ברכות ז׳

הקב״ה מתפלל

1. דרשהר׳ יוחנן משום ר׳ יוסי דורש מלשון הפסוק בישעיה: ״בית תפלתי״ ולא ״בית תפלתם״. הכינוי ״תפילתי״ מלמד שיש תפילה גם לפני הקב״ה עצמו, ולא רק של בני האדם.ר׳ יוחנן: הקב״ה מתפלל — כך עולה מלשון ״בית תפלתי״
2. מאי מצלי?אם הקב״ה מתפלל, מה הוא מבקש ולמי הוא פונה? הגמרא שואלת מה תוכן תפילתו.קושיה: מה מבקש הקב״ה בתפילתו?
3. נוסח התפילהרב מוסר את נוסחה: ״יהי רצון מלפני״ שרחמיו יגברו על כעסו כלפי ישראל בגלל חטאיהם, שהרחמים יגללו על מידותיו (המידות שלפיהן הוא משלם מידה כנגד מידה), שינהג עם בניו במידת הרחמים ו״יכנס להם לפנים משורת הדין״.רב: הקב״ה מבקש שרחמיו יגברו על כעסו וינהג לפנים משורת הדין
4. ברייתאר׳ ישמעאלברייתא: ר׳ ישמעאל בן אלישע נכנס להקטיר קטורת בקודש הקדשים (שטיינזלץ: ביום הכיפורים) וראה את הקב״ה יושב על כסא רם ונשא, והוא ביקש ממנו: ״ברכני״. ר׳ ישמעאל ברכו בדיוק בנוסח הזה, בלשון נוכח, ו״נענע לו בראשו״ — כמודה בברכה ועונה אמן (רש״י).ר׳ ישמעאל בירך את הקב״ה באותו נוסח, והקב״ה נענע בראשו
5. קא משמע לןהחידוש במעשה הוא הנענוע: ״שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך״. אם הקב״ה עצמו מבקש ברכה מאדם ומקבל אותה בהסכמה, קל וחומר שברכת אדם לחברו אינה דבר קל.מסקנה: ברכת אדם פשוט אינה דבר קל — אפילו הקב״ה קיבל אותה

