תמורה ט״ז
מה נשתכח בימי אבלו של משה ומי החזיר זאת, מה ביקשו עכסה ויעבץ, מדוע חמש חטאות מתות נלמדות ביחיד בלבד, ומה חומרות הקדשים והתמורה זה על זה.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף נפתח בהשלמת הסוגיה הקודמת: הדופי שבדורות שאחרי יוסף בן יועזר הוא מחלוקת הסמיכה.
משם עוברים להלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה, ולכך שאי אפשר לשחזרן בנבואה, ועד שעתניאל בן קנז החזירן בפלפולו.
הדרשות על עתניאל מובילות לעכסה אשתו, לשאלות על זהותו של כלב, ולתפילת יעבץ, שהוא עתניאל.
אחר כך חוזרת הגמרא למשנה: חמש החטאות המתות, ומדוע רבי שמעון לומד ששתי הסתומות נוהגות ביחיד בלבד, בהסבר ריש לקיש ורבי נתן על ההלכה שנשתכחה.
הדף מסתיים במשנה חדשה על חומרות הקדשים והתמורה זה על זה.
עמוד א · המשך מדף טו׳
דופי של סמיכה
→ תחילת הסוגיה בדף ט״ובקצרה — על מה הסוגיה
מהו ה״דופי״ שהיה בדורות שאחרי יוסף בן יועזר? רב יוסף: דופי של מחלוקת בסמיכה. אך יוסף בן יועזר עצמו חלק בה — וזה היה בסוף ימיו, ונחשב כאחרי זמנו.
- רקעבדף הקודם נאמר שבדורות שאחרי יוסף בן יועזר איש צרידה היה בתלמידי החכמים מקצת ״דופי״, והסוגיה מבררת כאן מהו אותו דופי.רקע: מהו הדופי שהיה בדורות שאחרי יוסף בן יועזר?
- רב יוסףרב יוסף משיב: ״דופי של סמיכה קתני״. הכוונה אינה לדופי של חטא אלא למחלוקת בדין סמיכה על שלמי חגיגה ביום טוב. עד יוסף בן יועזר לא נחלקו חכמים בשום דבר, ומחלוקת הסמיכה היא הראשונה שנחלקו בה מעולם (רש״י); לכן הדופי מתחיל רק אחריו.רב יוסף: הדופי הוא המחלוקת בסמיכה, לא חטא
- קושיה״והא יוסף בן יועזר גופיה מיפליג פליג״ בסמיכה! הרי הוא עצמו חלק על יוסף בן יוחנן איש ירושלים, ואם כן המחלוקת התחילה כבר בימיו ולא רק אחריו.קושיה: יוסף בן יועזר עצמו חלק בסמיכה
- תירוץ״כי איפליג בה בסוף שניה״ — חלוקתו היתה בסוף ימיו, ״דבצר ליבא״: הלב כבר התמעט והדברים נשתכחו (רש״י), ולכן נחשב הדבר כאחרי זמנו.תירוץ: חלק בסוף ימיו, כשהלב כבר התמעט
עמוד א · גמרא
ההלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה
בקצרה — על מה הסוגיה
אלפי הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה, ולא ניתן לשחזרן בנבואה: התורה נמסרה לחכמים והנביא אינו מחדש.
יהושע נטרד במלחמה כדי שלא יישאל, ועתניאל בן קנז החזיר את ההלכות בפלפולו.
