ברכות כ״ג
מי שנצרך לנקביו אינו יכול להתפלל, ודיני התפילין בכניסה לבית הכסא: איך חולצים, איך אוחזים, איפה מניחים, ומה מותר לעשות איתן בסעודה ובשינה.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את שאלת מי שהפסיק תפילתו בגלל מי רגליו: רב אשי מעמיד את המחלוקת על השאלה אם אדם כזה דחוי מן התפילה.
מכאן עוברת הגמרא לעיקרון שמאחורי הדברים, שהנצרך לנקביו אל יתפלל, ולשיעור ההתאפקות הנדרש.
בהמשך עוסק רוב הדף בתפילין: כיצד נכנסים איתן לבית הכסא (חולצים במרחק ארבע אמות, ואחר כך אוחזים ביד לפי התקנה שנקבעה אחרי מעשה בתלמיד), איך שומרים אותן ביום ובלילה, והאם מותר להשתין כשהן ביד, שם מתברר שהברייתא כבית הלל ושהטעם הוא ניצוצות ולא קל וחומר.
הדף מסתיים בדיני תפילין בסעודת קבע, בצרירה עם מעות ובשינה, ושם נפסק כשמואל שמותר להניחן תחת המראשות, גם אם אשתו עמו, כל עוד שומרים עליהן.
עמוד א · המשך מדף כב׳
להיכן חוזר מי שהפסיק בתפילה: דחוי או ראוי
→ תחילת הסוגיה בדף כ״בבקצרה — על מה הסוגיה
נחלקו להיכן חוזר מי שהפסיק תפילתו לצורך נקביו. מציעים שהמחלוקת תלויה בשהייה, אך רב אשי דוחה: כולם מסכימים כששהה, והמחלוקת היא אם אדם שנצרך לנקביו נחשב דחוי מהתפילה.
- רקעמדף כב׳בדף הקודם למדנו שמי שמי רגליו שותתים על ברכיו בשעת תפילה מפסיק ומתפנה, ונחלקו רב חסדא ורב המנונא אם אחר כך הוא חוזר לתחילת התפילה או רק למקום שבו הפסיק (רש״י). הגמרא מנסה לברר על מה נסובה המחלוקת.רקע: מי שהפסיק לנקביו, נחלקו אם חוזר לראש או למקום הפסקה
- הצעהמציעים שהמחלוקת היא במי ש״שהה כדי לגמור את כולה״, כלומר שהה בהפסקה זמן שבו אפשר היה לסיים את כל התפילה. חכם אחד סבור שבמקרה כזה ״חוזר לראש״, והאחר סבור שגם אז חוזר רק ״למקום שפסק״ (רש״י).הצעה: המחלוקת רק במי ששהה כדי גמר התפילה
- קושיית רב אשירב אשי מקשה: ״אם לא שהה מיבעי ליה״. אילו המחלוקת הייתה רק בששהה, היה צריך לחלק בין ״שהה״ ל״לא שהה״. מכיוון שלא חילקו, משמע שהם חולקים גם במי שלא שהה כלל (רש״י).רב אשי: לא חילקו בין שהה ללא שהה, אז המחלוקת רחבה יותר
- מסקנת רב אשירב אשי מסיק: ״דכולי עלמא אם שהה... חוזר לראש״. כולם מסכימים שמי ששהה כדי לגמור את כל התפילה חוזר לראש, ו״בדלא שהה קמיפלגי״: המחלוקת היא במי שלא שהה כלל. ההצעה הקודמת נדחית.מסקנה: בששהה כולם חוזרים לראש, המחלוקת בלא שהה
- הצד האחד״גברא דחויא הוא״: מי שהתחיל להתפלל והיה צריך לנקביו נדחה מן התפילה, ולכן מה שהתפלל אינו נחשב תפילה, וצריך לחזור לראש (רש״י).סובר שהוא דחוי: מה שהתפלל לא נחשב, חוזר לראש
- הצד האחר״גברא חזיא הוא״: אף שאינו יכול להמתין עד סוף התפילה, מה שהתפלל קודם ההפסקה הוא תפילה ראויה, ולכן חוזר רק למקום שפסק (רש״י).סובר שהוא ראוי: מה שהתפלל תפילה, חוזר למקום הפסקה
עמוד א · גמרא
הנצרך לנקביו ותפילתו
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא קובעת שהנצרך לנקביו אל יתפלל, ומגבילים אותה למי שאינו יכול להתאפק, ושואלים מהו שיעור ההתאפקות.
