ברכות מ״ט
ברכת המזון: חתימת ״בונה ירושלים״, מלכות ב״הטוב והמטיב״, טעה ולא הזכיר שבת או ראש חודש, ונוסח הזימון.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך בנוסח ברכת המזון: מחלוקת אם ״הטוב והמטיב״ צריכה מלכות, ואחר כך השאלה אם מותר לחתום ״בונה ירושלים״ ב״מושיע ישראל״ או בשתיהן, לאור כלל רבי ״אין חותמין בשתים״.
בהמשך לברייתא שבתחילת הדף (מי שלא אמר ברית, תורה ומלכות בית דוד — לא יצא) מסופר על רב חסדא שלא אמר אותם, ונדונות שתי המלכיות ב״הטוב והמטיב״.
משם עוברים למי שטעה ולא הזכיר שבת, יום טוב או ראש חודש: מתי אומר ״ברוך שנתן״ ומתי חוזר לראש, ומדוע בראש חודש מחזירים בתפילה ולא בברכת המזון.
בעמוד ב׳ חוזרים למשנה: שיעור האכילה לזימון (כזית או כביצה) והסתירה לדברי ר׳ מאיר ור׳ יהודה בדין החזרה מירושלים, נוסח הזימון לפי מספר המסובים, ודברי שמואל ״אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל״ — שנמשכים בתחילת דף נ׳ עד קושיית אביי על ״ומטובו״.
עמוד א · גמרא
״הטוב והמטיב״ — האם צריכה מלכות?
→ תחילת הסוגיה בדף מ״חבקצרה — על מה הסוגיה
תנאים נחלקו אם ברכת ״הטוב והמטיב״ צריכה הזכרת מלכות.
הגמרא מבארת שהמחלוקת תלויה בשאלה אם הברכה מן התורה — ואז היא סמוכה לברכות הקודמות — או מדברי סופרים.
- מחלוקת תנאיםתנאים נחלקו — אבא יוסי בן דוסתאי וחכמים — האם ברכת ״הטוב והמטיב צריכה מלכות״, כלומר הזכרת מלך העולם בפתיחתה. הגמרא אינה מייחסת כל דעה לאחד מהם, אלא מבארת במה תלויה המחלוקת.תנאים נחלקו אם הטוב והמטיב צריכה מלכות
- צריכה מלכותמי שאמר שהיא ״צריכה מלכות״ ״קסבר דרבנן״ — סבור שהיא מדברי סופרים. לכן אינה חלק מברכת הארץ ואינה ברכה הסמוכה לחברתה (רש״י), אלא ברכה בפני עצמה — ולכן יש להזכיר בה שם ומלכות משלה.צריכה מלכות: ברכה מדרבנן, אינה סמוכה לקודמותיה
- אינה צריכה מלכותמי שאמר שהיא ״אינה צריכה מלכות״ ״קסבר דאורייתא״ — סבור שהיא מן התורה: לפי רש״י היא חלק מברכת הארץ, שנדרשה בדף מ״ח מן המילים אשר נתן לך, ולכן היא ברכה הסמוכה לחברתה ואינה צריכה מלכות משלה. ובכל זאת היא נפתחת בברוך, כי לפי רש״י פתיחתה היא חתימתה — כולה הודאה אחת, כמו ברכת הפירות וברכת המצוות.אינה צריכה: ברכה מהתורה, סמוכה לברכת הארץ
עמוד א · גמרא
חתימה בשתים: ״מושיע ישראל״ ו״בונה ירושלים״
בקצרה — על מה הסוגיה
מה חותמים בברכת ״בונה ירושלים״? ר׳ יוסי ברבי יהודה התיר גם ״מושיע ישראל״, אך מעשה רבה בר רב הונא, שחתם בשתיהן, מעורר את כלל רבי ״אין חותמין בשתים״.
הגמרא בודקת את הכלל מול נוסחי ברכות מקובלים, מבארת שהטעם הוא ״אין עושין מצות חבילות״, ומסיימת בשתי דעות בשאלה לפי מה חותמים.
