כריתות י״א
בשפחה חרופה חיוב האיש והאשה תלוי זה בזה; ובפרק חדש — האם אדם שאומרים לו שאכל חלב מביא חטאת על פי עד, שניים או שתיקה.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את המשנה על שפחה חרופה: קודם מנין שהאשה לוקה והאיש מביא אשם רק כשהיא לוקה, אחר כך מי היא השפחה החרופה לפי שלוש דעות.
אחר כך עוברים לדינים שבהם היא שונה משאר העריות, וביניהם הברייתא של רב ששת, שמתיישבת בהכרה ש״שכבת זרע״ נדרש בביאה.
בסוף הדף מתחיל פרק חדש ובו משנה על אדם שאומרים לו שאכל חלב: מתי מביא חטאת, אשם תלוי או פטור, והגמרא מבררת אם די בעד אחד ומה דין השתיקה.
עמוד א · המשך מדף י׳
מלקות ואשם בשפחה חרופה
→ תחילת הסוגיה בדף י׳בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא שואלת מנין שבשפחה חרופה האשה לוקה והאיש מביא אשם רק כשהיא לוקה, ולומדת זאת מ״בקורת תהיה״ ומסדר הפסוק.
אחר כך רבי יצחק מצמצם את החיוב לשפחה בעולה (״נחרפת״), ורב חסדא דורש פסוק בעזרא על אשם של שפחה חרופה.
- רקעהמשך מדף י׳המשנה (בדף י׳) מנתה במה שפחה חרופה שונה משאר העריות: בה לא השווה את האיש לאשה — היא לוקה והוא לא, והוא מביא אשם והיא לא — ו״שעשה בה את המזיד כשוגג״: גם המזיד מביא אשם, ואילו בשאר עריות רק השוגג מביא חטאת. ולבסוף נחלקו מי היא השפחה: רבי יהודה — חציה שפחה וחציה בת חורין; רבי ישמעאל — שפחה גמורה; רבי אליעזר בן יעקב — רק החצויה, כי שאר העריות מפורשות. עכשיו הגמרא מבררת את דיני המשנה.המשנה: בשפחה היא לוקה, הוא מביא אשם, גם במזיד
- מנלןהגמרא שואלת על הדין שהמשנה הזכירה, שבשפחה חרופה האשה והאיש אינם שווים במלקות: ״מנלן דהיא לקי והוא לא לקי״ — מנין שדווקא האשה לוקה והאיש אינו לוקה?מנין שהאשה לוקה והאיש אינו לוקה?
- ברייתאברייתא דורשת מ״בקורת תהיה״ שהיא לוקה. אפשר היה לחשוב ששניהם לוקים, ולכן נאמר ״תהיה״ — מיעוט שמלמד שהיא לוקה והוא אינו לוקה.בקורת תהיה: היא לוקה, ותהיה ממעט את האיש
- מאי משמעאבל מנין ש״בקורת״ היא בכלל לשון של מלקות?מנין שהמילה בקורת היא לשון מלקות?
- רבי יצחקרבי יצחק: ״בקורת״ הוא קיצור של ״תהא בקראי״ — תהא בקריאה. כשמלקים בבית דין, גדול הדיינין מקרא פסוקים, השני מונה את המכות והשלישי אומר ״הכהו״ (רש״י: הקריאה היא של פסוקי הפורענות).רבי יצחק: בקורת קיצור של תהא בקראי — קוראים בשעת מלקות
- רב אשירב אשי: רמז אחר — ״בביקור תהיה״, כלומר בדיקה: אומדים כמה מכות היא יכולה לקבל, כמו במשנה ״מכות הראויות להשתלש״ — מספר מכות שמתחלק לשלוש.רב אשי: בביקור — אומדים כמה מכות היא יכולה לקבל
- ברייתאתנו רבנן: כשהאשה לוקה — האיש מביא קרבן; כשאין האשה לוקה, כגון שהיא שוגגת, אנוסה או קטנה שאינה בת עונשין — אין האיש מביא קרבן.האיש מביא קרבן רק כשהאשה לוקה
- מנלןמנין לנו שחיוב האיש בקרבן תלוי בכך שהאשה לוקה?מנין שהקרבן של האיש תלוי במלקות האשה?
