ברכות נ׳
נוסחי זימון שמסגירים תלמיד חכם או בור, נוסח אחד לרבים לפי רבי עקיבא, הגבלות על חלוקת חבורות וזימון למפרע, יין חי ויין מזוג, ושמירה על כבוד הפת והאוכל.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את הדיון בנוסחי הזימון שהחל בדף הקודם: אילו ניסוחים מעידים על תלמיד חכם ואילו על בור, ומדוע.
משם עוברת הגמרא לשאלה אם הנוסח משתנה כשהמסובים רבים, ומכריעה כרבי עקיבא שאין שינוי. אגב כך באים סיפורי בית ראש הגולה, כלל ״אין זימון למפרע״, והמנהג בבית הכנסת.
אחר כך באה המשנה על חלוקת חבורות לזימון, וצירופן של שתי חבורות, והמחלוקת על יין שלא נמזג.
הגמרא מבררת מה חידשה המשנה בשלשה שאכלו כאחת ומתי הם נשארים חבורה, ומתוך המחלוקת על היין עוברת לשמירה על כבוד הפת והאוכלין ולדין מי ששכח לברך והכניס אוכל לפיו.
עמוד א · גמרא
נוסחי זימון: תלמיד חכם ובור
בקצרה — על מה הסוגיה
הדיון בנוסחי הזימון נמשך: ברייתא של רבי ושתי קביעות של רבי יוחנן מבחינות בין נוסח של תלמיד חכם לנוסח של בור — ״חיים״ מוציא את האומר מן הכלל, ״למי שאכלנו משלו״ ו״על המזון שאכלנו״ נשמעים כברכה לבעל הבית.
רב אחא בריה דרבא מקשה מ״למי שעשה לאבותינו״, ורב הונא בריה דרב יהושע מגביל את הפסול לזימון של שלשה.
- בטובו חיינורבי: האומר בזימון ״בטובו חיינו״ הוא תלמיד חכם, והאומר ״חיים״ הוא בור, כי בלשון זו הוא מוציא את עצמו מן הכלל המברך (רש״י).רבי: בטובו חיינו תלמיד חכם; חיים בור, מוציא עצמו מהכלל
- נהרבלאיחכמי נהרבלא שנו להיפך: לדעתם ״חיים״ עדיף, כי הוא כולל את כל באי העולם (רש״י), ואילו ״חיינו״ מצומצם ואישי (ס׳).נהרבלאי שנו להפך: חיים עדיף, כי כולל את כולם
- הלכההגמרא מכריעה: ״ולית הילכתא כנהרבלאי״ — אין הלכה כחכמי נהרבלא, והנוסח הוא ״בטובו חיינו״ כדברי רבי.מסקנה: אין הלכה כנהרבלאי, אומרים בטובו חיינו
- נברך שאכלנו משלורבי יוחנן: האומר בזימון ״נברך שאכלנו משלו״ הוא תלמיד חכם, והאומר ״למי שאכלנו משלו״ הוא בור. לפי רש״י, ״נברך שאכלנו משלו״ משמע שיש אחד שהכל אוכלים משלו, ואילו ״למי״ משמע שרבים זנים זה את זה, ונמצא שהוא מברך את בעל הבית ולא את ה׳.ר׳ יוחנן: נברך שאכלנו משלו חכם; למי שאכלנו משלו בור
- והא אמרינןרב אחא בריה דרבא מקשה לרב אשי: הרי אנו אומרים בנוסח ההודאה על הנסים ״למי שעשה לאבותינו״, והרי זה אותו ביטוי שנפסל בזימון. מדוע אינו בורות שם?קושיה: ואנחנו אומרים למי שעשה לאבותינו את כל הנסים
- התם מוכחא מילתארב אשי: ״התם מוכחא מילתא״. שם ברור שהכוונה לקדוש ברוך הוא, כי מי עושה נסים אם לא הוא (רש״י: בנסים אי אפשר לומר שהם מעשה רבים). אבל לגבי מזון הדבר אינו ברור, ויכול להישמע כהודאה לבעל הבית.שם מוכח שמדובר בקב״ה, ובמזון זה לא ברור
