בכורות נ״ח

גורן, פרס ושלושת זמני בן עזאי

1. רקעבדף הקודם למדנו שחכמים תיקנו שלוש ״גרנות״ בשנה למעשר בהמה, סמוך לרגלים, כדי שתהיה בהמה בנמצא לעולי הרגל. משהגיע הגורן אסור למכור או לשחוט את הבהמות החדשות עד שמעשרים אותן. כעת הגמרא מבררת את שם הזמן, את שיעורו ואת מחלוקת התנאים בתאריכים.רקע: שלוש גרנות למעשר בהמה, ועכשיו מבררים שם, שיעור ותאריכים
2. מאי טעמא?מדוע המשנה קוראת לזמן הזה ״גורן״? אין כאן קציר ודישה של תבואה אלא עישור של בהמות, ולכאורה השם אינו מתאים.שאלה: למה נקרא זמן עישור הבהמות גורן?
3. הסבר השםהזמן נקרא כך מפני ש״טבלה כגורן״: כשם שגמר איסוף התבואה בגורן עושה אותה טבל, האסור באכילה עד שיעשרו אותו, כך משהגיע הזמן הזה הבהמות החדשות אסורות במכירה ובשחיטה עד שיתעשרו. האיסור הוא מדרבנן (רש״י).תשובה: כמו בגורן, מזמן זה הבהמות הופכות לטבל ואסורות עד עישור
4. וכמה שיעור?לדעת ר׳ עקיבא הגורן הוא ״פרוס הפסח״, לפני הרגל. הגמרא שואלת כמה הוא ״פרס״ הזה, כלומר כמה זמן לפני הרגל נחשב.שאלה: כמה ימים לפני הרגל הוא פרס?
5. פירושר׳ יוסי ברבי יהודה מפרש: ״אין פרס פחות מחמשה עשר יום״. כלומר ״פרוס הפסח״ שבמשנה הוא חמישה עשר יום לפני הרגל, וזה זמן הגורן לדעת ר׳ עקיבא. הגמרא תשאל מיד מנין לומדים את המספר הזה מן המילה.תשובה: ר׳ יוסי ברבי יהודה: פרס הוא חמישה עשר יום
6. מאי משמע?מנין לוקחים שהמילה ״פרס״ מורה על חמישה עשר יום? אין במילה עצמה מספר ימים.שאלה: מניין שפרס פירושו חמישה עשר יום?
7. ר׳ אבהור׳ אבהו אומר ש״פרוס״ הוא לשון פרוסה, כלומר ״פלגא״, חצי. מכאן שהפרס הוא חצי של משהו, וממילא לא סתם מספר שרירותי.תשובה: ר׳ אבהו: פרוס משמעו חצי
8. פלגא דמאי?חצי של מה? צריך לדעת מהו השלם שחמישה עשר יום הם מחציתו.שאלה: חצי של איזה זמן הם חמישה עשר יום?
9. ברייתאחצי מהזמן שבו מקדימים לשאול ולדרוש בהלכות פסח: לפי הברייתא ״שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום״, וחצי משלושים הוא חמישה עשר. רבן שמעון בן גמליאל אומר שדורשים בהן שתי שבתות לפני הפסח, ושיטה זו תשמש אותנו בהמשך.תשובה: חצי משלושים יום של דרישה בהלכות פסח; רשב״ג אומר שתי שבתות
10. בן עזאיבן עזאי חולק על ר׳ עקיבא ואומר שהגרנות הן ״בעשרים ותשעה באדר, באחד בסיון״ (ובעשרים ותשעה באב), כלומר בתאריכים קבועים בלוח.בן עזאי: הגרנות בתאריכים קבועים, כ״ט באדר, א׳ בסיון וכ״ט באב
11. במאי קמיפלגי?גם בן עזאי סובר שהגורן הוא חמישה עשר יום לפני החג (רש״י), ואז במה הם חלוקים, ר׳ עקיבא ובן עזאי?שאלה: במה נחלקו ר׳ עקיבא ובן עזאי בגורן הראשון?
