תמורה ג׳

קדשי גוים: מה נוהג בהם ומה לא

1. הדין הראשוןהברייתא פותחת: ״מוקדשי גוים לא נהנין ולא מועלין״. הגמרא מבחינה בין שני הדינים: האיסור ליהנות מהם הוא מדרבנן, ואילו הדין שאין בהם מעילה הוא מדאורייתא.קדשי גוים: איסור הנאה מדרבנן, ואין מעילה מדאורייתא
2. מאי טעמא?מה המקור מן התורה לכך שאין מעילה בקדשי גוים?שאלה: מנין שאין מעילה בקדשי גוים?
3. גזירה שווה מתרומהבמעילה נאמר ״נפש כי תמעל מעל וחטאה״, ו״חטא חטא״ נלמד בגזירה שווה מתרומה. בתרומה נאמר ״קדשי בני ישראל״, שממעט גוים, ולכן גם המעילה נוהגת בישראל ולא בגוים.תשובה: גזירה שווה חטא חטא מתרומה, שנאמר בה בני ישראל
4. פיגול נותר וטמא: טומאההברייתא ממשיכה: ״ואין חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא״. בטומאה הטעם: ״וינזרו מקדשי בני ישראל״, כלומר האיסור לאכול קדשים בטומאה נאמר רק בקדשי ישראל.אין חיוב טמא בקדשי גוים: וינזרו מקדשי בני ישראל
5. נותרנותר נלמד בגזירה שווה: ״ויליף נותר חילול חילול״ מטומאה. בטומאה נאמר ״ולא יחללו״ ובנותר ״את קדש ה׳ חלל״. כשם שבטומאה זה בישראל בלבד, כך בנותר.נותר: גזירה שווה חילול חילול מטומאה, לישראל בלבד
6. פיגולפיגול נלמד מנותר: ״עון עון מנותר״. בפיגול נאמר ״עונה תשא״ ובנותר ״עונו ישא״, ונותר רק בישראל. כך כל השלושה, טמא נותר ופיגול, נוהגים בקדשי ישראל ולא בקדשי גוים.פיגול: גזירה שווה עון עון מנותר, אף הוא רק לישראל
7. תמורה: בני ישראל״ואין עושין תמורה״, כי נאמר ״לא יחליפנו ולא ימיר״, ובתחילת הענין נאמר ״דבר אל בני ישראל״. כל מה שבפרשה נאמר לישראל בלבד.אין תמורה בגוים: הפרשה נפתחת בדבר אל בני ישראל
8. לישנא אחרינאבלשון אחרת מנסחים שוב: ״ואין עושין תמורה, מאי טעמא״? מה המקור לכך שגוי אינו עושה תמורה?שאלה בלשון אחרת: מה טעם שאין תמורה בגוים?
9. היקש למעשר דגן״דאיתקשא תמורת בהמה למעשר בהמה״, ומעשר בהמה הוקש למעשר דגן (רש״י, בכורות). במעשר דגן נאמר ״מעשר בני ישראל״, ולכן גם מעשר בהמה ותמורה נוהגים בישראל ולא בגוים.תשובה: היקש תמורה למעשר בהמה ולמעשר דגן, שהוא בני ישראל
10. נסכיםהברייתא ממשיכה: גוי ״אין מביא נסכים״ בפני עצמם, אבל ״קרבנו טעון נסכים״ כדין כל קרבן, דברי רבי שמעון.רבי שמעון: גוי אינו מביא נסכים בפני עצמם, אך קרבנו טעון
11. מנא הני מילי?מה המקור לדברי רבי שמעון בנסכים?שאלה: מנין דברי רבי שמעון בנסכים?
