ברכות ב׳

זמן קריאת שמע של ערבית

1. משנהתחילת הזמן״מאימתי קורין את שמע בערבין״ — הזמן מתחיל ״משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן״. הכוונה לכהנים שנטמאו, טבלו, שקעה שמשם והגיע זמנם לאכול בתרומה (רש״י). וסופו, לדעת ר׳ אליעזר, ״עד סוף האשמורה הראשונה״, שליש הלילה, כי הוא דורש ״בשכבך״ כזמן שבני אדם מתכוננים לשכב.
2. חכמיםחכמים חולקים על ר׳ אליעזר וקובעים שהזמן נמשך ״עד חצות״ הלילה.
3. רבן גמליאלרבן גמליאל מרחיב עוד: ״עד שיעלה עמוד השחר״, כי ״בשכבך״ הוא כל זמן שבני אדם שוכבים, כלומר כל הלילה (רש״י).
4. מעשהרבן גמליאל נוהג כשיטתו. בניו חזרו מבית המשתה בשעה מאוחרת ואמרו שעדיין לא קראו, והוא פסק להם: ״אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות״.
5. גם חכמים מודיםרבן גמליאל מרחיב את הטענה: ההלכה אינה רק בקריאת שמע, אלא ״כל מה שאמרו חכמים ״עד חצות״ מצותן עד שיעלה עמוד השחר״. כלומר, דבריו נאמרים גם על דעת חכמים, שמעיקר הדין הזמן הוא כל הלילה.
6. דוגמאותהראיה: ״הקטר חלבים ואברים״ של קרבנות שנזרק דמם ביום — מצוותם להעלותם על המזבח כל הלילה, ואינם נפסלים בלינה עד שיעלה עמוד השחר (רש״י). וכן ״כל הנאכלים ליום אחד״ — חטאת, אשם, כבשי עצרת, מנחות ותודה — זמן אכילתם עד עלות השחר, ומשם ואילך הם נותר, שנאמר בתודה ״לא יניח ממנו עד בקר״ וכולם למדים מתודה (רש״י). רש״י מעיר שבהקטר חלבים לא אמרו חכמים ״עד חצות״ כלל, והוא הובא רק להראות שכל דבר הנוהג בלילה כשר כל הלילה; הסייג ״עד חצות״ נאמר בקריאת שמע ובאכילת קדשים.
7. למה אמרו עד חצות?אם גם לדעת חכמים מצוות הלילה נמשכות עד עלות השחר, ״למה אמרו חכמים ״עד חצות״״?
8. הרחקה מן העבירה״כדי להרחיק אדם מן העבירה״. הגבול המוקדם הוא סייג, ולא הזמן האמיתי של המצווה. באכילת קדשים אסרו לאכול אחרי חצות, כדי שלא יבוא לאכול אחרי עלות השחר ויתחייב כרת על נותר; ובקריאת שמע — לזרז את האדם, שלא יאמר ״יש לי עוד שהות״ ובינתיים יעלה עמוד השחר ויעבור הזמן (רש״י). על יסוד זה פסק רבן גמליאל לבניו שחייבים לקרוא גם אחרי חצות.

