בכורות ס׳

טעות במניין המעשר — אילו בהמות מתקדשות

1. משנההמשנה עוסקת במי שמעביר את צאנו בפתח הדיר כדי לעשר, וכל בהמה עשירית מתקדשת. אם ״יצאו שנים כאחת״ — מונה אותן כשתי בהמות נפרדות, כאילו יצאו בזו אחר זו. ואם טעה ו״מנאן אחד״ והמשיך כך, נמצא שהבהמה שהיא בפועל העשירית נקראה ״תשיעי״ והאחד עשר נקרא ״עשירי״. אלה שקרא להם ״תשיעי״ ו״עשירי״ הם ״מקולקלין״: לפי רש״י, הוא עלול לנהוג בעשירי האמיתי כחולין ובאחד עשר כמעשר, וזה קלקול. בפירוש אחר שרש״י מביא, הכוונה שקדושה חלה עליהם, כמו שהמשנה מפרטת מיד.יצאו שנים כאחת מונים שנים; אם מנאן אחד — תשיעי ועשירי מקולקלין
2. משנהר׳ מאירר׳ מאיר: אם קרא לתשיעי ״עשירי״, לעשירי ״תשיעי״ ולאחד עשר ״עשירי״ — שלשתן מקודשים, אך כל אחד בדין אחר. התשיעי אינו קרב אלא נאכל לבעליו כשנפל בו מום; העשירי הוא המעשר עצמו, וקרב; והאחד עשר קרב כשלמים (רש״י: את זה הגמרא תלמד מפסוק) ו״עושה תמורה״ — בהמת חולין שאמר עליה שתהיה תמורתו מתקדשת אף היא ומוקרבת.ר׳ מאיר: שלשתן מקודשים — תשיעי במום, עשירי מעשר, אחד עשר שלמים
3. קושיית ר׳ יהודהר׳ יהודה מקשה על האחד עשר: הרי הוא תמורת המעשר, ו״וכי יש תמורה עושה תמורה״? הכלל מוסכם (רש״י: ״תמורתו״ ולא ״תמורת תמורתו״) שתמורה אינה יוצרת תמורה נוספת.ר׳ יהודה: האחד עשר הוא תמורה, ותמורה אינה עושה תמורה
4. תשובה בשם ר׳ מאיראמרו בשם ר׳ מאיר: האחד עשר אינו תמורה כלל. ״אילו היה תמורה — לא היה קרב״, כי תמורת מעשר אינה קרבה (רש״י: נלמד מ״העברה״ בבכור). מכיוון שהוא קרב, קדושתו קדושה ראשונה כשל שלמים רגילים, ולכן גם הוא עושה תמורה.ר׳ מאיר: אילו היה תמורה לא היה קרב, לכן קדושה ראשונה
5. הכללהמשנה מוסיפה מקרה: קרא ״עשירי״ לתשיעי, לעשירי ולאחד עשר — האחד עשר אינו מקודש. מכאן ״הכלל״: כל עוד לא נעקר שם ״עשירי״ מן העשירי האמיתי, אין האחד עשר מתקדש. רק כשהעשירי נקרא בשם אחר, האחד עשר שנקרא ״עשירי״ תופס את מקומו.הכלל: האחד עשר מתקדש רק אם שם עשירי נעקר מן העשירי

