תמורה כ״ב
האם חטאת שעברה שנתה מתה אחרי כפרת הבעלים, מהי אבידה, ומה דין חטאת ומעות שאבדו ונמצאו לפי רבי וחכמים
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף מתחיל בשאלות על סדר המשנה שבסוף הפרק הקודם, ואז עובר לשאלה אם חטאת שעברה שנתה מתה אחרי שהבעלים התכפרו באחרת: ריש לקיש אומר שרועה, והמשנה מקשה, ורבה ורבא מיישבים בדרכים שונות, כולל ההבחנה בין דחוי לאבוד.
משם עוברים לבירור מושג האבידה: דברי רבא על אבידת לילה לשיטת מי, כלל אביי אבידה ולא גנובה, ובעיות בתיקו על אבודה אחורי הדלת ובכוס.
בסוף העמוד משנה על חטאת ומעות שאבדו ונמצאו, ומחלוקת רבי וחכמים, והגמרא מתחילה לשאול איך משנה אחת יכולה להיות רישא כחכמים וסיפא כרבי.
עמוד א · המשך מדף כ״א
סדר המשנה ומקומה
→ תחילת הסוגיה בדף כ״אבקצרה — על מה הסוגיה
בקצרה: הגמרא שואלת מדוע המשנה מפרידה בין שלוש החטאות המתות הראשונות לשתי האחרונות, ומדוע היא שנויה גם במסכת מעילה.
התשובות: ברישא הדין קבוע ובסיפא תלוי בכפרה, ובשני המקומות המשנה שנויה ״איידי דתנא״.
- רקעסוף המשנה שבדף הקודם עוסק בשתי חטאות: חטאת שעברה שנתה, וחטאת שאבדה ונמצאה בעלת מום. אם הבעלים כבר התכפרו באחרת — החטאת מתה: אסור ליהנות ממנה, אבל מי שנהנה אינו חייב קרבן מעילה (רש״י: קדושתה סרה). אם הבעלים עדיין לא התכפרו — זו שעברה שנתה רועה עד שייפול בה מום ואז נמכרת, ובדמיה מביאים חטאת אחרת; זו שנמצאה בעלת מום נמכרת מיד. כל עוד לא נמכרה היא קדושה: מועלים בה, והיא עושה תמורה.רקע: עברה שנתה, או אבדה ונמצאה בעלת מום — אחרי כפרה מתות
- מאי טעמא?הגמרא פותחת בשאלה על סדר המשנה: ״מאי טעמא לא תני להו גבי הדדי״? המשנה מונה חמש חטאות מתות, אך הפרידה בין שלוש הראשונות (ולד חטאת, תמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה) לבין שתי האחרונות (שעברה שנתה ושאבדה). מדוע לא שנתה את כולן ברצף?קושיה: למה הפרידה המשנה בין שלוש חטאות מתות לשתי האחרונות?
- פסיקא ליהברישא (שלוש הראשונות) הדין ״פסיקא ליה״ — קבוע: הן מתות בין שהבעלים התכפרו ובין שלא. בסיפא (שתי האחרונות) הדין אינו קבוע, כי הוא תלוי בכפרת הבעלים: לפניה הן רועות, אחריה מתות. לכן שנה כל קבוצה בנפרד.תירוץ: בשלוש הראשונות הדין קבוע, באחרונות הוא תלוי בכפרת הבעלים
- למה פעמיים?שאלה על מקום המשנה: היא שנויה כמעט כלשונה גם במסכת מעילה, שם הפרק מתחיל בולד חטאת ותמורת חטאת (רש״י). ״למה לי למיתנייה גבי מעילה״, ולמה גם כאן בתמורה — מה ענינה בכל אחת מהמסכתות?קושיה: למה אותה משנה שנויה גם במעילה וגם בתמורה?
- איידי דתנאהמשנה שנויה בתמורה בגלל דין התמורה שבה, ו״איידי דתנא״ — ואגב כך שהזכיר תמורה — שנה גם את דין המעילה (״לא נהנין ולא מועלין״). במסכת מעילה הדבר הפוך: שנויה שם בגלל דיני המעילה, ואגב כך הוזכר גם דין התמורה.תירוץ: אגב דין תמורה שנה מעילה, ובמעילה אגב מעילה שנה תמורה
עמוד א · גמרא
חטאת שעברה שנתה — ריש לקיש ורבא
🔑 מפתח לסוגיה
חטאת שהבעלים התכפרו בחטאת אחרת במקומה היא אחת מחמש החטאות המתות. המשנה בסוף דף כ״א שנתה: חטאת שעברה שנתה, וחטאת שאבדה ונמצאה בעלת מום — אם הבעלים כבר התכפרו באחרת היא מתה, ואם לא — רועה עד שתסתאב ונמכרת. חטאת שעברה שנתה פסולה בגופה, כי חטאת צריכה להיות בת שנתה (רש״י).
