ברכות מ״ח
מי מצטרף לזימון ומי מוציא אחרים, מי תיקן את ארבע הברכות, מנין ברכת המזון מן התורה ומה חייבים להזכיר בה
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף נפתח בשאלת המספרים בזימון: כמה מהעשרה צריכים לאכול לחם. משם עוברים למעשה בשמעון בן שטח וינאי, ולהבחנה בין מי שמצטרף לזימון לבין מי שמוציא אחרים ידי חובה.
בעמוד ב הגמרא עוברת לברכת המזון עצמה: מי תיקן כל אחת מארבע הברכות והיכן אומרים בשבת את קדושת היום;
המקור מן התורה בפסוק ״ואכלת ושבעת וברכת…״, ומשם לברכה שלפני האכילה, לברכת התורה ולברכה על הרעה;
ולבסוף מה חייבים להזכיר בברכת הארץ ובבונה ירושלים, והסוגיה נמשכת לתחילת הדף הבא.
עמוד א · גמרא
כמה מהעשרה צריכים לאכול לחם?
בקצרה — על מה הסוגיה
כמה מהעשרה חייבים לאכול לחם כדי שהשאר, שאכלו רק ירק, יצטרפו לזימון? רב: תשעה, ורב יהודה מרחיב גם לשמונה ושבעה.
לשישה — ר׳ ירמיה סבור שאותו טעם של רוב מספיק, ור׳ זירא סבור שנדרש רוב ניכר.
- הלכהרב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת מוסר משם רב: ״תשעה אכלו דגן ואחד אכל ירק״ — מצטרפין: כל העשרה מצטרפים לזימון בעשרה, אף שאחד מהם אכל רק ירק ולא לחם (דגן).רב: תשעה אכלו לחם ואחד ירק — כולם מצטרפים לעשרה
- בעיאר׳ זירא מספר: ״בעאי מיניה מרב יהודה״ — שאלתי את רב יהודה: ״שמנה מהו? שבעה מהו?״ — אם רק שמונה אכלו דגן והשנים האחרים אכלו ירק, או רק שבעה, האם עדיין מצטרפים לעשרה?ר׳ זירא: ואם רק שמונה או שבעה אכלו לחם?
- לא שנארב יהודה משיב: ״לא שנא״ — אין הבדל, וגם בשמונה ובשבעה הדין כבתשעה: מצטרפים.רב יהודה: אין הבדל, גם שמונה ושבעה מצטרפים
- שישה — ברור לר׳ זיראר׳ זירא מוסיף: ״ששה ודאי לא מבעיא לי״ — על שישה לא שאל כלל. הגמרא מסבירה בהמשך שהוא סבר שנדרש רוב ניכר. לפי שטיינזלץ, ברור היה לו ששישה אינם מספיקים ולכן לא שאל; לפי רש״י, אמר זאת בצער — חשש שבשישה לא היו מתירים, ולא שאל.ר׳ זירא: על שישה לא שאלתי כלל
- אותו טעם גם בשישהר׳ ירמיה אומר לו: ״שפיר עבדת דלא איבעיא לך״ — יפה עשית שלא שאלת, כי התשובה פשוטה. בשמונה ובשבעה ההיתר הוא ״משום דאיכא רובא״ — רוב המסובים אכלו דגן, ו״הכא נמי איכא רובא״: גם שישה מעשרה הם רוב, ולכן גם הם מצטרפים.קושיה: אותו טעם של רוב קיים גם בשישה מעשרה
- רוב ניכרהגמרא מסבירה את ר׳ זירא: ״ואיהו סבר רובא דמינכר בעינן״ — הוא סבר שצריך רוב ניכר של אוכלי דגן, ולא די ברוב כלשהו. שישה מול ארבעה אינם רוב כזה, ולכן לא ראה בשישה מקרה פשוט כמו ר׳ ירמיה.הגמרא: ר׳ זירא סבר שנדרש רוב ניכר, ושישה אינם כזה
עזרים — טבלת שיטות
כמה מהעשרה צריכים לאכול דגן?
| רב יהודה | ר׳ ירמיה | ר׳ זירא | |
|---|---|---|---|
| שמונה או שבעה | מצטרפין — ״לא שנא״ | מצטרפין — ״איכא רובא״ | שאל, ונענה ״לא שנא״ |
| שישה | לא נשאל | מצטרפין — ״הכא נמי איכא רובא״ | לא שאל — ״רובא דמינכר בעינן״ |
עמוד א–ב
מי ששתה יין בלבד: מצטרף או גם מוציא?