אחר כך מביאה הגמרא דרשות על ״הכון לקראת אלהיך״ ועל ״שמור רגלך״.
- ברייתאשנינו בברייתא: ״הנצרך לנקביו אל יתפלל״, ואם התפלל ״תפלתו תועבה״. אדם שמרגיש צורך להתפנות אסור לו להתחיל תפילה, ואם עשה כן תפילתו מגונה ואינה מתקבלת.הנצרך לנקביו אל יתפלל, ואם התפלל תפילתו תועבה
- הגבלהרב זביד, ויש אומרים רב יהודה, מגביל: הדין נאמר ״שאינו יכול לשהות בעצמו״ בלבד. מי שיכול להתאפק, ״תפלתו תפלה״, כי אינו נחשב מזוהם מצורך הנקבים.רב זביד: רק מי שאינו יכול להתאפק, והיכול תפילתו תפילה
- שאלת שיעורשואלים: ״ועד כמה?״, כלומר מה שיעור היכולת להתאפק שמתיר להתחיל להתפלל.שאלה: כמה זמן צריך להיות מסוגל להתאפק?
- תשובת רב ששתרב ששת משיב: ״עד פרסה״. מי שיכול להתאפק כמשך הליכת פרסה, מותר לו להתחיל בתפילה.רב ששת: מי שיכול להתאפק כהילוך פרסה
- איכא דמתנייש ששונים את ההגבלה על הברייתא עצמה: ״במה דברים אמורים כשאין יכול לעמוד על עצמו״, ומי שיכול לעמוד על עצמו תפילתו תפילה. גם כאן נשאל ״ועד כמה?״ ורב זביד משיב עד פרסה (רש״י: לפי גרסה זו ההגבלה נשנית בברייתא, ורב זביד עוסק רק בשיעור).גרסה אחרת: ההגבלה כתובה בברייתא, ורב זביד קובע שיעור פרסה
- מקוררבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן לומד את האיסור מהפסוק ״הכון לקראת אלהיך ישראל״. המתפלל צריך להיות פנוי ומוכן לקבל פני ה׳, ומי שנצרך לנקביו אינו פנוי.מקור לאיסור: הכון לקראת אלהיך דורש דעת פנויה
- דרשה בקהלתדרשה נוספת של רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן על ״שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים״: שמור עצמך שלא תחטא, כדי שלא תצטרך ללכת אל בית המקדש להביא קרבן חטאת (רש״י). ואם בכל זאת חטאת, ״הבא קרבן לפני״ לכפרה.שמור עצמך שלא תחטא, ואם חטאת הבא קרבן
- דרשת רבארבא דורש את ״וקרוב לשמע דברי חכמים״: היה קרוב לשמוע דברי חכמים, שהם כשחוטאים מביאים קרבן ועושים תשובה.רבא: היה קרוב לחכמים, שהם מביאים קרבן ועושים תשובה
- המשך הפסוק״מתת הכסילים זבח״: אל תהיה ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן ואינם עושים תשובה, כך שהקרבן נשאר בלי תיקון.אל תהיה ככסילים שמביאים קרבן בלי תשובה
- קושיהמקשים על סוף הפסוק: ״כי אינם יודעים לעשות רע״. אם הכסילים אינם יודעים לעשות רע, הרי הם צדיקים! איך זה מתיישב עם דרשה שהם חוטאים?קושיה: אם אינם יודעים לעשות רע, הרי הם צדיקים
- תירוץ״אלא״ יש להבין: הכסילים חוטאים ומביאים קרבן ואינם יודעים אם הם מביאים על הטובה, כלומר הודאה, או על הרעה, כלומר כפרה. עליהם אמר הקדוש ברוך הוא: ״בין טוב לרע אינן מבחינים, והם מביאים קרבן לפני?!״אינם יודעים אם הקרבן על טוב או על רע
- קישור לנושארב אשי, ויש אומרים רבי חנינא בר פפא, דורש על אותו פסוק: ״שמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפלה לפני״. וכך חוזרים לנושא הפרק (רש״י: ״נקביך״ הם הנקבים שבין הרגליים, ושומרים שלא יפיחו).רב אשי: שמור נקביך בשעת תפילה
חשבו לפני שממשיכים
מדוע הגביל רב זביד את איסור התפילה למי שאינו יכול להתאפק, ומה נחשב ״יכול להתאפק״?
