בכורות י״ט
יוצא דופן והבא אחריו — האם ״בכור לדבר אחד״ הוא בכור; ובפרק חדש: בהמה שנקנתה מן הגוי, ושאלת הרוב שאינו לפנינו
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף פותח במילים האחרונות של ה״צריכא״ מדף י״ח: מחלוקת רבי טרפון ורבי עקיבא נשנתה גם ב״אחת ביכרה ואחת לא ביכרה״, שאלמלא כן היינו אומרים שבזה רבי עקיבא מודה לרבי טרפון, ״דהך דלא ביכרה שביח טפי״.
משם משנה חדשה: ״יוצא דופן והבא אחריו״ — רבי טרפון רואה בשניהם ספק בכור, ורבי עקיבא קובע ששניהם אינם בכור; הגמרא מעמידה את המחלוקת בשאלה אם ״בכור לדבר אחד״ הוא בכור.
לשאלה זו נקשרת ברייתא הממעטת בשלוש מילים — ״זכר״, ״פטר רחם״, ״בכור״ — ורב שרביא מוצא בה סתירה; אביי ורבינא מיישבים כל אחד לשיטתו, וקושיית רב אחא מדפתי מכריעה ״מחוורתא כדאביי״.
בעמוד ב נחתם הפרק, ופרק ״הלוקח בהמה״ נפתח במשנה על בהמה שנקנתה מן הגוי בלי לדעת אם ביכרה: רבי ישמעאל קובע גילים, ורבי עקיבא משיב שגם ״סימן הוולד״ פוטר ומעמיד כלל של ודאי וספק.
הגמרא שואלת למה לרבי ישמעאל יש ספק אף שרוב הבהמות יולדות בשנתן, ודנה בחשש למיעוט וברוב שאינו לפנינו (קטן וקטנה); בתחילת דף כ׳ רבא מכריע שרבי ישמעאל כרבי מאיר, ורבינא מציע ״רובא דתלי במעשה״.
״צריכא״ — סוף הסוגיה: ״דהך דלא ביכרה שביח טפי״
→ תחילת הסוגיה בדף י״חבקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מסבירה למה מחלוקת רבי טרפון ורבי עקיבא נשנתה גם במקרה ״אחת ביכרה ואחת לא ביכרה״: בלעדיו היינו אומרים שבו רבי עקיבא מודה לרבי טרפון, כי הוולד של זו שלא ביכרה משובח יותר. לכן ״צריכא״ — כל המקרים נצרכים.
- רקעבסוף דף י״ח הסבירה הגמרא (״צריכא״) למה נשנתה מחלוקת רבי טרפון (״הכהן בורר לו את היפה״) ורבי עקיבא (״משמנין ביניהן״) בכמה מקרים. אילו נשנה רק מקרה שתי רחלים שלא ביכרו — היינו אומרים: ״אבל אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה וילדו שני זכרים — אימא מודי ליה לרבי טרפון״,
- סוף הנימוק״דהך דלא ביכרה שביח טפי״ — הוולד של זו שלא ביכרה משובח יותר, ולכן הכהן יקבל את היפה.
- צריכא״צריכא״ — לכן נצרכו כל המקרים, ובכולם רבי עקיבא חולק.
המשנה: ״יוצא דופן והבא אחריו״
בקצרה — על מה הסוגיה
ולד שנולד דרך דופן, ואחריו ולד בלידה רגילה: רבי טרפון — שניהם ספק בכור, ירעו עד שיסתאבו ויאכלו לבעלים; רבי עקיבא — שניהם אינם בכור, הראשון אינו ״פטר רחם״ והשני ״קדמו אחר״.
- משנה״יוצא דופן והבא אחריו״ — הוולד הראשון נולד שלא בלידה רגילה אלא דרך דופן הרחם (על ידי חיתוך), והוולד שאחריו נולד בלידה רגילה. מי מהם בכור?
- רבי טרפוןרבי טרפון: ״שניהם ירעו עד שיסתאבו, ויאכלו במומן לבעלים״ — כל אחד מהם ספק בכור (רש״י), ולכן אינו ניתן לכהן אלא רועה עד שייפול בו מום ונאכל לבעלים.
- רבי עקיבארבי עקיבא: ״שניהן אינן בכור — הראשון, מפני שאינו ׳פטר רחם׳; והשני, מפני שקדמו אחר״.
״במאי קמיפלגי?״ — בכור לדבר אחד
בקצרה — על מה הסוגיה
במה נחלקו רבי טרפון ורבי עקיבא? כל אחד מן הוולדות הוא ״בכור לדבר אחד״ בלבד: רבי טרפון מסופק אם בכור כזה הוא בכור, ולכן שניהם ספק; רבי עקיבא פשוט לו שאינו בכור.
