ברכות ו׳

ברכות למי שנעשה צוות לחברו

1. רקעבסוף דף ה׳ הובאה ברייתא של אבא בנימין על מי שסיים את תפילתו ויצא בלי להמתין לחברו שעוד מתפלל. נשארה פתוחה השאלה מה שכרו של מי שכן ממתין, וכאן מגיעה התשובה.
2. ר׳ יוסי ברבי חנינאהמחכה לחברו ״זוכה לברכות הללו״ — הברכות שבהמשך הפסוק בישעיהו: שלומו כנהר, צדקתו כגלי הים וזרעו כחול. הדרשה נשענת על המילים ״לוא הקשבת למצותי״: ״הקשבת״ היא לשון המתנה, ו״מצותי״ היא מצוות גמילות חסד (רש״י). לפי שטיינזלץ, ״מצוה״ היא מלשון ״צוות״ — מי שנעשה צוות לחברו ואינו עוזבו בשעת התפילה.

המזיקין שסביבנו

1. אבא בנימיןאבא בנימין שונה בברייתא: ״אלמלי נתנה רשות לעין לראות״ — אילו ניתנה לעין רשות לראות את המזיקין, כלומר השדים שעומדים לפני האדם (רש״י), לא הייתה בריה יכולה לעמוד מפניהם. הם רבים כל כך ובכל מקום, שאי אפשר היה לחיות כרגיל.
2. אבייאביי מוסיף: ״אינהו נפישי מינן״ — המזיקין מרובים מבני האדם, ועומדים עלינו ״כי כסלא לאוגיא״, כמו התלם שחופרים סביב תל העפר שבו נטועה הגפן (רש״י).
3. רב הונארב הונא נותן מספר: ״אלפא משמאליה ורבבתא מימיניה״ — אלף מזיקין משמאלו של כל אדם ורבבה מימינו. לפי שטיינזלץ זהו ביאור לפסוק בתהלים ״יפול מצדך אלף ורבבה מימינך״, ומשמעו גם שה׳ מגן על האדם מפניהם.
4. רבאסימנים בחיי היום־יוםרבא מצביע על ארבעה דברים שנוצרים ״מנייהו״ — מהם: ״האי דוחקא דהוי בכלה״, הצפיפות בכלה אף שלכאורה יש מקום (רש״י: ביום שבת שבאים לדרשה); הברכיים העייפות; בגדי התלמידים שבלים מהר אף שאינם עוסקים במלאכה, כי המזיקין באים ומתחככים בהם (רש״י); והרגליים שנפצעות במכשולים.
5. מי שרוצה לדעתמי שרוצה לדעת שהם קיימים: ״קיטמא נהילא״ — יפזר אפר מנופה סביב מיטתו, ובבוקר יראה עקבות ״כרעי דתרנגולא״, כמו רגלי תרנגול.
6. מי שרוצה לראותומי שרוצה לראות אותם ממש: יקח שליית חתולה שחורה בת שחורה, בכורה בת בכורה, ישרוף אותה באש, ישחק אותה וימלא ממנה את עיניו. ״ימלא״ כאן פירושו מעט בלבד (רש״י).
7. שמירהדילמאהאפר דורש משנה זהירות: להניחו בקנה ברזל חלול ולחתום אותו בחותם ברזל, ״דילמא גנבי מניה״ — שמא יגנבו ממנו המזיקין — ולסגור את פיו כדי שלא יינזק. רש״י: על דבר צרור וחתום אין להם רשות.
8. מעשהרב ביבי בר אביירב ביבי בר אביי עשה כך, ראה את המזיקין — והוזק. החכמים ביקשו עליו רחמים ונרפא.