מי שיכול לשהות בעצמו תפילתו תפילה, כי אינו נחשב מזוהם מצורך הנקבים. השיעור, לפי רב ששת (ובגרסה האחרת רב זביד): כמשך הילוך פרסה.
עמוד א · גמרא
חליצת תפילין לפני בית הכסא
🔑 מפתח לסוגיה
תפילין שבראש הן גלויות, וגנאי שיהיו על הראש בבית הכסא, ולכן חולצים אותן (רש״י). בגמרא בתי הכסא הם מקומות בשדה בלי חפירה: ״קבוע״ הוא מקום שכבר יש בו צואה, ו״עראי״ הוא מקום שמתחילים להשתמש בו עכשיו.
בקצרה — על מה הסוגיה
הברייתא קובעת שחולצים תפילין ברחוק ארבע אמות מבית הכסא, ורב ששת מגביל זאת לבית כסא קבוע. נשאלת השאלה אם מותר להיכנס איתן להשתין בלבד, ורבא אוסר.
- ברייתא״הנכנס לבית הכסא חולץ תפיליו ברחוק ארבע אמות ונכנס״. מי שנכנס לבית הכסא חולץ את התפילין מראשו במרחק ארבע אמות מהמקום, ורק אחר כך נכנס.הנכנס לבית הכסא חולץ תפילין במרחק ארבע אמות
- הגבלת רב ששתרב אחא בר רב הונא בשם רב ששת: החליצה במרחק ארבע אמות נאמרה רק ב״בית הכסא קבוע״. ב״בית הכסא עראי״ חולץ ונפנה מיד, ומחזיק את התפילין בידו (רש״י).רב ששת: ארבע אמות רק בקבוע, בעראי חולץ ונפנה מיד
- היציאהאחרי היציאה מבית כסא עראי הוא מרחיק ארבע אמות ורק אז מניח את התפילין, ״מפני שעשאו בית הכסא קבוע״. השימוש הפך את המקום לבית כסא קבוע.ביציאה מרחיק ארבע אמות, כי עשה את המקום קבוע
- איבעיאנשאלה שאלה: ״מהו שיכנס אדם בתפילין לבית הכסא קבוע להשתין מים?״ אם התפילין בראשו והוא צריך רק להשתין, האם מותר להיכנס איתן?שאלה: מותר להיכנס בתפילין לבית כסא רק להשתין?
- מתיררבינא התיר להיכנס בתפילין להשתין בלבד.רבינא מתיר להיכנס בתפילין להשתין
- אוסררב אדא בר מתנא אסר להיכנס בתפילין להשתין.רב אדא בר מתנא אוסר
- הכרעת רבאשאלו את רבא והוא אמר: ״אסור — חיישינן שמא יפנה בהן״. חוששים שמא יצטרך לצרכים גדולים בעודו חבוש תפילין (רש״י: גדולים).רבא: אסור, חוששים שמא יפנה בהן לצרכים גדולים
- טעם אחר״ואמרי לה שמא יפיח בהן״: יש אומרים שהחשש הוא שמא ישכח בבית הכסא שהתפילין בראשו ויפיח בהן.טעם אחר: חשש שמא ישכח ויפיח בתפילין
עמוד א · גמרא
אחיזת תפילין ביד בכניסה לבית הכסא
בקצרה — על מה הסוגיה
בית שמאי, בית הלל ורבי עקיבא נחלקו איך נכנסים לבית כסא קבוע עם התפילין. הגמרא מתקנת את דעת רבי עקיבא, מספרת מעשה שהוביל לתקנה, ומפרטת איך אוחזים.
