ברכות נ״א

פרק ז׳ (שלשה שאכלו)~40 דק׳ספריא

מי ששכח לברך, אספרגוס ודיניו, עשרת הדברים בכוס של ברכה, ובפרק ״אלו דברים״ — מחלוקות בית שמאי ובית הלל בקידוש ובסדר הברכות.

כ״ב בתמוז תשפ״ז, שלישינוצר על ידי סוכן AI
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
✎ שאלות הבנה על הדף — בסוף הדף ↓
הקדמה — הסיפור של הדף

הדף נפתח בהמשך הדיון על מי ששכח לברך: האם יחזור ויברך אחרי שכבר אכל ושתה, ורבינא מרחיב אפילו אחרי סיום הסעודה — וראיית הטבילה נדחית.

משם עוברים אגב יין חי לאספרגוס: סגולותיו, ששה דברים בשתייתו, ויישוב ברייתות סותרות לפי ההבחנה בין יין לשיכר. אגב דיני האספרגוס באות עצות סוריאל ומלאך המוות.

אחר כך באים עשרת הדברים בכוס של ברכה ופירושם, ובסופם מעשה עולא, רב נחמן וילתא.

הפרק נחתם בשני דינים נוספים בכוס — אין משיחים עליה ואין מברכים על כוס שני — בהלכת ישיבה בשעת ברכה ובהדרן.

פרק שמיני נפתח במשנה על מחלוקות בית שמאי ובית הלל בסעודה, והגמרא מבררת את הראשונה בהן — קידוש: טעמי שתי השיטות, בת קול, והשוואה לסדר ההבדלה — וממשיכה בדף נ״ב.

עמוד א · גמרא

מי ששכח לברך לפני האכילה

בקצרה — על מה הסוגיה

שואלים אם מי שאכל ושתה בלי לברך יכול לברך אחר כך. רב חסדא מורה שעליו לברך, רבינא מרחיב אפילו אחרי סיום הסעודה ומביא ראיה מברכת הטבילה, והראיה נדחית: הטובל לא היה ראוי לברך קודם, והאוכל היה ראוי ולכן נדחה.

  1. שאלה לרב חסדאשאלו את רב חסדא: מי ש״אכל ושתה ולא ברך״ — האם יכול עדיין לחזור ולברך? לפי רש״י מדובר בברכות שלפני האכילה והשתייה, ברכת המוציא וברכת היין, ושואלים אם אפשר לברך אותן אחרי שכבר אכל ושתה.שאלה: מי שאכל ושתה בלי ברכה — האם יברך אחר כך?
  2. משל השוםרב חסדא ענה במשל: מי ש״אכל שום וריחו נודף״ — האם יאכל שום נוסף כדי שיהיה ריחו נודף עוד יותר? כלומר, מי שחטא ואכל בלא ברכה — וכי יוסיף חטא על חטא? המפרשים נחלקו במה מדובר: לפי תלמידי רבינו יונה (מובא בשטיינזלץ) מי שלא בירך לפני אכילתו אינו נפטר בכך מן הברכה, ועליו לברך עכשיו; רש״י מפרש את המשל ״יוסיף על סרחונו״ — שלא יוסיף לאכול בלא ברכה. מכל מקום, מסקנת רב חסדא שעליו לברך, וכך למד ממנו רבינא בהמשך.רב חסדא במשל השום: לא יוסיף חטא על חטא — יברך
  3. רבינא מרחיברבינא למד מדברי רב חסדא: ״אפילו גמר סעודתו, יחזור ויברך״. רש״י: אם נזכר באמצע הסעודה הוא יכול לברך, ולכן יכול לברך גם לאחר שסיימה.רבינא: גם אחרי סיום הסעודה יחזור ויברך
  4. ראיה: ברכת הטבילהרבינא מביא ראיה מברייתא: מי ש״טבל ועלה״ אומר בעלייתו ברכה ״על הטבילה״. הרי שאפשר לברך גם אחרי המעשה (רש״י: אף שכבר טבל, הברכה קיימת).ראיה: הטובל מברך על הטבילה בעלייתו, אחרי המעשה
  5. ולא היאאין להשוות: ״התם מעיקרא גברא לא חזי״ — הטובל לא היה ראוי לברך קודם לטבילתו (רש״י: רוב הטבילות הן מחמת קרי, ובעל קרי אסור בברכות, שהן דברי תורה), ומי שנדחה מלכתחילה אינו נחשב נדחה — כשהוא מתקן את עצמו הוא מברך. אבל כאן האוכל היה ראוי לברך מתחילה ולא בירך, ולכן ״הואיל ואידחי אידחי״ — כיוון שנדחה מן הברכה ואף סיים סעודתו, נדחה לגמרי ואין לו תקנה (שטיינזלץ).דחייה: הטובל לא היה ראוי קודם; האוכל היה ראוי ונדחה
עמוד א · גמרא

אספרגוס: סגולותיו ודיני שתייתו

בקצרה — על מה הסוגיה

ברייתא משבחת את האספרגוס, ומקשים עליה מברייתא שמזהירה על המעיים; מתרצים שמדובר ביין מיושן.

אחר כך ששה דברים בשתייתו, ושלוש סתירות בין ברייתות מתיישבות באותו אופן: יין מול שיכר. רב אשי מסיק מדין הרוק שיש לירוק גם בפני המלך.

