ברכות ח׳

עת רצון — תפילה בציבור

1. רקעבדף הקודם רב נחמן לא בא לבית הכנסת, ור׳ יצחק הציע לו דרכים להתפלל עם הציבור. רב נחמן שאל מה הטעם בכל הטרחה, ור׳ יצחק השיב לו בשם ר׳ יוחנן משום רשב״י: שעת התפילה בציבור היא ״עת רצון״. עכשיו מובא המקור לכך מן הכתובים, ואחריו מקורות נוספים.רקע: תפילה בציבור היא עת רצון, ועכשיו מבררים מניין זה.
2. הפסוקהכתוב ״ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון״ מלמד שיש זמן מיוחד שבו התפילה רצויה. הגמרא קובעת: זו ״בשעה שהצבור מתפללין״, כי הקב״ה אינו משיב ריקם את פני הציבור (רש״י: מכאן שיש שעה של רצון).עת רצון בפסוק היא שעה שהציבור מתפלל
3. מקורר׳ יוסי ברבי חנינא לומד זאת מפסוק אחר בישעיהו: ״כה אמר ה׳ בעת רצון עניתיך״. הפסוק מלמד שיש ״עת רצון״ שבה ה׳ עונה, והוא נאמר לכלל העם. לפי שטיינזלץ למדים מכאן שתפילת הרבים נענית.ר׳ יוסי: ״בעת רצון עניתיך״ — תפילת הרבים נענית
4. מקורר׳ אחא ברבי חנינא לומד מאיוב: ״הן אל כביר ולא ימאס״ — ה׳ אינו מואס בתפילת הציבור הגדול (רש״י: תפילת הרבים). ומוסיף את תהילים: ״כי ברבים היו עמדי״ — התפילה נענתה משום שעמדו יחד להתפלל.ר׳ אחא: ה׳ לא ימאס תפילת רבים, ״ברבים היו עמדי״
5. תניא נמי הכיברייתא באותו כיוון, אך ר׳ נתן מפרש שדברי הפסוק הם דברי הקב״ה: כל ״העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור״ — מעלה אני עליו כאילו פדאני, לי ולבני, מבין אומות העולם. רש״י: תורה נקראת ״שלום״ (״וכל נתיבותיה שלום״), וגמילות חסדים מביאה אהבה ושלום — ולכן ״פדה בשלום״.ר׳ נתן: תורה, חסד ותפילה בציבור — כאילו פדה אותי

שכן רע, זקני בבל ושני פתחים

1. ריש לקישמי שיש בית כנסת בעירו ואינו נכנס להתפלל בו נקרא ״שכן רע״. הוא דורש את ירמיהו: ״שכני הרעים הנוגעים בנחלה״ — הוא רק נוגע במקום התפילה ואינו נכנס אליו.בעיר עם בית כנסת וללא כניסה — ״שכן רע״
2. עונשולא עוד, אלא גורם גלות לו ולבניו: ״הנני נותשם מעל אדמתם״.מי שאינו נכנס גורם גלות לעצמו ולבניו
3. תמיההאמרו לר׳ יוחנן שיש זקנים רבים בבבל. הוא תמה: ״למען ירבו ימיכם״ נאמר על האדמה, ומשמע שבחוץ לארץ לא — אז במה זכו?ר׳ יוחנן: הבטחת אריכות ימים לארץ ישראל, איך בבבל?
4. תירוץכשאמרו לו שהם ״מקדמי ומחשכי״ לבית הכנסת (רש״י: שחרית וערבית, מאריכים שם), אמר: זה מה שהועיל להם.משכימים ומעריבים לבית הכנסת — זה מאריך ימים
5. ריב״להדבר מתאים למה שאמר ר׳ יהושע בן לוי לבניו: השכימו והעריבו והיכנסו לבית הכנסת ״כי היכי דתורכו חיי״, כדי שתאריכו ימים.ריב״ל לבניו: השכימו והעריבו כדי להאריך ימים
6. מאי קראר׳ אחא ברבי חנינא שואל מהו הכתוב שמלמד זאת.מה המקור לכך שהשכמה לבית הכנסת מאריכה ימים?
7. מקורמשלי: ״לשקוד על דלתתי יום יום״, ואחריו ״כי מצאי מצא חיים״ — מי שמקפיד על בית הכנסת תמיד, מוצא חיים.הפסוק ״שוקד על דלתותי״ ואחריו ״מצא חיים״
8. רב חסדארב חסדא: לעולם יכנס אדם ״שני פתחים״ בבית הכנסת ואחר כך יתפלל — על פי ״מזוזות פתחי״ בלשון רבים.רב חסדא: להיכנס שני פתחים לפני התפילה
9. קושיה״שני פתחים סלקא דעתך?!״ — ומה אם יש בבית הכנסת פתח אחד בלבד?קושיה: ומה אם יש רק פתח אחד?
10. תיקוןאלא אימא ״שיעור שני פתחים״: רש״י — ייכנס פנימה ולא ישב ליד הפתח, שלא יראה כמי שהבית כבד עליו וממהר לצאת.הכוונה לשיעור שני פתחים פנימה, לא ממש שני פתחים

