ברכות כ״ב

מברך או מהרהר? ברכות בעל קרי לדעת ר׳ יהודה

1. רקעמדף כאבדף הקודם נדונה משנתנו, שבה ר׳ יהודה אומר שבעל קרי מברך לפני קריאת שמע ואחריה. הוצע לפרש את ״מברך״ שבדבריו כהרהור בלב, ועכשיו בודקים אם הצעה זו עומדת.רקע: הצעה מדף כא שר׳ יהודה התכוון להרהור בלב
2. ההצעהר׳ יהודה עצמו מחייב בעל קרי בטבילה: ״משמשת וראתה נדה — אינה צריכה טבילה, אבל בעל קרי גרידא — מחייב״. אם בעל קרי זקוק לטבילה לדברי תורה, איך יאמר ברכות בפיו? לכן מציעים: ״לא תימא מברך אלא מהרהר״ — בעל קרי אינו מוציא ברכות בפיו אלא מהרהר אותן בלבו (רש״י: כך יש לפרש את ״מברך״ שבמשנה).הצעה: ״מברך״ של ר׳ יהודה פירושו מהרהר בלב בלבד
3. קושיה מברייתא״ומי אית ליה לרבי יהודה הרהור?״ הרי בברייתא נאמר שבעל קרי שאין לו מים לטבול קורא קריאת שמע ואינו מברך לפניה ולאחריה, ואוכל פתו ומברך ברכת המזון אך לא ברכת המוציא. ר׳ מאיר: מהרהר בלב ואינו מוציא בשפתיים. ר׳ יהודה: ״בין כך ובין כך מוציא בשפתיו״. אם כן ר׳ יהודה אינו מסתפק בהרהור.קושיה: בברייתא ר׳ יהודה מתיר במפורש לומר בשפתיים, לא להרהר
4. תירוץדרך ארץרב נחמן בר יצחק מפרש אחרת: ״עשאן רבי יהודה כהלכות דרך ארץ״. לדעת חכמים אחדים אין ההלכות האלה (רש״י: ברכת המזון) נחשבות לדברי תורה לענין איסור הטומאה, ולכן מותר לשנותן גם בעל קרי, והוא אומר אותן בפיו.רב נחמן בר יצחק: ר׳ יהודה רואה בברכות הלכות דרך ארץ המותרות