  1. ברייתא: אספרגוסאספרגוס הוא כוס שהיו שותים בכל בוקר על בטן ריקה, לרפואה (רש״י). הברייתא: הוא ״יפה ללב וטוב לעינים״, וכל שכן לבני מעיים; מי שרגיל בו — יפה לכל גופו, והמשתכר ממנו — קשה לכל גופו.ברייתא: אספרגוס טוב ללב, לעיניים ולמעיים; שכרות ממנו מזיקה
  2. קושיה: וכל שכן לבני מעייםמכך שנאמר ״יפה ללב״ מסיקים שמדובר ביין (רש״י: כך מוסבר להלן). ואז קשה: איך אמרו ׳וכל שכן לבני מעיים׳? והרי שנינו בברייתא אחרת: ״ללעט יפה, לרמת קשה״ — ללב, עין וטחול טוב, ואילו לראש, למעיים ולתחתוניות (טחורים) קשה.קושיה: אם הוא יין, למה טוב למעיים? ברייתא אחרת אומרת קשה
  3. תירוץ: ביין מיושן״כי תניא ההיא, במיושן״ — הברייתא שמשבחת את האספרגוס למעיים מדברת ביין מיושן (רש״י: של שלוש שנים), שיפה למעיים; היין החדש הוא הקשה להם.תירוץ: הברייתא המשבחת מדברת ביין מיושן
  4. ראיה ממשנה בנדריםהראיה ממשנה: אדם אמר ״קונם יין שאני טועם״ (רש״י: כהקדש עלי), בנימוק שהיין קשה לבני מעיים. אמרו לו: הרי יין מיושן יפה למעיים! אם שתק — אסור ביין חדש ומותר ביין מיושן.ראיה: בנדר ביין, שתיקה אחרי הערה מתירה יין מיושן
  5. שמע מינה״שמע מינה״ — למדנו מכאן שיין מיושן אכן יפה למעיים, וכך מתיישבת הסתירה בין הברייתות.מסקנה: יין מיושן יפה למעיים, והסתירה מתיישבת
  6. ברייתא: ששה דברים״ששה דברים נאמרו באספרגוס״: (א) שותים אותו רק ״חי ומלא״ — יין שאינו מזוג (רש״י), וכוס מלאה; (ב) מקבלים אותו מן השמש ביד ימין ושותים כשהוא ביד שמאל; (ג) אין משיחים אחריו ואין מפסיקים בשתייתו אלא שותים בבת אחת (רש״י); (ד) מחזירים אותו רק למי שנתנו; (ה) ״ורק אחריו״ — רוקקים אחרי השתייה, כמבואר להלן בברייתות על הרוק; (ו) אין סומכים אותו אלא במינו — אוכלים אחריו מיד (רש״י) מאותו מין שממנו נעשה, כגון תמרים אחרי שיכר תמרים (שטיינזלץ).ברייתא: ששה דברים באספרגוס, ובהם סמיכה אחריו במינו
  7. קושיה: סומכין בפת״והתניא אין סומכין אותו אלא בפת״ — ברייתא אחרת קובעת שסומכים רק בפת, ואילו כאן נאמר שסומכים במינו.קושיה: ברייתא אחרת אומרת שסומכים רק בפת
  8. תירוץ: יין ושיכר״הא בדחמרא, הא בדשכרא״: הברייתא שסומכים בפת מדברת באספרגוס של יין; זו שסומכים במינו — באספרגוס של שיכר (רש״י: שיכר תאנים סומכים בתאנים, שיכר תמרים בתמרים).תירוץ: ביין סומכים בפת, בשיכר במינו
  9. קושיה: ללע״ט מול לרמ״תברייתא אחת: ללע״ט יפה, לרמ״ת קשה. וברייתא אחרת: ״לרמת יפה, ללעט קשה״ — בדיוק להפך!קושיה: שתי ברייתות קובעות הפוך מה מועיל ומה מזיק
  10. תירוץ: יין ושיכרגם כאן: ״הא בדחמרא, הא בדשכרא״ — הראשונה (שיפה ללע״ט) מדברת בשל יין, והשנייה בשל שיכר.תירוץ: ללע״ט יפה ביין, ולרמ״ת יפה בשיכר
  11. קושיה: רוק אחריוברייתא אחת: מי ש״רק אחריו — לוקה״ — הרוקק אחרי השתייה נפגע (רש״י: לוקה בחולי). וברייתא אחרת להפך: מי שלא רק אחריו — לוקה, כלומר דווקא מי שאינו רוקק נפגע.קושיה: ברייתא אחת: הרוקק לוקה; אחרת: מי שלא רק לוקה
  12. תירוץ: יין ושיכרשוב: ״הא בדחמרא, הא בדשכרא״. הגמרא אינה אומרת איזו ברייתא ביין ואיזו בשיכר; לפי רש״י (וכסדר הברייתות, כמו בשתי הסתירות הקודמות): באספרגוס של יין — לא ירוק, והרוקק לוקה; בשל שיכר — מי שלא ירק את המים שבאו לפיו אחריו לוקה. שטיינזלץ מפרש להפך.תירוץ: לרש״י ביין לא רוקים, ובשיכר רוקים
  13. רב אשי: רוק בפני המלךרב אשי: ״השתא דאמרת לא רק אחריו לוקה״ — מכיוון שמי שלא ירק לוקה, הרוק המצטבר בפה אחרי השתייה (״מימיו״) נזרק אפילו בפני המלך: ירוק ואל יסתכן (רש״י), שכן בבליעתו יש סכנה (שטיינזלץ).רב אשי: מימיו נזרקים אפילו בפני המלך, בגלל הסכנה
עזרים — טבלת שיטות
אספרגוס של יין ושל שיכר
ייןשיכר
במה סומכים אחריובפתבמינו
ללע״ט (לב, עין, טחול)יפהקשה
לרמ״ת (ראש, מעיים, תחתוניות)קשהיפה
רוק אחריו (רש״י)לא רוקיםרוקים

