ברכות מ״ז
הבוצע וה״אמן״, מי מצטרף לסעודה באמצע, ומי ומה מצטרפים לזימון: דבר מותר באכילה, אדם מחויב, וקטנים ועבדים בעשרה.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את מנהגי הסעודה — הבוצע שטועם ראשון, ההמתנה בקערה והמתנה לאמן — ועובר למי שמצטרף באמצע הסעודה ומי מברך.
אחר כך הגמרא עוברת על סעיפי המשנה של שלשה שאכלו: שואלת על כל אחד פשיטא ומחפשת חידוש — דמאי, מעשר ראשון בשבלים ובכרי, פדיון שלא כהלכה, שמש וכותי, ואגב כך הגדרות עם הארץ — ואז על מי שאין מזמנין עליו.
לבסוף בודקים מי מצטרף לשלשה ולעשרה: קטן ועבד (ואגב כך שכר המשכים לבית הכנסת), ארון, שבת וקטן פורח, עד קטן היודע למי מברכים.
עמוד א · גמרא
הבוצע והמסובים — מי אוכל ראשון
בקצרה — על מה הסוגיה
בסעודה המסובים אינם אוכלים לפני שהבוצע טועם. רב ספרא מדייק בלשון רב, ובברייתא נקבע מי ממתין למי בקערה אחת.
- דין רברב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת אמר משמו של רב: ״אין המסובין רשאין לאכול כלום״ עד שיטעם הבוצע — מי שבצע את הפת אחרי הברכה הוא הטועם ראשון, ורק אחריו המסובים.רב: המסובים לא אוכלים לפני שהבוצע טועם
- תיקון הנוסחרב ספרא ישב ואמר: ״לטעום איתמר״ — רב לא אמר ״לאכול״ אלא ״אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום הבוצע״. מיד תשאל הגמרא מה משתנה בכך.רב ספרא מתקן: רב אמר לטעום ולא לאכול
- למאי נפקא מינה?אין הבדל בדין בין ״לאכול״ ל״לטעום״ — אם כן ״למאי נפקא מינה״? מה הועיל התיקון?קושיה: אם המשמעות זהה, מה הועיל התיקון?
- לשון הרבהתיקון נוגע ללשון ולא לדין: ״חייב אדם לומר בלשון רבו״, בלי לשנות אפילו פרט קטן (רש״י: אין חלוק בדבר).תשובה: חייבים לומר את דברי הרב בלשונו המדויקת
- ברייתאקערה אחתברייתא: כשאוכלים מקערה אחת, ״שנים ממתינין זה לזה״ — אף אחד אינו מתחיל לפני חברו; אבל ״שלשה אין ממתינין״, וכל אחד אוכל כרצונו.ברייתא: שניים בקערה ממתינים זה לזה, שלשה לא
- הבוצע ראשון״הבוצע הוא פושט ידו תחילה״ — הוא הראשון שלוקח מהפת. אם רוצה לכבד את רבו או מי שגדול ממנו שייקח ראשון, ״הרשות בידו״.הבוצע לוקח ראשון, ורשאי לכבד את רבו
עמוד א · גמרא
״אמן״ אחרי הברכה — כמה להמתין ואיך עונים
בקצרה — על מה הסוגיה
הבוצע מחכה עד שיענו ״אמן״ — כולם או רק רובם. רב חסדא מסביר מדוע די ברוב, ומכאן לברייתא על ״אמן״ פגומה ולדברי בן עזאי.