״לעת מצא״ — על מה מתפללים

1. ר׳ חנינא״לעת מצא״ — זו אשה, כמו שנאמר ״מצא אשה מצא טוב״. יש להתפלל שימצא אדם אשה טובה.ר׳ חנינא: ״לעת מצא״ — למצוא אשה טובה
2. מנהג המערבבמערב (ארץ ישראל), כשאדם נושא אשה, שואלים אותו: ״מצא או מוצא״? ״מצא אשה מצא טוב״ (טובה), או ״ומוצא אני מר ממות את האשה״ (קהלת)?בארץ ישראל שואלים חתן: ״מצא״ או ״מוצא״
3. ר׳ נתן״לעת מצא״ — זו תורה, כי ״כי מצאי מצא חיים״. זו העת שבה מחפשים תורה, וזו המציאה הראויה.ר׳ נתן: ״לעת מצא״ — תורה
4. רב נחמן בר יצחק״לעת מצא״ — זו מיתה, שנאמר ״למות תוצאות״. ראוי להתפלל שתהיה יציאה מן העולם בשלווה (רש״י: מיתה יפה ונחה).רנב״י: ״לעת מצא״ — מיתה קלה
5. תניא נמי הכיברייתא: ״תשע מאות ושלשה מיני מיתה״ נבראו, כי ״תוצאות״ בגימטריא כך. הרמז מחזק את הפירוש שהפסוק עוסק במיתה.ברייתא: תשע מאות ושלוש מיתות, ״תוצאות״ בגימטריא
6. קשה וקלההקשה מכולן היא אסכרא (רש״י: מחלה בגרון), והנוחה — נשיקה. אסכרא דומה לקוץ בצמר שנתלש אחורה ומוציא איתו את הצמר; נשיקה כמו להוציא שערה מחלב.הקשה במיתות — אסכרא, הנוחה — נשיקה
7. איכא דאמרייש אומרים שאסכרא דומה ל״פיטורי בפי ושט״ — חבלים הנדחסים בדוחק בנקב צר, שמשיכתם גורמת יסורים (רש״י).תיאור אחר של אסכרא: חבלים הנדחסים בנקב צר
8. ר׳ יוחנןר׳ יוחנן: ״לעת מצא״ — זו קבורה. כלומר, יתפלל אדם שיזכה להיקבר בכבוד ובשלום, כפי שראוי.ר׳ יוחנן: ״לעת מצא״ — קבורה
9. מאי קראר׳ חנינא מביא מקור: ״ישישו כי ימצאו קבר״ — יש מצבים שבהם אדם שש למצוא קבר.ר׳ חנינא: ״כי ימצאו קבר״ תומך בקבורה
10. פתגםרבה בר רב שילא: כך אומרים אנשים — יבקש אדם רחמים אפילו עד ״זיבולא בתרייתא״ (רש״י: עד הרגבים האחרונים בכיסוי הקבר) שיהיה שלום.פתגם: מבקשים רחמים עד רגב העפר האחרון
11. מר זוטרא״לעת מצא״ — זה ״בית הכסא״. כמו שלא הייתה מערכת ניקוז, צריך היה אדם לצאת רחוק (רש״י: בבבל הקרקע מצולת מים), ולכן ראוי להתפלל שימצא מקום קרוב.מר זוטרא: ״לעת מצא״ — בית הכסא
12. במערבאבמערב אמרו: פירושו של מר זוטרא ״עדיפא מכלהו״ — עדיף מכל הפירושים. הגמרא אינה מנמקת; שטיינזלץ מציין שבמקרא בית הכסא נקרא ״מוצאות״ (מלכים ב י, כז).במערב: פירוש מר זוטרא עדיף מכולם