שכינה בבית הכנסת, בדין ובתורה

1. אבא בנימיןבית הכנסתאבא בנימין שונה בברייתא: ״אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת״. מקורו בתפילת שלמה, ״לשמע אל הרנה ואל התפלה״ — התפילה צריכה להיות במקום ה״רנה״, הוא בית הכנסת שבו הציבור אומר שירות ותשבחות בקול נעים (רש״י).
2. מניןה׳ בבית הכנסתרבין בר רב אדא, בשם ר׳ יצחק, מרחיב: מנין שהקב״ה מצוי בבית הכנסת?
3. מקור״אלהים נצב בעדת אל״ — ״עדת אל״ היא בית המועד שלו (רש״י), והקב״ה ״נצב״ בתוכה.
4. מניןעשרהומנין לעשרה שמתפללים, בכל מקום, ששכינה עמהם?
5. מקוראותו פסוק, ״אלהים נצב בעדת אל״: ״עדה״ היא לפחות עשרה, כמו ״עד מתי לעדה הרעה הזאת״ שנאמר על עשרת המרגלים, כשיצאו כלב ויהושע (רש״י).
6. מניןשלושהומנין לשלושה היושבים בדין ששכינה עמהם?
7. מקורהמשך הפסוק: ״בקרב אלהים ישפט״. ״אלהים״ הם דיינים, ובית דין אינו נקרא כך בפחות משלושה (רש״י, ובסנהדרין ג׳ ע״ב).
8. מניןשנייםומנין לשניים שיושבים ועוסקים בתורה ששכינה עמהם?
9. מקור״אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו ויקשב ה׳״ — כששניים מדברים זה עם זה, ה׳ ״ממתין להם שם״ (רש״י).
10. מאי ״ולחשבי שמו״הפסוק מסתיים ב״ולחשבי שמו״. מה הכוונה?
11. רב אשי״חשב אדם לעשות מצוה ונאנס״ ולא עשאה — הכתוב מעלה עליו כאילו עשאה, וזהו ״חושב שמו״.
12. מניןאחדומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה — שכינה עמו?
13. מקור״בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך״ — ״אליך״ בלשון יחיד (רש״י). אדם אחד שמזכיר את שם ה׳ על מצוותו ודבריו, ה׳ בא אליו ומברכו.
14. תרי מבעיא?אבל ״מאחר דאפילו חד״ שכינה עמו — מדוע צריך פסוק מיוחד לשניים?!
15. תשובהלשניים יש חידוש: ״מכתבן מלייהו בספר הזכרונות״ — דבריהם נכתבים (״ויכתב ספר זכרון״), ואילו דברי יחיד אינם נכתבים (רש״י).
16. תלתא מבעיא?ומאחר שאפילו שניים — שכינה עמהם, מדוע צריך פסוק לשלושה היושבים בדין?!
17. מהו דתימאקמשמע לן״מהו דתימא״, היינו חושבים: ״דינא שלמא בעלמא הוא״ — דין הוא רק אמצעי לשלום החברה, ואין השכינה באה. לכן ״קמשמע לן״ שגם דין הוא תורה.
18. עשרה מבעיא?ומאחר שאפילו שלושה — שכינה עמהם, מדוע צריך פסוק לעשרה?!
19. תשובהמתי באהבעשרה ״קדמה שכינה ואתיא״ — השכינה באה לפני שהתכנסו כולם (״נצב״ משמע כבר עומד; רש״י). ואילו שלושה — ״עד דיתבי״: רק כשהדיינים יושבים ודנים, כי ״ישפוט״ נאמר בשעת המשפט.