- ברייתאברייתא: ״מהו חותם בבנין ירושלים״ — במה חותמים את ברכת בנין ירושלים שבברכת המזון? רבי יוסי ברבי יהודה אומר: ״מושיע ישראל״.ר׳ יוסי ברבי יהודה: חותמים בבונה ירושלים מושיע ישראל
- תמיהההגמרא תמהה: ״מושיע ישראל אין, בונה ירושלים לא״? אם חותמים ״מושיע ישראל״ ואין חותמים ״בונה ירושלים״ — והרי עיקר הברכה על ירושלים (רש״י).תמיהה: למה לא בונה ירושלים, שהיא עיקר הברכה
- אלא אימאתיקון הלשון: ״אלא אימא: אף מושיע ישראל״ — החותם ״בונה ירושלים״ יצא ידי חובה, וגם מי שחותם ״מושיע ישראל״ יצא, כי תשועת ישראל היא בנין ירושלים (רש״י).מותר לחתום גם מושיע ישראל, כי תשועת ישראל היא בנין ירושלים
- מעשה ברבה בר רב הונארבה בר רב הונא הגיע לבית ראש הגולה, ״פתח בחדא וסיים בתרתי״: בפתיחת הברכה הזכיר רק אחת מהשתיים (ישראל או ירושלים), ובחתימה חתם בשתיהן — ״מושיע ישראל ובונה ירושלים״ (רש״י).רבה בר רב הונא פתח באחת וחתם בשתיהן
- גבורתא!רב חסדא מעיר בלגלוג: ״גבורתא למחתם בתרתי״ — גבורה לחתום בשתיים! והרי ״רבי אומר: אין חותמין בשתים״; כך שנינו בברייתא.רב חסדא: והרי רבי אומר שאין חותמין בשתים
- גופאהגמרא דנה בדברי רבי עצמם: ״רבי אומר: אין חותמין בשתים״ — כלל כללי בחתימת ברכות.בוחנים את כלל רבי: אין חותמין בשתים
- איתיביה לוילוי, תלמידו של רבי, מקשה מנוסח מקובל: ״על הארץ ועל המזון״ — הרי חותמים בשני דברים!לוי: על הארץ ועל המזון חותם בשתיים
- ארץ דמפקא מזוןרבי משיב שזו חתימה בנושא אחד: ״ארץ דמפקא מזון״ — הארץ שמוציאה מזון.רבי: הארץ שמוציאה מזון, עניין אחד
- ועל הפירותלוי מקשה שוב מנוסח דומה, ״על הארץ ועל הפירות״ — גם כאן נזכרים בחתימה שני דברים, הארץ והפירות!לוי: על הארץ ועל הפירות, שוב שתיים
- ארץ דמפקא פירותרבי משיב כך גם כאן: ״ארץ דמפקא פירות״ — הארץ שמוציאה פירות.רבי: הארץ שמוציאה פירות, עניין אחד
- והזמניםלוי מקשה: ״מקדש ישראל והזמנים״ — חתימה בשני דברים!לוי: מקדש ישראל והזמנים חותם בשתיים
- ישראל דקדשינהורבי משיב: ״ישראל דקדשינהו לזמנים״ — ישראל הם שמקדשים את הזמנים, ולכן זה עניין אחד.רבי: ישראל הם שמקדשים את הזמנים
- וראשי חדשיםלוי מקשה מנוסח נוסף, ״מקדש ישראל וראשי חדשים״ — גם כאן נזכרים שני דברים, ישראל וראשי החדשים!לוי: מקדש ישראל וראשי חדשים
- ישראל דקדשינהורבי משיב: ״ישראל דקדשינהו לראשי חדשים״ — ישראל מקדשים את ראשי החדשים.רבי: ישראל מקדשים את ראשי החדשים
- מקדש השבתלוי מקשה: ״מקדש השבת וישראל והזמנים״ — בשבת שחלה ביום טוב. כאן אי אפשר לומר ״ישראל מקדשים את השבת״, שהרי השבת קדושה וקיימת מעצמה, ואילו הזמנים תלויים בבית דין (רש״י).לוי: מקדש השבת וישראל והזמנים, שם אין עניין אחד
- חוץ מזורבי משיב: ״חוץ מזו״ — ברכה זו שונה: אי אפשר ליישבה כמו הקודמות (ישראל מקדשים), ובכל זאת מותר לחתום בה כך. הגמרא מבררת מיד מדוע.רבי: זו יוצאת מן הכלל
- ומאי שנא?הגמרא שואלת: ״ומאי שנא״ — מדוע בברכה זו מותר להזכיר בחתימה שבת וזמנים, ואילו ״מושיע ישראל ובונה ירושלים״ אסור?מה שונה מקדש השבת מחתימה כפולה בבונה ירושלים?
- הכא חדא היא״הכא חדא היא״ — כאן עניין אחד, הודאה לה׳ על קדושת היום; ״התם תרתי״ — בבונה ירושלים שני עניינים, ״כל חדא וחדא באפי נפשה״. לפי רש״י, ״מושיע ישראל״ ו״בונה ירושלים״ שני דברים הם, ואין כוללים שני דברים בברכה אחת.בקדושת היום עניין אחד, ובירושלים וישראל שני עניינים נפרדים
- וטעמא מאי?הגמרא שואלת: ״וטעמא מאי אין חותמין בשתים״ — מה הטעם לכלל של רבי?מה טעם הכלל של רבי שאין חותמין בשתים?
- מצות חבילות״אין עושין מצות חבילות חבילות״ — על כל דבר מברכים לעצמו. רש״י: חתימה בשתים דומה לעשיית מצוות בחבילות.אין עושין מצוות חבילות, על כל דבר מברכים לעצמו
- מאי הוי עלה?״מאי הוי עלה״ — מה נפסק בסוף? עדיין לא הוברר אם אומרים ״מושיע ישראל״ בברכת ״בונה ירושלים״.מה נפסק: האם חותמים מושיע ישראל בבונה ירושלים?