בקצרה — על מה הסוגיה
האם מי שלא אכל לחם, אלא שתה יין או טבל ברוטב, יכול לברך ברכת המזון בשם המסובים? מעשה בשמעון בן שטח וינאי מעלה את השאלה;
ר׳ יוחנן: להוציא אחרים נדרש כזית דגן. הברייתא של רשב״ג מדברת בצירוף בלבד, ורבא פוסק שהאוכל ירק והשותה יין מצטרף אך אינו מוציא.
- מעשה בינאי המלךינאי המלך ואשתו אכלו יחד. מאחר שהרג את חכמי ישראל, ״לא הוה ליה איניש לברוכי להו״ — לא היה מי שיברך להם. אשתו ביקשה שישבע שלא יצער את מי שתביא, והביאה את אחיה, שמעון בן שטח.ינאי הרג את החכמים; אשתו מביאה את אחיה לברך
- כבוד מול תורהינאי הושיב אותו ביניהם ואמר: ״חזית כמה יקרא עבידנא לך״ — ראה כמה כבוד אני עושה לך. שמעון השיב שאין זה ינאי המכבד אותו אלא התורה, שנאמר ״סלסלה ותרוממך תכבדך״. ינאי אמר לאשתו שהוא ״לא מקבל מרות״ — אינו מקבל סמכות.שמעון בן שטח: התורה מכבדת אותי; ינאי: אינו מקבל מרות
- ינאי וחביריו משלונתנו לשמעון כוס לברך. הוא אמר: ״היכי אבריך ברוך שאכל ינאי וחביריו משלו״ — איך אברך, הרי אני עצמי לא אכלתי (רש״י: לא נהניתי). לכן שתה את הכוס הראשונה, ובכך הצטרף לסועדים, ורק על כוס אחרת בירך.שמעון לא אכל, שתה כוס כדי להצטרף, ובירך על כוס אחרת
- לגרמיה הוא דעבדר׳ אבא בנו של ר׳ חייא בר אבא אומר משם ר׳ יוחנן: מה שעשה שמעון בן שטח ״לגרמיה הוא דעבד״ — לעצמו עשה (רש״י: אין אדם מודה לו), שהרי ר׳ יוחנן אמר: ״לעולם אינו מוציא את הרבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן״. רש״י: מרגע שאכל כזית דגן הוא חייב בברכה מדרבנן, ולכן יכול להוציא אחרים.ר׳ יוחנן: מעשהו לעצמו; להוציא אחרים צריך כזית דגן
- מיתיבימקשים מברייתא: רבן שמעון בן גמליאל אומר שמי ש״עלה והסיב עמהם״, ואפילו ״לא טבל עמהם אלא בציר״ (רק טבל מאכל בציר החריף שלפני המסובים), ו״לא אכל עמהם אלא גרוגרת אחת״ (תאנה יבשה אחת) — ״מצטרף״. הרי לא אכל כזית דגן, ובכל זאת מצטרף; משמע שאין צורך דווקא בדגן, ולכאורה גם יכול לברך.מיתיבי: לרשב״ג די בגרוגרת אחת, בלי דגן
- חילוק: מצטרף ≠ מוציא״איצטרופי מצטרף״ — הצירוף מועיל גם בלי כזית דגן, אבל ״להוציא את הרבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן״. הברייתא עוסקת בצירוף בלבד, ודברי ר׳ יוחנן עוסקים בהוצאה.חילוק: להצטרף די בגרוגרת; להוציא צריך כזית דגן
- איתמר נמי״איתמר נמי״ — כך נאמר גם בשם אמורא: רב חנא בר יהודה משם רבא חוזר על לשון אותה ברייתא — מי שרק טבל בציר ואכל גרוגרת אחת מצטרף — ומוסיף בדיוק את חילוק הגמרא: להוציא את הרבים ידי חובתם אינו מוציא עד שיאכל כזית דגן.רב חנא משם רבא חוזר על הברייתא ועל החילוק
- הלכה: ירק וייןרב חנא בר יהודה משם רבא פוסק: ״הלכתא״, מי שאכל עלה ירק ושתה כוס יין מצטרף לזימון, אך להוציא את הרבים אינו יכול עד שיאכל כזית דגן.הלכה: ירק ויין מצטרפים, אך להוציא — כזית דגן
חשבו לפני שממשיכים
מדוע שמעון בן שטח שתה כוס יין לפני שבירך, ומה השיג בכך?
