ברכות כ״ד

תפילין תחת המראשות

1. רקע: מדף כג׳בדף הקודם: שמואל התיר לישון עם תפילין תחת המראשות, אפילו כשאשתו עמו, ורבא פסק כמותו. הטעם: ״כל לנטורינהו טפי עדיף״ — שמירת התפילין מעכברים וגנבים (רש״י) גוברת על הבזיון שבהנחתן שם.רקע: מותר להניח תפילין תחת המראשות, כי השמירה עדיפה
2. היכן מניחן?אם מותר להניח תפילין תחת המראשות, מבררים ״והיכא מנח להו״ — היכן בדיוק במיטה מניחים אותן.שאלה: היכן בדיוק מניחים את התפילין במיטה?
3. רבי ירמיהרבי ירמיה: מניחן ״בין כר לכסת״, בתוך המצעים שבראש המיטה, אבל ״שלא כנגד ראשו״ — מעט הצידה, ולא ממש מתחת לראש.רבי ירמיה: בין כר לכסת, ברחוק מה מהראש
4. והאמקשים מברייתא של רבי חייא: ״מניחן בכובע, תחת מראשותיו״. הכובע הוא כיס התפילין (רש״י), והוא מונח ממש תחת הראש — בניגוד לדברי רבי ירמיה.קושיה: רבי חייא שנה שמניחן בכיס ממש תחת הראש
5. תירוץאין סתירה: ״דמפיק ליה למורשא דכובע לבר״. בליטת התפילין בקצה הכיס מוצאת כלפי חוץ (רש״י), ולכן הן אינן ממש תחת הראש.תירוץ: בליטת התפילין יוצאת החוצה, אין הן ממש תחת הראש
6. מעשי חכמיםשני חכמים נהגו להרחיק את התפילין מגופם: בר קפרא ״צייר להו בכילתא״ — קשר אותן ביריעה שסביב המיטה והפנה את הבליטה החוצה; ורב שישא הניח אותן אשרשיפא (ספסל) ופרס סודר עליהן.בר קפרא קשר בכילה, ורב שישא הניח על ספסל מכוסה
7. מעשה רבארב המנונא בנו של רב יוסף סיפר שרבא שלח אותו להביא תפילין, ״ואשכחתינהו בין כר לכסת״. הוא הבין שהיה זה יום טבילת אשתו, ורבא עשה כך ״לאגמורן הלכה למעשה״ — ללמד שנוהגים כשמואל, שמתיר אפילו כשאשתו עמו (רש״י).רבא נהג כשמואל מעשית, ושלח להביא תפילין מהמיטה

שנים ישנים במטה אחת

1. שאלהרב יוסף בריה דרב נחוניא שאל את רב יהודה על ״שנים שישנים במטה אחת״ ערומים תחת כיסוי אחד: האם די שכל אחד יפנה את פניו לצד אחר ויקרא קריאת שמע, או ששכיבתם יחד בלי בגד מפריד פוסלת את הקריאה.שאלה: האם שני ישנים ערומים רשאים להחזיר פניהם ולקרוא?
2. תשובת שמואלרב יהודה השיב בשם שמואל: מותר, ״ואפילו אשתו עמו״. פנים כנגד פנים ודאי אסור, אבל כשמחזירים פניהם אין הרהור (רש״י).שמואל: מותר כשמחזירים פנים, אפילו עם אשתו
3. מתקיףרב יוסף תוקף את הלשון: ״אשתו ולא מיבעיא אחר״? ההפך הוא הנכון — ״אשתו כגופו״, רגיל בה ואין הרהור כל כך (רש״י), ולכן באשתו קל להתיר ובאחר יש להחמיר.קושיה: הרי אשתו כגופו, ובאחר דווקא יש להחמיר
4. מיתיבימקשים מסתירה בין שתי ברייתות: האחת מתירה ל״שנים שישנים במטה אחת״ להחזיר פנים ולקרוא; השנייה אוסרת ל״הישן במטה ובניו ובני ביתו בצדו״ אלא אם כן ״טלית מפסקת ביניהן״, ורק כשהם קטנים מותר. נמצא שהברייתא האוסרת סותרת את ההיתר של שמואל.קושיה: ברייתא אחת מתירה ואחרת אוסרת בלי טלית מפסקת
5. בשלמא לרב יוסף״בשלמא לרב יוסף לא קשיא״: אחת הברייתות עוסקת באשתו (שמותר) והאחרת באחר (שאסור). ולכן ״בני ביתו״ בברייתא האוסרת אינו אשתו (רש״י).לרב יוסף: ברייתא אחת באשתו והאחרת באחר
6. אלא לשמואל״אלא לשמואל קשיא״ — לשמואל, שמתיר בכל מקרה, איך יתיישב האיסור שבברייתא האוסרת?קושיה: ואילו לשמואל, המתיר בכל מקרה, איך מובנת הברייתא האוסרת?
7. לרב יוסף מי ניחאשמואל משיב: ״לרב יוסף מי ניחא״? בני ביתו כוללים את אשתו (רש״י), ולרב יוסף אשתו מותרת — ועדיין הברייתא האוסרת קשה לו. גם תירוצו אינו עומד.שמואל: גם לרב יוסף קשה, כי בני ביתו כוללים אשתו
8. תנאי היאמסקנה: ״אשתו לרב יוסף תנאי היא, לדידי נמי תנאי היא״. בין באשתו ובין באחר זו מחלוקת תנאים (רש״י), ושמואל נוקט כברייתא המתירה.מסקנה: זו מחלוקת תנאים, ושמואל סומך על הברייתא המתירה