ארבע אמות של הלכה

1. בקשהרבא מבקש מרפרם בר פפא שיאמר דברים מעולים ששמע בשם רב חסדא ״במילי דבי כנישתא״ — בעניין בית הכנסת.רבא מבקש דברי רב חסדא על בית הכנסת
2. רב חסדא״אוהב ה׳ שערי ציון מכל משכנות יעקב״: ה׳ אוהב שערים המצוינים בהלכה (רש״י: ״ציון״ — מסומנים) יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות, שאינם עוסקים בהלכה.ה׳ אוהב שערי הלכה יותר מבתי כנסת ומדרש
3. עולאבהמשך לכך ר׳ חייא בר אמי בשם עולא: מיום שחרב בית המקדש אין לקב״ה בעולמו אלא ״ארבע אמות של הלכה״.מאז החורבן — רק ארבע אמות של הלכה לקב״ה
4. אבייאביי: בתחילה למד בבית והתפלל בבית הכנסת. אחרי ששמע את דברי עולא, התפלל רק ״היכא דגריסנא״ — במקום שלמד.אביי: אחרי דברי עולא התפלל רק במקום לימודו
5. ר׳ אמי ור׳ אסיאף על פי שהיו בטבריא שלושה עשר בתי כנסת, התפללו ״ביני עמודי״ (רש״י: שבית המדרש נשען עליהם) היכא דגרסי.ר׳ אמי ור׳ אסי התפללו במקום לימודם בלבד

יגיעת כפיים ומגורים ליד הרב

1. עולאגדול הנהנה מיגיעו מירא שמים. בירא שמים כתוב ״אשרי איש ירא את ה׳״ בלבד, ובנהנה מיגיעו: ״אשריך וטוב לך״ — אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא.עולא: הנהנה מיגיעו גדול מירא שמים — ״אשריך וטוב לך״
2. עולאלעולם ידור אדם ״במקום רבו״, כי הרב מונע אותו מעבירה. הראיה: שמעי בן גרא היה, לפי המסורת, רבו של שלמה, וכל זמן שהיה חי ״לא נשא שלמה את בת פרעה״. במקרא הנישואים נזכרים מיד אחרי מיתת שמעי (רש״י), כלומר רק כשהרב כבר לא היה, נשא אותה.עולא: לגור במקום הרב מונע עבירה, כמו שמעי ושלמה
3. קושיה״והתניא אל ידור!״ — והרי ברייתא אומרת שלא ידור במקום רבו.קושיה: ברייתא אומרת שלא לגור במקום הרב
4. תירוץ״לא קשיא״: מי שכפוף לרבו ומקבל תוכחה — ידור אצלו. מי שאינו כפוף ובא לקטטה — ירחק, ויעבור אולי בשוגג ולא במזיד (רש״י).לא קשיא: כפוף לרבו — ידור; אינו כפוף — ירחק

