בכורות נ״ט

עשירי מאליו קדוש — מנין לרבא?

1. טענת רבארבא קובע: ״עשירי מאליו הוא קדוש״. אם מנה תשעה והעשירי נשאר בדיר, הוא קדוש מעצמו, גם אם לא הוציאו משם ולא אמר עליו ״עשירי״. הקדושה חלה על עצם היותו העשירי במניין (רש״י).רבא: עשירי שנשאר בדיר קדוש גם בלי שקראו לו.
2. מנא ליה?הגמרא שואלת מניין לרבא דין זה, שהקדושה חלה בלי מעשה ובלי קריאה של הבעלים.שאלה: מנין לרבא שעשירי קדוש בלי קריאה?
3. ראיה א׳ברייתאההצעה הראשונה היא ברייתא: אם למדנו שקדוש מי ש״קרא שמו עשירי״, מניין שגם מי שלא קרא? הפסוק ״עשירי יהיה קדש״ מרבה ״מכל מקום״. לכאורה הכוונה: גם בלי קריאה.ראיה: הפסוק מרבה ״מכל מקום״, גם מי שלא קרא עשירי.
4. דלמאדוחים: ייתכן שהברייתא עוסקת במי שלא אמר ״עשירי״ אך כן אמר ״קדש״ (רש״י). אם כן לא מדובר בשתיקה גמורה, ואין ראיה לעשירי שלא נאמר עליו דבר.דחייה: אולי אמר ״קדש״ ולכן אין כאן שתיקה גמורה.
5. ראיה ב׳ברייתאראיה אחרת: ברייתא על מי ש״קרא לתשיעי עשירי״, ואחר כך יצא העשירי והבעלים לא אמר דבר. התשיעי נאכל במומו (קדושה קלה, כי נקרא ״עשירי״), והעשירי מעשר. אם העשירי הוא מעשר בלי שאמר עליו דבר, הרי הוא קדוש מאליו.ראיה: העשירי שיצא בשתיקה הוא מעשר.
6. שאני התםדוחים: שם יש סימן לעשירי. ״איברר ליה עשירי״ — הוא יצא אחרון ומעצמו התברר שהוא העשירי; או שהבעלים ״אחוי עילויה״, הצביע עליו כשעבר. אין מכאן ללמוד על עשירי שנשאר בדיר בלי שום סימן.דחייה: שם התברר שהוא עשירי או שהצביע עליו.
7. ראיה ג׳מת בדירברייתא נוספת: קרא לתשיעי ״עשירי״ ו״מת עשירי בדיר״ — התשיעי נאכל במומו, ו״כולם פטורין״. מה הטעם שכולם פטורים אם העשירי מת בלי שיצא? ודאי כי הוא כבר נתקדש בדיר, והוא נחשב עשירי שנפטרו בו כולם.ראיה: כולם פטורים כשעשירי מת בדיר — כי כבר נתקדש.
8. מנין הראוידוחים: ייתכן שהם פטורים משום שנפטרו ״במנין הראוי״ — כשהעבירו אותם בפתח, העשירי עוד היה בדיר וראוי לצאת אחריהם. רבא עצמו אמר ״מנין הראוי פוטר״, ולכן הפטור אינו מוכיח שהעשירי נתקדש בדיר.דחייה: נפטרו במנין הראוי, כדברי רבא עצמו.
9. ראיה ד׳נשתייר בדירברייתא אחרונה: קרא לתשיעי ״עשירי״ ו״נשתייר עשירי בדיר״ — התשיעי נאכל במומו והעשירי מעשר. כאן העשירי לא יצא, לא נקרא ולא סומן, ובכל זאת הוא מעשר. זו ראיה ישירה לרבא.ראיה: עשירי שנשאר בדיר הוא מעשר בלי קריאה.