- שלשת אלפים הלכותגופא: רב יהודה אמר בשם שמואל ש״שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה״. ישראל אמרו ליהושע לשאול מן השמים שיורוהו אותן, והוא השיב ״לא בשמים היא״: משניתנה התורה בסיני היא מסורה בידי חכמי כל דור, ואין ללמוד בה עוד בדרך נבואה.שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו; יהושע: התורה אינה בשמים
- שמואל הנביאולאחר שנים ביקשו ישראל משמואל הנביא לשאול מן השמים, והוא השיב בפסוק ״אלה המצות״: הלשון ״אלה״ מלמדת שרק אלה המצוות ואין זולתן, ונביא אינו רשאי לחדש דבר אחרי משה.שאלו גם את הנביא: אלה המצות — אין נביא מחדש דבר
- חטאת שמתו בעליהרבי יצחק נפחא מוסיף: ״אף חטאת שמתו בעליה נשתכחה״ בימי אבלו של משה — לא ידעו אם דינה למות או לרעות (רש״י). הסוגיה תחזור להלכה זו בהמשך הדף, בחמש החטאות המתות.רבי יצחק נפחא: גם דין חטאת שמתו בעליה נשתכח
- פנחס ואלעזרעוד קודם לכן אמרו לפנחס לשאול, והשיב ״לא בשמים היא״, ולאלעזר, והשיב ״אלה המצות״, שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. אותן שתי תשובות נאמרו אפוא גם בדורות הראשונים.גם פנחס ואלעזר השיבו כך: אין שואלים מן השמים
- יהושע ומשהרב יהודה אמר בשם רב: כשנפטר משה, הציע ליהושע לשאול ממנו כל ספק. יהושע השיב: ״כלום הנחתיך שעה אחת״ והלכתי למקום אחר, והרי כתבת בי ״ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל״. מיד ״תשש כחו״ (על שהשתבח בעצמו): נשתכחו ממנו שלוש מאות הלכות, נולדו לו שבע מאות ספיקות, וישראל עמדו להרגו עד שילמד אותן.רב: יהושע השתבח, ונשתכחו ממנו שלוש מאות הלכות
- לך וטורדן במלחמההקדוש ברוך הוא אמר לו: ״לומר לך אי אפשר״, ובעניין ישראל הדורשים ממך — ״לך וטורדן במלחמה״, כלומר העסק אותם. ראיה: הפסוק ״ויהי אחרי מות משה״, ששם מיד נערכו לכיבוש הארץ.הקדוש ברוך הוא: אי אפשר לומר לך, לך והטרד אותם במלחמה
- מה עוד נשתכח״במתניתין תנא״: ״אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים״ נשתכחו — הלכות שנלמדו בקל וחומר ובגזירה שווה. רש״י: דקדוקי סופרים הן הלכות שהחכמים קבצו ומנו יחד כדי שלא יישכחו, כגון חמש עשרה נשים הפוטרות צרותיהן; אלה שעוד לא קובצו נשתכחו.ברייתא: גם אלף ושבע מאות קלין וחמורין ודקדוקי סופרים נשתכחו
- עתניאל החזירןרבי אבהו: ״אף על פי כן החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו״. ראיה: ״וילכדה עתניאל בן קנז״ — כלב הבטיח את בתו עכסה למי שיכבוש את קרית ספר, ודרשו שקרית ספר היא ההלכות שנשתכחו, ועתניאל החזירן בפלפולו.רבי אבהו: עתניאל בן קנז החזיר את ההלכות בפלפולו
- שם האשהומאחר שבאו דברים בענייני עתניאל, שואלים על אשתו: ״ולמה נקרא שמה עכסה״?שאלה: למה נקראה אשת עתניאל עכסה?
- עכסה״שכל הרואה אותה כועס על אשתו״ — מרוב יופיה (רש״י).תשובה: כל הרואה אותה כועס על אשתו מרוב יופיה
חשבו לפני שממשיכים
ישראל ביקשו מיהושע לשאול מן השמים את ההלכות שנשתכחו — מדוע סירב, ואיך נפתרה דרישתם כשעמדו להרגו?
״לא בשמים היא״: משניתנה התורה היא מסורה לחכמי כל דור, ואין לומדים אותה בנבואה. ובסיפור של רב, כשעמדו להרגו, אמר לו הקדוש ברוך הוא ״לומר לך אי אפשר, לך וטורדן במלחמה״ — ומיד אחרי מות משה נערכו לכיבוש הארץ.
עמוד א · גמרא
עכסה, כלב ועתניאל
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא דורשת את דברי עכסה לכלב: הצעקה מתוך חוסר מזונות, וההבדל בין תלמיד חכם לפרנסה. אחר כך מבררת מי היה כלב: בן קנז, בן יפונה או בן חצרון.
- מאי ותצנחהפסוק מספר שעכסה ״תסיתהו לשאל מאת אביה שדה ותצנח מעל החמור״. הגמרא שואלת: ״מאי ותצנח״ — מה פירוש הלשון (צעקה, רש״י), ומה ראתה לצעוק מעל החמור?שאלה: מה פירוש ותצנח, ולמה צעקה על החמור?