אין מרצים אדם בשעת כעסו — ומה זעם ה׳

1. דרשהר׳ יוחנן משום ר׳ יוסי: אין ״מרצין לו לאדם בשעת כעסו״. המקור: אחרי חטא העגל, כשמשה ביקש שתשוב שכינה, אמר לו ה׳: ״פני ילכו והנחתי לך״ — המתן עד שיעברו ״פנים של זעם״ ואז אמלא בקשתך. כך גם באדם: ממתינים עד שיעבור כעסו.ר׳ יוחנן: אין לפייס אדם בכעסו, כמו שה׳ המתין למשה
2. ומי איכא רתחא?הדרשה מניחה שיש ״פנים של זעם״ לפני ה׳. הגמרא תוהה: ״ומי איכא רתחא קמיה״ — האם אפשר לדבר על כעס אצל הקב״ה?קושיה: וכי יש כעס אצל הקב״ה?
3. אין, דתניאכן: בברייתא נאמר ״ואל זועם בכל יום״, הרי שיש זעם לפניו.תשובה: כן, כתוב ״ואל זועם בכל יום״
4. כמה זעמוהברייתא ממשיכה: זעמו רגע, שהוא אחד מ-58,888 חלקים של שעה. ואין בריה שיכולה לכוון את אותה שעה, חוץ מבלעם הרשע, שנאמר בו ״ויודע דעת עליון״.זעמו רגע אחד, ורק בלעם ידע לכוון אותו
5. השתא דעת בהמתוקושיה על בלעם: הרי הוא לא ידע אפילו מה חושבת אתונו (רש״י: הדבר מתבאר במסכת עבודה זרה, בפרק הראשון) — וכי ידע דעת עליון? אם לא עמד בתוכחת אתונו, לא ייתכן שהגיע לידיעה כזו.קושיה: בלעם לא ידע את דעת אתונו, איך ידע דעת עליון?
6. אלאהכוונה אינה לידיעה נבואית שלמה: ״היה יודע לכוון״ את הרגע שבו הקב״ה כועס, ובו קילל — וכיוון שזו שעת זעם, קללתו התקיימה.תשובה: בלעם ידע רק לכוון את רגע הכעס ולקלל בו
7. מאי למען דעת צדקות ה׳הנביא מיכה אומר לישראל לזכור את עצת בלק ותשובת בלעם ״למען דעת צדקות ה׳״. הגמרא שואלת: איזו ״צדקה״ יש כאן ביחס לבלעם?קושיה: מה הצדקות שבפסוק על בלק ובלעם?
8. ר׳ אלעזרר׳ אלעזר: ה׳ אומר לישראל — דעו כמה צדקות עשיתי עמכם ״שלא כעסתי בימי בלעם״. אילו כעסתי, לא היה נשאר משונאי ישראל (לשון נקייה) שריד ופליט, כי קללת בלעם הייתה מתקיימת.ר׳ אלעזר: ה׳ לא כעס בימי בלעם, ולכן הקללה לא חלה
9. ראיה מהפסוקראיה: בלעם עצמו אמר לבלק ״ומה אזעם לא זעם ה׳״ — מלמד שכל אותם הימים לא זעם.בלעם אמר ״מה אזעם לא זעם ה׳״ — ה׳ לא זעם באותם ימים
10. וכמה רגע?הגמרא חוזרת לברייתא: זעמו רגע — וכמה הוא רגע? צריך לדעת את המשך הזמן.שאלה: כמה זמן נמשך רגע?
11. רגע כמימריהר׳ אבין (ויש אומרים ר׳ אבינא): ״רגע כמימריה״ — כשיעור אמירת המילה ״רגע״.תשובה: רגע הוא כזמן אמירת המילה ״רגע״
12. מנא לן?ומנין לנו שה׳ כועס רק רגע? (רש״י: מאיזה פסוק לומדים שזה כרגע.)שאלה: מהו המקור לכך שזעמו רק רגע?
13. כי רגע באפוהמקור הראשון: ״כי רגע באפו חיים ברצונו״ — כעסו רגע, וחיים ברצונו.תשובה: ״כי רגע באפו חיים ברצונו״
14. ואי בעית אימאמקור נוסף: ״חבי כמעט רגע עד יעבר זעם״ — הזעם עובר כעבור רגע.תשובה נוספת: ״חבי כמעט רגע עד יעבר זעם״

