דף הבית · מסכת תמורה

תמורה כ׳

פרק ״אלו קדשים״~30 דק׳ספריא

מדוע נקבה לפסח ולאשם אינה עושה תמורה לפי רבי שמעון, מה דין תמורת אשם וולדה, ובן נקבה שהופרשה לאשם.

א׳ בשבט תשפ״ז, שבת ראש חודש שבטנוצר על ידי סוכן AI
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
✎ שאלות הבנה על הדף — בסוף הדף ↓
הקדמה — הסיפור של הדף

הדף ממשיך את סוגיית הנקבות מדף י״ט: קודם בודקים את טעמו של רבי שמעון, שרק בהמה שיש בה קדושת הגוף עושה תמורה, ומעמידים אותו כרבי אלעזר בן עזריה שעולת עוף באה אפילו בנדבה.

משם עוברים לרבי יהושע במקדיש נכסיו ולתנא אחר בשיטת רבי שמעון.

אחר כך משנה חדשה על תמורת אשם: חכמים, רבי אליעזר ורבי אלעזר נחלקים אם ירעו, ימותו או יביאו עולה, והגמרא מבררת את ההבדל ואת צורך שתי המחלוקות.

מכאן לשאלה מתי נחלקו בולד תמורה, לפני כפרה או אחריה, ואחרונה שאלת רבי אבין בר חייא ורבי אבין בר כהנא על בן נקבה שהופרשה לאשם, שנמשכת לדף כ״א.

עמוד א–ב · המשך מדף י״ט

טעם רבי שמעון בנקבה לעולה

בקצרה — על מה הסוגיה

הסוגיה נמשכת מדף י״ט: למה לפי רבי שמעון נקבה לפסח ולאשם אינה עושה תמורה, ומדוע רבי חולק רק בפסח.

בודקים אם הטעם הוא ש״שם עולה עליה גבי עולת העוף״, ואחרי קושיות מעמידים את רבי שמעון כרבי אלעזר בן עזריה.

אחר כך משתמשים בשיטתו כדי להסביר את רבי יהושע במקדיש נכסיו, ומגיעים לתנא אחר בשיטת רבי שמעון: אף נקבה לעולה אינה עושה תמורה.