- בית שמאיבברייתא אחרת: הנכנס לבית כסא קבוע חולץ תפיליו ברחוק ארבע אמות, ״ומניחן בחלון הסמוך לרשות הרבים״ ונכנס. כשיוצא מרחיק ארבע אמות ומניחן. אלה דברי בית שמאי.בית שמאי: חולץ, מניח בחלון ליד הרשות ונכנס
- בית הללבית הלל אומרים: ״אוחזן בידו ונכנס״. הוא חולץ את התפילין אך נכנס איתן כשהן בידו.בית הלל: אוחזן בידו ונכנס
- רבי עקיבארבי עקיבא אומר: ״אוחזן בבגדו ונכנס״.רבי עקיבא: אוחזן בבגדו ונכנס
- קושיה״בבגדו סלקא דעתך?!״ אפשר לתפוס בבגד בלבד? הרי ״זימנין מישתלי להו ונפלי״: לפעמים הוא שוכח והן נופלות.קושיה: אחיזה בבגד בלבד, והן עלולות ליפול
- תיקון״אלא אימא אוחזן בבגדו ובידו״: מכסה אותן בבגדו ומחזיק בידו, וכך הן לא נופלות.תיקון: אוחזן גם בבגד וגם ביד
- מקום הנחהואם יש לו מקום להניחן, מניחן ״בחורין הסמוכים לבית הכסא״ ולא בחורין הסמוכים לרשות הרבים, ״שמא יטלו אותם עוברי דרכים ויבא לידי חשד״. רש״י: מדובר בחורים בכותלי גדר השדה שבה הוא נפנה.מניח בחורים ליד בית הכסא ולא ליד הרשות, מחשש חשד
- מעשהמעשה בתלמיד שהניח תפיליו בחורין הסמוכים לרשות הרבים. זונה נטלתן, באה לבית המדרש ואמרה: ״ראו מה נתן לי פלוני בשכרי!״ התלמיד, כששמע, עלה לראש הגג ונפל ומת, ״באותה שעה התקינו״ שיהא אוחזן בבגדו ובידו.מעשה בתלמיד שנחשד בגלל תפילין, ומכאן התקנה לאחוז
- שלבי התקנותברייתא מתארת את התפתחות הדין: בראשונה הניחו תפילין בחורין הסמוכים לבית הכסא, ו״באין עכברים ונוטלין אותן״. התקינו להניח בחלונות הסמוכות לרשות הרבים, ו״באין עוברי דרכים ונוטלין אותן״. לבסוף התקינו ״שיהא אוחזן בידו ונכנס״.שלושה שלבים: חורים, חלונות, ולבסוף אחיזה ביד
- הלכהרבי מיאשא בריה דרבי יהושע בן לוי: ״הלכה, גוללן כמין ספר ואוחזן בימינו כנגד לבו״. גוללים את התפילין ברצועותיהן ומחזיקים ביד ימין מול הלב (רש״י: ביד, לא בבגד, כדי שלא יפלו).ר׳ מיאשא: גוללן כספר ואוחזן ביד ימין מול הלב
- תנאירב יוסף בר מניומי בשם רב נחמן: ״ובלבד שלא תהא רצועה יוצאת מתחת ידו טפח״. רש״י: לרצועה יש קדושה, כי קושרים בה את הקשר.ובלבד שרצועה לא תבלוט מתחת ידו טפח
עזרים — סדר האירועים
שלבי הנחת התפילין בכניסה לבית הכסא
- 1בראשונהבחורים ליד בית הכסא, ובאו עכברים
- 2אחר כךבחלונות ליד הרשות, ובאו עוברי דרכים
- 3לבסוףאוחזן בידו, ולפי המעשה בבגדו ובידו
חשבו לפני שממשיכים
מה הייתה הבעיה בכל אחד משני המקומות הראשונים שבהם הניחו תפילין, ומה פתרה האחיזה ביד?
בחורים ליד בית הכסא באו עכברים ונטלו, ובחלונות ליד רשות הרבים נטלו אותם עוברי דרכים (ובמעשה נחשד התלמיד). לכן התקינו שיאחוז בהן בעצמו ונכנס.
עמוד א · גמרא
איחסון התפילין: גלילה וכיס טפח
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מבחינה בין חליצה ביום, שבה גוללים ואוחזים ביד, ללילה, שבו עושים כיס בגובה טפח.
אביי מגביל את שיעור הטפח לכלי שהוא כליין, ומביאים ראיה מפכין קטנים באהל המת.