- רבא בשם רבי יצחקרבא אמר בשם רבי יצחק: היא אמרה לכלב, ״מה חמור זה, כיון שאין לו מאכל באבוסו — מיד צועק״, כך אשה שאין לה תבואה בביתה צועקת. הצעקה היתה על חוסר מזונות.עכסה: כמו חמור שאין לו מאכל, אשה בלי תבואה צועקת
- ארץ הנגב וגולות מיםעכסה מוסיפה: ״כי ארץ הנגב נתתני״ — בבית שמנוגב (יבש) מכל טוב. ״גולות מים״ — אדם שהתורה (שנקראת מים) גלויה לו, אך אין בו אלא תורה בלבד (רש״י: עתניאל לא היה עשיר אלא חכם). לכן ביקשה ברכה: אדם שמלבד התורה עוסק גם בפרנסה.עכסה: בעלי חכם בלי פרנסה, ולכן ביקשה ברכה
- תשובת כלבכלב נתן לה ״גולות עליות וגולות תחתיות״ ואמר: ״מי שדר עליונים ותחתונים יבקש ממנו מזונות״?! מי שחכם בתורה אינו נזקק לבקש מזונות, כי ימצאו לו בזכות תורתו (רש״י).כלב: מי שחכם בתורה לא יצטרך לבקש מזונות
- בן קנז או בן יפונה״וכלב בן קנז הוא? והלא כלב בן יפונה הוא״! הפסוק אומר ״עתניאל בן קנז אחי כלב״, ומשמע שגם כלב בן קנז (רש״י), ובמקום אחר נקרא כלב בן יפונה.קושיה: כלב בן קנז, והלא נקרא בן יפונה
- יפונה — כינוי״מאי יפונה״? ״שפנה מעצת מרגלים״ — יפונה אינו שם אביו אלא כינוי שניתן לו על שלא היה עם המרגלים בהוצאת דיבת הארץ.תירוץ: יפונה כינוי, על שפנה מעצת המרגלים
- בן חצרון״ואכתי בן קנז הוא״? ועדיין קשה: הוא בן חצרון, שנאמר ״וכלב בן חצרון הוליד את עזובה״.קושיה: ועדיין, כלב בן חצרון הוא ולא בן קנז
- חורגיה דקנזרבא: ״חורגיה דקנז הוא״ — כלב בן חצרון, ואחרי מות אביו נישאה אמו לקנז, ולכן קנז גידלו כבן חורג, ועתניאל אחיו מן האם. דיוק (רש״י): במקום אחר כתוב כלב בן יפונה הקנזי ולא בן קנז.רבא: קנז היה אבי חורגו של כלב, אחרי שנישא לאמו
עמוד א · גמרא
עתניאל הוא יעבץ ותפילתו
בקצרה — על מה הסוגיה
עתניאל הוא יעבץ, ונענה לתפילתו. הגמרא מפרשת את בקשותיו, פעם בענייני תורה ופעם, לדעת רבי יהודה הנשיא, בענייני העולם הזה, ומביאה דרשות דומות על הפסוק רש ואיש תככים.
- עתניאל הוא יעבץברייתא: ״הוא עתניאל, הוא יעבץ״ — שני כינויים לאדם ששמו המקורי ״יהודה אחי שמעון״. עתניאל על שם ״שענאו אל״ לתפילתו, ויעבץ על שם ״שיעץ וריבץ תורה בישראל״.ברייתא: עתניאל הוא יעבץ, ושמו יהודה אחי שמעון
- מנין שענאו אל״ומנלן שענאו אל״? מנין לנו שאכן נענה לתפילתו?שאלה: מנין שהקדוש ברוך הוא ענה לו?