מתי שעת הזעם

1. ואימת רתח?אם זעמו רגע אחד ביום, מתי הוא? הגמרא שואלת באיזה זמן כועס הקב״ה.שאלה: באיזה זמן כועס הקב״ה?
2. אבייאביי: ב״שלוש השעות הראשונות״ של היום, כשכרבולת התרנגול מלבינה ועומד על רגל אחת. רש״י: באחד מרגעי שלוש השעות. בבעלי חיים ניכר רגע הזעם בכך שנראה שהחיים מסתלקים והם מחווירים פתאום (שטיינזלץ).אביי: בשלוש השעות הראשונות, כשהתרנגול מלבין ועומד על רגל אחת
3. כל שעתא נמי?קושיה: אם הסימן הוא כרבולת לבנה ועמידה על רגל — הרי כך נראה התרנגול בכל שעה! מה הסימן המיוחד?קושיה: התרנגול עומד כך בכל שעה, מה ההבדל?
4. שורייקי סומקיבכל שעה יש בכרבולת ״חוטים אדומים״ (רש״י: ״שורייקי״), ובאותה שעה של זעם אין בה חוטים אדומים כלל.תשובה: בשעת הזעם נעלמים החוטים האדומים מהכרבולת
5. מעשה במיןמעשה: מין (כופר) ששכן ליד ר׳ יהושע בן לוי הציק לו הרבה בפירוש פסוקים. ר׳ יהושע העמיד תרנגול בין רגלי מיטתו והתבונן בו, מתוך כוונה לקלל את המין ברגע הזעם. אך כשהגיעה השעה — נרדם.ר׳ יהושע בן לוי רצה לקלל מין ברגע הזעם ונרדם
6. שמע מינהר׳ יהושע למד מכך שלא ראוי לעשות כך (״לאו אורח ארעא״), שהרי נאמר: ״ורחמיו על כל מעשיו״ — גם על הרשעים, ואין ראוי לקלל בני אדם.שמע מינה: לא דרך ארץ לקלל, כי רחמיו על כל מעשיו
7. גם ענוש לצדיקראיה נוספת: ״גם ענוש לצדיק לא טוב״ — אף הצדיק, לא טוב שיגרום להענשת הבריות (רש״י).״גם ענוש לצדיק לא טוב״ — אין ראוי לגרום להענשה
8. ר׳ מאירברייתא משמו של ר׳ מאיר מבארת מה מעורר את הזעם: ״בשעה שהחמה זורחת״ ומלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחווים לחמה — מיד הקב״ה כועס. הזריחה היא בתחילת היום, כלומר בתוך השעות הראשונות שהזכיר אביי (שטיינזלץ).ר׳ מאיר: ה׳ כועס כשהחמה זורחת והמלכים משתחווים לה

מרדות בלב

1. ר׳ יוחנןר׳ יוחנן משום ר׳ יוסי: ״טובה מרדות אחת בלבו״ של אדם (רש״י: הכנעה שאדם שם על לבו מאליו) יותר מכמה מלקיות. ראיה מהושע: ״ורדפה את מאהביה... אלכה ואשובה אל אישי הראשון״ — כשתראה שאין מי שיעזור לה, תשים על לבה לשוב.ר׳ יוחנן: חרטה בלב מועילה יותר מכמה מלקיות
2. ריש לקישריש לקיש מוסיף: יותר ״ממאה מלקיות״, שנאמר ״תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה״ — גערה באדם מבין מועילה יותר ממאה מכות לכסיל (רש״י).ריש לקיש: חרטה בלב טובה אפילו מיותר ממאה מלקיות