היכא קאי — למה המשנה פותחת בערבית

1. היכא קאי?״תנא היכא קאי דקתני מאימתי״? הלשון ״מאימתי״ נשמעת כהמשך של דברים שכבר נאמרו, כאילו כבר שנינו שיש חובת קריאת שמע, ועכשיו שואלים על הזמן. אבל זו המשנה הראשונה בכל ששת סדרי המשנה, ואין שום דבר לפניה.
2. מאי שנא ערבית?ועוד: ״מאי שנא דתני בערבית ברישא״? הרי ראוי היה להתחיל בקריאת שמע של שחרית, כי רוב המצוות נוהגות ביום, ואף בקרבנות קרבן הבוקר קודם לקרבן הערב.
3. אקרא קאי״תנא אקרא קאי״. המשנה נסמכת על הפסוק ״ודברת בם בשכבך ובקומך״, שבו כבר נצטווינו על הקריאה, ולכן היא ממשיכה ושואלת רק על הזמן. הלשון נשנית כך: זמן קריאת שמע של שכיבה, מתי הוא? משעה שהכהנים אוכלים בתרומתן.
4. גם למה ערביתאותה תשובה מסבירה גם את הסדר. כיוון שהמשנה עומדת על הפסוק, והפסוק מקדים ״בשכבך״ ל״בקומך״, גם היא פותחת בזמן השכיבה, כלומר בערבית.
5. ואיבעית אימאהסבר אחר לסדר: ״יליף מברייתו של עולם״, שנאמר ״ויהי ערב ויהי בקר יום אחד״. היום מתחיל בערב, ולכן ראוי להתחיל בדיני ערבית.
6. אי הכיסיפא״אי הכי״, אם הסדר נלמד מסדר הבריאה, הרי בסיפא של המשנה ״בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה״ שחרית מוקדמת. לפי הטעם הזה היה צריך לשנות שם ערבית בראשונה.
7. חזרה לערביתאין קושיה. ״תנא פתח בערבית והדר תני בשחרית״: התנא פתח בערבית, עבר לשחרית, ובעוד שהוא עוסק בשחרית הוא מפרט את כל עניני שחרית, ואז חוזר ומפרש את עניני ערבית. הסדר בסיפא נובע מהמעבר הזה, ואין בו סתירה לסדר הפתיחה (רש״י: הדר תנא בשחרית — ״מאימתי קורין בשחרית״).

למה ״משעה שהכהנים״ ולא ״צאת הכוכבים״

1. למה לא צאת הכוכבים?אמר מר ״משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן״. אבל הכהנים אוכלים תרומה ״משעת צאת הכוכבים״, ושעה זו אינה זמן מוגדר בפני עצמו. אם כך, ״לתני ״משעת צאת הכוכבים״״ ויהיה ברור לכול (רש״י: צאת הכוכבים הוא גמר ביאת השמש).
2. מלתא אגב אורחיה״מלתא אגב אורחיה קמשמע לן״: התנא השמיע דבר נוסף בדרך אגב. מלבד מתי הכהנים אוכלים תרומה, הוא מלמד ״דכפרה לא מעכבא״: כהן שטבל אך עדיין לא הביא קרבן כפרה כבר מותר באכילת תרומה משעת צאת הכוכבים.
3. כדתניאהמקור לכך בברייתא: מהכתוב ״״ובא השמש וטהר״״ לומדים שרק ביאת שמשו מעכבת את הטמא מלאכול בתרומה, ואילו הבאת קרבנות הכפרה אינה מעכבת.
4. וממאי?״וממאי דהאי ״ובא השמש״ ביאת השמש״? הדרשה כולה תלויה בפירוש שתי מילים: מנין ש״ובא השמש״ הוא שקיעתה המלאה של השמש, ו״וטהר״ — ״טהר יומא״, כלומר שהיום נטהר והושלם, ואז מותר הכהן בתרומה בלי קרבן? אם אפשר לקרוא את הפסוק אחרת, הראיה שכפרה אינה מעכבת נופלת.
5. דילמא ביאת אורו״דילמא ביאת אורו הוא״, כלומר זריחת אור השמש ביום השמיני, ו״וטהר״ הוא ״טהר גברא״, שהאיש עצמו יטהר בהבאת קרבנותיו ואחר כך יאכל (רש״י). אז הפסוק דווקא מלמד שהכפרה כן מעכבת.
6. רבה בר רב שילאאמר רבה בר רב שילא: ״אם כן לימא קרא ״ויטהר״״. אילו הכוונה לציווי על האיש להיטהר, הכתוב היה אומר ״ויטהר״ בלשון עתיד. הלשון ״וטהר״ בעבר מורה על טהר יומא, וכך אומרים בפתגם העממי ״איערב שמשא ואדכי יומא״.
7. במערבאבמערבא לא שמעו את דברי רבה בר רב שילא, והסתפקו באותה שאלה בדיוק: האם ״ובא השמש״ הוא ביאת שמשו ו״וטהר״ טהר יומא, או ביאת אורו ו״וטהר״ טהר גברא.
8. שמע מינהאת הספק פשטו מברייתא — היא הברייתא שתובא בהמשך הסוגיה (רש״י), שבה אמרו חכמים ״משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן, סימן לדבר — צאת הכוכבים״. הברייתא תולה את היתר האכילה של הכהן בצאת הכוכבים של אותו ערב, ולא בבוקר שלמחרת אחרי הבאת קרבנותיו; משמע שהכהן נטהר לתרומה עם סיום היום, בלי כפרה. ״שמע מינה״: ״ובא השמש״ הוא ביאת שמשו (השקיעה) ו״וטהר״ — טהר יומא, ואין כפרתו מעכבתו (רש״י). כך הגיעו בארץ ישראל, מדרך אחרת, לאותה מסקנה שבבבל הוכיח רבה בר רב שילא מלשון הכתוב.