השיוך ליין ולשיכר הוא לפי סדר הברייתות בגמרא ופירוש רש״י; בדין הרוק שטיינזלץ מפרש להפך.

חשבו לפני שממשיכים

איזה תירוץ חוזר בסוגיה בשלוש סתירות בין ברייתות, ועל איזו הבחנה הוא נשען?

עמוד א · גמרא

עצות סוריאל ומלאך המוות

בקצרה — על מה הסוגיה

אגב ההוראה שלא להחזיר כוס אספרגוס אלא למי שנתנו, מובאות שלוש עצות מסוריאל ושלוש ממלאך המוות.

שואלים מה תקנת מי שפגש נשים החוזרות מהלוויה, והגמרא מונה מדרגות של הימנעות מהפגישה.

  1. שלושה דברים מסוריאלרבי ישמעאל בן אלישע מוסר מה אמר לו סוריאל, שר הפנים (רש״י: מלאך חשוב הבא לפני הקב״ה): אל תיקח את ״חלוקך בשחרית מיד השמש״ ותלבש — אלא קח אותו בעצמך ממקומו (רש״י); ״אל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו״; ואל תחזיר כוס אספרגוס אלא למי שנתנו לך.סוריאל לרבי ישמעאל: שלוש אזהרות — חלוק, נטילת ידיים וכוס אספרגוס
  2. הטעםהסיבה: חבורת שדים (רש״י: תכספית הוא שם חבורת שדים), ולדעה אחרת חבורה של מלאכי חבלה, אורבים לאדם ואומרים: מתי יבוא לידי אחד מהדברים הללו ויילכד.הטעם: חבורות של מזיקים מחכות שיכשל באחד מהם
  3. שלושה דברים ממלאך המוותרבי יהושע בן לוי מוסר שמלאך המוות אמר לו שלושה דברים: שתי העצות הראשונות זהות (החלוק והנטילה), והשלישית: ״אל תעמוד לפני הנשים״ בשעה שחוזרות מן המת, כי הוא מרקד לפניהן וחרבו בידו ויש לו רשות לחבל.מלאך המוות לרבי יהושע בן לוי: לא לעמוד לפני נשים החוזרות מן המת
  4. שאלה: מה תקנתו״ואי פגע, מאי תקנתיה?״ — ואם פגש בנשים באותה שעה, מה תקנתו?שאלה: ואם פגש בנשים החוזרות, מה תקנתו?
  5. תקנה לפי מדרגות״לינשוף מדוכתיה ארבע אמות״ — יקפוץ ממקומו ארבע אמות. אם יש נהר — יעבור אותו; אם יש דרך אחרת — ילך בה; אם יש קיר (רש״י: כותל) — יעמוד מאחוריו; ואם לא — יחזיר פניו ויאמר ״ויאמר ה׳ אל השטן יגער ה׳ בך״ (זכריה ג, ב) עד שיעברו ממנו.תקנה: לקפוץ ארבע אמות, לעבור נהר או קיר, ולומר פסוק
עמוד א–ב

עשרה דברים בכוס של ברכה ומעשה ילתא

בקצרה — על מה הסוגיה

אגב כוס הברכה שהוזכרה בדף הקודם מובאים עשרה דברים הנאמרים בכוס של ברכת המזון, רבי יוחנן מצמצם לארבעה, והגמרא מפרשת אחד אחד: מקורות מן הכתוב, מנהגי חכמים וטעמים.

בסוף, על הדבר העשירי — שילוח הכוס לאשתו — בא מעשה עולא, רב נחמן וילתא: עולא סבר שאין צורך לשלוח, וילתא כעסה.