  1. רקערקע: הסוגיה נמשכת מסוף דף י״ט. המשנה בדף י״ח ע״ב קבעה ש״המפריש נקבה לעולה״ — קרבן שבא רק מזכרים — לא תקרב אלא תרעה עד שיפול בה מום (רש״י). בסוף דף י״ט הובאה ברייתא הדנה אם נקבה שהוקדשה לקרבן הבא רק מזכר מתקדשת בקדושת הגוף ועושה תמורה (שאם המירו בה בהמת חולין — גם החולין קדושה). התנא הראשון פתח בנקבה לעולתו ואמר שעושה תמורה, ובראש הדף הוא ממשיך: כך גם לפסחו ולאשמו.רקע: ברייתא מדף י״ט — נקבה שהוקדשה לעולה עושה תמורה
  2. חכמים״ולפסחו ולאשמו — עושה תמורה״: לדעת חכמים גם נקבה שהוקדשה לפסח או לאשם, אף שהם באים רק מזכרים, מתקדשת בקדושת הגוף. לכן אם המירו עליה בהמת חולין, גם החולין נעשית קדושה. רש״י מעיר שלא מצינו אשם או פסח מנקבה.חכמים: נקבה שהוקדשה לפסח או לאשם עושה תמורה
  3. רבי שמעון״לעולתו — עושה תמורה״: רבי שמעון מחלק בין הקרבנות. נקבה לעולה עושה תמורה, כי שם עולה שייך בה (בעולת העוף שבאה גם מנקבה), והיא קדושה בקדושת הגוף ונמכרת רק אחרי שנפל בה מום. אבל נקבה לפסח או לאשם ״אין עושה תמורה״.רבי שמעון: רק נקבה לעולה עושה תמורה, לא לפסח ולא לאשם
  4. הכלל״אין לך דבר עושה תמורה אלא הרועה להסתאב״: זה טעמו של רבי שמעון. רק בהמה שיש לה קדושת הגוף עושה תמורה, וכזו, אם אינה ראויה להקרבה, רועה עד שיפול בה מום. נקבה לפסח או לאשם, שאין להם שם בנקבה, נמכרת מיד בלא מום, ולכן אין לה תמורה (רש״י).הכלל: רק בהמה שרועה עד מום עושה תמורה
  5. הכרעת רבי״אין אני רואה דבריו בפסח״: רבי אינו מקבל את דברי רבי שמעון לגבי פסח. פסח שנשאר אחרי הפסח (מותר הפסח) קרב שלמים, ושלמים באים גם מנקבה. לכן נחשב ששם שלמים עליה, והיא קדושה בקדושת הגוף ועושה תמורה.רבי: בפסח נקבה עושה תמורה, כי מותרו קרב שלמים
  6. מדוע לא באשם?״ולימא באשם״: אם הטעם הוא שיש בקרבן שם של קרבן שבא מנקבה, גם באשם אפשר לומר כך: מותר אשם קרב עולה, ועולה באה גם מנקבה (בעוף). אז למה רבי לא אמר ״אין אני רואה דבריו״ גם באשם?קושיה: למה רבי לא חלק על רבי שמעון גם באשם?
  7. רבי כחכמיםרבי סבר לה כרבנן: הוא סובר כחכמים שאומרים ״מותרות לנדבת ציבור אזלי״, כלומר דמי מותר האשם הולכים לעולות ציבור. ואין תמורה בקרבן ציבור, ולכן באשם גם רבי מודה שאין תמורה.תשובה: מותר אשם הולך לציבור, ואין תמורה בציבור
  8. הווא אמינא״קא סלקא דעתך״: מתחילים לבדוק את טעמו של רבי שמעון בנקבה לעולה. הסברה הראשונה היא שטעמו הוא שיש עליה שם עולה בגלל ״עולת העוף״ שבאה גם מנקבה.הנחה: טעם רבי שמעון הוא שם עולה הקיים בעוף
  9. אלא מעתהפרה״כהן גדול שהפריש פרה לפרו״: אם מספיק שיש שם כזה בקרבן אחר, אז כהן גדול שחייב בפר (ביום הכיפורים) והפריש פרה נקבה תתקדש גם היא, כי יש ״פרת חטאת״ — הפרה האדומה, שנקראת חטאת. ולא תהיה נמכרת.קושיה: פרה לפר כהן גדול תתקדש, כי יש פרת חטאת