12. אזרח״תנו רבנן: אזרח״ מביא נסכים. רק מי שבגדר אזרח, כלומר ישראל, מביא נסכים בפני עצמם, ולא הגוי.אזרח: רק ישראל מביא נסכים בפני עצמם
13. יכול״יכול לא תהא עולתו טעונה נסכים״? מאחר שהגוי אינו מביא נסכים, אפשר לחשוב שעולתו פטורה מנסכים לגמרי.הו״א: אולי עולת הגוי פטורה מנסכים כליל
14. ככה״תלמוד לומר ככה״: בפרשה נאמר ״ככה יעשה לשור האחד״, ללמד שכל קרבן טעון נסכים. זה עיכוב (רש״י), וכולל גם עולת הגוי.תשובה: ככה מלמד שכל קרבן, אף של גוי, טעון נסכים
15. רבי יוסי מחמירהברייתא מסיימת: רבי יוסי אומר ״רואה אני בכולן להחמיר״, כלומר בקדשי גוים נוהגים כל הדינים שנמנו: איסור הנאה, מעילה, פיגול, נותר, טמא ותמורה.רבי יוסי: בקדשי גוים נוהגים כל הדינים, להחמיר
16. מאי טעמא?מה טעמו של רבי יוסי להחמיר בקדשי גוים בכל הדינים?שאלה: מה טעם רבי יוסי להחמיר בקדשי גוים?
17. לה׳ כתיב ביה״לה׳ כתיב ביה״: בפסוק על המקריבים נדרים ונדבות, שמתפרש על גוים (רש״י), נאמר ״לה׳״. משמע שדין קרבנם כשאר קדשי ה׳, ומועלים בהם וחייבים עליהם משום פיגול.תשובה: נאמר בקרבן הגוי לה׳, ולכן דינו כשאר קדשים
18. קדשי בדק הביתהגמרא מגבילה: ״במה דברים אמורים בקדשי מזבח״, שאין בהם מעילה בגוי, אבל ״בקדשי בדק הבית״ שהתנדבו גוים ״מועלין בהן״.אין מעילה בקדשי מזבח של גוי, אך יש בבדק הבית
19. מאי טעמא?מה ההבדל בין קדשי מזבח לקדשי בדק הבית לענין מעילה בגוי?שאלה: מדוע בבדק הבית יש מעילה גם בגוי?
20. קדושת הגוף וקדושת דמיםהמעילה נלמדה ״חטא חטא מתרומה״, ואפשר ללמוד רק דבר שהוא ״דומיא דתרומה״, שקדושתה קדושת הגוף. ״קדשי בדק הבית דקדושת דמים״ אינם קדושים בגופם אלא בדמיהם, ולכן אינם בכלל ההיקש ויש בהם מעילה.תשובה: בדק הבית קדושת דמים, לא כתרומה שקדושתה בגוף

שבועת שקר: באיזה אופן לוקים עליה

1. שבועת שקר מנלן?״אשכחן שבועת שוא״, מצאנו מלקות בשבועת שוא. אבל ״שבועת שקר מנלן״, מנין שלוקים עליה?שאלה: מנין שלוקים גם על שבועת שקר?
2. לשוא לשוארבי יוחנן, מדעתו: הפסוק אומר ״לשוא לשוא״ פעמיים. ״אם אינו ענין לשבועת שוא״, שכבר נאמרה, ״תניהו ענין לשבועת שקר״: כפל הלשון מלמד שגם עליה לוקים.רבי יוחנן: כפל לשוא מלמד שלוקים גם על שבועת שקר
3. היכי דמי?רבי אבהו מקשה: ״שבועת שקר היכי דמי״? באיזו שבועה מדובר, שנצטרך פסוק כדי ללמד עליה?רבי אבהו: באיזו שבועת שקר מדובר בפסוק?