- רבה בר בר חנהרבה בר בר חנה, בבית רב שמואל בר רב קטינא שבו עסק בענייני נישואי בנו, הקדים לשבת והשנה לבנו (שהחתן רגיל לבצוע — רש״י): ״אין הבוצע רשאי לבצוע״ עד שתכלה ״אמן״ מפי העונים. עניית אמן היא חלק מהברכה ולכן הברכה לא כלתה בלעדיה (רש״י).הבוצע לא בוצע עד שכל העונים סיימו אמן
- רב חסדארוברב חסדא אמר: מספיק שתכלה ״אמן״ ״מפי רוב העונים״ — אין צורך לחכות לכולם.רב חסדא: די לחכות עד שרוב העונים סיימו
- רמי בר חמא״מאי שנא רובא״? אם המתנה לרוב נדרשת משום שהברכה ״עדיין לא כלתה״ בלי אמן — גם כשרק המיעוט לא ענה עדיין הברכה לא כלתה, ולמה לא מחכים להם?קושיה: אם אמן מעכבת, גם המיעוט צריך לסיים
- שאני אומר״שאני אומר״: מי שעונה ״אמן״ ״יותר מדאי״ — מאריך בה יותר מהראוי — אינו אלא טועה. לכן אין צריך להמתין למאריכים, ודי ברוב.תשובה: המאריך באמן טועה, ולכן אין מחכים לו
- ברייתאאמן פגומהברייתא: אין עונין ״אמן חטופה״ (נבלעת האות א, בחטף), קטופה (נחתכת הנו״ן ואינה נשמעת — רש״י), ויתומה (עונה בלי לדעת על איזו ברכה). וכן ״לא יזרוק ברכה מפיו״ — לא יאמר ברכה במהירות כאילו הוא נפטר ממשא (רש״י).ברייתא: אמן חטופה, קטופה או יתומה אסורות, וכן ברכה מהירה
- בן עזאיבן עזאי אומר: העונה אמן יתומה — בניו יהיו יתומים; חטופה — ימיו יתחטפו; קטופה — ימיו יתקטפו. ולעומתם ״המאריך באמן״ — מאריכים לו ימיו ושנותיו, אך לא להפריז באריכות.בן עזאי: פגם באמן פוגע בימיו, והאריכות מאריכה אותם
חשבו לפני שממשיכים
מה משותף לשלוש הפגמים ״חטופה״, ״קטופה״ ו״יתומה״ בברייתא?
בכל אחד העונה אינו עונה כראוי: חטופה — בולע את האות א, קטופה — חותך ואינו מוציא את הנו״ן, יתומה — עונה בלי לדעת על איזו ברכה (רש״י ו־S).
עמוד א · גמרא
מצטרף באמצע הסעודה — האם הוא מצטרף ומי מברך
בקצרה — על מה הסוגיה
שני מעשים על מי שמגיע אחרי שהסעודה התחילה: האם אפשר לצרפו לזימון אם החברים כבר סיימו, ומי מברך — הגדול שהגיע או מי שהיה מההתחלה.
- מעשהרב שימירב ושמואל ישבו בסעודה. בא רב שימי בר חייא, ו״קמסרהב ואכיל״ — מיהר לאכול כדי להצטרף אליהם לזימון (רש״י).רב שימי בר חייא מיהר לאכול כדי להצטרף לזימון
- רב: סיימנורב מסרב: ״אנן אכילנא לן״ — כבר סיימנו את הסעודה לפני שבאת, ואין לך מקום להצטרף אלינו.רב: סיימנו לאכול ולכן אינך מצטרף
- שמואל: לא סיימנושמואל חולק: ״אלו מייתו לי ארדיליא וגוזליא לאבא״ — לו הביאו לי פטריות, שחביבות עלי לקינוח הסעודה, ולרב (שהוא קורא לו אבא) גוזלות, ״מי לא אכלינן״? היינו אוכלים. לכן הסעודה לא נגמרה ורב שימי מצטרף (רש״י).שמואל: היינו אוכלים עוד אם יביאו, ולכן הסעודה לא נגמרה
- מעשהרב אחאתלמידי רב ישבו בסעודה ונכנס רב אחא. אמרו: ״אתא גברא רבא דמברך לן״ — הגיע אדם גדול והוא יברך עבורנו.תלמידי רב: רב אחא הגדול יברך לנו
- רב אחא: לא כךרב אחא דוחה: ״מי סבריתו דגדול מברך״? ״עיקר שבסעודה מברך״ — מי שהיה בתחילת הסעודה (רש״י), לא הגדול שהצטרף אחר כך.רב אחא: מברך מי שהיה בתחילת הסעודה, לא הגדול
- הלכהאך ההלכה אחרת: ״הלכתא גדול מברך״, ״אף על גב דאתא לבסוף״ — הגדול מברך אפילו שבא אחרון, ודברי רב אחא לא נתקבלו להלכה.מסקנה: הגדול מברך גם אם הצטרף בסוף
עמוד א–ב · משנה וגמרא
מי מצטרף לזימון — החידוש בכל סעיף של המשנה
🔑 מפתח לסוגיה
המשנה מונה על מי מזמנין — מי נחשב אוכל לצירוף לשלשה: מי שאכל דמאי, מעשר ראשון שנטלה תרומתו, מעשר שני והקדש שנפדו, שמש שאכל כזית וכותי — מזמנין עליו; ומי שאכל טבל, מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו, מעשר שני והקדש שלא נפדו, שמש שאכל פחות מכזית, ונכרי — אין מזמנין עליו. ברקע: מי שאכל דבר אסור אינו מצטרף, כי ברכה עליו היא ברכה הבאה בעבירה (רש״י).