המניח ספר תורה ויוצא

1. ר׳ אמיהכתוב ״ועוזבי ה׳ יכלו״ מכוון למי שמניח ספר תורה (בשעה שקוראים בו) ויוצא — הוא נראה כבורח מדבר ה׳.ר׳ אמי: היוצא בשעת קריאת התורה נחשב עוזב ה׳
2. מעשה ר׳ אבהור׳ אבהו היה יוצא ״בין גברא לגברא״ — כאשר מסיימים עולה אחד וסוגרים את הספר לפני הבא אחריו, אין זה ביזוי.ר׳ אבהו יצא בין עולה לעולה — אין ביזוי
3. שאלהרב פפא שואל: ״בין פסוקא לפסוקא״ מהו? נהגו להפסיק בין פסוק לפסוק לתרגום; האם מותר לצאת אז?רב פפא: האם מותר לצאת בין פסוק לפסוק?
4. תיקותיקו — לשאלה אין תשובה.השאלה נשארת ללא הכרעה — תיקו
5. רב ששתרב ששת היה מחזיר פניו מהספר ולומד משנתו (רש״י), ואמר: ״אנן בדידן ואינהו בדידהו״ — אנו בלימודנו והם בקריאתם. אין זה עזיבת ה׳.רב ששת למד בשעת הקריאה — עסק בתורה, לא עזב

להשלים פרשיות עם הציבור

1. ר׳ אמילעולם ישלים אדם פרשיותיו ״עם הצבור״: כל שבוע את פרשת השבת, שנים מקרא ואחד תרגום (רש״י: כל שבת ושבת).לקרוא עם הציבור את פרשת השבוע, שנים מקרא ואחד תרגום
2. אפילו עטרותגם בפסוק כ״עטרות ודיבן״ (רש״י: שאין בו תרגום), ושכרו — הארכת ימים ושנים.גם בפסוקי שמות מקומות — ושכר: אריכות ימים
3. רב ביבירב ביבי בר אביי חשב לקרוא פרשיות כל השנה ״במעלי יומא דכפורי״, כשהיה פנוי יותר.רב ביבי רצה להשלים כל הפרשיות בערב יוה״כ
4. קושיה מהכתובחייא בר רב מדפתי שנה לו: כתוב ״ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב״.חייא: ״ועניתם בתשעה לחדש״ — מדוע בתשעה?
5. תמיהה״וכי בתשעה מתענין?!״ והלא מתענים בעשרה!וכי מתענים בתשעה? הרי מתענים בעשרה
6. תירוץהכתוב מעלה על האוכל והשותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי. לכן ערב יום הכיפורים הוא לאכילה, לא לקריאת פרשיות (רש״י: הכנה לענוי).האוכל בתשיעי נחשב כמתענה — ערב יוה״כ לאכילה
7. הקדמהרב ביבי חשב אז להקדים את הפרשיות (רש״י: לקרוא כולן בשבוע אחד או שניים).רב ביבי רצה להקדים את הקריאה לשבוע או שניים
8. סבאזקן אחד: ״תנינא — ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר״. הקריאה צריכה להיות עם הציבור בזמנה.הזקן: שנינו — לא להקדים ולא לאחר
9. ריב״לכך אמר ריב״ל לבניו: השלימו פרשיותיכם עם הציבור, ״שנים מקרא ואחד תרגום״.ריב״ל לבניו: להשלים פרשיות עם הציבור
10. הורידיםועוד עצה: הזהרו בשחיטת הורידין כשיטת ר׳ יהודה, שאין שחיטת עוף שלמה עד שחותך גם אותם, כדי שיצא כל הדם (רש״י: בעוף, שצולים אותו שלם).ריב״ל: בשחיטת עוף לחתוך גם הורידים, שיצא הדם
11. זקן ששכחהזהרו בכבוד ״זקן ששכח תלמודו מחמת אונסו״ (רש״י: מחלה או דוחק מזונות), כי ״לוחות ושברי לוחות מונחות בארון״.ריב״ל: לכבד זקן ששכח תלמודו — כשברי לוחות