  10. בדק הבית״קדשי בדק הבית הוא״: הפרה האדומה אינה קרבה על המזבח, ודינה כקדשי בדק הבית, וקדשי בדק הבית ״לא עבדי תמורה״. לכן אי אפשר ללמוד ממנה.תשובה: פרה אדומה היא בדק הבית, ואין בה תמורה
  11. שעיר ושעירה״יחיד שהפריש שעיר לשעירתו״: יחיד חייב שעירה, ואם הפריש שעיר זכר, הרי יש שעיר חטאת אצל נשיא, ולכן שתתקדש. וגם להפך: ״נשיא שהפריש שעירה לשעירו״, והרי יחיד מביא שעירה. בכל אלה היה על רבי שמעון לומר שעושים תמורה.קושיה: שעיר ליחיד ושעירה לנשיא יעשו גם הם תמורה
  12. שני גופים״הני תרי גופי נינהו״: יחיד ונשיא הם שני אנשים נפרדים. שם הקרבן נבדק אצל אותו אדם עצמו: אצל יחיד אי אפשר שעיר ואצל נשיא אי אפשר שעירה. אבל עולת נקבה אפשרית אצל אותו אדם עצמו, שאם יפקיר נכסיו ויעני יביא עולת העוף (רש״י).תשובה: יחיד ונשיא שני גופים, ושם הקרבן נבדק באותו אדם
  13. חטאו עד שלא נתמנו״חטאו עד שלא נתמנו״: אדם שחטא כיחיד ואחר כך התמנה נשיא, והפריש שעיר לשעירתו. אצל אותו אדם עצמו אפשר שעיר, ״אילו חטא השתא בר איתויי שעיר״. לכן שתתקדש ותעשה תמורה.קושיה: מי שהתמנה נשיא אחרי שחטא, שעירו יתקדש
  14. לא חטא כנשיא״הא לא חטא — לא איחייב בשעיר״: הוא חטא כיחיד, וחיובו הוא שעירה. מעולם לא התחייב בשעיר, ולכן אין על הבהמה שם שעיר.תשובה: חטא כיחיד ולא התחייב בשעיר מעולם
  15. אי הכי, הכא נמי״אי הכי הכא נמי״: אם רק חיוב שאותו אדם עצמו יכול להתחייב בו נחשב, אז גם מי שהפריש נקבה לעולתו — ״הא לאו עולת העוף קמייתי״: אם הוא עשיר, אילו התחייב עולה היה מביא בהמה ולא עוף; ואפילו הוא עני, עולת נדבה אינה באה בדרך של דלות אלא אם פירש בפירוש עוף (רש״י). אם כן אין עליה שם עולה מצד עולת העוף — ומדוע רבי שמעון אומר שהיא עושה תמורה?קושיה: גם נקבה לעולה לא תתקדש, כי הוא אינו מביא עולת עוף
  16. כרבי אלעזר בן עזריה״סבר לה כרבי אלעזר בן עזריה״: במשנה האומר ״הרי עלי עולה״ מביא כבש, ורבי אלעזר בן עזריה אומר שמביא תור או בני יונה. רבי שמעון סובר כמותו, שאפילו עשיר בנדבת עולה סתם ראוי להביא עולת עוף (רש״י). לכן נקבה לעולה עושה תמורה.תשובה: רבי שמעון כרבי אלעזר בן עזריה, גם עשיר מביא עולת עוף
  17. תנן התם״תנן התם״: עוברים לדון עוד בדברי רבי שמעון דרך משנה אחרת. המקדיש את נכסיו (הקדשה סתם, שהיא לבדק הבית), ובהם בהמות הראויות למזבח, זכרים ונקבות. נחלקו מה עושים בהן.משנה: מקדיש נכסיו שבהם בהמות ראויות למזבח, זכרים ונקבות
  18. רבי אליעזר״זכרים ימכרו לצרכי עולות״: לרבי אליעזר ההקדשה סתם היא לבדק הבית, אפילו בבהמה. הזכרים נמכרים לצורך עולות, הנקבות לצורך שלמים, והדמים נופלים לבדק הבית. כי דבר הראוי למזבח אינו יוצא לעולם מידי מזבח, ולכן הבהמות עצמן יקרבו אצל הקונים (רש״י).רבי אליעזר: זכרים נמכרים לעולות, נקבות לשלמים, והדמים לבדק הבית
  19. רבי יהושע״זכרים עצמן יקרבו עולות״: לרבי יהושע אדם אינו מפקיע קדושת מזבח מדבר הראוי למזבח, ולכן מסתמא הוקדשו למזבח, לעולה (רש״י). הזכרים עצמם יקרבו עולות, הנקבות יימכרו לשלמים ויביא בדמיהן עולות, ושאר הנכסים יפלו לבדק הבית.רבי יהושע: זכרים עצמם עולות, נקבות נמכרות ובדמיהן עולות
