ברכות מ״ד

ברכה אחרונה על פירות — טעמו של רבן גמליאל

1. משנהברכה אחרונההמשנה עוסקת בברכה שאחרי האכילה. מי שאכל ענבים, תאנים ורמונים — מפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל — לדעת רבן גמליאל מברך אחריהם שלש ברכות כמו אחרי לחם (רש״י: לשיטתו כל אחד משבעת המינים כך), וחכמים אומרים ״ברכה אחת מעין שלש״ — ברכה אחת המקצרת את שלשתן. רבי עקיבא: שלש הברכות אינן רק ללחם — אפילו מי שאכל שלק (ירקות מבושלים) ״והוא מזונו״, כלומר סמך עליו לסעודתו (רש״י), מברך שלש ברכות. והשותה מים לצמאו — התנא הראשון: ״שהכל נהיה בדברו״, ורבי טרפון: ״בורא נפשות רבות וחסרונן״ (רש״י: צרכי סיפוקן). הגמרא כאן דנה בדעת רבן גמליאל; בדעת רבי עקיבא ובמים — בהמשך, בעמוד ב.משנה: כמה ברכות אחרונות על פירות, על שלק ועל מים
2. מאי טעמא״מאי טעמא דרבן גמליאל״? מנין לו שפירות כמו ענבים, תאנים ורמונים מחייבים שלש ברכות, והרי ברכת המזון נתקנה ללחם?מאי טעמא: מנין לרבן גמליאל שגם פירות מחייבים שלש ברכות
3. תשובהשלשה פסוקיםהוא לומד משלשה פסוקים רצופים בדברים ח: ״ארץ חטה ושערה״ — רשימת המינים, וביניהם גפן, תאנה ורימון; ״ארץ אשר לא במסכנת״ — ארץ הלחם; ואחריהם ״ואכלת ושבעת וברכת״. הברכה מוסבת על כל מה שבפרשה, ובפסוק זה נרמזות שלש ברכות (רש״י) — ולכן גם פירות שבעת המינים מחייבים שלש.רבן גמליאל: שלשת הפסוקים מחייבים שלש ברכות גם על פירות שבעת המינים
4. ורבנןהפסק העניןחכמים: ״ארץ הפסיק הענין״ — הפסוק האמצעי, העוסק בלחם, מפסיק בין רשימת המינים לבין ״ואכלת ושבעת וברכת״, ולכן ״וברכת״ קשור רק ללחם הסמוך אליו (רש״י). לפי זה שלש ברכות רק על לחם.חכמים: פסוק ארץ מפסיק, ולכן שלש ברכות רק על לחם
5. קושיה על ההפסקהגמרא מקשה על רבן גמליאל מכוח טענת חכמים: ״ורבן גמליאל נמי ארץ הפסיק הענין״! גם לשיטתו הפסוק מפריד בין הרשימה לבין ״ואכלת״. כיצד הוא לומד ממנו על הפירות?קושיה: גם לרבן גמליאל הפסוק מפסיק — איך הוא לומד מכאן
6. תירוץכוסס חיטהרבן גמליאל: ״ההוא מבעי ליה למעוטי הכוסס את החטה״. הפסוק האמצעי נצרך כדי לפרש את ״חטה״ שבפסוק הקודם: מי שלעס חיטה חיה אינו חייב בברכה, אפילו לשיטתו, כי אינה נחשבת לחם (רש״י: אלא אם עשאה לחם). אין זה הפסק שמנתק את הענין.רבן גמליאל: הפסוק בא למעט כוסס חיטה חיה, לא להפריד