העני, הכהן ובני האדם — ברייתא מול משנה

1. ורמינהואמר מר שתחילת הזמן היא משעה שהכהנים אוכלים בתרומה. ורמינהו, מקשים סתירה מברייתא: ״מאימתי קורין את שמע בערבין — משהעני נכנס לאכול פתו במלח, עד שעה שעומד ליפטר מתוך סעודתו״. העני אוכל מוקדם מפני שאין לו נר להדליק בסעודתו (רש״י). לכאורה זו דעה אחרת, ותחילה יש לברר אם יש כאן מחלוקת או רק ניסוח שונה.
2. סיפא פליגא״סיפא ודאי פליגא אמתניתין״. סוף זמן ״עד שעומד ליפטר מסעודתו״ אינו כסוף האשמורה של המשנה, שהרי סעודת עני קצרה, וגם אינו כחצות או כעלות השחר. המשנה והברייתא חלוקות בסוף הזמן (רש״י).
3. והרישא?אבל לגבי הרישא של הברייתא, ״מי לימא פליגי אמתניתין״? האם גם בתחילת הזמן היא חולקת על המשנה?
4. עני וכהן שיעור אחד״לא, עני וכהן חד שיעורא הוא״. העני ללא נר אוכל מוקדם, ואילו הכהן הטמא אוכל מצאת הכוכבים (רש״י: עני כל לילותיו, וכהן טמא לאכול בתרומה), וזה אותו זמן. אין מחלוקת בתחילת הזמן.
5. ורמינהור׳ מאירורמינהו מברייתא נוספת: מאימתי קוראים בערבית — ״משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות״, לדעת ר׳ מאיר, וחכמים אומרים ״משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן״. הקושי יתברר בהמשך: שיעורים אלה אינם זהים לכאורה.
6. סימן וזכרהברייתא מוסיפה: ״סימן לדבר צאת הכוכבים״. אף שאין כאן ראיה מפורשת, יש ״זכר לדבר״ מנחמיה: ״ואנחנו עושים במלאכה... מעלות השחר עד צאת הכוכבים״, ו״והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה״, כלומר היום נמשך עד צאת הכוכבים.
7. מאי ואומר?״מאי ״ואומר״״? ההוכחה כבר מצויה בפסוק הראשון, אז למה הוסיפו פסוק נוסף?
8. וכי תימאהתשובה: הפסוק הראשון לבדו אינו מספיק. ״וכי תימא״ — אפשר היה לדחות: ״מכי ערבא שמשא ליליא הוא״, משקיעת החמה כבר לילה, והבונים ״מחשכי ומקדמי״ — החשיכו ועבדו גם בלילה, מן השקיעה עד צאת הכוכבים, והשכימו לעבוד מעלות השחר עוד לפני הנץ, מרוב דחיפות המלאכה (רש״י). לפי זה הפסוק מתאר עבודה החורגת מן היום, ואינו מוכיח שהיום עצמו נמשך עד צאת הכוכבים.
9. תא שמע״תא שמע ״והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה״״. מכיוון שהכתוב קורא ״יום״ לזמן שבו עושים מלאכה, מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, הוכח שהיום נמשך עד צאת הכוכבים (רש״י: כל עת מלאכה קורא הכתוב יום).
10. קס״דעני ובני אדםבשלב הראשון עלה בדעתנו ש״עני ובני אדם חד שיעורא הוא״: בני אדם בערבי שבתות ועניים בחול מקדימים לאכול, כי אין להם נרות רבים (רש״י).
11. חכמים היינו ר׳ מאיר?אבל ״אי אמרת עני וכהן חד שיעורא הוא״, כפי שנאמר, יוצא שגם בני אדם וגם כהנים שיעור אחד. חכמים היינו רבי מאיר, ואם כן במה הם חלוקים?
12. עני לחוד וכהן לחוד״אלא שמע מינה עני שיעורא לחוד וכהן שיעורא לחוד״. זו מסקנה אפשרית אם נעמוד על כך שעני ובני אדם אותו שיעור: אז בני האדם אינם כהנים, וחכמים לא כר׳ מאיר.
13. לא, עני ובני אדם לאו חד שיעוראלא. עני וכהן חד שיעורא הוא, ו״עני ובני אדם לאו חד שיעורא הוא״. ההנחה שעני כמו בני אדם נדחית, וכך נשאר ר׳ מאיר לבדו חולק על שאר התנאים.