  20. קושיית רבי חייא בר אבא״נקבות היכי קרבן שלמים״: רבי חייא בר אבא שואל את רבי יוחנן: אם הזכרים קרבים עולות, מכאן שהכל הוקדש לעולה. ונקבה שהופרשה לעולה אינה קרבה אלא רועה עד מום. איך אפשר להקריבה שלמים? הן באות ״מכח קדושה דחוייה״.קושיה: נקבה שהוקדשה לעולה רועה, איך תקרב שלמים?
  21. לישנא אחרינא״למימרא דקדושת הגוף אקדשינהו״: לשון אחרת. מכך שהזכרים עצמם קרבים עולות משמע שהוקדשו בקדושת הגוף. אם כך, ״נקבות אמאי ימכרו לצרכי שלמים״? הרי ״בעיא רעייה״, עליהן לרעות עד שיפול בהן מום.לשון אחרת: אם יש קדושת הגוף, הנקבות צריכות לרעות ולא להימכר
  22. תשובת רבי יוחנן״סבר לה כרבי שמעון״: רבי יהושע סובר כרבי שמעון: ״כל מידי דלא חזי ליה לגופיה — לא נחתא ליה קדושת הגוף״. כמו שבמשנה רבי שמעון אומר שנקבה לאשם תימכר בלא מום, כי נקבה אינה ראויה לאשם, כך נקבות כאן, שאינן ראויות לעולה, אין להן קדושת הגוף ונמכרות לשלמים.תשובה: רבי יהושע כרבי שמעון, ללא קדושת הגוף במה שאינו ראוי לעצמו
  23. אימור״אימור דאמר רבי שמעון גבי נקבה לאשם״: אפשר שרבי שמעון אמר את דינו דווקא באשם, ואין להקיש ממנו לעולה.קושיה: אולי רבי שמעון אמר זאת רק בנקבה לאשם
  24. שם עולה על אמו״דליכא שם אשם על אמו״: באשם אין שם אשם על אמו, כי אשם אינו בא מנקבה. אבל נקבה לעולה, שיש ״שם עולה על אמו״ (בעולת העוף), ״אפילו רבי שמעון מודה״ שיש בה קדושת הגוף. אז הנקבות באות מקדושה דחוייה ואי אפשר לקרבן שלמים.הטעם: לעולה יש שם עולה על אמו, ושם גם רבי שמעון מודה
  25. ועוד״ועוד הא שמעינן ליה לרבי שמעון: לעולתו עושה תמורה״: הרי רבי שמעון עצמו אומר שנקבה לעולה עושה תמורה, כלומר יש עליה קדושת הגוף והיא רועה (רש״י). אם כך, הנקבות כאן באות מקדושה דחוייה.קושיה נוספת: רבי שמעון עצמו אמר שנקבה לעולה עושה תמורה
  26. כתנא אחר״סבר ליה כאידך תנא אליבא דרבי שמעון״: רבי יוחנן עונה: כוונתי שרבי יהושע סובר כתנא אחר בשיטת רבי שמעון. בברייתא רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: ״אף לעולתו אין עושה תמורה״. לפי מסורת זו אין קדושת הגוף גם בנקבה לעולה, ולכן הנקבות נמכרות לשלמים ואינן באות מכח קדושה דחוייה. בכך נופלות שתי הקושיות: גם החילוק בין אשם לעולה, וגם הברייתא שבה רבי שמעון אומר שנקבה לעולתו עושה תמורה — זו מסורת אחרת בשמו.תשובה: לפי רבי שמעון בן יהודה משמו, אף לעולה אין תמורה
עזרים — טבלת שיטות
הקושיות על טעם שם עולה בעוף
הקושיההתשובה
פרה לפר כהן גדוליש פרת חטאתבדק הבית אינו עושה תמורה
שעיר ליחיד, שעירה לנשיאיש שעיר נשיא ושעירה ליחידיחיד ונשיא שני גופים
חטאו לפני שנתמנואילו חטא עתה — היה מביא שעירלא חטא כנשיא, לא התחייב בשעיר
נקבה לעולה בלי עוףהוא אינו מביא עולת עוףרבי אלעזר בן עזריה: גם עשיר מביא עוף
חשבו לפני שממשיכים

