ברכות ד׳

חסידותו של דוד המלך ומפיבושת

1. רקע — בניהו ואביתר״בניהו בן יהוידע״ הוא הסנהדרין, ואביתר הוא האורים והתומים — בהם נועצו לפני היציאה למלחמה.
2. רקע — כרתי ופלתי״על הכרתי ועל הפלתי״: ״כרתי״ שכורתים דבריהם, ״פלתי״ שמופלאים בדבריהם; רק אחר כך מגיע ״שר צבא יואב״.
3. רקע — כנור דודמנין שכינור דוד העיר אותו? ״עורה כבודי, עורה הנבל וכנור״ — הכינור תלוי מעל מיטתו ומעורר אותו.
4. רקע — ר׳ זיראר׳ זירא: משה ודוד ״שניהם ידעו״ את שעת חצות, ולא נזקקו לכינור כדי לדעת אותה.
5. רקע — למה כנור?אם דוד ידע את שעת חצות, ״כנור למה ליה?״
6. רקע — תירוץהכינור נועד ״לאתעורי משנתיה״ — להעיר אותו משנתו, לא להודיע לו את השעה.
7. רקע — ״כחצות״ אצל משהאם משה ידע, ״למה ליה למימר כחצות״ ולא ״בחצות״?
8. רקע — ״למד לשונך״משה חשש ״שמא יטעו אצטגניני פרעה״: הם אינם יודעים לכוון את השעה, ויחשבו שחצות כבר הגיעה לפני זמנה, וכשהמכה עוד לא באה יאמרו ״משה בדאי הוא״ (רש״י). לכן אמר ״כחצות״, כדברי מר: ״למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה ותאחז״ — תיתפס ותיכשל בדבריך.
9. רקע — רב אשירב אשי: אין קושיה — משה אמר ״כחצות״ כשעמד בחצות לילה י״ג, כלומר ״כשעה זו״ מחר.
10. ״שמרה נפשי כי חסיד אני״ — דעה א׳לוי ור׳ יצחק נחלקים במה נתבטאה החסידות. לדעה אחת דוד אומר לה׳: כל מלכי מזרח ומערב ״ישנים עד שלש שעות״, ואני ״חצות לילה אקום״. החסידות היא ויתור על נוחות המלכות כדי להודות לה׳.
11. דעה ב׳ — ״ואידך״הדעה האחרת: המלכים ״יושבים אגודות אגודות בכבודם״, ואילו דוד משפיל עצמו ועוסק בהוראה לנשים. ידיו ״מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא״ — בבדיקת דם נדה ובשאלה אם נפל או שליה מטמאים — כדי ״לטהר אשה לבעלה״ (רש״י: הנשים מראות לו את הדם והוא קובע אם טהור או טמא).
12. ״ולא עוד״נוסף על כך, בכל פסק ״נמלך במפיבשת רבי״ ושואל אותו ״יפה דנתי? יפה טיהרתי?״ — ״ולא בושתי״. החסידות כאן היא ויתור על כבוד המלך, אף בפני מי שהוא עצמו בן מלכים.
13. מאי קרא?ר׳ יהושע בריה דרב אידי מבקש מקור בכתוב: איפה נרמז שדוד דיבר דברי תורה לפני מלכים ולא בושת?
14. הפסוק״ואדברה בעדתיך נגד מלכים ולא אבוש״. הפסוק מכוון לשני הפרטים: לעיסוקו בתורה שלא כמנהג מלכי מזרח ומערב, ולכך שלא בוש לדבר דברי תורה לפני מפיבושת, בן מלכים, אף שעלול לטעות ולהתקן.
15. דרשת השם ״מפיבשת״ברייתא: שמו האמיתי ״איש בשת״, ונקרא מפיבשת (״מפי בושת״) מפני שהיה ״מבייש פני דוד בהלכה״ — לפעמים אמר לדוד שטעה (רש״י). על כך שדוד הקטין עצמו וקיבל, ״זכה ויצא ממנו כלאב״.
16. דרשת השם ״כלאב״ר׳ יוחנן: שמו האמיתי של כלאב הוא דניאל (רש״י: בשמואל נקרא כלאב ובדברי הימים דניאל). ונקרא כלאב — ״כל אב״ — כי ״היה מכלים פני מפיבשת בהלכה״, את מפיבשת שהיה ״אב״ בהוראות (רש״י). כשם שמפיבשת היה מבייש את דוד, כך בנו של דוד היה מכלים את מפיבשת.
17. שלמה על בן חכםעל בן כזה אמר שלמה: ״בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני״, ו״חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר״. דוד נהנה שבנו חכם עד שיוכל להשיב דבר למפיבשת.