- רב ששתרב ששת: מי ש״פתח ב״רחם על עמך ישראל״״ חותם ״מושיע ישראל״, ומי שפתח ב״רחם על ירושלים״ חותם ״בונה ירושלים״. רש״י: צריך חתימה מעין הפתיחה.רב ששת: חותמים כפי שפתחו, ישראל או ירושלים
- רב נחמןרב נחמן חולק: אפילו מי שפתח ב״רחם על ישראל״ חותם ״בונה ירושלים״, שנאמר ״בונה ירושלים ה׳ נדחי ישראל יכנס״ — ה׳ בונה ירושלים כשנדחי ישראל נאספים. רש״י: ״בונה ירושלים״ היא תשועת ישראל.רב נחמן: תמיד חותמים בונה ירושלים, שכוללת את ישועת ישראל
חשבו לפני שממשיכים
ברכת ״מקדש השבת וישראל והזמנים״ — מדוע אי אפשר לפרש בה, כמו בשאר הנוסחים, ״ישראל מקדשים את השבת״?
רש״י: השבת קדושה וקיימת מעצמה, ואילו הזמנים תלויים בבית דין שמקדש את החדשים על פי הראייה. לכן רבי אומר ״חוץ מזו״, והגמרא מסבירה שכאן עניין אחד — הודאה על קדושת היום.
עמוד א · גמרא
רב חסדא ורב ששת: ברית, תורה ומלכות בברכת המזון
🔑 מפתח לסוגיה
בברייתא שבתחילת הדף (בהמשך הסוגיה מדף מ״ח), וכך גם ר׳ אילעא משום רבינו, נפסק: מי שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ, ומלכות בית דוד ב״בונה ירושלים״ — לא יצא ידי חובתו. על רקע זה מסופר כאן על רב חסדא, שבירך בלי ברית, תורה ומלכות.
בקצרה — על מה הסוגיה
רב חסדא סיפר שרב ששת כעס עליו משום שלא אמר ברית, תורה ומלכות בברכת המזון. רב חסדא נהג כרב חננאל בשם רב, שאין הם מעכבים כי אינם שייכים בנשים ובעבדים;
רבי זירא תמה עליו: עזבת את כל התנאים והאמוראים שחייבו לאמרם, ועשית כרב לבדו?!
- רב חסדא ורבי זירארבי זירא מבקש מרב חסדא ״ניתי מר ונתני״ — שיבוא וישנה משנה. רב חסדא משיב: ״ברכת מזונא לא גמירנא״ — את ברכת המזון עדיין לא למדתי כראוי, ואשנה משנה לאחרים?רב חסדא: עדיין לא למדתי ברכת המזון, ואלמד אחרים?
- מאי האי?רבי זירא תמה: ״מאי האי״ — מה פירוש הדבר שלא למדת ברכת המזון?רבי זירא תמה: איך לא למדת ברכת המזון?
- זקפיה לקועיהרב חסדא מספר שהגיע לבית ראש הגולה, ברך ברכת המזון, ו״זקפיה רב ששת לקועיה עלי כחויא״ — רב ששת זקף את צווארו עליו כנחש, כלומר כעס עליו וטען נגדו.רב חסדא: ברכתי אצל ראש הגולה ורב ששת כעס
- ואמאי?רבי זירא שואל: ״ואמאי״ — ומדוע כעס עליך?רבי זירא: מדוע כעס עליך רב ששת?
- ברית תורה ומלכותרב חסדא משיב: ״דלא אמרי לא ברית ולא תורה ולא מלכות״ — לא אמרתי בברכת המזון את הברית, התורה והמלכות.רב חסדא: לא אמרתי ברית, תורה ומלכות
- ואמאי לא אמרת?רבי זירא שואל: ״ואמאי לא אמרת״ — מדוע לא אמרת אותן?רבי זירא: ולמה לא אמרת אותן?
- כרב חננאל אמר רברב חסדא נהג כרב חננאל בשם רב: ״לא אמר ברית ותורה ומלכות — יצא״. הנימוק: ברית ״אינה בנשים״, ותורה ומלכות ״אינן לא בנשים ולא בעבדים״ — דברים שאינם שייכים בכל ישראל.כרב: לא אמר ברית תורה ומלכות יצא, כי אינם בכל ישראל
- ואת שבקתרבי זירא דוחה: ״ואת שבקת כל הני תנאי ואמוראי, ועבדת כרב״ — אתה עוזב את כל התנאים והאמוראים שאמרו שיש לאמרם, ופועל כרב לבדו?!רבי זירא: עזבת את כל התנאים והאמוראים ופעלת כרב
עמוד א · גמרא
״הטוב והמטיב״ — שתי מלכיות
בקצרה — על מה הסוגיה
ר׳ יוחנן אמר ש״הטוב והמטיב״ צריכה מלכות, ורבי זירא חידש שהיא צריכה שתי מלכיות.
הגמרא מקשה שאם כך צריך שלוש, ושאם ברכת הארץ פטורה בגלל סמיכות גם ״בונה ירושלים״ פטורה.
התשובות: אגב מלכות בית דוד מזכירים מלכות שמים, או לפי רב פפא — שתי מלכיות נוספות על פתיחתה.