בעל קרי ולימוד תורה: מחלוקת התנאים

1. מקוראימה ויראההברייתא דורשת: אחרי הפסוק ״והודעתם לבניך ולבני בניך״ נאמר ״יום אשר עמדת לפני ה׳ אלהיך בחורב״. כשם שמתן תורה היה באימה וביראה וברתת ובזיע, כך לימוד התורה בכל דור צריך להיות באימה וביראה.מעמד הר סיני מלמד: לימוד תורה צריך אימה ויראה
2. טמאים אחרים לעומת בעל קרימכאן אמרו: זבים ומצורעים ובאים על נדות מותרים בתורה, בנביאים ובכתובים ובמשנה, בגמרא, בהלכות ובאגדות, אבל בעלי קריין אסורים. הטעם (רש״י): הטמאים האחרים יכולים להיות באימה וברתת, ואילו טומאת בעל קרי באה מתוך קלות ראש וזחות הדעת.טמאים חמורים מותרים בתורה, בעל קרי אסור כי אין אימה בטומאתו
3. שלוש דעות מקילותר׳ יוסי: בעל קרי שונה ״ברגיליות״, במשניות השגורות בפיו, אך לא יציע משנה חדשה לעיון. ר׳ יונתן בן יוסף: מציע את המשנה ולא את הגמרא. ר׳ נתן בן אבישלום: אף מציע את הגמרא, ובלבד שלא יאמר את אזכרות שם ה׳ שבה.שלוש דעות מקילות בדרגות: רגיל, משנה בעיון, גמרא בלי אזכרות
4. ר׳ יוחנן הסנדלרר׳ יוחנן הסנדלר, תלמידו של ר׳ עקיבא, משום ר׳ עקיבא: ״לא יכנס למדרש כל עיקר״ — לפי רש״י: לא ילמד כלל, לא להציע ולא לשנות, אבל לבית המדרש הוא נכנס ושותק. ויש אומרים שאמר: ״לא יכנס לבית המדרש כל עיקר״ — אפילו להיכנס לבית המדרש אסור. זו הדעה המחמירה ביותר.ר׳ יוחנן הסנדלר: בעל קרי לא יכנס למדרש כלל
5. ר׳ יהודההלכות דרך ארץר׳ יהודה: בעל קרי ״שונה הוא בהלכות דרך ארץ״, כגון דרכן של תלמידי חכמים ופרק בן עזאי (רש״י). מכאן שברכות נחשבות בעיניו הלכות דרך ארץ ומותר לאמרן בפה, וזה מה שאמר רב נחמן בר יצחק בסוגיה הקודמת.ר׳ יהודה: רק הלכות דרך ארץ מותרות, וכך גם הברכות
6. מעשה בר׳ יהודהר׳ יהודה ראה קרי והלך על שפת הנהר. תלמידיו ביקשו: ״שנה לנו פרק אחד בהלכות דרך ארץ״. הוא ירד, טבל ושנה להם. כשתמהו — הרי לימדתנו שמותר — השיב: ״מיקל אני על אחרים, מחמיר אני על עצמי״.ר׳ יהודה מתיר לאחרים אך טובל בעצמו מחמת חומרה
7. ר׳ יהודה בן בתיראשיטה מקילה לגמרי: ״אין דברי תורה מקבלין טומאה״. תלמיד בעל קרי גמגם בקריאתו, כי חשש לבטא את הדברים, ור׳ יהודה בן בתירא אמר לו: ״פתח פיך ויאירו דבריך״. הלימוד מהפסוק ״הלא כה דברי כאש״: כשם שאש אינה מקבלת טומאה, כך דברי תורה.ר׳ יהודה בן בתירא: דברי תורה כאש, אינם מקבלים טומאה

הלכה כשלושה זקנים: דברי תורה אינם מקבלים טומאה

1. סיוע לר׳ אלעאיהברייתא שאמרה ״מציע את המשנה ואינו מציע את הגמרא״ (כר׳ יונתן בן יוסף) מסייעת למה שאמר ר׳ אלעאי בשם ר׳ אחא בר יעקב משום ״רבינו״ (רב, רש״י): ״הלכה, מציע את המשנה ואינו מציע את הגמרא״. (רש״י גורס כאן בלי ״מסייע ליה״, כפסק הלכה בלבד.)הברייתא מסייעת לר׳ אלעאי: הלכה, מציע משנה ואינו מציע גמרא
2. מחלוקת תנאיםבענין זה נחלקו תנאים. ר׳ מאיר אומר שמציע משנה ולא גמרא. ר׳ יהודה בן גמליאל משום ר׳ חנינא בן גמליאל אומר: ״זה וזה אסור״, ויש אומרים שאמר: ״זה וזה מותר״.ר׳ מאיר: משנה בלבד. ר׳ חנינא בן גמליאל: שניהם אסורים, או מותרים
3. הקבלה לדעות הקודמותמי שאומר ״זה וזה אסור״ הוא כר׳ יוחנן הסנדלר, ומי שאומר ״זה וזה מותר״ הוא כר׳ יהודה בן בתירא.אסור: כר׳ יוחנן הסנדלר. מותר: כר׳ יהודה בן בתירא
4. הלכהשלושה זקניםרב נחמן בר יצחק מסכם: ״נהוג עלמא כהני תלת סבי״, כלומר כר׳ אלעאי בראשית הגז, כר׳ יאשיה בכלאים וכר׳ יהודה בן בתירא בדברי תורה. בשלושתם ההלכה היא כדעה המקילה (רש״י).הלכה: כר׳ יהודה בן בתירא, כמו בשני דינים מקילים נוספים
5. ר׳ אלעאיראשית הגזהדין הראשון: חובת הפרשת ראשית הגז מן הצאן לכהן ״אינו נוהג אלא בארץ״ ישראל, ולא בחוצה לארץ.ר׳ אלעאי: ראשית הגז נוהגת רק בארץ ישראל
6. ר׳ יאשיהכלאיםהדין השני: לפי הפסוק ״לא תזרע כרמך כלאים״ אינו חייב מן התורה עד שיזרע ״חטה ושעורה וחרצן במפולת יד״, כלומר שלושתם יחד בזריקה אחת בכרם (רש״י: כך זו כלאי זרעים וכלאי הכרם כאחת).ר׳ יאשיה: חייב על כלאי הכרם רק בזריעת חטה, שעורה וחרצן יחד
7. ר׳ יהודה בן בתיראתורההדין השלישי, המתייחס לענין שלנו: ״אין דברי תורה מקבלין טומאה״, ולכן בעל קרי רשאי לעסוק בתורה.ר׳ יהודה בן בתירא: דברי תורה אינם מקבלים טומאה, ולכן מותר
8. זעיריביטלוה לטבילותאכשבא זעירי מארץ ישראל אמר: ״בטלוה לטבילותא״. פירוש: ביטלו את טבילת בעלי קריין (רש״י), והוא כשיטת ר׳ יהודה בן בתירא שבעל קרי אינו צריך לטבול.זעירי בלשון אחת: ביטלו את הטבילה, כר׳ יהודה בן בתירא
9. זעיריבטלוה לנטילותאבלשון אחרת (״ואמרי לה״) אמר זעירי: ״בטלוה לנטילותא״. פירוש: ביטלו את נטילת הידיים, כרב חסדא שקילל את מי שמחזר אחרי מים בזמן התפילה.זעירי בלשון אחרת: ביטלו נטילה, כרב חסדא שקילל המחזר מים בתפילה