האם דוד קרא לעצמו חסיד? ״שמא יגרום החטא״

1. קושיה — ״ודוד מי קרי לנפשיה חסיד?״דוד אמר על עצמו ״שמרה נפשי כי חסיד אני״. הגמרא תוהה: ״ודוד מי קרי לנפשיה חסיד?״ — האם דוד באמת קרא לעצמו חסיד? אדם הבטוח בחסידותו לא היה מפקפק בעתידו.
2. ראיה — הנקודות על ״לולא״הרי כתוב ״לולא האמנתי לראות בטוב ה׳״, ועל ״לולא״ יש נקודות. תנא משמו של ר׳ יוסי: דוד אומר שמובטח לו ששכר טוב ניתן לצדיקים לעתיד, אך ״איני יודע אם יש לי חלק ביניהם״. כלומר הוא מפקפק אם הוא עצמו חסיד.
3. תירוץ — ״שמא יגרום החטא״דוד אכן ידע שהוא חסיד. ספקו היה רק אם בעתיד ״יגרום החטא״, כלומר שמא יחטא ויפסיד את חלקו (רש״י: הוא מוחזק בחסידותו, וחשש רק מחטא עתידי).
4. ראיה — יעקב אבינור׳ יעקב בר אידי העמיד שני פסוקים זה מול זה: ה׳ הבטיח ליעקב ״ושמרתיך בכל אשר תלך״, ואף על פי כן ״ויירא יעקב מאד״ מעשו. מדוע לא סמך על ההבטחה? כי אמר ״שמא יגרום החטא״.
5. ראיה נוספת — ״עד יעבר״הוכחה שהחטא אכן גורם: ברייתא בפסוק משירת הים — ״עד יעבר עמך ה׳, עד יעבר עם זו קנית״ — שבו חוזרת המילה ״עד יעבר״ פעמיים.
6. הדרשה — ימי עזראהכפילות מרמזת לשתי ביאות לארץ: ״ביאה ראשונה״ בימי יהושע, ״ביאה שניה״ בימי עזרא. מכאן שראוי היה להיעשות להם נס בימי עזרא כמו בימי יהושע, ״אלא שגרם החטא״ (רש״י: הם עלו ברשות כורש ולא ביד רמה, ונשארו משועבדים למלכי פרס).

״עד חצות״ — סייג לדברי חכמים

1. משנה — ״וחכמים אומרים עד חצות״במשנה: ר׳ אליעזר אומר שזמן קריאת שמע של ערבית עד סוף האשמורה הראשונה, וחכמים אומרים עד חצות.
2. שאלה — ״חכמים כמאן?״חכמים מקבלים זמן שאינו כר׳ אליעזר, אך על מה הוא מבוסס? במשמעות ״ובשכבך״ יש שתי אפשרויות, וחכמים אמורים להיצמד לאחת מהן (רש״י: במשמעות ״בשכבך״ האמור בתורה).
3. אפשרות א׳ — כר׳ אליעזר״אי כרבי אליעזר סבירא להו״ — ״בשכבך״ הוא זמן שבו אנשים הולכים לישון (רש״י: מי שדעתו לישון כבר שכב) — שיאמרו כמותו וייקבעו סוף האשמורה הראשונה.
4. אפשרות ב׳ — כרבן גמליאל״ואי כרבן גמליאל סבירא להו״ — ״בשכבך״ הוא כל זמן ששוכבים, כלומר כל הלילה — שיאמרו כמותו ויתירו עד עלות השחר. מדוע חצות דווקא?
5. תירוץ — סייג״לעולם כרבן גמליאל״. את הפסוק מבינים כמוהו, והאמירה ״עד חצות״ נועדה רק ״להרחיק את האדם מן העבירה״ — היא סייג, ולא גבול התורה (רש״י: שלא יסמוך על השהות שיש לו).
6. ברייתא — הבא מן השדההברייתא מדגימה: אדם שבא עייף מהשדה ואומר ״אוכל קימעא, אשתה קימעא, ״אישן קימעא״, ואחר כך אקרא ואתפלל״ — ״וחוטפתו שינה״ ונשאר ישן כל הלילה. לכן תיקנו שייכנס לבית הכנסת, יקרא או ישנה, יקרא קריאת שמע ויתפלל, ורק אחר כך יאכל את לחמו ויברך.
7. סיום הברייתא — חומרההברייתא מסיימת: ״כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה״.
8. קושיה — ״מאי שנא הכא?״בשאר המקומות לא שנו ״חייב מיתה״ על העובר על דברי חכמים. מה שונה כאן, בסייג של קריאת שמע, שחמור כל כך?
9. תירוץ א׳ — אונס שינה״משום דאיכא אונס שינה״: אדם הבא עייף נדחף מאוד לישון, והיצר חזק, לכן הוזקקו להזהיר אותו במיוחד (רש״י: שינה תוקפתו לעבור על דברי חכמים).
10. תירוץ ב׳ — ״ואיבעית אימא״הסבר אחר: ״לאפוקי ממאן דאמר תפלת ערבית רשות״. החומרה באה לשלול את דעת מי שסובר שהיא רשות, ולהשמיע שהיא חובה (רש״י: לקמן בפרק תפלת השחר).