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא שואלת על כל סעיף במשנה מה החידוש. בדמאי — איך אוכל דבר שלכאורה אסור מצטרף; במעשר ראשון — ההבדל בין הקדמה בשבלים להקדמה בכרי; ובמעשר שני, הקדש ושמש — מקרים צרים.
- משנהדמאיהמשנה: ״אכל דמאי״ — מזמנין עליו. דמאי הוא תבואה שנקנתה מעם הארץ ויש ספק אם הופרשו ממנה מעשרות (רש״י).משנה: האוכל דמאי מצטרף לזימון
- הא לא חזי ליה״הא לא חזי ליה״! דמאי אסור באכילה, ולכן ברכת הזימון עליו היא ברכה הבאה בעבירה — ״בוצע ברך נאץ ה׳״ (רש״י).קושיה: דמאי אסור, אז הזימון עליו ברכה בעבירה
- יכול להפקיר״כיון דאי בעי מפקר להו לנכסיה״ — אם ירצה יפקיר את נכסיו ויהיה עני — ״וחזי ליה״, שהרי שנינו: מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי. מותר להאכילם דמאי כי רוב עמי הארץ מעשרים, והאיסור הוא חומרא דרבנן בלבד (רש״י); אכסניא כאן היא חיל המלך שבני העיר חייבים לזון, והם כעניים כי אינם במקומם (רש״י). אם כן הדמאי ראוי גם לו.תשובה: יכול להפקיר נכסיו ולהיות עני, ועניים אוכלים דמאי
- רב הונאבית שמאי״ואמר רב הונא״: שנינו בברייתא — ״בית שמאי אומרים״ אין מאכילין את העניים ואת האכסניא דמאי. כלומר ההיתר להאכיל עניים דמאי, שעליו נשען התירוץ, הוא כשיטת בית הלל.רב הונא: לבית שמאי אין מאכילים עניים דמאי — התירוץ כבית הלל
- משנהמעשר ראשוןהמשנה: מצרפים גם את מי שאכל ״מעשר ראשון שנטלה תרומתו״ — המעשר שמקבל הלוי, לאחר שהפריש ממנו תרומת מעשר (החלק שהלוי נותן לכהן).משנה: מעשר ראשון שנטלה תרומתו מצטרף
- פשיטאפשיטא! זה המצב התקין — התרומה כבר הופרשה ואין חשש. מה צריך ללמדנו שאפשר לצרף?קושיה: זה המצב התקין, מה החידוש?
- הקדימו בשבלים״לא צריכא״ אלא כשהלוי ״הקדימו בשבלים״ — לקח את המעשר כשהתבואה עדיין בשיבולים, והפריש תרומת מעשר, אך ״לא הפריש תרומה גדולה״ שמגיעה לכהן. לכתחילה לא עושים כך, אך אחרי מעשה מצרפים.תשובה: הלוי לקח בשבלים ולא הפריש תרומה גדולה, ובדיעבד מצרפים
- מקורריש לקישזה ״כדרבי אבהו אמר ריש לקיש״: מעשר ראשון שהוקדם בשבלים ״פטור מתרומה גדולה״, שנאמר ״והרמתם ממנו תרומת ה׳ מעשר מן המעשר״ — ללוי נאמר להפריש מעשר מן המעשר, ולא תרומה גדולה וגם תרומת מעשר.ריש לקיש: מעשר שהוקדם בשבלים פטור מתרומה גדולה, מהפסוק
- רב פפא: גם בכרירב פפא לאביי: ״אי הכי״, אם הפסוק פוטר, ״אפילו הקדימו בכרי נמי״! גם מעשר שנלקח מערימת התבואה ייפטר מתרומה גדולה.קושיה: אם הפסוק פוטר, גם הקדמה בכרי תיפטר?
- אביי: עליך אמר קראאביי משיב: ״עליך אמר קרא״ — כנגד טענה כזו יש פסוק: ״מכל מעשרתיכם תרימו״, שמחייב להפריש תרומה גדולה גם ממתנות הלויים (S).אביי: פסוק אחר מחייב תרומה גדולה גם מהמעשר
- ומה ראית״ומה ראית״? מה מכריע שהפסוק הזה מדבר על הקדמה בכרי, והפסוק הראשון על הקדמה בשבלים?קושיה: מה מכריע שהפסוק מדבר דווקא על הקדמה בכרי?
- אידגן ולא אידגן״האי אידגן והאי לא אידגן״: בכרי התבואה כבר נעשתה דגן, ונאמר ראשית דגנך לכהן — לכן כבר חלה עליה זכות הכהן ואי אפשר לפטור. בשיבולים היא עוד לא דגן, ולא חלה זכות הכהן (רש״י).אביי: בכרי התבואה כבר דגן וחלה זכות הכהן, בשבלים לא
- משנהמעשר שני והקדשהמשנה: מצרפים את מי שאכל ״מעשר שני והקדש שנפדו״ — דברים שחלה עליהם קדושה ופדיון מוציא אותם לחולין.משנה: מעשר שני והקדש שנפדו מצטרפים
- פשיטאפשיטא! אחרי הפדיון הם מותרים באכילה.קושיה: אחרי פדיון הם מותרים, מה החידוש?
