תמורה כ״ו
בהמה שהוקדשה לשני קרבנות בבת אחת: תפוס לשון ראשון או קדושה ואינה קריבה, דיחוי וקדושת דמים, ולשון תחת בתמורה ובחילול.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את מחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי בדף כ״ה: הגמרא מבררת על מה הם חלוקים ומה מוסכם עליהם, ואחר כך עוברת לברייתות על בהמה שחציה מוקדש לקרבן אחד וחציה לאחר.
מקרה של שותפים שמקדישים את שני חצאי הבהמה בזה אחר זה מלמד שלושה דינים בדיחוי. אביי דן בחציה עולה וחציה מעשר, ונשאר בתיקו על חציה תמורה וחציה מעשר.
בעמוד ב מתחילה משנה על לשונות תמורה ולשונות חילול, והגמרא שואלת מדוע ״תחת״ נחשב לשון תמורה במשנה ולשון חילול בברייתא, ואביי מוכיח משני פסוקים ש״תחת״ משמשת לשני המובנים: בקדשי מזבח התפסה ובבדק הבית חילול;
רבא ורב אשי מוסיפים את דין הקדש בעל מום (בתחילת דף כ״ז).
עמוד א · המשך מדף כ״ה
במה חלוקים רבי מאיר ורבי יוסי בתמורת עולה תמורת שלמים
→ תחילת הסוגיה בדף כ״ה🔑 מפתח לסוגיה
השאלה המעשית בכל הסוגיה היא אם הבהמה קריבה: אם תפסה רק הקדושה הראשונה — אין קדושה חלה על קדושה, והבהמה קריבה כולה עולה; אם תפסו שתיהן — היא ״קדושה ואינה קריבה״, שהרי אי אפשר להקריב בהמה אחת לשני קרבנות, ולכן תרעה עד שיפול בה מום, תימכר, ובדמיה יביא את שני הקרבנות.
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא שואלת על מה חלוקים רבי מאיר ורבי יוסי במשנה.
היא קובעת שבשני מקרים הכל מודים, ושהמחלוקת היא רק בניסוח של המשנה: האם שתי ״תמורות״ נפרדות הן שתי אמירות רצופות או כוונה להחיל את שתיהן.
- רקעבדף כ״ה למדנו את המשנה: אדם אמר על בהמת חולין ״תמורת עולה תמורת שלמים״. לרבי מאיר חלה רק קדושת עולה, כי תפוס לשון ראשון; רבי יוסי אומר שאם לכך נתכוון מתחילה — לשני הקרבנות — דבריו קיימים ושתי הקדושות תופסות. הגמרא כאן מבררת על מה בדיוק הם חלוקים.רקע: רבי מאיר ורבי יוסי חלוקים בתמורת עולה תמורת שלמים
- מוסכם: ראשון גובררבי יצחק ברבי יוסי בשם רבי יוחנן: הכל מודים, גם רבי מאיר וגם רבי יוסי, שמי שאמר ״תחול זו״ ואחר כך ״תחול זו״ — ״תפוס לשון ראשון״. חלה רק הקדושה הראשונה, עולה, והשנייה אינה חלה אף לרבי יוסי.הכל מודים: אמירה אחר אמירה, רק הקדושה הראשונה תופסת
- מוסכם: שתיהן חלותהכל מודים גם במי שאמר ״לא תחול זו אלא אם כן חלתה זו״ — ״תרווייהו קדשי״. שתי הקדושות, עולה ושלמים, חלו, גם לרבי מאיר.הכל מודים: לא תחול זו אלא אם חלתה זו, שתיהן קדושות
