ברכות ג׳

סתירות בדברי ר׳ מאיר ובדברי ר׳ אליעזר

1. רקעבדף הקודם נקבע זמן קריאת שמע של ערבית לפי הכהנים שנכנסים לאכול תרומה, ור׳ מאיר הוסבר לפי בין השמשות של ר׳ יוסי. כעת מתברר שדברי ר׳ מאיר וגם דברי ר׳ אליעזר מופיעים במקורות שונים בשתי צורות שאינן מתיישבות.
2. קשיא על ר׳ מאירבברייתא הובא משמו שהזמן הוא משעת טבילת הכהנים, ובתוספתא הובא משמו ״משעה שבני אדם נכנסים לאכול״ בליל שבת, זמן מאוחר יותר (רש״י). ״קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר״ — כיצד אותו תנא אומר שני זמנים?
3. תרי תנאיאין כאן סתירה אצל ר׳ מאיר עצמו: ״תרי תנאי אליבא דרבי מאיר״. שני תלמידים מסרו בשמו, כל אחד הבין והעביר דעה אחרת.
4. קשיא על ר׳ אליעזרגם אצל ר׳ אליעזר: במשנה זמן הערבית הוא משעה שהכהנים אוכלים תרומה (צאת הכוכבים), ובברייתא מובא בשמו ״משעה שקדש היום״ בערבי שבתות. ״קשיא דרבי אליעזר אדרבי אליעזר״.
5. תרי תנאיהתירוץ הראשון כבר מוכר: ״תרי תנאי אליבא דרבי אליעזר״. שתי מסורות בשמו, ואין צורך לאחד אותן.
6. ואיבעית אימאתירוץ אחר: ״רישא לאו רבי אליעזר היא״. תחילת הזמן במשנה (משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן) היא דברי תנא קמא, ו״דברי ר׳ אליעזר״ מוסב רק על סוף הזמן — עד סוף האשמורה הראשונה. שם חולקים עליו חכמים (עד חצות), כי הוא דורש ״בשכבך״ זמן שבני אדם הולכים לישון, והם דורשים כל זמן שכיבה והציבו סייג (רש״י). לפי זה המשנה אינה מביאה בשם ר׳ אליעזר זמן התחלה כלל, וזמן ״קדש היום״ שבברייתא אינו סותר אותה.

משמרות הלילה והסימנים שלהן

1. המשנההמשנה קבעה שסוף זמן הערבית לר׳ אליעזר הוא ״עד סוף האשמורה״ הראשונה. המקרא מזכיר משמרות בלילה, אך לא ברור אם הלילה מחולק לשלוש או לארבע.
2. מאי קסבר?״מאי קסבר רבי אליעזר״ — אם הלילה בן שלוש משמרות, שיאמר ״עד ארבע שעות״; ואם בן ארבע, שיאמר ״עד שלוש שעות״. מדוע בחר בלשון שאינה מוגדרת (רש״י: היה לו לומר זמן ניכר)?
3. קא משמע לןהוא סבור שהלילה בן שלוש משמרות, ובא ללמד: ״איכא משמרות ברקיע ואיכא משמרות בארעא״. כמו שיש חלוקה בשמים, יש חלוקה בעולם הזה, ויש לה סימן מוחשי לכל אדם.
4. ראיה מברייתאבברייתא ר׳ אליעזר עצמו אומר שהלילה בן שלוש משמרות, ו״על כל משמר ומשמר״ הקדוש ברוך הוא שואג כארי. הפסוק ״ישאג... שאג ישאג״ כולל שלוש פעמים את השורש ״שאג״, ומכאן שלוש שאגות.
5. סימן בארץומוסיפה הברייתא סימן להבחין במשמרות בארץ: במשמרה הראשונה ״חמור נוער״, בשנייה כלבים צועקים, ובשלישית ״תינוק יונק״ ואשה מדברת עם בעלה — הגיע קרוב ליום והאנשים מתעוררים (רש״י).
6. מאי קא חשיב?הסימנים נקבעו לתחילת המשמרות או לסופן? אם לתחילתן — ״תחלת משמרה ראשונה סימנא למה לי״, הרי ערב הוא! ואם לסופן — סוף המשמרה האחרונה כבר יום, ולמה סימן?
7. אלא — סימנים מסוימיםהסימנים אינם לכל קצה: נקבע סימן לסוף המשמרה הראשונה, לתחילת האחרונה, ולאמצע של המשמרה האמצעית — הנקודות שצריכות סימן.
8. ואיבעית אימאאו ש״כולהו סוף משמרות קא חשיב״. ואם תאמר שבסוף המשמרה האחרונה כבר יום ואין צורך בסימן — יש בו תועלת למי שאינו רואה את אור היום, כפי שמבואר מיד.
9. נפקא מינהזו התועלת בסימן לסוף המשמרה האחרונה: ״למאן דגני בבית אפל״ ואינו יודע מתי זמן קריאת שמע של שחר. כשהוא שומע אשה מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו — המשמרה האחרונה הסתיימה, ״ליקום וליקרי״.