״למנינו״ — למנין שלו או למנין בהמות

1. ר׳ יוחנןר׳ יוחנן קובע שמי שמנה את הבהמות ״זוגות זוגות״, או במאות (רש״י: ״קינטרין״ — מאה בכל פעם) — הבהמה העשירית ״למנינו״ היא הקדושה. הביטוי עצמו אינו מפורש, ועליו נסובה הסוגיה.ר׳ יוחנן: בספירה בזוגות או במאות — עשירי למנינו קדוש
2. מאי ״למנינו״?הגמרא שואלת מה פירוש ״למנינו״ — לאיזה מנין הכוונה: למה שהוא מונה בפיו, או למספר הבהמות שיצאו.שאלה: מהו ״למנינו״ של ר׳ יוחנן
3. רב מארירב מארי: ״למנין שלו״ — הקדוש הוא מה שהוא עצמו קורא ״עשירי״: הזוג העשירי (הבהמות התשע עשרה והעשרים), ובמאות — המאה העשירית.רב מארי: קדוש מה שנקרא בפיו עשירי — הזוג העשירי
4. רב כהנארב כהנא חולק: ״למנין בהמות״ — קדושה חלה רק על הבהמה שהיא בפועל העשירית, כלומר אחת מבהמות הזוג החמישי; הספירה בפה אינה מכריעה. זו תשובה נוספת לאותה שאלה.רב כהנא: קדושה לפי מנין הבהמות בפועל, לא לפי הפה
5. תנן — המשנההגמרא מביאה את המשנה: ״יצאו שנים כאחת״ — מונה אותן שנים שנים; ואם מנאן כאחת — ״תשיעי ועשירי מקולקלין״, כלומר הבהמה העשירית נקראה ״תשיעי״ והאחד עשר ״עשירי״. מכאן תבוא קושיה על אחת השיטות.המשנה: מנאן כאחת — תשיעי ועשירי מקולקלין
6. בשלמא…אלאלרב מארי הכול מובן: הקריאה בפה קובעת, ולכן הבהמה שקרא לה ״תשיעי״ והאחד עשר שקרא לו ״עשירי״ נמצאים במצב מקולקל. אבל לרב כהנא, שרק מנין הבהמות קובע, מדוע הם מקולקלים? הרי הבהמה שהיא בפועל התשיעית נחשבת תשיעית והעשירית נחשבת עשירית, ואין לקריאה משמעות.קושיה: לרב כהנא, אם הפה אינו קובע, למה תשיעי ועשירי מקולקלין
7. אמר לך ר׳ יוחנןהגמרא משיבה לשיטת רב כהנא: ״אמר לך ר׳ יוחנן״ — יכול ר׳ יוחנן לומר שדבריו, שהולכים לפי מנין הבהמות, נאמרו במקום ש״איכוין לאפוקי״ זוגות זוגות: התכוון להוציאן כך, ואז ספירתו בפה בטלה והבהמות מתקדשות לפי סדר יציאתן. אבל ״היכא דנפק ממילא״ — הבהמות יצאו מעצמן שתיים יחד והוא טעה בספירה — הולכים גם אחר מה שקרא בפיו (רש״י), ולכן הדין במשנה נכון גם לרב כהנא.ר׳ יוחנן: בהוצאה מכוונת בזוגות מנין בהמות; ביצאו מעצמן גם טעותו
8. תא שמע — ראיה נגד רב מאריתא שמע ברייתא: מי שמנאן ״למפרע״ (עשרה, תשעה, שמונה…) — העשירי שבמנין הוא הקדוש. לרב כהנא הדבר פשוט: זו הבהמה העשירית בפועל. אבל לרב מארי, שהקריאה קובעת, קשה: הרי את הבהמה הזו קרא ״אחד״ ולא ״עשירי״.ברייתא: מנאן למפרע, עשירי שבמנין קדוש — קשה לרב מארי
9. תירוץ רבא — מנין פרסירבא מיישב: יש מנין שבו קוראים לעשירי ״חד״ — מנין הפרסים (״פרסאה״), ששם מסיימים את העשרה במילה ״אחד״. נמצא שגם הבהמה שקרא לה ״אחד״ נקראה בפועל ״עשירי״, ואין סתירה בין מנין הפה למנין הבהמות.רבא: בפרסית קוראים לעשירי ״אחד״, לכן אין סתירה