הוא לא אכל עם ינאי, ולכן שאל ״היכי אבריך ברוך שאכל ינאי וחביריו משלו״. לפי ביאור הסוגיה, בשתיית הכוס הראשונה הצטרף לסועדים, ואז בירך על כוס אחרת. ר׳ יוחנן אומר שזה היה לעצמו בלבד, כי להוציא אחרים צריך כזית דגן.
עמוד ב · גמרא
מי תיקן את ארבע ברכות המזון, והיכן מזכירים את השבת
בקצרה — על מה הסוגיה
רב נחמן מונה מי תיקן כל אחת מארבע הברכות. ברייתא מסדרת אותן ושואלת היכן אומרים בשבת את קדושת היום: ר׳ אליעזר מרחיב לכמה ברכות, וחכמים מצמצמים לברכת הנחמה בלבד. ההבדל בינם לתנא קמא הוא בדיעבד.
- רב נחמן: משה ויהושערב נחמן: ״משה תקן לישראל ברכת הזן״ בשעה שירד להם המן, כשהיו צריכים להודות עליו. ״יהושע תקן להם ברכת הארץ״ כשנכנסו לארץ.משה תיקן את הזן בירידת המן; יהושע את ברכת הארץ
- דוד ושלמהברכת ״בונה ירושלים״ תוקנה בשני שלבים: דוד תיקן את הנוסח ״על ישראל עמך ועל ירושלים עירך״, ושלמה את הנוסח ״על הבית הגדול והקדוש״, כי הוא בנה את הבית.דוד ושלמה תיקנו יחד את בונה ירושלים
- הטוב והמטיב — הרוגי ביתראת הברכה הרביעית תיקנו חכמים ביבנה כנגד הרוגי ביתר, שניתנו לקבורה אחרי שנמנעה קבורתם. רב מתנא מסביר: ״הטוב״ — שלא הסריחו גופותיהם, ״והמטיב״ — שניתנו לקבורה.הטוב והמטיב נתקנה ביבנה, על שלא הסריחו וניתנו לקבורה
- ברייתא: סדר הברכות והשבתברייתא: סדר ברכת המזון הוא הזן, הארץ, בונה ירושלים, הטוב והמטיב. ״ובשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה״ ואומר קדושת היום באמצע. רש״י: אין צריך לפתוח או לסיים בענין השבת, אלא בנוסח הנחמה של בונה ירושלים, וקדושת היום נאמרת בתוכה.בשבת: פותחים וחותמים בנחמה, וקדושת היום באמצעה
- ר׳ אליעזרר׳ אליעזר מרחיב: ״רצה לאומרה בנחמה אומרה״, וכן בברכת הארץ, וכן בברכה שתקנו חכמים ביבנה — הברירה בידו.ר׳ אליעזר: קדושת היום בנחמה, בארץ או בהטוב והמטיב
- חכמיםוחכמים אומרים: ״אינו אומרה אלא בנחמה בלבד״ — רק בברכת בונה ירושלים.חכמים: קדושת היום רק בברכת הנחמה
- חכמים היינו תנא קמא?מקשים: ״חכמים היינו תנא קמא״ — גם לתנא קמא קדושת היום נאמרת בנחמה, ולכאורה דברי חכמים זהים לדבריו. במה הם חולקים?קושיה: חכמים כתנא קמא — מה ההבדל ביניהם?
- איכא בינייהו דיעבד״איכא בינייהו דיעבד״ — ההבדל הוא בדיעבד. מסתם דברי תנא קמא אפשר ללמוד שמי שהזכיר בברכה אחרת כנראה יצא, ואילו חכמים מדגישים ״בלבד״. רש״י: כדברי חכמים האחרונים חוזרים ומברכים.בדיעבד: לתנא קמא כנראה יוצא, לחכמים חוזר ומברך
עזרים — סדר האירועים
מי תיקן כל ברכה
- 1הזןמשה, בשעה שירד המן
- 2הארץיהושע, כשנכנסו לארץ
- 3בונה ירושליםדוד (על ישראל עמך) ושלמה (על הבית הגדול)
- 4הטוב והמטיבחכמי יבנה, כנגד הרוגי ביתר
עמוד ב · גמרא
מקור ברכת המזון מן התורה, ומה עוד נלמד ממנה
בקצרה — על מה הסוגיה
מנין חיוב ברכת המזון מן התורה? הברייתא דורשת את הפסוק ״ואכלת ושבעת וברכת…״ לארבע הברכות ולזימון.