בורא נפשות — על ביצה, ירק ומים

1. רב יצחק בר אבדימיברכה אחרונה קצרה על מה שאינו משבעת המינים: רב יצחק בר אבדימי בשם רבו: על ״הביעא״ (ביצה) ועל ״מיני קופרא״ (כל מיני בשר — רש״י) מברכים לפניהם ״שהכל״ ולאחריהם ״בורא נפשות רבות וחסרונן״. אבל על ירק — אין מברכים אחריו כלל.בר אבדימי: ברכה אחרונה על ביצה ובשר, לא על ירק
2. רבי יצחקרבי יצחק מרחיב: ״אפילו ירקא״ — גם אחרי ירק מברכים. אבל על מים — לא.ר׳ יצחק: גם על ירק מברכים אחרי, אך לא על מים
3. רב פפארב פפא מרחיב עוד: ״אפילו מיא״ — גם אחרי שתיית מים מברכים.רב פפא: אפילו אחרי שתיית מים מברכים
4. מעשים וסימןמר זוטרא נהג כרב יצחק בר אבדימי, ורב שימי בר אשי כרבי יצחק. הסימן לזכור: ״חד כתרי, ותרי כחד״ — מי שנזכר כאן בשם אחד (מר זוטרא) נהג כמי שנזכר בשני שמות (רב יצחק בר אבדימי), ומי שנזכר בשני שמות (רב שימי בר אשי) נהג כמי שנזכר בשם אחד (רבי יצחק).מר זוטרא נהג כרב יצחק בר אבדימי, רב שימי כרבי יצחק
5. רב אשירב אשי: ״עבידנא ככולהו״ — כשאני זוכר, אני נוהג כמו כולם, ומברך ברכה אחרונה אפילו על מים (רש״י: אף כרב פפא).רב אשי: כשזוכר, מברך אחרי הכול, אפילו אחרי מים
6. תנןקושיה על רב פפאהגמרא מביאה משנה (במסכת נדה — רש״י): כל שטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו, ו״יש שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו״. לרב יצחק בר אבדימי המשנה באה להוציא ירק, ולרבי יצחק — מים. ״אלא לרב פפא, לאפוקי מאי״? לשיטתו כל אכילה ושתייה טעונה ברכה אחרונה — מה נשאר שאין מברכים אחריו?קושיה על רב פפא: המשנה אומרת שיש דבר בלי ברכה אחרונה
7. תירוץמצוות״לאפוקי מצות״ — על מצוות מברכים לפני עשייתן ולא אחריהן (רש״י: אין מברכים כשמסלקים תפילין וציצית ואחרי תקיעת שופר ולולב).תירוץ: המשנה מוציאה מצוות — מברכים עליהן רק לפני
8. קושיהבני מערבאאבל ״בני מערבא״ — בני ארץ ישראל — מברכים אחרי הסרת תפילין ״אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חקיו״! אצלם יש ברכה אחרי מצוה, ״לאפוקי מאי״?קושיה: בארץ ישראל מברכים אחרי הסרת תפילין — מה נשאר
9. תירוץריחני״לאפוקי ריחני״ — מיני ריח, שלדעת הכל אין מברכים אחריהם. גם לרב פפא יש אפוא דבר שאין עליו ברכה אחרונה.תירוץ: המשנה מוציאה ריחות, שאין מברכים אחריהם לדעת הכל

שבחי הביצה

1. אגבהביצהרבי ינאי בשם רבי: ״כל שהוא כביצה, ביצה טובה ממנו״ — כל מאכל בשיעור ביצה, הביצה טובה ממנו (רש״י: אין מין מאכל בשיעור ביצה שיהיה טוב ממנה לגוף).ר׳ ינאי: כל מאכל בגודל ביצה — הביצה טובה ממנו
2. רביןרבין, כשבא מארץ ישראל: ״טבא ביעתא מגולגלתא״ — ביצה צלויה רכה ולחה (רש״י) — ״משיתא קייסי סולתא״: טובה משש מידות של סולת (רש״י: מידות המחזיקות לוג).רבין: ביצה צלויה רכה טובה משש מידות סולת
3. רב דימירב דימי מבחין בין אופני הכנה: ביצה ״מגולגלתא״ — רכה — טובה משש מידות סולת, ״מטויתא״ — צלויה קשה — טובה מארבע, ו״מבושלתא״ — מבושלת במים — אין לה מידה בסולת, אלא כלל רבי ינאי: ״כל שהוא כביצה ביצה טובה הימנו״, ״לבר מבשרא״ — חוץ מבשר.רב דימי: רכה משש, קשה מארבע, מבושלת — מכל מאכל בגודלה חוץ מבשר