- הכא במאי עסקינן״הכא במאי עסקינן״: כשהבעלים נתן את הקרן ולא את החומש — התוספת החמישית שמוסיפים כשהבעלים פודה (רש״י). והחידוש: ״אין חומש מעכב״, הפדיון תקף גם בלעדיו.תשובה: נתן קרן בלי חומש, והחומש אינו מעכב
- משנהשמשהמשנה: ״השמש שאכל כזית״ — מצטרף. השמש הוא מי שעומד כל הזמן לשרת את הסועדים.משנה: שמש שאכל כזית מצטרף
- פשיטאפשיטא! הוא אכל כזית כמו כולם.קושיה: הוא אכל כזית, מה החידוש?
- מהו דתימא״מהו דתימא״ — יכולת לחשוב ש״שמש לא קבע״: הוא הולך ובא ואין לו קביעות (רש״י), ולכן סעודתו אינה סעודה קבועה. ״קא משמע לן״ שגם הוא מצטרף.תשובה: היה אפשר לחשוב ששמש אינו קובע, והמשנה מלמדת שמצטרף
חשבו לפני שממשיכים
הא לא חזי ליה — כיצד מצרפים אוכל דמאי, והרי אסור לאכלו?
כיון שאם ירצה יפקיר את נכסיו ויהיה עני, ועניים מאכילים דמאי — אך הגמרא מעירה שלפי בית שמאי אין מאכילים עניים דמאי.
עמוד ב · גמרא
כותי ועם הארץ — על מי מזמנים
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה מצרפת כותי, והברייתא אוסרת לצרף עם הארץ. אביי ורבא מיישבים בדרכים שונות, ואגב כך מובאות הגדרות לעם הארץ והמעשה ברמי בר חמא.
- משנהכותיהמשנה: ״והכותי״ — מזמנין עליו, כלומר כותי מצטרף לזימון.משנה: כותי מצטרף לזימון
- אמאיאמאי? גם אם הכותי נחשב כישראל, ״לא יהא אלא עם הארץ״ — והרי תניא ברייתא שאין מזמנין על עם הארץ!קושיה: כותי הוא לכל היותר עם הארץ, ועל עם הארץ אין מזמנין
- אביי: כותי חבראביי: המשנה מדברת ״בכותי חבר״ — תלמיד חכם (S), ולא בעם הארץ, ולכן הברייתא אינה חלה עליו.אביי: המשנה עוסקת בכותי חבר ולא בעם הארץ
- רבא: עם הארץ דרבנןרבא: ״אפילו תימא בכותי עם הארץ״ — גם כותי עם הארץ מזמנים עליו, כי הברייתא עוסקת ב״עם הארץ דרבנן״ — לפי החכמים החולקים על רבי מאיר בהגדרת עם הארץ.רבא: הברייתא מדברת בעם הארץ לפי חכמים, וכותי אינו כזה
- ברייתאהגדרותההסבר לכך בברייתא: ״איזהו עם הארץ״? רבי מאיר: מי שאינו אוכל חולין בטהרה. וחכמים: מי שאינו מעשר את פירותיו כראוי. לפי חכמים הקובע הוא המעשרות.ברייתא: לרבי מאיר עם הארץ לא אוכל חולין בטהרה, לחכמים לא מעשר
- הכותים מעשריםוהכותים ״עשורי מעשרי כדחזי״ — מעשרים כראוי, כי הם זהירים במה שכתוב בתורה. ״אמר מר״: כל מצווה שהחזיקו בה כותים — מדקדקים בה יותר מישראל. לכן אינם עם הארץ לפי חכמים.הכותים מעשרים כראוי, ולכן אינם עם הארץ לפי חכמים
- ברייתאמי עם הארץואגב כך ברייתא נוספת: ״איזהו עם הארץ״? רבי אליעזר — מי שאינו קורא קריאת שמע ערבית ושחרית; רבי יהושע — מי שאינו מניח תפילין; בן עזאי — מי שאין לו ציצית בבגדו; רבי נתן — מי שאין מזוזה על פתחו; רבי נתן בר יוסף — מי שאינו מגדל את בניו לתלמוד תורה; ואחרים — אפילו מי שקרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים.ברייתא: שש הגדרות לעם הארץ, האחרונה למי שלא שימש חכמים
- הלכה כאחרים״אמר רב הונא: הלכה כאחרים״ — גם מי שלמד ולא שימש תלמידי חכמים, ולא שמע מהם את פירוש הדברים (S), נחשב עם הארץ.רב הונא: הלכה כאחרים, מי שלא שימש חכמים הוא עם הארץ
- מעשהרמי בר חמארמי בר חמא ״לא אזמין עליה״ את רב מנשיא בר תחליפא, ששנה ספרא וספרי והלכות — לא צירף אותו לזימון, משום שלמד לבדו בלי לשמש חכמים. כשנפטר רמי בר חמא אמר רבא: לא מת אלא בגלל שלא צירף את רב מנשיא.רמי בר חמא לא צירף את רב מנשיא, ונפטר בגלל זה
- והתניאוהתניא: אחרים אומרים — מי שקרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים הוא עם הארץ! אם כך, רמי בר חמא צדק, ולמה נענש?קושיה: לפי הברייתא רב מנשיא עם הארץ, אז מדוע נענש רמי?