- רבי זירארבי יעקב בר אחא בשם רבי זירא: הגלילה כמין ספר נאמרה ״שיש שהות ביום ללבשן״. אם אין שהות ביום להניחן שוב, כי עומד לבוא הלילה שאינו זמן תפילין, ״עושה להן כמין כיס טפח ומניחן״.ר׳ זירא: אם לא יספיק ללבוש ביום, עושה כיס טפח
- מימרה דומהרבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן: ״ביום גוללן כמין ספר ומניחן בידו כנגד לבו, ובלילה עושה להן כמין כיס טפח״. רש״י: כיס שחללו טפח נחשב אוהל המפסיק בין התפילין לקרקע.ר׳ יוחנן: ביום גוללן ביד, בלילה כיס טפח
- הגבלת אבייאביי: שיעור הטפח נאמר רק ״בכלי שהוא כליין״, כלי העשוי לתפילין. ״בכלי שאינו כליין״ מספיק אפילו פחות מטפח. רש״י: הכליין קרוב להיות בטל אל התפילין, ולכן צריך מחיצה ניכרת.אביי: טפח רק בכליין, בכלי אחר גם פחות
- ראיהמר זוטרא, ויש אומרים רב אשי: ״תדע שהרי פכין קטנים מצילין באהל המת״. בדיני טומאה חלל קטן מטפח אינו מפסיק, ובכל זאת פכים קטנים סגורים מצילים את תכנם מטומאה, כלומר גם חלל קטן יכול להיות חציצה.ראיה לאביי: פכים קטנים מצילים באהל המת
חשבו לפני שממשיכים
מה מוכיחה הדוגמה של פכים קטנים באהל המת לדברי אביי?
שגם חלל קטן מטפח יכול לחצוץ, ולכן בכלי שאינו כליין מספיק פחות מטפח.
עמוד א–ב
מנהג ר׳ יוחנן ורב נחמן בתפילין
בקצרה — על מה הסוגיה
רבה בר בר חנה ורבא מספרים שרבי יוחנן ורב נחמן, בכניסתם לבית הכסא, נתנו לתלמידים ספר אגדה אך לא נתנו את התפילין.
- מנהג ר׳ יוחנןרבה בר בר חנה: כשהלכנו אחרי רבי יוחנן ורצה להיכנס לבית הכסא, ״ספרא דאגדתא״ היה נותן לנו, אבל תפילין לא נתן, ואמר: ״הואיל ושרונהו רבנן נינטרן״. הואיל וחכמים התירו להחזיק אותן בידו, הן ישמרוני.ר׳ יוחנן נתן ספר אגדה לתלמידים, אך לא תפילין
- מנהג רב נחמןרבא מספר כך גם על רב נחמן: ספר אגדה נתן, ותפילין לא נתן, באמרו ״הואיל ושרונהו רבנן נינטרן״. רש״י: נכנס איתן והן ישמרוהו מן המזיקין.רב נחמן נהג כך, כי התפילין ישמרוהו מן המזיקין
עמוד ב · גמרא
תפילין והשתנה: הלכה כבית שמאי?
🔑 מפתח לסוגיה
בדיון הבא, לפי רש״י, בית כסא קבוע הוא מקום לצרכים גדולים, ובית כסא עראי הוא מקום להשתנה בלבד. בית שמאי אסרו להיכנס עם תפילין ביד, ובית הלל התירו להחזיק אותן ביד בבית כסא קבוע.
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא אוסרת להשתין כשתפילין בידו, ורבא בשם רב ששת פוסק שאין הלכה כמותה כי היא כבית שמאי.
מקשים עליו מדברים שהותרו כאן ונאסרו כאן, והגמרא מסיקה שהקושיה עומדת, ומתרצת שהאיסור בעראי הוא מפני ניצוצות ולא קל וחומר.