- רבארבא לומד מן הפסוק בפרשת שפחה חרופה (״והיא שפחה נחרפת לאיש״ ועד ״או חופשה לא נתן לה״), שבו הקרבן של האיש בא אחרי ״בקורת תהיה״ — ומכאן הקשר ביניהם.רבא: סדר הפסוק מקשר את הקרבן למלקות
- מכדיסדר הפסוקרבא מבאר את הלימוד: עד כאן הפסוק מדבר באיש, ולכן היה לו לכתוב מיד ״והביא את אשמו לה׳״ ורק אחר כך ״בקורת תהיה״ על האשה. למה הקדים ״בקורת תהיה״?רבא: למה בקורת תהיה כתוב לפני והביא את אשמו?
- תירוץכך אומר הפסוק: אם ״בקורת תהיה״ — היא לוקה — אז ״והביא את אשמו״; ואם לא תהיה בקורת — לא יביא הוא את אשמו. הסדר מראה שהאשם תלוי במלקות.הסדר מלמד: אם היא לוקה — הוא מביא, ואם לא — לא
- אימאדחיית הלימודאולי אפשר לומר ש״בקורת תהיה״ מיעט רק את האיש מן המלקות, ואילו האשה תלקה ותביא גם קרבן? (רש״י: זה חוזר למשנה שלא השוו אשה לאיש בקרבן.)אולי רק האיש נפטר ממלקות, והאשה לוקה ומביאה קרבן?
- תירוץכתוב ״והביא את אשמו לה׳״ — ״את אשמו״ ולא סתם ״אשם״, לדייק שרק הוא מביא את האשם, ולא היא.את אשמו — רק הוא מביא אשם, לא היא
- רבי יצחקרבי יצחק: האיש חייב אשם רק על שפחה בעולה, שנאמר ״והיא שפחה נחרפת לאיש״ — ״נחרפת״ פירושו שכבר נבעלה.רבי יצחק: אשם רק על שפחה שכבר נבעלה
- מאי משמעומנין ש״נחרפת״ היא לשון של שינוי, שנשתנתה מברייתה ואינה בתולה?מנין שנחרפת פירושו לשון שינוי?
- הוכחהמן הכתוב ״ותשטח עליו הריפות״: ״הריפות״ הן שעורים שנכתשו ונשתנו ממה שהיו. כך גם כאן — השפחה נשתנתה על ידי הביאה (רש״י).הריפות הן שעורים שנכתשו — לשון שינוי
- ואיבעית אימאראיה אחרת למשמעות כתישה ושינוי: ״אם תכתוש האויל במכתש בתוך הריפות״ — פסוק במשלי שמזכיר כתישת ריפות.ראיה נוספת: פסוק במשלי על כתישת ריפות
- רב חסדאבספר עזרא נאמר על בני הכהנים שנשאו נשים נכריות: ״ויתנו ידם להוציא נשיהם ואשמים איל צאן על אשמתם״ — התחייבו לגרש את נשיהן והביאו איל אשם. רב חסדא: ״מלמד שכולן שפחות חרופות בעלו״ — שהרי קרבן אשם על ביאה לא מצאנו אלא בשפחה חרופה, ומכך שהביאו אשם מוכח שבעלו שפחות חרופות.רב חסדא: אנשי עזרא הביאו אשם — סימן שבעלו שפחות חרופות
חשבו לפני שממשיכים
מנין למדים שהמילה ״בקורת״ היא לשון של מלקות?
שתי דרכים: רבי יצחק — ״בקורת״ הוא קיצור של ״תהא בקראי״, כי בבית דין קוראים פסוקים בשעת המלקות. רב אשי — ״בביקור תהיה״, כלומר בדיקה: אומדים כמה מכות היא יכולה לקבל, ״מכות הראויות להשתלש״.