- על המזון שאכלנורבי יוחנן: האומר ״ברוך שאכלנו משלו״ הוא תלמיד חכם, ו״על המזון שאכלנו״ הוא בור, כי נראה שהוא מברך את בעל הבית על המזון. אילו כוונתו לה׳, מדוע יזכיר רק מזון? (תוספות).ר׳ יוחנן: ברוך שאכלנו משלו חכם; על המזון בור
- בעשרה — שם שמיםרב הונא בריה דרב יהושע מגביל את הפסול של ״על המזון״: ״לא אמרן אלא בשלשה״, שאין בזימונם הזכרת שם שמים, ולכן ״על המזון שאכלנו״ יכול להישמע כברכה לבעל הבית. אבל בעשרה, שמזכירים בזימונם שם שמים, ״מוכחא מילתא״ למי מברכים — ולכן במשנה עצמה עונים בעשרה ״ברוך ה׳ אלהי ישראל… על המזון שאכלנו״, ולא ״משלו״ (רש״י).רב הונא בריה דרב יהושע: הפסול רק בשלשה; בעשרה שם שמים מוכיח
חשבו לפני שממשיכים
בזימון, מדוע ״על המזון שאכלנו״ אינו מעיד על בורות כשיש עשרה?
בעשרה יש בזימון הזכרת שם שמים, ולכן מוכח שהכוונה לה׳. כך גם במשנה: עונים אחרי המזמן ״ברוך ה׳ אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו״.
עמוד א · גמרא
נוסח הזימון במאה ובריבוא
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מקשה על סתירה בתוך המשנה בשאלה אם הנוסח משתנה לפי מספר המסובים, ורב יוסף מיישב שהן שתי שיטות: רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא.
הגמרא מבררת מה עושה רבי עקיבא בפסוק של רבי יוסי הגלילי, ורבא פוסק כרבי עקיבא.
- הא גופא קשיאהמשנה סותרת את עצמה. מצד אחד שנינו ״אחד עשרה ואחד עשרה רבוא״, כלומר אותו נוסח לכולם, ומצד שני שנינו שבמאה אומר נוסח אחד, באלף נוסח אחר וברבוא נוסח שלישי, כלומר נוסח משתנה לפי מספר המסובים.קשיא: המשנה אומרת נוסח זהה, ואחר כך נוסח שונה לפי המספר
- שתי שיטותרב יוסף: ״לא קשיא״. שני החלקים הם שתי שיטות תנאים. החלק שבו הנוסח משתנה הוא של רבי יוסי הגלילי, והחלק שבו אין שינוי הוא של רבי עקיבא.רב יוסף: שתי שיטות, רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא
- רבי יוסי הגלילירבי יוסי הגלילי: מברכים ״לפי רוב הקהל״, כלומר הנוסח משתנה לפי מספר המסובים. הוא לומד זאת מהפסוק ״במקהלות ברכו אלהים״.ר׳ יוסי הגלילי: הנוסח לפי רוב הקהל, מהפסוק במקהלות
- רבי עקיבארבי עקיבא: כשם שבבית הכנסת אחד מרובים ואחד מועטים אומר ״ברכו את ה׳״, כך בברכת המזון אין משנים את הנוסח לפי מספר המברכים.ר׳ עקיבא: כמו בבית הכנסת, הנוסח זהה לרבים ולמועטים
- מאי עביד ליה?ולרבי עקיבא, הפסוק ״במקהלות ברכו אלהים״ שהביא רבי יוסי הגלילי כראיה — ״מאי עביד ליה״? מה הוא עושה בו, אם אינו לומד ממנו שהנוסח משתנה?קושיה: ולרבי עקיבא, מה עושה בפסוק במקהלות?