סמיכת גאולה לתפילה בערבית

1. הברייתא — קריאת שמע ואחר כך תפילהמהברייתא (״אמר מר״) עולה שבערב קוראים ״קריאת שמע ומתפלל״ — קריאת שמע תחילה ואחריה תפילה, כמו ביום.
2. סיוע לר׳ יוחנןזה ״מסייע ליה לרבי יוחנן״ שאמר: ״איזהו בן העולם הבא — הסומך גאולה לתפלה של ערבית״. כלומר צריך לסמוך את ברכת הגאולה לתפילה גם בערב (רש״י: ובשחרית ודאי).
3. דעת ריב״לר׳ יהושע בן לוי חולק: ״תפלות באמצע תקנום״ — כל התפילות נתקנו בין קריאת שמע של בוקר לקריאת שמע של ערב. לכן בערב מתפללים ערבית לפני קריאת שמע של שעת שכיבה (רש״י).
4. שאלה — ״במאי קא מפלגי?״מה יסוד המחלוקת ביניהם — על מה הם חלוקים?
5. תירוץ — שתי אפשרויות״אי בעית אימא קרא, אי בעית אימא סברא״ — אפשר להסביר שהם חלוקים בסברא, ואפשר להסביר שהם חלוקים בפירוש פסוק.
6. אפשרות א׳ — סברא: מתי החלה הגאולההסברא נוגעת לברכת הגאולה, המבוססת על יציאת מצרים. השאלה: האם גאולת מצרים החלה כבר בלילה, ולכן ראוי לסמוך אותה לתפילה, או רק ביום?
7. הכרעת הסבראלר׳ יוחנן ״גאולה מאורתא נמי הוי״ (החלה כבר בערב), אף שהגאולה המעולה הייתה רק בבוקר, ולכן סומכים גם בערב. לריב״ל, מכיון שהגאולה השלמה ״לא הויא אלא מצפרא״, גאולת הערב אינה ״מעלייתא״ ואין חובה לסמוך (רש״י: ולכן לא חשיבא לאהדורי עליה).
8. אפשרות ב׳ — ״ואיבעית אימא קרא״שניהם דורשים ״מקרא אחד״: ״בשכבך ובקומך״. הפסוק משווה את קריאת שמע של ערב לזו של בוקר, והם חלוקים בנקודת ההשוואה.
9. שתי ההשוואותר׳ יוחנן: ״מקיש שכיבה לקימה״ — כמו בבוקר קריאת שמע ואחר כך תפילה, כך בערב. ריב״ל: מקיש בצד אחר — כמו בבוקר קוראים ״סמוך למטתו״ (סמוך לקימה), כך בערב קריאת שמע סמוך למיטה, ולכן התפילה קודמת.
10. קושיה לר׳ יוחנן — ״השכיבנו״מר בריה דרבינא מקשה: בערב מברכים שתיים לפני קריאת שמע ושתיים אחריה. אם צריך לסמוך גאולה לתפילה, הרי ״לא קא סמך״ — הוא חייב לומר השכיבנו, והיא מפסיקה בין הגאולה לתפילה!
11. תירוץ — ״גאולה אריכתא״״כיון דתקינו רבנן השכיבנו — כגאולה אריכתא דמיא״: כיון שחכמים תיקנוה, היא נחשבת המשך של ברכת הגאולה ולא הפסק.
12. ראיה מהשחריתאם לא נאמר כך, גם בשחרית לא היה אפשר לסמוך! הרי ר׳ יוחנן עצמו אמר שבתחילת התפילה אומרים ״ה׳ שפתי תפתח״, ובסופה ״יהיו לרצון״, והפסוק הראשון מפסיק בין הגאולה לתפילה.
13. מסקנה — תפילה אריכתא וגאולה אריכתאשם — כיון שתיקנו ״ה׳ שפתי תפתח״ — היא ״כתפלה אריכתא״ ואינה הפסק; וכך כאן — ״השכיבנו״ היא ״כגאולה אריכתא״. לכן הסמיכה נשמרת גם בערבית.

״תהלה לדוד״ ואות הנו״ן החסרה

1. מאמר — ״תהלה לדוד״ר׳ אלעזר בשם ר׳ אבינא: ״כל האומר תהלה לדוד בכל יום שלש פעמים — מובטח לו שהוא בן העולם הבא״ (רש״י: כנגד שלוש תפילות).
2. מאי טעמא?מה מיוחד במזמור זה שמבטיחים כך לאומרו?
3. הצעה א׳ — סדר אל״ף בי״ת״אילימא משום דאתיא באלף בית״ — מפני שפסוקיו מסודרים לפי האל״ף בי״ת.
4. דחייה — ״אשרי תמימי דרך״אם זו הסיבה, שיאמרו ״אשרי תמימי דרך״ (מזמור קיט), שבו סדר האל״ף בי״ת חוזר ״בתמניא אפין״ — שמונה פעמים. אין יתרון מיוחד לתהלה לדוד.
5. הצעה ב׳ — ״פותח את ידך״״אלא משום דאית ביה פותח את ידך״ — שבח הספקת המזון לכל חי.
6. דחייה — ״הלל הגדול״אם כך, שיאמרו ״הלל הגדול״, שנאמר בו ״נתן לחם לכל בשר״, בנוסף לשבחים רבים אחרים.
7. מסקנה — ״תרתי״״אלא משום דאית ביה תרתי״: רק במזמור זה מצויים גם סדר אל״ף בי״ת וגם שבח הכנת המזון לכל חי (רש״י). כל אחד לבדו קיים במזמור אחר, והצירוף הוא המיוחד.
8. מדוע אין נו״ן באשרי?ר׳ יוחנן שואל ומשיב: מפני מה אין ב״אשרי״ פסוק באות נו״ן? ״מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל״ — לשון נקייה למפלת ישראל עצמם — שנאמר בעמוס פסוק הפותח בנו״ן: ״נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל״. כדי שלא לרמוז לנפילה זו, השמיט דוד את האות נו״ן מן המזמור.
9. במערבא — פיסוק אחרבארץ ישראל מתרצים בשינוי קריאת הפסוק: ״נפלה ולא תוסיף לנפול עוד, קום בתולת ישראל״ — כלומר, בשורה טובה.
10. רב נחמן בר יצחק — ״סומך ה׳״״אפילו הכי״ — אף על פי שהשמיט את הנו״ן — דוד ״חזר וסמכן ברוח הקודש״: בפסוק הבא, באות סמ״ך, כתוב ״סומך ה׳ לכל הנפלים״ (רש״י: תכף לנפילה רמז סמיכתה).

מיכאל וגבריאל — כמה פריחות

1. מיכאל גדול מגבריאלר׳ אלעזר בר אבינא: בענין מיכאל נאמר ״ויעף אלי אחד מן השרפים״ — בפריחה אחת. לגבי גבריאל נאמר ״מעף ביעף״ — שתי פריחות (רש״י). לכן ״גדול מה שנאמר במיכאל״.
2. מאי משמע?מנין שאותו ״אחד מן השרפים״ שבישעיהו הוא מיכאל?
3. ר׳ יוחנן — ״אחד״ ״אחד״הלימוד בהשוואת המילים: בישעיהו ״אחד מן השרפים״, ובדניאל ״מיכאל אחד השרים הראשונים״. כשם שמיכאל הוא ״אחד״ — המיוחד — כך ״האחד״ בישעיהו הוא מיכאל.
4. ברייתא — מספר הפריחותתנא: מיכאל באחת, גבריאל בשתים, אליהו בארבע, מלאך המות בשמנה. אבל ״בשעת המגפה, באחת״ — אז מלאך המוות מגיע לכל מקום בפריחה אחת.

קריאת שמע על המיטה

1. הדיןר׳ יהושע בן לוי: ״אף על פי שקרא אדם קריאת שמע בבית הכנסת — מצוה לקרותו על מטתו״, כדי לקיים ״בשכבך״ בפועל.
2. מאי קרא?ר׳ יוסי מבקש מקור: איפה רמוז שיש לקרוא על המיטה בנוסף לקריאה הרגילה בערב?
3. הפסוק — ״על משכבכם״״רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה״: ״אמרו בלבבכם״ — קריאת שמע שכתוב בה ״על לבבך״, ״על משכבכם״ — בשכבך, ״ודמו״ — ותשתקו ותרדמו אחר כך (רש״י).
4. רב נחמן — פותחהמשך בדף ה׳הגמרא מביאה את דברי רב נחמן על דינו של ריב״ל, והם נאמרים בראש הדף הבא (ראו הצעד הבא).
5. תלמיד חכםדף ה׳רב נחמן: ״אם תלמיד חכם הוא — אין צריך״. מי שרגיל לחזור על משנתו תמיד (רש״י) ודי לו בכך — אין הוא צריך קריאת שמע על המיטה.
6. אביי — פסוק של רחמיםדף ה׳אביי מוסיף: ״אף תלמיד חכם מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי״, כגון ״בידך אפקיד רוחי, פדיתה אותי ה׳ אל אמת״. גם הוא לא פטור לגמרי.

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• הגמרא בספריא