  1. ברייתא: עשרה דבריםרבי זירא בשם רבי אבהו, ויש אומרים שכך שנויה ברייתא: ״עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה״ — כוס ברכת המזון (רש״י): טעון הדחה ושטיפה; יין חי ומלא; עיטור ועיטוף; נוטלו בשתי ידיו ונותנו בימין; מגביהו מן הקרקע טפח — ואם מיסב על השולחן, מן השולחן (רש״י); ונותן בו עיניו. ויש אומרים: אף משגרו במתנה לאנשי ביתו — לאשתו, דרך דורון וחשיבות (רש״י). הגמרא תפרש את כולם בהמשך.ברייתא: עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה
  2. רבי יוחנן: ארבעה בלבדרבי יוחנן: ״אנו אין לנו אלא ארבעה בלבד״ — מכל העשרה אנו מקיימים רק הדחה, שטיפה, חי ומלא.רבי יוחנן: מהעשרה נוהגים רק הדחה, שטיפה, חי ומלא
  3. פירוש הדחה ושטיפהתנא מבאר את שני הראשונים: ״הדחה — מבפנים, ושטיפה — מבחוץ״ — הכוס נשטפת מבפנים ונשטפת מבחוץ.הדחה היא שטיפת הכוס מבפנים, ושטיפה מבחוץ
  4. שכר הכוס המלאה: רבי יוחנןרבי יוחנן: ״כל המברך על כוס מלא״ — נותנים לו נחלה בלי מצרים, ורמז לכך בכתוב ״ומלא ברכת ה׳ ים ודרום ירשה״: מי שכוסו מלאה — ברכת ה׳ מגיעה אליו והוא יורש מכל צד (שטיינזלץ).רבי יוחנן: המברך על כוס מלא יורש נחלה בלי מצרים
  5. שכר הכוס המלאה: רבי יוסי בר חנינארבי יוסי בר חנינא אומר: המברך על כוס מלא ״זוכה ונוחל שני עולמים״ — העולם הזה והעולם הבא.רבי יוסי בר חנינא: זוכה בעולם הזה ובעולם הבא
  6. עיטור: תלמידים וכוסותעיטור — נהגו בו באופנים שונים: רב יהודה ״מעטרהו בתלמידים״ — תלמידיו סובבים אותו בשעה שהוא מברך, לנוי ולכבוד הברכה (רש״י, שטיינזלץ); רב חסדא מעטר ״בנטלי״ — בכוסות (רש״י), שהקיף בהן את כוס הברכה.עיטור: רב יהודה בתלמידים, רב חסדא בכוסות
  7. רבי חנן: ובחירבי חנן מוסיף: ובחי — העיטור דווקא ביין חי (שטיינזלץ).רבי חנן: העיטור דווקא ביין חי
  8. רב ששת: ברכת הארץרב ששת מוסיף: ״ובברכת הארץ״. לפי רש״י, כשמגיע לברכת הארץ הוא מוסיף על הכוס — וכפי שפירש רש״י על ״חי״: היין ניתן בכוס חי ומוזגים אותו במים אחר כך, וזהו הזמן לכך.רב ששת: ובברכת הארץ — לרש״י, שם מוסיף על הכוס
  9. עיטוף: טלית וסודרעיטוף: רב פפא ״מעטף ויתיב״ — מתעטף בטליתו (רש״י) ויושב; רב אסי ״פריס סודרא על רישיה״ — פורש סודר על ראשו, לבוש של כבוד (שטיינזלץ).עיטוף: רב פפא בטלית, רב אסי בסודר על הראש
  10. מקור: שתי ידיועל ״נוטלו בשתי ידיו״ שאל רבי חיננא בר פפא: ״מאי קראה״ — מה הכתוב שאפשר לרמוז ממנו לדין זה?שאלה: מה הכתוב שרומז לנטילת הכוס בשתי ידיים?
  11. הכתובהכתוב: ״שאו ידיכם קדש וברכו את ה׳״ (תהלים קלד, ב) — נשיאת הידיים סמוכה לברכה; זהו רמז בלבד לנטילת הכוס בשתי ידיים (שטיינזלץ).הכתוב: שאו ידיכם קדש וברכו את ה׳ — רמז לשתי ידיים
  12. שאלה קדומה: יד שמאלעל ״ונותנו לימין״: רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן — ״ראשונים שאלו״ (חכמים קדמונים, לא ״הראשונים״ מפרשי התלמוד): ״שמאל מהו שתסייע לימין״ — האם יד שמאל רשאית לתמוך ביד ימין בהחזקת הכוס. השאלה לא נפשטה להם.שאלה קדומה: האם יד שמאל תסייע לימין בכוס?
  13. רב אשי: חומרארב אשי: הואיל והראשונים שאלו ולא נפשט להם — ״אנן נעבד לחומרא״: נחמיר מספק, ושמאל לא תסייע לימין בשעת הברכה (רש״י).רב אשי: הספק לא נפשט, לכן לחומרא — שמאל לא מסייעת
  14. מקור: הגבהת טפחעל ״ומגביהו מן הקרקע טפח״ שאל רב אחא ברבי חנינא: ״מאי קראה״ — מה הכתוב הרומז לכך?שאלה: מה הכתוב שרומז להגבהת הכוס טפח?
  15. הכתובהכתוב: ״כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא״ (תהלים קטז, יג) — נושאים את הכוס וקוראים בשם ה׳; רמז להגבהת הכוס בשעת הברכה (שטיינזלץ).הכתוב: כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא — רמז להגבהה
  16. טעם: עיניו בו״ונותן עיניו בו״ — ״כי היכי דלא ניסח דעתיה מיניה״: כדי שלא יסיח דעתו מן הכוס בשעת הברכה.נותן עיניו בכוס כדי שלא יסיח דעתו ממנה
  17. טעם: משגרו לאשתו״ומשגרו לאנשי ביתו״ — ״כי היכי דתתברך דביתהו״: כדי שתתברך אשתו.משגר את הכוס לאשתו כדי שתתברך
  18. מעשה: עולא אצל רב נחמןעולא נזדמן לבית רב נחמן, אכל, בירך ברכת המזון ונתן את כוס הברכה לרב נחמן. רב נחמן ביקש: ״לישדר מר כסא דברכתא לילתא״ — שישלח אדוני את כוס הברכה לילתא, אשתו.רב נחמן ביקש שעולא ישלח את כוס הברכה לאשתו
  19. תשובת עולאעולא השיב שאין צורך, שכך אמר רבי יוחנן: ״אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש״, שנאמר ׳וברך פרי בטנך׳ ולא ׳פרי בטנה׳ — די בכך שנתן את הכוס לרב נחמן, ואשתו תתברך בבנים דרכו (שטיינזלץ).עולא בשם רבי יוחנן: האשה מתברכת דרך בעלה, ואין צורך לשלוח
  20. תניא נמי הכיראיה לדברי עולא: ״תניא נמי הכי״ — רבי נתן אומר בברייתא: מנין שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש — מהפסוק ׳וברך פרי בטנך׳, ולא נאמר ׳פרי בטנה׳.ראיה: רבי נתן בברייתא דורש כך את הפסוק
  21. ילתא כועסתבינתיים שמעה ילתא שלא ישלחו לה את הכוס (רש״י); היא, בת ראש הגולה הרגילה שנוהגים בה כבוד (שטיינזלץ), ״קמה בזיהרא״ — עמדה בכעס — נכנסה לבית היין ושברה ארבע מאות חביות יין.ילתא שמעה, כעסה ושברה ארבע מאות חביות יין
  22. ניסיון פיוסרב נחמן ביקש מעולא לשלוח לה כוס אחרת. עולא שלח לה: ״כל האי נבגא דברכתא היא״ — כל היין שבחבית הזו הוא ככוס של ברכה (רש״י), ותשתה ממנו.עולא שלח לה: כל היין שבחבית הוא ככוס של ברכה
  23. תשובת ילתאילתא השיבה: ״ממהדורי מילי״ — ממחזרים בעיירות באים דברים בעלמא (רש״י), ״ומסמרטוטי כלמי״ — ומסמרטוטים באים כינים. רמז לעולא, שהיה מסתובב בין בבל לארץ ישראל (שטיינזלץ): דבריו אינם אלא דברים בטלים.ילתא: ממחזירים באים דברים, ומסמרטוטים כינים
חשבו לפני שממשיכים