עגבות — האם הן ערוה

1. והא איכא עגבותבברייתא נאמר על שני ישנים ערומים במטה אחת שכל אחד ״מחזיר פניו וקורא״ — כלומר הם שוכבים גב אל גב. מקשים: ״והא איכא עגבות״ — הרי אחוריהם חשופים ונוגעים זה בזה (רש״י).קושיה: הרי העגבות חשופות ונוגעות זו בזו
2. מסייע לרב הונאתשובה: הברייתא ״מסייע ליה לרב הונא״, שאמר ״עגבות אין בהם משום ערוה״. לכן אין בעיה בכך שהן חשופות.הברייתא תואמת את רב הונא: עגבות אינן ערוה
3. לימא מסייע ליהמציעים ראיה נוספת לרב הונא ממשנה: ״האשה יושבת וקוצה לה חלתה ערומה״ ומברכת על ההפרשה, כי בישיבתה היא ״יכולה לכסות פניה בקרקע״ — מקום הערוה שלפנים מכוסה בקרקע — ״אבל לא האיש״, שאבריו בולטים (רש״י). אחוריה חשופים ובכל זאת מותר לה לברך; משמע שעגבות אינן ערוה.הצעת ראיה: אשה יושבת ערומה קוצה חלה, רק מקום הערוה מכוסה
4. תרגמה רב נחמןרב נחמן בר יצחק מפרש את המשנה: מדובר ״כגון שהיו פניה טוחות בקרקע״, כלומר דבוקות ומכוסות בה (רש״י), ולכן היא מכוסה גם מאחוריה, ואין ראיה לעגבות.רב נחמן: האשה דבוקה לקרקע ומכוסה גם מאחור, אין ראיה

גיל הקטנים והלכה כשמואל

1. ועד כמה?הברייתא שבסוגיה הקודמת אסרה לקרוא קריאת שמע כשבניו ובני ביתו שוכבים עמו ערומים במטה, אלא אם כן טלית מפרידה ביניהם — אבל אם הם קטנים, מותר. שואלים: ״ועד כמה״ — עד איזה גיל נחשבים קטנים לענין זה.שאלה: עד איזה גיל נחשבים בני הבית קטנים?
2. רב חסדארב חסדא: ״תינוקת בת שלש שנים ויום אחד, ותינוק בן תשע שנים ויום אחד״ — זה הזמן שבו הם ראויים לביאה (רש״י), ומכאן הם אינם קטנים לענין זה.רב חסדא: בת שלוש ויום ובן תשע ויום, אז כבר ראויים לביאה
3. איכא דאמרייש אומרים גיל מאוחר יותר: ״בת אחת עשרה שנה ויום אחד״ ובן שתים עשרה שנה ויום אחד, הזמן שבו מגיעים לשערות ושדיים נכונים (רש״י).גרסה אחרת: בת אחת עשרה ובן שתים עשרה, כשמופיעות שערות
4. אידי ואידי״אידי ואידי״ — לפי הגרסה השנייה, גם בתינוקת וגם בתינוק הגיל אינו אלא סימן משוער לשלב שבו מופיעים סימני הבגרות, כלשון הפסוק ״שדים נכנו ושערך צמח״.בבן ובבת הקובע הוא הופעת סימני בגרות; הגיל משוער
5. התם והכארב כהנא שואל את רב אשי: התם, בדין תפילין, אמר רבא שאף שיש תיובתא על שמואל ההלכה כמותו. ״הכא מאי״ — האם גם בקריאת שמע ההלכה כשמואל (רש״י).שאלה: האם גם כאן ההלכה כשמואל, כמו בתפילין?
6. אטו כולהורב אשי משיב: ״אטו כולהו בחדא מחתא מחתינהו״ — לא כל הדברים שווים. ההלכה נקבעת רק היכן שנאמרה, ו״היכא דלא איתמר — לא איתמר״; אין להקיש מתפילין לקריאת שמע.רב אשי: ההלכה נאמרה רק היכן שנאמרה, אין להקיש