4. אפשרות א׳: שלא אוכל ואכלאם נשבע ״שלא אוכל״ ואכל, ״התם מעשה עבד״: הוא עשה מעשה ולוקה גם בלי פסוק מיוחד (רש״י: בדין הוא שילקה).קושיה: בשלא אוכל ואכל יש מעשה, ואין צורך בפסוק
5. אפשרות ב׳: שאוכל ולא אכלואם נשבע שאוכל ולא אכל, ״ההוא מי לקי״? נאמר שרבי יוחנן וריש לקיש שניהם אומרים שמי שנשבע לאכול ככר היום ועבר היום ולא אכל אינו לוקה.קושיה: בשאוכל ולא אכל, אמרו שאינו לוקה
6. רבי יוחנן: אין מעשהרבי יוחנן: אינו לוקה כי ״לאו שאין בו מעשה הוא״. הוא רק לא אכל ולא עשה פעולה, וכל לאו כזה אין לוקים עליו.רבי יוחנן: אינו לוקה כי לא עשה מעשה
7. ריש לקיש: התראת ספקריש לקיש: אינו לוקה כי זו ״התראת ספק״. צריך להתרות בו סמוך לעבירה, וכל היום יש עדיין ספק אם יאכל (רש״י: יכול לומר שיש לי שהות), ו״כל התראת ספק אין לוקין עליו״.ריש לקיש: אינו לוקה כי זו התראת ספק
8. אכלתי ולא אכלתירבי אבהו: ״תהא באכלתי ולא אכלתי״. שבועת השקר היא שבועה על העבר, שנשבע שאכל ולא אכל או שלא אכל ואכל. אין שם מעשה, שהרי נשבע על לשעבר, ובכל זאת לוקה.רבי אבהו: שבועת שקר היא שבועה על העבר
9. ומאי שנא?״ומאי שנא״ שמרבים דווקא אכלתי ולא אכלתי, ומוציאים את אוכל ולא אכל? בשניהם אין מעשה.קושיה: מדוע שבועה על העבר לוקה ועל העתיד לא?
10. שקר דומה לשוארבא: ״בפירוש ריבתה תורה שקר דומה לשוא״. שבועת שוא היא על העבר, כי האבן היתה אבן כבר קודם שנשבע, ולכן גם ״שקר לשעבר״.רבא: התורה ריבתה שקר הדומה לשוא, כלומר על העבר
11. מיתיבי: משנת זוהירבי ירמיה מקשה לרבי אבהו ממשנה: מי שאמר ״שבועה שלא אוכל ככר זו״ שלוש פעמים ואכל חייב אחת בלבד, ״וזוהי שבועת ביטוי״: על זדונה מלקות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד.רבי ירמיה: משנה אומרת זוהי שבועת ביטוי שחייבים עליה מכות
12. זוהי למעוטי מאימדייקים: ״זוהי למעוטי מאי״? הלשון ״זוהי״ ממעטת שבועה אחרת מהמלקות. ״לאו למעוטי אכלתי ולא אכלתי״, שעליה אינו לוקה, ושלא כרבי אבהו?קושיה: זוהי ממעט אכלתי ולא אכלתי ממלקות
13. דחייה: ממעט מקרבןרבי אבהו דוחה: ״זו היא דעל שגגתה מייתי קרבן״, כלומר ״זוהי״ ממעט מקרבן. על אכלתי ולא אכלתי אין קרבן, כרבי ישמעאל שמחייב קרבן רק על העתיד, אבל ״מילקא לקי״.תשובה: זוהי ממעט מקרבן כרבי ישמעאל, אך מלקות יש
14. אימא סיפארבי ירמיה מקשה שוב מסוף אותה משנה, בשבועת שוא: ״זוהי שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות״ ועל שגגתה פטור. ״זוהי״ ממעט מה? ״לאו למעוטי אכלתי ולא אכלתי״ מן המלקות?קושיה שנייה: בסיפא זוהי ממעט אכלתי ולא אכלתי
15. דחייה: רבי עקיבא״זוהי דעל שגגתה פטור מקרבן״: ממעט מקרבן. אבל אכלתי ולא אכלתי מביאים עליהם קרבן, כרבי עקיבא שאמר שמביאים קרבן על שבועה לשעבר.תשובה: זוהי בסיפא ממעט מקרבן, כרבי עקיבא
16. והא אמרת״והא אמרת רישא רבי ישמעאל״! אמרת קודם שהרישא כרבי ישמעאל והסיפא כרבי עקיבא, ויוצא שמשנה אחת היא משני תנאים.קושיה: אמרת הרישא כרבי ישמעאל והסיפא כרבי עקיבא
17. הכל כרבי עקיבא״מדסיפא רבי עקיבא — רישא נמי רבי עקיבא״. לכן ״זוהי״ שברישא אינו ממעט את אכלתי ולא אכלתי (שלרבי עקיבא חייבים עליהם גם קרבן), ״אלא למעוטי אוכל ולא אכל״ מן המלקות: מי שנשבע שיאכל ולא אכל אינו בכלל ״חייבין על זדונה מכות״, כמו שאמרו רבי יוחנן וריש לקיש. כך המשנה מתיישבת עם רבי אבהו: על אכלתי ולא אכלתי לוקה.תשובה: כל המשנה כרבי עקיבא; הרישא ממעטת ממלקות אוכל ולא אכל
18. ומאי שנא?״ומאי שנא״: מדוע לפרש את הרישא דווקא כממעטת את אוכל ולא אכל?שאלה: מדוע לפרש שהרישא ממעטת אוכל ולא אכל?