עצות רבא לבניו

1. רבארבא לבניו: כשאתם חותכים בשר, ״אל תחתכו על גב היד״.רבא: אל תחתכו בשר על גב היד
2. סכנה״איכא דאמרי״ משום סכנה — שלא יחתוך את ידו (רש״י: שלא יקוץ ידו).טעם אחד: סכנה שיחתוך את היד
3. קלקול סעודהויש אומרים משום ״קלקול סעודה״: אפילו חבורה קטנה תוציא דם שילכלך את המאכל וימאיס את המסובים (רש״י).טעם שני: קלקול סעודה — הדם ילכלך את המאכל
4. שתי עצותעוד עצה: ״אל תשבו על מטת ארמית״, ו״אל תעברו אחורי בית הכנסת״ בשעה שהציבור מתפלל.רבא: לא לשבת על מטת ארמית ולא לעבור אחורי בית הכנסת
5. פירוש אאיכא דאמרי: לא תגנו (תשנו) בלא קריאת שמע — מי שישן כך כמו יושב על מיטת גוי (רש״י).פירוש: לא לישון בלי קריאת שמע
6. פירוש בואיכא דאמרי: ״דלא תנסבו גיורתא״ — שלא תשאו גיורת.פירוש: שלא לשאת גיורת
7. פירוש גואיכא דאמרי: ״ארמית ממש״ — כפשוטו, שלא לשבת על מיטת גויה.פירוש: כפשוטו, מיטת ארמית ממש
8. מעשה רב פפאתימוכין לפירוש הפשוט: רב פפא הלך לארמית, והיא הוציאה לו מטה. הוא ביקש שתגביה — ומצא תינוק מת. רש״י: רצתה להעליל שישב והרגו. ״מכאן אמרו חכמים״: אסור לישב על מטת ארמית.מעשה רב פפא: תינוק מת מתחת למצעים — סכנת עלילה
9. אחורי בית הכנסתהעצה האחרונה ״מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי״, שאמר: אסור לאדם לעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהציבור מתפלל (רש״י: נראה כמבריח עצמו מפתח בית הכנסת).ריב״ל: אסור לעבור אחורי בית הכנסת בשעת תפילת ציבור
10. אביי: פתחאביי: לא אמרנו אלא אם ״ליכא פתחא אחרינא״; אם יש פתח אחר, יחשבו שייכנס משם.אביי: אם יש פתח אחר — אין איסור
11. אביי: בית כנסתוגם רק אם ״ליכא בי כנישתא אחרינא״; אם יש בעיר בית כנסת נוסף — אין איסור.אביי: אם יש בית כנסת אחר בעיר — מותר
12. אביי: סימניםוגם רק אם ״לא דרי טונא ולא רהיט ולא מנח תפילין״; אחד מאלו מראה שאין בו זלזול (טרוד במלאכתו, או אימת שמים עליו).אביי: נושא משא, רץ או עם תפילין — מותר

אוהב אני את המדיים והפרסיים

1. ר׳ עקיבאר׳ עקיבא אוהב את המדיים בשלושה דברים: חותכים בשר ״על גבי השולחן״, נושקים ״על גב היד״ (רש״י: נושק את ידו של חברו, דרך חשיבות), ויועצים בשדה (רש״י: אזנים לכותל).ר׳ עקיבא: מדיים — חותכים על השולחן, נושקים על היד, יועצים בשדה
2. מאי קראהרב אדא בר אהבה שואל: מה המקור להתייעצות בשדה?רב אדא: מה המקור ליעוץ בשדה?
3. מקור״וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה״ — שם התייעץ איתן.יעקב קרא לרחל וללאה לשדה להתייעץ
4. רבן גמליאלרבן גמליאל אוהב את הפרסיים בשלושה דברים: צנועים באכילה, בבית הכסא ו״בדבר אחר״ (רש״י: תשמיש).רבן גמליאל: פרסיים צנועים באכילה, בבית הכסא ובתשמיש
5. רב יוסףאחרי השבחים מובא צד אחר: רב יוסף שנה על הפסוק ״אני צויתי למקדשי״ שאלו הפרסיים, ״המקודשין ומזומנין לגיהנם״. ״מקודשים״ פירושו מיועדים: הפסוק עוסק בכך שה׳ ציווה את מלכי פרס ומדי לבוא ולהשחית את בבל (רש״י). הם שליחי ה׳, ובכל זאת מזומנים לגיהנם.רב יוסף: הפרסיים מזומנים לשליחות ה׳, וגם לגיהנם