- ברייתא״לא יאחז אדם תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל״. מי שאוחז דברי קדושה כאלה אינו יכול לכוון בתפילה, כי לבו דואג שלא יפלו (רש״י).אסור להתפלל כשאוחז תפילין או ספר תורה
- המשך הברייתאוכן ״ולא ישתין בהן מים״ כשהן בידו, ״ולא יישן בהן״ לא שינת קבע ולא עראי (רש״י: שמא יפיח).הברייתא אוסרת להשתין או לישון כשהתפילין עמו
- שמואלשמואל מוסיף לענין תפילה: ״סכין ומעות וקערה וככר הרי אלו כיוצא בהן״. מי שאוחז אחד מהם דואג שלא יינזק, ולכן אינו יכול לכוון (רש״י).שמואל: גם סכין, מעות, קערה וככר כמו תפילין
- קביעת רבארבא בשם רב ששת: ״לית הלכתא כי הא מתניתא, דבית שמאי היא״ (רש״י: הכוונה לאיסור להשתין כשהתפילין בידו). אילו הברייתא כבית הלל, הרי בבית כסא קבוע התירו להחזיק תפילין ביד, ו״בית הכסא עראי מיבעיא?!״, ובוודאי שם מותר.רבא: אין הלכה כברייתא, היא כבית שמאי
- מיתיבימקשים מהמשך הברייתא: ״דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן״. אם מדובר בתפילין כבית הלל, אפשר לפרש שהותרו בקבוע ונאסרו בעראי. אבל אם הברייתא כבית שמאי, ״הא לא שרו ולא מידי״, ומה הותר שם?קושיה: הותר כאן ונאסר כאן מתאים לבית הלל, לא לשמאי
- תירוץ: טפח וטפחיים״כי תניא ההיא, לענין טפח וטפחיים״: לא נאמר על תפילין אלא על גילוי הגוף בעת ההתפנות. ברייתא אחת: מגלה ״לאחריו טפח ולפניו טפחיים״, וברייתא אחרת: ״לאחריו טפח ולפניו ולא כלום״.תירוץ: האמירה על גילוי הגוף בעת ההתפנות
- ליישב הברייתות״מאי לאו אידי ואידי באיש״: אולי שתי הברייתות באיש, וההבדל בין צרכים גדולים לקטנים. אז הדברים שהותרו הם מה שמותר בעראי ונאסר בקבוע (רש״י).שתי הברייתות באיש: אחת בגדולים ואחת בקטנים
- ותסברא״ותסברא? אי בקטנים לאחריו טפח למה לי?״ בהשתנה אין צורך לגלות מאחור, ולכן אי אפשר לחלק כך.קושיה: בקטנים אין סיבה לגלות מאחור
- תירוץ: איש ואשה״אלא אידי ואידי בגדולים, הא באיש הא באשה״. שתי הברייתות בצרכים גדולים: איש מגלה גם מלפנים מחשש מי רגלים, ואשה אינה צריכה לגלות מלפנים (רש״י).תירוץ: בגדולים, איש מגלה טפחיים לפנים, אשה לא
- קושיה״אי הכי, הא דקתני עלה זהו קל וחומר שאין עליו תשובה — מאי אין עליו תשובה?״ לפי הפירוש הזה אין כאן קל וחומר, אלא ״דרכא דמלתא הכי איתא״, שכך טבע האיש והאשה.קושיה: על גילוי הגוף אין קל וחומר שאין עליו תשובה
- תיובתא״אלא לאו תפילין, ותיובתא דרבא אמר רב ששת״. אם כן ה״קל וחומר״ הוא על תפילין, כבית הלל. זו תיובתא (קושיה מכרעת) על דברי רבא.תיובתא: הברייתא על תפילין, ודברי רבא נדחים
- קשיא״מכל מקום קשיא״: אם בבית כסא קבוע מותר להחזיק תפילין, ״בית הכסא עראי לא כל שכן״ שיהיה מותר? לפי הברייתא עראי אסור.קושיה: אם בקבוע מותר, בעראי לכאורה מותר כל שכן
- ניצוצות״בית הכסא קבוע דליכא ניצוצות שרו, עראי דאיכא ניצוצות אסרי״. בקבוע אין ניצוצות מי רגלים, ולכן אינו צריך לשפשף בידו. בעראי יש ניצוצות על רגליו (רש״י: מצוה לשפשפן), ואי אפשר לשפשף ובה בעת לאחוז תפילין.בעראי יש ניצוצות ויד צריכה לשפשף, ולכן אסור
- קושיה״אי הכי אמאי אין עליו תשובה? תשובה מעליתא היא!״ אם יש טעם ברור, מדוע אמרו שאין לקל וחומר תשובה?קושיה: אם יש טעם של ניצוצות, יש תשובה
- תירוץ״הא מילתא תיתי לה בתורת טעמא ולא תיתי לה בקל וחומר״. את ההבדל בין קבוע לעראי לומדים מן הטעם של ניצוצות, ולא לפי מה קל ומה חמור. מי שבא לדון בדרך קל וחומר (עראי קל מקבוע, ולכן כל שכן מותר) — ״זהו קל וחומר שאין עליו תשובה״, כי אין מקום שבו עראי חמור מקבוע שאפשר להשיב ממנו. אבל הדין אינו תלוי בקל וחומר אלא בטעם, ולכן האיסור בעראי עומד (רש״י).ההבדל הוא מטעם ניצוצות, ולא נלמד בקל וחומר
עמוד ב · גמרא
תפילין בסעודת קבע
בקצרה — על מה הסוגיה
הנכנס לסעודת קבע צריך להתפנות קודם. רבי יצחק ורבי חייא נחלקים מה עושה בתפילין, ורב נחמן בר יצחק קובע עד מתי.