10. והתניאאך מקשים על הברייתא עצמה: ״והתניא תשיעי חולין״ — ברייתא אחרת קובעת שבאותו מקרה התשיעי חולין ואינו נאכל במומו. שתי ברייתות סותרות.קושיה: ברייתא אחרת אומרת שהתשיעי חולין.
11. שיטת ר׳ שמעון בן יהודהתנא שנה לפני רב ששת: הברייתא שהתשיעי חולין היא שיטת ר׳ שמעון בן יהודה, בשם ר׳ שמעון. לכן אין סתירה — שתי הברייתות הן שתי שיטות, והראשונה אינה כדעתו.תירוץ: ברייתא ״תשיעי חולין״ היא שיטת ר׳ שמעון בן יהודה.
12. דבריור׳ שמעון בן יהודה אומר: גם התשיעי אינו קדוש אלא ״אם כן נעקר שם עשירי הימנו״ — רק אם העשירי האמיתי נקרא בשם אחר (למשל ״תשיעי״). כך גם באחד עשר שקראו לו ״עשירי״ (רש״י). כשהעשירי נשאר בדיר בלי שינוי שם, התשיעי חולין. ו״הדין נותן״ כך, והוא מנמק:ר׳ שמעון בן יהודה: תשיעי קדוש רק אם נעקר שם עשירי מהעשירי.
13. נימוקוהנימוק: אחד עשר, שהוא ״עושה קדושה ליקרב״ (קרב שלמים), אינו קדוש אלא אם נעקר שם עשירי מהעשירי. תשיעי, שקדושתו קלה — רק נאכל במומו — ודאי שלא יהיה קדוש בלי עקירה: ״אין, אי לא — לא״.נימוק: אפילו אחד עשר דורש עקירת שם, וכן תשיעי.
14. היא הנותנתדוחים: ההבחנה עצמה מוכיחה את ההפך — ״היא הנותנת״. קדושה חמורה, של אחד עשר, אינה חלה בלי עקירת שם. אבל קדושה קלה, של תשיעי, חלה גם בלי עקירה, כי היא חלה בדבר קל כמו קריאה בפה (רש״י).דחייה: קדושה חמורה דורשת עקירה, קלה חלה גם בלעדיה.
15. אי נמיתשובה נוספת על הנימוק: באחד עשר כבר ״איברר ליה עשירי״ — העשירי יצא קודם והתברר מי הוא, ולכן אחד עשר מתקדש רק אם נעקר השם מן העשירי עצמו.דחייה נוספת: באחד עשר העשירי כבר התברר.
16. תשיעי טרם התברראבל בתשיעי ״אכתי לא איברר ליה עשירי״ — העשירי עדיין לא יצא ולא התברר. לכן השם ״עשירי״ שקרא לתשיעי חל עליו, גם אם לא נעקר השם מן העשירי.בתשיעי העשירי טרם התברר, ולכן הקריאה חלה גם בלי עקירה.
17. תו לא מידי״תו לא מידי״ — אין עוד מה להשיב על הסברה הזאת (רש״י): ודאי שקדושת התשיעי חלה גם בלי עקירת שם, ונימוקו של ר׳ שמעון בן יהודה (״והדין נותן״) נדחה. הגמרא אינה חוזרת כאן במפורש לראיה לרבא.סיום: אין עוד להשיב — נימוקו של ר׳ שמעון בן יהודה נדחה.