- שאני רב מנשיא״שאני רב מנשיא בר תחליפא״ — הוא ״משמש לרבנן״, שימש חכמים; רמי בר חמא הוא ש״לא דק אבתריה״, לא בדק אחריו (רש״י).תשובה: רב מנשיא כן שימש חכמים, ורמי לא בדק
- לישנא אחרינא״לישנא אחרינא״: מי ש״שמע שמעתתא מפומייהו דרבנן וגריס להו״ — שמע הלכות מפי החכמים ולמד אותן — ״כצורבא מרבנן דמי״, נחשב כתלמיד חכם גם אם לא שימש אותם ממש.לישנא אחרינא: מי ששמע הלכות מפי חכמים נחשב תלמיד חכם
עמוד ב · משנה וגמרא
מי ומה אין מזמנין עליו — ״פשיטא״ וחידושו
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מקשה ״פשיטא״ על כל סעיף ושואלת מה בכל זאת מחדשת המשנה: טבל מדרבנן, הקדמה בכרי, פדיון פגום, ובגר שמל ולא טבל.
בשמש שאכל פחות מכזית אין חידוש, והוא נשנה לשם הסימטריה.
- משנהטבלהמשנה: ״אכל טבל״ — אין מזמנין עליו. טבל הוא פירות או תבואה שעדיין לא הופרשו מהם התרומות והמעשרות, ולכן הם אסורים באכילה.משנה: האוכל טבל אינו מצטרף
- פשיטא״טבל פשיטא״! הוא אסור באכילה, ובוודאי שאין מזמנין על אכילת איסור.קושיה: טבל אסור, מה החידוש שאין מזמנין עליו?
- טבל מדרבנן״לא צריכא״ אלא ב״טבל טבול מדרבנן״ — טבל שמן התורה היה מותר לאכלו ורק חכמים אסרוהו, ואף עליו אין מזמנין.תשובה: מדובר בטבל שאסור רק מדרבנן
- היכי דמי״היכי דמי״? כיצד נוצר טבל שחיובו רק מדרבנן?קושיה: איך נוצר טבל שחיובו רק מדרבנן?
- עציץ שאינו נקוב״בעציץ שאינו נקוב״ — פרי שגדל בעציץ שאין בו נקב נחשב מנותק מהארץ ופטור מן התורה ממעשר; חכמים חייבוהו, ולכן זה טבל מדרבנן.תשובה: פרי שגדל בעציץ שאינו נקוב
- משנהמעשר ראשוןהמשנה: ״מעשר ראשון״ שלא נטלה תרומתו — אין מזמנין עליו. לפי רש״י הכוונה לתרומה גדולה שלא הופרשה ממנו.משנה: מעשר ראשון שלא הופרשה ממנו תרומה אינו מצטרף
- פשיטאפשיטא! בלי תרומה הוא טבל ואסור באכילה.קושיה: בלי תרומה הוא טבל, מה החידוש?
- הקדימו בכרי״לא צריכא״ אלא כשהלוי ״הקדימו בכרי״ — לקח את המעשר מהערימה. ״מהו דתימא״ כדברי רב פפא לאביי לעיל, שגם כאן פטור מתרומה גדולה; ״קא משמע לן כדשני ליה״ — המשנה מלמדת כתשובת אביי, שבכרי חייב בתרומה ולכן אסור.תשובה: הקדמה בכרי, ולא כקושיית רב פפא אלא כתשובת אביי
- משנהמעשר שני והקדשהמשנה: ״מעשר שני״ והקדש שלא נפדו — אין מזמנין עליהם.משנה: מעשר שני והקדש שלא נפדו אינם מצרפים
- פשיטאפשיטא! כל עוד לא נפדו הם קדושים ואסורים באכילה.קושיה: מה שלא נפדה אסור, מה החידוש?