גדרי ערוה באשה

1. שער יוצא בבגדורב מרי שאל את רב פפא: ״שער יוצא בבגדו מהו״ — אם שער הערוה בולט דרך נקב בבגד, האם זו ערוה כנגדה אסור לקרוא (רש״י).שאלה: האם שער הבולט מנקב בבגד נחשב ערוה?
2. שער שעררב פפא ענה: ״קרא עליה שער, שער״ — מה בכך (רש״י). זה דבר קטן שאין בו חשיבות.תשובה: שער קטן אינו חשוב, אין כאן ערוה
3. טפח באשהרבי יצחק אמר: ״טפח באשה ערוה״ — טפח מגולה בה נחשב ערוה.רבי יצחק: טפח מגולה באשה נחשב ערוה
4. למאי?למאי נאמר? אם להסתכלות בה — הרי רב ששת אמר שהפסוק מנה תכשיטים שבחוץ עם שבפנים, ללמד שהמסתכל ״באצבע קטנה של אשה״ כמסתכל במקום התורף. אם כך אין צורך בטפח.קושיה: להסתכלות אסור אפילו באצבע, ולמה טפח?
5. אשתו וקריאת שמעאלא הדין נאמר ״באשתו ולקריאת שמע״: אם יש בה טפח מגולה, אסור לקרוא קריאת שמע כנגדה (רש״י).תשובה: מדובר באשתו ובקריאת שמע, לא בהסתכלות
6. שוקרב חסדא: ״שוק באשה ערוה״, שנאמר ״גלי שוק עברי נהרות״ ואחריו ״תגל ערותך״ — הפסוק מכנה את גילוי השוק ערוה.רב חסדא: שוק מגולה באשה ערוה
7. קולשמואל: ״קול באשה ערוה״, שנאמר ״כי קולך ערב ומראך נאוה״. מאחר שהפסוק משבח את הקול, משמע שהוא מעורר תאוה (רש״י).שמואל: קול אשה ערוה, כי הפסוק משבח אותו
8. שעררב ששת: ״שער באשה ערוה״, שנאמר ״שערך כעדר העזים״ — גם כאן הכתוב משבח את השער.רב ששת: שער אשה ערוה, כי הפסוק משבח אותו

תליית תפילין

1. רבי תלהרבי חנינא אמר: ״אני ראיתי את רבי שתלה תפיליו״. משמע שמותר לתלות תפילין.רבי חנינא: ראיתי את רבי תולה את תפיליו
2. מיתיבימקשים מברייתא: ״התולה תפיליו יתלו לו חייו״ (רש״י: אם תלה אותם ביתד). הרי יש איסור לתלות.קושיה: ברייתא אומרת שהתולה תפיליו חייו תלויים
3. דורשי חמורותקושיה נוספת: דורשי חמורות דרשו ״והיו חייך תלאים לך מנגד״ — ״זה התולה תפיליו״. התורה היא חיי האדם, והפסוק רומז שחייו ייתלו (רש״י).קושיה נוספת: דרשה שהפסוק על חיים תלויים מכוון לתולה תפילין
4. רצועה וקציצה״לא קשיא, הא ברצועה, הא בקציצה״: האיסור כשתולה ברצועה והקציצה (בית התפילין) תלויה למטה, וזה גנאי להן. רבי תלה בקציצה, והיא מונחת על היתד והרצועה למטה (רש״י).תירוץ: אסור לתלות ברצועה, ורבי תלה בקציצה
5. ואיבעית אימאתירוץ אחר: ״לא שנא רצועה ולא שנא קציצה״ — אסור בשניהם, ו״בכיסתא תלה״ רבי: הוא תלה את הכיס שהתפילין בתוכו (רש״י).תירוץ אחר: אסור בשני האופנים, ורבי תלה את הכיס
6. אי הכיאם רבי תלה רק את הכיס, ״מאי למימרא״ — מה החידוש במעשה?קושיה: אם תלה כיס, מה החידוש במעשה?
7. קא משמע לןהחידוש: ״מהו דתימא תיבעי הנחה כספר תורה״ — היינו חושבים שצריך להניחן על דבר כמו ספר תורה, ״קא משמע לן״ שאין צורך.חידוש: אין צורך להניח תפילין כמו ספר תורה

