיה למיכל״ — ובריח ״דעתיה לאורוחי״, שדעתו להריח.תירוץ: כמו המוציא, מברכים כשדעתו ליהנות

ברכת המוגמר: עצי בשמים או מיני בשמים?

1. כל המוגמרותרב חסדא בשם רב (ויש אומרים בשם זעירי): ״כל המוגמרות מברכין עליהן בורא עצי בשמים״, אף שהעץ נשרף ואינו בעין, כי העשן עולה (רש״י). ״חוץ ממושק״ — הוא ״מין חיה״, ועליו מברכים ״בורא מיני בשמים״.כל מוגמר: עצי בשמים; מושק, שהוא מחיה: מיני בשמים
2. מיתיבימיתיבי מברייתא: ״אין מברכין בורא עצי בשמים אלא״ על אפרסמון של בית רבי, אפרסמון של בית קיסר, והדס שבכל מקום. אלה עצים שהעץ עצמו מריח בלי שריפה (רש״י), ומוגמר אינו נמנה ביניהם — ומשמע שעליו לא מברכים כך.ברייתא: עצי בשמים רק על אפרסמון והדס, לא על מוגמר
3. תיובתאהגמרא מסכמת: ״תיובתא״ — הברייתא מפריכה את המימרא שמסר רב חסדא. ״בורא עצי בשמים״ נאמר רק על עץ שמריח בעצמו בלי שריפה — ההדס נזכר כי הוא מצוי, והוא הדין לכל הדומה לו — ולא על מוגמר, שהעץ שבו נשרף. לפי רש״י, על המוגמר מברכים ״בורא מיני בשמים״.מסקנה: תיובתא; על מוגמר מברכים מיני בשמים (רש״י)

ברכת שמן האפרסמון ושמן שנכבש בו בושם

1. מה מברכיםרב חסדא שואל את רב יצחק: ״האי משחא דאפרסמון מאי מברכין עלויה״ — איזו ברכה על הריח של שמן האפרסמון?שאלה: איזו ברכה על ריח שמן אפרסמון?
2. רב יהודהרב יצחק מביא את רב יהודה: ״בורא שמן ארצנו״ — האפרסמון גדל רק בארץ ישראל, בבקעת הירדן (רש״י: ביריחו).רב יהודה: בורא שמן ארצנו, כי האפרסמון גדל בארץ ישראל
3. בר מיניהרב חסדא אינו מקבל זאת: ״בר מיניה דרב יהודה דחביבא ליה ארץ ישראל״ — רב יהודה אוהב את ארץ ישראל ולכן מזכיר אותה בברכה, ואין להביא ממנו ראיה. ״לכולי עלמא מאי״ — מה הברכה לדעת כל השאר?קושיה: רב יהודה אוהב את הארץ; מה הברכה לכולם?
4. רבי יוחנןרב יצחק משיב בשם רבי יוחנן: ״בורא שמן ערב״ — ברכה שאינה מזכירה את ארץ ישראל.ר׳ יוחנן: בורא שמן ערב, ללא הזכרת ארץ ישראל
5. רב אדא בר אהבהרב אדא בר אהבה: על ״האי כשרתא״ (בושם ממין קושט — רש״י) מברכים ״בורא עצי בשמים״, אבל על ״משחא כבישא״ — שמן שהבושם טמון בו והשמן קלט את ריחו — לא, כי בעינינו נראה רק השמן (רש״י).רב אדא: עצי בשמים על הבושם עצמו, לא על שמן שנכבש בו
6. רב כהנארב כהנא מרחיב: ״אפילו משחא כבישא״ מברכים עליו עצי בשמים, אבל ״משחא טחינא״ — שמן שטחנו בו את הבושם — לא.רב כהנא: גם על שמן כבוש, לא על שמן שנטחן בו בושם
7. נהרדעיחכמי נהרדעא מרחיבים עוד: ״אפילו משחא טחינא״ — גם עליו מברכים עצי בשמים.נהרדעי: עצי בשמים גם על שמן טחון