- נפדו ולא כהלכתן״לא צריכא״ אלא ב״נפדו ולא נפדו כהלכתן״ — ניסו לפדות אך הפדיון לא נעשה כדין, ואז הם נשארו באיסורם.תשובה: נפדו, אך לא כהלכתם
- מעשר שניאסימוןבמעשר שני: ״פדאו על גבי אסימון״ — שילם בחתיכות כסף שלא נטבעה בהן צורה (רש״י). והתורה אמרה ״וצרת הכסף בידך״ — כסף שיש עליו צורה, ולא אסימון.מעשר שני שנפדה באסימון לא נפדה, כי נדרש כסף עם צורה
- הקדשקרקעבהקדש: ״חללו על גבי קרקע״ — נתן קרקע תמורתו ולא כסף. והתורה אמרה ״ונתן הכסף וקם לו״ — הפדיון בכסף ולא בקרקע.הקדש שחוללו על קרקע לא נפדה, כי נדרש כסף
- משנהשמשהמשנה: ״השמש שאכל פחות מכזית״ — אין מזמנין עליו.משנה: שמש שאכל פחות מכזית אינו מצטרף
- פשיטאפשיטא! פחות מכזית אינו שיעור אכילה שמחייב.קושיה: פחות מכזית אינו מחייב, מה החידוש?
- איידי דתנא רישאאין חידוש: ״איידי דתנא רישא כזית, תנא סיפא פחות מכזית״ — מתוך שהרישא שנתה ״כזית״, שנתה הסיפא את ההפך מתוך שגרת הלשון.תשובה: נשנה בסיפא רק בגלל הרישא
- משנהנכריהמשנה: ״והנכרי״ — אין מזמנין עליו.משנה: נכרי אינו מצטרף
- פשיטאפשיטא! הנכרי אינו מחויב כלל בברכת המזון.קושיה: נכרי אינו מחויב, מה החידוש?
- גר שמל ולא טבל״הכא במאי עסקינן״ — לא בגוי רגיל אלא ב״גר שמל ולא טבל״. ״אמר רבי זירא אמר רבי יוחנן״: אינו גר עד שימול ויטבול, וכל עוד לא טבל הוא גוי.תשובה: גר שמל ולא טבל, שעדיין גוי
עזרים — טבלת שיטות
החידוש בכל סעיף
| המקרה | החידוש | |
|---|---|---|
| טבל | בעציץ שאינו נקוב | גם טבל דרבנן אינו מצרף |
| מעשר ראשון | הקדימו בכרי | חייב בתרומה גדולה |
| מעשר שני | פדאו על אסימון | אין פדיון בלי צורה |
| הקדש | חללו על קרקע | אין פדיון בקרקע |
| שמש | פחות מכזית | אין חידוש |
| נכרי | גר שמל ולא טבל | עדיין גוי |
עמוד ב · משנה וגמרא
קטן ועבד — האם מצטרפים לזימון ולעשרה
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי יוסי מצרף קטן בעריסה, והגמרא מיישבת עם המשנה בכך שמדובר בצירוף לעשרה. מכאן לעבד בעשרה ולשחרור העבד של רבי אליעזר.
- משנהנשים עבדים וקטניםהמשנה: ״נשים ועבדים וקטנים״ — אין מזמנין עליהן; אינם מצטרפים לשלשה.משנה: נשים, עבדים וקטנים אינם מצטרפים לזימון
- רבי יוסירבי יוסי (ורש״י גורס: רב אסי) אמר: ״קטן המוטל בעריסה״ — תינוק שעוד שוכב בעריסה — מזמנין עליו.רבי יוסי: קטן בעריסה כן מצטרף
- והא תנן״והא תנן״: נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן! דברי רבי יוסי סותרים את המשנה.קושיה: דברי רבי יוסי סותרים את המשנה
- כרבי יהושע בן לוי״הוא דאמר כרבי יהושע בן לוי״: אף שקטן בעריסה אין מזמנין עליו בשלשה, ״עושין אותו סניף לעשרה״ — מצרפים אותו להשלמת עשרה בזימון בהזכרת השם. אליו התכוון רבי יוסי.תשובה: רבי יוסי מדבר על צירוף לעשרה, כרבי יהושע בן לוי
- תשעה ועבדועוד אמר רבי יהושע בן לוי: ״תשעה ועבד מצטרפין״ — תשעה ישראלים ועבד נחשבים כעשרה.רבי יהושע בן לוי: תשעה ועבד מצטרפים לעשרה
- מיתיבימיתיבי: מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה, ו״שחרר עבדו״ והשלימו לעשרה. משמע ש״שחרר — אין, לא שחרר — לא״: אם עבד מצטרף, למה שחררו?קושיה: ר׳ אליעזר שחרר עבד, כי עבד לא מצטרף
- תרי איצטריכו״תרי איצטריכו״ — היו חסרים שניים. ״שחרר חד ונפיק בחד״: שחרר עבד אחד, והשני הצטרף כעבד לפי הדין של תשעה ועבד.תשובה: חסרו שניים, שחרר אחד והשני הצטרף כעבד
- והיכי עביד הכי״והיכי עביד הכי״? הרי אמר רב יהודה: המשחרר עבדו עובר בעשה, שנאמר ״לעלם בהם תעבדו״.קושיה: המשחרר עבד כנעני עובר בעשה, איך שחרר?