- ברייתא״הרוצה ליכנס לסעודת קבע מהלך עשרה פעמים ארבע אמות או ארבעה פעמים עשר אמות ויפנה ואחר כך נכנס״. גנאי הוא שיצטרך לנקביו בתוך הסעודה, וההליכה מזרזת את ההתפנות (רש״י).לפני סעודת קבע מהלך, מתפנה ואחר כך נכנס
- רבי יצחקרבי יצחק: הנכנס לסעודת קבע ״חולץ תפיליו ואחר כך נכנס״. רש״י: שמא ישתכר בסעודה ויתגנה בתפילין.ר׳ יצחק: בסעודת קבע חולץ תפילין לפני הכניסה
- רבי חייא״ופליגא דרבי חייא״: רבי חייא אומר ״מניחן על שלחנו, וכן הדור לו״. רש״י: כדי שיהיו מוכנות ויניחן בשעת ברכת המזון.ר׳ חייא: מניחן על שולחנו, וזה הדור
- שאלהשואלים: ״ועד אימת?״ עד מתי יהיו התפילין חלוצות בסעודה.שאלה: עד מתי התפילין חלוצות בסעודה?
- תשובהרב נחמן בר יצחק: ״עד זמן ברכה״, כלומר עד ברכת המזון.רב נחמן בר יצחק: עד זמן ברכת המזון
עמוד ב · גמרא
צרירת מעות עם התפילין
בקצרה — על מה הסוגיה
שתי ברייתות חלוקות אם מותר לצרור תפילין עם מעות. מיישבים לפי הזמנת הסודר לתפילין, ואביי חולק בשאלה אם הזמנה בלבד אוסרת.
- ברייתא מתירה״צורר אדם תפיליו עם מעותיו באפרקסותו״. הוא רשאי לצרור תפילין ומעות בסודר ראשו, ורש״י מפרש שהכוונה לשני קשרים זה ליד זה.ברייתא: מותר לצרור תפילין ומעות בסודר ראש
- ברייתא אוסרתקושיה: ״ותניא אידך לא יצור״. ברייתא אחרת אוסרת לצרור תפילין עם כסף.קושיה: ברייתא אחרת אוסרת לצרור יחד
- תירוץ: הזמנה״לא קשיא, הא דאזמניה, הא דלא אזמניה״. הברייתא האוסרת מדברת בסודר שהוזמן לתפילין, והמתירה בסודר שלא הוזמן לכך.האוסרת בסודר שהוזמן לתפילין, המתירה בלא הוזמן
- יסוד: רב חסדארב חסדא: סודר שהזמינו לצרור בו תפילין וגם צרר בו תפילין, אסור לצרור בו ״פשיטי״ (מעות). אם הזמינו ולא צרר, או צרר ולא הזמינו, מותר לצרור בו ״זוזי״. רש״י: בלי הזמנה הסודר לא נעשה קדוש.רב חסדא: אסור רק אם הזמינו וגם צרר בו תפילין
- שיטת אביי״ולאביי דאמר הזמנה מילתא היא״: אם הזמינו אסור אף שלא צרר. אם צרר, הוא אסור רק אם הזמינו, ואם לא הזמינו אינו אסור.אביי: הזמנה לבדה אוסרת, צרירה בלי הזמנה לא
עמוד ב · גמרא
תפילין תחת המראשות
בקצרה — על מה הסוגיה
רב יוסף בריה דרב נחוניא שואל אם מותר להניח תפילין תחת מראשותיו, ושמואל מתיר אף כשאשתו עמו.