12. שיטת ר׳ עקיבאר׳ עקיבא סבור שאדר הסמוך לניסן הוא פעם מלא ופעם חסר, ולכן חמישה עשר יום לפני הפסח נופלים פעם בשלושים באדר ופעם בעשרים ותשעה בו. משום כך ״לא קביע ליה זמן״ בתאריך אחד, והוא נשאר ״פרוס הפסח״.ר׳ עקיבא: אדר פעם מלא ופעם חסר, לכן אין תאריך קבוע
13. שיטת בן עזאיבן עזאי סבור שאדר הסמוך לניסן הוא ״לעולם חסר״, ולכן ממילא העשרים ותשעה באדר הוא תמיד חמישה עשר יום לפני י״ד בניסן, והתאריך קבוע. אין מחלוקת על השיעור אלא על קביעות האורך של אדר.בן עזאי: אדר הסמוך לניסן תמיד חסר, לכן כ״ט באדר קבוע
14. באחד בסיוןהגורן השני של בן עזאי הוא ״באחד בסיון״, סמוך לעצרת, ולא חמישה עשר יום לפניה כמו בשאר הרגלים (רש״י). הגמרא מסבירה את החריגה הזו.בן עזאי: הגורן השני באחד בסיון, סמוך לעצרת ולא ט״ו יום לפניה
15. ״איידי דלא נפישי״בין פסח לעצרת נולדות בהמות מעטות (״לא נפישי״). אילו היו מעשרים חמישה עשר יום לפני העצרת, היו הבעלים מוכרים ואוכלים את כולן אחרי העישור, ועד שיגיע הרגל לא היו נשארות בהמות לעולי הרגל (רש״י). לכן מקרבים את הגורן לרגל.הטעם: בהמות מעטות; עישור מוקדם יביא למכירת כולן לפני הרגל
16. בעשרים ותשעה באבהגורן השלישי של בן עזאי הוא בעשרים ותשעה באב, הרבה לפני סוכות ולא בפרוס החג. הגמרא מסבירה שבן עזאי הולך כאן ״לטעמיה״, לפי שיטתו בעניין ראש השנה למעשר בהמה.בן עזאי: הגורן השלישי בכ״ט באב, ולא סמוך לסוכות
17. לטעמיהבן עזאי אמר ש״האלולין מתעשרין בפני עצמן״: יש ספק אם ראש השנה למעשר בהמה הוא באחד באלול או באחד בתשרי, ולכן הנולדים באלול מתעשרים בנפרד. אילו המתין עד סוף אלול, היו בהמות אב ואלול מתערבות והיה מעשר מן החדש על הישן. לכן מעשרים את בהמות אב ביום האחרון שלפני אלול, כדי להישאר קרוב ככל האפשר לרגל (רש״י).הטעם: אלול מתעשר לעצמו, לכן מעשרים את אב לפני אלול
18. וליעשרינהו ביום שלשים!אם כך, שיעשרו ביום שלושים באב, שהוא האחרון והקרוב ביותר לרגל. מדוע דווקא עשרים ותשעה?קושיה: למה לא ביום שלושים באב, הקרוב יותר לרגל?
19. זימנין דמחסריןלפעמים מחסרים את אב, ואז ״יום שלושים״ הוא כבר אחד באלול. נכון שביום הראשון של אלול אין עדיין חשש ממשי לערבב, שהרי הנולדים בו עוד מחוסרי זמן, אבל ״בעינן למיעבד הכירא״: צריך היכר ברור שלא מעשרים את בהמות אב בתוך אלול כלל, כדי שלא יבואו לעשר חדש וישן יחד (רש״י). לכן הוקדם לעשרים ותשעה, שהוא תמיד באב.תשובה: אב עלול להיות חסר, וצריך היכר בין חדש לישן