- רבה בר בר חנה בשם ר׳ יוחנןרבה בר בר חנה אמר בשם ר׳ יוחנן: ״הטוב והמטיב צריכה מלכות״ — אותה לשון שאמר אחד הצדדים במחלוקת אבא יוסי בן דוסתאי וחכמים בתחילת הדף. הגמרא תשאל מה בא ר׳ יוחנן לחדש.ר׳ יוחנן: הטוב והמטיב צריכה מלכות
- מאי קא משמע לן?״מאי קא משמע לן״ — מה החידוש? אם החידוש הוא שכל ברכה בלי מלכות אינה ברכה — ״והא אמרה רבי יוחנן חדא זימנא״, ר׳ יוחנן כבר אמר זאת פעם אחת.מה החידוש? ר׳ יוחנן כבר אמר שברכה בלי מלכות אינה ברכה
- שתי מלכיותרבי זירא: החידוש הוא ש״צריכה שתי מלכיות״ — ״חדא דידה וחדא דבונה ירושלים״: אחת עבור הברכה עצמה ואחת עבור ״בונה ירושלים״.רבי זירא: נדרשות שתי מלכיות, עבורה ועבור בונה ירושלים
- אי הכי ניבעי תלתהגמרא מקשה: ״אי הכי ניבעי תלת״ — אם כך, צריך שלוש מלכיות, גם אחת עבור ברכת הארץ, שאף בה לא הוזכרה מלכות!קושיה: אם כך צריך שלוש מלכיות, גם עבור ברכת הארץ
- מאי טעמא לא?התשובה הצפויה לקושיה: ברכת הארץ אינה צריכה מלכות משלה, משום ש״הויא לה ברכה הסמוכה לחברתה״ — היא המשך לברכה שלפניה, ואין להשלים לה מלכות.תשובה צפויה: ברכת הארץ סמוכה לחברתה, ולכן אינה צריכה
- בונה ירושלים נמיאם הסמיכות פוטרת את ברכת הארץ, ״בונה ירושלים נמי לא תבעי״ — גם היא ״הויא לה ברכה הסמוכה לחברתה״ ואינה צריכה מלכות, ואין מה להשלים.קושיה: גם בונה ירושלים סמוכה, ואין צורך להשלים לה מלכות
- הוא הדיןמודים: ״הוא הדין״ — גם ״בונה ירושלים״ אינה צריכה מלכות כשלעצמה. אבל ״איידי דאמר מלכות בית דוד, לאו אורח ארעא דלא אמר מלכות שמים״ — אגב שאומר מלכות בית דוד, אין זה דרך ארץ שלא יאמר מלכות שמים, ולכן משלימים אותה ב״הטוב והמטיב״ (רש״י).בונה ירושלים פטורה, אך אגב מלכות בית דוד מזכירים מלכות שמים
- רב פפארב פפא מפרש אחרת: ״צריכה שתי מלכיות לבר מדידה״ — שתי מלכיות נוספות על המלכות שבפתיחתה (״ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם״), אחת עבור ״בונה ירושלים״ ואחת עבור ברכת הארץ. רש״י: כגון ״אבינו מלכנו… המלך הטוב והמטיב לכל״.רב פפא: שתי מלכיות נוספות על פתיחתה, עבור ירושלים והארץ
עזרים — טבלת שיטות
מלכיות ב״הטוב והמטיב״
| רבי זירא | רב פפא | |
|---|---|---|
| של הברכה עצמה | כן | כן — בפתיחתה |
| בשביל ״בונה ירושלים״ | כן — אגב מלכות בית דוד | כן |
| בשביל ברכת הארץ | לא — סמוכה לחברתה | כן |
| סך הכול | שתיים | שלוש |
עמוד א–ב
טעה ולא הזכיר שבת, יום טוב או ראש חודש
בקצרה — על מה הסוגיה
רב גידל בשם רב: מי שלא הזכיר שבת, יום טוב או ראש חודש אומר ״ברוך שנתן…״. רב נחמן חזר לראש, והגמרא מיישבת: נוסח מקוצר רק אם לא פתח ב״הטוב והמטיב״.
אחר כך שואלים מדוע בראש חודש מחזירים בתפילה ולא בברכת המזון, ובודקים אם ההסבר חל גם בשבת וביום טוב.
- רב גידל: שבתרבי זירא ישב מאחורי רב גידל, ורב גידל ישב לפני רב הונא ואמר: מי ש״טעה ולא הזכיר של שבת״ בברכת המזון, אומר במקומה נוסח מקוצר, ״ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל״ ומסיים ״ברוך מקדש השבת״.טעה ולא הזכיר שבת: אומר נוסח מקוצר שמסתיים במקדש השבת
- מאן אמרה?רב הונא שואל: ״מאן אמרה״ — מי אמר הלכה זו?רב הונא שואל: מי אמר הלכה זו?
- רברב גידל משיב: ״רב״ — כך אמר רב.רב גידל: כך אמר רב
- יום טוברב גידל חזר ואמר: מי ששכח להזכיר ״של יום טוב״ אומר ״ברוך שנתן ימים טובים״ לעמו ישראל לשמחה ולזכרון, וחותם בחתימת ברכת החג: מקדש ישראל והזמנים.טעה ולא הזכיר יום טוב: אומר נוסח מקוצר שמסתיים במקדש ישראל והזמנים
- מאן אמרה?רב הונא שואל שוב: ״מאן אמרה״.רב הונא שואל שוב: מי אמר?
