ברכות מ״א

נובלות ו״נובלות תמרה״: מדוע הלשון שונה?

1. רקעבדף הקודם נשאלה השאלה מהן נובלות שבמשנה: לדעה אחת — תמרים ששרפה החמה (״בושלי כמרא״), ולדעה אחרת — תמרים שהשירה הרוח (״תמרי דזיקא״). בנובלות סתם כולם מודים שהן שרופות חמה; המחלוקת היא על ״נובלות תמרה״ שבמשנת דמאי. עכשיו הגמרא בודקת איזו דעה מסבירה את שינוי הלשון בין שתי המשניות.נובלות: תמרים שרופי חמה או תמרים שהשירה הרוח
2. בשלמא״בשלמא למאן דאמר תמרי דזיקא״ — לדעה זו הדברים מובנים (רש״י): ״נובלות תמרה״ במשנת דמאי הן תמרים שהשירה הרוח, ואילו המשנה שלנו קוראת סתם ״נובלות״ לתמרים שרופי חמה. שני דברים שונים, ולכן שני לשונות.לדעת תמרי דזיקא: שני דברים שונים, ולכן שתי לשונות
3. אלא — הקושי״אלא למאן דאמר בושלי כמרא״ — מי שסובר שגם ״נובלות תמרה״ הן שרופות חמה. אז יש שאלה: אם זה אותו דבר, ״ניתני אידי ואידי״ — שתי המשניות צריכות היו לשנות אותו לשון, ״נובלות תמרה״ בשתיהן או סתם ״נובלות״ בשתיהן. השינוי מרמז שמדובר בשני דברים.לדעה השנייה: למה שתי המשניות שונות בלשון אם הדבר אחד?
4. קשיאלשאלה הזאת לא נמצאה תשובה: קשיא. למי שסובר ש״נובלות תמרה״ הן בושלי כמרא, שינוי הלשון נשאר בלא הסבר.מסקנה: לדעה השנייה הקושיה נשארת בלא תשובה

מחלוקת ר׳ יהודה וחכמים: מתי היא קיימת?