עמוד א · גמרא
איזו היא שפחה חרופה
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא מביאה ארבע שיטות מי היא השפחה החרופה ולמי היא מאורסת.
הגמרא שואלת מנין לרבי ישמעאל ולאחרים שהיא מאורסת לעבד עברי או כנעני — ושניהם לומדים זאת מ״כי לא חופשה״ — ומסבירה במה רבי אלעזר בן עזריה מוסיף על רבי עקיבא.
- ברייתאוהפדהתנו רבנן: נאמר ״והפדה״ — יכול שכולה פדויה? תלמוד לומר ״לא נפדתה״. יכול שלא נפדתה כלל? תלמוד לומר ״והפדה״. שני חלקי הביטוי מגבילים זה את זה.והפדה לא נפדתה: לא כולה פדויה ולא כולה שפחה
- הא כיצדרבי עקיבא: פדויה ואינה פדויה פירושו חציה שפחה וחציה בת חורין, והיא מאורסת לעבד עברי.רבי עקיבא: חצויה, מאורסת לעבד עברי
- רבי ישמעאלרבי ישמעאל: הכתוב מדבר בשפחה כנענית גמורה המאורסת לעבד עברי. ואם כן למה נאמר ״והפדה לא נפדתה״? ״דברה תורה כלשון בני אדם״, שמשתמשים בלשונות כפולים, ואין ללמוד מכאן הלכה.רבי ישמעאל: שפחה גמורה, והכפילות היא לשון בני אדם
- רבי אלעזר בן עזריהרבי אלעזר בן עזריה: כל העריות מפורשות לנו בתורה, ומה שנשאר הוא חציה שפחה וחציה בת חורין ומאורסת לעבד עברי.רבי אלעזר בן עזריה: חצויה, מאורסת לעבד עברי
- אחריםאחרים: ״לא יומתו כי לא חופשה״ — הכתוב מדבר בשפחה כנענית, והיא מאורסת לעבד כנעני.אחרים: שפחה כנענית המאורסת לעבד כנעני
- בשלמא… אלא״לרבי ישמעאל בשלמא״ — את ״והפדה לא נפדתה״ הוא מסביר כלשון בני אדם; אבל מנין לו שהיא מאורסת דווקא ״לעבד עברי״? רש״י מסביר מדוע השאלה רק עליו: לרבי עקיבא, השפחה חציה בת חורין, ולכן הקידושין תופסים בה והיא ודאי מאורסת לישראל; והישראל הוא עבד עברי, שרבו מוסר לו שפחה גם בעל כורחו, ולא עבד כנעני, שהחצויה אסורה לו. אבל לרבי ישמעאל היא שפחה גמורה — ושפחה גמורה מותרת לגמרי דווקא לעבד כנעני, יותר מלעבד עברי. אז אולי הכתוב מדבר במאורסת לעבד כנעני?רבי ישמעאל: שפחה גמורה מותרת לכנעני — מנין שמאורסת לעברי?
- תירוץנאמר ״כי לא חופשה״, ומכלל זה למדים שהאיש שלו היא מאורסת חופשי — עבד עברי שאינו קנוי לבעליו כעבד כנעני.כי לא חופשה — מכלל שהוא חופשי, עבד עברי
- קושיהשיטת רבי אלעזר בן עזריה היא בדיוק שיטת רבי עקיבא — למה הובאו דבריו בנפרד?רבי אלעזר בן עזריה הוא כרבי עקיבא — למה בנפרד?
- שאניהוא אמר זאת לרבי ישמעאל: בדרך כלל אני מסכים שדברה תורה כלשון בני אדם, אבל כאן שונה — הכתוב כבר אמר ״כי לא חופשה״, ולכן ״והפדה לא נפדתה״ מיותר ובא ללמד שהיא חציה שפחה וחציה בת חורין.לרבי ישמעאל: כאן הכפילות מיותרת, ולכן באה ללמד חצויה
- בשלמא… אלאלדעת אחרים, ש״והפדה לא נפדתה״ הוא לשון בני אדם — מנין להם שהיא מאורסת דווקא לעבד כנעני?מנין לאחרים שהיא מאורסת לעבד כנעני?