הגרנות לפי ר׳ אלעזר ור׳ שמעון

1. משנהר׳ אלעזר ור׳ שמעון אומרים שהגרנות הן ״באחד בניסן, באחד בסיון״ ובעשרים ותשעה באלול. הגמרא מסבירה כל תאריך.ר׳ אלעזר ור׳ שמעון: גרנות באחד בניסן, באחד בסיון, בכ״ט באלול
2. באחד בניסןאת הגורן הראשון קובעים ר׳ אלעזר ור׳ שמעון ״כרבן שמעון בן גמליאל״, ולא לפי שיעור ״פרס״ של חמישה עשר יום: לשיטתם אין דין פרוס כלל (רש״י).באחד בניסן: כשיטת רשב״ג, ולא לפי פרס של ט״ו יום
3. כרשב״גרשב״ג אמר ש״שתי שבתות״ לפני הפסח מתחילים לשאול ולדרוש בהלכותיו. באותו זמן, כשמתחילות ההכנות לחג, מעשרים גם את הבהמות (רש״י), ולכן הגורן באחד בניסן.רשב״ג: דורשים בהלכות פסח שתי שבתות לפניו, ואז גם מעשרים
4. באחד בסיוןהגורן השני, ״באחד בסיון — כדאמרן״: כמו שהוסבר בשיטת בן עזאי, שאף הוא קבע את הגורן הזה באחד בסיון.באחד בסיון: מאותו טעם שנאמר בשיטת בן עזאי
5. כדאמרןהטעם שנאמר שם: הבהמות שנולדו מאז הגורן הקודם מעטות, ואם יעשרו מוקדם ימכרו ויאכלו אותן לפני הרגל. לכן מקרבים את העישור לעצרת.הטעם: בהמות מעטות, ולכן מקרבים את העישור לרגל
6. בעשרים ותשעה באלולהגורן השלישי שלהם הוא בעשרים ותשעה באלול, ולא בעשרים ותשעה באב כבן עזאי. בזה הם הולכים ״לטעמייהו״, שאמרו ״באחד בתשרי ראש השנה למעשר בהמה״.כ״ט באלול: לשיטתם ראש השנה למעשר בהמה באחד בתשרי
7. לטעמייהולפי זה בהמות אב ואלול שייכות לאותה שנה ומתעשרות יחד, ואין צורך להקדים את הגורן לפני אלול כמו אצל בן עזאי. אבל אין מעשרים מבהמות השנה החדשה על הישנות, ולכן הגורן נקבע בסוף אלול, לפני תשרי.הטעם: אב ואלול שנה אחת, לכן מעשרים בסוף אלול
8. למה לא באחד בתשרי?המשנה מוסיפה שאלה: מדוע אמרו ״עשרים ותשעה באלול״ ולא אחד בתשרי עצמו?שאלת המשנה: למה לא באחד בתשרי?
9. יום טובהמשנה עצמה משיבה שאחד בתשרי אסור לעישור, ״מפני שהוא יום טוב״, ובו אי אפשר לעשר, שכן העישור כרוך בצביעת העשירי.תשובה: אחד בתשרי יום טוב ואין מעשרים בו
10. ותיפוק ליההגמרא מקשה: למה צריך את טעם יום טוב? ״ותיפוק ליה״ מטעם שכבר למדנו בגורן אב: ״בעינן למעבד הכירא בחדש וישן״. אחד בתשרי הוא כבר השנה החדשה, וכמו שאין מעשרים את בהמות אב בתוך אלול, כך אין מעשרים את בהמות השנה הישנה בתוך תשרי כלל, גם לא ביומו הראשון. ממילא אי אפשר לאחר יותר מסוף אלול (רש״י), גם בלי טעם יום טוב.קושיה: מספיק הטעם של היכר בין חדש לישן, מה צריך יום טוב?
11. חדא ועודהתנא ״חדא ועוד קאמר״: אומר שני טעמים. אחד, צריך היכר בין חדש לישן. שני, יום טוב, שבו אי אפשר לעשר משום ה״סקרתא״, הצבע האדום שבו צובעים את העשירי, וצביעה אסורה ביום טוב.תשובה: שני טעמים נאמרו: היכר בין חדש לישן, ואיסור צביעה ביום טוב