שלוש בקשות משה

1. בקשה ראשונהר׳ יוחנן משום ר׳ יוסי: שלושה דברים ביקש משה ונענה (רש״י: שבסוף שאלתו נאמר ״גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה״). ראשון: שתשרה שכינה על ישראל — ״הלוא בלכתך עמנו״.בקשה א׳: שהשכינה תשרה על ישראל
2. בקשה שנייהשנייה: שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים — ״ונפלינו אני ועמך״ מכל העם.בקשה ב׳: שהשכינה לא תשרה על העובדי כוכבים
3. בקשה שלישיתשלישית: להודיעו את דרכיו — ״הודיעני נא את דרכיך״. משה שאל למה יש צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, רשע ורע לו. ה׳ השיב: צדיק וטוב לו — צדיק בן צדיק; צדיק ורע לו — צדיק בן רשע; רשע וטוב לו — רשע בן צדיק; רשע ורע לו — רשע בן רשע.בקשה ג׳: להבין למה צדיק סובל ורשע שלו — והתשובה: לפי האבות
4. איני?קושיה: ״איני?״ וכי צדיק נענש בעוון אביו? הרי כתוב ״פוקד עון אבות על בנים״ וכתוב ״ובנים לא יומתו על אבות״, וכבר הקשינו את שני הפסוקים זה על זה.קושיה: שני פסוקים סותרים — האם בן נענש בעוון אביו?
5. ומשנינןהמשך הקושיה: את הסתירה בין הפסוקים כבר יישבנו (״ומשנינן״) — ״פוקד עון אבות״ כשהבנים ״אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם״, ״ובנים לא יומתו״ כשאינם אוחזים. אם כן צדיק, שאינו ממשיך בדרך אביו הרשע, אינו נענש בעוונו — ואיך אפשר לומר ש״צדיק ורע לו״ הוא צדיק בן רשע?אבל בנים נענשים רק כשממשיכים בדרך אבותיהם — וצדיק אינו כזה
6. אלא — גמור ושאינו גמורלכן חוזרת בה הגמרא: צדיק שאינו אוחז במעשי אביו אינו נענש בעוונו, ואי אפשר להסביר ״צדיק ורע לו״ כ״צדיק בן רשע״. ״אלא״ כך אמר ה׳ למשה: צדיק וטוב לו — ״צדיק גמור״; צדיק ורע לו — צדיק שאינו גמור, שנפרעים ממנו בעולם הזה על מעט עבירות כדי שיהיה ראוי לעולם הבא; רשע וטוב לו — רשע שאינו גמור, ששכרו על מעט זכויות משולם לו בעולם הזה; רשע ורע לו — ״רשע גמור״.מסקנה: הסיבה היא גמור או שאינו גמור, לא מעשי האבות
7. ר׳ מאיר חולקופליגא — ר׳ מאיר: ״שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו״. שכינה על ישראל ולא על אומות נענו; דרכי ההנהגה לא נתגלו, שנאמר ״וחנתי את אשר אחון״ — אף על פי שאינו הגון, ״ורחמתי את אשר ארחם״ — אף על פי שאינו הגון.ר׳ מאיר: רק שתי בקשות נענו, דרכי ה׳ לא נתגלו

״לא תוכל לראות את פני״

1. ר׳ יהושע בן קרחהר׳ יהושע בן קרחה על ״לא תוכל לראות את פני״: אמר ה׳ למשה — כשרציתי בסנה להראותך את כבודי, לא רצית (רש״י: ״ויסתר משה פניו״); עכשיו שאתה רוצה — איני רוצה. דרשה זו רואה בהסתרת הפנים חסרון.ר׳ יהושע בן קרחה: משה הסתיר פניו בסנה, ולכן עכשיו נמנע ממנו
2. ר׳ שמואל בר נחמניופליגא — ר׳ שמואל בר נחמני משום ר׳ יונתן: משה ״קיבל שכר״ על הסתרת פניו (רש״י): בשכר שלוש זכה לשלוש.ר׳ שמואל בר נחמני: הסתרת הפנים היתה למעלה ושכרה גדול
3. מידה כנגד מידההשלוש: ״ויסתר משה פניו״ — זכה לקלסתר פנים (עור פניו קרן); ״כי ירא״ — זכה ל״וייראו מגשת אליו״; ״מהביט״ — זכה ל״ותמונת ה׳ יביט״ (רש״י: מראה אחורים).בשכר הסתרת הפנים זכה לקלסתר פנים, יראה ותמונת ה׳
4. קשר של תפיליןעל ״והסרתי את כפי וראית את אחורי״: ר׳ שמעון חסידא — הראה ה׳ למשה ״קשר של תפילין״, שנמצא מאחורי הראש (רש״י: והקב״ה מניח תפילין, כפי שנאמר לעיל).ר׳ שמעון חסידא: ״אחורי״ הוא קשר התפילין שהראה ה׳ למשה

