בכורות ס״א
סיום הסוגיה על עשירי ואחד עשר שנתערבו (למה ״ימותו״ גם בשניים), מחלוקת רבא ורב פפא בשליח שטעה בקריאת ״עשירי״, והשוואה למשנת השליח שתורם — וכך מסתיימת מסכת בכורות.
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף האחרון של המסכת פותח בסיום הדיון מהדף הקודם: אחרי שהגמרא העמידה את הברייתא ״ימותו״ במעשר בזמן הזה, היא שואלת למה הברייתא מדברת דווקא על שתי בהמות, ומשיבה שהחידוש הוא דווקא בשניים, שהפסדם גדול.
משם עוברת הגמרא לדין שליח שנשלח לעשר את הבהמות וטעה — רב פפי בשם רבא ורב פפא נחלקים אם קריאה שגויה של ״עשירי״ קדושה או לא, והגמרא מקשה ממשנת השליח שתורם (שם סטייה של עשרה לכאן ולכאן מותרת) ומיישבת בין העין היפה והעין הרעה לבין טעות גרידא.
הדף נחתם ב״הדרן עלך מעשר בהמה וסליקא לה מסכת בכורות״.
למה ״ימותו״ דווקא בשניים?
→ תחילת הסוגיה בדף ס׳בקצרה — על מה הסוגיה
אחרי שהוכרע שהברייתא ״ימותו״ עוסקת במעשר בזמן הזה, מקשה הגמרא: אם הטעם הוא חשש תקלה, מה שייך דין זה דווקא בשניים שנתערבו?
ומשיבה שהחידוש הוא דווקא בשניים, כי ההפסד שלהם גדול ויש פיתוי להמתין.
- רקעהיכן עומדיםבדף הקודם נחלקו שלוש ברייתות מה עושים בעשירי ואחד עשר שנתערבו: ירעו, יקריבו או ימותו. את ״ימותו״ העמיד ר׳ שמעון בר אבא לפני ר׳ יוחנן במעשר ״בזמן הזה״, כשבית המקדש חרב: אין מניחים אותם לרעות מחשש תקלה (גיזה, עבודה או שחיטה בלי מום), ולכן כונסים אותם והם מתים (רש״י).רקע: ״ימותו״ נאמר במעשר בזמן הזה, מחשש תקלה
- מאי איריא תרי?אם הטעם הוא חשש תקלה, הרי הוא קיים בכל בהמה שהיא מעשר בזמן הזה. הגמרא שואלת ״מאי איריא תרי״ — מדוע הברייתא מדברת דווקא על שתי בהמות שיצאו והתערבו? הרי אפילו על אחת היה נכון לומר שהיא הולכת למיתה (רש״י: מדובר בשניים שיצאו בעשירי וקראן ״עשירי״).קושיה: אם הטעם תקלה, למה רק בשניים ולא גם באחת?
- לא מיבעיאהגמרא משיבה בלשון ״לא מיבעיא״: בבהמה אחת אין צורך להשמיע זאת, כי אין לבעלים הפסד גדול אם תמות, ובוודאי אומרים שתלך למיתה. אבל בשתיים, כיון שההפסד גדול, הייתי אומר שישהה אותן עד שיפול בהן מום ויאכל אותן. לכן ״קא משמע לן״ שגם בשתיים אין עושים כן, וההפסד אינו מצדיק להסתכן בתקלה.תשובה: החידוש דווקא בשניים, שהפסדם גדול, ובכל זאת ימותו
מה הייתה ההנחה שגרמה לגמרא לחדש שגם בשתי בהמות ״ימותו״, ולא להסתפק באחת?
שליח שקרא לבהמה ״עשירי״ בטעות — והדרן
🔑 מפתח לסוגיה
הדין שונה לפי מה שנקרא ״עשירי״: מי שקרא לתשיעי ״עשירי״ — הבהמה קדושה, ואסור לשוחטה עד שיפול בה מום; מי שקרא לאחד עשר ״עשירי״ — היא קדושה וקריבה כשלמים. השאלה כאן היא מה הדין כשלא הבעלים עצמו מנה, אלא שליח.
בקצרה — על מה הסוגיה
האמוראים נחלקים בשליח שנשלח לעשר ושגה בקריאת ״עשירי״: האם קדושה הבהמה, כשהבעלים עצמו לא הורה כך.