״האלולין מתעשרין לעצמן״ ודין הצירוף

1. משנהר׳ מאיר אומר שראש השנה למעשר בהמה הוא באחד באלול, ובן עזאי אומר ״האלולין מתעשרין לעצמן״ (הנולדים באלול).ר׳ מאיר: ראש השנה באחד באלול; בן עזאי: האלולין לעצמם
2. שתי השיטותר׳ מאיר קובע את ראש השנה למעשר בהמה באחד באלול, ולכן הנולדים באלול פותחים שנה חדשה. ר׳ אלעזר ור׳ שמעון קובעים אותו באחד בתשרי, ולכן הנולדים באלול שייכים לשנה שעברה. בן עזאי אינו מכריע ביניהם.ר׳ מאיר: אלול פותח שנה; ר׳ אלעזר ור׳ שמעון: אלול סוגר שנה
3. ברייתאבברייתא אמר בן עזאי: ״הואיל והללו אומרים כך והללו אומרים כך״, ואינו יודע כמי הלכה (רש״י). לכן האלולין מתעשרין לעצמן, בלי לצרפם לאב או לתשרי, כך שבכל צד לא יעשרו משנה אחת על חברתה.בן עזאי: שתי שיטות ואין הכרעה, לכן אלול מתעשר לעצמו
4. ליחזי טעמיהאבל מדוע לא הכריע בן עזאי בעצמו בין שתי השיטות? ״וליחזי טעמיה דמאן מסתבר״: שיבדוק טעמו של מי נראה יותר ויפסוק כמוהו.קושיה: שיכריע לפי הסברה, טעמו של מי מסתבר
5. וכי תימאואם תאמר שבן עזאי לא היה מסוגל לעמוד על טעמיהם, ״והתניא״: הוא עצמו אמר שכל חכמי ישראל דומים לו ״כקליפת השום״ חוץ מר׳ עקיבא, ״הקרח הזה״. הרי הוא חכם גדול שיודע להבחין בטעמים.קושיה: בן עזאי היה חכם גדול ויכול היה להכריע
6. ר׳ יוחנןר׳ יוחנן משיב: ״מפי השמועה אמרוה״, מפי חגי זכריה ומלאכי. כל אחת מהשיטות מסורת שקיבלו, ולכן אי אפשר להכריע ביניהן מסברה.תשובה: זו מחלוקת במסורת מהנביאים, לא בסברה
7. ברייתא: באיזה צדברייתא מפרטת את שיטת בן עזאי: נולדו חמש בהמות באב וחמש באלול, אינן מצטרפות. חמש באלול וחמש בתשרי, אינן מצטרפות. אבל חמש בתשרי וחמש באב שאחריו, ״מצטרפין״ אף שיש גורן ביניהן.בן עזאי: אב ואלול לא מצטרפים, אלול ותשרי לא, אב ותשרי כן
8. פשיטא!זה פשוט: בן עזאי אמר רק שהאלולין מתעשרין לעצמם, וברור שיתר הבהמות מצטרפות כרגיל. מה חידשה הברייתא?קושיה: זה פשוט, למה צריכה הברייתא לומר זאת?
9. קא משמע לן״מהו דתימא״ שכשם ששנים מפסיקות כך גם הגרנות מפסיקות בין הבהמות, ואז באב ובתשרי לא היו מצטרפות. קא משמע לן שהגורן אינו מפסיק.תשובה: היה אפשר לחשוב שגורן מפסיק כמו שנה; מחדשים שאינו מפסיק
10. כדתנןהמקור לכך במשנתנו: חמש לפני ראש השנה וחמש אחריו אינן מצטרפות, אבל חמש לפני הגורן וחמש אחריו ״הרי אלו מצטרפין״.במשנה: ראש השנה מפסיק בין בהמות, הגורן אינו מפסיק
11. רבארבא אומר: לפי בן עזאי, אם נולדו חמש בהמות באב, חמש באלול וחמש בתשרי, כונס את כולן יחד לדיר להתעשר.רבא: חמש באב, חמש באלול וחמש בתשרי, כונסם לדיר אחד
12. ונוטל אחדורבא מסיים: מבין שלוש הקבוצות הוא ״נוטל אחד מן האלולין״ ומפריש אותו כמעשר, ושאר הבהמות כולן פטורות.רבא: נוטל אחד מן האלולין, והשאר פטורים
13. ממה נפשךהנימוק הוא ״ממה נפשך״. אם ראש השנה באחד באלול, בהמות אלול ותשרי הן אותה שנה ומצטרפות לעשרה, ובהמות אב פטורות כי משנתן יש רק חמש (רש״י). ואם ראש השנה באחד בתשרי, אב ואלול מצטרפים ובהמות תשרי פטורות. בכל צד העשרה החייבים כוללים את האלולין, ולכן מעשר שנלקח מהם הוא ודאי מן החייבים.נימוק: בכל אחת משתי השיטות העשרה החייבים כוללים את האלולין
14. מאי אמרת?אולי החמש הפטורות, כמו תשרי, ישארו ויצטרפו לגורן אחר עם הבהמות שיוולדו אחר כך, ואז יעשרו אותן. מה על כך?הצעה: החמש הפטורות יצטרפו לגורן אחר
15. עשירי ודאיאי אפשר, כי ״עשירי ודאי אמר רחמנא ולא ספק״. החמש הללו אולי כבר נפטרו כשנטל האחד מהאלולין. אם יעשרו אותן אחר כך, אולי יקדישו בהמה שאינה באמת עשירית, וזה אסור.דחייה: התורה אמרה עשירי ודאי ולא ספק
16. פשיטא!הדין שנוטלים מהאלולין פשוט הוא, כי רק משם הוא בטוח שהעשירי חייב. מה חידש רבא?קושיה: פשוט שנוטל מהאלולין, מה חידש רבא?
17. קא משמע לן״מהו דתימא״ שיש לגזור שלא יטול אפילו מהאלולין, שמא יבוא ליטול מהנולדות באב או בתשרי, שאולי הן פטורות, ויביא חולין לעזרה. קא משמע לן שאין חוששים לכך.תשובה: לא גוזרים שמא יטול מבהמות פטורות מאב או תשרי