משם עוברים לברכה שלפני האכילה, שנלמדת בקל וחומר ובשלושה פסוקים חלופיים, ולאחר מכן לברכת התורה ולברכה על הרעה.
- ברייתא: מקור מהתורההברייתא שואלת ״מנין לברכת המזון מן התורה״ ודורשת את הפסוק ״ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך״ (דברים ח, י): ״ואכלת ושבעת וברכת״ — ברכת הזן; ״את ה׳ אלהיך״ — ברכת הזימון, שבה מזכירים את שם ה׳; ״על הארץ״ — ברכת הארץ; ״הטובה״ — בונה ירושלים, שהרי ירושלים והמקדש נקראים ״ההר הטוב הזה והלבנון״; ״אשר נתן לך״ — הטוב והמטיב. רש״י: בדברי תנא קמא גורסים ש״אשר נתן לך״ היא הטוב והמטיב, ואת ״ביבנה תקנוה״ גורסים רק בדברי רבי.הפסוק ואכלת ושבעת וברכת רומז לארבע הברכות ולזימון
- ובברכה שלפני האכילה?הפסוק מלמד רק על הברכה אחרי האכילה (״ושבעת״). שואלים: ״אין לי אלא לאחריו, לפניו מנין״ — מנין שיש לברך גם לפני האכילה?קושיה: מנין שגם לפני האכילה מברכים?
- קל וחומרתנא קמא: ״אמרת קל וחומר״ — אם כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב ודאי כל שכן. רש״י: הרעב בא להפיק את רעבו מבריאת הקב״ה, ולכן חייב להודות יותר.קל וחומר: אם שבע מברך, רעב על אחת כמה וכמה
- רבי: דרשה אחרתרבי חולק על הדרשה: את הזימון הוא לומד מפסוק אחר, ״גדלו לה׳ אתי״ (תהלים), ואת ״הטוב והמטיב״ הוא אינו לומד מ״אשר נתן לך״, כי ״ביבנה תקנוה״. שאר הברכות נדרשות כמו אצל תנא קמא.רבי: הזימון מגדלו לה׳ אתי, והטוב והמטיב מתקנת יבנה
- רבי: ״אשר נתן לך״רבי עונה אחרת לשאלה: ״אינו צריך״ קל וחומר, כי ״אשר נתן לך״ הכתוב מלמד ״משנתן לך״ — משעה שנתן ה׳ לך את המזון, כבר לפני האכילה, יש לברך.רבי: אשר נתן לך — משנתן לך, בלי קל וחומר
- ר׳ יצחק: וברך את לחמךר׳ יצחק: ״אינו צריך״, כי כתוב ״וברך את לחמך ואת מימיך״. דורשים: אל תקרא ״ובירך״ אלא ״וברך״ בלשון ציווי — ברך על הלחם. ו״אימתי קרוי לחם״ — קודם שיאכלנו, ולכן הברכה לפני האכילה.ר׳ יצחק: וברך את לחמך — ציווי לברך על הלחם
- ר׳ נתן: יברך הזבחר׳ נתן: ״אינו צריך״, כי בסיפור שאול הנערות אומרות ״כי לא יאכל העם עד באו כי הוא יברך הזבח״: העם אינו אוכל עד ששמואל מברך על הזבח, ורק אחר כך אוכלים המוזמנים. מכאן שהברכה קודמת לאכילה (רש״י: זו ברכה על מצוות אכילת הזבח).ר׳ נתן: העם לא אכל עד שנתברך הזבח
- ואגב: למה האריכו הנערות?אגב כך שואלים: ״וכל כך למה״ — מדוע הנערות האריכו כל כך בדבריהן לשאול?אגב: מדוע הנערות האריכו בדבריהן?