- שיטת רבי מאירהמחלוקת היא רק במקרה של משנתנו, ״תמורת עולה תמורת שלמים״. לרבי מאיר: מי שרצה להחיל שתי קדושות היה לו לומר ״תמורת עולה ושלמים״. מכיוון שאמר שתי תמורות בנפרד, הוא כאומר ״תחול זו ואחר כך תחול זו״, ולכן חלה רק קדושת עולה.רבי מאיר: היה לו לומר עולה ושלמים, ופיצל, ולכן ראשון גובר
- שיטת רבי יוסיקא משמע לןלרבי יוסי הוא התכוון להחיל שתיהן. אילו אמר ״תמורת עולה ושלמים״ היה נראה שהוא מבקש קדושה אחת שמתחלקת בין שני הקרבנות, ״קדושה ואינה קריבה״, שהרי אי אפשר להקריב חצי לכל קרבן. לכן חזר על ״תמורת״ בכל אחד — ״קא משמע לן״ שרצה שתהא כולה עולה וכולה שלמים. רש״י: האיש טעה בכך — גם בלשון הזו שתי הקדושות תופסות והבהמה קדושה ואינה קריבה, וזה כמו ״לא תחול זו אלא אם כן חלתה זו״, ששם הכל מודים ששתיהן קדושות.רבי יוסי: חזר על תמורת כדי שכל קרבן יחול בשלמותו
עזרים — טבלת שיטות
אילו קדושות תופסות בכל ניסוח
| רבי מאיר | רבי יוסי | |
|---|---|---|
| תחול זו ואחר כך תחול זו | רק הראשונה | רק הראשונה |
| לא תחול זו אלא אם חלתה זו | שתיהן | שתיהן |
| תמורת עולה תמורת שלמים | רק עולה | שתיהן, אם לכך נתכוון |
עמוד א · גמרא
בהמה שחציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא על אדם שהקדיש חצי בהמה לעולה וחצי לשלמים. שואלים מה רבי יוסי מחדש בה, והתשובה: כל הברייתא שנויה בשמו.
- ברייתארבי מאירתנו רבנן: אדם אמר על בהמת חולין ״בהמה זו חציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים״. לרבי מאיר ״כולה תקרב עולה״, כי חלה רק הקדושה הראשונה.רבי מאיר: כל הבהמה קריבה עולה, כי ראשון גובר
- חכמים חולקיםחכמים: שתי הקדושות חלות, ולכן אי אפשר להקריבה. ״תרעה עד שתסתאב״ — תרעה עד שיפול בה מום — ואחר כך תימכר, ובדמי חציה יביא עולה ובדמי חציה השני שלמים.חכמים: תרעה עד מום, תימכר, ובדמיה עולה ושלמים
- רבי יוסירבי יוסי: אם לכך נתכוון מתחילה, ״דבריו קיימין״, כי אי אפשר להוציא שני שמות בפה בבת אחת, ולכן אמר אותם בזה אחר זה אך התכוון לשניהם.רבי יוסי: אם התכוון לשניהם מראש, דבריו קיימים
- קושיה: מה חידש?הגמרא שואלת: ״רבי יוסי היינו רבנן״. שיטת רבי יוסי זהה לשיטת חכמים, שגם לדעתם חלות שתי הקדושות, אז למה הוא מוזכר בנפרד?קושיה: רבי יוסי הוא בדיוק כחכמים, מה חידש?
- תירוץ: כולה רבי יוסי״כולה רבי יוסי קתני לה״: את הברייתא כולה שונה רבי יוסי, ודברי חכמים שבה הם שיטתו שלו.תירוץ: כל הברייתא שנויה בשם רבי יוסי
עמוד א · גמרא
בהמה שחציה עולה וחציה חטאת
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא על בהמה שחציה עולה וחציה חטאת, וההודאה של רבי מאיר לרבי יוסי כשחטאת נאמרה ראשונה.
הגמרא שואלת מדוע צריך להשמיע הודאה פשוטה, ומשיבה שבלעדיה היינו טועים בטעמו של רבי מאיר.