מנין הראוי פוטר — מקורו של רבא

1. הלכת רבארבא: ״מנין הראוי פוטר״. מי שמנה בדיר תשעה או שמונה, ואחד מן הנשארים בדיר מת או יצא בפתח אחר לפני שהתקדש העשירי — אלו שכבר נמנו פטורים, כי בשעה שנמנו היו בדיר מספיק בהמות לצרף עמהן עשירי (רש״י).רבא: בהמות שנמנו כשהיה בדיר מספר ראוי לעשירי נפטרות.
2. מנא ליה?הגמרא שואלת מניין לרבא דין זה.שאלה: מנין לרבא שמנין הראוי פוטר?
3. ראיה ממשנתנוהצעה: ממשנתנו — ״קפץ אחד מן המנויין לתוכן״, כלומר אחד מאלה שכבר יצאו ונמנו חזר לתוך הבהמות שבדיר, ״כולן פטורין״ כי כל אחת ספק מנויה. המנויים עצמם במה נפטרו, והרי עוד לא עישרו עליהם? הם נפטרו במנין הראוי.ראיה: המנויים במשנה נפטרו, ואין לכך הסבר אלא מנין הראוי.
4. דלמא דעשר עילוייהודוחים: ייתכן ש״עשר עילוייהו״ — המנויים נפטרו כי כבר יצא עשירי אחריהם והתקדש, ואין צורך במנין הראוי.דחייה: אולי כבר עישר עליהם ונפטרו בכך.
5. ההיא לא מצית אמרתמשיבים לדחייה: ״ההיא לא מצית אמרת״ — המשנה שונה בהמשך בנפרד ״מן המעושרין לתוכן״. אם ״מנויין״ היו בהמות שכבר עישרו עליהן, זה בדיוק ״מעושרין״ ולא היה צורך בשני דינים; מכאן שהמנויין טרם עושרו, ונפטרו רק במנין הראוי.תשובה: המשנה שונה ״מעושרין״ בנפרד, אז ״מנויין״ אינם מעושרים.
6. דלמא מאי מעושריןדוחים: ייתכן ש״מעושרין״ הם בהמות שנתקדשו כמעשר ממש, ולכן המשנה שונה אותן בנפרד, בלי שיוכח שהמנויין לא עושרו. ויש סיוע: המשנה אומרת ״ירעו״ — הכול רועה עד שיפול מום, כי כל בהמה ספק מעשר. אין אפוא הוכחה למנין הראוי.דחייה: ״מעושרין״ הם מעשר ממש, והמשנה אינה מוכיחה.
7. מקור מהפסוקרבא עצמו מביא מקור אחר: ״כל אשר יעבור תחת השבט״ — ״יעבור״, ״ולא שכבר עבר״. בהמה שכבר עברה תחת השבט ונפטרה אינה חוזרת ומתעשרת. נותר לברר מה פירוש ״שכבר עבר״.רבא: מהפסוק ״יעבור״ ולא ״שכבר עבר״ לומדים מנין הראוי.
8. מה פירוש ״שכבר עבר״מה פירוש ״שכבר עבר״? אם הכוונה שכבר עישר עליהם — מובן מאליו שאינם מתעשרים שוב, ואין צורך בפסוק. לכן הכוונה: שנפטרו במנין הראוי, בלי שיצא עשירי אחריהם.״שכבר עבר״ אינו מעושר, כי זה פשוט, אלא נפטר במנין הראוי.
9. שמע מינה״שמע מינה״ — מנין הראוי פוטר, והוא נלמד מן הפסוק.מסקנה: מנין הראוי פוטר, ומקורו בפסוק.
10. תניא כוותיהברייתא תומכת ברבא: עשרה טלאים בדיר, מנה חמישה ומת אחד. אם מת אחד מהמנויים — ״מונה ומשלים עליהם״: המת כבר נמנה, והחמישה שבדיר משלימים את המניין לעשרה, והעשירי קדוש. אם מת אחד משאינם מנויים — נשארו בדיר רק ארבעה ואין עשירי, ובכל זאת ״מנויים פטורין״, כי בשעה שנמנו היה בדיר מנין הראוי. הנותרים מצטרפים לגורן אחר.ברייתא: מת אחד משאינם מנויים — המנויים פטורים במנין הראוי.