כמה מעשרת הדברים נוהגים לדברי רבי יוחנן, ומה נפסק בשאלה אם יד שמאל תסייע ליד ימין?

עמוד ב · גמרא

דינים נוספים בכוס של ברכה, ישיבה בשעת ברכה · סוף הפרק

בקצרה — על מה הסוגיה

רב אסי מוסיף שני דינים בכוס של ברכה: אין משיחים עליה, ואין מברכים על ״כוס של פורענות״ — כוס שני, של זוגות, וברייתא תומכת מן הכתוב ״הכון לקראת אלהיך״.

לסיכום: ברייתא מורה לברך מעומד, מיושב או בזקיפה לפי מצבו באכילה, והגמרא פוסקת שבכולם יושב ומברך. כאן מסתיים פרק שביעי.

  1. אין מסיחין על הכוסרב אסי: ״אין מסיחין על כוס של ברכה״ — אין מדברים משעה שאחז את הכוס בידו ועד שיברך (רש״י).רב אסי: אין משיחים על כוס של ברכה משאחזה עד שיברך
  2. כוס של פורענותעוד אמר רב אסי: ״אין מברכין על כוס של פורענות״ — כוס שיש בה פורענות אינה כשרה לברכה.רב אסי: אין מברכים על כוס של פורענות
  3. שאלה: מהי כוס פורענות״מאי כוס של פורענות״ — איזו כוס היא זו?שאלה: מהי כוס של פורענות?
  4. תשובה: כוס שנירב נחמן בר יצחק: ״כוס שני״ — הכוס השנייה היא כוס של זוגות, והשותה זוגות על שולחנו ניזוק על ידי שדים (רש״י).רב נחמן בר יצחק: כוס שני — של זוגות
  5. תניא נמי הכי״תניא נמי הכי״: ״השותה כפלים לא יברך״ — זוגות (רש״י) — שנאמר ׳הכון לקראת אלהיך ישראל׳: המברך צריך להיות מוכן ומתוקן לעמוד לפני בוראו, ומי ששתה שתי כוסות אינו מתוקן, שכן הוא בסכנה מן המזיקים (שטיינזלץ).ראיה: השותה כפלים לא יברך — אינו מתוקן לעמוד לפני ה׳
  6. ברייתא: מצב הגוף בברכהרבי אבהו, ויש אומרים שכך שנויה ברייתא: ״האוכל ומהלך״ — מברך מעומד; האוכל מעומד — מברך מיושב; והמיסב ואוכל — מוטה על המיטה דרך הסבה (רש״י) — מזדקף, יושב ומברך (שטיינזלץ).רבי אבהו: ההולך מברך בעמידה, העומד והמיסב — בישיבה
  7. ההלכה״והלכתא בכולהו יושב ומברך״ — ההלכה: בכל המצבים, גם האוכל ומהלך, יושב ומברך; הדין הראשון שבברייתא לא נתקבל.הלכה: בכל המצבים יושב ומברך
  8. הדרןכאן מסתיים פרק שביעי, ״הדרן עלך שלשה שאכלו״ — הפרק שעסק בזימון ובברכת המזון.סיום פרק שביעי, שלשה שאכלו
עמוד ב · משנה · פרק שמיני