הבטחה טובה אינה חוזרת

1. הכללר׳ יוחנן משום ר׳ יוסי: כל דיבור שיצא מפי הקב״ה לטובה, אפילו על תנאי, לא חזר בו ממנו.כל הבטחה טובה של ה׳ מתקיימת, אפילו אם הייתה על תנאי
2. מנא לן?ומנין לנו שכך הוא? הגמרא מבקשת מקור.שאלה: מהו המקור לכלל?
3. ממשה רבינוממשה: ה׳ אמר לו ״הרף ממני ואשמידם... ואעשה אותך לגוי עצום״. אף שמשה התפלל ובטלה הגזירה על ישראל, ה׳ קיים את ההבטחה בזרעו: ״ויהיו בני אליעזר רחביה הראש... ובני רחביה רבו למעלה״.ההבטחה למשה בוטלה כלפי ישראל אך התקיימה בבני רחביה
4. רב יוסףגזרה שווהרב יוסף שנה: ״למעלה״ — מעל שישים ריבוא. הלימוד בגזרה שווה ״רביה רביה״: כאן ״רבו למעלה״, ושם במצרים ״פרו וישרצו וירבו״ — כשם שבני ישראל שם היו שישים ריבוא, כך כאן רבו למעלה מכך.רב יוסף: ״רבו למעלה״ פירושו יותר משישים ריבוא

אברהם קראו ״אדון״

1. אברהם הראשוןר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחי: מיום שברא ה׳ את עולמו לא היה אדם שקרא לו ״אדון״ עד שבא אברהם, שנאמר ״ויאמר אדני אלהים במה אדע״ (רש״י: כתוב באל״ף דל״ת).אברהם הוא הראשון שקרא לה׳ ״אדון״
2. דניאל נענה בשביל אברהםרב: אף דניאל נענה רק בזכות אברהם, שנאמר בתפילתו: ״והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני״.רב: דניאל נענה בזכות אברהם, כפי שרומז ״למען אדני״
3. למענך מבעי ליהקושיה: דניאל פונה לה׳, אז היה צריך לומר ״למענך״ ולא ״למען אדני״.קושיה: למה לא נאמר ״למענך״?
4. אלא — למען אברהםתשובה: הכוונה ״למען אברהם שקראך אדון״. דניאל הזכיר שם זה כדי להזכיר את זכות אברהם.תשובה: ״אדני״ רומז לזכות אברהם שקרא לה׳ ״אדון״

לאה, ראובן ורות — ״שמא גרים״

1. שוב אין מרציןר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחי חוזר על דין שלמדנו: אין מרצין לאדם בשעת כעסו, מהפסוק ״פני ילכו והנחותי לך״.רשב״י: שוב — אין לפייס אדם בשעת כעסו
2. לאה הראשונה שהודתהמיום שברא ה׳ את עולמו לא היה אדם שהודה לו עד שבאה לאה, שנאמר: ״הפעם אודה את ה׳״. רש״י: ראתה ברוח הקודש שיעקב יעמיד שנים עשר שבטים ולו ארבע נשים, וכשילדה בן רביעי הודתה על חלקה שעלה על המגיע לה.לאה הראשונה שהודתה לה׳ ״הפעם אודה את ה׳״
3. ראובןבין בני לבן חמיהשם ״ראובן״ נדרש ״ראו בן״, ולאה קראה לו כך על שם העתיד (רש״י). ר׳ אלעזר: לאה אמרה ״ראו מה בין בני לבן חמי״ — בין בנה לבין עשו, בנו של יצחק חמיה. עשו מכר את בכורתו מדעתו, ובכל זאת נאמר בו ״וישטם עשו את יעקב״.ר׳ אלעזר: לאה אמרה — עשו מכר בכורתו מדעתו ושנא את יעקב
4. ויעקבניראיה לשנאת עשו: ״ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח״ — גם על הבכורה שמכר לא ויתר.עשו התלונן ״את בכורתי לקח״ אף שמכרה
5. ראובן לא קינאואילו בני ראובן — יוסף לקח ממנו את הבכורה בעל כרחו (״ובחללו יצועי אביו נתנה בכרתו לבני יוסף״), ובכל זאת ״לא קינא בו״: ״וישמע ראובן ויצלהו מידם״.ראובן לא קינא ביוסף ולכן הציל אותו
6. רות — מאי?ומה משמעות השם ״רות״? (רש״י: הוזכרה אגב ביאור שמות.)שאלה: מה פירוש השם ״רות״?
7. ר׳ יוחנןר׳ יוחנן: שזכתה ויצא ממנה דוד, ש״שריוהו״ — הרווה את הקב״ה בשירות ובתשבחות. מכאן השם ״רות״, מלשון רוויה (שטיינזלץ: המרווה).רות — שזכתה שיצא ממנה דוד המשורר
8. מנא לן דשמא גרים?כל הדרשות מניחות ששם משפיע ומרמז על העתיד. ומנין לנו ש״שמא גרים״?שאלה: מנין לנו שהשם משפיע על האדם?
9. ר׳ אליעזרר׳ אליעזר: ״לכו חזו מפעלות ה׳ אשר ״שם שמות״ בארץ״ — אל תקרא ״שמות״ במובן חורבן, אלא ״שמות״ של בני אדם, שהם מפעלות ה׳.״אשר שם שמות בארץ״ — השמות הם מפעלות ה׳