מדוע רבי מקבל את דברי רבי שמעון באשם אבל חולק עליו בפסח?

עמוד ב · משנה וגמרא

תמורת אשם: ירעו, ימותו או יביא עולה

בקצרה — על מה הסוגיה

משנה: מחלוקת חכמים, רבי אליעזר ורבי אלעזר בתמורת אשם, בולדה ובאשם שמת בעליו או נתכפר באחר.

הגמרא מסבירה במה נחלקו חכמים ורבי אלעזר (עולת ציבור מול עולת יחיד), ולמה המשנה צריכה לשנות את שתי המחלוקות.

  1. משנהחכמים״תמורת אשם, ולד תמורה״ וולדותיהם עד סוף העולם: לדעת חכמים אין מקריבים אותם אלא ״ירעו עד שיסתאבו״ (עד שיפול בהם מום), יימכרו, ודמיהם נופלים לנדבה — קופה שממנה קונים עולות ציבור. זו הלכה מסורה: מה שבחטאת מת, באשם רועה (רש״י).חכמים: תמורת אשם וולדה רועים, נמכרים, והדמים לנדבה
  2. משנהרבי אליעזררבי אליעזר אומר ימותו: הבהמות הללו אינן רועות אלא מתות.רבי אליעזר: תמורת אשם וולדה ימותו
  3. משנהרבי אלעזררבי אלעזר אומר ״יביא בדמיה עולות״: הבהמה נמכרת, והבעלים עצמו מביא בדמיה עולות, כי המותר הולך לנדבת יחיד (רש״י).ר׳ אלעזר: הבעלים מביא עולות בדמי הבהמה
  4. אשם שמתו בעליו״אשם שמתו בעליו, ושכיפרו בעליו״: שני מקרים נוספים. אשם שהבעלים מתו לפני שהוקרב, ואשם שכיפרו בעליו באחר (אבד אשם, הפרישו אחר, התכפרו בו, ואחר כך נמצא הראשון). חכמים אומרים ״ירעו עד שיסתאבו״, יימכרו, ודמיהם לנדבה.חכמים: אשם שמת בעליו או שנתכפרו בו רועה ונמכר לנדבה
  5. אותה מחלוקתרבי אליעזר אומר ימותו, ורבי אלעזר אומר שהבעלים ״יביא בדמיה עולה״. אותה מחלוקת כמו בתמורת אשם.רבי אליעזר: ימותו. ר׳ אלעזר: הבעלים מביא עולה בדמיה
  6. מה ההבדל?״והלא אף נדבה עולה היא״: גם לפי חכמים דמי האשם נעשים עולה (עולת נדבה). אם כן, מה ההבדל בין דברי רבי אלעזר לדברי חכמים?קושיה: גם אצל חכמים הדמים נעשים עולה, אז במה נחלקים?
  7. עולת יחיד״בזמן שהיא באה עולה״: ההבדל הוא באיזו עולה מדובר. אצל רבי אלעזר הבעלים מביא עולת יחיד: הוא ״סומך עליה״, מביא נסכים שהם משלו, ואם הוא כהן ״עבודתה ועורה שלו״, ואפילו אינו מאותו משמר (רש״י).תשובה: אצל ר׳ אלעזר עולת יחיד, עם סמיכה, נסכים ועור שלו
  8. עולת ציבור״ובזמן שהיא נדבה״: אצל חכמים הדמים הם נדבת ציבור. אין סמיכה, כי אין סמיכה בקרבן ציבור, הבעלים אינו מביא נסכים והם ״משל ציבור״, ואפילו הוא כהן ״עבודתה ועורה משל אנשי משמר״, כי כל משמר מקריב בשבוע שלו (רש״י).תשובה: אצל חכמים עולת ציבור, בלי סמיכה, והעור למשמר
  9. וצריכא״גמ׳ וצריכא״: המשנה מביאה שתי מחלוקות בין רבי אליעזר לחכמים, בתמורת אשם וולדה ובאשם שנתכפרו בעליו. מדוע צריך את שתיהן ואי אפשר להסתפק באחת?שאלה: למה המשנה צריכה גם תמורת אשם וגם אשם שנתכפרו בעליו?
  10. אילו רק אשם״דאי אשמעינן אשם״: אילו נשנתה רק מחלוקת אשם שנתכפרו בעליו, הייתי אומר שרק בו רבי אליעזר אומר ימותו, כי ״גזר לאחר כפרה אטו לפני כפרה״: אם יביאו עולה בדמיו אחרי כפרה, יטעו לעשות כך גם לפני כפרה, כשהדמים עדיין שייכים לאשם (רש״י).תשובה: באשם שנתכפר רבי אליעזר גוזר, שלא יטעו לפני כפרה
  11. ובתמורה?״אבל גבי תמורת אשם, ולד תמורתה״: אין בהם מקום לגזירה, כי גם לפני כפרה הם רועים בכל אופן. אימא שבהם ״מודי להו לרבנן״.תשובה: בתמורה אין מקום לגזירה, ורבי אליעזר היה מודה לחכמים
  12. ואילו רק תמורה״ואי אשמעינן התם״: ואילו נשנתה רק מחלוקת התמורה, הייתי אומר שבה חכמים אומרים ירעו כי אין גזירה, אבל באשם שנתכפרו בעליו שיש בו גזירה, חכמים מודים לרבי אליעזר. לכן צריכא, שתיהן נחוצות.תשובה: ואילו רק תמורה, בשני היו חכמים מודים לרבי אליעזר
עזרים — טבלת שיטות
עולה בדמי המותר: יחיד מול ציבור
עולת יחידעולת ציבור
סמיכהסומךאינו סומך
נסכיםמשלומשל ציבור
כהן: עבודה ועורשלומשל אנשי משמר
חשבו לפני שממשיכים

מדוע בעולת נדבה של ציבור אין סמיכה, ואין לכהן הבעלים זכות בעור?

עמוד ב · גמרא

ולד תמורת אשם לפני כפרה ואחריה

בקצרה — על מה הסוגיה

מתי נחלקו רבי אליעזר וחכמים בולד התמורה: רב נחמן בשם רבה בר אבוה אומר — רק אחרי כפרה.