שאגת הקב״ה ומעשה ר׳ יוסי והחורבה

1. תוכן השאגהרב יצחק בר שמואל בשם רב: הלילה בן שלוש משמרות, ובכל משמר הקב״ה שואג כארי ואומר ״אוי שהחרבתי את ביתי״ ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם — צער על החורבן.
2. המעשה: החורבהברייתא: ר׳ יוסי נכנס לחורבה מחורבות ירושלים להתפלל, ואליהו הנביא שמר לו על הפתח עד שסיים.
3. שאלות אליהואליהו שאלו למה נכנס לחורבה, והיה לו להתפלל בדרך. ר׳ יוסי השיב שחשש להפסקת עוברי דרך, ואליהו אמר לו: היה לו להתפלל ״תפלה קצרה״ (רש״י: מבוארת בפרק תפילת השחר).
4. שלושה דבריםר׳ יוסי מסכם: ״שאין נכנסין לחורבה״, שמתפללין בדרך, ושהמתפלל בדרך מתפלל תפילה קצרה.
5. בת הקולאליהו שאל איזה קול שמע בחורבה. ר׳ יוסי: ״בת קול שמנהמת כיונה״ ואומרת ״אוי שהחרבתי את ביתי״. אליהו: לא בשעה זו בלבד, אלא ״בכל יום ויום, שלש פעמים״ אומרת כך. ויותר מכך — כשישראל עונים ״יהא שמיה הגדול מבורך״ בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, הקב״ה מנענע ראשו ואומר: אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך (רש״י: כשהיה המקדש קיים), ״מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם״.

שלושה טעמים לאיסור כניסה לחורבה

1. הברייתא״אין נכנסין לחורבה״ מפני שלושה דברים: חשד (שלא יאמרו שזונה מוכנת לו שם), מפולת (חומה רעועה) ומזיקין.
2. למה חשד?״ותיפוק ליה משום מפולת״ — די בטעם המפולת, ולמה צריך גם את החשד?
3. בחדתימדובר בחדתי — חורבה חדשה שנפלה לאחרונה, שחומתה עדיין איתנה ואין חשש מפולת (רש״י). שם יש רק טעם החשד.
4. ותיפוק משום מזיקין?גם טעם המזיקין היה יכול לאסור, ״ותיפוק ליה משום מזיקין״, ולא היה צורך בחשד.
5. בתרימדובר בתרי — כשנכנסים שניים, המזיקין אינם פוגעים בשניים.
6. חשד נמי ליכא״אי בתרי — חשד נמי ליכא״, כי אשה מתייחדת עם שני אנשים (קידושין).
7. בתרי ופריצימדובר ״בתרי ופריצי״ — שניים פרוצים, שחושדים בהם גם כשהם שניים.
8. למה מפולת?בטעם השני: ״ותיפוק ליה משום חשד ומזיקין״ — למה צריך מפולת?
9. בתרי וכשרימדובר ״בתרי וכשרי״ — שניים כשרים, שאין בהם חשש חשד ואין חשש מזיקין, ורק סכנת מפולת נשארת.
10. למה מזיקין?בטעם השלישי: ״ותיפוק ליה מפני חשד ומפולת״ — למה צריך מזיקין?
11. חורבה חדתי ובתרי וכשרימדובר ״בחורבה חדתי ובתרי וכשרי״: אין מפולת (חדשה) ואין חשד (כשרים), ונשאר רק טעם המזיקין.
12. בתרי ליכא מזיקיןשוב: ״אי בתרי, מזיקין נמי ליכא״! הרי בשניים אין פגיעת מזיקין, ואם כן בכגון זה אין איסור כלל.
13. במקומן חיישינןבמקום שהמזיקין מצויים (רש״י: במקום שמצויים תדיר) חיישינן גם בשניים.
14. ואיבעית אימא — בדבראאו: מדובר ביחיד, בחורבה חדשה בדברא (בשדה): שם אין חשד כי אשה אינה מצויה בשדה, ואין מפולת כי חדשה, ונשאר חשש מזיקין.