- ברייתארבי מאירתניא אידך: אדם אמר על בהמה ״חציה עולה וחציה חטאת״. לרבי מאיר ״כולה תיקרב עולה״. מכיוון ש״תפוס לשון ראשון״, חצייה נעשה עולה, וחצי בהמה הוא דבר שהנשמה תלויה בו (רש״י), ולכן כולה קדושה עולה.רבי מאיר: חציה עולה וחציה חטאת, כולה קריבה עולה
- רבי יוסירבי יוסי: ״תמות״. גם בגמר דבריו אדם נתפס, ולכן חלה עליה גם קדושת חטאת, ואי אפשר להקריב בהמה אחת לשני קרבנות. ולמה תמות ולא תרעה עד שיפול בה מום? רש״י: הוא אינו מחויב חטאת, ולכן דינה למיתה.רבי יוסי: חלות שתי הקדושות, אי אפשר להקריב, תמות
- מוסכםחטאת ראשונה״ושוין באומר חציה חטאת וחציה עולה שתמות״. כשהקדים חטאת, לדעת שניהם תמות. רש״י: קדושת האמירה הראשונה חלה, והוא אינו חייב חטאת, ולכן הבהמה מתה.הכל מודים: חציה חטאת וחציה עולה, תמות
- שאלה: שוין מני?הגמרא שואלת: ״שוין — מני״? מי מן התנאים הוא שמודה לחברו כשהקדים חטאת לעולה?שאלה: מי הוא המודה בלשון שוין?
- תשובה: רבי מאירהתשובה: רבי מאיר. גם רבי מאיר, שבמקרה הראשון אמר שהבהמה ״כולה תיקרב עולה״, מודה לרבי יוסי שכאן היא מתה (רש״י).תשובה: רבי מאיר מודה לרבי יוסי שתמות
- פשיטאוהרי ״פשיטא״. לפי רבי מאיר ״תפוס לשון ראשון״, ואם הקדים חטאת, כבר חלה קדושת חטאת וממילא מתה. כשם שבעולה ראשונה קריבה, כך בחטאת ראשונה מתה. מה צריך להשמיענו?קושיה: ברור שרבי מאיר מודה, כי ראשון גובר
- מהו דתימאתשובה: ״מהו דתימא״. בלי ההודעה היינו אומרים שטעם רבי מאיר אינו ״תפוס לשון ראשון״ אלא ״חטאת מעורבת קריבה״ — כשחטאת מעורבת בקדושה אחרת היא קריבה. רש״י: אף ששתי הקדושות חלות, היא קריבה כי מעורב בה דבר הראוי להקרבה.תשובה: בלי זה היינו חושבים שטעמו חטאת מעורבת קריבה
- קא משמע לןלפי אותו טעם היה קריבה אפילו ״חציה חטאת והדר חציה עולה״. ״קא משמע לן דלא״: באופן זה רבי מאיר מודה שאין היא קריבה אלא מתה, וזה מוכיח שטעמו הוא ״תפוס לשון ראשון״.הברייתא מלמדת: גם חטאת ראשונה מתה, והטעם ראשון גובר
עזרים — טבלת שיטות
בהמה עולה וחטאת
| רבי מאיר | רבי יוסי | |
|---|---|---|
| עולה ואחר כך חטאת | קריבה עולה | תמות |
| חטאת ואחר כך עולה | תמות | תמות |
עמוד א · גמרא
בהמה שחציה עולה וחציה שלמים ותמורתה
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא שדנה בבהמה שחציה עולה וחציה שלמים ובדין תמורתה. הגמרא שואלת מה מחדשת הברייתא ומשיבה: התמורה לא קריבה אף היא.
- ברייתאתניא אידך: אמר ״בהמה זו חציה עולה וחציה שלמים״ — ״קדושה, ואינה קריבה״. היא רועה עד שיפול בה מום, ואז נמכרת, ובדמי חציה מביא עולה ובדמי חציה שלמים. ״עושה תמורה״ — אם המירו בה בהמת חולין, התמורה חלה, ״ותמורתה כיוצא בה״ ואינה קריבה אף היא.ברייתא: קדושה ואינה קריבה, ותמורתה כמותה
- קושיה: פשיטאהגמרא שואלת: ״מני״, כשיטת מי הברייתא? כשיטת רבי יוסי, שחלות שתי הקדושות. אם כן ״פשיטא״ שקדושה ואינה קריבה, ומה צריך להשמיענו?קושיה: לדעת רבי יוסי, ודאי שקדושה ואינה קריבה
- תשובה: תמורתה איצטריך״תמורתה איצטריך ליה״. מהו דתימא — אמנם היא עצמה לא קרבה, אך תמורתה תקרב. לכן הברייתא משמיעה שגם התמורה אינה קריבה.תשובה: הברייתא באה ללמד שגם תמורתה אינה קריבה
- הטעם״מאי שנא היא דלא קרבה״ — מפני שהיא ״קדושה דחויה״: אינה כולה עולה ולא כולה שלמים, ולכן נדחתה מהמזבח. גם תמורתה ״מכח קדושה דחויה קאתיא״, ולכן אינה קריבה. רש״י: גם התמורה תימכר אחרי שיפול בה מום, ובדמי חציה יביא עולה ובדמי חציה שלמים.מסקנה: התמורה באה מכוח קדושה דחויה, ולכן לא קריבה
עמוד א–ב
בהמה של שותפים ושלושה דברים שלמדים ממנה
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי יוחנן דן בבהמה של שותפים שהקדישו חציה ואחר כך את חציה האחר. מקרה זה מלמד שלושה דברים בעניין דיחוי.