הברייתא השלישית: מי מאוחר, עני או כהן

1. ורמינהוברייתא שלישית״ועני וכהן חד שיעורא הוא? ורמינהו״ מברייתא אחרת שמנתה כמה תנאים. אם אמנם הם שיעור אחד, למה מובאים בנפרד?
2. רשימת השיטותבברייתא: ר׳ אליעזר — משעה שקדש היום בערבי שבתות, היינו בין השמשות, ספק יום ספק לילה, שמספק קידש היום (רש״י). ר׳ יהושע — משעה שהכהנים מטוהרים לאכול בתרומתן, כמשנתנו. ר׳ מאיר — משעה שהכהנים טובלין לאכול בתרומתן, והטבילה היא מעט לפני בין השמשות, כדי שיהיה להם הערב שמש (רש״י). ר׳ חנינא — משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח. ר׳ אחאי (ואמרי לה ר׳ אחא) — משעה שרוב בני אדם נכנסין להסב, ובין בחול ובין בשבת זהו השיעור המאוחר מכולם (רש״י).
3. ר׳ יהודה לר׳ מאירבברייתא אמר ר׳ יהודה לר׳ מאיר: ״והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים״, ואם כן אין זה זמן שכיבה. התשובה תובא בהמשך הסוגיה.
4. ר׳ חנינא היינו ר׳ יהושע״ואי אמרת עני וכהן חד שיעורא הוא, רבי חנינא היינו רבי יהושע״! ברייתא שמנתה אותם כשתי שיטות נפרדות מוכיחה שאין זה שיעור אחד.
5. שמע מינה״אלא לאו שמע מינה שעורא דעני לחוד ושעורא דכהן לחוד״. הפעם אין דחייה: שני השיעורים נפרדים.
6. הי מינייהו מאוחר?אם הם שיעורים נפרדים, ״הי מינייהו מאוחר״, של העני או של הכהן?
7. מסתברא דעני מאוחר״מסתברא דעני מאוחר״. אילו העני היה מוקדם מהכהן, השיעור היחיד שאפשר לשים לפני צאת הכוכבים הוא סביב השקיעה, וזו שיטת ר׳ אליעזר. אז רבי חנינא היינו רבי אליעזר, ואין סיבה להביא אותם בנפרד.
8. שמע מינהעני מאוחר״אלא לאו שמע מינה דעני מאוחר״. מכאן מתברר שהעני אוכל אחרי צאת הכוכבים, והכהן מוקדם ממנו. אין מי שמערער על ההוכחה.