- ראיה מהפסוקמהפסוק על יעבץ, שקרא לאלהי ישראל וביקש ברכות, וכתוב בסופו ״ויבא אלהים את אשר שאל״ — הוא נענה.תשובה: הפסוק מעיד שהובא לו כל אשר שאל
- פירוש התפילההגמרא מפרשת את בקשותיו: ״אם ברך תברכני״ בתורה; ״והרבית את גבולי״ בתלמידים; ״והיתה ידך עמדי״ שלא ישתכח תלמודו; ״ועשה מרעתי״ שיזדמנו לו ריעים כמותו; ״לבלתי עצבי״ שלא יתגבר עליו יצר הרע לבטלו מלשנות. ואם לא — הולך בעצב לשאול (לקבר). מיד נענה.יעבץ ביקש תורה, תלמידים, זכרון, חברים וניצחון על היצר
- רש ואיש תככים״כיוצא בדבר״ — מי שמוסר נפשו על התורה נענה (רש״י). הפסוק ״רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם״ נדרש על תלמיד (רש) שבא אל רבו (איש תככים, בינוני) ואמר ״למדני תורה״: אם מלמדו, שניהם מאירים; ואם לאו, ״עשיר ורש נפגשו עושה כלם ה׳״ — מי שעשה את הרב חכם יעשהו טיפש, ואת התלמיד הטיפש יעשה חכם. זו משנת רבי נתן.רבי נתן: רב שמסרב ללמד תלמיד עלול להפוך לטיפש
- רבי יהודה הנשיארבי יהודה הנשיא מפרש את התפילה בענייני העולם הזה: ״אם ברך תברכני״ בפריה ורביה; ״והרבית את גבולי״ בבנים ובבנות; ״והיתה ידך עמדי״ במשא ומתן; ״ועשית מרעתי״ שלא יהיה לו כאב ראש, אוזניים ועיניים; ״לבלתי עצבי״ שלא יתגבר עליו יצר הרע. ואם לא — הולך בעצב לשאול, ומיד נענה.רבי יהודה הנשיא: הבקשות על ילדים, פרנסה ובריאות
- עני ובעל הבית״כיוצא בדבר״: אותו פסוק נדרש גם על עני שבא אל בעל הבית ואמר פרנסני. אם מפרנסו — מוטב; ואם לאו, מתקיים ״עשיר ורש נפגשו״: מי שעשה את העשיר עשיר יעשהו עני, ואת העני יעשה עשיר. (רש״י: המבקש מזונות נזקקים לו מן השמים.)עני שביקש פרנסה: מי שמסרב עלול להתעני
עמוד א–ב
חמש חטאות מתות — מדוע רק ביחיד
🔑 מפתח לסוגיה
״חטאות מתות״ הן חטאות שאינן קרבות, ודינן להמתה ולא לרעייה. המשנה מונה חמש כאלה, ורבי שמעון אומר שם: שלוש מהן (ולד חטאת, תמורת חטאת, חטאת שמתו בעליה) אינן אפשריות בחטאת ציבור, ולכן גם השתיים האחרות — חטאת שכיפרו בעליה וחטאת שעברה שנתה — מתות רק בחטאת יחיד. הסוגיה שואלת מנין לו לצרף אותן.
בקצרה — על מה הסוגיה
מנין לרבי שמעון ששתי החטאות המתות שאינן מפורשות נוהגות ביחיד בלבד?
לומדים סתום ממפורש, ועל הקושיה אפשר משאי אפשר משיבים שהכל נאמר בהלכה אחת, שנשתכחה בימי אבלו של משה.
- דברי רבי שמעוןהמשנה מביאה את רבי שמעון: ״מה מצינו״ — בשלוש מחמש החטאות המתות הדין נוהג רק בחטאת יחיד ולא בחטאת ציבור, אף השתיים האחרות כך: רק ביחיד.רבי שמעון: גם שתי החטאות האחרות נוהגות רק ביחיד
- ברייתא: חמש חטאות״תנו רבנן״: רבי שמעון אומר ״חמש חטאות מתות״ — ולד חטאת, תמורת חטאת, חטאת שמתו בעליה, חטאת שכפרו בעליה, וחטאת שעיברה שנתה.ברייתא: חמש החטאות המתות לפי רבי שמעון
- למה שלוש אינן בציבורהברייתא מבארת: ״אי אתה יכול לומר ולד חטאת בציבור״ — כי בציבור אין חטאת נקבה; ״תמורת חטאת״ — כי אין ציבור עושים תמורה; ״שמתו בעליה״ — כי אין הציבור מתים. לכן שלוש אלה לא שייכות בציבור.שלוש חטאות אינן אפשריות בציבור: ולד, תמורה, מיתת הבעלים
- יכול נוהגות בציבורנשארו ״שכיפרו בעליה ושעיברה שנתה״, שלא מצינו להן דין מפורש בציבור. ״יכול יהו נוהגות בין ביחיד בין בציבור״? שמא דינן אחד בשניהם.שאלה: שמא שתי האחרות נוהגות גם בציבור?