- תירוץאמר קרא ״כי לא חופשה״: אם אינו עניין לה, שהרי למדנו עליה כבר מ״והפדה לא נפדתה״ — תנהו עניין לאיש שלו היא מאורסת, שאינו חופשי אלא עבד כנעני.כי לא חופשה — אם לא עליה, אז עליו: עבד כנעני
עזרים — טבלת שיטות
שפחה חרופה בברייתא
| השפחה | מאורסת ל | מקור | |
|---|---|---|---|
| רבי עקיבא | חציה שפחה וחציה בת חורין | עבד עברי | והפדה לא נפדתה |
| רבי ישמעאל | שפחה כנענית גמורה | עבד עברי | כי לא חופשה — מכלל שהוא חופש |
| רבי אלעזר בן עזריה | חציה שפחה וחציה בת חורין | עבד עברי | והפדה מיותר אחרי כי לא חופשה |
| אחרים | שפחה כנענית גמורה | עבד כנעני | כי לא חופשה — תנהו ענין לדידיה |
עמוד א–ב
קטן, ישן ושלא כדרכה בשפחה חרופה
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה מציינת שבשפחה חרופה אין הדינים שווים לשאר עריות. הגמרא מסבירה שהגדול פטור כשהשני קטן או ישן, כי חיוב האיש והאשה מוקשים.
לאחר מכן מקשה רב ששת על ברייתא, ומתיישבת בכך ש״שכבת זרע״ כתוב.
- משנהכל עריותהמשנה ממשיכה במה ששפחה חרופה שונה משאר עריות. בשאר עריות כל אחד נידון לעצמו: אחד גדול ואחד קטן — הקטן פטור (אינו בן עונשין) והגדול חייב; אחד ער ואחד ישן — הישן פטור כי הוא אנוס, והער חייב; אחד שוגג ואחד מזיד — השוגג מביא חטאת והמזיד חייב כרת. בשפחה חרופה אינו כן, כי חיובו תלוי בחיובה: אם הוא מזיד והיא שוגגת — שניהם פטורים, כי היא אינה לוקה; ואם הוא שוגג והיא מזידה — היא לוקה והוא מביא אשם (רש״י).בשאר עריות הקטן והישן פטורים; שוגג חטאת ומזיד כרת
- קושיהקטןהמשנה אומרת בשאר עריות ״קטן פטור״, ומכאן שבשפחה חרופה אפשר היה להבין שהקטן חייב. ״והכא חייב קטן״ — וכי יש בשפחה חרופה חיוב לקטן?האם בשפחה חרופה הקטן חייב?
- רב יהודהרב יהודה: כך שנויה המשנה — בשאר עריות הקטן פטור והגדול חייב, ואילו כאן גם הגדול פטור, ״מאי טעמא דהא מקשיין אהדדי״: הפסוק מקשר את חיוב האיש לחיוב האשה, ולכן אם האחד פטור גם השני פטור.בשפחה חרופה גם הגדול פטור, כי חיובם תלוי זה בזה
- קושיהישןהמשנה אומרת בשאר עריות ״אחד ניעור ואחד ישן״ — הישן פטור. ״וכאן ישן נמי חייב״? וכי בשפחה חרופה גם הישן חייב? והלא הוא אנוס.האם בשפחה חרופה הישן חייב?
- רב יהודה אמר רברב יהודה אמר רב: בשאר עריות הישן פטור והניעור חייב, וכאן אפילו הניעור פטור, כי הם מוקשים זה לזה — אם האחד אינו חייב גם השני פטור.בשפחה חרופה אפילו הניעור פטור, כי חיובם תלוי
- ברייתא לפני רב ששתתנא (השונה ברייתות) שנה לפני רב ששת: ״עשו גומר כמערה, מתכוין כשאין מתכוין, כדרכה כשלא כדרכה, ניעור כישן״.הברייתא: עשו גומר כמערה, מתכוין כאינו מתכוין, ועוד
- קושיהגומר ומערהרב ששת שואל: אם הברייתא עוסקת בשפחה חרופה, למה ״עשו גומר כמערה״? הרי בשפחה גומר חייב ומערה אינו חייב — וכתוב ״שכבת זרע״, שרק ביאה שמסתיימת בה חייבת (רש״י).בשפחה גומר חייב ומערה לא — איך עשאום שווים?