קריאת שמע אחרי עמוד השחר

1. הלכהרב יהודה בשם שמואל: ״הלכה כרבן גמליאל״ — זמן קריאת שמע של ערבית עד עלות השחר.הלכה כרבן גמליאל: ק״ש של ערבית עד עלות השחר
2. ר״ש בן יוחיר״ש בן יוחי: פעמים שאדם קורא קריאת שמע ״שתי פעמים בלילה״, אחת לפני עמוד השחר ואחת אחריו, ויוצא בהן חובת יום ולילה.ר״ש: שתי קריאות סמוכות מקיימות חובת לילה ויום
3. קשיא״הא גופא קשיא״: אמר ״שתי פעמים בלילה״ — מכאן שאחרי עלות השחר עדיין לילה, ואחר כך ״של יום״ — מכאן שזה יום.ברייתא סותרת עצמה: אחרי עלות השחר לילה או יום?
4. תירוץ״לעולם ליליא הוא״. אך נקרא ״יום״ כי יש אנשים שכבר קיימי באותה שעה, ויש בה עניין של ״ובקומך״ (רש״י).לעולם לילה; ״יום״ כי יש אנשים הקמים כבר
5. הלכהרב אחא בר חנינא בשם ריב״ל: ״הלכה כר׳ שמעון בן יוחי״.הלכה כר׳ שמעון בן יוחי
6. איכא דמתנייש ששונים אמירה זו על ברייתא אחרת: ר״ש בן יוחי משום ר׳ עקיבא — ״שתי פעמים ביום״, אחת לפני הנץ החמה ואחת אחריה, אחת של לילה ואחת של יום.נוסח אחר: ר״ש משום ר׳ עקיבא — שתי קריאות סביב הנץ
7. קשיא״הא גופא קשיא״: אמר ״שתי פעמים ביום״ — מכאן שלפני הנץ יום, ואחר כך ״של לילה״.גם כאן סתירה: לפני הנץ יום או לילה?
8. תירוץדף ט״לעולם יממא הוא״, וקוראים לו ״ליליא״ כי יש אנשים שעדיין גנו באותה שעה, ויש בה ״ובשכבך״ (רש״י).לעולם יום; ״לילה״ כי יש אנשים ישנים עדיין
9. הלכהדף טלפי הנוסח השני, על ברייתא זו נאמרה פסיקת ר׳ אחא ברבי חנינא בשם ריב״ל: ״הלכה כר׳ שמעון שאמר משום ר׳ עקיבא״.הלכה כר׳ שמעון משום ר׳ עקיבא
10. ר׳ זיראדף טר׳ זירא מוסיף: ״ובלבד שלא יאמר השכיבנו״ (רש״י: אין זמן תחילת שכיבה אלא סופה).ר׳ זירא: הקורא לפני הנץ לא יאמר ״השכיבנו״
11. רב יצחקדף טרב יצחק בר יוסף: דברי ר׳ אחא בשם ריב״ל ״לאו בפירוש איתמר אלא מכללא״ — אין זו פסיקה מפורשת.רב יצחק: ריב״ל לא פסק במפורש, אלא נלמד מכללא
12. מעשהדף טהמקור: זוג חכמים השתכרו בחתונת בנו של ריב״ל ונרדמו עד אחרי עלות השחר (רש״י), בלי שקראו קריאת שמע של ערבית. באו לשאול את ריב״ל, והוא אמר: ״כדאי הוא ר׳ שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק״. מכאן הסיקו שהוא פוסק כר׳ שמעון, אבל רק בשעת הדחק (רש״י: ושלא בשעת הדחק — לא).ריב״ל: אפשר לסמוך על ר׳ שמעון בשעת הדחק בלבד

הסוגיה ממשיכה בדף ט׳

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• הגמרא בספריא