- ילמד סתום ממפורש״ילמד אדם סתום ממפורש״ — דין שלא התפרש (שתי האחרונות) נלמד מדין שהתפרש (שלוש הראשונות): מה המפורש ביחיד ולא בציבור, אף אלה ביחיד בלבד.תשובה: סתום נלמד ממפורש, ולכן רק ביחיד
- אפשר משאי אפשר״וכי דנין אפשר משאי אפשר״? שלוש הראשונות אי אפשר כלל שיקרו בציבור (רש״י: לא מתרחשות שם לעולם), ושתי האחרונות אפשר — אין ללמוד אפשרי מבלתי אפשרי.קושיה: אין לומדים דבר אפשרי מדבר שאי אפשר
- בחד מקום גמיררבי שמעון בחד מקום גמיר להו — למד את כל החמש כהלכה אחת, ולכן אין לחלק ביניהן.תשובה: רבי שמעון למד את כולן במקום אחד
- ריש לקיש: ארבעה נתנוריש לקיש מבאר: ״ארבעה נתנו להן, והעמידום על חמש״ — לפי רש״י ניתנו מסיני ארבע חטאות למיתה ואחת לרעייה; בימי אבלו של משה נשתכח איזו היא החמישית, והחמירו להמית את כולן. וכיון שהארבע נמסרו יחד בהלכה אחת, בהכרח נאמרו כולן במקום אחד — או ביחיד או בציבור. ״ואי סלקא דעתך בצבור — הנך מי איתנהו בצבור״? בציבור אפשריות רק שתיים מהחמש, לא ארבע. ״אלא על כרחיך״ נאמרה ההלכה ביחיד — גם על החטאת שבין הארבע שיכולה להיות בציבור; ולכן ״ילמד סתום ממפורש״, ואין כאן לימוד אפשר משאי אפשר (רש״י).ריש לקיש: ארבע ניתנו למיתה, ונאמרו ביחיד בלבד
- רבי נתן: אחת נתנהרבי נתן מסביר אחרת: ״אחת נתנה להן, והעמידוה על חמש״ — רק אחת ניתנה למיתה וארבע לרעייה, ומספק איזו היא העמידוה על כולן (רש״י: הוא בא לבאר את רבי שמעון, אך הגמרא קודם מקשה).רבי נתן: אחת בלבד ניתנה למיתה, והועמדו חמש
- בהי סידרא גמירי״וליחזי בהי סידרא גמירי״: אם רק אחת ניתנה למיתה, למה העמידו את כולן? שיבדקו באיזו סדרה למדו אותה, בחטאות שנוהגות רק ביחיד או באלה שאפשריות גם בציבור, ויקלו על הסדרה האחרת.קושיה: למה לא בדקו באיזו סדרה נאמרה ההלכה?
- שתי שכחיות״שתי שכחיות שכחו״ — נשכח מהם גם איזו חטאת היא וגם באיזו סדרה היא נכללת. ולכן ״קשיא להו״ — הדבר היה קשה להם: נותרו בספק לגבי כולן, והחמירו על החמש. רש״י מבאר שבמילים אלה פותח רבי נתן את ההמשך: הם התקשו ושאלו את עצמם אם ההלכה נאמרה בציבור.תשובה: שכחו גם איזו חטאת וגם באיזו סדרה
- שמע מינהזו השלמת דברי רבי נתן (רש״י): ארבע החטאות שניתנו לרעייה נמסרו יחד בהלכה אחת, ולכן נאמרו במקום אחד. ״ואי סלקא דעתך בצבור, הנך מי איתנהו בצבור״? בציבור אין ארבע כאלה, ולכן על כרחך נאמרו ביחיד — גם זו שביניהן שיכולה להיות בציבור. ״אלא שמע מינה: ילמד סתום ממפורש״ — גם החטאת המתה, שנשכח איזו היא, נלמדת מהן: מה המפורש ביחיד ולא בציבור, אף הסתום ביחיד ולא בציבור.מסקנה: ההלכה נאמרה ביחיד, והסתום נלמד ממפורש
עזרים — טבלת שיטות
מה ניתן בסיני למיתה (לפי רש״י)
| ריש לקיש | רבי נתן | |
|---|---|---|
| ניתנו למיתה | ארבע | אחת |
| ניתנו לרעייה | אחת | ארבע |
| הועמדו למיתה | חמש | חמש |
חשבו לפני שממשיכים
לפי ריש לקיש, למה אי אפשר שהלכת המיתה נאמרה בחטאות ציבור?