- לדבר מצוה״לדבר מצוה שאני״ — לצורך מצווה מותר לשחרר.תשובה: לדבר מצווה מותר לשחרר
- מצוה הבאה בעברהאבל זו ״מצוה הבאה בעברה״! המצווה התאפשרה רק על ידי עבירה, ולכן היא פגומה.קושיה: זו מצווה הבאה בעבירה
- מצוה דרבים״מצוה דרבים שאני״ — מצווה של רבים, להוציא רבים ידי חובתם בקדושה (רש״י), מתירה אפילו שחרור.תשובה: מצווה של רבים שונה ומותרת
חשבו לפני שממשיכים
רבי אליעזר שחרר עבד כדי להשלים עשרה — איך התירו, והרי המשחרר עבדו עובר בעשה?
לדבר מצווה מותר; ולשאלה שזו מצווה הבאה בעבירה — מצווה של רבים שונה, שבה מוציאים רבים ידי חובתם בקדושה.
עמוד ב
המשכים לבית הכנסת — שכר כנגד כולם
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי יהושע בן לוי משבח את המשכים לבית הכנסת ונמנה בעשרה הראשונים; הגמרא מתקנת שאינו נוטל את שכר הבאים אחריו, אלא מקבל שכר כנגד כולם.
- השכמה לבית הכנסתריבוי המצטרפים למנין עולה לעוד דין של רבי יהושע בן לוי: ״לעולם ישכים אדם לבית הכנסת״ כדי להימנות עם עשרה הראשונים, ״שאפילו מאה באים אחריו״ — ״קבל עליו שכר כולם״.רבי יהושע בן לוי: המשכים לבית הכנסת מקבל שכר כמו כל הבאים אחריו
- שכר כולם סלקא דעתך״שכר כולם סלקא דעתך״?! וכי יטול שכרם מהם?קושיה: וכי יטול את שכרם של הבאים אחריו?
- שכר כנגד כולם״אלא אימא״: ״נותנין לו שכר כנגד כולם״ — שכרו שווה לשכרם, ואינו בא על חשבונם.תשובה: מקבל שכר כנגד כולם, לא על חשבונם
עמוד ב · המשך בדף מח׳
עוד מצטרפים לשלשה ולעשרה — ארון, שבת וקטן פורח
בקצרה — על מה הסוגיה
אמוראים מנסים לצרף ארון, שבת וקטן פורח, ורב נחמן דוחה את הראשונים בטענה שאינם אדם.
הגמרא מסכמת שאין הלכה כאלה אלא קטן היודע למי מברכים, ומעשה באביי ורבא (בדף מח׳).