תרבות רעה ו״מזמור לדוד״

1. תרבות רעהר׳ יוחנן משום רשב״י: ״קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם״ יותר ממלחמת גוג ומגוג. ראיה: על אבשלום נאמר ״ה׳ מה רבו צרי״, ואילו על גוג ומגוג (תהילים ב) לא נאמר ״מה רבו צרי״ (רש״י: ״למה רגשו״ — דבר קל בעיניו).תרבות רעה בבית קשה ממלחמת גוג ומגוג — מהפסוקים
2. מזמור? קינה מבעי ליהקושיה: כיצד נאמר ״מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום״? היה צריך לומר ״קינה לדוד״!קושיה: על בריחה מאבשלום היה צריך להיאמר ״קינה״
3. המשלר׳ שמעון בן אבישלום: משל לאדם שיצא עליו שטר חוב — קודם שפרעו היה עצב, לאחר שפרעו שמח.משל: אדם שפרע שטר חוב עצוב לפני ושמח אחרי
4. הנמשלכך דוד: כשאמר לו ה׳ ״הנני מקים עליך רעה מביתך״ היה עצב, שחשש שמא עבד או ממזר יקום עליו ולא יחוס עליו. כשראה שזה אבשלום, בנו — שמח, ולכן אמר ״מזמור״.דוד שמח כשנודע שהרעה היא מבנו שיחוס עליו

התגרות ברשעים

1. מותר להתגרותר׳ יוחנן משום רשב״י: ״מותר להתגרות ברשעים״ בעולם הזה, שנאמר: ״עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם״.רשב״י: מותר להתגרות ברשעים — מהפסוק במשלי
2. ברייתאר׳ דוסתאיתניא נמי הכי: ר׳ דוסתאי ברבי מתון אומר גם כן שמותר להתגרות ברשעים, מאותו פסוק.ברייתא: ר׳ דוסתאי אומר גם כן שמותר להתגרות ברשעים
3. והא כתיב אל תתחרקושיה אפשרית: והרי כתוב ״אל תתחר במרעים אל תקנא בעשי עולה״ — שמשמעו לא להתקוטט איתם.קושיה: ״אל תתחר במרעים״ אוסר להתקוטט עם רשעים
4. מי שלבו נוקפואמור לו: מי שלבו נוקפו על עבירות שבידו (רש״י) אומר כן. אלא פירוש הפסוק: ״אל תתחר במרעים״ — ״להיות כמרעים״, ״אל תקנא בעשי עולה״ — להיות כעושי עולה.תשובה: הפסוק אוסר להידמות לרשעים, לא להתגרות בהם
5. ואומר — ראיהראיה לפירוש: ״אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה׳״ — לא ייתכן לפרש ״אל יקנא״ כהתקוטטות עם רשעים, שאז היה הכתוב אומר ״אל תתקוטט עם רשעים אלא עם יראי ה׳״ (רש״י); על כרחך הפירוש: אל ישאף לבך לעשות כמותם.הפסוק ״אל יקנא לבך בחטאים״ מוכיח שהכוונה להידמות להם
6. איני? והאמר ר׳ יצחקקושיה על ההיתר: ר׳ יצחק אמר — אם ראית רשע שהשעה משחקת לו, אל תתגרה בו. ״יחילו דרכיו בכל עת״ (יצליחו), ולא עוד אלא שזוכה בדין (״מרום משפטיך מנגדו״), ולא עוד אלא שרואה בנפילת צריו (״כל צורריו יפיח בהם״).קושיה: ר׳ יצחק אומר שאין להתגרות ברשע שהשעה משחקת לו
7. במילי דידיה / דשמיאתירוץ ראשון: ״לא קשיא״ — האיסור (ר׳ יצחק) הוא ב״מילי דידיה״, בעניינים פרטיים שלו; ההיתר הוא ב״מילי דשמיא״, בעניינים של שמים.תירוץ א׳: אסור בעניינים אישיים, מותר בעניני שמים
8. איבעית אימא — השעהתירוץ שני: בשניהם מדובר במילי דשמיא; האיסור ב״רשע שהשעה משחקת לו״, וההיתר ברשע שאין השעה משחקת לו.תירוץ ב׳: אסור כשהשעה משחקת לו, מותר כשלא
9. איבעית אימא — צדיק גמורתירוץ שלישי: בשניהם מדובר ברשע שהשעה משחקת לו; ההיתר ב״צדיק גמור״ המתגרה, והאיסור ב״צדיק שאינו גמור״.תירוץ ג׳: מותר לצדיק גמור, אסור לצדיק שאינו גמור
10. ראיהרב הונאראיה מדברי רב הונא על ״בבלע רשע צדיק ממנו״: וכי רשע בולע צדיק? הרי כתוב ״ה׳ לא יעזבנו בידו״ ו״לא יאנה לצדיק כל און״. אלא: ״צדיק ממנו״ — שאינו גמור — בולע; ״צדיק גמור״ — אינו בולע.רב הונא: רשע בולע צדיק שאינו גמור, לא צדיק גמור
11. איבעית אימא — שעה משחקת לותשובה אחרת לשאלת רב הונא (וכי רשע בולע צדיק?): ״שעה משחקת לו — שאני״. הפסוק בחבקוק מדבר ברשע שהשעה משחקת לו — אז המצב שונה מן הרגיל, והוא יכול לפגוע אפילו בצדיק; הפסוקים ״ה׳ לא יעזבנו בידו״ ו״לא יאנה לצדיק כל און״ מדברים בזמן רגיל.תשובה לרב הונא: כשהשעה משחקת לרשע, הוא פוגע אפילו בצדיק

קביעת מקום לתפילה

1. קובע מקוםר׳ יוחנן משום רשב״י: ״כל הקובע מקום לתפלתו״ — אויביו נופלים תחתיו. הרמז בפסוק: ״ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו״ — זו קביעת המקום; וסוף הפסוק (רש״י) הוא השכר: ״ולא ירגז עוד ולא יסיפו בני עולה לענותו״.הקובע מקום לתפילתו — אויביו נופלים תחתיו
2. לענותו / לכלותורב הונא מקשה: בשמואל כתוב ״לענותו״ ובדברי הימים ״לכלותו״ — שני לשונות שונות באותו פסוק.קושיה: בשמואל ״לענותו״, בדברי הימים ״לכלותו״
3. בתחילה / לבסוףתשובה: ״בתחילה — לענותו, ולבסוף — לכלותו״. לפי שטיינזלץ: כוונת האויבים הייתה בהתחלה לענות, ולבסוף להשמיד לגמרי. רש״י: בתחילה נבנה הבית שלא יענו אויבים את ישראל; לבסוף, כשחטאו, נגזר ענוי ותפילתם מגינה מהכליון.תשובה: בתחילה ענוי ולבסוף כליון, בשני זמנים