- רברב גידל משיב שוב: ״רב״.רב גידל: גם זה בשם רב
- ראש חודשרב גידל אמר גם: מי ששכח להזכיר ראש חודש אומר ״ברוך שנתן ראשי חדשים״ לעמו ישראל לזכרון. בנוסח הזה אין ״שמחה״ ואין חתימה — ובדיוק על כך רבי זירא אינו בטוח.טעה ולא הזכיר ראש חודש: אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לזכרון
- ולא ידענארבי זירא, המספר, מעיר: ״ולא ידענא״ — איני זוכר אם רב גידל אמר גם ״שמחה״, אם חתם בברכה (״מקדש ישראל וראשי חדשים״ — רש״י), ואם הדין שלו או של רבו.רבי זירא אינו זוכר פרטים: שמחה, חתימה, ושל מי ההלכה
- מעשה ברב נחמןגידל בר מניומי עמד לפני רב נחמן, ו״טעה רב נחמן״ — לא הזכיר את הנוסח של שבת בברכת המזון (שטיינזלץ). במקום לומר נוסח מקוצר, ״הדר לרישא״ — חזר לתחילת ברכת המזון (רש״י).רב נחמן טעה בברכת המזון וחזר לתחילתה
- מאי טעמא?גידל בר מניומי שואל: ״מאי טעמא עביד מר הכי״ — מדוע אדוני עושה כך?גידל בר מניומי: מדוע חזרת לראש?
- טעה חוזר לראשרב נחמן משיב בשם רבי שילא בשם רב: ״טעה — חוזר לראש״. רש״י: כמו בתפילה ״עקר רגליו חוזר לראש״, אלא שכאן סיום הברכה הוא העקירה.רב נחמן: טעה חוזר לראש, בשם ר׳ שילא בשם רב
- והא רב הונאהקשה לו: ״והא אמר רב הונא אמר רב: טעה — אומר ברוך שנתן״! הרי בשם רב עצמו נאמר שאומרים נוסח מקוצר ולא חוזרים.קושיה: והרי רב הונא בשם רב אמר שאומר ברוך שנתן
- לאו איתמר עלהרב נחמן משיב: ״לאו איתמר עלה״ — הרי נאמר עליה תוספת. רב מנשיא בר תחליפא בשם רב: ״לא שנו אלא שלא פתח בהטוב והמטיב״ — רק אז אומר נוסח מקוצר, אבל ״פתח בהטוב והמטיב — חוזר לראש״.ברוך שנתן רק אם לא פתח בהטוב והמטיב, ואחרת חוזר לראש
- ראש חודש לשמואלרב אידי בר אבין אמר בשם רב עמרם, בשם רב נחמן, בשם שמואל: מי שטעה ולא הזכיר ראש חודש ״בתפלה — מחזירין אותו״, אבל בברכת המזון אין מחזירין אותו.שמואל: בראש חודש מחזירים בתפילה ולא בברכת המזון
- מאי שנא?רב אבין שואל את רב עמרם: ״מאי שנא תפלה ומאי שנא ברכת המזון״ — במה שונות?רב אבין: במה שונה תפילה מברכת המזון?
- תפלה חובהרב עמרם: אף לי היה קשה, ושאלתי את רב נחמן. הוא אמר שלא שמע זאת משמואל עצמו, ״אלא נחזי אנן״ — נעיין בעצמנו: ״תפלה דחובה היא״ ולכן מחזירין; ברכת המזון תלויה באכילה, ״דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל״ — ולכן אין מחזירין, כי אין להקפיד בה כל כך (שטיינזלץ).תפילה חובה ולכן מחזירים; ברכת המזון תלויה באכילה שהיא רשות
- אלא מעתההגמרא מקשה: ״אלא מעתה שבתות וימים טובים, דלא סגי דלא אכיל״ — אם הטעם הוא שאכילה רשות, בשבתות וימים טובים, שחייבים לאכול, האם ״הכי נמי דאי טעי הדר״ — גם שם יחזור?קושיה: בשבת ויום טוב חייבים לאכול, אז האם מחזירים שם?
- איןהתשובה: ״אין״ — כן. בשבת וביום טוב האכילה חובה, ולכן הם דומים לתפילה, ומי שטעה חוזר לראש — וזו ההלכה שמסר רבי שילא בשם רב, ״טעה — חוזר לראש״.תשובה: כן, בשבת וביום טוב האכילה חובה, וחוזר לראש
- והא רב הונאהגמרא חוזרת על הקושיה שכבר עלתה במעשה רב נחמן: הרי רב הונא אמר בשם רב שמי שטעה אומר ״ברוך שנתן״, ואינו חוזר לראש!קושיה חוזרת: והרי רב הונא בשם רב אמר ברוך שנתן
- לאו איתמר עלהושוב התשובה: ״לאו איתמר עלה״ — רב עצמו הגביל זאת: הנוסח המקוצר נאמר רק כשעדיין לא פתח ב״הטוב והמטיב״; אם כבר פתח בה — חוזר לראש ברכת המזון.התשובה: נוסח מקוצר רק אם לא פתח בהטוב והמטיב
עזרים — אם… אז…
טעה ולא הזכיר שבת או יום טוב
אם עוד לא פתח ב״הטוב והמטיב״
- אומר נוסח מקוצר: ״ברוך שנתן…״ (רב הונא בשם רב)
אם כבר פתח ב״הטוב והמטיב״
- חוזר לראש ברכת המזון (רב מנשיא בר תחליפא בשם רב)
עמוד ב · גמרא
שיעור האכילה לזימון: כזית או כביצה?