תשעה קבין: נתינה במקום טבילה בארבעים סאה

1. ברייתאתשעה קביןשנו חכמים: בעל קרי שנתנו עליו (שפכו עליו) תשעה קבין מים שאובים — טהור, ואינו צריך טבילה במקווה. הלכה זו נמסרה בלחש מנחום איש גם זו לר׳ עקיבא, ומר׳ עקיבא לבן עזאי. בן עזאי יצא ושנאה לתלמידיו בשוק, ושני אמוראים בארץ ישראל נחלקו בגרסה: האחד שנה ״שנאה״ והשני שנה ״לחשה״.ברייתא: תשעה קבין מטהרים בעל קרי; נחלקו אם בן עזאי פרסם
2. גרסת ״שנאה״מי ששנה שבן עזאי ״שנאה״ בשוק, הטעם: משום ביטול תורה — כי בעל קרי שלא טבל אסור בתורה (לשיטה זו), והקלה בטבילה מקלה עליו ללמוד — ומשום ביטול פריה ורביה, שהיו נמנעים מתשמיש מפני טורח הטבילה (רש״י).גרסת ״שנאה״: ההקלה מונעת ביטול תורה ופריה ורביה
3. גרסת ״לחשה״מי ששנה שבן עזאי ״לחשה״ לתלמידיו בלבד, הטעם: ״שלא יהו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים״. אם יהיה קל כל כך להיטהר, ימעיטו בריסון.גרסת ״לחשה״: מחשש שתלמידי חכמים יהיו אצל נשותיהם כתרנגולים
4. ר׳ ינאיר׳ ינאי: ״שמעתי שמקילין בה ושמעתי שמחמירין בה״. כלומר, ההלכה לא נקבעה (רש״י: מקילים בתשעה קבין, מחמירים בארבעים סאה). המחמיר על עצמו מאריכין לו ימיו ושנותיו.ר׳ ינאי: יש מקילים ויש מחמירים, והמחמיר מאריך ימים
5. ר׳ יהושע בן לויר׳ יהושע בן לוי אמר: ״מה טיבן של טובלי שחרין?״, כלומר מה טעם יש לבעלי קריין הטובלים בבוקר.ר׳ יהושע בן לוי: מה טיבם של בעלי קרי הטובלים שחרית?
6. קושיה על ריב״ל״הא איהו דאמר בעל קרי אסור בדברי תורה״ — הרי ר׳ יהושע בן לוי עצמו סובר שבעל קרי אסור בתורה וחייב להיטהר, כיצד שואל מה טיבם?קושיה: ריב״ל עצמו אוסר בעל קרי בתורה, ואיך הוא תמה?
7. תירוץהכי קאמר״הכי קאמר״: מה טיבם בטבילה בארבעים סאה, והרי אפשר בתשעה קבין. מה טיבם בטבילה דווקא, והרי אפשר בנתינה? כלומר, הוא תמה על ההקפדה על טבילה, ולא על עצם ההיטהרות.תירוץ: הוא תמה על ארבעים סאה, כי אפשר בנתינת תשעה קבין
8. ר׳ חנינאגדר גדולר׳ חנינא אומר: ״גדר גדול גדרו בה״ — החובה לטבול בארבעים סאה גדר מפני עבירה. מעשה באחד שתבע אשה לדבר עבירה, והיא אמרה לו: ״ריקא! יש לך ארבעים סאה שאתה טובל בהן?״, ומיד פירש.ר׳ חנינא: חובת הטבילה בארבעים סאה גדר שמנע אדם מעבירה