- שירת העובריםהוא צריך אותו לדרשה ששנויה בברייתא מרבי מאיר: אפילו עוברים שבמעי אמם אמרו שירה על הים, שנאמר ״במקהלות ברכו אלהים ה׳ ממקור ישראל״, ו״מקהלות״ כולל גם אותם.הפסוק נדרש על העוברים שאמרו שירה על הים
- ואידך?״ואידך״ — ורבי יוסי הגלילי, שדורש את ״מקהלות״ לענין הקהל, מנין לו הדרשה על שירת העוברים?קושיה: ולרבי יוסי, מנין לו שירת העוברים?
- ממקורהדרשה הזו יוצאת מהמילה ״מקור״: ״מקור ישראל״ הוא רמז לרחם, ומשם לומדים על העוברים (ס׳).מקור ישראל הוא רמז לרחם, ומשם שירת העוברים
- הלכה כרבי עקיבארבא פוסק: ״הלכה כרבי עקיבא״. בברכת המזון הנוסח זהה לאחד עשרה ולאחד עשרה רבוא (רש״י).מסקנה: הלכה כרבי עקיבא, נוסח זהה לכל מספר
- רב חמא מחפש מאהרבינא ורב חמא בר בוזי נקלעו לסעודה בבית ראש הגולה. בסוף הסעודה קם רב חמא בר בוזי ו״קא מהדר אבי מאה״ — חיזר אחר חבורה של מאה סועדים כדי לזמן בנוסח המיוחד למאה, כדעת רבי יוסי הגלילי (ס׳).רב חמא בר בוזי חיפש מאה סועדים כדי לזמן בנוסח של מאה
- לא צריכתרבינא אמר לו: ״לא צריכת״. הרי רבא אמר שהלכה כרבי עקיבא, ואין הנוסח משתנה לפי מספר המסובים כשהם יותר מעשרה.רבינא: אין צורך, הלכה כרבי עקיבא שאין שינוי נוסח
עמוד א · גמרא
זימון בבית ראש הגולה
בקצרה — על מה הסוגיה
רבא מספר שבבית ראש הגולה זימנו בשלשות, והגמרא שואלת מדוע לא בעשרות ומדוע לא יצאו בזימונו של ראש הגולה.
אחר כך בא דינו של רבה תוספאה: מי שברך לפני הזימון אינו יוצא בו, כי אין זימון למפרע.
- בבית ראש הגולהרבא סיפר: כשאכלנו לחם בבית ראש הגולה, ״מברכינן שלשה שלשה״. לפי רש״י ראש הגולה האריך בסעודתו, וכל שלושה שסיימו זימנו בקול נמוך וישבו עד שסיים.רבא: בבית ראש הגולה זימנו בשלשות ולא בעשרות
- וליברכו עשרההגמרא שואלת: ״וליברכו עשרה עשרה״. מדוע לא חילקו את המסובים לעשרה עשרה?קושיה: למה לא זימנו בעשרות?
- יקפיד״שמע ריש גלותא ואיקפד״. ראש הגולה היה רואה חבורת חכמים המברכת לעצמה לפני שסיים הוא את סעודתו. לפי רש״י, זימון בעשרה מחייב להרים את הקול, והוא היה שומע.ראש הגולה היה שומע ומקפיד על חבורה שמברכת לפניו
- וניפקו בברכתאהגמרא שואלת מדוע לא יצאו הסועדים ידי חובה בזימון של ראש הגולה עצמו: ״וניפקו בברכתא״ שלו, ולא יזמנו בנפרד.קושיה: שיצאו בזימון של ראש הגולה עצמו
- רעשתשובה: ״דאוושו כולי עלמא, לא שמעי״ — מפני שכל המסובים הרבים רועשים, אין קולו של ראש הגולה המזמן נשמע, ומי שאינו שומע את הזימון אינו יוצא בו ידי חובה (ס׳). לכן העדיפו לזמן בשלשות בקול נמוך.מרוב הרעש לא שומעים את זימונו ולא יוצאים בו
- אין זימון למפרערבה תוספאה: שלושה שאכלו לחם יחד, והקדים אחד מהם וברך ברכת המזון לדעתו — לבדו, בלא זימון (רש״י). ״אינון נפקין בזמון דידיה״: השנים יוצאים ידי חובת זימון בזימון שלו, כלומר כשמזמנים אחר כך ומצרפים אותו (ס׳); ״איהו לא נפיק בזמון דידהו״: הוא עצמו אינו יוצא ידי חובתו בזימון שלהם, ״לפי שאין זמון למפרע״ — משברך כבר, אין הזימון שאחר כך מועיל לו (רש״י).רבה תוספאה: הם יוצאים בזימונו, הוא לא בזימונם — אין זימון למפרע
עמוד א · גמרא
״ברכו״ בבית הכנסת: רפרם בר פפא
🔑 מפתח לסוגיה
במשנה בדף הקודם נחלקו תנאים בקריאה שמזמנת בבית הכנסת. רבי עקיבא אומר ״ברכו את ה׳״, ורבי ישמעאל אומר ״ברכו את ה׳ המבורך״.
בקצרה — על מה הסוגיה
רפרם בר פפא נהג כרבי עקיבא בבית כנסת שלא הכירו זאת, והציבור תיקן אותו. רבא גוער בו ומנמק מדוע לא היה צריך להתערב במחלוקת.
- רפרם בר פפארפרם בר פפא נקלע לבית הכנסת באבי גיבר, קם לקרוא בספר התורה ואמר ״ברכו את ה׳״ והשתתק, ולא הוסיף ״המבורך״. הציבור עשה רעש וענה ״ברכו את ה׳ המבורך״, כי הוא נהג כרבי עקיבא והם לא היו רגילים בכך (ס׳).רפרם אמר ברכו את ה׳ בלבד, והציבור ענה בהוספת המבורך
- פתיא אוכמארבא גוער בו: ״פתיא אוכמא״, כינוי חיבה לתלמיד חכם ותיק (ס׳), ״בהדי פלוגתא למה לך״. מה לך להתערב במחלוקת תנאים? הרי שניהם מסכימים לנוסח המורחב של רבי ישמעאל, ורבי עקיבא רק אומר שאין צורך בו (רש״י).רבא: למה להתערב במחלוקת, הרי גם ר׳ עקיבא מסכים לנוסח ר׳ ישמעאל
- נהוג עלמאועוד נימוק: ״הא נהוג עלמא כרבי ישמעאל״ — הציבור כבר נוהג לומר ״ברכו את ה׳ המבורך״, ומי שמשנה מן המנהג הרווח רק מבלבל את הציבור, כפי שקרה כאן.ועוד: המנהג בעולם כרבי ישמעאל
חשבו לפני שממשיכים
רבא גער ברפרם בר פפא על שנהג כרבי עקיבא. אילו שני נימוקים נתן?
ראשית, אין טעם להתערב במחלוקת שבה שני התנאים מסכימים לנוסח המורחב של רבי ישמעאל. שנית, העולם נוהג כרבי ישמעאל.
עמוד א · משנה
משנה: חלוקת חבורות, צירוף ויין מזוג
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה קובעת מתי חבורה שאכלה כאחת רשאית להתחלק לזימון נפרד, מתי שתי חבורות מצטרפות, ומחלוקת רבי אליעזר וחכמים אם מברכים על יין שלא נמזג.
- משנה: שלשה עד חמשהשלשה אנשים שאכלו כאחת אינם רשאים להתחלק ולברך בנפרד, כי כבר נתחייבו בזימון (רש״י). ״וכן ארבעה, וכן חמשה״: בארבעה אין שלושה מזמנים ואחד נפרד, כי גם הוא כבר נקבע בחובת זימון.שלשה עד חמשה שאכלו כאחת אינם רשאים להתחלק
- משנה: ששה עד עשרהששה שאכלו כאחת רשאים להתחלק לשתי חבורות של שלושה, וכל חבורה מזמנת לעצמה. כך גם שבעה ושמונה ותשעה (בתשעה אפשר גם לשלוש חבורות, רש״י), ״עד עשרה״.ששה עד תשעה רשאים להתחלק, וכל חבורה מזמנת לעצמה
- משנה: עשרהעשרה שאכלו כאחת אינם רשאים להתחלק עד שיהיו עשרים: בעשרה כבר נתחייבו בזימון בהזכרת השם, ואם יתחלקו לחבורות של פחות מעשרה לא תהיה בזימונם הזכרת שם (רש״י). הכלל לפי ס׳: חבורה מתחלקת רק אם כל חבורה שנשארת יכולה לברך כדרך שהיו מברכים קודם.עשרה אינם נחלקים עד עשרים, כדי לא לאבד הזכרת השם
- משנה: צירוף חבורותשתי חבורות שאכלו באותו בית: אם מקצתן רואים אלו את אלו, הן מצטרפות לזימון אחד. ואם לא רואים, כל חבורה מזמנת לעצמה.שתי חבורות בבית אחד מצטרפות אם מקצתן רואים זה את זה
- משנה: יין חירבי אליעזר: אין מברכים על היין עד שיתנו בו מים, כי יין חי חריף מדי ואינו ראוי לברכה. חכמים: ״מברכין״, כי מאחר שאפשר לשתותו, מברכים עליו.ר׳ אליעזר: אין מברכים על יין חי; חכמים: מברכים
עמוד א–ב
מה חידשה המשנה בשלשה שאכלו
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא שואלת מה חידשה המשנה באיסור להתחלק, הרי כבר שנינו ששלשה חייבים לזמן.
שמואל ורב הונא מביאים שני חידושים, רב חסדא ורבא מגבילים אותם, ורבא לומד את ההגבלה ממשנה על מטה שחולקה.
- מאי קא משמע לן?מה חידשה לנו המשנה באיסור להתחלק? ״תנינא חדא זימנא״: כבר שנינו בתחילת הפרק ששלשה שאכלו כאחת חייבים לזמן.קושיה: כבר שנינו ששלשה חייבים לזמן, מה חידשה המשנה?
- קא משמע לןהחידוש כדברי רבי אבא בשם שמואל: שלשה ״שישבו לאכול כאחת״ ועדיין לא אכלו, כבר אינם רשאים להתחלק.שלשה שישבו לאכול ועדיין לא אכלו אינם רשאים להתחלק
- לישנא אחרינאגרסה אחרת לדברי רבי אבא בשם שמואל: המשנה באה ללמד ששלשה שישבו לאכול כאחת אינם רשאים להתחלק ״אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככרו״, כלומר גם בלי סעודה משותפת (ס׳).לישנא אחרינא: גם כשכל אחד אוכל מככרו, הם חבורה אחת
- אי נמי רב הונאאו שהמשנה באה ללמד כדברי רב הונא: ״שלשה שבאו משלש חבורות״ וישבו יחד, נעשו חבורה אחת ואינם רשאים להתחלק (ס׳).אי נמי: שלשה שבאו משלש חבורות הם חבורה אחת
- רב חסדא מגבילרב חסדא: זה נכון רק אם הם ״באו משלש חבורות של שלשה בני אדם״. כל חבורה חייבת כשלעצמה בזימון, ולכן חובת הזימון לא פקעה מהם (ס׳).רב חסדא: רק אם באו משלש חבורות של שלשה
- רבא מגבילרבא מוסיף הגבלה: הדין נאמר רק ״דלא אקדימו הנך ואזמון עלייהו בדוכתייהו״ — כשבני החבורות הקודמות, שנשארו במקומם, עדיין לא זימנו עליהם. אבל אם כבר זימנו עליהם שם, ״פרח זימון מינייהו״: חובת הזימון של השלושה פקעה, שהרי כל חיובם נבע מחובתם לזמן עם חבורותיהם הקודמות, ומשזימנו הראשונים — אין להם עוד עם מה להצטרף (ס׳).רבא: אם החבורות הקודמות כבר זימנו עליהם, חובת הזימון פקעה
- מנא אמינא להרבא מביא מקור ממשנה בכלים: מטה טמאה שנגנבה חציה, או שאבדה חציה, או ״שחלקוה אחין או שותפין״ — טהורה. אם החזירוה וצירפו את חלקיה, היא מקבלת טומאה ״מכאן ולהבא״, מעת הצירוף מחדש.רבא: מטה טמאה שחולקה טהורה, ומקבלת טומאה רק מכאן ולהבא
- מכאן ולהבא — איןרבא מדייק: ״מכאן ולהבא אין, למפרע לא״. אחרי שחילקוה, טומאתה הישנה פרחה ממנה ואינה חוזרת גם כשחיברוה. כך בזימון: כיון שבני חבורתם זימנו עליהם, פרח מהם הזימון, ואינו חוזר כשהם נצטרפים (ס׳).כשם שטומאה שפרחה לא חוזרת, כך זימון שפרח לא חוזר
עמוד ב
השמש מצרף שתי חבורות
🔑 מפתח לסוגיה
המשנה בעמוד א קובעת ששתי חבורות באותו בית מצטרפות לזימון אם מקצתן רואים אלו את אלו, ואם לא, כל חבורה מזמנת לעצמה.
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא מוסיפה דרך נוספת לצירוף: שמש המשמש את שתי החבורות.
- השמש מצרפןברייתא: אם יש שמש ״שמש מצרפן״, כלומר שמשמש את שתי החבורות, הוא מצרפן לחבורה אחת גם כשאינן רואות זו את זו, למשל כשיריעה פרוסה ביניהן (רש״י).שמש המשמש שתי חבורות מצרף אותן גם כשאינן רואות זו את זו
עמוד ב
יין חי ויין מזוג
🔑 מפתח לסוגיה
המשנה בעמוד א הביאה מחלוקת: רבי אליעזר אומר שאין מברכים על יין עד שיתנו בו מים, וחכמים אומרים שמברכים. היין בימיהם היה חזק מאוד ולא שתו אותו בלי מים (רש״י).
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא מפרטת את שיטות רבי אליעזר וחכמים בברכת היין ובנטילת ידים.
הגמרא מקשרת את דברי שמואל לשיטת רבי אליעזר, ואחר כך מבררת על כוס של ברכה ועל התועלת ביין חי.
- ברייתא: רבי אליעזרברייתא: לפי רבי אליעזר, יין שעוד לא נתנו בו מים אינו נחשב יין. אין מברכים עליו ״בורא פרי הגפן״ אלא בורא פרי העץ (רש״י: כענבים), ונוטלים ממנו לידים כי הוא כמי פירות. משנתנו בו מים הוא יין: מברכים בורא פרי הגפן ואין נוטלים ממנו לידים.ר׳ אליעזר: יין חי הוא כמי פירות, מזוג הוא יין
- חכמיםוחכמים אומרים: ״בין כך ובין כך״ מברכים עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלים ממנו לידים. גם יין חי הוא יין לכל דבר.חכמים: בין מזוג ובין חי מברכים הגפן ואין נוטלים ממנו לידים
- כמאן אזלא?הלכתו של שמואל היא ״עושה אדם כל צרכיו בפת״, כלומר מותר להשתמש בפת גם לצרכים אחרים בלי חשש לבזיון האוכל. הגמרא שואלת: ״כמאן״ הולכת הלכה זו, כשיטת איזה תנא?שאלה: כשיטת איזה תנא אמר שמואל שעושה אדם כל צרכיו בפת?
- כרבי אליעזר״כרבי אליעזר״. הוא מתיר ליטול ידים ביין חי ואינו חושש להפסד אוכלין (רש״י).כרבי אליעזר, שמתיר ליטול ידים ביין חי ואינו חושש להפסד
- כוס של ברכהרבי יוסי ברבי חנינא: חכמים מודים לרבי אליעזר ב״כוס של ברכה״, ששם אין מברכים על יין עד שיתנו בו מים.ר׳ יוסי ברבי חנינא: בכוס של ברכה גם חכמים מודים שצריך מים
- מאי טעמא?״מאי טעמא״? מדוע בכוס של ברכה גם חכמים מסכימים לרבי אליעזר?שאלה: מדוע בכוס של ברכה גם חכמים מסכימים?
- מצוה מן המובחררב אושעיא: ״בעינן מצוה מן המובחר״. במצוה של כוס ברכה צריך שהמצוה תהיה מן המובחר, ולכן אין מברכים על יין שלא נמזג.רב אושעיא: במצוה של כוס ברכה צריך מצוה מן המובחר
- למאי חזי?״ורבנן, למאי חזי״? לדעת חכמים מברכים על יין חי, אבל למה הוא ראוי, הרי כמעט אי אפשר לשתותו כך (ס׳)?קושיה: לחכמים, למה ראוי יין חי אם אי אפשר לשתותו?
- לקורייטירבי זירא: ״חזי לקורייטי״. ראוי לעשות ממנו משקה רפואה מיין ושמן (ס׳).רבי זירא: יין חי ראוי למשקה רפואה של יין ושמן
עמוד ב
ארבעה דברים בפת וזריקת אוכלין
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא מונה ארבעה דברים שאסור לעשות בפת כדי לא לבזותה.
מעשה בחכמים שזרקו אוכל מעורר סתירה בין ברייתות, והגמרא מיישבת לפי אם האוכל נמאס בזריקה, ומביאה ברייתא דומה על שמחת חתן וכלה.
- ארבעה דברים בפתברייתא: ארבעה דברים נאמרו בפת, כדי שלא לבזותה. לא מניחים עליה בשר חי (שמא יטוף דם), לא מעבירים עליה כוס מלא (שמא יישפך), ״אין זורקין את הפת״, ולא סומכים (משעינים) קערה בפרוסת לחם.ארבעה דברים בפת: אין עליה בשר חי, כוס מלא, זריקה וקערה
- מעשה: מר זוטראאמימר, מר זוטרא ורב אשי אכלו יחד, והביאו לפניהם תמרים ורימונים. מר זוטרא לקח ו״פתק לקמיה דרב אשי דסתנא״ — זרק לפני רב אשי מנה: לפי ס׳ מנה מן הפירות שהובאו, ולפי רש״י מנה של בשר מבושל.מר זוטרא זרק לפני רב אשי מנה (פירות — ס׳; בשר מבושל — רש״י)
- לא סבר לה מררב אשי תמה על מר זוטרא: הרי שנינו בברייתא שאין זורקים אוכלין. וכי ״לא סבר לה מר״ הלכה זו?רב אשי: הרי שנינו שאין זורקים אוכלין
- בפת תניאמר זוטרא משיב: ״ההיא בפת תניא״. הברייתא נשנתה על פת ולא על מאכל אחר.מר זוטרא: האיסור נאמר בפת בלבד
- והתניא כשםרב אשי מקשה: ״והתניא״ ברייתא אחרת — כשם שאין זורקים את הפת, כך אין זורקים את האוכלין.קושיה: ברייתא אומרת כשם שהפת כך גם האוכלין
- והתניא אף על פימר זוטרא משיב בברייתא אחרת, הפוכה: ״אף על פי שאין זורקין את הפת, אבל זורקין את האוכלין״ — ברייתא מפורשת שמתירה לזרוק שאר אוכלין, ולכן ברייתא מול ברייתא, ואי אפשר להכריע מהן נגד מעשהו.מר זוטרא: ברייתא הפוכה מתירה לזרוק אוכלין