כמה משמרות יש בלילה: רבי ור׳ נתן

1. המחלוקתברייתא: לדעת רבי, הלילה בן ״ארבע משמרות״, ולדעת ר׳ נתן שלוש.
2. מאי טעמיה דר׳ נתן?מהו הטעם של ר׳ נתן?
3. פסוק מגדעוןגדעון בא ב״ראש האשמורת התיכונה״, ו״תיכונה״ משמעה שיש לפניה ולאחריה — ולכן שלוש משמרות.
4. רבי: תיכונה שבתיכונותרבי דוחה: ״אחת מן התיכונה שבתיכונות״ — אפשר שיש שתי משמרות באמצע, והכתוב מדבר באחת מהן.
5. ר׳ נתן: תיכונה כתיבר׳ נתן משיב: ״מי כתיב תיכונה שבתיכונות? תיכונה כתיב״ — לשון יחיד, וכך יש רק משמרה אחת באמצע.
6. מאי טעמיה דרבי?ומהו הטעם של רבי?
7. שני פסוקי דודבשם ריב״ל: דוד אומר ״חצות לילה אקום״, ואומר גם ״קדמו עיני אשמורות״ — לשון רבים, לפחות שתיים. אם קם בחצות והקדים את הבוקר בשתי אשמורות, הרי שמחצות עד הבוקר יש שתי משמרות (רש״י), וכל הלילה בן ארבע.
8. ר׳ נתן כר׳ יהושער׳ נתן ״סבר לה כרבי יהושע״, שאמר במשנה שקריאת שמע של שחר ״עד שלש שעות, שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות״. ״קדמו עיני אשמורות״ פירושו שדוד הקדים את שאר המלכים: הם קמים בתחילת השעה השלישית ביום, והוא בחצות — ״שית דליליא ותרתי דיממא״, שמונה שעות, שהן שתי משמרות של ארבע שעות (רש״י).
9. רב אשי: משמרה ופלגארב אשי מיישב באופן אחר: ״משמרה ופלגא נמי משמרות קרו להו״. מחצות עד הבוקר יש שש שעות — לר׳ נתן משמרה וחצי (משמרה בת ארבע שעות) — וגם זה נקרא ״אשמורות״ בלשון רבים, ואין צורך להגיע עד שעת קימת המלכים.

אין אומרים בפני המת אלא דבריו

1. הלכהבשם ריב״ל: ״אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת״ — דיבור אחר בפניו הוא ביזיון למת שאינו יכול לדבר.
2. לישנא ראשונהר׳ אבא בר כהנא: ההלכה נאמרה ״בדברי תורה״ בלבד, שחיוב לעסוק בהם והמת דומם (רש״י), אבל ״מילי דעלמא״ — אין בהם איסור.
3. איכא דאמריבלשון אחרת: אפילו בדברי תורה אסור, ״וכל שכן מילי דעלמא״.

מתי דוד היה קם: ״נשף״

1. ודוד בפלגא?האם דוד קם בחצות? ״מאורתא הוה קאי״ — הוא קם בערב, כמו שכתוב ״קדמתי בנשף ואשועה״.
2. וממאי נשף ערב?ומנין שנשף הוא ערב?
3. ראיה ממשלימהכתוב ״בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה״, שנשף קשור לערב.
4. רב אושעיאדוד אמר: ״מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה״ — לפעמים קם בנשף, אך תמיד לפחות בחצות.
5. ר׳ זיראר׳ זירא: עד חצות לילה היה ״מתנמנם כסוס״ — עוסק בתורה בנמנום, כסוס שאינו נרדם לגמרי (רש״י), וזהו ״קדמתי בנשף״; ומחצות ״מתגבר כארי״, וזהו ״חצות לילה אקום״.
6. רב אשירב אשי: עד חצות עסק בדברי תורה — ״קדמתי בנשף ואשועה לדברך יחלתי״; ומחצות ״בשירות ותשבחות״ — ״חצות לילה אקום להודות לך״ (רש״י). כך שני הפסוקים מתקיימים.
7. נשף צפרא הוא״ונשף אורתא הוא?״ נשף הוא בוקר, כי כתוב ״ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם״ — מהבוקר עד הלילה.
8. מאורתא עד אורתאלא, ״מהנשף ועד הערב״ משמעו ״מאורתא ועד אורתא״ — מערב ועד הערב הבא.
9. אי הכי לכתוב״אי הכי״ — שיכתוב ״מהנשף ועד הנשף״ או ״מהערב ועד הערב״! למה שני ביטויים שונים?
10. רבא: תרי נשפי״תרי נשפי הוו״ — נשף ליליא ואתי יממא, ונשף יממא ואתי ליליא. ״נשף״ הוא שעת מעבר, גם בבוקר וגם בערב.