1. המשנההמשנה (״היו לפניו מינין הרבה״): כשהיו לפני אדם כמה מיני פירות לאכילה, רבי יהודה אומר שאם יש ביניהם מין משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל — עליו הוא מברך; חכמים אומרים שמברך על איזה מהם שירצה.משנה: ר׳ יהודה — מין משבעת המינים; חכמים — לפי בחירתו
2. עולאברכות שוותאמר עולא: ״מחלוקת בשברכותיהן שוות״, כלומר כשאפשר לפטור את שני המינים בברכה אחת (רש״י: כגון זיתים ותפוחים). ר׳ יהודה סבר ״מין שבעה עדיף״, וחכמים סברו ״מין חביב עדיף״, כלומר מברך על מה שחביב עליו.עולא: הם נחלקו רק כשברכות שני המינים שוות
3. עולאברכות שונות״אבל בשאין ברכותיהן שוות״ — דברי הכל: אין ברכה אחת פוטרת את שניהם, ולכן ״מברך על זה וחוזר ומברך על זה״, ואין כאן מה להתווכח עליו.עולא: בברכות שונות מברכים על כל מין בנפרד, לדברי הכל
4. מיתיבי״מיתיבי: היו לפניו צנון וזית״ — ברייתא ששנינו בה שמברך על הצנון ״ופוטר את הזית״. אבל ברכת הצנון (האדמה) שונה מברכת הזית (העץ), ואף על פי כן ברכה אחת פוטרת את שניהם! זה סותר את דברי עולא.ברייתא: על צנון מברך ופוטר זית, אף שהברכות שונות
5. הכא במאי עסקינן״הכא במאי עסקינן — כשהצנון עקר״: הצנון הוא העיקר, שבשבילו התחיל לאכול, והזית בא רק להפיג את חריפותו, ולכן הוא טפל. הכלל במשנה: מברך על העיקר ופוטר את הטפל (רש״י).מדובר כשהצנון עיקר והזית טפל, והעיקר פוטר
6. קושיה מהסיפא״אי הכי, אימא סיפא״: אם כך, בסיפא של הברייתא ר׳ יהודה אומר ״מברך על הזית, שהזית ממין שבעה״. האם ״לית ליה לרבי יהודה״ את הכלל ששנינו במשנה, ״כל שהוא עיקר ועמו טפלה״ — מברך על העיקר ופוטר את הטפלה? אם הצנון עיקר, למה יברך על הזית?אם הצנון עיקר, מדוע ר׳ יהודה מברך על הזית?
7. וכי תימא… והתניאהגמרא צופה תשובה: ״וכי תימא הכי נמי דלית ליה״ — שר׳ יהודה אינו סובר שהעיקר פוטר את הטפל. אין זו תשובה, והתניא ברייתא אחרת: ר׳ יהודה אומר ״אם מחמת צנון בא הזית״ — מברך על הצנון ופוטר את הזית. הרי הוא סובר כלל העיקר. נמצא שמחלוקתם בסיפא היא כשהצנון אינו עיקר, ושוב נראה שיש מחלוקת בברכות שונות, בניגוד לעולא.ר׳ יהודה סובר שעיקר פוטר טפל — אז הסיפא סותרת את עולא
8. לעולם … חסורי מחסרא״לעולם בצנון עיקר עסקינן״, ואילו מחלוקת ר׳ יהודה וחכמים היא ״במילתא אחריתי״ — בדבר אחר. הברייתא ״חסורי מחסרא״, כלומר נשמט ממנה חלק, ויש להשלים אותה בשלושה מקרים (בתרשים).הברייתא חסרה: מחלוקת ר׳ יהודה בסיפא היא בדבר אחר
9. הברייתא המושלמתאחרי ההשלמה הכול מתיישב: כשהצנון עיקר — פוטר את הזית; כשאינו עיקר — ״מברך על זה וחוזר ומברך על זה״, ובזה לא נחלקו; והמחלוקת בין ר׳ יהודה לחכמים (״שני מינין בעלמא שברכותיהן שוות״) היא רק בשני מינים שברכותיהם שוות. כך נשארים דברי עולא בעינם.מסקנה: אחרי ההשלמה הברייתא מתאימה לעולא

תמרים לפני רימונים: מניין ה״ארץ״

1. המעשהרב חסדא ורב המנונא ישבו בסעודה, והביאו להם ״תמרי ורמוני״ (תמרים ורימונים). רב המנונא נטל וברך על התמרים קודם.רב המנונא בירך על התמרים לפני הרימונים
2. קושיית רב חסדאאמר לו רב חסדא: ״לא סבר לה מר להא דאמר רב יוסף״, שכל המוקדם בפסוק קודם לברכה? והרי הרימון כתוב לפני התמר בפסוק.רב חסדא: הרימון מוקדם בפסוק, אז למה התמר ראשון?
3. זה שני לארץ״זה שני לארץ, וזה חמישי לארץ״. הפסוק פותח ב״ארץ״ ואז שוב ״ארץ זית שמן ודבש״; ה״ארץ״ השנייה מפסיקה את הסדר, והזית והתמרים (דבש) חשובים מהתאנים והרימונים. התמר שני ל״ארץ״ האחרונה, והרימון חמישי ל״ארץ״ הראשונה (רש״י).רב המנונא: התמר שני לארץ השנייה, והרימון חמישי לראשונה
4. נגרי דפרזלארב חסדא קיבל: ״מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך״ — מי יתן לנו רגלי ברזל ונשמש אותך, כדי לשמוע ממך דברים חדשים תמיד.רב חסדא מקבל ומשבח את רב המנונא