- הנשים דברניותתשובה אחת: ״לפי שהנשים דברניות הן״ — זה טבען.הנערות האריכו כי נשים דברניות
- שמואל: ליפיו של שאולשמואל: האריכו ״כדי להסתכל ביפיו של שאול״, שנאמר עליו ״משכמו ומעלה גבה מכל העם״.שמואל: האריכו כדי להסתכל ביפיו של שאול
- ר׳ יוחנן: מלכות לא נוגעתר׳ יוחנן: האריכו ״לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא״ — מלכות אחת אינה נוגעת בזמנה של חברתה אפילו כחוט השערה. רש״י: שמואל הנביא עוד הנהיג את ישראל, ושאול נטל את השררה רק משעה ששמואל דיבר אליו; לכן אריכות הדברים עיכבה את שאול לפי שעה, עד שיגיע זמן מלכותו.ר׳ יוחנן: עיכוב עד שתסתיים שררת שמואל
- ברכת התורה — מנין?הברייתא ממשיכה: ״ואין לי אלא ברכת המזון, ברכת התורה מנין״ — מנין שיש לברך גם על לימוד התורה?קושיה: מנין חובת ברכה על התורה?
- ר׳ ישמעאל: קל וחומרר׳ ישמעאל: ״על חיי שעה מברך, על חיי עולם הבא לא כל שכן״ — אם מברכים על המזון, שהוא חיי שעה, ודאי על התורה, שהיא חיי העולם הבא.ר׳ ישמעאל: קל וחומר ממזון, חיי שעה, לתורה
- תלמידו: ״נתן לך״ר׳ חייא בר נחמני, תלמידו של ר׳ ישמעאל, אומר משמו: ״אינו צריך״ קל וחומר — אפשר ללמוד מן הכתוב. בברכת המזון נאמר ״על הארץ הטובה אשר נתן לך״, ולהלן, על התורה, נאמר ״ואתנה לך את לחת האבן והתורה״. מן הנתינה המשותפת לשני הכתובים לומדים שהנתינה שמברכים עליה היא גם נתינת התורה.ר׳ חייא בר נחמני: מברכים על התורה מנתן לך ואתנה לך
- ברכה על הרעהר׳ מאיר שואל: ״ומנין שכשם שמברך על הטובה כך מברך על הרעה״ — מנין שיש לברך גם על דבר רע?ר׳ מאיר: מנין לברך גם על הרעה?
- אלהיך — דיינךמן המילים ״אשר נתן לך ה׳ אלהיך״: ״אלהיך״ משמעו ״דיינך״, ויש לברך ״בכל דין שדנך״ — בין מדה טובה ובין מדת פורענות.ר׳ מאיר: אלהיך — דיינך, מברכים על טוב ועל רע
- ר׳ יהודה בן בתיראר׳ יהודה בן בתירא: ״אינו צריך״ — בפסוק עצמו, ״על הארץ הטובה״, יש רמז לברכת התורה: הוא דורש גם ״טובה״ וגם ״הטובה״. ״טובה״ היא התורה, כמו ״כי לקח טוב נתתי לכם״, ו״הטובה״ היא בנין ירושלים, כמו ״ההר הטוב הזה והלבנון״.ר׳ יהודה בן בתירא: טובה היא תורה, הטובה — ירושלים
עזרים — טבלת שיטות
דרשת הפסוק ״ואכלת ושבעת וברכת…״
| תנא קמא | רבי | |
|---|---|---|
| ואכלת ושבעת וברכת | ברכת ״הזן״ | ברכת ״הזן״ |
| את ה׳ אלהיך | ברכת הזימון | לא — הזימון מ״גדלו לה׳ אתי״ |
| על הארץ | ברכת הארץ | ברכת הארץ |
| הטובה | בונה ירושלים | בונה ירושלים |
| אשר נתן לך | הטוב והמטיב | משנתן לך — ברכה לפני האכילה |
חשבו לפני שממשיכים
מדוע דווקא הרעב חייב לברך על אחת כמה וכמה, לפי הקל וחומר של הברייתא?
הגמרא קובעת: ״כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב — לא כל שכן״. רש״י מסביר: הרעב בא להפיק את רעבו מבריאתו של הקב״ה, ולכן חייב להודות לו יותר.