- רבי יוחנןאמר רבי יוחנן: בהמה של שני שותפים, ואחד מהם הקדיש את חציה שלו, ואחר כך קנה את החצי השני והקדישו — היא קדושה אך אינה קריבה. רש״י: כשהקדיש את החצי הראשון לא היתה ראויה להקרבה, כי החצי השני לא היה שלו, ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו.רבי יוחנן: הקדיש חצי, קנה והקדיש חצי, קדושה ואינה קריבה
- דין התמורה״עושה תמורה, ותמורתה כיוצא בה״: גם היא קדושה ואינה קריבה.עושה תמורה, ותמורתה כמותה
- שמע מינה (1)קדושת דמים״שמע מינה תלת״. הראשון: ״קדושת דמים מדחה״. כשהקדיש חצי בהמה הקדישה לדמיה בלבד, כי אי אפשר להקריב חצי בהמה, ובכל זאת היא נדחית מהקרבה לעולם. החידוש (רש״י): היה מקום לומר שדיחוי חל רק על דבר שהוקדש למזבח עצמו ואחר כך נדחה, ולא על הקדש לדמים.שמע מינה: גם קדושת דמים מדחה
- שמע מינה (2)בעלי חייםהשני: ״בעלי חיים נדחין״. קרבן שנדחה כשהוא חי, אף על פי שאינו נשחט, נשאר דחוי, ולא רק כשנדחה לאחר שחיטה. רש״י: אף כשחזר להיות ראוי, הוא נדחה בגלל הדיחוי הקודם.שמע מינה: אף בעל חי שנדחה נשאר דחוי
- שמע מינה (3)דיחוי מעיקרוהשלישי: ״דיחוי מעיקרו הוי דיחוי״. בהמה זו היתה דחויה מתחילת הקדשתה, ואף על פי כן נחשב לה דיחוי. רש״י: יש מי שאומר שדבר נראה ונדחה אינו חוזר, אבל דיחוי מתחילה לא נחשב דיחוי.שמע מינה: גם דחוי מתחילת הקדשתו נחשב דיחוי
חשבו לפני שממשיכים
בסוף המקרה של רבי יוחנן הבהמה כולה שייכת למקדיש. מדוע בכל זאת אינה קריבה?
כשהקדיש את החצי הראשון, החצי השני לא היה שלו ולא נתקדש, ולכן הבהמה לא היתה ראויה להקרבה, וכיוון שנדחתה אז היא נשארת דחויה (רש״י).
עמוד ב · גמרא
חציה עולה וחציה מעשר
בקצרה — על מה הסוגיה
אביי קובע שחציה עולה וחציה מעשר קריבה עולה, ושואל מה הדין בחציה תמורה וחציה מעשר, ונשארת בתיקו.
- אבייאמר אביי: ״הכל מודים״ — גם רבי מאיר וגם רבי יוסי — שמי שאמר ״חציה עולה וחציה מעשר״, ״עולה קריבה״. קדושת מעשר אינה חלה באמירה, כי מעשר בהמה נקבע רק במנייה כשהבהמות יוצאות מהדיר, ולכן חלה רק קדושת עולה. כך גם ״חציה עולה וחציה תמורה״: התמורה אינה חלה כי אין בהמת הקדש לפניו (רש״י).אביי: חציה עולה וחציה מעשר, קריבה עולה לדברי הכל
- בעיה: תמורה ומעשראך ״חציה תמורה וחציה מעשר, מאי״. בהמת חולין עומדת לפניו, ואין בהמת הקדש לפניו, ולכן התמורה שאמר אינה כראוי. גם המעשר אינו כראוי, כי לא נעשה בדרך הקדשת מעשר. איזו משתי הקדושות חלה (רש״י: ושתיהן שוות)?בעיה: חציה תמורה וחציה מעשר, איזו קדושה תופסת?