- שאלה״במאי קמיפלגי?״ — במה נחלקו רבי טרפון ורבי עקיבא?
- תשובה״רבי טרפון מספקא ליה: בכור לדבר אחד, אי הוי בכור אי לא הוי בכור; ורבי עקיבא פשיטא ליה: בכור לדבר אחד לא הוי בכור״.
- ביאורכל אחד מן השניים בכור רק מבחינה אחת: היוצא דופן — ראשון ללידה, אך לא פתח את הרחם; הבא אחריו — ״פטר רחם״, אך אינו ראשון ללידה (שטיינזלץ).
עזרים — טבלת שיטות
| רבי טרפון | רבי עקיבא | |
|---|---|---|
| היוצא דופן (נולד ראשון, שלא דרך הרחם) | ספק — ״ירעו עד שיסתאבו, ויאכלו במומן לבעלים״ | אינו בכור — ״מפני שאינו פטר רחם״ |
| הבא אחריו (נולד דרך הרחם) | ספק — ״ירעו עד שיסתאבו, ויאכלו במומן לבעלים״ | אינו בכור — ״מפני שקדמו אחר״ |
| שורש המחלוקת (גמרא) | ״מספקא ליה: בכור לדבר אחד — אי הוי בכור אי לא הוי בכור״ | ״פשיטא ליה: בכור לדבר אחד לא הוי בכור״ |
מה חסר לכל אחד משני הוולדות כדי להיות ״בכור״ גמור?
״מכלל הצריך לפרט״ — ״זכר״, ״פטר רחם״, ״בכור״: אביי ורבינא
קַדֶּשׁ לִי כׇל בְּכוֹר פֶּטֶר כׇּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָהשמות יג, ב
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא ממעטת שלושה מקרים בשלוש מילים: נקבה (״זכר״), זכר שיצאה נקבה לפניו (״פטר רחם״), והבא אחר יוצא דופן (״בכור״).
רב שרביא מקשה שהרישא נראית כ״בכור לדבר אחד הוי בכור״ והסיפא כהפך; אביי מעמיד הכול כ״לא הוי בכור״ ומפרש אחרת את הרישא, ורבינא מעמיד ״הוי בכור״ ולומד את הסיפא מייתור המילה ״בכור״.
רב אחא מדפתי מקשה על רבינא מנקבה יוצאת דופן, והמסקנה: ״מחוורתא כדאביי״.
״מכלל הצריך לפרט, ומפרט הצריך לכלל״ — אחת המידות שהתורה נדרשת בהן: כלל שאי אפשר להבינו בלי הפרט שעמו, ופרט שאי אפשר להבינו בלי הכלל (רש״י).
- ברייתא״תנו רבנן: מכלל הצריך לפרט ומפרט הצריך לכלל, כיצד?״
- יכול״קדש לי כל בכור״ (שמות יג, ב) — ״יכול אפילו נקבה במשמע?״
- תלמוד לומר״תלמוד לומר: ׳זכר׳״ (דברים טו, יט).
- יכול״אי ׳זכר׳, יכול אפילו יצתה נקבה לפניו?״
- תלמוד לומר״תלמוד לומר: ׳פטר רחם׳״ — רק הראשון שפתח את הרחם.
- יכול״אי ׳פטר רחם׳, יכול אפילו יצא אחר יוצא דופן?״ — הוא פתח את הרחם, אך קדם לו ולד אחר.
- תלמוד לומר״תלמוד לומר: ׳בכור׳״.
- קושיית רב שרביארב שרביא לאביי: ״רישא לא קנסיב לה תלמודא ׳בכור׳ — אלמא בכור לדבר אחד הוי בכור״ — בזכר שיצאה נקבה לפניו (״רישא״ — האמצעית, רש״י) הברייתא לא מיעטה מ״בכור״ (הרי הוא ״בכור לזכרים״), אלא מ״פטר רחם״; ״סיפא קנסיב לה תלמודא ׳בכור׳ — אלמא בכור לדבר אחד לא הוי בכור!״ — את הבא אחר יוצא דופן, שהוא ״פטר רחם״, היא ממעטת מ״בכור״.
- אבייאביי: ״לעולם בכור לדבר אחד לא הוי בכור, ורישא הכי קאמר: אי ׳זכר׳, יכול אפילו יוצא דופן? תלמוד לומר ׳פטר רחם׳״ — הרישא עוסקת ביוצא דופן עצמו, שהוא ראשון לכל דבר ולכן ״בכור״ אינו ממעטו; ממעטו רק ״פטר רחם״ (רש״י). וממילא גם זכר שיצתה נקבה לפניו נתמעט מ״פטר רחם״ (רש״י).
- רבינארבינא: ״לעולם בכור לדבר אחד הוי בכור, וסיפא הכי קאמר: אי סלקא דעתך יצא אחר יוצא דופן קדוש — ׳בכור׳ דכתב רחמנא למה לי?״ — המיעוט בסיפא אינו ממשמעות המילה ״בכור״ אלא מייתורה.
- המשךדף י״ט ע״ב״אי למעוטי היכא דיצתה נקבה לפניו — מ׳פטר רחם׳ נפקא!״ — לזה אין צורך במילה ״בכור״.
- שמע מינה״אלא שמע מינה: ׳בכור׳ — למעוטי היכא דיוצא אחר יוצא דופן״.
- קושיית רב אחא מדפתירב אחא מדפתי לרבינא: אם ״בכור לדבר אחד הוי בכור״ — ״תינח היכא דיצא זכר יוצא דופן וזכר דרך רחם, דלא קדוש, דאימעוט לידה מ׳בכור׳ — דבכור לרחמים איכא, בכור לזכרים ליכא״.
- המשך הקושיה״אלא היכא דיצתה נקבה דרך דופן וזכר דרך רחם — ליקדש! דהא איכא בכור לזכרים ובכור לרחם״ — ייתור ״בכור״ ממעט רק מקרה אחד, ומסתבר שהוא הזכר שאחרי זכר; ואילו הברייתא אומרת סתם ״יצא אחר יוצא דופן״ (רש״י).
- מסקנה״אלא מחוורתא כדאביי״ — בכור לדבר אחד לא הוי בכור, ו״בכור״ במשמעו ממעט את כולם.
למה רב אחא מדפתי מקשה דווקא מנקבה שיצאה דרך דופן, ולא מזכר?
פרק ״הלוקח בהמה״ — המשנה: הלוקח בהמה מן הגוי
בקצרה — על מה הסוגיה
פרק חדש: הקונה בהמה מן הגוי ואינו יודע אם ביכרה. רבי ישמעאל קובע לכל מין גיל שעד אליו הוולד ודאי לכהן; רבי עקיבא משיב שגם ״סימן הוולד״ פוטר, ולכן הכול תלוי בידיעה: ידוע שביכרה — אין לכהן כלום, ידוע שלא ביכרה — לכהן, ספק — יאכל במומו לבעלים.
- סיום פרק״הדרן עלך הלוקח עובר פרתו״ — כאן מסתיים הפרק השני, ומתחיל הפרק השלישי, ״הלוקח בהמה״.
- משנה״הלוקח בהמה מן הגוי, ואינו יודע אם ביכרה אם לא ביכרה״ — וילדה אצלו זכר (שטיינזלץ): האם הוא בכור?
- רבי ישמעאלרבי ישמעאל: ״עז בת שנתה — ודאי לכהן, מכאן ואילך — ספק; רחל בת שתים — ודאי לכהן, מכאן ואילך — ספק; פרה וחמור בנות שלש — ודאי לכהן, מכאן ואילך — ספק״. עד גיל זה ודאי לא ילדה קודם (רש״י).
- רבי עקיבארבי עקיבא: ״אילו בוולד בלבד הבהמה נפטרת — כדבריך; אלא אמרו: סימן הוולד בבהמה דקה — טינוף, ובגסה — שיליא, ובאשה — שפיר ושיליא״ — גם סימן כזה פוטר מבכורה, ואפשר שהיה עוד ברשות הגוי, ולכן גם בגיל צעיר אין ודאות (רש״י).
- זה הכלל״זה הכלל: כל שידוע שביכרה — אין כאן לכהן כלום; וכל שלא ביכרה — הרי זה לכהן; ואם ספק — יאכל במומו לבעלים״.
עזרים — אם… אז…
- ״אין כאן לכהן כלום״
- ״הרי זה לכהן״
- ״יאכל במומו לבעלים״
״מכאן ואילך אמאי ספק?״ — רבי ישמעאל וחשש למיעוט
בקצרה — על מה הסוגיה
למה לרבי ישמעאל מעל הגיל הבהמה ספק — הרי רוב הבהמות יולדות בשנתן הראשונה?
אולי הוא כרבי מאיר שחושש למיעוט; ההצעה לומר שאף חכמים אינם הולכים אחר ״רובא דליתיה קמן״ נדחית מקטן וקטנה, שבהם חכמים הולכים אחר רוב כזה.
לכן רבא מסכם בתחילת דף כ׳: ״מחוורתא רבי ישמעאל כרבי מאיר״; ורבינא מתרץ שאפילו לחכמים — ״רובא דתלי במעשה״ לא.