- תשעה וארון״אמר רב הונא״: ״תשעה וארון מצטרפין״ — תשעה אנשים וארון הקודש נחשבים כעשרה.רב הונא: תשעה וארון מצטרפים לעשרה
- וארון גברא הוא״אמר ליה רב נחמן״: ״וארון גברא הוא״? ארון אינו אדם, ואי אפשר למנותו בעשרה.קושיה: ארון אינו אדם ואי אפשר למנותו
- נראין כעשרה״אלא אמר רב הונא״ — כך יש לומר את דבריו: ״תשעה נראין כעשרה״ — מצטרפין. לא ארון משלים את המניין, אלא תשעה שנראים כעשרה.רב הונא חוזר: תשעה שנראים כעשרה מצטרפים
- כי מכנפי״אמרי לה כי מכנפי״: כשהם מכונסים יחד, שאי אפשר להבחין בכל אחד בנפרד ולכן נראים כעשרה (רש״י).גרסה אחת: תשעה מצטרפים כשהם מכונסים יחד
- כי מבדרי״ואמרי לה כי מבדרי״: כשהם מפוזרים, שנראים יותר מרובים (רש״י).גרסה אחרת: תשעה מצטרפים כשהם מפוזרים
- שנים ושבת״אמר רב אמי״: ״שנים ושבת מצטרפין״ — שנים ושבת נחשבים כשלשה.רב אמי: שנים ושבת מצטרפים לשלשה
- ושבת גברא הוא״אמר ליה רב נחמן״: ״ושבת גברא הוא״?! שבת אינה אדם.קושיה: שבת אינה אדם ואי אפשר למנותה
- תלמידי חכמים המחדדין״אלא אמר רבי אמי״: ״שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה מצטרפין״ — נחשבים כשלשה (רש״י).רבי אמי חוזר: שני תלמידי חכמים המחדדים זה את זה נחשבים שלשה
- דוגמהדוגמה לשני תלמידי חכמים המחדדים זה את זה: ״מחוי רב חסדא״ — הראה והדגים: כגון הוא עצמו ורב ששת; ו״מחוי רב ששת״: כגון הוא עצמו ורב חסדא (S).רב חסדא ורב ששת: כל אחד הדגים בעצמו ובחברו
- קטן פורח״אמר רבי יוחנן״: ״קטן פורח — מזמנין עליו״. קטן פורח הוא ילד שעדיין קטן בשנים אך הביא סימני בגרות (רש״י).רבי יוחנן: קטן פורח מצטרף לזימון
- תניא נמי הכי״תניא נמי הכי״: קטן שהביא ״שתי שערות״ — מזמנין עליו; שלא הביא — אין מזמנין עליו; ״ואין מדקדקין בקטן״.ברייתא: קטן עם שתי שערות מצטרף, ואין מדקדקים בקטן
- הא גופא קשיא״הא גופא קשיא״: אמרת — הביא שתי שערות, אין; לא הביא, לא. ״והדר תני״ — ואין מדקדקין בקטן. הברייתא סותרת עצמה: מתנה בסימנים וגם אומרת שאין בודקים.קושיה: הברייתא מתנה בסימנים וגם אומרת שאין בודקים
- לאתויי מאי״לאתויי מאי״? אם מי שלא הביא שתי שערות אינו מצטרף, מה בא לרבות הסיפא ״אין מדקדקין בקטן״? הגמרא פותחת בתשובה בלשון שאלה — ״לאו…״ — שנמשכת בראש דף מח׳.שאלה: מה בא לרבות הסיפא האומרת שאין מדקדקין בקטן?
- לאתויי קטן פורחדף מח״לאתויי קטן פורח״: הסיפא מרבה קטן פורח. הסימנים — שתי שערות — נדרשים, אבל על גילו אין מדקדקים: לא בודקים אם הגיע לשנות הבגרות, י״ג שנה ויום אחד (רש״י). כך אין סתירה בברייתא, והיא מסייעת לרבי יוחנן.תשובה: מי שהביא סימנים — אין בודקים את גילו, כרבי יוחנן
- אין הלכהדף מח״ולית הלכתא ככל הני שמעתתא״ — אין הלכה ככל השמועות האלה. הגמרא אינה מפרטת לאילו מהן הכוונה, ובראשונים נחלקו מה נדחה כאן.מסקנה: אין הלכה ככל השמועות האלה
- קטן היודע למי מברכיןדף מחאלא ״כי הא דאמר רב נחמן״: ״קטן היודע למי מברכין — מזמנין עליו״. הקובע הוא שהקטן מבין למי הוא מברך — לקדוש ברוך הוא.רב נחמן: קטן היודע למי מברכים מצטרף
- מעשהאביי ורבא · דף מחהדגמה: אביי ורבא ישבו לפני רבה. שאל: ״למי מברכין״? ענו: לרחמנא. שאל: ״ורחמנא היכא יתיב״? רבא הראה לתקרה (רש״י: טללא — גג), ואביי יצא החוצה והראה לשמים.אביי ורבא ענו לרבה למי מברכים ואיפה הוא
- תרוייכו רבנןדף מחרבה: ״תרוייכו רבנן הויתו״ — שניכם תהיו חכמים. והפתגם: ״בוצין בוצין מקטפיה ידיע״ — הדלעת ניכרת כבר בצעירותה (רש״י).רבה: שניכם תהיו חכמים, כי הגדול ניכר כבר בקטנותו
עזרים — טבלת שיטות
תיקוני רב נחמן
| קושיית רב נחמן | התיקון | |
|---|---|---|
| תשעה וארון | וארון גברא הוא? | תשעה שנראים כעשרה |
| שנים ושבת | ושבת גברא הוא? | שני תלמידי חכמים המחדדים |
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.