השמעת קול בתפילה

1. הברייתאהברייתא שהובאה למעלה נגד מעשי רבי אומרת: ״המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה״ — כאילו אינו מאמין שהקב״ה שומע גם תפילה בלחש (רש״י). כאן מבררים באיזה מצב האיסור חל.ברייתא: המשמיע קולו בתפילה מקטני אמנה
2. רב הונארב הונא: ״לא שנו אלא שיכול לכוון את לבו בלחש״. מי ש״אין יכול לכוון את לבו בלחש — מותר״ לו להשמיע קולו.רב הונא: האיסור רק למי שיכול לכוון בלחש
3. יחיד וציבור״והני מילי ביחיד״, אבל ״בציבור אתי למיטרד ציבורא״ — קולו יטריד את הציבור, ולכן אסור גם למי שאינו יכול לכוון.ההיתר ביחיד בלבד, בציבור קולו מטריד

רבי אבא ועיטוש בתפילה

1. רבי אבא ורב יהודהרבי אבא רצה לעלות לארץ ישראל, ורב יהודה, רבו, סבר שהעולה מבבל ״עובר בעשה״, שנאמר ״בבלה יובאו ושמה יהיו״. לכן ״הוה קא משתמיט מיניה״ — נמנע מלהיכנס לבית המדרש (רש״י).רבי אבא נמנע מרבו רב יהודה, שאסר לעלות לארץ
2. ואשמע מילתארבי אבא החליט: ״איזיל ואשמע מיניה מילתא מבית וועדא״ — אשמע דבר מבחוץ (רש״י) ואחר כך אצא מבבל.רבי אבא החליט לשמוע דבר מבחוץ ואז לעלות
3. ברייתא מקדמאהוא מצא שונה ברייתא לפני רב יהודה: ״היה עומד בתפלה ונתעטש״ (מלמטה, רש״י) — ״ממתין עד שיכלה הרוח וחוזר ומתפלל״ ממקום שפסק.ברייתא: מי שהתעטש בתפילה ממתין וחוזר להתפלל
4. איכא דאמריגרסה אחרת: ״ביקש להתעטש״ — ״מרחיק לאחריו ארבע אמות״, מתעטש, ממתין וחוזר, ואומר ״רבונו של עולם, יצרתנו נקבים נקבים״, וכו׳, ומתחיל ממקום שפסק.גרסה אחרת: מרחיק ארבע אמות, ואומר תפילה על חולשת הגוף
5. דיירבי אבא אמר: ״אילו לא באתי אלא לשמוע דבר זה — דיי״. די היה לו בדבר הזה כדי להצדיק את בואו.רבי אבא: די לי בדבר הזה לבדו

ישן בטלית וקריאת שמע

1. תנו רבנןתנא קמא: ״חוצץ בטליתו על צוארו״ — מהדק את הטלית סביב צווארו (רש״י), כך שראשו ופיו מופרדים מגופו הערום שמתחת, וקורא קריאת שמע. ״ויש אומרים: על לבו״ — החציצה צריכה להיות נמוכה יותר, כנגד הלב, כך שגם הלב מופרד מן הערוה.תנא קמא: חציצה על הצוואר; יש אומרים על הלב
2. הרי לבו רואה״ותנא קמא הרי לבו רואה את הערוה״ — גם כשחוצץ על הצוואר, הלב נשאר בלי הפסק מול הערוה.קושיה: אם החציצה בצוואר, הלב רואה את הערוה
3. קסברתנא קמא ״קסבר לבו רואה את הערוה — מותר״. החציצה נדרשת רק בין הפה לערוה.תשובה: לתנא קמא הלב מותר, החציצה רק בין הפה לערוה

טלית חגורה על המתניים

1. רב הונארב הונא: ״היתה טליתו חגורה לו על מתניו״ — מותר לקרוא קריאת שמע, אף שמעליה הוא ערום (רש״י: הכסוי ממתניו ולמטה).רב הונא: טלית חגורה על המתניים מתירה קריאת שמע
2. תניא נמי הכיברייתא מסייעת: ״טליתו של בגד ושל עור ושל שק חגורה על מתניו — מותר לקרות״.ברייתא מסייעת: מכל חומר שהטלית, מותר
3. אבל לתפלהדף כה׳אבל ״לתפלה עד שיכסה את לבו״. בתפילה הוא עומד לפני המלך ופונה אליו (רש״י), ולכן נדרש כיסוי רחב יותר.לתפילה צריך לכסות גם את הלב

שאלות הבנה

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• הגמרא בספריא