פרק שמיני: מחלוקות בית שמאי ובית הלל בסעודה

בקצרה — על מה הסוגיה

פרק שמיני נפתח במשנה שמונה מחלוקות בין בית שמאי לבית הלל בהלכות סעודה — קידוש, נטילת ידיים, מפה, כיבוד, סדר הברכות במוצאי שבת, נוסח ברכת הנר, שכחת ברכה ויין אחר המזון — ועוד כללים על נר, בשמים ואמן. המשנה אינה מנמקת את רובן, והגמרא תבאר.

  1. קידוש: יום או ייןכאן מתחיל פרק שמיני, ״אלו דברים״. המשנה פותחת במחלוקות בית שמאי ובית הלל בהלכות סעודה. הראשונה: במי שמקדש על היין בשבת וביום טוב — ״מברך על היום״ היא ברכת הקידוש (רש״י). בית שמאי: מברך קודם על היום ואחר כך על היין; בית הלל: קודם על היין ואחר כך על היום.קידוש: ב״ש היום קודם ליין, ב״ה היין קודם ליום
  2. נטילה ומזיגהבית שמאי: ״נוטלין לידים״ ואחר כך ״מוזגין את הכוס״; בית הלל: מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין. רש״י: מדובר ביין שלפני הסעודה — לדעת ב״ש האדם נוטל ידיו, שותה ואוכל באותה נטילה; לדעת ב״ה הוא מוזג ושותה ורק אחר כך נוטל ידיו. הטעמים בדיני טומאה וטהרה, והגמרא תבאר.ב״ש: נטילה ואז מזיגה; ב״ה: מזיגה ואז נטילה
  3. המפהאחרי נטילת הידיים האדם מקנח ידיו במפה (מגבת). בית שמאי: מניחה ״על השולחן״ — ושם הוא מנגב בה את ידיו במשך הסעודה מזוהמת התבשיל (רש״י); בית הלל: מניחה ״על הכסת״ — הכר או הכסת שיושב עליהם (רש״י), ושם מקנח בה. הטעם יבואר בגמרא.ב״ש: המפה על השולחן; ב״ה: על הכסת
  4. כיבוד ונטילה אחרונהבית שמאי: קודם ״מכבדין את הבית״ — מנקים את מקום האכילה מהפירורים (רש״י: את הקרקע או את השולחן) — ואחר כך נוטלין לידים במים אחרונים. בית הלל: קודם נוטלין ואחר כך מכבדין.ב״ש: כיבוד ואז נטילה; ב״ה: נטילה ואז כיבוד
  5. סדר ברכות במוצאי שבתכשהסעודה נמשכה עד מוצאי שבת: בית שמאי — ״נר ומזון, בשמים והבדלה״ (ברכת הנר, ברכת המזון, בשמים, הבדלה); בית הלל — נר ובשמים, מזון והבדלה. רש״י: מי שיש לו רק כוס אחד מניחו עד אחרי המזון וסודר עליו את כל הברכות.במוצאי שבת: ב״ש נר ומזון, ב״ה נר ובשמים ואז מזון
  6. נוסח ברכת הנרגם בנוסח ברכת הנר נחלקו (שטיינזלץ): בית שמאי אומרים ״שברא מאור האש״, ובית הלל ״בורא מאורי האש״.נוסח הנר: ב״ש שברא מאור, ב״ה בורא מאורי
  7. נר ובשמים שאין מברכים עליהםאין מברכים על הנר ועל הבשמים ״של גוים״, ״של מתים״ (שטיינזלץ: אלה שנועדו לכבוד המתים) ו״של עבודה זרה״. רש״י: טעם כל אחד מבואר בגמרא.אין מברכים על נר ובשמים של גוים, מתים ועבודה זרה
  8. נהנים מאורוועוד: ״אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו״ — עד שיהיו נהנים ממנו (רש״י).אין מברכים על הנר עד שנהנים מאורו
  9. שכח לברךמי ש״אכל ושכח ולא בירך״: בית שמאי — יחזור למקומו ויברך; בית הלל — יברך במקום שנזכר.שכח לברך: ב״ש חוזר למקומו, ב״ה מברך במקום שנזכר
  10. עד מתי מברך״עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו״ — זה הזמן האחרון לברך. רש״י: השיעור יפורש בגמרא.אפשר לברך עד שיתעכל המזון במעיים
  11. יין אחר המזוןכשבא להם יין ״אחר המזון״ ואין שם אלא אותו כוס: בית שמאי — מברך על היין ואחר כך ברכת המזון; בית הלל — ברכת המזון ואחר כך על היין. רש״י: הגמרא תפרש את מחלוקתם.יין אחר המזון: ב״ש יין ואז מזון, ב״ה להפך
  12. עניית אמן״עונין אמן אחר ישראל המברך״ — אפילו לא שמע אלא את סוף הברכה (רש״י); אבל אחר כותי (שומרוני) אין עונים עד ששומע את כל הברכה כולה, שמא הכניס בתחילתה דבר שאינו לפי אמונת ישראל (שטיינזלץ) — רש״י: שמא בירך להר גריזים.עונים אמן אחר ישראל; אחר כותי רק אחרי שמיעת כל הברכה
עזרים — טבלת שיטות
מחלוקות ב״ש וב״ה במשנה
בית שמאיבית הלל
קידושהיום ואז הייןהיין ואז היום
נטילה ומזיגהנטילה ואז מזיגהמזיגה ואז נטילה
מקום המפהעל השולחןעל הכסת
כיבוד ונטילה אחרונהכיבוד ואז נטילהנטילה ואז כיבוד
מוצאי שבתנר, מזון, בשמים, הבדלהנר, בשמים, מזון, הבדלה
נוסח ברכת הנרשברא מאור האשבורא מאורי האש
שכח לברךיחזור למקומויברך במקום שנזכר
יין אחר המזוןיין ואז מזוןמזון ואז יין
עמוד ב · גמרא · המשך בדף נ״ב

קידוש: היום קודם ליין או היין ליום?

🔑 מפתח לסוגיה

״ברכת היום״ היא ברכת הקידוש של שבת ויום טוב (רש״י). להמשך הסוגיה (בדף נ״ב) צריך את סדר הברכות במוצאי שבת שבמשנה: לבית שמאי נר, מזון, בשמים והבדלה; לבית הלל נר ובשמים, מזון והבדלה — ומי שיש לו רק כוס אחד מניחו עד אחרי המזון ומברך עליו את כולן (רש״י).

בקצרה — על מה הסוגיה

ברייתא (תוספתא) מנמקת את שתי השיטות בקידוש — לבית שמאי היום גורם ליין וכבר קדש, לבית הלל היין גורם לקדושה והוא תדיר — וקובעת שהלכה כבית הלל.

שואלים למה צריך לומר זאת אחרי בת קול, ומתרצים: נשנתה לפני בת קול, או כרבי יהושע שאין משגיחים בבת קול.

בדף נ״ב מקשים על בית שמאי מסדר ההבדלה, מבררים שהברייתא אכן כבית שמאי (לפי רבי יהודה), ומתרצים: כניסת היום מקדימים, יציאתו מאחרים.

  1. ב״ש: היום קודםברייתא (תוספתא) שונה את המחלוקת עם טעמיה. בית שמאי: בקידוש ״מברך על היום ואחר כך מברך על היין״.ב״ש: מברך על היום ואחר כך על היין
  2. טעם א׳: היום גורםטעם ראשון: ״שהיום גורם ליין שיבא״ — הכוס הזה בא רק בשביל קידוש השבת (רש״י), ואלמלא היום לא היה שותה יין עכשיו.טעם ב״ש: היום הוא שגורם לכך שיבוא יין
  3. טעם ב׳: כבר קדשטעם שני: ״וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא״ — קדושת היום קדמה ליין (רש״י: משקיבל עליו את השבת או מצאת הכוכבים), וכשם שקדמה בכניסתה כך תקדם בברכה.טעם ב״ש: היום כבר קדש והיין עוד לא בא
  4. ב״ה: היין קודםבית הלל: ״מברך על היין ואחר כך מברך על היום״.ב״ה: מברך על היין ואחר כך על היום
  5. טעם א׳: היין גורםטעם ראשון: ״שהיין גורם לקדושה שתאמר״ — בלי יין אין מקדשים; וגם המקדש על הפת — הפת במקום יין, וברכת הפת קודמת (רש״י).טעם ב״ה: היין גורם לכך שהקידוש ייאמר
  6. טעם ב׳: תדיר קודם״דבר אחר״: ברכת היין תדירה, בכל יום, וברכת היום אינה תדירה, וכלל הוא: ״תדיר ושאינו תדיר — תדיר קודם״ (רש״י: נלמד בזבחים מהקדמת התמיד למוספים).טעם ב״ה: ברכת היין תדירה, ותדיר קודם
  7. הלכה כב״ההברייתא מסיימת: ״והלכה כדברי בית הלל״ — מברך על היין ואחר כך על היום.מסקנה: ההלכה כבית הלל
  8. שאלה: מאי דבר אחר״מאי דבר אחר״ — למה צריכים בית הלל טעם נוסף, אחרי שכבר נתנו טעם?שאלה: למה צריכים ב״ה טעם נוסף?
  9. תשובה: תרתי נינהו״וכי תימא התם תרתי והכא חדא״ — שמא תאמר שבדברי בית שמאי יש שני נימוקים ובדברי בית הלל רק אחד, לכן הוסיפו: ״הכא נמי תרתי נינהו״ — גם כאן שניים, והשני הוא התדירות.תשובה: לב״ש שני טעמים, ולכן גם לב״ה שני
  10. קושיה: פשיטאעל ״והלכה כדברי בית הלל״: ״פשיטא, דהא נפקא בת קול״ — הרי יצאה בת קול שהלכה כבית הלל בכל מקום (שטיינזלץ), ומה צורך להודיע זאת כאן?קושיה: פשיטא שההלכה כב״ה, הרי יצאה בת קול
  11. תירוץ א׳: קודם בת קול״איבעית אימא קודם בת קול״ — הברייתא נשנתה לפני בת קול, כשעדיין לא הוכרעה ההלכה כבית הלל בכלל.תירוץ: הברייתא נשנתה לפני בת קול
  12. תירוץ ב׳: לאחר בת קול, ורבי יהושע היאדף נ״ב״ואיבעית אימא לאחר בת קול״ — ואף אם נשנתה אחרי בת קול, ״ורבי יהושע היא, דאמר אין משגיחין בבת קול״: הברייתא כשיטת רבי יהושע בתנורו של עכנאי (רש״י), שלא קיבל את הכרעת בת קול לרבי אליעזר. כשם שלא השגיח בבת קול שם, כך אין משגיחים בה להכריע כבית הלל, ולכן צריך לומר במפורש שהלכה כמותם.תירוץ שני: כרבי יהושע, שאין משגיחים בבת קול