- קושיהמתכויןועוד: ״מתכוין כשאינו מתכוין״ — אם היא מתכוונת היא מתחייבת מלקות, ואם לא — אינה מתחייבת, שהרי מלקות רק במזיד.בשפחה מתכוין חייב ואינו מתכוין פטור — איך שווים?
- קושיהכדרכהוכן ״כדרכה כשלא כדרכה״: כדרכה בשפחה חרופה חייב, ושלא כדרכה לא — כי ״שכבת זרע״ כתיב, ביאה שיש בה כדי להוליד.כדרכה חייב ושלא כדרכה פטור — איך שווים?
- קושיהניעורומה פירוש ״ניעור כישן״? הישן פטור והניעור חייב, ולכן אי אפשר להסביר את הברייתא בשפחה חרופה.ניעור חייב וישן פטור — איך עשאום שווים?
- קושיהשאר עריותואם הברייתא עוסקת בשאר עריות — ״עשו גומר כמערה״? בשאר עריות גם המערה חייב, ומה חידוש יש בהשוואת הגומר אליו?ואם הברייתא על שאר עריות — גם שם הלשון תמוהה
- איפכא״איפכא איבעי ליה למיתני״ — היה עליו לשנות את ההפך: שעשו את המערה כגומר ואת שלא כדרכה ככדרכה, כי בעריות כתוב משכבי אשה, ולכן גם העראה וגם שלא כדרכה חייבים. החידוש הוא בהם, לא בגומר שחיובו פשוט (רש״י).בעריות היה צריך: מערה כגומר, שלא כדרכה ככדרכה
- איסמייההתנא שואל: אמחק את הברייתא? רב ששת אומר: לא, אלא כך שנויה — עשו גומר שלא כדרכה בשפחה חרופה, שאינו חייב, כמערה כדרכה, שגם הוא פטור, כי ״שכבת זרע״ כתיב.גומר שלא כדרכה פטור כמו מערה כדרכה — שכבת זרע
- תיקוןמתכויןוכן מתכוין שלא כדרכה בשפחה פטור כמו אינו מתכוין, כי ״שכבת זרע״ כתיב וביאה שלא כדרכה אינה ראויה להוליד.מתכוין שלא כדרכה בשפחה פטור כאינו מתכוין
- תיקוןניעורוכן ניעור שלא כדרכה בשפחה פטור כמו ישן, מאותו טעם: ״שכבת זרע״ כתיב.ניעור שלא כדרכה בשפחה פטור כישן
- מסקנה״נמצא מתכוין והמערה בשפחה״ — מי שהערה בשפחה בכוונה פטור, כמו מי שאינו מתכוין בשאר עריות (רש״י); ישן כדרכה בשפחה — פטור כמו ישן בעריות; וניעור שלא כדרכה בשפחה — פטור כמו ישן בכל העריות. כל השוואה בברייתא מעמידה מקרה שבשאר עריות היה חייב כנגד מקרה פטור, ומלמדת שבשפחה, שנאמר בה ״שכבת זרע״, הוא פטור. כך הברייתא מתיישבת.בשפחה מערה מתכוין וניעור שלא כדרכה פטורים, כאנוס בעריות
- סיום הפרקכאן מסתיים הפרק ״ארבעה מחוסרי כפרה״ בהדרן, ואחריו מתחיל הפרק הבא.סוף הפרק, ופרק חדש מתחיל
חשבו לפני שממשיכים
מדוע אי אפשר לפרש את הברייתא של רב ששת בשאר עריות?