ר׳ יהודה ור׳ מאיר: בין השמשות והסתירות

1. ר׳ יהודה לר׳ מאיר״אמר מר״: לדעת ר׳ מאיר קוראים משעה שהכהנים טובלים. על כך ״אמר ליה רבי יהודה: והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים״! אם הטבילה ביום, איך אפשר לקרוא קריאת שמע של ערבית?
2. שפיר קאמר?״שפיר קאמר ליה רבי יהודה לרבי מאיר?״ האם הוא צודק, ומה ר׳ מאיר יענה לו?
3. רקעבין השמשותהתשובה קשורה במחלוקת על שיעור ״בין השמשות״, זמן הדמדומים שאינו יום ואינו לילה. לר׳ יהודה (ולר׳ נחמיה בפרטים) הוא נמשך שעה ארוכה אחרי השקיעה (רש״י: מהלך חצי מיל לפני צאת הכוכבים). לר׳ יוסי הוא קצר מאוד, ממש לפני צאת הכוכבים. לפי ר׳ יהודה הכהנים טובלים הרבה לפני כן.
4. בין השמשות דר׳ יוסי״מי סברת דאנא אבין השמשות דידך קא אמינא״? ר׳ מאיר משיב שהוא מדבר לפי בין השמשות של ר׳ יוסי: ״כהרף עין, זה נכנס וזה יוצא״, ואי אפשר לעמוד עליו. לפי זה הטבילה סמוכה לצאת הכוכבים (רש״י: סמוך לחשכה, וזמן שכיבה קרינן ביה).
5. קשיאדף ג׳״קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר״! בברייתא השנייה (התוספתא) אמר ר׳ מאיר שמתחילים ״משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות״, שיעור מאוחר משל הכהן, ואילו בברייתא השלישית — ״משעה שהכהנים טובלין״, שהוא לפני בין השמשות ומוקדם משל הכהן (רש״י). שני השיעורים משמו של אותו תנא סותרים זה את זה.
6. תרי תנאידף ג׳״תרי תנאי אליבא דרבי מאיר״. שני תלמידים של ר׳ מאיר חלוקים בדעתו, וכל אחד העביר ברייתא אחרת.
7. קשיא דר׳ אליעזרדף ג׳״קשיא דרבי אליעזר אדרבי אליעזר״! במשנה זמן קריאת שמע מצאת הכוכבים, ובברייתא משמו ״משעה שקדש היום בערבי שבתות״ (רש״י: הברייתא סותרת את דברי ר׳ אליעזר במשנה).
8. תרי תנאי אליבא דר׳ אליעזרדף ג׳״תרי תנאי אליבא דרבי אליעזר״, שני תנאים שהביאו ממנו דעות שונות.
9. ואיבעית אימאדף ג׳״ואיבעית אימא: רישא לאו רבי אליעזר היא״. תחילת הזמן שבמשנה, ״משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן״, אינה דברי ר׳ אליעזר אלא דברי תנא קמא, ו״דברי ר׳ אליעזר״ מוסב רק על סוף הזמן, ״עד סוף האשמורה הראשונה״, ששם חולקים עליו חכמים ואומרים ״עד חצות״ (רש״י). ומכאן שורש המחלוקת שבמשנה: ר׳ אליעזר דורש ״בשכבך״ — זמן שבני אדם הולכים לשכב, זה מוקדם וזה מאוחר; חכמים דורשים כל זמן שכיבה, כלומר כל הלילה, אלא שעשו סייג ״עד חצות״; ורבן גמליאל אין לו סייג זה (רש״י). לפי תירוץ זה אין סתירה, כי ר׳ אליעזר במשנה לא דיבר כלל על תחילת הזמן.

הסוגיה ממשיכה בדף ג׳

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי