בכורות כ׳

״מחוורתא רבי ישמעאל כרבי מאיר״ — ורבינא: ״רובא דתלי במעשה״ (סוף הסוגיה)

1. רקעבדף י״ט הקשתה הגמרא על רבי ישמעאל (בהמה שנקנתה מן הגוי): ״מיכן ואילך, אמאי ספק? הלך אחר רוב בהמות״ — ורובן יולדות בתוך שנתן. ההצעה ״אפילו תימא רבנן... רובא דליתיה קמן — לא אזלי רבנן בתר רובא״ נדחתה מ״קטן וקטנה״, שבהם חכמים הולכים אחר רוב שאינו לפנינו.
2. מסקנהרבא״מחוורתא רבי ישמעאל כרבי מאיר סבירא ליה, דחייש למיעוטא״ — לכן אחרי הגיל הוולד ספק: שמא הבהמה מן המיעוט שלא ילדה בשנתה.
3. רבינארבינא: ״אפילו תימא רבנן — כי אזלי רבנן בתר רובא, ברובא דלא תלי במעשה; אבל רובא דתלי במעשה — לא״. רוב שאינו תלוי במעשה הוא טבע הדברים (כמו רוב קטנים שאינם סריסים); ואילו לידת הבהמה בשנתה תלויה בהתרחשות שאולי לא אירעה (שטיינזלץ; רש״י).

הברייתא: רבי ישמעאל, ״טעית!״ של רבי יהושע, ו״לא באתי לידי מדה זו״ של רבי עקיבא

1. ברייתארבי ישמעאל״עז בת שנתה — ודאי לכהן, מיכן ולהלן — ספק. רחל בת שתים — ודאי לכהן... פרה בת שלש — ודאי לכהן... חמורה — כפרה״. רבי יוסי ברבי יהודה: ״חמורה בת ארבע שנים״. ״עד כאן דברי רבי ישמעאל״.
2. רבי יהושע: ״טעית!״״צאו אמרו לו לרבי ישמעאל: טעית! אילו בוולד בלבד הבהמה נפטרת — היה כדבריך, אלא סימן הוולד בבהמה דקה — טינוף, ובגסה — שליא, ובאשה — שפיר ושליא״. גם סימן כזה פוטר מבכורה, ואפשר שהיה לבהמה עוד לפני הגיל שקבע רבי ישמעאל. (במשנה, דף י״ט, דברים אלה בפי רבי עקיבא; בברייתא — בפי רבי יהושע.)
3. סברת רבי יהושע״ואני אין אני אומר כן, אלא: עז שטינפה בת ששה — יולדת בתוך שנתה, רחל שטינפה בת שנתה — יולדת בתוך שתים״. כלומר ״אלא סימן הוולד...״ הוא מה שקיבל מרבותיו (בנוסח רש״י: ״אבל אמרו״), וכאן הוא מוסיף סברה משלו; ההבדל ביניהן יתבאר בגמרא (רש״י).
4. רבי עקיבא״אני לא באתי לידי מדה זו, אלא: כל שידוע שביכרה — אין כאן לכהן כלום, וכל שלא ביכרה — הרי זו לכהן, ספק — יאכל במומו לבעלים״ — אין הוא קובע גילים; הכול תלוי בידיעה.

״במאי קמיפלגי רבי ישמעאל ורבי יהושע?״ — חוששין לטינוף

1. שאלה״במאי קמיפלגי רבי ישמעאל ורבי יהושע?״ — רבי יהושע כאן הוא מה שקיבל מרבותיו (״אלא סימן הוולד...״; רש״י: ״דקתני אבל אמרו״).
2. הצעה״לימא בטינוף פוטר קמיפלגי: רבי ישמעאל סבר טינוף אינו פוטר, ורבי יהושע סבר טינוף פוטר?״
3. דחייה״אי דחזינא דטינוף — דכולי עלמא לא פליגי דטינוף פוטר״.
4. תירוץ״והכא בחוששין לטינוף קא מיפלגי: רבי ישמעאל סבר: אין חוששין לטינוף, ורבי יהושע סבר: חוששין לטינוף״ — כשלא ראינו טינוף, האם יש לחשוש שמא היה.
5. קושיה״ולא חייש? והאמר רבא: מחוורתא רבי ישמעאל כרבי מאיר סבירא ליה, דחייש למיעוט!״ — והבהמות המטנפות הן מיעוט שיש לחשוש לו.
6. תירוץ״כי חייש — לחומרא, לקולא — לא חייש״. שם החשש למיעוט הפך ודאי פטור לספק — חומרא; וכאן החשש לטינוף היה עושה גם בת שנתה ספק — קולא (רש״י).
7. ואיבעית אימא״בין לקולא בין לחומרא חייש, והכא במטנפת וחוזרת ויולדת בתוך שנתה קמיפלגי״: לרבי ישמעאל ״מטנפת אינה חוזרת ויולדת בתוך שנתה, והא מדאוליד — ודאי לא טניף״; ולרבי יהושע ״מטנפת חוזרת ויולדת בתוך שנתה״, ולכן יש לחשוש.

״מאי איכא בין גמריה לסבריה?״ — זעירי, ״יולדת למקוטעין״, ״מקצת היום ככולו״

1. קושיה״ואני איני אומר כן, אלא עז שטינפה בת ששה — יולדת תוך שנתה... מאי איכא בין גמריה לסבריה?״ — מה בין מה שקיבל רבי יהושע מרבותיו לסברתו שלו?
2. תירוץ״שטינפה בסוף ששה, ואיכא בינייהו דזעירי, דאמר זעירי: אין טינוף פחות משלשים יום״. רש״י: ראינו שהתחילה לטנף בתחילת החודש השביעי.
3. פירוט״לגמריה — אית ליה דזעירי, לסבריה — לית ליה דזעירי״. רש״י: לפי זעירי הטינוף נמשך כל החודש השביעי, ואחריו נדרשים חמישה חודשים שלמים — ושנתה כבר תמה; לכן אם ילדה בתוך שנתה, התברר שלא היה טינוף גמור, והוולד בכור. לפי סברתו, שאינו כזעירי — עדיין ספק.
4. ואיבעית אימא״דכולי עלמא אית להו דזעירי, והכא — ביולדת למקוטעין קמיפלגי״ (והסיום בתחילת עמוד ב): ״לגמריה — לא אמרינן יולדת למקוטעין, לסבריה — אמרינן״. רש״י: לסבריה אין לומד בהמה מאשה, והיא יכולה ללדת אף שהחודש האחרון לא נשלם.
5. ואיבעית אימא״לא אמרינן יולדת [למקוטעין], והכא במקצת היום ככולו קמיפלגי: לסבריה — אמרינן מקצת היום ככולו, לגמריה — לא אמרינן״. רש״י: מקצת היום שבו נגמר החודש החמישי, או חודש הטינוף, נחשב כיום שלם.

״מאי איכא בין רבי עקיבא לרבי יהושע?״ — חלב פוטר

1. שאלה״אמר רבי עקיבא: אני לא באתי לידי מדה זו... מאי איכא בין רבי עקיבא לרבי יהושע?״ — לשניהם אף בת שנתה ספק (רש״י).
2. רבי חנינא מסורא״חלב פוטר איכא בינייהו: רבי עקיבא סבר: חלב פוטר, הלך אחר רוב בהמות, ורוב בהמות אין חולבות אלא אם כן יולדות; ורבי יהושע סבר: הא איכא מיעוטא דחולבות אף על פי שאין יולדות״.
3. קושיה״ומי חייש רבי יהושע למיעוט? והתנן: היתה לה חמות — אינה חוששת, יצאה מליאה — חוששת. רבי יהושע אומר: אינה חוששת״. רש״י: אשה שבעלה מת בלי בנים ואין לו אח, וחמותה נשארה במקום שיצאו ממנו — אם ״יצאה מליאה״, יש לחשוש שמא נולד לחמותה בן, ואז היא זקוקה ליבום.
4. מאי טעמא?״ואמרינן: מאי טעמא דרבי יהושע?״ — למה במשנה רבי יהושע אומר ״אינה חוששת״?
5. טעם רבי יהושע״קסבר: רוב מעוברות יולדות, ומיעוט מפילות, וכל היולדות — מחצה זכרים ומחצה נקבות. סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות, והוו להו זכרים מיעוטא, ולמיעוטא לא חיישינן!״ — הרי שרבי יהושע אינו חושש למיעוט.
6. תירוץ״אלא איפוך״ — רבי יהושע הוא שאומר ״חלב פוטר״ (שאינו חושש למיעוט החולבות בלי לידה), ורבי עקיבא — ״חלב אינו פוטר״.
7. ראיה״והתניא: חלב פוטר, דברי רבי יהושע. רבי עקיבא אומר: חלב אינו פוטר״ — ברייתא מפורשת כמו ההיפוך (״בניחותא״, רש״י).

״גדייה שילדה שלש בנות״ — כולן נכנסות לדיר להתעשר

1. ברייתא״גדייה שילדה שלש בנות, וכל בנותיה ילדו שלש שלש — כולן נכנסות לדיר להתעשר. אמר רבי שמעון: אני ראיתי שעישרה בתוך שנתה״. רש״י: כולן נולדו באותה שנת מעשר (מאלול לאלול), שאין מעשרים מבהמות של שנה אחת על של שנה אחרת; ובנות דווקא — זכרים ראשונים היו בכורות ואינם מתעשרים.
2. קושיה״למה לי למיתני שלש שלש? תוליד חד מינייהו תלת, ואינך תרתי תרתי!״
3. תירוץ״איידי דאיכא חדא דלא סגיא בלא שלש, תנא כולהו דילדו שלש שלש״.
4. קושיה״ולמה לי למיתני שלש כלל? לילדו כולהו תרתי, ותיהדר איהי ותוליד בהדיהי!״ — הגדייה עצמה תלד שוב, ויהיו עשר.
5. הצעהדף כ״א״לימא קסבר: מטנפת אינה חוזרת ויולדת בתוך שנתה״ — ואם כן הברייתא היא כרבי ישמעאל ולא כרבי יהושע (רש״י).
6. דחייהדף כ״א״אם תימצי לומר: מטנפת חוזרת ויולדת בתוך שנתה — יולדת ודאי אינה חוזרת ויולדת בתוך שנתה״ — והברייתא מתאימה לדברי הכל.

מה לקחת מהדף

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• טבלאות עזר
• סיכום נקודות (אנגלית)
• הגמרא עם ביאור שטיינזלץ בספריא