- קושיה״מיכן ואילך, אמאי ספק? הלך אחר רוב בהמות, ורוב בהמות מתעברות ויולדות בתוך שנתן נינהו — והא ודאי מילד אוליד!״ — ובהמה שעברה את הגיל ודאי כבר ילדה ברשות הגוי, ופטורה.
- הצעה״לימא רבי ישמעאל כרבי מאיר סבירא ליה, דחייש למיעוטא?״
- דחייה״אפילו תימא רבנן: כי אזלי בתר רובא — ברובא דאיתיה קמן, כגון תשע חנויות וסנהדרין; אבל רובא דליתיה קמן — לא אזלי רבנן בתר רובא״. תשע חנויות — בשר שנמצא, ורוב החנויות שלפנינו מוכרות כשר; סנהדרין — הולכים אחר רוב הדיינים (רש״י).
- קושיה״והא קטן וקטנה, דרובא דליתיה קמן, וקאזלי רבנן בתר רובא!״
- המקור״דתנן: קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין, דברי רבי מאיר. אמרו לו: יפה אמרת שאין חולצין — ׳איש׳ כתוב בפרשה (דברים כה, ז), ומקשינן אשה לאיש״.
- טעם רבי מאיר״מה טעם אין מייבמין? אמר להם: קטן — שמא יימצא סריס, קטנה — שמא תימצא איילונית, ונמצאו פוגעין בערוה״ — אם יתברר כשיגדלו שאין בהם דין ייבום, יתברר שנעשה מעשה אסור עם אשת האח (רש״י).
- סוף הקושיה״ורבנן — זיל בתר רובא קטנים, ורוב קטנים לאו סריסים נינהו; זיל בתר קטנות, ורוב קטנות לאו איילונית נינהו!״ — הרי שחכמים הולכים גם אחר רוב שאינו לפנינו.
- מסקנהדף כ׳״אלא אמר רבא: מחוורתא רבי ישמעאל כרבי מאיר סבירא ליה, דחייש למיעוטא״ (תחילת דף כ׳).
- רבינאדף כ׳רבינא: ״אפילו תימא רבנן — כי אזלי רבנן בתר רובא, ברובא דלא תלי במעשה; אבל רובא דתלי במעשה — לא״. רוב הקטנים שאינם סריסים הוא טבע הדברים; ואילו לידת הבהמה בשנתה תלויה בהתרחשות שאולי לא הייתה.
עזרים — טבלת שיטות
| רבי מאיר | חכמים | |
|---|---|---|
| רוב שלפנינו — ״תשע חנויות וסנהדרין״ | לא נאמר כאן | הולכים אחר הרוב |
| ״רוב קטנים לאו סריסים נינהו״ — רוב שאינו לפנינו | ״חייש למיעוטא״ — לא מייבמין | ״זיל בתר רובא״ |
| ״רוב בהמות... יולדות בתוך שנתן״ | חושש למיעוט — ולפי רבא, כך רבי ישמעאל: ״ספק״ | לפי רבא: הולכים אחר הרוב; לפי רבינא: לא — ״רובא דתלי במעשה״ |
הסוגיה ממשיכה בדף כ׳
מה לקחת מהדף
| נושא | העיקר |
|---|---|
| ״צריכא״ (סוף דף י״ח) | ״אחת ביכרה ואחת לא ביכרה״ נצרך — ״דהך דלא ביכרה שביח טפי״ |
| יוצא דופן והבא אחריו | רבי טרפון: שניהם ספק, ירעו ויאכלו במומן לבעלים; רבי עקיבא: שניהם אינם בכור |
| שורש המחלוקת | ״בכור לדבר אחד״ — לרבי טרפון ספק, לרבי עקיבא אינו בכור |
| ״זכר״, ״פטר רחם״, ״בכור״ | מסקנה ״מחוורתא כדאביי״: בכור לדבר אחד לא הוי בכור |
| הלוקח בהמה מן הגוי | רבי ישמעאל: עד גיל קבוע — ודאי לכהן; רבי עקיבא: גם ״סימן הוולד״ פוטר — ״אם ספק, יאכל במומו לבעלים״ |
| ״מכאן ואילך אמאי ספק?״ | רבא: רבי ישמעאל כרבי מאיר, ״דחייש למיעוטא״; רבינא: אפילו לחכמים — ״רובא דתלי במעשה״ לא |
בחן את עצמך
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- ״דף מאיר״ — הרב אורי בריליאנט, אתר סיני — חוברת לבדיקת מסכת בכורות (דפים ב–טז)
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.