🔑 מפתח לסוגיה
המשנה (״עד כמה מזמנין״) קובעת את השיעור הקטן ביותר של אכילה שמזמנים עליו: התנא של סתם משנה, שלפי המסורת הוא ר׳ מאיר, אומר ״כזית״, ור׳ יהודה אומר ״כביצה״. הגמרא מעמתת את דבריהם עם משנה אחרת, על מי שיצא מירושלים ונזכר שבידו חמץ או בשר קודש.
בקצרה — על מה הסוגיה
ר׳ מאיר ור׳ יהודה בזימון — כזית וכביצה — נראים הפוכים ממה ששמענו מהם במשנה על מי שיצא מירושלים.
ר׳ יוחנן אומר שהוחלפו השיטות, ואביי מיישב בלי להחליף: בזימון הם חלוקים בפירוש הפסוק, ובחזרה — בסברה.
- המשנהבמשנה: ״עד כמה מזמנין״ — מהו השיעור הקטן ביותר של אכילה שמזמנים עליו? התנא של סתם משנה (לפי המסורת ר׳ מאיר): עד כזית. ר׳ יהודה: עד כביצה.המשנה: מזמנים על כזית לפי ר׳ מאיר, ועל כביצה לפי ר׳ יהודה
- למימראהגמרא שואלת: האם באמת ר׳ מאיר מחשיב כזית ור׳ יהודה כביצה? ״והא איפכא שמעינן להו״ — במשנה אחרת שמענו אותם להיפך: שם ר׳ מאיר נוקט כביצה ור׳ יהודה כזית.קושיה: במקום אחר שמענו את ר׳ מאיר ור׳ יהודה להיפך
- מי שיצא מירושליםהמקור האחר הוא משנה: מי שיצא מירושלים ונזכר שבידו בשר קודש — שנפסל ביציאתו מן החומה (רש״י). אם כבר עבר את צופים, המקום שממנו עוד רואים את המקדש (רש״י), ״שורפו במקומו״; ואם לא — ״חוזר ושורפו לפני הבירה״: בהר הבית, במקום ששורפים בו קדשים שנפסלו (רש״י: בית הדשן הגדול), בעצי המערכה.יצא מירושלים ונזכר בבשר קודש: חוזר לשרוף רק אם לא עבר צופים
- עד כמה חוזרים?״עד כמה הם חוזרים״ — מה השיעור של החמץ ושל בשר הקודש שבגללו חוזרים? ר׳ מאיר: ״זה וזה בכביצה״. ר׳ יהודה: ״זה וזה בכזית״ — ההיפך מדבריהם בזימון.בחזרה מירושלים ר׳ מאיר אומר כביצה, ר׳ יהודה כזית
- מוחלפת השיטהר׳ יוחנן: ״מוחלפת השיטה״ — באחד המקורות הוחלפו השמות, ויש לתקן.ר׳ יוחנן: באחד המקורות הוחלפו השיטות
- אביי: לא תיפוךאביי חולק: ״לעולם לא תיפוך״ — אין להחליף. כל מחלוקת נשענת על טעם אחר: בזימון ״בקראי פליגי״ — בפירוש הפסוק, ובחזרה מירושלים ״בסברא״.אביי: אין להחליף, כל מחלוקת על טעם אחר
- בזימון: ר׳ מאירבזימון ר׳ מאיר סבור: ״ואכלת״ היא אכילה ו״ושבעת״ היא שתיה, ולפי הכלל שיעור אכילה הוא כזית.בזימון ר׳ מאיר: ואכלת אכילה, ושבעת שתיה, ושיעורה כזית
- בזימון: ר׳ יהודהבזימון ר׳ יהודה סבור: ״ואכלת ושבעת״ הכוונה לאכילה שיש בה שביעה, ושיעורה כביצה.בזימון ר׳ יהודה: אכילה שיש בה שביעה, ושיעורה כביצה
- בחזרה: ר׳ מאירבחזרה מירושלים ״התם בסברא פליגי״. ר׳ מאיר סבור: ״חזרתו כטומאתו״ — שיעור החזרה כשיעור הטומאה, וטומאה בכביצה (רש״י: כל דבר שחשוב לענין טומאה חשוב לענין חזרה), ולכן חוזר בכביצה.בחזרה ר׳ מאיר: חזרתו כטומאתו, ושיעור הטומאה כביצה
- בחזרה: ר׳ יהודהר׳ יהודה סבור: ״חזרתו כאיסורו״ — שיעור החזרה כשיעור האיסור, ואיסורו בכזית, ולכן חוזר בכזית.בחזרה ר׳ יהודה: חזרתו כאיסורו, ושיעור האיסור כזית
עזרים — טבלת שיטות
לפי אביי: שני מקורות, שני טעמים
| ר׳ מאיר | ר׳ יהודה | |
|---|---|---|
| זימון (פסוק) | כזית — ״ואכלת״ אכילה | כביצה — אכילה שיש בה שביעה |
| חזרה מירושלים (סברה) | כביצה — חזרתו כטומאתו | כזית — חזרתו כאיסורו |
עמוד ב · משנה
משנה: נוסח הזימון לפי מספר המסובים
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה קובעת נוסח זימון שמשתנה לפי מספר המסובים: ״נברך״ בשלושה, ״נברך אלהינו״ בעשרה, ועוד הרחבות במאה, באלף וברבוא, וכשהמזמן נוסף על המספר אומר ״ברכו״. תנאים נחלקו אם הנוסח נקבע לפי רוב הקהל.