19. קאי בלהבא ממעט להבאמסתבר: ״קאי בלהבא ממעט להבא״. הרישא עוסקת בשבועה על העתיד, ולכן ממעטת שבועה אחרת על העתיד. אין זה מסתבר שהרישא העוסקת בעתיד תמעט שבועה על העבר.תשובה: הרישא עוסקת בעתיד, ולכן ממעטת שבועה אחרת על העתיד

המקלל חבירו בשם: מקור המלקות

1. מנלן?בברייתא משום רבי יוסי הגלילי (עמוד א) נמנה גם ״המקלל את חבירו בשם״, כלומר בשמו של הקב״ה (רש״י), בין אלה שלוקים אף שלא עשו מעשה. ״מנלן״? מנין שהוא לוקה?שאלה: מנין שהמקלל חבירו בשם לוקה?
2. אם לא תשמררבי אלעזר בשם רבי אושעיא: נאמר ״אם לא תשמר״ לעשות את דברי התורה ״ליראה את השם הנכבד והנורא״, כלומר להיזהר שלא להוציא את השם לבטלה, והמקלל את חבירו בשם מוציא אותו לבטלה (רש״י). ובפסוק שאחריו בא העונש: ״והפלא ה׳ את מכותך״.פסוק: אם לא תשמר... והפלא ה׳ את מכותך
3. הפלאה היא מלקותמהי הפלאה? במקום אחר נאמר על מלקות בבית דין ״והפילו השופט והכהו לפניו״, ו״הוי אומר: הפלאה זו מלקות״. לכן המקלל לוקה.הפלאה היא מלקות, כמו והפילו השופט והכהו
4. אימר אפילו שבועת אמת״אימר אפילו שבועת אמת״? אם הפסוק מזהיר מהזכרת השם לבטלה, אולי גם מי שנשבע אמת בשם נכלל בו ולוקה (רש״י).קושיה: אולי הפסוק כולל אף שבועת אמת
5. בהדיא כתיב״בהדיא כתיב״ בדין השומרים: ״שבועת ה׳ תהיה בין שניהם״. שבועת אמת מותרת במפורש, ולכן אינה בכלל הפסוק.תשובה: שבועת ה׳ תהיה בין שניהם, מותרת במפורש
6. הני מילי לפייס״אימר הני מילי לפייס את חבירו״: אולי ההיתר בשומר הוא רק כדי להיפטר מתשלום, ״אבל מילקא לילקי״, כי מי שמביא עצמו לשבועה כשיכול היה לשלם ילקה (רש״י).קושיה: אולי ההיתר לפייס, אך לוקה על השבועה
7. ובשמו תשבע״לא מצית אמרת״: נאמר ״ובשמו תשבע״, והתורה התירה שבועת אמת. אין מסתבר שילקה אדם על דבר שהותר לו.תשובה: נאמר ובשמו תשבע, ולכן שבועת אמת מותרת
8. ההוא מיבעי ליה״ההוא מיבעי ליה לכדרב״: את ״ובשמו תשבע״ צריך ללמד את דברי רב גידל בשם רב, שנשבעים לקיים מצוות, ״נשבעתי ואקימה״. אין ללמוד ממנו היתר לשבועת אמת.קושיה: הפסוק נצרך ללמד שנשבעים לקיים מצוות
9. מקרא אחר״הכתיב קרא אחרינא״: יש מקרא נוסף, ״ובו תדבק ובשמו תשבע״. שני פסוקים: אחד ללמד על שבועה לקיים מצוות, ואחד על היתר שבועת אמת (רש״י).תשובה: שני פסוקים ובשמו תשבע, אחד לכל ענין
10. אלא למאי אתא״אלא למאי אתא״ הפסוק אם לא תשמר, אם אינו עוסק בשבועת אמת?שאלה: לאיזה ענין בא הפסוק אם לא תשמר?