טבילה בחמין ונתינה לר׳ זירא

1. רב הונאמרחצאותרב הונא אמר לחכמים: מפני מה אתם מזלזלים בטבילה זו (רש״י: ונוהגים כר׳ יהודה בן בתירא, בלי טבילה)? ״אי משום צינה, אפשר במרחצאות״. אם מפריע לכם הקור של המקווה, אפשר להיטהר במרחצאות חמים.רב הונא: אם הקור מפריע, אפשר להיטהר במרחצאות החמים
2. קושיהאין טבילה בחמיןרב חסדא שואל: ״וכי יש טבילה בחמין?״, כלומר מי המרחץ אינם כשרים לטבילה.רב חסדא: וכי מועילה טבילה במי מרחץ חמים?
3. רב הונא עומד בדעתורב הונא משיב: ״רב אדא בר אהבה קאי כוותך״, כלומר ספק זה כבר הועלה ורב אדא בר אהבה סובר כמוך (רש״י: שטבילה זו צריכה מקווה כשאר טבילות), אך אני עומד בדעתי להכשיר.רב הונא: רב אדא בר אהבה כמותך, ואני מכשיר
4. ר׳ זירא ותשעה קביןר׳ זירא ישב באגן מים בבית מרחץ וביקש משמשו: ״אייתי לי תשעה קבין ושדי עלואי״, הבא לי תשעה קבין וזרוק עלי.ר׳ זירא יושב באגן ומבקש משמשו לשפוך עליו תשעה קבין
5. קושיהיושב בתוכםר׳ חייא בר אבא מקשה: ״והא יתיב בגווייהו!״ — הרי אתה יושב בתוך מים רבים, למה צריך להביא עוד?קושיה: הרי כבר יושב בתוך תשעה קבין ויותר
6. תירוץכארבעים סאהר׳ זירא משיב: דין תשעה קבין ״כארבעים סאה״: כשם שארבעים סאה מטהרים בטבילה ולא בנתינה, כך תשעה קבין מטהרים בנתינה ולא בטבילה. ישיבה בתוכם אינה נתינה.תירוץ: תשעה קבין מטהרים רק בנתינה, כשם שארבעים סאה רק בטבילה