עץ, עשב או פרי: ברכת הריח לפי הסוג

1. סמלקרב גידל בשם רב: על ״האי סמלק״ — עשב ריחני, יסמין לפי רש״י — מברכים ״בורא עצי בשמים״.רב: על סמלק, עשב ריחני, מברכים עצי בשמים
2. חלפי דימארב חננאל בשם רב: על ״הני חלפי דימא״ — בושם הגדל ליד הים, שדומה לגבעולי פשתן (רש״י) — מברכים ״בורא עצי בשמים״.רב: גם על חלפי דימא מברכים עצי בשמים
3. מאי קראהמר זוטרא שואל: ״מאי קראה״ — מאיזה פסוק לומדים שגם גבעולים רכים כאלה נקראים ״עץ״?שאלה: מאיזה פסוק נקראים גבעולים רכים עץ?
4. פשתי העץמהפסוק ״ותטמנם בפשתי העץ״ (יהושע ב): גבעולי הפשתן נקראים ״עץ״, ולכן מברכים עצי בשמים גם על בושם בעל גבעולים רכים.פסוק: גבעולי פשתן נקראים עץ, גם גבעולים רכים
5. נרקוםרב משרשיא: על ״האי נרקום דגינוניתא״ — נרקיס שגדל בגינה — מברכים ״בורא עצי בשמים״; על זה ״דדברא״ — הגדל בשדה — ״בורא עשבי בשמים״.רב משרשיא: נרקום גינה עצי בשמים; של שדה עשבי בשמים
6. סיגלירב ששת: על ״הני סיגלי״ — הסיגליות — מברכים ״בורא עשבי בשמים״.רב ששת: על סיגליות מברכים עשבי בשמים
7. אתרוג וחבושמר זוטרא: המריח ״באתרוגא או בחבושא״ — אתרוג או חבוש — אומר ״ברוך שנתן ריח טוב בפירות״.מר זוטרא: על אתרוג וחבוש, שנתן ריח טוב בפירות

ברכת האילנות ומקור ברכת הריח

1. אילנות בניסןרב יהודה: מי שיוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים אומר: ״ברוך שלא חיסר בעולמו כלום״, ושברא בו בריות טובות ואילנות טובות ״להתנאות בהן בני אדם״ — כלומר ליהנות מהם (רש״י).רב יהודה: ברכה על אילנות מלבלבים בניסן
2. מניןרב זוטרא בר טוביה בשם רב שואל: ״מנין שמברכין על הריח״ — מה המקור לברכה על הנאה שאין בה אכילה?שאלה: מנין שמברכים על ריח?
3. כל הנשמהמהפסוק ״כל הנשמה תהלל יה״: איזה דבר ״הנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו״? הריח. וכיוון שהפסוק מזמין לשבח על כל הנאה של הנשמה, מברכים גם על הריח.פסוק: הנשמה נהנית מהריח, ולכן מברכים עליו
4. בחורי ישראלעוד אמר רב זוטרא בר טוביה בשם רב: ״עתידים בחורי ישראל שיתנו ריח טוב כלבנון״, כפי שנאמר ״וריח לו כלבנון״ (הושע יד).רב: לעתיד בחורי ישראל יתנו ריח טוב כלבנון

כל אומנות יפה בעיני בעליה

1. מאי דכתיברב זוטרא בר טוביה בשם רב: ״מאי דכתיב״ ״את הכל עשה יפה בעתו״ — מה הפסוק מלמד?שאלה: מה מלמד הפסוק את הכל עשה יפה בעתו?
2. אומנותוהפסוק מלמד ש״כל אחד ואחד יפה לו הקדוש ברוך הוא אומנותו בפניו״ — כל אדם מוצא את אומנותו נאה, ואפילו בורסי (רש״י), וכך העולם אינו חסר שום אומנות.הפסוק: כל אדם רואה את אומנותו כיפה
3. פתגםרב פפא מביא פתגם עממי: ״תלה ליה קורא לדבר אחר״ — תלו קורא, הענף הרך שבדקל, לחזיר (״דבר אחר״), ו״איהו דידיה עביד״ — הוא יגלגל אותו באשפה, שזו אומנותו (רש״י). כל אחד נוהג לפי טעמו.רב פפא: פתגם על כך שכל אחד נוהג לפי אומנותו וטעמו

אבוקה כשנים וירח כשלשה

1. אבוקה וירחרב זוטרא בר טוביה בשם רב: ״אבוקה כשנים, וירח כשלשה״ — ההולך בלילה, שאסור לו לצאת לבדו (רש״י), נחשב כמי שאינו לבד: עם אבוקה כמו שנים, ועם אור הירח כמו שלושה.רב: אבוקה כשנים, וירח כשלשה
2. איבעיא להונשאלה שאלה: האם ״אבוקה כשנים בהדי דידיה״ — האדם והאבוקה יחד שנים — או ״לבר מדידיה״ — האבוקה לבדה שנים, ועם האדם שלושה?שאלה: האבוקה והאדם יחד שנים, או האבוקה לבדה שנים?
3. תא שמעראיה מ״וירח כשלשה״: אם ״בהדי דידיה״ — שפיר, האדם והירח שלושה. אבל אם הירח שלושה חוץ ממנו, ״ארבעה למה לי״ — והרי ״והאמר מר״ שלאחד השד נראה ומזיק, לשנים נראה ואינו מזיק, ולשלושה אינו נראה כלל, ושלושה כבר מספיקים.ראיה: אילו הירח שלושה חוץ ממנו, ארבעה מיותר
4. שמע מינהמסקנה: ״אבוקה כשנים — בהדי דידיה״. אדם עם אבוקה נחשב שנים, והשד נראה אך אינו מזיק; ועם הירח הוא נחשב שלושה והשד אינו נראה.מסקנה: אבוקה כשנים כולל האדם עצמו