ברייתא סותרת, אך רבא פוסק כשמואל ומסביר שהשמירה עדיפה, ומביאים איך נוהגים בפועל.
- שאלהרב יוסף בריה דרב נחוניא שאל את רב יהודה: ״מהו שיניח אדם תפיליו תחת מראשותיו?״ תחת מרגלותיו אין לו ספק, כי נוהג בהן בזיון. השאלה על המראשות.שאלה: מותר להניח תפילין תחת המראשות?
- תשובת שמואלרב יהודה משיב בשם שמואל: ״מותר, אפילו אשתו עמו״.שמואל: מותר, אפילו אשתו עמו
- מיתיבימקשים מברייתא: ״לא יניח אדם תפיליו תחת מרגלותיו... אבל מניחם תחת מראשותיו, ואם היתה אשתו עמו אסור״. אם המקום גבוה או נמוך שלושה טפחים, מותר, כי הוא יוצר מקום נפרד.קושיה: ברייתא אוסרת כשאשתו עמו, אלא אם יש הפרש שלושה טפחים
- תיובתא״תיובתא דשמואל תיובתא״. דברי שמואל נדחים בגלל הברייתא.תיובתא: דברי שמואל נדחים מהברייתא
- הלכה כשמואלרבא: ״אף על גב דתניא תיובתא דשמואל, הלכתא כוותיה״. אף שדברי שמואל נדחו בברייתא, הלכה כמותו.רבא: אף על התיובתא, הלכה כשמואל
- שאלהשואלים: ״מאי טעמא?״ מדוע הלכה כשמואל, אף שנדחה.שאלה: מה הטעם שהלכה כשמואל אף שנדחה?
- תשובהדף כד״כל לנטורינהו טפי עדיף״: כל שיש בו שמירה טובה יותר על התפילין עדיף מבזיון אפשרי. כלומר, השמירה על התפילין חשובה יותר מהחשש לבזיון.כל מה ששומר טוב יותר על התפילין עדיף
- שאלהדף כד״והיכא מנח להו?״ היכן מניח אותן תחת המראשות?שאלה: היכן מניחן תחת המראשות?
- תשובהדף כדרבי ירמיה: ״בין כר לכסת, שלא כנגד ראשו״. מניחן בין הכר לבין הכסת שעליה הוא שוכב, אבל לא ממש מתחת לראשו אלא בריחוק קצת.ר׳ ירמיה: בין כר לכסת, לא כנגד הראש
- קושיהדף כד״והא תני רבי חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו!״ לכאורה ממש מתחת לראש.קושיה: רבי חייא שנה שמניחן בכובע תחת המראשות
- תירוץדף כד״דמפיק ליה למורשא דכובע לבר״: מוציא את בליטת התפילין שבכיס כלפי חוץ, כך שלא תהיה כנגד ראשו (רש״י: הכובע הוא כיס התפילין).תירוץ: מוציא את בליטתן כלפי חוץ
- מעשיםדף כדבר קפרא היה צורר אותן בכילה ומוציא את בליטתן כלפי חוץ, ורב שישא בריה דרב אידי היה מניחן על ספסל (״אשרשיפא״) ופורס סודר עליהן.בר קפרא צרר בכילה, ורב שישא הניחן על ספסל
- מעשה רבאדף כדרב המנונא בריה דרב יוסף: רבא שלח אותי להביא תפילין, ״ואשכחתינהו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו״. ידעתי שהיה יום טבילה (אשתו טבלה), והוא עשה כן ״לאגמורן הלכה למעשה״ כשמואל (רש״י).רבא לימד הלכה למעשה: תפילין בין כר לכסת אף בליל טבילה
חשבו לפני שממשיכים
הברייתא אוסרת להניח תפילין תחת המראשות כשאשתו עמו, ובכל זאת פוסק רבא כשמואל. מה נימוקו?
כל לנטורינהו טפי עדיף: שמירה טובה על התפילין עדיפה, ומניחן בין כר לכסת שלא כנגד ראשו.
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.