איך ידע דוד את חצות הלילה

1. ודוד מי הוה ידע?״ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת״? הרי אפילו משה רבינו לא ידע, שנאמר ״כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים״.
2. ראיה ממשהמי אמר ״כחצות״? אם הקב״ה — ״מי איכא ספיקא קמי שמיא״? אלא הוא אמר ״בחצות״ ומשה אמר ״כחצות״, כלומר היה מסופק (רש״י). ואם משה היה מסופק, האם דוד ידע?
3. דוד סימנא הוה ליהרב אחא בר ביזנא בשם ר׳ שמעון חסידא: לדוד היה סימן — ״כנור היה תלוי למעלה ממטתו״, ובחצות הלילה רוח צפונית נושבת בו והוא מנגן מאליו (רש״י: בחצות הלילה מנשבת רוח צפונית). אז היה קם ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר.
4. פרנסה: חכמי ישראלעם עלות השחר באו חכמי ישראל ואמרו שהעם צריך פרנסה. דוד: ״התפרנסו זה מזה״. הם: אין הקומץ משביע את הארי. דוד: פשטו ידיכם בגדוד — צאו למלחמה.
5. התייעצותלפני המלחמה ״יועצים באחיתופל״, נמלכים בסנהדרין ושואלים באורים ותומים.
6. מאי קרא?רב יוסף: ״מאי קרא״ — מאיזה פסוק לומדים את הסדר: יועצים, נמלכים בסנהדרין, שואלים באורים ותומים, ורק אחר כך הצבא?
7. אחיתופלהפסוק: ״ואחרי אחיתפל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך יואב״. אחיתופל — ״זה יועץ״, כמו שכתוב ״ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר האלהים״.
8. בניהו ואביתרדף ד׳״בניהו בן יהוידע״ זה סנהדרין — שהיה אב בית דין (רש״י); ו״אביתר״ אלו אורים ותומים — שכל ימי דוד שאלו באורים ותומים על ידו (רש״י).
9. הכרתי והפלתידף ד׳בניהו על ״הכרתי ועל הפלתי״ — כורתים דבריהם ומופלאים בדבריהם. ואחר כך ״שר צבא למלך יואב״ — כי קודם נוטלים רשות ושואלים, ואחר כך יוצאים למלחמה.
10. מאי קרא בכנורדף ד׳מהו המקור לכך שהכנור היה מעורר את דוד?
11. עורה כבודידף ד׳רב יצחק בר אדא (ויש אומרים רב יצחק בריה דרב אידי): ״עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר״ — הנבל והכינור מעוררים אותו, ושאר מלכים השחר מעוררם ואילו הוא מעורר את השחר (רש״י).
12. ר׳ זירא: משה ידעדף ד׳״משה לעולם הוה ידע, ודוד נמי הוה ידע״, ולכן אין ראיה מ״כחצות״.
13. כנור למה?דף ד׳אם דוד ידע, ״כנור למה ליה״?
14. לאתעורי משנתיהדף ד׳הכנור לא בא לידע את הזמן אלא ״לאתעורי משנתיה״ — להעיר אותו מהשינה.
15. כחצות למה?דף ד׳ואם משה ידע, ״למה ליה למימר כחצות״?
16. אצטגניני פרעהדף ד׳משה חשש שאצטגניני פרעה יטעו בחישוב ויראו שהמכה לא באה בחצות, ויאמרו ״משה בדאי הוא״. לכן אמר ״כחצות״ — כמאמר חכמים, ״למד לשונך לומר איני יודע״ (רש״י).
17. רב אשי: כחצות כהשוואהדף ד׳רב אשי: משה עמד ״בפלגא אורתא דתליסר נגהי ארבסר״ — בחצות הלילה שבין י״ג לי״ד בניסן — ואמר לישראל בשם הקב״ה: מחר ״כחצות הלילה כי האידנא״ — בשעה כמו זו עכשיו. ״כחצות״ הוא השוואה, ולא ספק.

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• הגמרא בספריא