כי ארבע החטאות נאמרו כהלכה אחת, ולא כולן קיימות בציבור — רק שתים מהן. לכן על כרחך נאמרה ביחיד, וממנה לומדים גם על החטאת הסתומה.
עמוד ב · משנה
חומר בקדשים מבתמורה ולהפך
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה מונה חומרות של הקדשים על התמורה ושל התמורה על הקדשים, וממשיכה בדף יז בדברי רבי יוסי ברבי יהודה על שוגג ובדברי רבי אלעזר.
הגמרא על טעמו של רבי יוסי ברבי יהודה תידון בדף הבא.
- פתיחת המשנה״חומר בקדשים מבתמורה, וחומר בתמורה מבקדשים״ — לכל אחד משני הדינים יש צדדי חומרה שאין לשני, והמשנה מפרטת אותם.המשנה: לקדשים ולתמורה חומרות זה על זה
- קדשים עושים תמורהחומרה ראשונה של הקדשים: ״הקדשים עושין תמורה, ואין תמורה עושה תמורה״. אם המיר בהמת קרבן בבהמת חולין, בהמת החולין מתקדשת; אבל אם המיר בבהמה שקדושתה באה מהיותה תמורה — ההמרה אינה תופסת כלל.קדשים עושים תמורה, ותמורה אינה עושה תמורה
- ציבור ושותפיםחומרה שניה: ״הצבור והשותפין מקדישין, אבל לא ממירין״ — ציבור ושותפים יכולים להקדיש בהמה לקרבן, אך אינם יכולים להמיר.ציבור ושותפים מקדישים אך אינם ממירים
- עוברים ואבריםחומרה שלישית: ״מקדישין עוברין ואברים, אבל לא ממירין״ — אפשר להקדיש עובר במעי אמו או אבר של בהמה, אך אין ממירים בהם. רש״י: כך לדעת רבי יהודה, הדורש בהמה בבהמה (לעיל, תמורה דף י).מקדישים עוברים ואברים, אך אין ממירים בהם
- תמורה: בעלת מום קבועעתה חומר התמורה: ״הקדושה חלה על בעלת מום קבוע״. אם המיר בהמת קודש שאין בה מום קבוע בבהמת חולין בעלת מום קבוע, גם בהמת החולין מתקדשת, מה שאין כן בהקדש רגיל, שאינו תופס בעלת מום קבוע.התמורה תופסת אף בהמת חולין בעלת מום קבוע
- אין יוצאה לחוליןועוד חומרה: ״ואין יוצאה לחולין״ — התמורה בעלת המום הקבוע, גם כשפודים אותה, אינה יוצאת לחולין גמורים (רש״י: קדושתה חמורה כל כך). המשנה משלימה בדף הבא לאיזה עניין: ״ליגזז וליעבד״.תמורה בעלת מום שנפדתה אינה יוצאת לחולין גמורים
- ליגזז וליעבדדף יזהמשך הדין: אפילו ״ליגזז וליעבד״ — הפדיון אינו מתיר גיזה ועבודה. רש״י: בקדשים שהמום קדם להקדשם, הפדיון מוציאם לחולין גמורים, אף לגיזה ועבודה; ובתמורה גלה הכתוב טוב ברע או רע בטוב, ולא חילק בין תמימה לבעלת מום.בתמורה הפדיון אינו מתיר גיזה ועבודה כבקדשים
- רבי יוסי ברבי יהודהדף יזרבי יוסי ברבי יהודה מוסיף חומרה: ״עשה שוגג כמזיד בתמורה״ — גם הממיר בשוגג, התמורה תופסת והוא לוקה; ״ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין״ — מי שהקדיש בשוגג בעל מום, אין זה הקדש ואינו לוקה.רבי יוסי ברבי יהודה: בתמורה שוגג כמזיד, בקדשים לא
- רבי אלעזרדף יזרבי אלעזר: ״הכלאים, והטרפה, והיוצא דופן, וטומטום, ואנדרוגינוס — לא קדושין ולא מקדישין״. הכלאים נולדו מזיווג שני מינים, הטרפה עומדת למות בתוך שנים עשר חודש, היוצא דופן נולד בניתוח, הטומטום אין בו סימני מין ברורים והאנדרוגינוס בו סימני שני המינים. אינם מתקדשים, ואם התקדשו אינם מקדישים אחרים: מי שהמיר חולין בהם — התמורה אינה תופסת.במשנה: חמישה בעלי חיים אינם קדושים ואינם מקדישים
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.