רבי עקיבא — שלק שהוא מזונו

1. קושיההגמרא מקשה על דברי רבי עקיבא ״אפילו אכל שלק״: ״ומי איכא מידי דהוה שלק מזוני״? האם קיים בכלל שלק, ירק מבושל, שהוא מזון שאדם סומך עליו לסעודתו?קושיה: האם יש ירק מבושל שהוא מזון של ממש
2. תירוץקלח כרוברב אשי: ״בקלח של כרוב שנו״ — המשנה עוסקת בקלח של כרוב, שהוא מזין (רש״י: כי נאמר בברייתא בהמשך ״כרוב למזון״). לכן אדם יכול לסמוך עליו כמזונו.רב אשי: המשנה מדברת בקלח כרוב, שמזין ממש

דג קטן מליח — מתי מסוכן

1. ברייתאדג קטן מליחברייתא: דג קטן מליח לעתים ״ממית״ — בשבעה, בשבעה עשר ובעשרים ושבעה (רש״י: ימים אחרי המליחה); ויש אומרים בעשרים ושלשה.ברייתא: דג קטן מליח עלול להמית ביום השביעי, ה־17 או ה־27
2. הגבלהצליההחשש נאמר רק ״במטוי ולא מטוי״ — כשהדג צלוי רק בחלקו; אבל כשהוא ״מטוי שפיר״ — צלוי היטב — אין חשש.החשש רק בדג שלא נצלה יפה; צלוי היטב — אין חשש
3. הגבלהשיכרוגם בדג שלא נצלה יפה החשש רק אם ״לא שתה בתריה שכרא״ — לא שתה אחריו שיכר; אם שתה — אין חשש.גם בדג שלא נצלה יפה — אם שתה אחריו שיכר, אין חשש

השותה מים לצמאו — ברכה והלכה

1. קושיהלצמאוהמשנה אמרה ״השותה מים לצמאו״. ״לאפוקי מאי״ — מה בא התיאור ״לצמאו״ להוציא? כלומר: איזה שותה מים אינו בכלל הדין, ומה דינו?קושיה: מה בא לצמאו להוציא מדין ברכת המים
2. תשובת רב אידירב אידי בר אבין משיב ״לאפוקי למאן״ — להוציא אדם מסוים, ותשובתו נשלמת בראש הדף הבא.רב אידי בר אבין: בא להוציא אדם מסוים — הגמרא ממשיכה
3. המשךדף מה״דחנקתיה אומצא״ — מי שחנקה אותו אומצת בשר ושתה מים כדי לזרז את הבליעה. הוא אינו שותה לצמאו, ולכן אינו מברך כלל.מי שנחנק מבשר ושתה לבליעה — לא שתה לצמאו ואינו מברך
4. הלכתא מאידף מהבמשנה ״רבי טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן״, מול התנא הראשון שאומר ״שהכל״. רבא בר רב חנן שואל את אביי (ויש אומרים את רב יוסף): ״הלכתא מאי״? כמי נפסקת ההלכה במחלוקת על ברכת המים?רבא בר רב חנן שואל: מה ההלכה במחלוקת על ברכת המים
5. פסקדף מהאביי (ויש אומרים רב יוסף) משיב: ״פוק חזי מאי עמא דבר״ — צא וראה מה נוהג העם. רש״י: כבר נהגו לברך בתחילה ״שהכל״ ולבסוף ״בורא נפשות רבות וחסרונן״ על כל מה שנברא.אביי (או רב יוסף): צא וראה מה העם נוהג — שהכל, ובורא נפשות

שאלות הבנה

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• הגמרא בספריא