מקור הדין ששלשתן מקודשין, וגבולו

1. מנין?המשנה פסקה ששלשתן מקודשין. הברייתא שואלת: ״מנין״ הדבר — שמי שקרא לתשיעי ״עשירי״, לעשירי ״תשיעי״ ולאחד עשר ״עשירי״, כולם מתקדשים.שאלה: מנין שבטעות במניין שלשתן מקודשין
2. הפסוקמהפסוק ״וכל מעשר בקר וצאן… העשירי יהיה קדש״: לשון הפסוק מלמדת שהקדושה חלה גם על מי שהוא עשירי בפועל וגם על מי שנקרא בפיו ״עשירי״ (רש״י).מקור: הפסוק מלמד שקדושה חלה גם על מי שנקרא עשירי
3. יכול?מתקשים: אם הפסוק מרבה גם את מי שנקרא ״עשירי״, ״יכול״ שאני מרבה אף את השמיני והשנים עשר, כשקרא להם בטעות ״עשירי״?קושיה: האם הריבוי כולל גם שמיני ושנים עשר
4. אמרת — הגבלת הדיןאומרים: הלימוד הוא מן העשירי עצמו — הוא קדוש רק ״בסמוך״, כי אין בהמה שסמוכה אליו יותר ממנו עצמו, ואף טעותו מתקדשת רק בבהמות סמוכות לו, זה לפניו וזה לאחריו: התשיעי והאחד עשר.הטעות מתקדשת רק בסמוך לעשירי: תשיעי ואחד עשר
5. והתניא — טעותו מיוחדתמקשים על הדין ששני הסמוכים מתקדשים: ברייתא אומרת ״מה הוא מיוחד, אף טעותו מיוחדת״ — העשירי האמיתי אחד, ולכן גם הטעות היא של בהמה אחת. אם כן, אם טעה גם בתשיעי וגם באחד עשר, מדוע שניהם מקודשים?קושיה: טעותו מיוחדת — מדוע שני סמוכים מתקדשים
6. תירוץ — שיטת ר׳ אלעזר ברבי שמעוןשנה תנא לפני ר׳ יוחנן: הברייתא היא שיטת ר׳ אלעזר ברבי שמעון, לפיה האחד עשר מתקדש רק אם ״ישתוק בתשיעי״, ואז יקרא לעשירי ״תשיעי״ ולאחד עשר ״עשירי״. אם כבר קרא לתשיעי ״עשירי״ — אין האחד עשר מקודש (רש״י: שתי טעויות של מעשר אחד אינן מקדשות).ר׳ אלעזר ב״ר שמעון: טעה בתשיעי — האחד עשר אינו מתקדש
7. טעמו של ר׳ אלעזרטעם שיטתו: הוא סובר כר׳ יהודה ש״טעות מעשר תמורה הוי״ — קריאת התשיעי ״עשירי״ כבר נחשבת המרה של המעשר. והוא סובר כאביו, ר׳ שמעון: ״אין מימר חוזר ומימר״ — אין מחליפים קרבן פעמיים. לכן אחרי שטעה בתשיעי, הטעות באחד עשר אינה תופסת.טעמו: טעות מעשר היא תמורה, ואין ממירים פעמיים