בקצרה — על מה הסוגיה
בקצרה: ריש לקיש אומר שחטאת שעברה שנתה רועה אפילו אחרי כפרת הבעלים, והמשנה נראית סותרת. רבה מעמיד במום עובר ורבא דוחה, ומפרש שבמשנה יש שתי ריעותות.
הגמרא מקשה על רבא מאבידת לילה ומשעירי יום הכיפורים, ורבא מסיים בהבחנה בין חטאת דחויה לחטאת אבודה.
- ריש לקישריש לקיש אומר: חטאת שעברה שנתה — ״רואין אותה כאילו עומדת בבית הקברות״, כלומר במקום שהכהן אינו יכול להיכנס כדי לשוחטה (רש״י). לכן אי אפשר להקריבה, והיא רועה עד שייפול בה מום, נמכרת, ובדמיה מביאים חטאת אחרת. ריש לקיש אינו מחלק בין אם הבעלים כבר התכפרו באחרת ובין אם לא — ולכן משמע שגם אחרי כפרה היא רועה ואינה מתה.ריש לקיש: עברה שנתה כאילו בבית הקברות — רועה, אפילו אחרי כפרה
- תיובתאמהמשנה: ״תנן: שעיברה שנתה״, ואבדה ונמצאת בעלת מום, אם אחר שכיפרו הבעלים באחרת — מתה. הרי חטאת שעברה שנתה מתה אחרי כפרה, ולא רועה כדברי ריש לקיש! זו ״תיובתא דריש לקיש״ — הכרעה נגד שיטתו.תיובתא: המשנה אומרת שעברה שנתה מתה אחרי כפרה, נגד ריש לקיש
- אאבדה קאיריש לקיש משיב: המילה ״מתה״ ברישא של המשנה נאמרה רק על חטאת ש״אבדה ונמצאת בעלת מום״ אם נמצאה אחרי הכפרה. על חטאת שעברה שנתה היא לא נאמרה, ולכן המשנה אינה סותרת אותו.תירוץ: המילה מתה נאמרה רק על אבדה ונמצאה בעלת מום
- הא מסאבא וקיימאולכן קשה: אם המשנה עוסקת רק באבדה ונמצאה בעלת מום, מה פשר הסיפא האומרת שלפני הכפרה היא רועה עד שייפול בה מום? ״הא מסאבא וקיימא״ — היא כבר בעלת מום, ואין מה לחכות!קושיה: אם מדובר בבעלת מום, למה לרעות עד שתסתאב? כבר בעלת מום
- רבהרבה מסביר: התנא התכוון ל״בעלת מום עובר״. אם הבעלים כבר התכפרו — מתה; ואם לא — רועה עד שיהיה בה מום קבוע, ואז נמכרת. כך אין קושי: מום עובר אינו מום גמור (רש״י: בהמת קדשים אינה נמכרת על מום עובר), ולכן יש טעם להמתין.רבה: מדובר במום עובר — רועה עד שיתקבע המום, ונמכרת
- ישמור מיבעי ליהרבא דוחה את הסברו של רבה בשתי טענות. הראשונה: אם מדובר במום עובר, ״ישמור מיבעי ליה״ — המשנה הייתה צריכה לומר שימתין לראות אם המום יתקבע, ולא ״תרעה עד שתסתאב״, שהרי כבר יש בה מום.קושיה לרבה: לשון המשנה תרעה אינה מתאימה למום עובר — צריך ישמור
- ועודהטענה השנייה: ״ועוד״ — אם הסיפא עוסקת רק באבדה ונמצאה בעלת מום, המילים ״שעיברה שנתה״ במשנה מיותרות: ״למאי הלכתא קתני״ — איזה דין נאמר עליהן (רש״י: אין שום דין שנאמר בהן)?קושיה לרבה: אם מדובר רק באבדה, עברה שנתה במשנה מיותרת
- שתי ריעותותרבא מיישב בעצמו את ריש לקיש: המשנה שונה ״עברה שנתה ואבדה, או אבדה ונמצאת בעלת מום״. בשני המקרים יש שתי ריעותות (פגמים): הפסול וגם האבדה. כששתי ריעותות — אחרי כפרת הבעלים היא מתה, וקודם לכפרה אינה קריבה אלא רועה עד שתסתאב ונמכרת. ריש לקיש דיבר על חטאת שיש בה ריעות אחת בלבד — עברה שנתה בלי שאבדה — ושם היא רועה אפילו אחרי הכפרה.רבא: במשנה שתי ריעותות (פסול ואבדה); ריש לקיש דיבר על ריעות אחת
- צריכאהגמרא מסבירה למה צריך לשנות ״אבדה״ בשני המקרים. אם נשנתה רק ליד עברה שנתה — היינו חושבים שרק שם האבדה מועילה להמית, כי חטאת כזו ״לא חזיא למילתה״ — אינה ראויה לייעודה כחטאת, שהרי חטאת צריכה להיות בת שנתה, וזה פסול בגופה (רש״י). אבל בעלת מום, שלולא המום הייתה ראויה, היינו אומרים שהאבדה לא תועיל להמית אותה (רש״י: זה רק פסול של חסרון).אבדה בשתיהן: אילו רק בעברה שנתה, בבעלת מום לא תועיל
- צריכאולהפך: אם נשנתה אבדה רק ליד בעלת מום — היינו אומרים שדווקא שם היא מועילה, כי בעלת מום ״לא חזיא להקרבה״ בשום קרבן. אבל חטאת שעברה שנתה ראויה להקרבה בשאר קרבנות (רש״י), ובה היינו אומרים שהאבדה לא תועיל. לכן ״צריכא״ — צריך לשנות בשתיהן.ולהפך: אם רק בבעלת מום, בעברה שנתה הייתי אומר שאבדה אינה מועילה
- ומי אמר רבא הכי?קושיה על רבא: ״ומי אמר רבא הכי״? הרי רבא עצמו אמר ״אבידה דלילה לא שמה אבידה״: חטאת שאבדה בלילה, שאין בו הקרבה, ונמצאה לפני הבוקר — אינה נחשבת אבודה, ורועה, אפילו לשיטת מי שאומר שאבודה מתה. אם כך, גם חטאת שעברה שנתה, שאינה ראויה להקרבה, לא תיחשב אבודה — ולמה לפי רבא אבדתה ממיתה אותה? (פירוט הדין של רבא — בסוגיה הבאה, בעמוד ב.)קושיה: לרבא אבידת לילה אינה אבידה, אז גם עברה שנתה לא תיחשב
- לא דמירבא משיב: ״לא דמי״. אבידת לילה אינה ראויה ״לא לגופה ולא לדמי״ — לא להקרבתה ולא לפדיונה, כי אין קרבן בלילה (רש״י). אבל חטאת שעברה שנתה, אף שאינה ראויה בגופה, ״לדמי חזיא״ — אפשר למכור אותה ולהקריב בדמיה. לכן כשהיא אובדת, האבדה נחשבת.תירוץ: עברה שנתה ראויה לדמיה, ואבידת לילה לא ראויה כלל
- תנן: שעירי יום הכיפוריםקושיה נוספת על רבא, ממשנה במסכת יומא (רש״י): שני שעירי יום הכיפורים הוגרלו — אחד לה׳ ואחד לעזאזל — ומת השעיר לעזאזל; מביאים זוג חדש ומגרילים עליו. עכשיו יש שני שעירים לה׳, מהזוג הראשון ומהזוג השני: אחד קרב, ו״השני ירעה עד שיסתאב״ ודמיו לנדבה, ״לפי שאין חטאת הציבור מתה״. מכאן ״הא דיחיד — מתה״: בחטאת יחיד במצב כזה היא הייתה מתה.קושיה: שעיר ציבור שנדחה אינו מת; בחטאת יחיד היה מת
- רבי יוחנןרבי יוחנן מבהיר איזה שעיר נשאר: ״בעלי חיים נדחין״ — בעל חיים שלא היה ראוי להקרבה בשעתו נדחה לעולם. השעיר של הזוג הראשון, שבן זוגו מת, נדחה ולא יוקרב (הוא רועה); והכפרה נעשית בשעיר של הזוג השני.רבי יוחנן: שעיר הזוג הראשון נדחה לעולם, והכפרה בשעיר הזוג השני
- ואידךומכאן הקושיה: השעיר מהזוג הראשון ״הוה ליה כי עיברה שנתה״ — פסול שאינו בא ממום (רש״י: כאילו עברה שנתו). הוא אינו מת רק בגלל ״וטעמא דציבור״ — שהוא חטאת ציבור — ואילו בחטאת יחיד הוא היה מת. הרי ששעיר דחוי מת אחרי כפרת הבעלים בלי שום אבדה, ואין צורך בשתי ריעותות — וזה קשה על רבא.קושיה: שעיר דחוי כעברה שנתה, ושל יחיד היה מת בלי אבדה
- דחויין לחוד ואבודין לחודרבא משיב: ״דחויין לחוד, ואבודין לחוד״. הוא עצמו סובר שחטאת דחויה (כמו עברה שנתה) מתה אחרי כפרת הבעלים גם בלי אבדה — ופירושו שהמשנה עוסקת ב״עברה שנתה ואבדה״ נאמר רק כדי ליישב את ריש לקיש (רש״י). אבל חטאת אבודה שנמצאה לפני שהבעלים התכפרו באחרת אינה מתה בגלל האבדה לבדה, וצריך עוד ריעותא — מום (ואם נמצאה רק אחרי הכפרה, היא מתה גם כשהיא תמימה; רש״י). הטעם: ״אבודין דעתיה עליהון״ — דעתו עליהם שמא יימצאו ויהיו ראויים, ואילו דחויין ״לא הדרי מתחזיין״ — לא יחזרו להיות ראויים.תירוץ: דחוי לא יחזור להיות ראוי ולכן מת; אבוד עשוי להימצא
חשבו לפני שממשיכים
חטאת שעברה שנתה, בלי שאבדה, והבעלים כבר התכפרו באחרת — מה דינה לפי ריש לקיש, ומה לפי רבא עצמו?
לפי ריש לקיש היא רועה עד שתסתאב (״רואין אותה כאילו עומדת בבית הקברות״). לפי רבא עצמו חטאת דחויה כזו מתה — ״דחויין לחוד ואבודין לחוד״; הפירוש שהמשנה עוסקת ב״עברה שנתה ואבדה״ נאמר רק כדי ליישב את ריש לקיש.
עמוד ב · גמרא
אבידת לילה — לשיטת מי?
🔑 מפתח לסוגיה
המשנה בהמשך העמוד חולקת במי שהפריש חטאת ואבדה, הפריש אחרת תחתיה, והראשונה נמצאה לפני שהקריב את השנייה — אבודה ״בשעת הפרשה״: לדעת רבי אחת קרבה והשנייה מתה; לדעת חכמים חטאת מתה רק אם נמצאה אחרי שהבעלים התכפרו — אבודה ״בשעת כפרה״, ואם נמצאה קודם — רועה.
בקצרה — על מה הסוגיה
בקצרה: הגמרא בוחנת את דברי רבא על אבידת לילה ושואלת לשיטת מי נאמרו. אם לשיטת רבנן — לא ברור למה דווקא לילה;
יש שתי תשובות: לשיטת רבי, או לשיטת רבנן במקרה של אבדה בשעת כפרה.
- דברי רבאהגמרא בוחנת את דברי רבא שהובאו למעלה: ״אבודה דלילה לא שמה אבודה״ — חטאת שאבדה בלילה, זמן שאין בו הקרבה, ונמצאה בבוקר, אינה נחשבת אבודה, ולכן אינה מתה אלא רועה.רבא: חטאת שאבדה בלילה לא נחשבת אבודה, ורועה
- אליבא דמאן?הגמרא שואלת: ״אליבא דמאן״ אמר רבא זאת — לשיטת מי? אפשר ששיטת רבנן או שיטת רבי, ובכל צד יש קושי.קושיה: לשיטת מי אמר רבא שאבידת לילה אינה אבידה?
- מאי איריא לילה?אם לשיטת רבנן — ״מאי איריא אבודה דלילה״? מה מיוחד בלילה? הרי לרבנן גם אבודה ביום אינה מתה אם נמצאה לפני שהוקרבה האחרת, כי ״אבודה בשעת הפרשה רועה״. אין צורך להבחין בין לילה ליום.אם לרבנן, למה לילה? גם אבודה ביום רועה אם נמצאה בהפרשה
- ואלא אליבא דרביולכן אפשר שרבא אמר זאת לשיטת רבי, שסובר שאבודה בשעת הפרשה מתה. רבא בא לחדש שרבי אמר זאת רק באבידת יום; ״אבידה דלילה״ — אפילו רבי מודה שאינה מתה אלא ״לרעייה אזלא״, כי גם אילו הייתה לפניו בלילה לא היה יכול להקריבה (רש״י).תירוץ: לרבי, אבידת יום מתה, אבל אבידת לילה רועה
- איבעית אימאואם תרצה: לעולם לשיטת רבנן, ו״הכא במאי עסקינן״ — בחטאת שאבדה בלילה ונשארה אבודה עד שהבעלים התכפרו באחרת (רש״י). רבנן אומרים שחטאת שאבדה בשעת כפרה מתה רק כשעיקר אבידתה ביום; אם תחילת אבידתה בלילה — היא רועה. זו הסיבה שרבא אמר דווקא לילה.לרבנן: נמצאה אחרי כפרה מתה רק אם האבידה התחילה ביום
חשבו לפני שממשיכים
לפי התירוץ הראשון (לשיטת רבי), מה חידש רבא באבידת לילה?
שאפילו רבי, שאומר שאבודה בשעת הפרשה מתה, מודה שאבידת יום בלבד ממיתה, ואבידת לילה ״לרעייה אזלא״.
עמוד ב · גמרא
אבידה ולא גנובה
בקצרה — על מה הסוגיה
בקצרה: אביי קובע שרק חטאת אבודה מתה ולא גנובה או גזולה, ושואלים מה נחשב אבידה.
רבי אושעיא ורבי יוחנן מגדירים, ושני ספקות — בכוונת רבי יוחנן ובאבודה מהבעלים והרועה — נשארים בתיקו.
- אבייאביי מביא כלל שמקובל בידם: ״אבידה ולא גנובה, אבידה ולא גזולה״. רק חטאת אבודה מתה לאחר כפרה; אם החטאת נגנבה או נגזלה והוחזרה לבעלים אחרי שהתכפרו באחרת — היא אינה מתה, אלא רועה עד שייפול בה מום, נמכרת, ודמיה לנדבה.אביי: רק אבודה מתה אחרי כפרה; גנובה או גזולה רועה
- היכי דמי אבידה?מה נחשב ״אבידה״ לענין זה? ״היכי דמי״ — באיזה מצב החטאת נחשבת אבודה?שאלה: באיזה מצב נחשבת חטאת אבודה לענין מיתה?
- רבי אושעיארבי אושעיא: ״אפילו אחת בעדרו״ — החטאת התערבה בעדרו, והוא רואה את כל העדר אך אינו מכיר אותה (רש״י); ו״אפילו אחת באחת״ — גם אם התערבה בבהמת חולין אחת, והוא אינו יודע איזו מהן.רבי אושעיא: גם חטאת שהתערבה בעדר או בבהמה אחת — אבודה
- רבי יוחנןרבי יוחנן אומר שאבודה היא זו ש״אחורי הדלת״; מה בדיוק כוונתו — הגמרא שואלת מיד.רבי יוחנן: אבודה היא זו שנמצאת אחורי הדלת
- איבעיא להונשאלה בעיה בכוונת רבי יוחנן. אפשרות אחת: דווקא אחורי הדלת נחשבת אבודה, כי אין מי שרואה אותה; אבל בחוץ, במקום שיש מי שרואה אותה (רש״י: בעדר של אחרים), אינה אבודה. אפשרות שנייה: אפילו אחורי הדלת, ש״אי מהדר אפיה חזי לה״ — אם יחזיר פניו יראה אותה — נחשבת אבודה, ולכל שכן בחוץ, שבו הוא כלל אינו רואה אותה.בעיה: האם חטאת שרואים אותה בחוץ אבודה, או רק אחורי הדלת
- תיקוהבעיה לא נפתרה — ״תיקו״. לא ידוע מהו מצב האבידה שרבי יוחנן התכוון אליו.תיקו: הבעיה בדברי רבי יוחנן נשארת ללא הכרעה
- רב פפארב פפא מביא כלל נוסף: ״גמרינן״ — מקובל בידינו — חטאת שאבדה מהבעלים אבל לא מהרועה שמשגיח עליה, אינה אבודה; ולכל שכן אם אבדה מהרועה ולא מהבעלים.רב פפא: אבודה רק מהבעלים או רק מהרועה — אינה אבודה
- בסוף העולםובעיה נוספת: חטאת אבודה גם מהבעלים וגם מהרועה, אבל אדם אחד ״בסוף העולם״ מכיר אותה — האם נחשבת אבודה?בעיה: אבודה מהבעלים והרועה, אך אדם רחוק מכיר אותה — מה דינה?
- תיקוגם בעיה זו לא נפתרה — ״תיקו״.תיקו: הבעיה באדם הרחוק המכיר אותה נשארת ללא הכרעה
עמוד ב · גמרא
אבודה בכוס
בקצרה — על מה הסוגיה
בקצרה: רב פפא שואל על חטאת אבודה שנמצאה כשדם האחרת כבר בכוס. לשיטת רבי הדבר פשוט, ולכן הבעיה לשיטת רבנן, והיא נשארת פתוחה.
לפי ״איכא דאמרי״ הבעיה לשיטת רבי, בחטאת אחת שדמה התקבל בשתי כוסות ואחת אבדה — ונשארת בתיקו.
- בעיית רב פפארב פפא שואל: ״אבודה בכוס מהו״? המקרה (רש״י): החטאת אבדה, הבעלים הפרישו אחרת ושחטו אותה, קיבלו את דמה בכוס — ובעודו בכוס נמצאה הראשונה. האם היא מתה, כאילו התכפרו הבעלים באחרת?בעיה: חטאת אבודה שנמצאה כשדם האחרת בכוס — האם מתה?
- אליבא דמאן?הגמרא שואלת: ״אליבא דמאן״ שאל זאת רב פפא — לשיטת מי?קושיה: לשיטת מי שאל רב פפא את בעייתו?
- פשיטאאם אליבא דרבי — הרי ״האמר אבודה בשעת הפרשה מתה״! אם לדעתו אפילו נמצאה כשהאחרת רק הופרשה היא מתה, כל שכן כשכבר נשחטה והדם בכוס; אין כאן בעיה.אם כרבי — פשוט שמתה, כי לרבי מתה כבר בשעת הפרשה
- אליבא דרבנןאלא שאל רב פפא לשיטת רבנן: האם דבריהם ״בשעת הפרשה רועה״ נאמרו דווקא קודם שנתקבל הדם בכוס, אבל אחר כך ״כל העומד ליזרק כזרוק דמי״ — מה שעומד להיזרק נחשב כאילו נזרק, וכאילו התכפרו הבעלים — ולכן היא מתה.לרבנן: אולי אחרי קבלת הדם בכוס נחשב כאילו נזרק, ולכן מתה
- או דלמאאו שמא: כל עוד הדם ״לא אזדריק״, נחשבת האבודה כמו אבודה בשעת הפרשה, ולכן ״רעיא״ — רועה ואינה מתה.או שמא כל עוד לא נזרק הדם היא כאבודה בהפרשה — רועה
- איכא דאמרייש אומרים: רב פפא שאל דווקא לשיטת רבי, אבל המקרה שונה — לא נאבדה בהמה אחרת, אלא חטאת אחת שנשחטה, ודמה התקבל בשתי כוסות, ואחת מהן אבדה, והכהן זרק מהדם שבכוס השנייה.איכא דאמרי: לרבי, בחטאת אחת שדמה בשתי כוסות ואחת אבדה
- כוס עושה חבירו דחויהגמרא מצמצמת את הבעיה. במסכת יומא נחלקו (רש״י) בחטאת שדמה התקבל בכמה כוסות ונתן את המתנות מאחת מהן: לדעה אחת ״כוס עושה חבירו דחוי״ — שאר הכוסות נדחות ונשפכות לאמה; לדעה האחרת ״כוס עושה חבירו שיריים״ — שאר הכוסות הן שיירי הדם ונשפכות ליסוד המזבח. לדעה הראשונה אין בעיה: הכוס שאבד היה נדחה גם אילו היה כאן, ועכשיו הוא דחוי ואבוד — שתי ריעותות, כעברה שנתה ואבדה — ולכן לפי רש״י החטאת פסולה בוודאי. הבעיה נשאלת רק לדעה השנייה.אם כוס עושה חבירו דחוי — פשוט; הבעיה רק לשיטת שיריים
- הא ליכאלדעה ש״כוס עושה חבירו שיריים״: אולי זה נאמר רק כששתי הכוסות לפניו, ״דכל היכא דבעי זריק״ — הכהן בוחר מאיזו לזרוק, ולכן אף אחת אינה נדחית. ״אבל הכא הא ליכא״ — כאן אחת אבדה ואין לו בחירה, וייתכן שהיא נעשית דחויה ואבודה גם יחד, ואז (לפי רש״י) הזבח פסול. ״או דלמא לא שנא״ — אין הבדל, וגם הכוס שאבדה היא רק שיריים?בעיה: כשאחד הכוסות אבד ואין בררה, האם הדבר משנה?
- תיקוגם בעיה זו נשארה בלי הכרעה — ״תיקו״.תיקו: הבעיה בכוס האבוד נשארת ללא הכרעה
עמוד ב · משנה
משנה: חטאת ומעות שאבדו
בקצרה — על מה הסוגיה
בקצרה: משנה על דין חטאת ומעות חטאת שאבדו ונמצאו, לפי הצירוף של מה הופרש ומה הוקרב, ומחלוקת רבי וחכמים אם אבודה בשעת הפרשה בלבד מתה.
- משנהחטאת שאבדהאדם הפריש בהמה לחטאתו, והיא אבדה, והוא הפריש אחרת תחתיה והקריבה. אחר כך נמצאה הראשונה — ״תמות״. הבעלים כבר התכפרו באחרת, ולכן אפילו נמצאה תמימה היא מתה (רש״י); הצורך בשתי ריעותות קיים רק כשהיא נמצאה לפני הכפרה.משנה: חטאת שאבדה ואחרת הוקרבה תחתיה — הנמצאת אחר כך מתה
- משנהמעות שאבדואדם הפריש מעות כדי לקנות בהן חטאת, והן אבדו; הוא הפריש חטאת תחתיהן והקריבה, ואחר כך נמצאו המעות — ״יוליכם לים המלח״. המעות נחשבות כמו חטאת שהבעלים התכפרו באחרת ושדינה למות (רש״י), ולכן אסורות בהנאה ומאבדים אותן בים המלח.מעות חטאת שאבדו ואחרת הוקרבה — המעות הנמצאות הולכות לים המלח
- משנהמעות אחרותאדם הפריש מעות לחטאת, הן אבדו, והוא הפריש מעות אחרות תחתיהן; לפני שקנה בהן חטאת נמצאו הראשונות. הוא ״יביא מאלו ומאלו״ — מערב את שני הסכומים וקונה חטאת אחת, והעודף ייפול לנדבה (לקופה שבמקדש). כיוון שקנה משתיהן, לא נוצר סכום שהבעלים התכפרו בסכום אחר במקומו (רש״י); אילו קנה רק מאחת, המעות השניות היו נחשבות מעות של חטאת שבעליה התכפרו באחרת.מעות שאבדו ונמצאו לפני קניית חטאת — קונה מהכל, והשאר לנדבה
- משנהחטאת בעלת מוםאדם הפריש מעות לחטאת, הן אבדו, והוא הפריש בהמה לחטאת תחתיהן; לפני שהקריבה נמצאו המעות ובינתיים נפל בבהמה מום. היא נמכרת, והוא מביא חטאת מאלו ומאלו — מהמעות הראשונות ומדמי הבהמה — והעודף לנדבה. אילו הייתה תמימה, היא הייתה קרבה והמעות הולכות לים המלח; וכל אלה, מעיר רש״י, לשיטת רבי.מעות נמצאו והחטאת שהופרשה נעשתה בעלת מום — נמכרת ומביא מהכל
- משנהחטאת ומעותאדם הפריש בהמה לחטאת, היא אבדה, והוא הפריש מעות תחתיה; לפני שקנה בהן חטאת נמצאה הבהמה ובינתיים נפל בה מום. היא נמכרת, והוא מערב את דמיה עם המעות ומביא מהם חטאת, והעודף לנדבה.בהמה שאבדה נמצאה בעלת מום, ויש מעות תחתיה — מוכר ומביא מהכל
- משנהשתיהן בעלות מוםאדם הפריש חטאת, היא אבדה, והוא הפריש אחרת תחתיה; לפני שהקריב אותה נמצאה הראשונה, ושתיהן בעלות מום. מוכרים את שתיהן, והוא מביא חטאת מדמי שתיהן, והעודף לנדבה.שתי החטאות נעשו בעלות מום — מוכר שתיהן ומביא מהכל
- משנהרביאדם הפריש חטאת, היא אבדה, והוא הפריש אחרת תחתיה; הראשונה נמצאה לפני שהקריב את השנייה, ושתיהן תמימות. לדעת רבי — שסובר שאבודה בשעת הפרשה מתה — אחת מהן תיקרב והשנייה תמות.רבי: שתיהן תמימות — אחת קרבה והשנייה מתה
- משנהחכמיםחכמים חולקים: חטאת מתה רק אם נמצאה אחרי שהבעלים התכפרו. כך גם במעות: הן הולכות לים המלח רק אם נמצאו אחרי הכפרה, ואם נמצאו לפני הכפרה אינן הולכות לשם, אפילו התכפרו הבעלים אחר כך באחד הסכומים (רש״י).חכמים: מתה או מעות לים המלח רק אם נמצאו אחרי הכפרה
- משנהרבי אלעזר ברבי שמעוןאדם הפריש חטאת ונפל בה מום; הוא מוכרה ומביא בדמיה אחרת. רבי אלעזר ברבי שמעון: אם השנייה הוקרבה לפני שהלוקח שחט את הראשונה לאכילת חולין — הראשונה ״תמות״, כי הבעלים כבר התכפרו באחרת, ואף שיצאה לחולין היא עדיין נחשבת חטאת שהתכפרו בעליה באחרת.רבי אלעזר ברבי שמעון: נמכרה והשנייה הוקרבה לפני שחיטתה — מתה
עזרים — טבלת שיטות
רבי וחכמים — חטאת או מעות שאבדו ונמצאו
| רבי | חכמים | |
|---|---|---|
| חטאת נמצאה לפני הכפרה | אחת קרבה, והשנייה מתה | אינה מתה — רועה |
| חטאת נמצאה אחרי הכפרה | מתה | מתה |
| מעות נמצאו לפני הכפרה | הביא מאחד הסכומים — השני לים המלח | אינן הולכות לים המלח |
| מעות נמצאו אחרי הכפרה | לים המלח | לים המלח |
עמוד ב · גמרא
רישא רבנן וסיפא רבי
בקצרה — על מה הסוגיה
בקצרה: הגמרא מדייקת שהרישא של המשנה כשיטת רבנן והסיפא כשיטת רבי, ותמהה איך משנה אחת חלוקה כך. ״הניחא לרב הונא״ — לשיטתו יש יישוב; דבריו וההמשך בדף הבא.
- דיוק מהרישאהגמרא מדייקת מרישא של המשנה: ״תמות״ נאמר כי הוא ״הקריב אחרת תחתיה״; ומכאן שאם הפריש אחרת ועדיין לא הקריב — היא ״רועה״ ולא מתה.דיוק: מתה רק כשהקריב אחרת; כשרק הפריש — רועה
- מני?שואלים: ״מני״ — כשיטת מי שנויה הרישא הזו?שאלה: כשיטת מי הרישא שבה הפרשה בלבד אינה ממיתה?
- רבנןהרישא כשיטת רבנן, שאומרים: ״אבודה בשעת הפרשה — רועה״ ולא מתה.תשובה: הרישא כשיטת חכמים, שאבודה בשעת הפרשה רועה
- אימא סיפאאבל ״אימא סיפא״: בדין המעות נאמר שמביא מאלו ומאלו, ומכאן מדייקים: זה רק מפני שיש עדיין מעות משני הסוגים; אבל אילו הביא כבר קרבן מאחד מהם — השני יוליכו לים המלח, אף שהיה אבוד רק בשעת הפרשה. זו שיטת רבי, ש״אבודה בשעת הפרשה מתה״.קושיה: הסיפא מדייקת שמעות כאלה ילכו לים המלח — זו שיטת רבי
- רישא רבנן וסיפא רבי?!ומכאן התמיהה: ״רישא רבנן, וסיפא רבי״ — האם משנה אחת יכולה להיות בראשה כדעת חכמים ובסופה כדעת רבי?קושיה: איך משנה אחת, רישא כחכמים וסיפא כרבי?
- הניחא לרב הונאהגמרא ממשיכה: ״הניחא לרב הונא״ — לשיטת רב הונא בשם רב הסתירה מתיישבת, ומשתמע שלשיטה אחרת היא עדיין קשה. דברי רב הונא וההמשך — בדף הבא.הניחא לרב הונא: לשיטתו המשנה מתיישבת; ההמשך בדף הבא
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.