- שלשהמשנה: ״כיצד מזמנין״ — מהו נוסח הזימון? כשיש שלושה מסובים והמזמן אחד מהם, הוא אומר ״נברך״ — בלשון רבים, ונכלל עמהם.בשלושה מסובים המזמן אחד מהם ואומר נברך
- שלשה והוא״בשלשה והוא״ — כשיש שלושה מלבד המזמן עצמו, הוא אומר ״ברכו״. הטעם (רש״י): גם בלעדיו כבר יש זימון, ולכן אינו נכלל בהם אלא מזמין אותם לברך. כך בכל המספרים.בשלושה ועוד המזמן אומר ברכו, כי בלעדיו כבר יש זימון
- עשרה״בעשרה״ — אומר ״נברך אלהינו״; ״בעשרה והוא״ — אומר ״ברכו״. כבר בעשרה הנוסח מוסיף את הזכרת ״אלהינו״.בעשרה אומר נברך אלהינו, ובעשרה והוא אומר ברכו
- אחד עשרה״אחד עשרה ואחד עשרה רבוא״ — לפי רש״י: משהגיעו לעשרה, שבהם ראוי להזכיר את השם, אין משנים עוד את הנוסח, ועשרה ורבבה שווים. אבל המשנה ממשיכה ומחלקת בין מאה, אלף ורבוא — ולכן הגמרא (בדף נ׳) מעמידה משפט זה כשיטת רבי עקיבא, שמשווה לבית הכנסת (רש״י). שטיינזלץ מפרש אחרת: בכל מספר, מעשרה ועד רבוא, אם המזמן נוסף על המספר — אומר ״ברכו״.רש״י: מעשרה ואילך הנוסח שווה, והגמרא מעמידה כר׳ עקיבא
- מאה, אלף, רבוא״במאה״ אומר ״נברך ה׳ אלהינו״; ״באלף״ — ״נברך לה׳ אלהינו אלהי ישראל״; ״ברבוא״ מוסיף ״אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו״. בכל מספר, אם המזמן נוסף על המספר — אומר ״ברכו״.ככל שהקהל גדול הנוסח מורחב, ואם המזמן נוסף אומר ברכו
- כענין שהוא מברך״כענין שהוא מברך״ — לפי הנוסח שאומר המברך (שנקבע לפי רוב הקהל), כך עונים אחריו ״ברוך ה׳ אלהינו אלהי ישראל…״ באותו נוסח.העונים אומרים באותו נוסח שהמברך אמר
- ר׳ יוסי הגליליר׳ יוסי הגלילי: ״לפי רוב הקהל הם מברכים״, שנאמר ״במקהלות ברכו אלהים״ — הנוסח נקבע לפי מספר הקהל. רש״י: כך נוצר החילוק בין מאה לעשרה, בין מאה לאלף ובין אלף לרבוא.ר׳ יוסי הגלילי: הנוסח נקבע לפי רוב הקהל
- ר׳ עקיבאר׳ עקיבא: ״מה מצינו בבית הכנסת״ — אחד מרובים ואחד מועטים אומר ״ברכו את ה׳״. משהגיעו לעשרה אין חילוק בין מספרים, ולכן ״אחד עשרה ואחד עשרה רבוא״ (רש״י).ר׳ עקיבא: כמו בבית הכנסת, אין חילוק בין רבים למועטים
- ר׳ ישמעאלר׳ ישמעאל חולק על ר׳ עקיבא ואומר שאף בבית הכנסת יש לומר: ״ברכו את ה׳ המבורך״.ר׳ ישמעאל: גם בבית הכנסת אומרים ברכו את ה׳ המבורך
עזרים — סדר האירועים
נוסח הזימון לפי מספר המסובים
- 1שלשה: ״נברך״והוא נוסף עליהם: ״ברכו״
- 2עשרה: ״נברך אלהינו״והוא נוסף: ״ברכו״
- 3מאה: ״נברך ה׳ אלהינו״והוא נוסף: ״ברכו״
- 4אלף: ״נברך לה׳ אלהינו אלהי ישראל״והוא נוסף: ״ברכו״
- 5רבוא: ״נברך לה׳ אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו״והוא נוסף: ״ברכו״
חשבו לפני שממשיכים
מדוע המזמן שאכל עם שלושה אחרים אומר להם ״ברכו״ ולא ״נברך״?
לפי רש״י, גם בלעדיו יש כאן שלושה, ובהם כבר יש זימון. לכן הוא אינו נכלל בהם, ומזמין אותם לברך.
עמוד ב · גמרא
״אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל״
בקצרה — על מה הסוגיה
שמואל: אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל — המזמן יאמר ״נברך״. הגמרא מקשה מהמשנה (״בשלשה והוא אומר ברכו״) ומתרצת שהמשנה רק מתירה ״ברכו״, ו״נברך״ עדיף;
הראיה מ״ששה נחלקין עד עשרה״, וברייתא מסייעת. אגב הברייתא — ״ובטובו״ מול ״ומטובו״ — אביי מקשה מ״ומברכתך״ של דוד, והסוגיה נחתמת בדף נ׳ ע״א.