תפילין של הקב״ה

1. מניןתפילין של הקב״הר׳ אבין בר רב אדא, בשם ר׳ יצחק: מנין שהקב״ה מניח תפילין?
2. מקור״נשבע ה׳ בימינו ובזרוע עזו״ — הנשבע נשבע בדבר קדוש (שטיינזלץ), ולכן ״ימינו״ ו״זרוע עוזו״ הם חפצי קדושה.
3. פירוש הפסוק״ימינו״ — זו תורה, שנאמר במתן תורה ״מימינו אש דת למו״. ״וזרוע עזו״ — אלו תפילין, שנאמר ״ה׳ עז לעמו יתן״.
4. מנין שתפילין עוזאבל מנין שהתפילין הן ״עוז״ לישראל?
5. מקור״וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך״ — היראה מהם היא העוז. ובברייתא ר׳ אליעזר הגדול מפרש שאלו התפילין שבראש, שעליהן כתוב שם ה׳.
6. מה כתוב בהן?רב נחמן בר יצחק שואל את רב חייא בר אבין: בתפילין שלנו כתובות פרשיות המזכירות את מצוות ה׳ (רש״י), אבל ״הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו״?
7. תשובהכתוב בהן ״ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ״ — שבחם של ישראל.
8. ומי משתבח?ומי משתבח קודשא בריך הוא בשבחייהו דישראל? — וכי הקב״ה מתכבד בשבחם של ישראל?
9. איןאכן. שני פסוקים סמוכים, ״את ה׳ האמרת היום״ ו״וה׳ האמירך היום״ (״האמרת״ לשון חשיבות ושבח; רש״י), מלמדים: אמר הקב״ה לישראל, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם.
10. ההוכחהישראל עשו אותו ״אחד״ באמרם ״שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד״; והוא עושה אותם ״אחד״, כמו ״ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ״.
11. בשאר בתי מאי?רב אחא בריה דרבא שואל את רב אשי: ״תינח בחד ביתא״ — אבל בתפילין של ראש ארבעה בתים (רש״י). מה כתוב בשאר?
12. חמישה פסוקיםרב אשי מביא: ״כי מי גוי גדול״, ״ומי גוי גדול״, ״אשריך ישראל״, ״או הנסה אלהים״, ״ולתתך עליון״.
13. נפישי טובי בתיעם ״ומי כעמך ישראל״ שכבר הוזכר יש שישה פסוקים — ״אי הכי נפישי להו טובי בתי״, הם מרובים מארבעת הבתים!
14. צירוף הדומיםאלא מצרפים את הדומים: ״כי מי גוי גדול״ ו״ומי גוי גדול״ בבית אחד; ״אשריך ישראל״ ו״ומי כעמך ישראל״ בבית אחד; ״או הנסה אלהים״ בבית; ״ולתתך עליון״ בבית.
15. תפילין של ידבתפילין של יד, שיש בהן בית אחד בלבד, ״כולהו כתיבי באדרעיה״ — כל הפסוקים כתובים בזרוע בבית אחד (רש״י, מנחות לד).

הרגיל לבוא לבית הכנסת ולא בא

1. ר׳ יצחקמי שרגיל לבוא לבית הכנסת ולא בא יום אחד — ״הקבה משאיל בו״, שואל מה אירע לו (רש״י). מקורו בישעיהו: ״מי בכם ירא ה׳ שמע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נגה לו״.
2. הבחנההפסוק מבחין: ״אם לדבר מצוה הלך — נוגה לו״, אור המצווה מלווה אותו; ואם לדבר הרשות הלך — אין נוגה לו.
3. מאי טעמא?המשך הפסוק הוא ״יבטח בשם ה׳״. ״מאי טעמא״ נאמר זאת, ומה ההקפדה על מי שהלך לדבר רשות?
4. תשובה״משום דהוה ליה לבטוח בשם ה׳ ולא בטח״ — היה עליו לבטוח שלא יינזק אם יתאחר בענייניו כדי להתפלל בבית הכנסת, ולא בטח.

עשרה בבית הכנסת וקביעות מקום

1. ר׳ יוחנןבשעה שהקב״ה בא לבית הכנסת ולא מוצא עשרה — מיד כועס, שנאמר ״מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה״. רש״י: ״עונה״ הוא שיעור המתפללים שיכולים לענות דבר שבקדושה.
2. רב הונאקביעות מקוםרב הונא: ״כל הקובע מקום לתפלתו — אלהי אברהם בעזרו״. רש״י: שאברהם קבע מקום לתפילתו, והקב״ה עוזר גם לקובע כמותו. לפי שטיינזלץ, התפילה כעבודת המקדש ודרך כבוד שיהיה לה מקום קבוע.
3. אחרי המיתהוכשמת הקובע אומרים עליו: ״אי עניו, אי חסיד, מתלמידיו של אברהם אבינו״.
4. מנין שאברהם קבע?״ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום״?
5. מקור״וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם״ — אברהם חזר בבוקר אל אותו מקום שבו ״עמד״ קודם לכן. ו״עמידה״ אין משמעה אלא תפילה, כמו ״ויעמד פינחס ויפלל״. נמצא שחזר להתפלל במקום שבו התפלל כבר — כלומר קבע מקום לתפילתו.

הריצה לבית הכנסת ושכר המעשים

1. רב הונאפסיעה גסההיוצא מבית הכנסת ״אל יפסיע פסיעה גסה״, כי הוא נראה כמי שבית הכנסת מכביד עליו כמשא ושרוצה להימלט (רש״י ושטיינזלץ).
2. אבייצמצוםאביי מצמצם: ״לא אמרן אלא למיפק״ — רק ביציאה. בכניסה, ״מצוה למרהט״ — לרוץ, שנאמר ״נרדפה לדעת את ה׳״, שהרודף רץ (רש״י).
3. ר׳ זיראחשדר׳ זירא מספר: בעבר ראה חכמים רצים לדרשה בשבת ואמר ״קא מחליין רבנן שבתא״ — הם מחללים שבת, כי אסור לפסוע פסיעה גסה בשבת (רש״י, ״אם תשיב משבת רגלך״).
4. חזרהאחר ששמע מר׳ תנחום בשם ר׳ יהושע בן לוי, ״לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה״ ואפילו בשבת, שנאמר ״אחרי ה׳ ילכו כאריה ישאג״ — גם הוא התחיל לרוץ.
5. ר׳ זיראשכר דרשה״אגרא דפרקא — רהטא״: עיקר שכר הדרשה הוא הריצה, כי רוב השומעים אינם מבינים דיים כדי לשנן ולומר את הדברים אחר כך (רש״י).
6. אביישכר כלה״אגרא דכלה — דוחקא״: עיקר שכר כינוס הכלה הוא הדוחק, שנדחקים כדי לשמוע (רש״י: שבת שלפני הרגל, שכולם נאספים ללמוד הלכות החג).
7. רבאשכר שמעתא״אגרא דשמעתא — סברא״: עיקר שכר לימוד השמועה בסברה, כי התלמיד יגע, טורח ומחשב להבין את טעמו של דבר (רש״י).
8. רב פפאבית אבל״אגרא דבי טמיא — שתיקותא״: עיקר שכר ביקור בית האבל הוא השתיקה, שהיא דרך המנחמים להשתתף בצער.
9. מר זוטראתענית״אגרא דתעניתא — צדקתא״: שכר התענית הוא הצדקה — נותנים בסוף יום התענית לעניים, כדי שיהיה להם במה לסעוד (רש״י).
10. רב ששתהספד״אגרא דהספדא — דלויי״: שכר ההספד הוא הרמת הקול בנהי, כדי שהשומעים יבכו (רש״י).
11. רב אשיחתונה״אגרא דבי הלולי — מילי״: שכר החתונה הוא הדברים הטובים שאומרים לשמח את החתן (רש״י).

המתפלל אחורי בית הכנסת

1. רב הונא״כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע״, שנאמר ״סביב רשעים יתהלכון״. רש״י: פתחי בית הכנסת במזרח, והעומד אחוריו נראה ככופר במי שהציבור מתפללים לפניו.
2. אבייצמצוםאביי: ״לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא״. אבל מי שמחזיר פניו לבית הכנסת — ״לית לן בה״, אין לנו בכך איסור.
3. מעשהאליהואדם התפלל אחורי בית הכנסת ולא החזיר פניו אליו. עבר אליהו, נדמה לו כסוחר ערבי, ואמר לו: ״כדו בר קיימת קמי מרך״ — כך אתה עומד לפני אדונך? שלף חרב והרגו.

״כרם זלות לבני אדם״

1. מאי ״כרום זלות״?אחד החכמים שאל את רב ביבי בר אביי, ויש אומרים שרב ביבי שאל את רב נחמן בר יצחק: ״מאי כרום זלות לבני אדם״?
2. פירוש א׳״דברים שעומדים ברומו של עולם״ ובני אדם מזלזלין בהם — כמו התפילה שעולה למעלה (רש״י).
3. פירוש ב׳ר׳ יוחנן ור׳ אלעזרמי שנצרך לבריות ״פניו משתנות ככרום״, כי הוא נעשה זול בעיניהם (רש״י).
4. מאי ״כרום״?ומהו ״כרום״ זה?
5. רב דימירב דימי: יש בכרכי הים עוף ששמו כרום, וכשהחמה זורחת הוא מתהפך לכמה גוונים — כך פניו של הנצרך מסמיקות ומחווירות.
6. ר׳ אמי ור׳ אסיהמזדקק לבריות ״כאילו נדון בשני דינים, אש ומים״, שנאמר ״הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים״. רש״י: ״לראשנו״ כמו נושה — מי שתובע חוב. הפסוק מצרף את מי שאדם אחר שולט בו ונזקק לו אל ״באנו באש ובמים״, ומכאן שהתלות בבני אדם קשה כשני עונשים.

הזהירות בתפילת המנחה

1. רב הונאמנחה״לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה״, שהרי אליהו לא נענה אלא בה, שנאמר ״ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא״.
2. ״ענני ענני״אליהו אמר ״ענני״ פעמיים: הראשון ״שתרד אש מן השמים״, והשני שלא יאמרו שמעשה כשפים הוא (שטיינזלץ: אלא יקבלו אמונה שלמה).
3. ר׳ יוחנןערביתר׳ יוחנן מוסיף: ״אף בתפלת ערבית״, שנאמר ״תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב״.
4. רב נחמן בר יצחקשחריתרב נחמן בר יצחק מוסיף: ״אף תפלת שחרית״, שנאמר ״ה׳ בקר תשמע קולי, בקר אערך לך ואצפה״.

הנהנה מסעודת חתן

1. רב הונא״כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות״, שנאמר בירמיה ״קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו״. רש״י: הוא מזלזל בחמשת הקולות שבירך בהם הקב״ה את ישראל.
2. ומה שכרו?ואם משמחו, מה שכרו?
3. ר׳ יהושע בן לוי״זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות״. ״קולות״ בלשון רבים הם שניים, ״וקול שופר״ שלישי, ״קול השופר הולך וחזק״ ו״יעננו בקול״ הם עוד שניים — חמישה.
4. איני?״אותן קולות דקודם מתן תורה הוו״ — ״רואים את הקולות״ אינם קולות נוספים, אלא אותם קולות שכבר נמנו, שהיו לפני מתן תורה; הפסוק רק מוסיף שאותם קולות נראו לעין (רש״י). לכן אין כאן תוספת למניין החמישה.
5. קודם מתן תורה״אותן קולות דקודם מתן תורה הוו״, ולכן אינם נמנים בחשבון.
6. ר׳ אבהושכר המשמח חתן: ״כאילו הקריב תודה״, שנאמר ״מבאים תודה בית ה׳״ (רש״י: סוף הפסוק של חמשת הקולות).
7. רב נחמן בר יצחקשכרו: ״כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים״, שנאמר ״כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה״.

יראת שמים ו״כי זה כל האדם״

1. רב הונא״כל אדם שיש בו יראת שמים — דבריו נשמעין״, שנאמר ״סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא״.
2. מאי ״כי זה כל האדם״?מה פירוש סוף הפסוק, ״כי זה כל האדם״?
3. ר׳ אלעזראמר הקב״ה: ״כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה״ (רש״י: שיברא זה).
4. ר׳ אבא בר כהנא״שקול זה כנגד כל העולם כולו״.
5. בן עזאי או בן זומאכל העולם נברא ״לצוות לזה״ — להיות לו לחברה (רש״י: ״שלוו״ץ״ בלעז).

להקדים שלום לחבר

1. רב הונאלהקדים שלוםמי שיודע בחברו שהוא רגיל לברכו בשלום, ״יקדים לו שלום״, שנאמר ״בקש שלום ורדפהו״ — להקדים את ברכת רעהו (שטיינזלץ).
2. מי שלא השיבואם חברו נתן לו שלום והוא ״לא החזיר — נקרא גזלן״, שנאמר ״גזלת העני בבתיכם״. רש״י: לעני אין מה לגזול אלא שלא משיבים על שלומו.

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• הגמרא בספריא