שתי בהמות שיצאו כאחת — עשירי וחולין מעורבין

1. רבא — יצאו שנים בתשיעירבא: יצאו שנים יחד במקום התשיעי וקראן ״תשיעי״ — נוצרו עשירי וחולין שמעורבים זה בזה. העשירי קדוש מאליו, והשנייה, שהיא התשיעית, קראה בשמה הנכון ולכן חולין. מאחר שאין לזהות מי מהן המעשר, אין להקריב אף אחת מהן (רש״י: אינן נאכלות אלא במומן).רבא: שנים יצאו בתשיעי, נקראו תשיעי — עשירי וחולין מעורבין
2. קראן ״עשירי״אם יצאו שנים בתשיעי וקראן ״עשירי״ — עשירי ותשיעי מעורבין זה בזה.אם קראן עשירי — עשירי ותשיעי מעורבין
3. מאי טעמא?הגמרא שואלת: מה טעם הדין? מדוע כאן שתיהן נתקדשו, ואילו כשקראן ״תשיעי״ אחת מהן חולין?שאלה: מאי טעמא כשקראן עשירי שתיהן קדושות
4. תשובה״עשירי קא קרי להו לתרוייהו״ — קורא לשתיהן ״עשירי״: האחת היא העשירי האמיתי והשנייה היא התשיעי שנקרא ״עשירי״, ובמשנה ראינו שגם זו מתקדשת (נאכלת במומה). לכן שתיהן מעורבות בקדושה, ומספק אסורות בהקרבה.הסיבה: קרא לשתיהן עשירי; האחת עשירי והאחרת תשיעי שקדוש
5. יצאו בעשיריאם יצאו שנים במקום העשירי וקראן ״עשירי״ — עשירי ואחד עשר מעורבין: אחת מעשר והאחרת אחד עשר שקדוש לשלמים (מה עושים בהן — יידון בסוגיה האחרונה בדף). אם קראן ״אחד עשר״ — עשירי וחולין מעורבין, כי הבהמה שהיא באמת האחד עשר נקראה בשמה, ולכן חולין.יצאו בעשירי: קראן עשירי — עם אחד עשר; אחד עשר — עם חולין
6. הא תו למה לי?מקשים: למה צריך ללמד גם זאת? הרי זה כמו הדין הראשון, של שנים שיצאו בתשיעי — ״היינו הך״.קושיה: דין העשירי זהה לדין התשיעי, למה לאומרו
7. קא משמע לןהדין בא להשמיענו שכשיצאו בבת אחת ״תרוייהו קא קדשי״ — שתיהן מתקדשות, גם האחד עשר, אף על פי ש״לא נעקר שם עשירי״ מן העשירי. ואין זה נוגד את כלל המשנה ש״כל שלא נעקר שם עשירי ממנו אין אחד עשר מקודש״.חידוש: שיצאו כאחת שתיהן קדושות אף בלי עקירת שם

בבת אחת וזה אחר זה — ומהי עקירת שם עשירי

1. רב אשי מקשהרב אשי שמע את רב כהנא אומר את דין רבא, והקשה: הרי לא נעקר שם ״עשירי״ מן העשירי, ו״זה הכלל״ במשנה אומר שבכך אין האחד עשר מתקדש!רב אשי: כלל המשנה אומר שבלי עקירת שם אין אחד עשר מקודש
2. רב כהנא משיברב כהנא: הכלל נאמר ״בזה אחר זה״; אבל כשיצאו בבת אחת — שתיהן מתקדשות.רב כהנא: הכלל בזה אחר זה; בבת אחת שתיהן מתקדשות
3. קושיה על התירוץמקשים: ״זה אחר זה״ נאמר במפורש במשנה בצורה מפורשת (תשיעי ״עשירי״, עשירי ״עשירי״, אחד עשר ״עשירי״ — האחד עשר לא מקודש). אז ״זה הכלל״ בא להוסיף מה? ללמד על בבת אחת — ואז היה האחד עשר לא מקודש, בניגוד לרבא!קושיה: אם זה אחר זה מפורש, הכלל בא ללמד על בבת אחת
4. תירוץלא. הכלל בא להוסיף מקרה אחר: העשירי יצא ושתק, ואחריו יצא האחד עשר וקראו ״עשירי״. גם כאן האחד עשר אינו מקודש, כי לא נעקר שם עשירי מן העשירי — שתיקה אינה עקירה (רש״י: עקירה רק בקריאה בשם אחר, ״תשיעי״ בפירוש).הכלל מוסיף: העשירי יצא ושתק — שתיקה אינה עקירה
5. ראיה לרבאמביאים ראיה לדין הבת אחת מברייתא: ״יצאו שנים בעשירי, ולא קדם אחד מהן את חבירו, וקראן ״עשירי״ — עשירי ואחד עשר מעורבין״. הרי לא נעקר שם עשירי מן העשירי, ובכל זאת האחד עשר קדוש! אלא ודאי משום שבבת אחת ״תרוייהו קא קדשי״.ראיה: ברייתא מקדשת את האחד עשר בלי עקירה — כי בבת אחת
6. דחיית הראיהאי משום זה אין ראיה. הברייתא עוסקת במקרה שאחד מהן קדם ו״אפיק לרישיה״ והוא קרא לו ״אחד עשר״, ואחר כך הן התערבו ויצאו יחד והוא קרא לשתיהן ״עשירי״. כאן ״נעקר שם עשירי״ מן העשירי, ולכן האחד עשר קדוש גם בלי דין בבת אחת.דחייה: הברייתא עוסקת באחד שקדם וקראו אחד עשר — עקירה
7. והא ״לא קדם״ קתני!מקשים: הברייתא אומרת במפורש ״לא קדם״ אחד מהם את חבירו, ואיך אפשר לפרש שאחד הוציא את ראשו קודם?קושיה: הברייתא אומרת לא קדם אחד את חבירו
8. תירוץ״לא קדם״ פירושו שבסוף ״איערוב״ — הם התערבו ויצאו יחד, ולכן לא ניתן לומר מי מהם קדם.לא קדם פירושו שחזרו והתערבו ויצאו יחד
9. וכמאן?מקשים: וכדעת מי העמדת את הברייתא, שהקריאה ״אחד עשר״ נחשבת עקירה? שלא כרבי, שאומר ש״אחד עשר״ לא הוי עקירה!קושיה: הברייתא אינה כרבי, שאמר אחד עשר אינו עקירה
10. תירוץ — אפילו כרביאפילו כרבי. דברי רבי נאמרו כשיש לו בהמות הרבה לעשר, שאז ״אחד עשר״ הוא ״חד עישורא״ — הכוונה לעישור אחד, הראשון. אך כאן אין לו בהמות נוספות, ושם ״אחד עשר״ פירושו אחד עשר ממש, ולכן נעקר שם עשירי גם לרבי (רש״י: אין דרך העולם לומר ״עישור אחד״ אלא כשיש עוד עישורים).גם לרבי: כשאין לו בהמות נוספות, אחד עשר ממש — עקירה
11. שיטת רבי״מאי רבי?״ — הברייתא: קרא לעשירי ״אחד עשר״ ולאחד עשר ״עשירי״ — אין האחד עשר קדוש, דברי רבי; ר׳ יוסי ברבי יהודה אומר שקדוש. ורבי אמר כלל: כל זמן שלא נעקר שם עשירי ממנו — אין אחד עשר קדוש.רבי: קרא לעשירי ״אחד עשר״ — האחד עשר אינו קדוש
12. קושיה מובלעתדברי רבי תמוהים: הרי קרא לעשירי ״אחד עשר״ — שם אחר — ונראה שזו עקירת שם ״עשירי״, ובכל זאת לדבריו האחד עשר אינו קדוש. הגמרא אינה שואלת זאת במפורש, אבל תירוצו של רבא ״הכא במאי עסקינן״ בא ליישב בדיוק את הקושיה הזו.קושיה: הרי קריאת העשירי ״אחד עשר״ היא עקירה
13. תירוץ רבארבא: מדובר ״כגון דאית ליה בהמות טובא״, ש״חד עישורא קאמר״ — אמר ״אחד עשר״ בכוונת עישור אחד, ולכן שם עשירי לא נעקר ממנו.רבא: רבי מדבר כשיש לו בהמות רבות; אחד עשר הוא עישור אחד