הגמרא מקשה ממשנת השליח התורם, שם סטייה של עשרה לכאן או לכאן תקפה, ומיישבת בין אומדן דעת הבעלים לבין טעות גרידא. בכך מסתיימת מסכת בכורות.
- איתמררבא״איתמר״: האומר לשלוחו ״צא ועשר עלי״ — נחלקו האמוראים. רב פפי משמו של רבא אמר שיש להבחין בין שני המקרים: אם השליח קרא לתשיעי ״עשירי״ — ״קדוש״, כי הבעלים אינו מפסיד כלום (הוא יאכלנו במומו), ולכן אין מניחים שהוא מקפיד על הטעות; אם קרא לאחד עשר ״עשירי״ — ״אינו קדוש״ בקדושת שלמים, כי אז הבעלים מפסיד את החזה והשוק שמגיעים לכהנים, והוא יכול לומר לשליח: להפסיד אותי לא מיניתי אותך (רש״י).רבא: תשיעי שנקרא עשירי קדוש; אחד עשר שנקרא עשירי אינו קדוש
- רב פפארב פפא חולק וסובר ש״אפילו קרא לתשיעי עשירי — אינו קדוש״. הטעם: הבעלים יאמר לשליח ״לתקוני שדרתיך ולא לעוותי״, כלומר לתקן שלחתי אותך ולא לקלקל. גם בתשיעי יש קלקול: אילו לא נקרא ״עשירי״ היה חולין, ועכשיו הבעלים צריך להמתין עד שיפול בו מום, ואסור לו לגזוז אותו ולעבוד בו (רש״י). ממילא הוא חולק גם על הסברא של רבא שבתשיעי אין הפסד.רב פפא: גם תשיעי שנקרא עשירי אינו קדוש, כי שלחו לתקן
- מאי שנא?הגמרא מקשה על העיקרון של רב פפא: ״ומאי שנא״ ממה ששנינו במשנה? האומר לשלוחו ״צא ותרום״ — השליח ״תורם כדעת בעל הבית״, ואם אינו יודע את דעתו הוא תורם כפי הממוצע.קושיה: מאי שנא משליח שנשלח ״צא ותרום״?
- המשך המשנההמשך המשנה: אם השליח אינו יודע את דעת הבעלים, הוא תורם בעין בינונית, אחד מחמישים. ואם ״פיחת עשרה או הוסיף עשרה״ (כלומר תרם אחד מארבעים או אחד משישים) — תרומתו תרומה (רש״י: אחד מארבעים הוא בעין יפה). והקושי: הרי גם שם הבעלים יכול לומר שלא שלחו אותו לשנות מן הממוצע, ובכל זאת התרומה תקפה.המשנה: סטייה של עשרה לכאן או לכאן — התרומה תקפה
- אמרי: התם אומדן, הכא טעותהגמרא משיבה בהבחנה. ״התם״ — בתרומה — יש מי שתורם בעין יפה ויש מי שתורם בעין רעה, ולכן השליח אומר לבעלים: ״להכי אמדתיך״ — כך אמדתי את דעתך. אין זו טעות אלא הערכה סבירה של רצונו. אבל ״הכא״ — בקריאת ״עשירי״ — זו ״טעותא״ גמורה, והבעלים אומר לשליח: ״לא איבעי לך למיטעי״ (לא היה לך לטעות), ולכן אין לטעות תוקף (רש״י).תשובה: בתרומה השליח אומד דעה מקובלת; כאן זו סתם טעות
- הדרןסוף המסכתבכך מסתיים הפרק התשיעי והאחרון, ״מעשר בהמה״, והמסכת כולה: ״הדרן עלך מעשר בהמה, וסליקא לה מסכת בכורות״ — ׳נחזור אליך, פרק מעשר בהמה׳, ו׳נסתיימה מסכת בכורות׳. ״הדרן עלך״ הוא הכרזת הלומדים שאינם נפרדים מן הפרק אלא ישובו ללמוד אותו.סיום פרק מעשר בהמה וסיום מסכת בכורות
מה הקושי שמעלה משנת ״צא ותרום״ כנגד העיקרון ״לתקוני שדרתיך ולא לעוותי״?
בחן את עצמך
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.