כי בשאר עריות כתוב משכבי אשה, ולכן העראה ושלא כדרכה חייבים כמו גמירה כדרכה. אם כן היה צריך לשנות ״איפכא״ — שעשו את המערה כגומר — שבגומר פשוט שחייב (רש״י).
עמוד ב · משנה
אמרו לו אכלת חלב
בקצרה — על מה הסוגיה
פרק חדש עוסק בהוכחת חטא על ידי עדים. המשנה מפרטת מתי מביא חטאת, מתי אשם תלוי, ומתי פטור, ובמחלוקת רבי מאיר וחכמים על שני עדים שהוא מכחיש. בסוף נוספים שני חומרים בכמות המינים.
- משנהאמרו לואמרו לאדם ״אכלת חלב״ — הוא מביא חטאת (אם שוגג), כי הודע לו חטאו. עד אומר אכל ועד אומר לא אכל, או אשה אומרת אכל ואשה אומרת לא אכל — העדות נחלקת והחטא בספק, ולכן מביא אשם תלוי. עד אחד אומר אכל והאיש עצמו אומר לא אכלתי — פטור.מביא חטאת על אמרו לו; בספק אשם תלוי; עד והוא מכחיש — פטור
- רבי מאירשני עדים אומרים אכל והוא אומר לא אכלתי — רבי מאיר מחייב אותו חטאת.שני עדים והוא מכחיש: רבי מאיר מחייב חטאת
- קל וחומררבי מאיר: אם שני עדים יכולים להביא אדם לידי מיתה חמורה (כגון שהעידו שהרג) גם כשהוא מכחישם, לא יביאוהו לידי קרבן קל?רבי מאיר: מי שנהרג בשנים, ודאי חייב קרבן בשנים
- תשובת חכמיםאמרו לו חכמים: בקרבן אי אפשר לחייבו נגד דבריו, שכן אילו רצה לומר ״מזיד הייתי״ היה פטור מקרבן.חכמים: הוא יכול לטעון מזיד הייתי, ופטור
- חומר במינים הרבהאכל חלב וחלב בהעלם אחת — חטאת אחת בלבד. אכל חלב, דם, פיגול ונותר בהעלם אחת — חייב על כל אחד. זה חומר במינים הרבה מבמין אחד.כמה מינים בהעלם אחד: חטאת על כל מין
- חומר במין אחדויש חומר במין אחד: אם אכל חצי זית וחזר ואכל חצי זית בהעלם אחת — ממין אחד חייב (כי אכל כזית), משני מינים פטור (כי לא אכל שיעור מאחד).חצי זית וחצי זית: ממין אחד חייב, משני מינים פטור
עמוד ב · גמרא
אמרו לו: שנים, אחד, שתיקה או הכחשה
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מדייקת שאמרו לו הם שנים, ושואלת מה קורה בשתיקה. יש סתירה עם ההלכה האמצעית, והיא מתורצת בשיטת רבי מאיר.
בלשון אחרת, ״אמרו״ הוא אפילו עד אחד, והכל מסתיים בכך שהברייתא מחייבת את השותק מול עד אחד.
- מאי אמר להוןבמשנה נאמר ״אמרו לו אכלת חלב״ — ״אמרו״ בלשון רבים, שנים. ואם כך, הוא מה אמר להם? אם שתק ולא הכחישם, יוצא שרק על שתיקה מול שנים מביא חטאת, אבל על שתיקה מול אחד לא.אמרו לו הם שנים; האם שתק, ואז אחד לא מחייב?
- קושיהמציעתאאבל ההלכה האמצעית אומרת ״עד אומר אכל והוא אומר לא אכלתי״ פטור. הטעם הוא שהוא מכחיש; אם שתק היה חייב — וכל שכן מול שנים. ואם כן יש סתירה.מציעתא: אם הכחשה פוטרת עד אחד, שתיקה מחייבת אחד
- תירוץהרישא עוסקת בדקמכחיש להו — שהוא מכחיש את שני העדים, והיא שיטת רבי מאיר, ״הכחשה דבי תרי לאו הכחשה״. לחכמים הוא פטור.הרישא מכחיש שנים — רבי מאיר, ולחכמים פטור
- מאי קמשמע לןומה חידוש בכך? הרי הסיפא אומרת זאת במפורש.מה חידוש ברישא, אם הסיפא אומרת זאת?