עמוד ב · ממשיך לדף מט׳
מה חייבים להזכיר בברכת הארץ ובבונה ירושלים
בקצרה — על מה הסוגיה
מה חייבים להזכיר בברכת הארץ ובבונה ירושלים כדי לצאת ידי חובה? ר׳ אליעזר: ארץ חמדה ומלכות בית דוד; נחום הזקן: ברית; ר׳ יוסי: תורה;
פלימו: ברית לפני תורה. בתחילת דף מט׳ הברייתא ממשיכה — הודאה בתחילה ובסוף, החותם ״מנחיל ארצות״ הוא בור, ומי שלא אמר ברית ותורה לא יצא — והגמרא מעירה שהיא מסייעת לר׳ אילעא.
- ר׳ אליעזר: מה חייבים להזכירר׳ אליעזר: מי ש״לא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה״ בברכת הארץ, ו״מלכות בית דוד״ בבונה ירושלים — ״לא יצא ידי חובתו״. רש״י: מלכות בית דוד נזכרת כי על ידו נתקדשה ירושלים.ר׳ אליעזר: בלי ארץ חמדה ומלכות בית דוד לא יצא
- נחום הזקן: בריתנחום הזקן: ״צריך שיזכור בה ברית״ — ברית המילה, בברכת הארץ. רש״י: כי הארץ נתנה לאברהם בברית המילה.נחום הזקן: להזכיר בברכת הארץ גם ברית המילה
- ר׳ יוסי: תורהר׳ יוסי: ״צריך שיזכור בה תורה״. רש״י: כי בזכות התורה והמצוות יורשים את הארץ (דברים ח, א).ר׳ יוסי: להזכיר בברכת הארץ גם את התורה
- פלימו: ברית לפני תורהפלימו: ״צריך שיקדים ברית לתורה״ — כשמזכירים את שתיהן, הברית קודמת (רש״י: כמו בנוסח שמזכיר קודם את הברית שנחתמה בבשרנו ואחר כך את התורה שלמדנו). הטעם: ״שזו נתנה בשלש בריתות״ — התורה נתנה בשלוש בריתות (רש״י: בשלושה מקומות נכרתו בריתות עליה).פלימו: ברית קודמת לתורה, כי התורה נתנה בשלוש בריתות
- פלימו, המשךדף מט׳סוף נימוקו של פלימו, בתחילת הדף הבא: ״וזו נתנה בשלש עשרה בריתות״ — ברית המילה נתנה בשלוש עשרה בריתות, שהרי המילה ״ברית״ מוזכרת שלוש עשרה פעמים בפרשת המילה שנצטווה בה אברהם (בראשית יז). כך נשלם הנימוק: התורה — בשלוש בריתות, והמילה — בשלוש עשרה.פלימו: ואילו המילה נתנה בשלוש עשרה בריתות
- ר׳ אבא: הודאהדף מט׳ר׳ אבא: ״צריך שיאמר בה הודאה תחלה וסוף״ — בברכת ההודאה שבברכת המזון יש להודות בתחילה ובסוף (רש״י: ״נודה״ בתחילה, ״ועל כולם… אנו מודים לך״ בסוף). ועוד נאמר: ״והפוחת לא יפחות מאחת״ — מי שמקצר בהודאות לא יאמר פחות מהודאה אחת, ״וכל הפוחת מאחת הרי זה מגונה״.ר׳ אבא: הודאה בתחילה ובסוף; המקצר — לפחות הודאה אחת
- חתימות ומה שחייבדף מט׳ברייתא ממשיכה: ״וכל החותם מנחיל ארצות״ בברכת הארץ, ו״מושיע את ישראל״ בבונה ירושלים — ״הרי זה בור״, שכן שיבש את כוונת הברכה. ו״כל שאינו אומר ברית ותורה״ בברכת הארץ, ומלכות בית דוד בבונה ירושלים — לא יצא ידי חובתו.חותם מנחיל ארצות — בור; בלי ברית ותורה — לא יצא
- מסייע ליה לר׳ אילעאדף מט׳״מסייע ליה לרבי אילעא״: ר׳ אילעא אמר בשם ר׳ יעקב בר אחא משום רבינו (רבי יהודה הנשיא) שמי שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים — לא יצא ידי חובתו. הברייתא מסכימה לכך.הברייתא תומכת בר׳ אילעא: בלי ברית ותורה לא יצא
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.