ארבעה עשר טלאים בדיר בעל שני פתחים

1. מקרה א׳: ששה, ארבעה, ארבעה נשארורבא: ארבעה עשר טלאים בדיר בעל שני פתחים; יצאו ששה בפתח אחד וארבעה בפתח אחר, וארבעה נשארו. אם הארבעה האלה יצאו בפתח הששה — יש שם עשרה, ו״נוטל אחד מהם״ למעשר. הארבעה שיצאו בפתח האחר חייבים ומצטרפים לגורן אחר, כי כשיצאו לא היה מנין ראוי: בדיר היו רק שמונה.רבא: הנותרים יצאו בפתח הששה — נוטל אחד, והארבעה האחרים מצטרפים.
2. מקרה א׳: ואם לאו״ואם לאו״ — הנותרים נשארו בדיר או יצאו בפתח האחר: ״ששה פטורין״, כי כשיצאו היו בדיר שמונה אחרים שראויים להצטרף אליהם לעשרה. את ארבעת הנותרים וארבעת שבפתח השני אי אפשר לצרף לעשרה, ולכן כל ארבעה מצטרפים לגורן אחר. (ברש״י גרסה אחרת: ״ארבעה ראשונים והששה פטורין״ — כאילו הארבעה יצאו תחילה, ורק הארבעה האחרונים מצטרפים לגורן אחר.)אחרת: ששה פטורים, ושתי קבוצות של ארבעה מצטרפות לגורן אחר.
3. מקרה ב׳: ארבעה, ששה, ארבעה נשארוארבעה יצאו בפתח אחד, ששה בפתח אחר, וארבעה נשארו. אם אלה יצאו בפתח הששה — נוטל מהם אחד, ו״השאר פטורים״, כי הארבעה הראשונים יצאו כשהיה בדיר מנין הראוי.רבא: אם הנותרים יצאו בפתח הששה — נוטל אחד, והשאר פטורים.
4. מקרה ב׳: ואם לאו״ואם לאו״ — ארבעה וששה פטורים, כי יצאו כשהיה בדיר מנין הראוי, והארבעה הנותרים מצטרפים לגורן אחר.אחרת: ארבעה וששה פטורים, והנותרים מצטרפים לגורן אחר.
5. מקרה ג׳: ארבעה, ארבעה, ששה נשארוארבעה יצאו בפתח אחד וארבעה בפתח אחר, וששה נשארו. אם הששה יצאו כולם בפתח אחד — הם משלימים עם ארבעה שיצאו שם עשרה, ו״נוטל מהם אחד״, והארבעה שבפתח האחר פטורים כי יצאו במנין הראוי.רבא: אם ששת הנותרים יצאו בפתח אחד — נוטל אחד, וארבעת האחרים פטורים.
6. מקרה ג׳: ואם לאו״ואם לאו״ — הששה לא יצאו כולם בפתח אחד: שתי קבוצות הארבעה פטורות, כי כל קבוצה יצאה כשהיו בדיר ששה הראויים לצרף אליה, והששה מצטרפים לגורן אחר.אחרת: שתי קבוצות הארבעה פטורות, והששה מצטרפים לגורן אחר.
7. מאי קא משמע לן?הגמרא שואלת: מה חידוש בכל הפרטים האלה, ״דמנין הראוי פוטר״? ״והאמרה רבא חדא זמנא״ — רבא כבר אמר זאת.קושיה: מה חידוש בפרטים אלה, והרי רבא כבר אמר שמנין הראוי פוטר?
8. מהו דתימאתשובה: ״מהו דתימא״ — הייתי אומר שרק מנין הראוי ודאי פוטר, כשהנותרים יכולים לצאת רק בפתח אחד. אבל ״ספק מנין הראוי״, שהנותרים ראויים לצאת ״להכא ולהכא״ בשני הפתחים, לא יפטור. לכן ״קא משמע לן״ שגם הוא פוטר.תשובה: חידוש שגם ספק מנין הראוי, בשני פתחים, פוטר.