תאנים וענבים בתוך הסעודה

1. השאלה״הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה״ — האם צריך לברך עליהם לפניהם ולאחריהם?תאנים וענבים באמצע הסעודה: האם טעונים ברכה?
2. רב הונא ורב נחמןרב הונא ורב נחמן אמרו: ״טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם״. לפניהם — כי אינם טפלים ללחם; ולאחריהם לא — כי ברכת המזון פוטרת אותם (רש״י).רב הונא ורב נחמן: ברכה לפני בלבד
3. רב ששתרב ששת אמר: ״טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם״ — גם בתוך הסעודה, כי ״אין לך דבר שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו״ אלא ״פת הבאה בכסנין״ בלבד. לפי רש״י, ברכת המזון פוטרת רק מה שמזין, ותאנים וענבים אינם מזינים; ופת הבאה בכסנין היא מאפה מתובל שנהגו לאכול ממנו מעט אחרי הסעודה, ולכן לא חייבוהו ברכה אחריו, כמו פת אורז ודוחן.רב ששת: ברכה לפני וגם לאחרי
4. ופליגא דרבי חייא״ופליגא דרבי חייא״: שתי השיטות חלוקות על רבי חייא, שאמר ״פת פוטרת כל מיני מאכל, ויין פוטר כל מיני משקים״. לדעתו כל מה שאוכלים בסעודת פת נפטר בברכת הפת — לפי רש״י, גם מברכה לפניו וגם מברכה לאחריו.רבי חייא: פת פוטרת כל מאכל, ויין כל משקה
5. רב פפאמחמת הסעודהאמר רב פפא: הלכתא, דברים ״הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה״, כלומר ללפת את הפת (רש״י), ״אין טעונים ברכה״ לא לפניהם ולא לאחריהם, כי הם טפלים ללחם.רב פפא: מה שבא ללפת את הפת — אין ברכה כלל
6. רב פפאשלא מחמת הסעודה״ושלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה״ — לפי רש״י, כגון כרוב ותרדין שבאים למזון ולשובע — ״טעונים ברכה לפניהם״, כי אינם טפלים, ״ואין טעונים ברכה לאחריהם״, כי ברכת המזון פוטרת אותם.רב פפא: מה שבא להשביע בתוך הסעודה — ברכה לפני בלבד
7. רב פפאלאחר הסעודה״לאחר הסעודה״ — ״טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם״. רש״י מפרש: דברים שרגילים להביא אחרי הסעודה, כגון פירות, גם אם הביאום בתוך הסעודה ולא כדי ללפת את הפת — לפניהם מברכים כי אינם טפלים, ולאחריהם כי אינם מזון, וברכת המזון אינה פוטרת אותם. לפי זה, תאנים וענבים שבתוך הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם.רב פפא: פירות הרגילים לבוא אחרי הסעודה — ברכה לפני ולאחרי

מדוע יין אינו נפטר בפת?

1. שאלו את בן זומאשאלו את בן זומא: ״מפני מה אמרו״ שדברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה ״אינם טעונים ברכה״ לא לפניהם ולא לאחריהם?שאלו את בן זומא: למה דברים שבאים מחמת הסעודה פטורים מברכה?
2. הואיל ופת פוטרתןהשיב להם: ״הואיל ופת פוטרתן״ — הלחם פוטר אותם, כי הם טפלים לו.בן זומא: הפת פוטרת אותם, ולכן אין צורך בברכה
3. אי הכי — יין״אי הכי, יין נמי נפטריה פת״: אם הפת פוטרת את הדברים הבאים עמה, מדוע לא תפטור גם את היין? והרי על היין מברכים בנפרד.אם הפת פוטרת, למה לא תפטור גם את היין?
4. שאני ייןדף מב״שאני יין״, ״דגורם ברכה לעצמו״ (ראש דף מב): היין חשוב כל כך שמצרפים אליו ברכות אחרות, כגון בקידוש והבדלה, ומברכים עליו גם כשאין צורך בשתייתו (רש״י), ולכן אינו בטל לגבי הפת.תשובה: היין חשוב וגורם ברכה לעצמו, ולכן אינו טפל לפת

שאלות הבנה

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• הגמרא בספריא