- צד אתמורהאפשר ש״תמורה קריבה״, כי היא ״נוהגת בכל הקדשים״.צד א: תמורה קריבה כי נוהגת בכל הקדשים
- צד במעשראו ש״מעשר קריבה״, ״שכן מקדיש לפניו ולאחריו״. אם מי שמנה טעה וקרא לתשיעי או לאחד עשר עשירי, גם הם קדושים.צד ב: מעשר קריבה כי מקדיש לפניו ולאחריו
- תיקוהגמרא מסכמת: ״תיקו״. אין פתרון לבעיה, והיא נשארת במקומה.מסקנה: תיקו, הבעיה נשארת בלי הכרעה
עמוד ב · משנה
לשונות של תמורה ושל חילול
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה מונה לשונות שחלה בהן תמורה ולשון חילול שאינה חלה, ומה הדין כשהקדש בעל מום.
- לשונות תמורהאדם עומד לפני שתי בהמות, אחת חולין ואחת הקדש. אם אמר על בהמת החולין ״הרי זו תחת זו״, ״תמורת זו״ או ״חליפת זו״, הכל לשון תמורה, ובהמת החולין נעשית תמורה וקדושה.תחת זו, תמורת זו, חליפת זו: כולן לשון תמורה
- לשון חילולאם אמר ״זו מחוללת על זו״ — ״אין זו תמורה״, כי זו לשון חילול ולא לשון תמורה. רש״י: אין בהמת הקדש תמימה יוצאת לחולין בחילול.מחוללת על זו אינה תמורה, כי זו לשון חילול
- הקדש בעל מום״ואם היה הקדש בעל מום״ והוא אמר ״מחוללת על זו״, ״יוצא לחולין״ מן התורה. אך מדברי סופרים ״צריך לעשות דמים״ — להעריך את שווי הבהמות, ואם בהמת ההקדש יקרה יותר, עליו להוסיף את ההפרש כדי שההקדש לא יפסיד.הקדש בעל מום יוצא לחולין, וצריך להעריך ולהשוות דמים
חשבו לפני שממשיכים
מדוע האמירה ״זו מחוללת על זו״ אינה מועילה כשבהמת ההקדש תמימה?
זו לשון חילול ולא לשון תמורה, ובהמת הקדש תמימה אינה יוצאת לחולין (רש״י). רק אם היא בעלת מום היא יוצאת.
עמוד ב · גמרא
האם תחת לשון התפסה או לשון חילול
בקצרה — על מה הסוגיה
מהמשנה משמע ש״תחת״ היא לשון תמורה, וברייתא על קדשי בדק הבית מראה שם ״תחת זו״ מועילה כלשון חילול.
אביי מוכיח משני פסוקים ש״תחת״ משמשת לשני המובנים וקובע: בקדשי מזבח היא התפסה ובבדק הבית חילול.
רבא מוסיף שבקדשי מזבח בעלי מום היא יכולה להיות חילול, ורב אשי — שבבעל מום הדבר תלוי היכן הניח ידו.