רבא דוחה בשתי תשובות, והגמרא הופכת את הנוסח: המחלוקת לפני כפרה, ואחריה הולד עצמו קרב עולה.

אבל הברייתא של רב חנניא (ולד שני אינו קרב) נשארת קושיה, והסוגיה מסתיימת ב״קשיא״.

  1. רב נחמן בשם רבה בר אבוה״מחלוקת לאחר כפרה״: רב נחמן בשם רבה בר אבוה מצמצם את מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בולד התמורה: היא רק אחרי שהבעלים התכפרו באשם. אבל ״לפני כפרה״ לדברי הכל הולד עצמו יקרב אשם, אם אבד האשם הראשון (רש״י).רב נחמן: המחלוקת רק אחרי כפרה, ולפניה הולד עצמו קרב אשם
  2. רבאדבר הבא בעבירה״אין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה״: רבא דוחה: ולד התמורה בא מן התמורה, שהיא באה בעבירה על ״לא יחליפנו״. לכן אי אפשר שהבעלים יתכפר בו כאשם.קושיה: אין מתכפרים בדבר הבא בעבירה, והתמורה באה בעבירה
  3. רבאולד שני״התני רב חנניא לסיועי״: ועוד: רב חנניא שנה ברייתא המסייעת לרבי יהושע בן לוי, שרק ולד ראשון של שלמים קרב, ולד שני אינו קרב. וולד התמורה הוא כמו דור שלישי מהקרבן המקורי, ולכן אינו קרב.קושיה נוספת: ולד שני אינו קרב, וולד תמורה הוא כדור שלישי
  4. הנוסח ההפוך״אלא אי איתמר, הכי איתמר״: הגמרא מתקנת את דברי רב נחמן בשם רבה בר אבוה: המחלוקת היא ״קודם כפרה״. רבי אליעזר אומר שהולד ימות, כי אם ירעה ודמיו יקרבו — יבואו להחליפו ולהקריבו אשם; וחכמים אינם חוששים לכך, כיון שהוא עצמו אינו קרב (רש״י). אבל ״לאחר כפרה״ אין עוד חשש שיקריבוהו אשם, ולדברי הכל ״הוא עצמו קרב עולה״. כך נדחית התשובה הראשונה של רבא: עולה אינה באה לכפרה, ולכן אין בה הבעיה של מתכפר בדבר הבא בעבירה — כמו שתמורת עולה ותמורת שלמים קרבות (רש״י).תשובה: המחלוקת קודם כפרה, ואחרי כפרה הולד עצמו קרב עולה
  5. עדיין רב חנניא״והתני רב חנניא לסיועי לרבי יהושע בן לוי״: גם בנוסח ההפוך קשה: ברייתא של רב חנניא אומרת שולד שני אינו קרב, ואיך הולד קרב עולה?קושיה: ולד שני אינו קרב, איך הולד קרב עולה?
  6. קשיאקשיא: אין תשובה, והקושיה נשארת.מסקנה: קשיא, הקושיה מרב חנניא נשארת בלי תשובה
עמוד ב · גמרא

בן נקבה שהופרשה לאשם

🔑 מפתח לסוגיה

במשנה בדף י״ח ע״ב נחלקו במי שהפריש נקבה לעולה וילדה, ורבי אלעזר אומר שהולד עצמו קרב עולה. כאן שואלים אם הדין נכון גם בנקבה שהופרשה לאשם — שאשם אינו בא מנקבה, ואין על האם שם עולה.

בקצרה — על מה הסוגיה

האם בן של נקבה שהופרשה לאשם קרב עולה. רבי אבין בר כהנא: כן, כי טעם הקרבת הולד הוא שראוי להקרבה.

מקשים מהמשנה ״יביא בדמיהן עולה״, והוא מעמיד אותה בדוחק (המשך בראש דף כ״א).