- קמשמע לןהחידוש: דין הרישא הוא מחלוקת רבי מאיר וחכמים, והוא עוסק במי שמכחיש אותם.החידוש: הרישא מחלוקת רבי מאיר וחכמים, במכחיש
- איכא דאמרילישנא אחרינא: גם ״אמרו לו״ נאמר על עד אחד, כמו במשנת האשה שהלך בעלה למדינת הים, ״ובאו ואמרו לה מת בעליך״ ונישאת ובא בעלה — תצא מזה ומזה, ושם ההלכה שדי בעד אחד.אמרו לו נאמר גם על עד אחד, כמו באשת איש שבעלה בא
- ממאיממה אתה יודע שהמשנה האחרת מדברת בעד אחד?מנין שבמשנת האשה מדובר בעד אחד?
- סיפאמהסיפא: ״נישאת שלא ברשות״ מותרת לחזור לו — שלא ברשות בית דין ועד אחד, כי היו לה שני עדים והיא אנוסה.הסיפא נישאת שלא ברשות — בלי בית דין ועד אחד
- מסקנהמכלל זה, הרישא היא ברשות בית דין ובעד אחד, ובכל זאת נאמר שם ״אמרו״. אם כן גם במשנתנו ״אמרו לו״ משמע אפילו עד אחד.אמרו משמע אפילו עד אחד, וחטאת גם מעד אחד
- קושיהמכחישועתה — הוא מה אמר? אם הוא מכחיש את העד, וכי יביא חטאת? והרי באמצעית ״עד אחד אומר אכל והוא אומר לא אכלתי״ פטור.אם הוא מכחיש עד אחד — איך מביא חטאת?
- קושיהשותקואם הוא שותק — מן האמצעית שמע מינה: טעם הפטור הוא שמכחיש, אבל שותק — חייב. ולא היינו צריכים את הרישא.אם שותק — מהאמצעית כבר למדנו שחייב
- תירוץלעולם שהוא שותק, והמשנה כך שנויה: אמרו לו, אפילו עד אחד — מביא חטאת. ״במה דברים אמורים דשתיק״; אבל אם מכחיש — פטור. האמצעית מפרשת את הרישא.הרישא בשותק; האמצעית אומרת: במכחיש פטור
- מדאורייתאומן התורה מנין שכשאינו מכחיש את העד הוא חייב חטאת?מנין מן התורה שהשותק חייב חטאת?
- ברייתאתנו רבנן: ״או הודע אליו חטאתו״ — מעצמו ולא שיודיעוהו אחרים. יכול שאין חייב אפילו אין מכחישן? תלמוד לומר ״או הודע אליו״ — מכל מקום.או הודע אליו — מכל מקום חייב אם אינו מכחיש
- במאי עסקינןבמה עוסקת הברייתא? אם בשנים — וכי שנים ואינו מכחישן צריך קרא לחייבו?אם בשנים — אין צורך בפסוק לחייבו
- שמע מינהדף י״באלא ודאי היא בעד אחד, ושונה שכשאינו מכחישו הוא נאמן — שמע מינה: שתיקה מול עד אחד מחייבת.הברייתא בעד אחד: שותק מחייב — שמע מינה
חשבו לפני שממשיכים
איך מוכיחה לשון ״איכא דאמרי״ שגם ״אמרו לו״ נאמר על עד אחד?
מהמשנה של האשה שהלך בעלה: הרישא ״ובאו ואמרו לה מת בעליך״, והסיפא ״נישאת שלא ברשות״ — כלומר בלי בית דין ועד אחד. מכלל זה הרישא ברשות בית דין ובעד אחד, ובכל זאת כתוב ״אמרו״.
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.