- אל יוציא עצמושמואל: ״לעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל״. רש״י: אף שכשהם ארבעה מותר למזמן לומר לשלושה ״ברכו״, טוב לו שיאמר ״נברך״ ויישאר בכלל המברכים.שמואל: עדיף שהמזמן יאמר נברך ולא יוציא את עצמו
- תנןמקשים מן המשנה: ״בשלשה והוא אומר ברכו״ — המזמן אומר ״ברכו״ ומוציא את עצמו מן הכלל. לפי רש״י משמע שכך עדיף: כאילו אומר להם, רבים אתם גם בלעדיי.קושיה: המשנה אומרת ברכו, והמזמן מוציא את עצמו
- אימא: אף ברכותירוץ: ״אימא: אף ברכו״ — המשנה אינה מחייבת ״ברכו״ אלא רק מתירה אותו, כי גם בלעדיו יש זימון; ״ומכל מקום נברך עדיף״, כדברי שמואל.המשנה רק מתירה ברכו, אבל נברך עדיף
- ששה נחלקיןדף נהראיה: רב אדא בר אהבה אמר שבבית מדרשו של רב אמרו ״תנינא: ששה נחלקין עד עשרה״ — ששה שאכלו יחד רשאים להתחלק לשתי חבורות, וכל אחת מזמנת לעצמה, כי בכל אחת יש שלושה. רש״י: עשרה אינם מתחלקים (עד שיהיו עשרים), כי בעשרה מזכירים את השם, ובחלוקה יפסידו זאת.ראיה: ששה רשאים להתחלק לשתי חבורות ולזמן כל אחת לעצמה
- בשלמא… אלא״אי אמרת בשלמא נברך עדיף״ — מובן שמתירים להם להתחלק: בכל חבורה המזמן אומר ״נברך״, הנוסח המועדף. ״אלא אי אמרת ברכו עדיף, אמאי נחלקין״ — יחד, המזמן היה מוצא חמשה מלבדו ואומר ״ברכו״; בחבורה של שלושה הוא אחד מהם ויכול לומר רק ״נברך״ (רש״י). מדוע להתיר להם לוותר על הנוסח העדיף?אם ברכו עדיף, למה מתירים לששה להתחלק ולוותר עליו?
- שמע מינה״שמע מינה נברך עדיף״ — מכאן שהמשנה אמרה רק ״אף ברכו״, ואילו ״נברך״ עדיף. לפי רש״י זה סיוע לשמואל.מסקנה: נברך עדיף, וזו סייעתא לשמואל
- תניא נמי הכידף נברייתא מסייעת: ״בין שאמר ברכו בין שאמר נברך — אין תופסין אותו״, כלומר אין מקפידים עליו; רק הנקדנים — המדקדקים בפרטים — מקפידים עליו על שהוציא את עצמו מן הכלל (רש״י).ברייתא: אין מקפידים על ברכו או נברך, רק המדקדקים
- ומברכותיו ניכרדף נהברייתא ממשיכה: ״מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא״. למשל, לפי רבי: האומר בזימון ״ובטובו״ (ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו — שטיינזלץ) הוא תלמיד חכם, והאומר ״ומטובו״ — בור, שהרי משמע שרק מקצת מטובו של ה׳ ניתן לו; רש״י: הוא ממעט בתגמולי המקום.רבי: ובטובו מעיד על תלמיד חכם, ומטובו ממעט ולכן בור
- והכתיב ומברכתךדף נאביי מקשה לרב דימי: הרי דוד המלך אמר בתפילתו ״ומברכתך יברך בית עבדך״ (שמואל ב ז, כט) — ״מברכתך״, לשון מיעוט כמו ״ומטובו״, ודוד ודאי אינו בור!אביי: דוד אמר מברכתך, לשון מיעוט, ואינו בור
- בשאלה שאנידף נהתשובה: ״בשאלה שאני״ — דוד ביקש, ובבקשה אין זה נאה לתבוע את כל שפע הברכה (שטיינזלץ). רש״י: המבקש נוהג כעני בפתח, שאינו מרים ראש לבקש בקשה גדולה.תשובה: בבקשה שונה, אין לתבוע את כל הברכה
- הרחב פיךדף נאביי מקשה שוב: גם בבקשה מותר לבקש הרבה, שהרי כתוב ״הרחב פיך ואמלאהו״ (תהלים פא, יא) — בקש כל מה שאתה מתאווה (רש״י)!אביי: הרחב פיך ואמלאהו, מותר לבקש הרבה
- בדברי תורהדף נהתשובה: ״ההוא בדברי תורה כתיב״ — הפסוק מדבר בבקשת תורה, ובה מותר לאדם לבקש ביותר (שטיינזלץ). בשאר הבקשות אין לתבוע הרבה, ולכן ״מברכתך״ של דוד אינו קושיה על הקביעה ש״ומטובו״ — בור.תשובה: הרחב פיך נאמר בבקשת תורה בלבד
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.