גדולה שימושה של תורה

1. שימוש גדול מלימודר׳ יוחנן משום רשב״י: ״גדולה שמושה של תורה״ יותר מלמודה. שנאמר ״פה אלישע בן שפט אשר ״יצק מים״ על ידי אליהו״ — ״למד״ לא נאמר, אלא ״יצק״. השימוש (יציקת מים לידי הרב) גדול יותר מלימוד, כי המשמש לומד ממעשיו כמו מדבריו (שטיינזלץ).שימוש תלמיד חכם גדול מלימוד, כי נאמר ״יצק״ ולא ״למד״

רב נחמן ור׳ יצחק — תפילת הציבור

1. מאי טעמא לא אתי?ר׳ יצחק שואל את רב נחמן: ״מאי טעמא לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי״ — מה הטעם שאין אדוני בא לבית הכנסת להתפלל?ר׳ יצחק: מדוע רב נחמן אינו בא להתפלל בבית הכנסת?
2. לא יכילנארב נחמן: ״לא יכילנא״ — איני יכול (רש״י: תש כוחי).רב נחמן: איני יכול, כוחי תש
3. לכנפי למר עשרהר׳ יצחק מציע: יאספו לאדוני עשרה ויתפלל במנין בביתו.ר׳ יצחק מציע: שיתכנסו עשרה אצלך להתפלל
4. טריחא לי מלתארב נחמן: ״טריחא לי מלתא״ — קשה עלי להטריח את הציבור שיבואו אלי (סמ״ג).רב נחמן: קשה לי להטריח את הציבור
5. ולימא ליה לשלוחאר׳ יצחק מציע דרך אחרת: ישלח אדוני לשליח הציבור, שבשעה שהציבור מתפלל ״יבוא ויודיע״ לאדוני — ויתפלל באותה שעה.ר׳ יצחק מציע: שליח ציבור יודיע לך מתי הציבור מתפלל
6. מאי כולי האי?רב נחמן שואל: ״מאי כולי האי״ — למה כל ההשתדלות הזאת?רב נחמן: למה כל ההשתדלות?
7. דאמר ר׳ יוחנןר׳ יצחק משיב: כך אמר ר׳ יוחנן משום רשב״י — והדברים נמשכים בדף ח׳.ר׳ יצחק: כך אמר ר׳ יוחנן משום רשב״י
8. עת רצוןדף ח׳המשך דברי ר׳ יוחנן: ״ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון״ — מתי עת רצון? ״בשעה שהציבור מתפללין״. כי ה׳ לא ישיב ריקם את פני הציבור, ולכן ראוי להשתדל להתפלל איתם (שטיינזלץ).עת רצון היא בשעה שהציבור מתפללים
9. ר׳ יוסי ברבי חנינאדף ח׳מקור נוסף: ר׳ יוסי ברבי חנינא — ״כה אמר ה׳ בעת רצון עניתיך״.ר׳ יוסי בר׳ חנינא: ״בעת רצון עניתיך״
10. ר׳ אחא ברבי חנינאדף ח׳מקור שלישי: ר׳ אחא ברבי חנינא — ״הן אל כביר ולא ימאס״ (רש״י: תפילת הרבים לא ימאס), וכתוב ״פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי״ (שהתפללו עמי).ר׳ אחא: ה׳ אינו מואס בתפילת הרבים
11. תניא נמי הכידף ח׳תניא נמי הכי: ר׳ נתן — אין ה׳ מואס בתפילת רבים. אמר הקב״ה: כל העוסק ״בתורה, בגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור״ — מעלה אני עליו כאילו פדאני, לי ולבני, מבין האומות.ר׳ נתן: מי שעוסק בתורה וחסד ומתפלל בציבור — כאילו פדה את ה׳

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• הגמרא בספריא