- למימרא״למימרא דתחת לישנא דאתפוסי הוא״. מהמשנה משמע ש״תחת זו״ היא לשון התפסה, כלומר לשון תמורה.ממשנתנו משמע שתחת היא לשון התפסה כתמורה
- ורמינהו״ורמינהו״ מברייתא: אדם העמיד בהמת חולין לפני בהמת קדשי בדק הבית ואמר ״חליפת זו״ או ״תמורת זו״ — ״לא אמר כלום״. אלו לשונות תמורה, ואין תמורה בקדשי בדק הבית.קושיה: בקדשי בדק הבית חליפת ותמורת לא מועילים
- המשך הברייתאאבל ״תחת זו״ או ״מחוללת על זו״ — ״דבריו קיימין״. ההקדש יוצא לחולין ובהמת החולין נכנסת תחתיו, כי קדשי בדק הבית נפדים אף תמימים. מכאן ש״תחת״ היא לשון חילול (רש״י).תחת זו ומחוללת על זו מועילים בקדשי בדק הבית
- קושיה: מאי שנאאם ״תחת״ ״לישנא דאיתפוסי היא״, ״מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא״? מדוע ״חליפת״ ו״תמורת״ בתחילת הברייתא אינן מועילות, ו״תחת״ שבסופה כן מועילה?קושיה: אם תחת לשון התפסה, מדוע היא מועילה בסיפא?
- תשובת אבייאמר אביי: ״תחת״ ״משכחת לה לישנא דאיתפוסי ולישנא דאחולי״ — המילה משמשת בשני מובנים: פעמים היא לשון התפסה, שבהמת החולין מתקדשת וקדושת ההקדש נשארת במקומה, ופעמים לשון חילול, שדבר אחד בא במקום חברו והראשון יוצא. לכן אין סתירה: המשנה והברייתא עוסקות בהקדשים שונים, ולכל מובן מביא אביי פסוק.אביי: תחת משמשת גם לשון התפסה וגם לשון חילול
- לשון התפסהדף כ״זהראיה ללשון התפסה: ״ואם תחתיה תעמוד הבהרת״ (ויקרא יג, כג) — ״תחתיה״ פירושו שהבהרת עמדה במקומה. זה דומה להתפסת תמורה: בהמת החולין מתקדשת, וקדושת בהמת ההקדש נשארת במקומה (רש״י).התפסה: תחתיה תעמוד הבהרת, נשארת במקומה
- לשון חילולדף כ״זוהראיה ללשון חילול: ״תחת הנחושת אביא זהב״ (ישעיה ס, יז) — כאן ״תחת״ פירושו החלפה: הזהב בא במקום הנחושת, דבר אחד מוחלף בדבר אחר.חילול: תחת הנחושת אביא זהב, דבר מוחלף בדבר
- והלכךדף כ״זלכן מובן המילה נקבע לפי סוג ההקדש: ״גבי קדשי מזבח דעבדין תמורה״ היא לשון התפסה, ולכן במשנה ״הרי זו תחת זו״ היא תמורה; ״גבי קדשי בדק הבית דלא עבדין תמורה״ היא לשון חילול, ולכן בברייתא ״תחת זו״ מועילה כמו ״מחוללת על זו״ ומוציאה את ההקדש לחולין. רש״י: מפני שהמילה משמעה שני הדברים, מסרה הכתוב לחכמים, היודעים היכן היא התפסה והיכן חילול.מסקנה: בקדשי מזבח תחת היא התפסה, בבדק הבית חילול
- רבאדף כ״זאמר רבא: ״אפילו בקדשי מזבח משכחת לה לישנא דאחולי״ — ״כגון שהיה הקדש בעל מום״. בהמה כזו אינה עומדת להקרבה אלא לפדיון, ולכן ״תחת זו״ שנאמר עליה יכול להיות לשון חילול שמוציא אותה לחולין — אף שבעל מום של קדשי מזבח עושה גם תמורה (שטיינזלץ).רבא: גם בקדשי מזבח, בבעל מום תחת היא חילול
- רב אשידף כ״זאמר רב אשי: ״אפילו בבעל מום נמי״ ״תחת״ יכולה להיות כל אחת משתי הלשונות, והסימן הוא היכן הניח ידו. ״ידו אקודש — חול הוי״: הניח ידו על בהמת ההקדש ואמר ״זו תחת זו״ — ניכר שכוונתו להוציא אותה לחולין, וזה חילול. ״ידו אחול — קודש הוי״: הניח ידו על בהמת החולין — ניכר שכוונתו להתפיס בה קדושה, והיא נעשית תמורה, שהרי קדש בעל מום עושה תמורה (רש״י).רב אשי: בבעל מום תלוי היכן הניח ידו
הסוגיה ממשיכה בדף כ״ז
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.