סדר העישור ודין דיעבד

1. משנהכיצד מעשרים? כונסים את הבהמות לדיר ועושים להן ״פתח קטן״ כדי שלא יוכלו שתיים לצאת כאחת. מונים אחד, שנים, עד תשעה, והיוצא העשירי נצבע בסיקרא ואומר ״הרי זה מעשר״.משנה: מכניסים לדיר, מונים בפתח קטן, העשירי נצבע ומוכרז מעשר
2. דיעבדאם לא צבע בסיקרא, או לא מנה בשבט אלא בפה, או שמנה אותם כשהם רבוצים או עומדים בלי להעבירם, הרי הם ״מתעשרין״ בדיעבד.בדיעבד: בלי צביעה, בלי שבט, או מנייה רבוצים, העישור חל
3. מאה ונטל עשרהאם היו לו מאה ונטל עשרה, או עשרה ונטל אחד, בלי למנות אחד אחר אחד, ״אין זה מעשר״: המעשר חל רק על מי שיצא עשירי במניין (רש״י מפרש: נטל כל פעם עשרה יחד, ומכל עשרה לקח אחד).תנא קמא: נטל ממאה עשרה או מעשרה אחד בלי מנייה, אינו מעשר
4. ר׳ יוסי ברבי יהודהר׳ יוסי ברבי יהודה חולק ואומר שזה כן מעשר, אף בלי מנייה.ר׳ יוסי ברבי יהודה: גם בלי מנייה זה מעשר
5. קפץ מן המנוייןאם קפץ חזרה לדיר אחד מן ״המנויין״, שכבר עברו ונמנו, כל מי שבפנים פטורים: הנמנה כבר נפטר, ואין לדעת איזה הוא, ולכן אין לעשר עוד מן הדיר (רש״י). אבל אם קפץ אחד מן ״המעושרין״, שכבר נקבע מעשר, הוא מתערב בהם וכל אחד ספק קדוש, ולכן כולם רועים עד שיפול בהם מום, ונאכלים במומם לבעלים.קפץ מן המנויין: כולם פטורים; קפץ מן המעושר: כולם רועים עד מום
6. ברייתאהברייתא מוסיפה: עושים פתח קטן, והאמהות עומדות מבחוץ והטלאים בפנים, ו״גועות״, והטלאים יוצאים לקראת אמם.ברייתא: האמהות בחוץ גועות והטלאים יוצאים אליהן אחד אחד
7. ולפקינהו אינהולמה לחכות שיצאו מעצמם? שיוציא אותם בעצמו, וידחוף אחד אחד לפתח.קושיה: שיוציא אותם בעצמו ולא יחכה שיצאו
8. יעבור כתיבהפסוק אומר ״יעבור״, כלומר הבהמה עוברת בעצמה, ולא שיעבירוה.תשובה: הכתוב אומר יעבור, מעצמו
9. ולשדי להו ירקאאם כן, שיזרוק להם ירק מבחוץ, והם יצאו אליו מעצמם, ואין צורך באמהות.קושיה: שיזרוק ירק בחוץ והם יצאו אליו
10. גזירהרב הונא אומר: זו ״גזירה משום לקוח ומשום יתום״. בהמה שנקנתה ויתום שמתה אמו לפני לידתו פטורים ממעשר בהמה. אילו היה זורק ירק, גם הם היו יוצאים עם השאר והיה מעשר אותם בטעות. כשהאמהות עומדות בחוץ, הלקוח והיתום, שאין להם אם שם, אינם יוצאים, ויש היכר שהם אינם בני עישור (רש״י).תשובה: רב הונא: גזירה, שלא יטעו בלקוח ויתום הפטורים
11. פרט לטריפהברייתא דורשת: ״כל אשר יעבר״ פרט לטריפה, שאינה עוברת תחת השבט (כגון שנשברו רגליה) ואינה נמנית. ״תחת השבט״ מלמד שמצוה למנותן בשבט.ברייתא: יעבור פוסל טריפה; תחת השבט, מצוה למנות בשבט
12. ובדיעבד?ומניין שאם לא מנאן בשבט, או מנאן רבוצים או עומדים, העישור חל בכל זאת?שאלה: מניין שבדיעבד העישור חל גם בלי שבט?
13. העשירי קדשהפסוק אומר ״העשירי קדש״, מכל מקום, כל שהוא עשירי קדוש אף בלי שעבר תחת השבט.תשובה: העשירי קדש מכל מקום
14. לא קרא עשיריזה נכון כשקרא שמו ״עשירי״. ומניין שקדוש אף אם לא קרא שמו ״עשירי״?שאלה: ומניין שקדוש גם בלי לקרוא לו עשירי?
15. יהיה קדשהפסוק אומר ״יהיה קדש״, מכל מקום, כלומר העשירי קדוש גם בלי שקרא לו בשם כלשהו.תשובה: יהיה קדש מכל מקום
16. יכול מאהיכול אם היו לו מאה ונטל עשרה בבת אחת, או עשרה ונטל אחד, שיהיו מעושרים, מכיוון ש״מכל מקום״?קושיה: האם מכל מקום כולל נטילה בלי מנייה?
17. העשירילא: תלמוד לומר ״העשירי״, ומי שנלקח בלי מנייה לא יצא עשירי במניין, ולכן ״אין זה עשירי״. ״מכל מקום״ מרבה רק עשירי אמיתי שנמנה שלא כדרך המצוה.תשובה: העשירי, ונטילה בלי מנייה אינה עשירי
18. ר׳ יוסי ברבי יהודהבברייתא, כמו במשנה, ר׳ יוסי ברבי יהודה חולק ואומר ״מעשר״: גם נטילה בלי מנייה מועילה. טעמו יתברר בסוגיה הבאה.ר׳ יוסי ברבי יהודה חולק: גם בלי מנייה זה מעשר