משנה: נזכר בתפילה שהוא בעל קרי, וקריאת שמע במים

1. נזכר בתפילהמי שעומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי (ולשיטה שבעל קרי אסור בתפילה עד שיטהר), ״לא יפסיק, אלא יקצר״. לא יפסיק את התפילה לגמרי, אלא יאמר כל ברכה בקיצור (רש״י).נזכר בתפילה שהוא בעל קרי: לא מפסיק אלא מקצר כל ברכה
2. ירד לטבולמי שירד לטבול בבוקר: אם יכול לעלות, להתכסות בבגדים ולקרוא קריאת שמע עד הנץ החמה — יעשה כך. ואם אינו יכול, ״יתכסה במים ויקרא״.ירד לטבול: אם יספיק יעלה ויקרא, ואם לא יקרא מכוסה במים
3. מים סרוחים״ולא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה״: מים שהסריחו, ומים ששרו בהם פשתן (רש״י). ״עד שיטיל לתוכן מים״ — לפי רש״י, הגמרא (כה ע״ב) מפרשת שחסר כאן משפט: לא יקרא ליד מי רגלים עד שיטיל לתוכם מים.אין להתכסות במים סרוחים; ליד מי רגלים — עד שיטיל לתוכם מים
4. ארבע אמות״וכמה ירחיק מהן ומן הצואה — ארבע אמות״. בשעת קריאת שמע ירחיק ארבע אמות לפחות מהן (רש״י: ממי הרגלים) ומן הצואה.מרחק מצואה ומים סרוחים: ארבע אמות

נזכר בקריאה בתורה: אינו מפסיק

1. ברייתאנזכר בתפילההברייתא חוזרת על המשנה: מי שעומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי — ״לא יפסיק, אלא יקצר״.ברייתא: נזכר בתפילה שהוא בעל קרי מקצר ולא מפסיק
2. נזכר בקריאה בתורהמי שקורא בתורה ונזכר שהוא בעל קרי — אינו מפסיק ועולה, אלא ״מגמגם וקורא״, כלומר קורא במרוצה בלי חיתוך מלא של המילים (רש״י).בעל קרי בקריאה בתורה: אינו מפסיק אלא קורא במהירות
3. ר׳ מאירר׳ מאיר חולק: ״אין בעל קרי רשאי לקרות בתורה יותר משלשה פסוקים״. בבית הכנסת אי אפשר לקרוא פחות משלושה פסוקים, ולכן יקרא שלושה ויניח לאחר (רש״י).ר׳ מאיר: בעל קרי קורא בתורה שלושה פסוקים לכל היותר

צואה בשעת תפילה ובמקום התפילה

1. ברייתאצואה כנגדומי שעומד בתפילה ורואה צואה כנגדו, ״מהלך לפניו״ עד שהצואה תהיה לאחוריו, ארבע אמות.ברייתא: ילך קדימה עד שהצואה תהיה ארבע אמות מאחוריו
2. קושיהלצדדין״והתניא לצדדין״ — בברייתא אחרת שנינו שדי לו להתרחק ארבע אמות לצדדים.קושיה: ברייתא אחרת מתירה להתרחק לצדדים
3. תירוץאפשר ולא אפשר״לא קשיא, הא דאפשר, הא דלא אפשר״: כשאפשר ללכת קדימה עד שהצואה מאחוריו ילך, וכשאי אפשר (רש״י: למשל נהר לפניו) יסתלק לצדדים.תירוץ: קדימה כשאפשר, לצדדים כשאי אפשר
4. רבההתפילה תפילהמי שהתפלל ומצא צואה במקומו — רבה אומר: ״אף על פי שחטא — תפלתו תפלה״. הוא חטא בכך שלא בדק, אך יצא ידי חובה.רבה: מי שמצא צואה במקומו חטא, אך תפילתו תפילה
5. קושיית רבארבא מקשה: ״והא ׳זבח רשעים תועבה׳״ — מצוה שנעשית שלא כראוי אינה מצוה, ומי שלא שם לבו אין תפילתו נחשבת.רבא: הרי ״זבח רשעים תועבה״, תפילה כזו אינה תפילה
6. פסק רבארבא מסכם: ״הואיל וחטא, אף על פי שהתפלל — תפלתו תועבה״, ולכן יחזור ויתפלל.רבא: הואיל וחטא תפילתו תועבה, ויחזור להתפלל

שאלות הבנה

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• הגמרא בספריא