  1. בעיה״הפריש נקבה לאשם, בנה מהו שיקרב לעולה״: רבי אבין בר חייא שואל את רבי אבין בר כהנא: מי שהפריש נקבה לאשם (ואשם בא רק מזכר) וילדה זכר, האם הבן קרב עולה?שאלה: בן נקבה שהופרשה לאשם, האם יקרב עולה?
  2. ותיפשוט ליה״ותיפשוט ליה״: הגמרא תמהה: למה היה צריך לשאול? אפשר לפשוט מדברי רבי יוסי בר חנינא: מודה רבי אלעזר במפריש נקבה לאשם. מכאן שטעמו של רבי אלעזר בולד של נקבה לעולה (שהולד עצמו קרב עולה) הוא שיש שם עולה על אמו; ובאשם אין שם עולה על אמו, ולכן בנה אינו קרב עולה (רש״י).קושיה: למה שאל, הרי אפשר לפשוט מדברי רבי יוסי בר חנינא?
  3. לא שמיע ליה״לא שמיע ליה״: רבי אבין בר חייא לא שמע את דברי רבי יוסי בר חנינא, ולכן שאל.תשובה: רבי אבין בר חייא לא שמע את דברי רבי יוסי בר חנינא
  4. בנה קרב עולה״בנה קרב עולה״: רבי אבין בר כהנא עונה לשאלה: בנה של הנקבה שהופרשה לאשם קרב עולה.תשובה: בנה של נקבה שהופרשה לאשם קרב עולה
  5. האי מאי?״האי מאי״: רבי אבין בר חייא מקשה: רבי אלעזר אמר שהבן קרב עולה רק במפריש נקבה לעולה, כי יש ״שם עולה על אמו״. אבל באשם, ש״ליכא שם עולה על אמו״, אפילו הוא מודה שהבן אינו קרב.קושיה: רק כשיש שם עולה על האם הבן קרב, ובאשם אין
  6. חזי להקרבה״לאו משום דשם עולה על אמו״: רבי אבין בר כהנא עונה: טעמו של רבי אלעזר אינו שם עולה שעל האם, אלא שהולד ״חזי להקרבה״, ראוי להקרבה בעצמו. וגם בנה של נקבה לאשם ראוי להקרבה.תשובה: טעם הקרבת הולד הוא שהוא ראוי להקרבה בעצמו
  7. איתיביהאיתיביה: רבי אבין בר חייא מקשה ממשנתנו, מדברי רבי אלעזר עצמו (רש״י): ולדן, ולד ולדן עד סוף העולם ״יביא בדמיהן עולה״. מדייקים: ״בדמיהן — אין״, מדמיהן מביא עולה, אבל ״עצמו — לא״ (בראש דף כ״א). הרי שלדעת רבי אלעזר הולד עצמו אינו קרב עולה — וזה סותר את דברי רבי אבין בר כהנא.קושיה מהמשנה: מביאים עולה רק מהדמים, לא מהולד עצמו
  8. הכא במאי עסקינןדף כ״א״הכא במאי עסקינן״: רבי אבין בר כהנא מעמיד את המשנה: מדובר בנקבה שהופרשה לאשם, או בתמורת אשם, שילדה נקבה, שאינה ראויה להקרבה ולכן מביאים עולה רק מדמיה.תשובה: המשנה עוסקת בנקבה שילדה נקבה, שאינה ראויה להקרבה
  9. ועד סוף העולם?דף כ״א״ועד סוף העולם לא אוליד חד זכר״: הקושיה: המשנה אומרת ״ולד ולדן עד סוף העולם״. האם נעמיד שבכל הדורות לא נולד אפילו זכר אחד?קושיה: האם בכל הדורות עד סוף העולם לא נולד זכר?
  10. שינויי דחיקידף כ״א״משנינא שינויי דחיקי בבלאי״: רבי אבין בר כהנא מודה שהתירוץ דחוק, כדרך הבבלים, ואומר שמעמידים ״כגון שילדה נקבות עד סוף העולם״. רש״י: מכך שאמר ״שינויי דחיקי״ משמע שהיה יודע תירוץ אחר.תשובה: דחוק, אבל כך מעמידים: ילדה נקבות עד סוף העולם
סוף הסוגיה (מראש דף כ״א) מובא כאן; לעיון שם ←
בסוף הדף

שאלות הבנה

→ דף י״טדף כ״א ←
להעמקה

מקורות להעמקה

מקורות

הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.

נוצר על ידי סוכן AI (Claude) ונבדק אוטומטית מול לשון הגמרא — מומלץ לעיין במקור. ההסבר נכתב כעזר ללימוד ואינו מחליף עיון בגמרא ובמפרשים. להלכה למעשה — יש לשאול רב.