11. למקלל חבירו״למקלל את חבירו בשם״. הפסוק בא ללמד שהוא לוקה אף שלא עשה מעשה.תשובה: הפסוק בא ללמד על המקלל חבירו בשם
12. ואימא מוציא שם לבטלה״ואימא למוציא שם שמים לבטלה״: אולי הפסוק מלמד שדווקא המוציא שם לבטלה לוקה, ולא המקלל.קושיה: אולי הפסוק למוציא שם לבטלה ולא למקלל
13. מי גרע?״מי גרע מקלל חבירו בשם ממוציא שם שמים לבטלה״? המקלל חמור יותר, כי מלבד שהוציא שם לבטלה גם קילל. אם המוציא לבטלה לוקה, מכל שכן המקלל.תשובה: המקלל חמור מהמוציא לבטלה, ואם הוא לוקה המקלל מכל שכן
14. תיסגי ליה במלקות?מסבירים את הקושיה: אולי הפסוק עוסק במוציא שם לבטלה, ש״תיסגי ליה במלקות״ לכפרה. אבל המקלל חבירו בשם ״קעביד תרתי״, מוציא שם לבטלה ומצער את חבירו, ו״לא תיסגי ליה במלקות״, ולכן אין הפסוק עליו.קושיה: למקלל שני איסורים, אולי מלקות אינה מספיקה
15. לא תקלל חרשדף ד׳התשובה בתחילת דף ד׳: ״לא מצית אמרת, דכתיב לא תקלל חרש״. איסור זה כולל כל קללה, גם קללה בשם ה׳ (רש״י), ולכן למקלל חבירו בשם יש אזהרת לאו, ו״והפלא ה׳״ הוא העונש עליה, שהרי התורה אינה מענישה אלא אם כן הזהירה (רש״י). ״אלא אי אמרת מוציא שם שמים לבטלה — אזהרתיה מהיכא״? למוציא שם לבטלה אין לאו, ולכן אי אפשר להעמיד בו את הפסוק.תשובה: למקלל יש לאו, לא תקלל חרש; למוציא לבטלה אין
16. את ה׳ אלהיך תיראדף ד׳״אלמה לא? והכתיב: את ה׳ אלהיך תירא״! גם למוציא שם שמים לבטלה יש אזהרה: היראה מה׳ כוללת שלא להוציא את שמו לבטלה.קושיה: את ה׳ אלהיך תירא הוא אזהרה למוציא לבטלה
17. אזהרת עשהדף ד׳״ההוא אזהרת עשה הוא״: הפסוק הוא ציווי חיובי ולא לאו, ואזהרת עשה אינה נחשבת אזהרה שמענישים עליה (רש״י: ״ולאו שמה אזהרה״). לכן אין למוציא שם לבטלה אזהרת לאו, והפסוק נשאר במקלל.תשובה: זו אזהרת עשה, ואין מענישים עליה מלקות
18. מסקנהדף ד׳מסקנה: הפסוק ״אם לא תשמר… והפלא ה׳ את מכותך״ עוסק במקלל חבירו בשם, שיש לו אזהרת לאו, והוא לוקה אף שלא עשה מעשה. מכאן הגמרא עוברת לדברי רבי יוסי ברבי חנינא על המקדים תרומה לביכורים, שנלמדים בדף הבא.מסקנה: המקלל חבירו בשם לוקה, מן הפסוק והפלא ה׳

הסוגיה ממשיכה בדף ד׳