  13. קושיה מברייתא על ב״שדף נ״ב״וסברי בית שמאי דברכת היום עדיפא?״ והרי ברייתא: הנכנס לביתו במוצאי שבת מברך על היין, על המאור ועל הבשמים, ואחר כך אומר הבדלה; ואם אין לו אלא כוס אחד — מניחו לאחר המזון ו״משלשלן כולן לאחריו״, סודר את כל הברכות אחריו (רש״י). הרי בהבדלה מקדימים את היין להבדלה, שהיא ברכת היום!קושיה: בהבדלה מקדימים יין להבדלה, ולא כב״ש
  14. ממאי דב״ש היא״ממאי דבית שמאי היא״ — מנין שהברייתא כבית שמאי? ״דלמא בית הלל היא״ — שמא היא כבית הלל, ואין להקשות על בית שמאי מברייתא סתמית.שאלה: מנין שהברייתא כב״ש, אולי כב״ה?
  15. תשובה: ברייתא רבי יהודה״לא סלקא דעתך״: הברייתא מקדימה מאור לבשמים, ומי מקדים כך? בית שמאי. שכן רבי יהודה אומר בברייתא: ב״ש וב״ה לא נחלקו על המזון שבתחילה ועל ההבדלה שבסוף, אלא ״על המאור ועל הבשמים״ — בית שמאי: מאור ואחר כך בשמים, בית הלל: בשמים ואחר כך מאור.תשובה: מאור לפני בשמים הוא סדר ב״ש לפי רבי יהודה
  16. דילמא ב״ה כרבי מאיר״וממאי דבית שמאי היא ואליבא דרבי יהודה״ — שמא היא בית הלל ואליבא דרבי מאיר? שהרי במשנתנו בית הלל אומרים ״נר ובשמים״ — מאור לפני בשמים — והגמרא אומרת שהמשנה כרבי מאיר (רש״י); אם כן גם לבית הלל יש סדר של מאור ואחר כך בשמים, והברייתא יכולה להיות שלהם.שאלה: אולי הברייתא כב״ה לפי רבי מאיר?
  17. תשובה: הברייתא שונה מהמשנה״לא סלקא דעתך״: במשנתנו — שהיא כרבי מאיר — בית שמאי אומרים נר, מזון, בשמים והבדלה, ובית הלל נר ובשמים, מזון והבדלה: המזון באמצע; ואילו הברייתא קובעת ״מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו״ — כל הברכות אחרי המזון, כרבי יהודה שהמזון בתחילה. הברייתא אינה כמשנה ולא כרבי מאיר.תשובה: הברייתא קובעת הכול אחרי המזון, כמו רבי יהודה
  18. שמע מינה״שמע מינה״ — הברייתא כבית שמאי ואליבא דרבי יהודה: המזון בתחילה כרבי יהודה, ומאור לפני בשמים — בית שמאי (רש״י).מסקנה: הברייתא היא ב״ש לפי רבי יהודה
  19. ומכל מקום קשיא״ומכל מקום קשיא״ — גם אחרי שהוכח שהברייתא של בית שמאי, הסתירה בשיטתם עומדת: בקידוש היום קודם ליין, ובהבדלה היין קודם להבדלה (רש״י).קושיה: למה לב״ש היין קודם להבדלה, אך היום קודם ליין?
  20. תירוץ: עיולי יומא מאפוקי יומא״שאני עיולי יומא מאפוקי יומא״ — בית שמאי מחלקים בין כניסת היום ליציאתו: בכניסה, כל שמקדימים את הקידוש עדיף; ביציאה, כל שמאחרים את ההבדלה עדיף, ״כי היכי דלא להוי עלן כמשוי״ — שלא תהיה עלינו השבת כמשא. קידוש הוא כניסה, הבדלה יציאה (רש״י).תירוץ: כניסה מקדימים, יציאה מאחרים כדי שלא יכביד
סוף הסוגיה (מראש דף נ״ב) מובא כאן; לעיון שם ←
בסוף הדף

שאלות הבנה

להעמקה

מקורות באתר דף יומי

מקורות

הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.

נוצר על ידי סוכן AI (Claude) ונבדק אוטומטית מול לשון הגמרא — מומלץ לעיין במקור. ההסבר נכתב כעזר ללימוד ואינו מחליף עיון בגמרא ובמפרשים. להלכה למעשה — יש לשאול רב.