- דממאיס — דלא ממאיסהגמרא מיישבת בין הברייתות ואומרת שאין סתירה. הברייתא שאוסרת עוסקת בדבר שנמאס ומתקלקל בזריקה (רש״י: כמו תאנים מבושלות ותותים), ואילו הברייתא שמתירה עוסקת בדבר שלא נמאס (רש״י: רימון, אגוז וכל דבר קשה). זה ״במידי דממאיס״ לעומת ״דלא ממאיס״.ברייתא אוסרת בדבר שנמאס בזריקה, ומתירה בדבר שלא נמאס
- ברייתא דומה: חתן וכלהברייתא דומה, לפי אותה הבחנה: ״ממשיכין יין בצנורות לפני חתן ולפני כלה״ לסימן ברכה — ואין כאן הפסד, כי מקבלים את היין בכלי בראש הצינור (רש״י). זורקים לפניהם ״קליות ואגוזים בימות החמה״, שאין טיט בדרכים ואפשר להרימם ולאוכלם, אבל לא בימות הגשמים, שבהם הם נמאסים בבוץ. גלוסקאות (עוגות) אין זורקים בשום עת, כי הן נמאסות בזריקה אף בימות החמה (רש״י).בחתונה זורקים קליות ואגוזים בקיץ, אך לא גלוסקאות שנמאסות
עמוד ב
שכח לברך והכניס אוכל לפיו
בקצרה — על מה הסוגיה
רב יהודה קובע מה עושה מי ששכח לברך והכניס אוכל לפיו, ושלוש ברייתות מורות שלוש הוראות.
הגמרא מיישבת לפי סוג האוכל, ובדף נא׳ נשאלת השאלה מדוע בדבר שאינו נמאס פולטים ולא מסלקים לצד, ונענית מ״ימלא פי תהלתך״.
- רב יהודהרב יהודה: מי ששכח והכניס אוכל לפיו בלא ברכה, ״מסלקן לצד אחד״ בפיו ומברך.רב יהודה: מסלק את האוכל לצד אחד בפה ומברך
- שלוש ברייתותבנושא זה שלוש ברייתות: האחת ״בולען״, האחרת ״פולטן״, והשלישית ״מסלקן״. שלוש הוראות שונות למקרה אחד, ויש ליישב ביניהן.שלוש ברייתות: בולען, פולטן ומסלקן, וצריך ליישב
- לא קשיאאין סתירה, כי כל ברייתא עוסקת במקרה אחר. הברייתא שמורה לבלוע עוסקת במשקין, שאי אפשר לסלקם לצד או לפלוט בלי להפסידם (רש״י). הברייתא שמורה לפלוט עוסקת בדבר שלא נמאס, שאפשר להכניסו שוב לאחר שיברך (רש״י). הברייתא שמורה לסלק עוסקת בדבר שנמאס, שדי לסלקו לצד. זה ״לא קשיא״.משקין בולע, דבר שלא נמאס פולט, ודבר שנמאס מסלק לצד
- דלא ממאיס נמידף נא׳הגמרא מקשה על החילוק: ״במידי דלא ממאיס נמי, לסלקינהו לצד אחד וליברך״ — גם בדבר שאינו נמאס, למה לפלוט אותו? יסלקו לצד אחד בפיו ויברך, כמו שנאמר בדבר הנמאס (רש״י).קושיה: גם בדבר שלא נמאס, שיסלק לצד וימשיך לברך
- ימלא פי תהלתךדף נא׳רב יצחק קסקסאה הסביר לפני רבי יוסי בר אבין בשם רבי יוחנן: משום שנאמר ״ימלא פי תהלתך״. את תהילת ה׳ יש לומר בפה מלא ולא בחצי פה (ס׳).רבי יוחנן: ימלא פי תהלתך, צריך לברך בפה מלא
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.