חמשה עשר טלאים — אין בורר עשרה

1. דין חמשה עשררבא: מי שיש לו חמשה עשר טלאים לא יאמר ״אברור עשרה ואכניסם לדיר״, אטול מהם אחד, והחמישה האחרים פטורים כי אין לי עשרה. אלא כונס את כולם לדיר, מוציא עשרה, נוטל מהם אחד, והשאר מצטרפים לגורן אחר.רבא: בחמשה עשר טלאים כונס את כולם, ואין בורר עשרה לפטור את השאר.
2. תניא נמי הכיגם ברייתא שנויה כך, ״היו לו חמשה עשר טלאים״ — והיא נמשכת בראשית דף ס׳.ברייתא תומכת: נשנית כדברי רבא בחמשה עשר טלאים.
3. הברייתאדף ס׳הברייתא פוסקת כרבא: לא יאמר אברור עשרה ואטול אחד והשאר פטורים, אלא ״כונסן לדיר״, מוציא עשרה ונוטל אחד, ו״השאר מצטרפין לגורן אחר״. רש״י: הוא רצה לטעון שהחמישה שלא נכנסו לדיר אינם בני עישור, ולכן הגורן אינו קובע אותם ויוכל למכרם; אך אסור לו לעשות כך — עליו לכנוס את כולם, והחמישה נקבעים למעשר ואסור למכרם עד שיצטרפו לגורן אחר.הברייתא: כונסן, מוציא עשרה, והשאר מצטרפין לגורן אחר.
4. והתניאתשעה עשרמקשים: ״והתניא תשעה עשר טלאים״ — אותו לשון, אבל בסופה ״והשאר פטורין״. הרי כאן הנותרים פטורים לגמרי ולא מצטרפים לגורן אחר, וזה סותר את דברי רבא.קושיה: ברייתא בתשעה עשר טלאים אומרת שהשאר פטורים לגמרי.
5. תירוץ רב הונא בר סחורהרב הונא בר סחורה תירץ לפני רבא בדרשת הרגל: מדובר בדיר ״שיש לו שני פתחים״, ויצאו תשעה בפתח זה ותשעה בפתח זה. הטלה האחרון שנשאר ראוי להשלים עשרה לכאן ולכאן, ולכן שני התשעה פטורים במנין הראוי, והוא עצמו קדוש.רב הונא בר סחורה: שני פתחים, והאחד הנותר משלים לכאן ולכאן.
6. ולישני ליהמנה תשעההגמרא שואלת: ״ולישני ליה״ באופן פשוט יותר — מנה תשעה, וכשהגיע לעשירי קרא לו ״אחד״ מהתחלה וחזר למנות. אז התשעה הראשונים נפטרו במנין הראוי, ולא צריך שני פתחים.קושיה: למה לא ליישב שמנה תשעה והתחיל למנות מחדש?
7. קסבר: עשירי מאליו קדושרבא ״קסבר עשירי מאליו קדוש״ — גם אם קרא לו בשם אחר. לכן העשירי נתקדש, והתשעה האחרונים לא נפטרו, כי לא היה בהם מנין הראוי.תשובה: לרבא עשירי קדוש מאליו, ולכן התשעה האחרונים לא נפטרו.
8. ולישני ליהזוגות זוגותעוד שואלת הגמרא: ״ולישני ליה בגורן״ שיש בה פתח אחד, ״ומנאן זוגות זוגות״ — הטלה התשעה עשר הוא המעשר ופוטר את כולם.קושיה: למה לא ליישב בפתח אחד ומנייה בזוגות?
9. קסבר: למנין בהמותרבא ״קסבר עשירי למנין בהמות הוא קדוש״ — הולכים אחר מספר הבהמות שיצאו ולא אחר המילים. אחרי חמישה זוגות אחד מהם קדוש, והאחרים שיצאו אחר כך לא נפטרו, כי לא היה בהם מנין הראוי.תשובה: הולכים אחר מספר הבהמות, ולכן האחרונים לא נפטרו.
10. זכאי אימיהרב נחמן בר יצחק אמר: ״זכאי אימיה״ של רב הונא בר סחורה, כי תירץ לרבא את שמועתו ״כשמעתיה״, לפי שיטת רבא עצמו שמנין הראוי פוטר ושעשירי קדוש מאליו.רב נחמן בר יצחק: תירוץ רב הונא תואם את שיטת רבא.

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• טבלאות עזר
• סיכום נקודות (אנגלית)
• הגמרא עם ביאור שטיינזלץ בספריא