טעם ר׳ יוסי ברבי יהודה: כתרומה גדולה

1. מאי טעמיה?מה טעמו של ר׳ יוסי ברבי יהודה, שמעשר בהמה חל גם אם נטל אחד מעשרה בלי למנות אותם?שאלה: מה טעמו של ר׳ יוסי ברבי יהודה?
2. אבא אלעזר בן גומלהוא סבור כאבא אלעזר בן גומל, הדורש את הפסוק ״ונחשב לכם תרומתכם״: הכתוב עוסק בשתי תרומות, ״תרומתכם״ היא תרומת מעשר שהלוי נותן לכהן ממעשר שקיבל, ו״כדגן מן הגורן״ הוא תרומה גדולה. כלומר, תרומת מעשר מושווית לתרומה גדולה (רש״י).תשובה: כאבא אלעזר בן גומל: הפסוק מקיש תרומת מעשר לתרומה גדולה
3. אומד ומחשבהכשם שתרומה גדולה ניטלת מהדגן ״באומד ובמחשבה״: אינו צריך למדוד, אלא מעריך בדעתו, ואם חשב בליבו שחלק מסוים הוא תרומה, הוא חל גם בלי אמירה או מנייה.תשובה: תרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה, בלי מידה או מנייה
4. תרומת מעשרדף נ״טכך גם תרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה, והתורה קראה למעשר ״תרומה״: ״כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה׳ תרומה״. אם כן אפשר להקיש אותו לתרומה גדולה.תשובה: התורה קראה למעשר תרומה, לכן גם הוא באומד ובמחשבה
5. היקשדף נ״טומעשר בהמה ״איתקש״ למעשר דגן: בתחילת הפרק נדרש ״ואת מעשרותיכם״ על שני מעשרות, מעשר בהמה ומעשר דגן (רש״י). אם מעשר דגן ניטל באומד ובמחשבה, גם מעשר בהמה ניטל כך, ואין צורך למנות.תשובה: מעשר בהמה מוקש למעשר דגן, גם הוא באומד ובמחשבה
6. מסקנהדף נ״טלכן אמר ר׳ יוסי ברבי יהודה במשנה שמעשר בהמה חל אף בלי מנייה: אם נטל בלי למנות, די באומד ובמחשבה.מסקנה: מעשר בהמה באומד ובמחשבה, לכן חל גם בלי מנייה

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• טבלאות עזר
• סיכום נקודות (אנגלית)
• הגמרא עם ביאור שטיינזלץ בספריא