עשירי ואחד עשר שנתערבו — ירעו, יקריבו או ימותו

1. שלוש ברייתות סותרותיצאו שנים בעשירי וקראן ״עשירי״, והן עשירי ואחד עשר מעורבין. תנא אחד שנה ״ירעו״ (עד שיפול מום), ברייתא אחרת — ״יקריבו״, ואחרת — ״ימותו״. הגמרא רואה בכך סתירה בין שלוש הברייתות.שלוש ברייתות: ירעו, יקריבו, ימותו — סתירה
2. ירעו — רבנן״לא קשיא״: ״ירעו״ היא שיטת רבנן, שאומרים ״אין מביאין קדשים לבית הפסול״. אילו הקריבו את שתיהן, היה צריך לנהוג בשתיהן כחומר שבהן — כשלמים, ולתת מכל אחת חזה ושוק לכהנים. הכהנים מועטים, ושמא לא יספיקו לאכול בזמן והבשר ייפסל בלינה. כך יוצא שגם המעשר, שבדרך כלל נאכל לכל אדם ואינו בא לידי פסול, הובא למצב שעלול להיפסל (רש״י). לכן ירעו עד שיפול בהן מום.רבנן: ירעו — אין מביאין קדשים לבית הפסול, חזה ושוק עלולים להיפסל
3. יקריבו — ר׳ שמעוןדף סא׳הברייתא שאומרת ״יקריבו״ היא שיטת ר׳ שמעון, שסובר ״מביאין קדשים לבית הפסול״ — מותר להקריב אף שיש חשש שהחזה והשוק יפסלו.ר׳ שמעון: יקריבו — מביאין קדשים לבית הפסול
4. ימותו — ר׳ יהודהדף סא׳והברייתא שאומרת ״ימותו״ היא שיטת ר׳ יהודה: ״טעות מעשר תמורה הויא״, והוא סבור ש״תמורת מעשר מתה״. ומספק איזו מהן האחד עשר — ימותו שתיהן.ר׳ יהודה: טעות מעשר תמורה, ותמורת מעשר מתה — ימותו
5. וקסבר ר׳ יהודה תמורת מעשר מתה?דף סא׳מקשים: וכי ר׳ יהודה סובר שתמורת מעשר מתה? והרי במשנה אמרו בשם ר׳ מאיר: ״אילו היה תמורה — לא היה קרב״, ומכלל דבריו משמע שר׳ יהודה סבור שהאחד עשר קרב אף שהוא תמורה!קושיה: ממשנה משמע שר׳ יהודה סבור שהאחד עשר קרב
6. וכי תימא — ר׳ מאיר לשיטתודף סא׳ואם תאמר: ר׳ מאיר מדבר לפי שיטתו הוא, שאין האחד עשר תמורה, ואין ללמוד ממנו על ר׳ יהודה.תשובה: ר׳ מאיר דיבר לשיטתו, אין ראיה על ר׳ יהודה
7. דחייה — ברייתא של ר׳ יהודהדף סא׳דוחים מברייתא: ״אין בין אחד עשר לשלמים, אלא שזה עושה קדושה ליקרב, וזה אין עושה קדושה ליקרב״ — דברי ר׳ יהודה. כלומר, תמורת האחד עשר אינה קרבה (כי לר׳ יהודה הוא עצמו תמורה, ואין תמורה עושה תמורה), אבל ״איהו גופיה קריב״ — הוא עצמו קרב! אם כן גם לר׳ יהודה עצמו האחד עשר קרב, ולא מת.דחייה: לר׳ יהודה עצמו אחד עשר קרב, ואינו עושה תמורה ליקרב
8. ועוד — מן הספראדף סא׳ועוד ראיה, מן הספרא: ״אם מן הבקר״ (ויקרא ג, א, בפרשת שלמים) — ״לרבות אחד עשר לשלמים״: האחד עשר שנקרא ״עשירי״ קרב כשלמים.ראיה נוספת: הספרא מרבה אחד עשר לשלמים
9. ובתשיעי?דף סא׳הספרא ממשיך: ״יכול שאני מרבה אף התשיעי״? ״אמרת: וכי הקדש לפניו מקדש או לאחריו מקדש?״ — הקדש מקדש אחר רק אחרי שהוא עצמו התקדש. לכן רק האחד עשר שאחרי העשירי קרב, לא התשיעי.הספרא: רק האחד עשר, שאחרי העשירי, קרב לשלמים
10. סתם ספרא ר׳ יהודהדף סא׳״סתם ספרא״ — הדרשה שאין עליה שם — היא שיטת ר׳ יהודה, והיא מרבה ״מן הבקר״ את האחד עשר לשלמים. אם כן לר׳ יהודה האחד עשר קרב, ואי אפשר לומר שהברייתא ״ימותו״ היא שיטתו מפני שתמורת מעשר מתה.סתם ספרא כר׳ יהודה: אחד עשר קרב — קשה על ״ימותו״
11. תירוץ — מעשר בזמן הזהדף סא׳תרגם ר׳ שמעון בר אבא לפני ר׳ יוחנן: הברייתא ״ימותו״ עוסקת ב״מעשר בזמן הזה״, כשבית המקדש חרב ואין מקריבים. אין מניחים אותם לרעות, מחשש תקלה: שיגזזו או יעבדו בהם, או שיבואו לשחוט בלי מום (רש״י). לכן כונסים אותם והם מתים.מעשר בזמן הזה: ימותו מחשש תקלה, לא משום תמורה

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• טבלאות עזר
• סיכום נקודות (אנגלית)
• הגמרא עם ביאור שטיינזלץ בספריא