נוח לו שיפיל עצמו לכבשן ואל ילבין פני חברו

1. נוח לוהמימרא נמסרת בשלוש מסורות: רב זוטרא בר טוביה בשם רב; ויש אומרים רב חנא בר ביזנא בשם רבי שמעון חסידא; ויש אומרים רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: ״נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש״ ובלבד שלא ״ילבין פני חברו ברבים״ — עדיף לאדם להפיל עצמו לאש מאשר לבייש את חברו בפומבי.נוח לאדם ליפול לכבשן ולא להלבין פני חברו ברבים
2. מנלן״מנלן״ — מניין לנו שכך הדין?שאלה: מנין שעדיף ליפול לכבשן?
3. מתמרמתמר: ״היא מוצאת וגו׳״ — אף כשהוציאו אותה לשריפה לא אמרה במפורש שיהודה האב, אלא שלחה את הסימנים ״לאיש אשר אלה לו אנכי הרה״, כדי שיודה מרצונו; ואם לא יודה — תישרף ולא תלבין את פניו (רש״י).תמר: שתקה על יהודה גם בדרך לשריפה, שלא להלבין פניו

שמן והדס: איזו ברכה קודמת?

1. בית שמאיבית שמאי: הביאו לפניו שמן והדס — ״מברך על השמן ואחר כך מברך על ההדס״, השמן קודם.בית שמאי: מברך קודם על השמן ואחר כך על ההדס
2. בית הללבית הלל: ״מברך על ההדס ואחר כך מברך על השמן״, ההדס קודם.בית הלל: מברך קודם על ההדס ואחר כך על השמן
3. רבן גמליאל מכריערבן גמליאל: ״אני אכריע״ — כבית שמאי, כי השמן עדיף: ״זכינו לריחו וזכינו לסיכתו״, ואילו ההדס רק לריחו זכינו, לסיכתו לא.רבן גמליאל מכריע כבית שמאי: השמן עדיף, ריח וסיכה
4. הלכהרבי יוחנן: ״הלכה כדברי המכריע״ — הלכה כרבן גמליאל, ולכן השמן קודם.ר׳ יוחנן: הלכה כרבן גמליאל, השמן קודם
5. מעשה רב פפארב פפא הגיע לבית רב הונא בריה דרב איקא, והביאו לפניהם שמן והדס. ״שקל רב פפא בריך אהדס ברישא״ — בירך על ההדס תחילה, ורק אחר כך על השמן.מעשה: רב פפא בירך על ההדס לפני השמן
6. לא סבר לה מרהמארח, רב הונא בריה דרב איקא, הקשה: ״לא סבר לה מר הלכה כדברי המכריע״ — אדוני אינו סובר כרבן גמליאל? לפי זה השמן קודם!קושיה: הלכה כמכריע, מדוע בירך קודם על ההדס?
7. הלכה כבית הללרב פפא משיב: ״הכי אמר רבא: הלכה כבית הלל״ — לפי רבא ההדס קודם.תירוץ: רבא אמר שהלכה כבית הלל
8. ולא היאהגמרא דוחה: ״ולא היא״ — רבא לא אמר זאת. ״לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד״ — רב פפא טעה וביקש להשתמט מן הטעות, ובושה (רש״י).דחייה: רבא לא אמר כך; רב פפא טעה והשתמט

שמן ויין: סדר הברכות ושארית השמן

1. בית שמאיבית שמאי: ״אוחז השמן בימינו ואת היין בשמאלו״ — השמן בימין כי עליו מברך תחילה (רש״י) — מברך על השמן וחוזר ומברך על היין.בית שמאי: שמן בימין, מברך קודם על השמן ואז על היין
2. בית הללבית הלל מחליפים: ״אוחז את היין בימינו ואת השמן בשמאלו״, מברך על היין וחוזר ומברך על השמן.בית הלל: יין בימין, מברך קודם על היין ואז על השמן
3. טחו בראש השמשאחרי הברכה על השמן ״טחו בראש השמש״ — מורח את שארית השמן על ראש המשרת, כדי שלא ישארו ידיו מבושמות כשיצא לשוק.שארית השמן נמרחת על ראש המשרת, שלא יישארו ידיים מבושמות
4. שמש תלמיד חכםואם המשרת עצמו תלמיד חכם — ״טחו בכותל״ ולא בראשו, ״מפני שגנאי לתלמיד חכם לצאת לשוק כשהוא מבושם״.אם המשרת תלמיד חכם, מורחים על הכותל ולא על ראשו

שאלות הבנה

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• הגמרא בספריא